חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן מ
א' שמות תרנ"ז
להרב המאוה"ג מו' זאב נ"י אבד"ק קרזעפיץ.
א) מכתבו קבלתי ובדבר שהקשה כ"ת לדברי תשו' הרמב"ם שהביאו הרשב"א בקדושין דע"ג שיליף דספיקא דאורייתא מה"ת להקל מממזר ודאי ולא ספק ולפי מה שביאר הפנ"י בקדושין דרק משכחת ממזר ספק כשאזלה איהי לגבי' דאל"כ רוב כשרים אצלה וא"כ הקרא ממזר ספק אף באיקבע איסורא דלקולא וכיון שבתשו' הרמב"ם יליף מממזר לכל איסורי תורה ראוי גם באיקבע איסורא שיהי' מה"ת להקל ובכל אחרוני' מבואר דבט' חניות כו' שאיקבע איסורא גם להרמב"ם מה"ת להחמיר ולמה נימא כן כיון שעיקר יסוד דברי רמב"ם שיליף להקל מממזר שאיקבע איסורא והדברים צע"ג. עכ"ד:
תשובה. מלבד שאין אנו אחראין להשוות כל דברי אחרונים ולכל אחד שיטה אחרת בזה. י"ל דבט' חניות כיון שקבוע כמע"מ א"כ הוי כחתיכה מב"ח שמחויב בא"ת כיון שאיקבע איסורא וגם להרמב"ם מה"ת להחמיר והה"ד בספק ממזר היכי שישראלית וממזרת הולידו במחבואה אחת כיון שאיקבע איסורא הוי חתיכה מב"ח ולהחמיר כמ"ש המל"מ פט"ו מהל' א"ב הי"א משא"כ כשאזלה איהי לגבי' אף שהוי קבוע היינו האם אבל הולד ראוי שיהי' כפירש רק כ' הנוב"י אה"ע סי' ז' כיון שדנין על אם דין קבוע אי אפשר להתיר הולד ע"ש מיהת עכ"פ הולד לא מקרי איקבע איסורא וא"כ ממה שהתירה הולד בספק ממזר לא נשמע להקל באיקבע איסורא אך לשיטת מהרי"ט שגם הולד מקרי איקבע איסורא וע' ש"ש ש"ד פי"ח עדיין צ"ע:
ונראה דבקדושין דע"ג דרשינן מתרי קראי חדא להתיר שתוקי בישראל וחדא להתיר ממזר בשתוקי והיינו אי מתרי קהל או ממזר ודאי כו' וקהל ודאי וא"כ קשה היאך יליף הרמב"ם התיר מה"ת ספיקות מממזר ודאי נימא שהוי שני כתובין הבאי' כאחד להתיר שתוקי בישראל ובממזר וש"כ הבאין כאחד אין מלמדין וראוי לאסור הספיקות ומה"ת להחמיר וי"ל לפי שיטת הפנ"י שתמיד רוב כשרים וראוי להתיר שתוקי וספק ממזר רק מחשש אזלא איהי לגבי' והוי קבוע וא"כ הוי ב' כתובי' להתיר שתוקי בממזרת ובישראל היכי שאיקבע איסורא כמו שם שאזלה איהי לגבי' והוי איקבע איסורא וכשהוי ש"כ אין מלמדין בשום מקום להתיר ספק תורה היכי שאיקבע איסורא אבל בלא איקבע שפיר יליף הרמב"ם מהא דממזר ודאי להקל כיון שצריך שני כתובי' להתיר שתוקי בישראל וכן בממזר כדי דלא נילף בכל התורה להקל באיקבע נשמע בזה שעכ"פ היכי דלא איקבע מקילין מה"ת בספק וע' תוס' קדושין דל"ה דשני כתובים הוי כמו מיעוטא מדכתיב בהני דחייבין מכלל בעלמא פטורין דאיפכא ילפינן מב' כתובים ועיין מהרש"א שם ובתשו' נוב"י סי' ע"ח אות ה' והה"ד כאן מדכתיב בממזר בקבוע להקל נשמע תמיד להחמיר בקבוע אבל לא איקבע להקל ומיושבי' כל השיטות ועולים כולם בקנה אחד והבן. ולפי"ז לר"י דס"ל ש"כ הבאין כאחד מלמדין להרמב"ם גם באיקבע סד"א מה"ת להקל רק לדידן דאין מלמדין באיקבע להחמיר:
ב) ובאיקבע איסורא שגם להרמב"ם להחמיר י"ל עוד שנשמע מהא דע"א מהימן באיסורין והקשו דקרא למ"ל ת"ל הא ספק דאורייתא מה"ת להקל ובאתחזק גם ע"א א"נ וי"ל דע"א מהימן מוספרה לה והקשו תוס' גיטין ד"ב הא איתחזק איסור ותי' דנדה לא מקרי אתחזק דאינה מוחזקת לראות בכל שעה אמנם ודאי נהי שלא מקרי אתחזק אבל עכ"פ מקרי איקבע איסורא כיון שהוי ימים שרואות דם וימים שאינן רואות והוי כמו ב"ח וכמו בעושה מלאכה וספק אי שבת או חול שמקרי איקבע איסורא ומביא א"ת כן נדה הוי איקבע ושפיר להרמב"ם באיקבע ספק מה"ת להחמיר ומ"מ ע"א מהימן מוספרה לה אבל לא באתחזק וצריך הקרא שע"א יהי' מהימן באיקבע ונשמע שבאיקבע הוי ספק מה"ת להחמיר:
גם י"ל קו' הפ"י לפמ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל באה"ד בקוה"ס כלל א' ביל"מ להרמב"ם מה"ת להחמיר בספק וע"א מהימן אף ביש לו מתירין דבטבל ע"א לא מהימן מטעם אתחזק אבל לא מטעם יל"מ מוכח שע"א מהימן ביל"מ ובזה עדיף ע"א מרוב שמהימן ביל"מ אף שרוב ל"מ ביל"מ לכמה פוסקים וצריך קרא שע"א מהימן ביל"מ:
ג) אך מ"ש הפנ"י דספק ממזר לא משכחת רק באיקבע דאי ס' קדושין חזקת פנוי' ואי ס' גירושין הוי חזקת א"א והקשו על ר"ז למ"ל בכתובות ט"ו לילף קבוע מוארב לו וקם עליו ליליף מהכא י"ל ר"ז ס"ל דבשני כיתות עדים מכחישי' זא"ז כמ"ד ביבמות ל"א דהוי ספק תורה ומשכחת בין בספק קדושין בין בספק גירושין כה"ג כשהוי שני עדים שאומרי' קרוב לו ושני עדים שאומרים קרוב לה דבחטאת קאי ולא מוקמינן על החזקה ולפי"ז י"ל דברי הרמב"ם שפסק כר"ש עד שיתכוין לו וקבוע מנלי' ועשמ"ק שם ולפי"ז י"ל דס"ל כמ"ד תרי ותרי סד"ר ומה"ת אוקמי אחזקה וא"כ א"א לאוקמי בספק קדושין או ספק גירושין רק באזלה לגבי' ונשמע קבוע מהא דממזר ודאי. ודוק:
והש"ש תי' לקו' הראשונים למ"ל קרא להתיר ספק ממזר הא כל ספיקות שרי' די"ל דצריך קרא להתיר אף ברוב פסולים דמ"מ מותר מה"ת דממזר ודאי ולא ספק ממעט רוב ג"כ כמ"ש בשמ"ק ב"מ ד"ז עשירי ודאי ולא ספק. ולכאורה ק"ל לשיטת השמ"ק מירושלמי יבמות פי"א ה"ז בספק בן ז' לראשון כו' והכה שניהם בב"א פטור דקרא דרש ר' יהודה אביו ודאי ולא ספק וא"כ לשמ"ק ראוי למעט גם רוב רק אביו ודאי ויקשה קו' הש"ס חולין י"א במכה או"א דילמא לאו אביו הוא ואי רוב בעילות אחר הבעל הא אביו ודאי ולא רוב וזהו קו' גדולה אך י"ל רק רובא דא"ק הוי כספק ולא רובא דל"ק וכמ"ש בש"ש ש"ב פט"ו ולפי"ז י"ל קו' עולם בת כהן למה בשריפה נימא לאו אבי' וממיתה למיתה א"ה אחה"ר וי"ל דרק אחה"ר דא"ק א"ה אבל לרוב דל"ק שהוי ודאי מהני גם ממיתה למיתה לילך בת"ר. וכבר כתבתי בסי' ל"ט דקבוע כמע"מ רק ברוב דא"ק כיון שקבוע חידוש רק ברובא דא"ק שהוי ספק קבוע כמע"מ אבל לא ברובא דל"ק שהוי כודאי ולפי"ז יתישב קו' תוס' נזיר י"ב בהשולח שליח לקדש אשה ומת שאסור בכל נשים מטעם קנס והקשו שיהי' איסור תורה מטעם קבוע. וי"ל דגם שם מקרי רובא דל"ק ולא אמרינן קבוע:
ובני החריף ובקי כמר דוד נ"י אמר ליישב בזה קו' השמ"ק כתובות ט"ו שהק' איך מביאין לשוחט לביתו לשחוט על סמך רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הא בביתו הוי קבוע כמע"מ עיי"ש י"ל דהך רוב מצויין אצ"ש הוי רובא דל"ק ולא מתבטל ע"י קבוע והבן:
ולפמ"ש הרוקח סי' תס"ז דהיכי שספק על כולם ואי נמצא איסור רק מיעוט כה"ג לא אמרינן קבוע ועמ"ש בדבריו בסי' ל"ט א"כ אף אותם שאינם מומחים ג"כ ספק שמא שפיר שוחטים וכמו שתי' ראשונים דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כיון שגם המיעוט מצוי שישחטו שפיר אף שאינם מומחים א"כ כה"ג ודאי לא אמרינן קבוע דלא דמי לט' חניות שאחת ודאי אסור להכי הוי קבוע וז"פ ולפי"ז יתישב דברי הרשב"א שהקשה על הרמב"ם שסז"א מה"ת להקל מחולין י"א דהוכיח בגמ' מפרה וע"ע דאזלינן אחה"ר הא גם בספק שרי וכ' החמד"ש בפתיחה לתמוה עליו כיון שרוב כשרות ומיעוט טריפות הוי כמו חתיכה מב"ח שאיקבע איסורא ולפי"ז י"ל דגם שם הספק שמא כולם כשרות ואת"ל שיש טריפות מיעוט הוי וכה"ג לא מקרי קבוע כלל ובפרט דרובע ונרבע ובע"מ פסול לגבוה והוי ספק אולי בהם המיעוט טריפות וכל הכשרים למזבח כשרים הם ושפיר הקשה הרשב"א:
ודברי ירושלמי אביו ודאי ולא ספק והקשיתי לשיטת השמ"ק מחולין י"א דיקשה קו' הש"ס דילמא לאו אביו הוא כנ"ל י"ל שע"י חזקת כשרות הוי ודאי ובגמ' שם למ"ד מכשיר בה פוסל בבתה וא"כ ל"ל חזקת כשרות אבל למה דקיי"ל מכשיר בה מכשיר בבתה י"ל שפיר מטעם חזקת כשרות הוי ודאי ואף אם נאמר דאי רוב הוי ספק גם חזקה רק הוי ספק מ"מ שניהם רוב וחזקה י"ל שהוי ודאי:
ובהא דיליף רוב ממאו"א ק"ל הא הוי נגד רובא דעלמא דמאחר נולד כמ"ש הפ"י כתובות ט"ו שאין מחזירין אבדה ע"י ברי ושמא משום שהוי נגד רובא דעלמא שמאחר נפל. ונראה משום זה יצא להרמב"ם דסוקלין על חזקות ממכאו"א ותמוה דבגמ' יליף רוב ממאו"א ולפי"ז י"ל דהוי רובא דעלמא נגד רוב בעילות ושוב סומכין על חזקה אבל לולא רוב בעילות הי' רובא דעלמא עדיף מחזקה להכי צריך רוב בעילות שיהי' רוב נגד רוב ושוב ניזיל בתר חזקה וז"פ:
ד) וקו' הרשב"א על הרמב"ם מסוגי' דרוב בחולין י"א איך למדו חז"ל מעולה וע"ע נימא מספק להקל נראה דהקשו מקרא דעץ אשר תדע כי לא עץ מאכל ולמ"ל שתדע להרמב"ם גם ספק שרי ותי' במעי"ח באילן שהזקין ואינו נושא פירות שצריך לידע כי לא עץ מאכל דאל"כ מוקמינן לו על חזקתו והנה זהו לבתר שידענו שהולכין אחר חזקה אבל שם בגמ' לראב"י דל"ל חזקה מקרא כמ"ש תוס' וא"כ שפיר נשמע משם להחמיר. משא"כ למה דקיי"ל חזקה שפיר י"ל כתי' המעי"ח. אך קו' המעי"ח הנ"ל י"ל דהרמב"ם יליף מממזר להתיר סד"א וי"ל רק בחדא איסורא אבל בשני לאוין י"ל מה"ת להחמיר וכמו בנזיר כ"ט שמבואר בגמ' לחלק בין חדא איסורא לתרי איסורא והה"ד היכי שהוי לאו ועשה ומבואר בספרי ממנו תאכל הוי מ"ע לאכול ממנו ולא להשחיתו והוי לאו ועשה וי"ל גם להרמב"ם מה"ת להחמיר. אך לפי"ז יהי' תמוה למה בשבת הביא ג"כ שספק להקל וי"ל כונתו בלאו דמחמר שאינו במיתת ב"ד דלא קאי עלי' עשה דתשבות ורק בלאו ולא בעשה כמ"ש ברשב"א יבמות ד"ו ועמ"ש בסי' ל"ט לתרץ דבסכנה לחומרא ויהי' זה בפלוגתא בחולין ד"ט. ובחדושי במס' פסחים כתבתי דבחמץ שא"י שצריך ביטול להרמב"ם ועצל"ח ריש פסחים דג"כ י"ל מטעם שהוי בלאו ועשה והארכתי ואכ"מ והצל"ח תי' בריש פסחים דבית שמכניסין חמץ הוי אתחזק איסור וכ"ז אי חזקה מקרא אבל לראב"י יהי' נשמע מתשביתו בחשא"י להחמיר בספק, ומיושב קו' הרשב"א:
גם י"ל לפמ"ש הש"ש לתרץ קו' הר"ן למ"ל הלכה דערלה ודאי ולא ספק הא להרמב"ם כל ספק שרי ותי' דאילן קודם ג' שנים הי' עליו ערלה א"כ הוי מוקמינן אותו על חזקתו וכ"ז לבתר שמהני רוב וחזקה אבל שם אי לא קים לן רוב וחזקה נשמע מערלה להחמיר:
גם י"ל דבת"כ לאביו ולאמו יטמא אם נאמר אמו שכן ודאי והקשה בתשו' הרשב"א ממ"נ יטמא לאביו אי לאו אביו א"כ אינו כהן ותי' דצריך לאביו שכופין אותו לטמאות לאביו בע"כ עיי"ש והנה אי לא היו הולכין אחה"ר הי' קשה למה יכופו לטמאות לאביו שמא לאו אביו ונהי דרשאי ממ"נ אבל למה יכופו וע"כ הי' נשמע דספק מצוה מה"ת להחמיר ומספק שמא אביו ומחויב לטמא א"ע כופין ונשמע בכה"ת ספק להחמיר רק למסקנא דהולכין אחה"ר שפיר כופין מטעם רוב וי"ל דספק מה"ת להקל:
גם י"ל לפמ"ש בתהרי"מ לישב דלרמב"ם שספק טריפה מותר מה"ת לבל יקשה קו' הרשב"א לאיזה צורך גלתה תורה טריפה א"ח דנ"מ כגון שנתערב ודאי טריפה עם כשרה ואתחזק איסור. וזהו אי מהני חזקה משא"כ לראב"י הי' נשמע מדגלי קרא טא"ח שסד"א מה"ת להחמיר ובחדושי הארכתי בכמה אנפי ואכמ"ל:
ה) והנה אא"ז הגאון בחוו"ד סי' ק"י כ' נקודה נפלאה בדברי רמב"ם ז"ל שהתורה רק דברה בודאי ולא בספק והיכי שנאמר ל"ת הא ספק שרי והיכי שנאמר בעשה הוי רק ודאי ע"ש ולענ"ד נראה שזהו פלוגתא דאמוראי בשבועות דף י"ט בשני שבילין הלך בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל חזר והלך בשני ונכנס חייב כו' ואמאי ספק ידיעה הוא אמר ר' יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כודאי ידיעה ור"ל אמר הא מני ר"י דלא בעי ידיעה בתחלה ורמי דר"י אדר"י ור"ל אדר"ל דתני' אכל ספק חלב ונודע ספק חלב ונודע רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא א"ת על כאו"א ואמר ר"ל כאן שנה רבי ידיעות ספיקות מתחלקות לחטאות ור' יוחנן אמר כשם שידיעות ודאי בעלמא מתחלקות לחטאות כך ידיעות ספק מתחלקות לאשמות בשלמא דר"י אדר"י ל"ק כאן עשו ולא בכה"ת כולה עשו הכא הוא דלא כתיב ידיעה בהדיא מונעלם הוא דקאתי ולא בכל התורה עשו דכתיב או הודע אליו ידיעה מעליותא בעי ע"ש הרי להדי' דר' יוחנן ס"ל כדברי החוו"ד דהתורה רק דברה בודאי ולא בספק והיכי דכתיב ונעלם צריך ודאי ונעלם אבל ספק לא מקרי ונעלם ומתחלקות והיכי דכתיב הודע צריך ודאי הודע ומספק לא מקרי הודע וכפסק הרמב"ם ז"ל ור"ל ל"ל כלל זה ולר"ל שפיר ספק תורה מה"ת לחומרא משא"כ לר"י. ולפי"ז אשכחנא פרוקא לדברי הרמב"ם שממעט טריפה אינה חי' מלכלב תשלכון אותו ובגמ' חולין ר"פ א"ט דמ"א ממעט ר"ל מדכתיב זאת החי' אכול כו'. ונראה דק"ל הא תוס' כ' בסנהדרין ע"ח דהורג טריפה פטור מטעם שסופו למות ע"י חבלה זו ואף למ"ד ט"ח פטור א"כ איך הוכיח ר"ל דשאינה חי' לא תאכל שטריפה א"ח יב"ח נימא שאינה חי' היינו שסופה למות ע"י טריפת זה וזהו כ"ע סבירא לי' ומנין שא"ח יב"ח ונראה דהרשב"א בחולין הקשה למה נ"מ ואיזה צורך גילתה תורה שטריפה א"ח ותי' כדי שספק טריפה נתיר ע"י שיחי' יב"ח עיי"ש וא"כ ע"כ טריפה א"ח יב"ח ונשמע מקרא דטריפה א"ח יב"ח דאי לא גבלה תורה זמן רק שסופה למות א"כ בספק טריפה אין אנו יודעין הזמן עד מתי שנמתין שתצא מספק וא"כ שוב אין נ"מ לספק טריפה כלל והדרא קו' הרשב"א למה גלתה התורה שטריפה א"ח אלא ודאי דקרא אתי לאשמעינן שטריפה א"ח יב"ח וספק טריפה לאחר יב"ח שרי וז"ב. והנה כבר נשאלתי ומצאתי באחרונים שהקשו לשיטת הרמב"ם שסד"א מה"ת להקל א"כ ספק טריפה מותר א"כ לאיזה צורך גלתה תורה הא דטריפה א"ח [ולפמש"ל דבלאו ועשה מודה ניחא דטריפה הוי ג"כ בעשה חי' אכול שא"ח לא תאכל והבן. ובזה תי' בני החריף ובקי כמר ישראל אלעזר שי' קו' הש"ש ש"א פ"ג שהקשה על הרמב"ם מב"מ ד"ז בהא דתנן הספיקות נכנסין לדיר להתעשר אילימא ספק בכורות יהי' קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש כו' ואי נימא דספק מה"ת להקל א"כ ספק בכור מותר בגיזה ועבודה כחולין גמור והיכי הו"ל קדוש כבר עיי"ש ותי' בני שי' דשם בבכור ג"כ מצות עשה שנאמר קדש לי כו' וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' בכורות ולאו דגיזה ועבודה ושפיר גם להרמב"ם מה"ת לחומרא והבן] ותרצתי דלהרמב"ם נ"מ שיהי' טריפה פסול בשעיר משתלח דכתיב יעמד חי פרט לטריפה שא"ח וכמו שהביא הרמב"ם פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הל' י"ח הי' טריפה פסול שנאמר יעמד חי עיי"ש והא דבגמ' חולין י"א לא ממעט טריפה מיעמד חי ביאר בלב ארי' דשם בגמ' לראב"י דס"ל טריפה חי' משא"כ לדידן עיי"ש. אמנם תמהו עליו למה צריך לקרא דיעמד חי ת"ל מטעם שא"ר לשם ונראה דהרמב"ם בפ"ב מהל' אסורי מזבח ה"י הביא שטריפה אסורה לגבי מזבח משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך כו' ועכ"מ שם ולטעם זה ראוי שספק טריפה יהי' מותר למזבח משום דספק טריפה להרמב"ם מה"ת מותר באכילה והוי מן המותר בפיך וראוי לשם אבל מטעם יעמד חי צריך ודאי חי ולא ספק כדברי אא"ז הגאון החוו"ד ולפי"ז לא נשמע כלל מקרא דחי' אכול שטריפה א"ח יב"ח די"ל שחי יב"ח רק סופו למות ע"י חבלה זו ולא מהני שהיית יב"ח כלל רק הכתוב בא לגלות שטריפה א"ח כדי לפסול שעיר המשתלח בספק טריפה כנ"ל אבל ר"ל שפיר למד מזאת החי' דר"ל לשיטתו דחולק שם בשבועות על ר"י ולא ס"ל שהתורה דברה רק בודאי וא"כ ספק טריפה כשר לשעיר המשתלח וע"כ רק לטריפה א"ח יב"ח אתי קרא כתי' הרשב"א אבל הרמב"ם שפוסק כר"י שם ותורה דברה רק בודאי וא"כ ספק טריפה פסול לשעיר ולא נשמע כלל שא"ח יב"ח להכי הוצרך להביא מקרא דלכלב תשלכון אותו. ונכון:
ומה שבגמ' בחולין ד"י לא ממעט מיעמד חי נראה דהרש"ל כ' שרוב טריפה א"ח ומיעוט חי וא"כ לבתר שהולכין אחה"ר שפיר טריפה לא מקרי חי אבל בגמ' מקודם שיליף דהולכין אחה"ר וא"כ כיון שמיעוט טריפה חי מקרי יעמד חי וז"פ:
ו) וא"א מו"ר הגאון ז"ל באה"ד כלל א' תי' דלהכי צריך קרא בממזר משום שיש לו עצה לקדשה על תנאי שאינה ממזרת ויהי' בעל ולא קידש ואינו לוקה וכשעצה בהיתר גם להרמב"ם מה"ת להחמיר להכי צריך קרא ומזה יצא לו להרמב"ם שבעל ולא קידש בח"ל אינו לוקה ע"ש ואשכחנא פרוקא בזה למה שתמהו על הרמב"ם מכתובות ל"ה שפריך על מתניתין דא"נ יש להן קנס אי ר' יצחק קשי' ממזרת דח"מ יפטר והא בעל ול"ק אינו לוקה דהנה בממון קיי"ל ספק ממון קולא לנתבע והקשה הרי"ב לשלם מספק איסור גזל ותי' לחבירו ג"כ ס' איסור והקשה באו"ת א"כ בבו"ש נוציא ממון ונראה מזה ראי' להרמב"ם דסד"א מה"ת להקל רק מדרבנן לחומרא ובממון לא גזרו רבנן להוציא ממון רק מוקמינן אד"ת כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז ולפי"ז אביי דס"ל ב"ב קל"ד בו"ש ב"ע י"ל מטעם סד"א מה"ת להחמיר ולמ"ד סד"א מה"ת להחמיר צריך קרא דממזר להתיר ספק ולא נשמע דבעל ולא קידש אינו לוקה. וה בן:
דברי ידידו דו"ש הק' צא"י יעקב מייזלש חופ"ק לאסק.