חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן ו · ז
ולכאורה לפ"ז יש מקום לצדד לקולא בנ"ד דהא רשב"א אית לי' בר"פ א"ט (ד' מ"ב ריש ע"ב) דנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה כשירה ואפ"ה מוקמינן אליבי' בסוגיין (ד' ק"כ ע"ב) לחד שינויא דמן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו. אלמא אפי' היכא דהוי כשירה אפ"ה במים אמרינן דמרזו מכה ושרינן לה ה"נ איכא למימר אף דהנפילה אינו ודאי מיתה מ"מ איכא למימר דמיא מרזו מכה. והנה מלתא דרשב"א טעמא בעי מ"ש מן הארכובה ולמעלה ומ"ש מן הארכובה ולמטה והיה נראה לומר דטעמא דמלתא הוא דמן הארכובה ולמעלה מ"מ סי' טריפות הוא רק משום דיכול לכוות ולחיות סובר משו"ה הוא דמכשיר רשב"א. אבל כיון דמיא מרזו מכה לא יועיל לו הכויה וישאר בטרפיותו אבל מן הארכובה ולמטה אינו סי' טריפות כלל וא"כ אין המים מטריפין אותו אף דמרזו מכה ולפ"ז בנ"ד ממ"נ אם נתרסקו איבריו הרי כבר מת ואם לאו אינו אפי' טריפה ול"ש לומר מרזו מכה אבל הרשב"א לשיטתיה ביבמות כתב דלרשב"א אף בלא טעמא דיכול לכוות ולחיות סובר דכשירה היא ואינו סי' טריפות כלל ואפ"ה אית לי' דמיא מרזו מכה ומותרת ולפ"ז גם בנ"ד נוכל לומר דאף דאינו סימן טריפה כלל אפ"ה מיא מרזו המכה כיון דחזינן דהוי ספק מיתה עכ"פ ואף שאין זה מוכרח דאיכא למימר דמיא לא מרזו אלא להיכא דאיכא מכה טרי' אבל בנ"ד אם לא נתרסקו איברי' גם מכה לא היתה אעפ"כ למ"ש לעיל באות ה' דשהיות יציאת הנפש אינו דבר השוה בכל נפש אלא דמשערינן בכל אדם לפי חיותו. א"כ מסתבר דבנ"ד עכ"פ נחלש מאד לשעתו בנפילתו הזאת יותר מאם נחתכו רגליו מן הארכובה ולמעלה כיון דהוי אפי' ספק מיתה ובפרט לפי העדות העד שכבר ראה אותו פניו למעלה ודומה לנטבעים מתים אף שאין זה ברור גמור שכבר היה יציאת הנפש וכמ"ש לעיל אות א' בסופו. עכ"פ נראה ברור שנחלש מאד בעת ההיא והי' עכ"פ קרוב מאד למיתה וא"כ לפי הגב"ע שהמים הפכוהו וגלגלוהו עוד כמאתים אמות אולי ראוי לומר דדי בזה ליציאת הנפש ואחר כך ראוהו נכרים עוד כמה מאות אמות אף שאין מבואר בגב"ע שהי' כל משך ההוא בתוך המים דוקא. לפי דמיונו יתברר לכבוד מעלתו שהמים הפכוהו וגלגלוהו ג"כ. ואם לב רוב החכמים נ"י שלם בדבר שלפי נפילתו וחלישותו אין להסתפק אם יצא נפשו יפה כחם להתיר: