חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן ז
מה שהשיב הגאון הגדול בעהמ"ח ס' מנחת אהרן לאא"ז הגאון מוהר"ח ז"ל:
חד חד נחית לעומקא דדינא פלפולו עצום וסברתו נכונה עיניו כיונים על אפיקי הש"ס והפוסקים אין דבר סתום לפניו דלא שלטא ביה עינא ה"ה אהו' ש"ב חביבי וידידי הרב הגאון המאה"ג החריף ובקי המפורסם בעוצם בינתו ובקיאותו ובחוץ תרונה חכמתו כש"ת מ' חיים נ"י:
הנה זה זמן כביר אשר הגיעני אגיה"ק ושו"ת בעסק עגונה שבעלה נפל במשאל"ס בכחא דהתירא עדיף חכם מנביא אשר העלה בעוצם חכמתו להתיר ואל ירע בעיניו אשר עצרתי עצרת הדברות ולא השבתי עד כה דע אהו' ש"ב ידידי חבילות טרדן עמסוני וכתרוני ואיני מופנה מכל צד ובשגם שאין הדבר נחוץ לשעה כי שמעתי שכבר יצאה בהיתר ע"פ בד"ץ דק"ק ווילנא בצירוף כבוד מעכ"ת אמנם מחמת שערבים עלי דבריו הנעימים פניתי א"ע על זמן מועט וראיתי ממש כל ההתירים שהביא מעכ"ת הרגשתי גם כן וכתבתי בתשובה בקצרה וכאשר הוא למראה עיניו:
אך שלא מלאתי לבי להתיר שמיראי הוראה אנכי ולא עלי הדבר מוטל וכבר היא מחלוקת ישינה בין גדולי הפוסקים בתשובת מהרי"ק שהמ"ר מי"ט מקיל בדין משאל"ס אף בלי ראיה ברורה ותולה א"ע במ"ש המרדכי בשם ר"א מורדין שיש להתיר במשאל"ס אף בלי ראיה ברורה ע"י חזקות מוכיחות שנטבע והב"י בתשובה שם החמיר אף במשאל"ס שלא התיר רק בראיה ברורה ע"ש באריכות וכמו כן אנכי שלא מצאתי ראיה בפירוש לא לאיסור ולא להתיר רק שהנחתי על חכמי הדור מי שלבו שלם בדבר יכול להקל אך שכתבתי שם הכל בקצרה ע"כ אפרש שיחתי:
ובריש מילין אפלפל מה שמטייל בה מענין לענין באותו ענין בתשובות נ"ב שמ"ג מה שהביא ראיה נגד הסברא של הריב"ש דמש"ה לא אזלינן בתר רובא במשאל"ס משום דאיכא נגד הרוב תרי חזקה ותרי חזקה עדיף מרובא וכתב מעכ"ת דרש"י ס"פ י' יוחסין (פ' ע"ב) סבר דאף דאיכא תרי חזקה נגד הרוב אפ"ה רובא עדיף מהא דסברי רבנן בתינוק שנמצא בצד עיסה דנטמא העיסה דרובא וחזקה רובא עדיף דאע"ג דהתם איכא תרי חזקה נגד הרוב לשיטת רש"י טהרה דתינוק ודעיסה ואני אומר דאין משם ראיה לסתור דאע"ג דמוכח שם דתרי חזקה לא עדיף מרובא:
אמנם גם רובא לא עדיף מתרי חזקה והו"ל פלגא ופלגא ומש"ה סבר ר"י שם דאין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה ותניא כוותי' והא דקאמרינן רובא עדיף מחזקה לא עדיף ממש אלא כמו פלגא ופלגא וכמו כן מוכרחים אנו לפרש לדעת הנ"י שסבר דלענין הלכתא היכא דאיכא תרי חזקה נגד הרוב הו"ל פלגא ופלגא וכמ"ש התוי"ט פ"ג דטהרות מ"ח ע"ש ואדרבה דלפ"ז מיושב לשיטת רש"י קושיית התוס' וא"צ לתירוץ שאין זה רוב חשוב וגם מש"ה איצטריך הגמרא אליבא דרבנן לומר דעשאוהו כמו שיש בו דעת לשאול וכמו שמתרץ התוי"ט שם דעת הנ"י ע"ש:
וגם מיושב קושית התוס' לר"מ מרפ"ב דיבמות דסובר שם דהו"ל פלגא ופלגא ובקידושין שם סבר דרוב כמאן דליתא די"ל דביבמות שם ליכא אלא חד חזקה נגד הרוב מש"ה סבר סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא משא"כ בקידושין שם דאיכא שני חזקה נגד הרוב דבחד חזקה הו"ל פלגא ופלגא ונשאר עוד חזקה דטהרה מוקמינן אחזקה. וטהור לגמרי א"כ אף רש"י מודה לסברת הריב"ש דבמשאל"ס דאף דרובא למיתה אפ"ה אם נ"ת דאיכא שני חזקה נגד הרוב והו"ל פלגא ופלגא:
אמנם כ"ז כתבתי לפי דעתו דסובר דלשיטת רש"י נמי איכא חזקת טהרה דתינוק אך שאין האמת הכי חדא שאין לתינוק חזקת טהרה דנגיעה די"ל דנגע באמו בעת הלידה שהיא טמאה לידה וכמ"ש התוס' ר"פ בנות כותים (דף לב ד"ה והטבילוה) ע"ש וגם דשמא היתה המילדת טמאה ועוד דאע"ג דרש"י לא סבר דהתינוק טמא ודאי משום דנשים טמאות גופפות ומנשקות אותו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ועיין בפ"י בקדושין שם דבזה מיושב קושית התוס' קצת על רש"י א"כ כמו לשיטת התוס' שאין לתינוק חזקת טהרה מחמת שודאי טמא משום שנשים נדות גופפות ומנשקות אותו. כמו כן לשיטת רש"י י"ל תיכף בעת הלידה גופפות ונושקות אותו נשים נדות ואין לו שום חזקה שהיה טהור אף רגע א':
אך הראיה של הנ"ב דרובא עדיף מתרי חזקה מפרה אדומה דאיכא תרי חזקה נגד הרוב היינו אוקי גברא דמזין עליו בחזקת טומאה וגם חזקת שאינו זבוחה ודלמא במקום נקב קא שחיט ואפ"ה אזלינן שם בתר רובא זו ראיה ברורה נגד הריב"ש הנ"ל ומה שמדחה שם ראייתו משום דבכל ספק בשחיטה יש שני חזקות המתנגדות זו לזו דלבהמה יש חזקה שאינה זבוחה ונגד זה יש לה חזקת טהרה שהרי בחיי' טהורה היתה ואם אתה אומר שלא נשחטה א"כ עכשיו היא טמאה שהרי נבילה היא אם כן יוכל לקיים דברי הריב"ש ע"ש נ"ל דסברא זו תליא בפלוגתא דאשלי רברבי:
דהנה התוס' פ"ק דב"מ (דף כ' ע"ב ד"ה איסורא) הקשו וא"ת טפי אין מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' דאיכא חזקה דאיסורא נגד הרוב ול"ח שמא במקום נקב קשחיט ע"ש הרי לך להדיא דהתוס' סברי שם דהך חזקה שאינה זבוחה ודלמא במקום נקב קא שחיט הוא חזקה לאיסורא דאע"ג דמתנגדת להך חזקה שהבהמה היתה טהורה בחי' דאל"כ לא הקשו מידי דבממונא איכא חזקת ממון נגד הרוב:
אמנם דעת ר"ת בבכורות ע"כ סבר שאין זו חזקה שכתב שם (דף כ' ע"ב ד"ה חלב כו') ואע"ג דבפ"ק דחולין משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכל בשרא דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דהחזקה מסייעתא למיעוטא חיישינן כו' ע"ש. וקשה דא"כ הדק"ל אמאי לא נימא בההוא דהיכי אכלינן בשרא דהא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת:
שוב מצאתי במהרש"א שם שהרגיש בזה ותי' דהך דבמקום נקב קא שחיט לאו בחזקת איסור עומדת שלא נשחטה דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבילה הוא ע"ש ודבריו נפלאים ממני דהא מבואר בחולין (דף לב) דאם שחט במקום נקיבת הושט הוי נבילה עבי"ד (סי' לג) ובש"ך שם והוא מוסכם מכל הפוסקים דאף דלא הוי נבילה מחיים מ"מ לאחר שנשחטה במקום הנקב הוי נבילה א"ו דר"ת סבר כסברת הנ"ב הנ"ל דמש"ה ליכא לאוקמי בחזקת איסור משום דיש ב' חזקות המתנגדות וכו'. והא דאצטריך ר"ת ליישב גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דמש"ה לא מוקמינן אחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת דההוא רובא מצוי הוא דהא לפמ"ש ליכא לאוקמי כלל אחזקה וכו' דז"א דאי הוי אמרינן דרובא דמצויין א"ש לא הוי רובא דמצוי הוי מוקמינן אחזקה שהיא טריפה ולא נבילה והיינו דשמא כיון שאינו מומחה התחיל לשחוט בתורבץ הושט ואח"כ שחט ברוב הושט דהוי טריפה ולא נבילה וכמ"ש הפר"ח בי"ד (סי' לג) שם ומש"ה הוצרך הר"ת ליישב דההוא רובא מצוי הוא [הגה"ה אמר נכד המחבר דבריו צ"ע ועיין בפתיחה דהלכות שחיטה בח"א מ"ש עליו בזה:] ועיין בחולין (דף ט') ויש לפקפק משם על סברת הנ"ב הנ"ל ואכמ"ל ודו"ק:
ומה שהשיג מר על הנ"ב שסבר דלא הוי הנך דר"א בן פרטא רובן לאבד כדעת הריב"ש אלא היכא דלא שהה העד עד שתצא נפשו והו"ל פלגא ופלגא מהא דאיתא במס' בבא בתרא (דף קנג ע"ב) דאמרינן התם להדיא השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליו חומרי חומרי חיים כו' הרואה יראה שלזה כיון הריב"ש ונקט לישנא רובן לאבד כלישנא דתלמודא דבב"ב עכ"ל:
ולפענ"ד דאין משיבין את הארי החי לאחר מותו וידע וראה הנ"ב הסוגיא דב"ב הנ"ל ודבריו מיוסדים על אדני האמת ובטרם כל אציע המחלוקת של בעלי התוס' בעז"ה בדין זה וממילא נתיישב הסוגיא דב"ב הנ"ל לדעת הנ"ב. הנה דעת הריב"ש דאזלינן בתר רובא אף נגד החזקה אך במשאל"ס מש"ה בלא שהה עד שת"נ אם נשאת תצא אף דרובן למיתה משום דאיכא ב' חזקות נגד הרוב לפ"ז הוצרך לומר דאם שהה עד שת"נ להכי אם נשאת ל"ת דהוי מיעוטא דמיעוטא דאל"ה אמאי ל"ת ומשום הכי הוצרך לאוקמי הך דר"א בן פרטא שנותנין עליו חומרי חיים דוקא בדלא שהה עד שת"נ דל"ל דמיירי אף בדשהה עד שת"נ ומיירי המתניתין בכל גווני דבלא שהה נותנין עליו חומרי חיים מה"ת ובדשהה נותנין עליו חומרי חיים מדרבנן דלכתחילה לא תנשא והא דפריך במס' ב"ב מספינה שאבדה דהיינו מדלא שהה דנותנין עליו חומרי חיים מן התורה נ"ל משום דכיון דלשיטתו ע"כ בדשהה הוא מיעוטא דמיעוטא דניצולין א"כ אף נהי דמחמרינן שלא תנשא לכתחילה משום חומרא דא"א מ"מ אמאי קתני במתניתין שם נמי בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה דהא בשאר איסורים ודאי לא מחמרינן בשום מקום אף מדרבנן במיעוטא דמיעוטא רק משום חומרא דא"א וכמ"ש הריב"ש שם מש"ה הוצרך לאוקמי דר"א בן פרטא מיירי דנותנים עליו חומרי חיים מדאורייתא וכנ"ל ועיין בפ"י בגיטין קצת מזה:
אמנם הר"ת בבכורות (דף כ' ע"ב) החמיר יותר דאף דאיכא חד חזקה נגד הרוב חיישינן להחמיר והא דבמשאל"ס אם נשאת ל"ת משום דהמיעוט אינו מצוי ולא שכיח אך בגוסס סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ואף אם נ"ת וכמ"ש הרא"ש שם והמהרש"א בפי' התוס' ע"ש ולשיטתו נמי מיירי הך דר"א ב"פ בדלא שהה וכשיטת הריב"ש הנ"ל וכנ"ל. אולם דעת התוס' ר"פ האשה בתרא ד"ה מחוורתא כו' ובכמה מקומות דאנן לא חיישינן למיעוטא אף שיש חזקה נגד הרוב אך זה הוא דוקא באיסורא אבל בממונא אין הולכין אחר הרוב אפי' ברוב גמור וכמ"ש התוס' בב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא כו' וכנ"ל:
ונראה שסברי שם כשיטת התוס' ר"פ המניח (דף כז ע"ב ד"ה קמ"ל) דמש"ה לא ילפינן בק"ו מד"נ משום דאיכא חזקה דאוקי ממונא בחזקת מארי' והיינו דאע"ג דבאיסורא אזלינן בתר רובא אף נגד החזקה מ"מ הך חזקה דממונא אלים יותר מחזקת איסור וכמו שמצינו כמה פעמים דמחלקין בין חזקה לחזקה דחדא אלימא מחברתא ומש"ה הקשו בב"מ שם דממונא חמיר מאיסורא דאין הולכין בממון אחר הרוב כו' דאי לתירוץ התוס' בריש סנהדרין (ג' ע"ב ד"ה ד"מ לכש"כ) דברוב גמור אף בד"מ אזלינן בתר רובא לא הקשו שם בב"מ מידי דהא באמת אזלינן בתר רובא אף בממונא ברוב גמור ועיין בספרי מ"א פ' בן סורר ומורה מה שישבתי שם קושית התוס' בטוב טעם ע"ש:
ולשיטה זו שפיר יש לאוקמי הך דר"א ב"פ דאבדה ספינתו מיירי אף בדשהה עד שת"נ והיינו אף בדשהה יש מיעוט המצוי שנצולין ואפילו הכי אם נשאת ל"ת משום דאזלינן בתר רובא אף דאיכא חזקה נגדה וניחא נמי הא דנותנין עליו חומרי חיים אף בבת כהן לישראל דכיון דלא הוי מיעוטא דמיעוטא י"ל דהחמירו נמי בשאר איסורין מדרבנן וכמ"ש התוס' בהחולץ (דף לו ע"ב ד"ה הא כו') אף דליכא חומרא דערוה ע"ש:
ולפום הצעה הנ"ל י"ל כדעת הנ"ב הנ"ל היכא דלא שהה ליכא רובא למיתה אלא דהוי פלגא ופלגא ואפ"ה אזלי הסוגיא דב"ב כהוגן והיינו הא דפריך אביי השתא ומה ספינה שרובן לאבד כו' קאי הק"ו מהיכא דשהה כדי שת"נ משום דהמתניתין סתמא קתני ספינה שאבדה במים דמשמע אפילו היכא דשהה כדי שת"נ דנותנין עליו חומרי חיים מדרבנן וע"כ איכא מיעוטא המצוי דנצולין וכנ"ל:
אך משום הכי אינו בחזקת חיים מה"ת משום דאיכא רובא נגד החזקה וכנ"ל אמנם בממונא כה"ג דלא אזלינן בתר רובא לא היה מוציאין מיד המוחזק כנ"ל א"כ שם אף שהיה רוב חולין למיתה היה המתנה בטילה דאוקי ממונא בחזקת היורשין מכ"ש חולין שרוב חולין לחיים לכש"כ ולפי שמשמע מהתוס' שם דמדמינן לה לספינה המטורפת בים וכו' ואפ"ה חשבינן להו בחזקה שהם חיים עדיין כו' ע"ש בלאו הכי לק"מ אלא באמת שדברי התוס' שם משולל הבנה אם לא שהיה להם גרסא אחרת בגמ' ע"ש א"כ לפ"ז השגתו של הנ"ב על הריב"ש כראי מוצק לפי שיטתו דסבר דרובא וחזקה רובא עדיף לא הוי צריך להך סברא דבמשאל"ס יש שני חזקות נגד הרוב דהא אף בשני חזקות אזלינן בתר רובא אלא דמש"ה בדלא שהה אם נ"ת משום דהוי פלגא ופלגא ובדשהה רובן למיתה ומש"ה לא תצא ומתניתין דפ"ג דגיטין מיירי בכל גוונא אף בדשהה וקאי הק"ו של אביי מדשהה וכנ"ל:
ולשיטה זו ניחא הא דקתני במתניתין ספינה שאבדה בים שהוא משאל"ס וכמ"ש התוי"ט והיינו מדלא קתני שאבדה במים דמשמע נמי משיל"ס וכדאיתא האי לישנא במתני' בפ"ב דיבמות שם דהמתני' רבותא קמ"ל דבמשאל"ס אף בדשהה שיעור עד שת"נ אפ"ה נותנין עליו חומרי חיים מדרבנן אף לענין ב"כ לישראל משום דיש מיעוט שנצולין וכנ"ל ומעתה נסתלק נמי מה שהקשה מר על התוי"ט דמוקי המתני' בדשהה וקשה מסוגיא דב"ב הנ"ל די"ל דהק"ו של אביי קאי מדשהה וכנ"ל ועיין בתוס' ב"ב שם בתי' השני ודו"ק:
מיהו בלא"ה לא ידעתי מאי קא קשיא ליה על התוי"ט היכא ראה בדעת התוי"ט שמפרש דהמתני' מיירי דוקא בדשהה לא קאמר אלא המתני' מיירי במשאל"ס והיינו דמדייק לישנא דמתני' וכנ"ל א"כ מיירי מתניתין אף בדשהה עד שת"נ אמנם מיירי המתני' נמי בדלא שהה א"כ לפי טעם הריב"ש דמ"ה אם נ"ת דאיכא שני חזקות או כפי טעם של מעכ"ת שאינו רוב גמור ג"כ לא קשה על התוי"ט די"ל דהמתני' סתמא קתני ומיירי נמי בדלא שהה ופריך אביי שם מהיכא דלא שהה אמנם מ"מ המתני' דגיטין מיירי נמי בדשהה:
ועוד נ"ל אם נניח הסברא במשאל"ס ליכא שני חזקות נגד הרוב משום דתליא חדא בחבירתה אמנם היכא דשני חזקות אינם קשורים יחד עדיף מרוב וכמש"ל דזה תלי' בפלוגתא דרבוותא. ג"כ מיושב על הנ"ב מגמ' הנ"ל דב"ב די"ל דבאמת דבמשאל"ס היכא דלא שהה הוא פלגא ופלגא ואביי פריך שם מדשהה והיינו דאע"ג דבשהה הוא רק דרבנן משום דאיכא רובן למיתה ורובא וחזקה רובא עדיף דאע"ג דאיכא ב' חזקות חזקת חיים וחזקת א"א מ"מ הני ב' חזקות הכל חד הוא דא"א לחזקת א"א בלי חזקת חיים מ"מ לענין שיתבטל המתנה איכא ב' חזקות שאינם קשורים חדא בחבירתה דהיינו חזקת חיים וחזקת אוקי ממונא בחזקת היורשין הני ב' חזקות אינם קשורין זה בזה דאף אם לא היה חזקת ממונא ביד היורשים היה חזקת חיים ולא איתרע החזקה דאף על גב דהיה מוציאין מהיורשים היינו משום דרובא וחזקה רובא עדיף:
אמנם מ"מ הוא חזקה וכ"כ איפכא ויליף אביי שפיר הק"ו כיון שאמרו בספינה רובן למיתה ונותנין עליו חומרי חיים משום דיש מיעוט שנצולין א"כ ה"ה שנצול מחליו וכמ"ש התוס' שם בתי' השני א"כ אף במיעוטא שנצול מחליו מהראוי שיתבטל המתנה משום דאיכא ב' חזקות טובות נגד הרוב חולין שרוב חולין לחיים כו' ונרויח בתירוץ זה שעולה אף לסברת התוס' ריש פ"ק דסנהדרין הנ"ל דברוב גמור אף בד"מ אזלינן בתרה ואין חלוק ברוב גמור בין ד"מ לאיסורא א"כ לא יעלה תירוץ הנ"ל ומיושב בתי' זה ודו"ק:
ומה שמחולק עם הנ"ב בפי' הש"ך כפי הנראה הדין עם הנ"ב כי הוא מביא ראיה לדבריו ומר חולק עליו בלי טעם וראיה ולא רציתי להאריך בזה כי הדברים ארוכים ועתיקין ע"כ לא רציתי לבלות זמן בזה ואף זמן מועט. ועתה אכתוב כפי סדר קונטריסי בריש מילין האריך מר בטעמים שונים מה שיש חילוק בין לא שהה עד שת"נ ובין שהה ורוצה לדמות הילוך היבשה להילוך המים ומדקדק בלשון רש"י שמא יצא ברחוק פרסה:
ולפענ"ד האריכות אך למותר כי בודאי אין לדמות יבשה לים כי כשהמים רדופים ויש רוח בעולם. המים נושא את האדם במהירות מה שלא יכול לרדוף על היבשה בגמלי פרחי וכשהוא שט נגד המים המים מוליך אותו לאט וגם הבטת האדם אינו שוה כשהוא עומד על ההר שולט העין לראות למרחוק וכשהוא עומד בגומא איפכא וכ"כ יש חילוק בשליטות העין בין יום ברור ליום המעונן:
ומ"ש רש"י דהחשש הוא שמא יצא ברחוק פרסה בודאי דוגמא בעלמא נקיט וכפי הנראה מרש"י בכמה מקומות. אלא שהטעם הוא פשוט כשלא שהה שיעור עד שת"נ חיישינן שמא יצא במקום שנטבע ובשהה שיעור עד שת"נ והביט מד' רוחותיו שלא יצא בכאן א"כ כשהוא מונח בכאן תחת המים בודאי הוא מת במקומו אך שהחשש הוא שמא המים נשאוהו למרחוק תחת המים עד שאין העין יכול לשלוט לראות ויצא משם מ"מ רובן למיתה מחמת שכבר נתתשש ולא יכול לעלות בעצמו ומיעוטא שנצולין שבעצמו יעלה משם או ע"י גלים או ע"י דף של ספינה ואף שאין העין שולט לראות לשם עדיין הוא בתוך שיעור שת"נ מ"מ שיערו חכמים בין שהמים נשאוהו במהירות או לאו או שאין העין שולט לראות ברחוק וכנ"ל מ"מ כשהוא תחת המים בכדי שאין העין שולט לראות לשם נתתשש כחו:
ועיין בתשובת הב"ח סי' ע"ט ובתשו' פ"י לחלק אה"ע ש"ז ימצא כדברי א"כ בנ"ד כשהעד הלך משם עדיין היה בתוך שליטת העין שאם היה עומד שם היה יכול לראות אותו יותר וכמבוא' בג"ע שהנכרים שעמדו על הגשר ראו אותו אח"כ כשהוא עולה מתחת הקרח והיה עדיין בתוך שליטת העין ופשיטא דחיישינן שמא עלה משם ליבשה וחושש אני לאיסור דאורייתא ובפרט שלא היה הכל תחת המים וכמה פעמים היה צף על המים וכמבואר בגב"ע שם:
ומ"ש מר שהדבר מסור לחכמים לשער בכל אדם שיעור שת"נ לפי חיותו וחלישותו כו'. באמת שגם הב"ח מחלק בכה"ג בתי' הנ"ל דבבור שיש לו ד' מחיצות אפשר לחיות שם ב' שעות ע"י שמטפס ועולה ובמשאל"ס לא בעינן כולי האי ע"ש:
אמנם הפ"י בתש' הנ"ל לא רצה לסמוך ע"ז וגם הריב"ש והר"א ששון ומהח"ש כתבו סתמא ששיעור כדי שת"נ הוא ב' שעות ולא נתנו דברים לשיעורים א"כ מאן חשיב ומאן רקיע להקל נגדם לעמוד על אומדנא שלנו מה שהוא ספק א"א. ומה שהביא ראיה דיוכלו לשער כמו בכל האיסורים כגון במוצאי שבת ביום המעונן ביצא ספק מלבו מותר לעשות מלאכה וכן להאכיל ביה"כ למסוכן עפ"י אומדן הדעת ומה יפה כחו של איסור כרת זה משאר איסורי כרת ומב"ד עכ"ד. ראיה זו איני מכיר דבמוצאי שבת לאו משום אומדנא הוא דבין יממא ובין לילה לא טעו אינשי וכדאיתא בפרק קמא דפסחים (דף יב ע"א) ואין חילוק בין צפרא לרמשא:
ועיין בנודע ביהודה תק"ע שמ"א (דל"ט ע"ג) ועוד דהתם הטעות בכל אדם שוין ואין כל אדם יכול לטעות יותר מכפי השיעור שמבואר בפסחים שם לכל חד כדאית ליה ומש"ה עבדו הרחקה באכילת חמץ בע"פ דגזירה הוא משום יום המעונן כדאסיק רבא שם משום דאין שום אדם יכול לטעות יותר ובודאי לא יטעה לאכול חמץ אחר חצות א"כ אם ממתין במ"ש כפי השיעור שיכול לטעות בודאי הוא לילה משא"כ בשאר איסורים שאין אומדנא של כל אדם שוים לא שמענו בשום איסור דאו' להתיר ע"פ אומדנא ליתן תורה לכל א' בידו. וגם הראיה מלהאכיל ביה"כ למסוכן אין לדמות כלל לשאר איסורי דאורייתא דהתם משום פיקוח נפש דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב אפי' לקולא וגם משונה משאר אומדנא דממונא דאזלינן בתר רוב דעות וגבי מסוכן אזלינן לקולא ולא אזלינן בתר רוב דעות וה"ט משום ספק נפשות להקל:
ועתה נעמוד על היסוד ההיתר שכתב מעכ"ת שהפילוהו המים בכח גדול לערך ב' קומות האיש. הנה היתר זה כבר הרגיש הרב מו"ה חיים מטשעכנאוויצייע. וכתבתי בתשובתי שם שאין ראיה משם שהנפילה מגובה ב' קומות הוא ספק מיתה אלא דר"ל שיוכל להיות שימות בו אם הוא אדם חלוש והא דנקיט לא מת לאו משום דרובן למיתה אלא שהתנא הורה לנו סדר בית הסקילה. ונקט לישנא דלא מת משום דאיכא מיעוטא מתים אף מזה ויותר מזה איתא במתניתין שם אחר כך וא"ל רגמוהו בכל ישראל אף שמעולם לא שנה בה אדם אלא דהורה לנו סדר בית הסקילה וכדאיתא בגמ' שם:
ועוד נ"ל דבשלמא גבי בית הסקילה נופל על לבו וכדאיתא במתניתין שם ובהרמב"ם פ' ט"ו מה' סנהדרין משא"כ בנ"ד אפשר שנפל בענין שלא יפסידהו הנפילה וכדאיתא בפ' א"ט (דף נא ע"א) הני דיכרא דגנבי גנבי אין חוששין משום ריסוק אברים כו' ע"ש. ויותר מזה הביא הפר"ח בי"ד (סי' נח ס"ק כד) בשם הרוקח שכל שנפלה ולא נודע אם על מתני' או על צלעותיה מותרת בלא בדיקה דס"ס הוא ושרי א"כ אם נאמר בספק איסור להתיר מכ"ש בספק א"א להחמיר ואף לדעת הפר"ח שהחמיר בזה היינו שחוששין להחמיר ולא להקל:
ומ"ש מר מהא דמהני בדיקה לענין טריפות אף אם נפלה ממקום גבוה מאוד אין ראיה. די"ל דשאני התם כיון שאנו רואין הבהמה חיה לפנינו מש"ה הוא דמהני בדיקה אבל מסתמא א"ל דרובן למיתה ע"כ ע"ז אני אומר לא כן אבי במחכ"ת. אדרבא איפכא מסתברא דיותר מצוי שנטרפה בהנפילה משתמות בהנפילה דזה לא שכיח וכדאיתא בט"ז שם בשם הרש"ל והסכים עמו הט"ז דמש"ה בחה"מ לענין נזיקין שפטור המזיק אא"כ יש י"ט בבור ולא חשבינן מכריסו ועד ארעא דאם מת חשיב ליה כאונס לענין תשלומין אבל לענין טריפות חשבינן י"ט עם הצירוף שי"ל שנטרפה מהנפילה ע"ש ואדרבא דמשום הכי בעינן בדיקה שיש ריעותא לפנינו שלא הלכה אבל מן הסתם אפשר לומר דהמיעוט הוא שנטרפה בהנפילה וכו' ומ"ש מר דאף הנך דסברי דשהה כדי שת"נ הוא ב' שעות הוא מדרבנן אבל מדאורייתא כ"ע מודים דסגי בשיעורא דמהרי"ט ואם נשאת בשיעורא דמהרי"ט לכ"ע ל"ת לא ידענא מאי קאמר דהא ע"כ הני רבוותא הנ"ל דסברי דבעינן ב' שעות הוא לענין דיעבד דאם נשאת היכא דלא שהה העד שיעור שתי שעות תצא דאי דלא תנשא לכתחילה היכא דלא שהה שיעור הנ"ל מאי אריא דלא שהה הא אפילו שהה כל היום כולו לא תנשא במשאל"ס דחיישינן שמא עלה מרחוק או שמא דף של ספינה נזדמן לו או גלים טרדוהו ואפי' אבד שמא לא תנשא ומדכ' במשאל"ס דשיעור שהה עד שת"נ הוא ב' שעות ע"כ הוא לענין דיעבד שאם שהה שם פחות משיעור זה אף אם נשאת תצא:
ומה שהקשה מר על התוי"ט פ"ג דגיטין מב"ב (ד' קנ"ג) כבר כתבתי לעיל דלק"מ ואדרבה על הריב"ש הנ"ל יש להקשות שמוקי המתני' דגיטין להדיא דמיירי דוקא בדלא שהה א"כ קשה אמאי נקיט המתני' שאבדה בים שהוא משאל"ס ואמאי לא קתני שאבדה במים שהוא נמי משיל"ס אך באמת דזה לק"מ דלפי פי' רש"י ולכל הפוסקים דהפי' שאבדה היינו שטבעה ממש י"ל דהמתני' רבותא קמ"ל דאפי' שאבד ממש בים שהוא מים שאל"ס אפ"ה נותנין עליו חומרי חיים מדאורייתא לאפוקי מדעת ר"ב אשכנזי שמדייק מלישנא דפי' המשניות שם דהיכא שטבעה ממש במשאל"ס אפי' לא שהה עד שת"נ אפ"ה המה בחזקת מתים לגמרי א"כ גם על התוי"ט יש ליישב שמפרש המתני' בדלא שהה דוקא ונקיט מים שאל"ס לרבותא כנ"ל:
ומה שרוצה מר לסמוך א"ע על ר"ב אשכנזי הנ"ל היכא שטבעה ממש הוא בחזקת מתים לגמרי אף בדלא שהה עד שת"נ כבר כתבתי בתשובתי שם שכל הפוסקים חלקו עליו ובטלה דעתו נגד הנך רבוותא ועוד אף אם נאמר דהאמת הוא שהרמב"ם בפי' המשניות שלו דבר כן מ"מ הרי הרמב"ם בחבורו (פי"ג מה' גירושין ה' כ') סבר דאף בנטבע ממש במשאל"ס היכא דלא שהה העד עד שת"נ אם נשאת תצא וכמו שמדייק הכ"מ שם מלשונו הזך ע"ש א"כ חזר ממ"ש בפי' המשניות וכלל הוא בין הפוסקים היכא שבספר הי"ד סותר למ"ש בפירוש המשניות מה שפסק בחיבורו הוא עיקר דפי' המשניות עשה בילדותו ואח"כ חיבר הספר הי"ד א"כ אין כאן שום דיעה להקל בדלא שהה עד שת"נ אף בנטבע ממש ואין לסמוך ע"ד ר"ב אשכנזי אף לעשות סניף:
ועתה אתווכח עמו מה שמפלפל בחכמה והעלה שמותרת להנשא אף לכתחלה ויסוד הדברים הוא שספק אחד שמא מת מהנפילה ממקום שתי קומות שעושה ספק מיתה ואיכא עוד ספק לפי סברתו דהא דלא אזלינן בתר רובא גבי ספינה שאבדה משום היכא דלא שהה אף דרובן למיתה מ"מ אינו רוב גמור:
אך עכ"פ הוא ספק מיתה א"כ כד מצרפין ספיקא דנפילה לספיקא שמא מת במשאל"ס הו"ל רוב גמור דאזלינן בתרי' מדאורייתא ולטעם הריב"ש דמש"ה לא אזלינן בתר רובא במשאל"ס היכא דלא שהה משום דאיכא ב' חזקות נגד הרוב א"כ להרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן היכא דליכא חזקה לאיסורא וא"כ בנ"ד אי לאו דאיכא בה חזקת אשת איש הוי שרי מדאו' מחמת ספיקא שמא מת מהנפילה אלא מחמת חזקה הוא דאסירא מדאורייתא א"כ כבר אזדא לה חזקת אשת איש נגד הך ספיקא למשווי' איסורא דאורייתא וא"כ נגד רובן לאבד לא פש נגד הך רובא אלא חזקת חיים והדרינן לכללא דרובא וחזקה רובא עדיף ואע"ג דלהריב"ש אף ברובן למיתה אם נשאת תצא:
אמנם דברי רי"ו עיקר והביא לכמה ראיות מדברי תוס' דגוסס ומשאל"ס בחדא מחתא דאם נשאת ל"ת עכ"ד בקצרה ואני אומר לא כמו שסבר מר דהריב"ש הוא יחידאי בהא דהיכא דאף דאיכא רוב אם נ"ת כמו בגוסס וכדומה אלא דכמה גדולי פוסקים החמירו יותר דבכ"מ דאיכא חזקה נגד הרוב לא אזלינן בתרי' לחומרא דטעמא דהריב"ש הוא דוקא בא"א משום דאיכא שני חזקות נגד הרוב אמנם דעת ר"ת בבכורות (ד' כ') דבגוסס אם נשאת תצא מטעמא דהיכא דאיכא חזקה נגד הרוב סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וכמו שפירש המהרש"א בתוס' שם ועיין בהרא"ש שם וכבר הבאתי בתשובתי שם וכ"נ בהרא"ש בפ' האשה שהלך שהקשה לפיר"ת מהא דמשאל"ס דאמרי' אם נשאת לא מפקינן מיני' אע"ג דאיכא חזקת אשת איש ומיעוט נצולין ולא חיישינן למיעוטא וחזקה ותי' דשאני הני דהוי מיעוטא דלא שכיח כלל ואפילו ר"מ דחייש למיעוטא למיעוטא דל"ש לא חייש ע"ש א"כ הרי לך להדיא דבמעוטא דשכיח כמו בגוסס וכדומה אם נ"ת ועוד שלשה גדולי פוסקים הלא המה הרי"ף והרמב"ם והטור נמי סברי כר"ת שהרמב"ם פסק (פ"ג מה' יבום ה' ט"ז) האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תתייבם ולא תנשא ע"ש כסתמא דמתני' וכ"נ פסק הרי"ף שם והטוש"ע באה"ע (סי' קנ"ז) ע"ש וע"כ דטעמייהו דאע"ג דהגמ' מוקי שם המתני' כר"מ דחייש למיעוטא מ"מ להמסקנא שם אתי המתני' נמי כרבנן משום דאיכא חזקה וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וכמ"ש הרא"ש שם לדעת ר"ת והנ"י שם א"כ כיון דהני ג' עמודי עולם וגדולי פוסקים סברי בחדא שיטה כדעת ר"ת מי יכול להרים ראש להקל נגדם:
הן אמת דלפמ"ש הרשב"א בחידושיו יש ליישב הנך רבוותא דסברי דהמתני' דפ' האשה שהלך אתי כרבנן וכנ"ל דקשה הא דאמרינן בפרק עשרה יוחסין גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ורבנן אמרי מיעוטא כמאן דליתא ורובא וחזקה רובא עדיף ותירץ דשאני האי מיעוטא דהכא משום דהאי מיעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל ודוגמתו ה"נ מיעוט שאינו מתעברות אינו חשוב להצטרף והיינו דלא חשיב לי' הכא כנ"ל א"כ לפ"ז בגוסס ובכל רובא כדומה שהמיעוט עומד נגד הרוב ואינו מגרע כחו של הרוב אינו מצטרף עם החזקה ואמרינן רובא וחזקה רובא עדיף:
אמנם כיון דלדעת הריב"ש אם נשאת תצא וגם לדעת ר"ת הנ"ל בכ"מ מצרף המיעוט עם החזקה וגם הרמב"ן בחידושיו והביאו הרשב"א מיישב קושיא הנ"ל בתי' אחר וכעין זה נתכוון התוי"ט (פ"ג דטהרות מ"ח) ולא נחתי להך חילוקא דהרשב"א הנ"ל דלדידהו סברי הנך רבוותא דבכ"מ מצרפין על החזקה. וגם הריטב"א והביאו הנ"י שם שתי' הא דלא חשיב נמי שם המיעוט שאין מתעברות והו"ל תרי מיעוטי דמיעוט שאינו מתעברות גרוע הוא ובכלל מיעוטא דמפילות חשבינן לי' דלהוי תרווייהו מיעוט שלם א"כ כיון דמצרפין נמי מיעוט שאינם מתעברות למיעוטא דמפילות דלא להוי מיעוטא דמיעוטא ע"כ סברי דמצרפין נמי לחזקה מיעוט שעומד נגד הרוב א"כ בכ"מ דאיכא מיעוט מצרפין לחזקה יש לחוש להני פוסקים ואם נ"ת:
ועיין בב"ש (ס"ק ק"ב) ודבריו אינם מבוררים שכתב שם בפשיטות ל"ד בנטבע במשאל"ס אלא ה"ה בכ"מ שעפ"י הרוב הוא מת ל"ת ולא הרגיש שכמה גדולי פוסקים סברי אם נ"ת וכנ"ל ועוד שכ' אח"כ אבל היכא דקתני במתני' אין מעידין הוא מחלוקת הריב"ש והרי"ו שמשמעות דבריו דברוב הכל מודים דאם נשאת ל"ת וז"א כמו דפליגא באין מעידין פליגי נמי ברוב אם תצא ותלי' חדא בחברתה דהא קתני נמי במתני' אין מעידין עד שת"נ אבל הגוסס דלדעת הריב"ש תצא ה"ה בכל רוב ולדעת הרי"ו ל"ת וכנ"ל:
ועתה נחזור למ"ש דלסברא דילי' דרובן למיתה הוא פלגא וכד נצרף פלגא דהנפילה עושה מיתה הו"ל רוב גמור לא ידעתי כוונתו ואין זה רוב אלא ס"ס דבכל ס"ס איכא ב' ספיקות להקל ואפ"ה אסרו הט"ז והש"ך שם בסי' ק"י והט"ז החמיר אפי' בכמה ספיקות ואע"ג די"ל שהמה סברי שהוא מדרבנן מ"מ כבר צווח ככרוכי' הגאון בעפ"י והביאו דבריו בש"ת ש"י לחלק י"ד שמ"ח וכ' כל המתיר ע"פ ס"ס כמה פגע באיסור דאורייתא וכו' איסור א"א שקרוב להרבות ממזרים בישראל ח"ו והיינו מטעמא דס"ס גרוע מרוב ונראה שהש"י הודה לדבריו א"כ אפי' לכת הסוברים דהיכא דאיכא רובא אפי' דאיכא חזקה נגדה לא מצרפינן רובא לחזקא ואם נשאת ל"ת מ"מ בס"ס גם המה ס"ל דאם נ"ת ואף שהבאתי בתשובתי שם כמה גדולים שחלקו עליו וגם אנכי עמדתי בפרט זה וישבתי לדברי הרשב"א ואכמ"ל מ"מ אין לסמוך להתיר עפ"י ס"ס לחוד רק לעשות איזה סניף בעלמא:
ועוד מה דפשיטא לי' למר להרמב"ם דסבר דספיקא דאורייתא הוא מדרבנן בנ"ד נמי מדרבנן היכא דאזלי החזקה ואני אומר דבנ"ד י"ל דגם הרמב"ם סבר דהוא מדאורייתא לפי הגירסא בפ"ט מה' ט"מ דבר שחייבנו על זדונו כרת ספיקו אסור מה"ת ולגירסא זו הסכים הכ"מ שם ע"ש א"כ בספק א"א לכ"ע מה"ת ואף שי"ל לגירסא זו מהא דפריך רבא בריש האשה בתרא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו דהא שנא ושנא דבאיסור כרת ספיקא דאורייתא מש"ה החמירו בספיקו משא"כ באיסור לאו וכ"כ י"ל מהא דאי' בסוטה (ד' כ"ט ע"א) דקאמר אלא לאו ש"מ כאן שיש בו דעת לשאול כאן שאין בו דעת לשאול דמנ"ל לחלק בהכי דלמא מש"ה בספק טומאת בשר שהוא ספק לאו יאכל משום דספיקו דרבנן משא"כ בסיפא שהוא ספק טומאת הגוף שהוא בכרת דספיקו מדאורייתא מש"ה לא יאכל מ"מ שערי תירוצים לא ננעלו ואכמ"ל ואין להקל נגד הכ"מ שסבר גירסא זו לאמת:
ומה שהשיג על היש"ש שפסק דמשיאין את אשתו אחר ג"י שהוא גוסס יפה כיון ומצאתי בשו"ת ז"י בשם גיסו הגאון מהור"ר דוד שהי' אב"ד בק"ק אה"ו שהשיג ג"כ עליו. ומה שצירף מר היתר מהא שכ' הרמב"ם מ"ה לפמ"ש הסמ"ע בסי' רפ"ז ס"ק ט"ו דאין יורדין לנחלה אלא כששמעו שמת דאל"כ קשה רישא לסיפא כקושיית הכ"מ שם אין זה צירוף לנ"ד כיון שלא שמע אח"כ שמת ואע"ג דבתש' מבי"ט מצרף היתר זה שאם הי' חי היה שב לביתו זה דוקא בשאר עגונה ולא במשאל"ס דשם י"ל דבא באיים רחוקים ולא יכול לשוב לביתו:
והנה הרביתי מילין בדברים פשוטים מה שאין דרכי בכך אמנם כוונתי הוא לבאר טעמי ונמוקי מה שלא רציתי לצרף למנין להתיר כי אין ההיתר פשוט ע"פ רוב הפוסקים אך כיון שכבר יצאתה בהיתר ע"פ חכמי ווילנא בצירוף מעכ"ת אינני עורר ע"ז כיון דלדעת המהרי"ט והב"ח יצאתה מאיסור דאורייתא וגם בתשובת פמ"א ח"ר שאלה ל"ו סומך עליהם אם זה אמת שראה העד שהיה שעה קלה תחת המים בפ"א ולא הוציא ראשו בינתיים וגם בתשובתי שם כתבתי קצת היתר מטעמים אחרים ע"ש א"כ כיון שהתירו לא יצאת מהיתרא הראשון ויש לסמוך ג"כ קצת על ר"א מוורדין להתיר במשאל"ס בחזקות מוכיחין שנטבע ואני מבטל דעתי נגדם ועתה מבוקשתי שיהיה הדיבור מצוי בינינו ולכתוב לי איזה חידושי תורה ונחת ינחת בו ומחמת טרדא אקצר יום ג' טו"ב למב"י תקס"ב פה בריסק דליטא: