חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן לט
להרב החריף ובקי מו' שמואל נ"י מו"ץ דק"ק ראדאמסק.
א) מכתבו קבלתי ובדבר הקו' שהקשה כ"ת בנדה דל"ב דאי' בגמ' מאן תנא דחייש למיעוט ר"מ הוא דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין נימא דר"מ חייש דילמא אזל איהו לגבה והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי וכמבואר בכתובות דט"ו משו"ה לא מיבמין ומנלן דר' מאיר חייש למיעוט ומצא בשע"ת שעמד ע"ז:
תשובה. הספר שעה"ת לא נמצא בעירנו. ולתרץ הקו' נראה דבקטנה חייש ר"מ שמא תמצא איילונית והקשו תוס' ריש יבמות בקטנה למה לא מייבם הא ממ"נ שרי דאם אינה איילונית שפיר מייבם ואם היא איילונית נמי שרי דלא היתה אשת אחיו דאיילונית קדושי טעות הן ותי' הר"א מבורגיילא דחיישינן דילמא אם הי' קיים לא הי' מקפיד עיי"ש והקשה השעה"מ בהלכות מקוואות כלל ג' הא הוי ס"ס שמא אינה איילונית ושמא לא נתרצה ותי' דהוי ס"ס בתרי גברי ולא אמרינן וכמו"ש הרא"ם שבס' הסמ"ג דמשו"ה טומטום א"מ את מינו והנה י"ל דס"ס בתרי גברי דמי לס"א בגוף וס"א בתערובות דלא אמרינן הה"ד ס"ס בתרי גופי ל"א והנה אא"ז הש"ך בסי' ק"י כ' גבי קבוע שהוי חידוש מהני ס"א בגוף וס"א בתערובות ע"ש וא"כ י"ל דהה"ד דס"ס בתרי גברי אמרינן וא"כ אי נימא דטעמא דר"מ מחשש קבוע קשה תתייבם ממ"נ משום ס"ס ואף שהוי בתרי גברי הא בקבוע שחידוש ראוי שנימא ס"ס בתרי גברי כמו ס"א בגוף וס"א בתערובות וע"כ שמטעם שחש ר"מ למיעוט ס"ל שאינה מתייבמת ושפיר לא הוי ס"ס שהוי בתרי גברי. אך לר"ל דס"ל בנדה נ"ט דר"מ מחמיר גם בס"ס א"כ הדרא הקו' וי"ל דזהו רק מטעם ס"ס כרוב ור"מ חייש למיעוט אבל אי לא חש ודאי הי' שרי גם לר"מ ס"ס ודוק:
ב) ויותר נראה לישב דכבר העליתי בתשובה דלא אמרינן קבוע רק ברובא דאיתא קמן ולא ברובא דל"ק דבשמ"ק ב"מ ד"ז כתב לישב קו' תוס' בקפץ א' מן המנויין לתוכן שהקשו ליבטל ברובא ותי' אפי' אמרינן כל דפירש עשירי ספק מקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב אבל הכא מעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי ע"ש ותמוה מאד א"כ איך מעשרין שמא טריפה היא ומבואר בבכורות דף נ"ח דטריפה נתמעט ממעשר וא"כ תמיד איך מעשרין שמא טריפה ונהי שרוב אינו טריפה הא הוי ספק ועשירי ודאי ולא ספק. וי"ל לפמ"ש הש"ש ש"ב פט"ו דרובא דליתא קמן הוי ודאי ועדיף מרובא דא"ק ע"ש וא"כ רוב כשרות הוי רובא דל"ק ועדיף שהוי כודאי ומקרי שפיר עשירי ודאי משא"כ רוב דכל דפירש. והנה הש"ך כ' שקבוע הוי חידוש וא"כ י"ל רק ברובא דא"ק שהוי משום ספק כמ"ש בשמ"ק אז שפיר קבוע כמע"מ אבל לא ברובא דל"ק שהוי ודאי. ולפי"ז יתישב קו' הר"ש מקינן דיהי' אסור כל עולם לזרוע שמא הוא נחל איתן. י"ל כיון דהספק בכל עולם וההיתר הוי רובא דל"ק לא אמרינן קבוע כמע"מ כלל. וכן ל"ק קו' מהרשש"ך ב"ב כ"ג דפריך בגמ' וליזיל בתר רובא דעלמא הא עיר אחת ודאי מחייבת והוי קבוע כיון שרוצח כבר הדר לניחותא והספק על עיירות ולפי"ז ניחא שהוי רובא דל"ק. ולפי"ז ל"ק קו' השעה"ת כלל דגם קטן וקטנה הוי רובא דל"ק ולא אמרינן קבוע כמע"מ [וע' בביאורי' לחת"ס ב"ב מה שמפלפל בני הרב שי' בזה] וכ"ז י"ל לר"ז שיליף קבוע מוארב לו שהוי רובא דא"ק אבל הרמב"ם שפסק כר"ש עד שיתכוין לו והקשו בתוס' ובשטמ"ק מנין להם קבוע ותי' ממזר ולא ספק והא הוי רוב כשרים וצ"ל באזלה לגבי' והוי קבוע ונשמע גם ברובא דל"ק וי"ל בזה מה שהרמב"ם השמיט בעגלה ערופה יושבת בין ההרים:
ג) ולדברי הש"ש שהבאתי לעיל שרוב דל"ק עדיף מרובא דא"ק נראה לישב מה שק"ל ב"ב כ"ג דר"ח ס"ל רוב וקרוב הולכין אחה"ר ור"ז פליג שם וקשה מעירובין דף ס"ד ע"ב מעשה בר"ג שהי' רוכב על החמור והי' מהלך כו' והי' ר' אילעאי מהלך אחריו מצא גלוסקין בדרך א"ל אילעאי טול גלוסקין מן הדרך מצא עכו"ם א' א"ל טול גלוסקין מאילעאי כו' וג' דברים למדנו בא"ש כו' ולמדנו שהולכין אחה"ר עוברי דרכים עיי"ש והקשה התב"ש הא בכל התורה הולכין אחה"ר ותי' אף שקרוב לעיר ישראל קמ"ל רוב וקרוב הולכין אחה"ר כדר"ח עיי"ש וקשה לר"ז שפליג על ר"ח מהך ברייתא וכן מה קמ"ל ר"ח. ואפ"ל לכאורה דנהי שערי ישראל מ"מ גם בערי ישראל דרי' מעט עכו"ם עכ"פ והוי תוך עיר קבוע וכמע"מ רק בנמצא הוי פירש והולכין אחה"ר א"כ גם ע"י קרוב שנתיר ג"כ רק מכח רוב ומוטב בתר רובא דעלמא אבל היכי שאי נלך בתר קרוב יהי' שם כולו ולא מכח רוב שפיר ה"א קרוב עדיף קמ"ל ר"ח אף בקרוב שא"צ לבא לרוב כלל מ"מ רוב עדיף:
אמנם לפי"ז ק"ל במצא חבית בנהר נגד רוב ישראל דרצה בגמ' לומר דבדר"ח פליגי ומה ראי' הא שם דמי ממש להא דעירובין הנ"ל וצ"ע. לכן נראה דהא דעירובין הוי רובא דל"ק דעדיף מרובא דא"ק ושפיר עדיף מקרוב ור"ח קמ"ל אף רובא דא"ק עדיף מקרוב. ולפי"ז יתישב קו' אא"ז מהרש"א על תוס' שהקשו מה קמ"ל ר"ח הא ברייתא בט' חניות היא ע"ש והקשה הא שם רובא דא"ק ולפיז"נ דע"כ ר"ח רבותא דרובא דאי"ק אתא לאשמעינן דרובא דל"ק נשמע מברייתא דעירובין. והבן:
ד) ובחדושי במס' ב"ב דכ"ג הקשיתי אם נאמר דרובא דא"ק עדיף מרובא דל"ק כפשטות הש"ס חולין די"א משום דרובא דאי"ק מפורש בתורה אחרי רבים להטות ורובא דל"ק כ' רש"י שאינו מפורש בתורה רק הוי הלמ"מ עיי"ש מ"פ בגמ' על ר"ח מע"ע וממתניתין דשם דליזיל בת"ר הא יש לומר רק ברובא דא"ק ס"ל דעדיף אף מקורבה דמוכח משא"כ ברובא דל"ק וע' בעטרת חכמי' סי' י"א שכ' שרוב עלמא מקרי רובא דל"ק ע"ש לא עדיף מקורבה דמוכח. אך י"ל כיון דמסקינן בגמ' דגם רב שמתיר בנמצאת נגד עיר שרובה ישראל דאי מהאי דקרא אתי עקילו ופשורי הוי מטבעי להו וס"ל כר"ח. והנה למה דקיי"ל א"ה בממון אחה"ר הקשו תוס' ב"ק דף כ"ז הא הוי ק"ו מד"נ ותי' אחרונים כיון שרוב הלמ"מ אין למידין ק"ו מהלכה וא"כ לפי"ז רב שס"ל בב"ב צ"ג שהולכין בממון אחה"ר ע"כ ס"ל שלמידין ק"ו מד"נ וס"ל כלישנא בתרא דרש"י שאחה"ר הוי גם כן רובא דל"ק ושוה עם רובא דא"ק ואם כן אין חילוק ושפיר פריך בגמ' דיקשה לרב שס"ל כר"ח ולפי זה למה דקיי"ל א"ה אחר הרוב ורובא דל"ק הוי הלמ"מ שפיר י"ל לא עדיף מקורבה דמוכח ומיושב הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו שנוי' דש"ס שם שביל של כרמי' ושבת בין ההרים. ודוק:
ה) גם י"ל קו' השעה"ת לפי מה שכתב הרוקח בסי' תס"ז שהקשה בברכות י"ט מדלגי' היינו לקראת מלכים ע"ג ארונות של מתים דרוב יש בהן חלל טפח וחוצץ מפני טומאה ומיעוט אין בהם ורק גזרו מפני מיעוט ולכבוד מלכים ל"ג. והקשה הרוקח מה מועיל רוב הא הוי קבוע וכמע"מ דמי ותי' דרוב ארונות דעלמא יש בהן חלל טפח ונהי בעלמא נמצא מיעוט שאין בהם אבל באלו שמדלגין אלו כולם פותח טפח ומספיקא שאינם יודעים אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע עיי"ש ולפי"ז י"ל כל הקטנות הוי ספק שמא אין בהם איילונית ומספק שמא נמצא בהם מיעוט לא אמרינן קבוע. ולדברי רוקח יתישב קו' הר"ש מקינין שהקשה יאסרו כל העולם לזרוע שמא מנ"א. י"ל דגם רוב עולם אין בו נחל איתן ונהי מיעוט נמצא שנ"א וכיון שכל מקומות שחורשין וזורעין עליהן שמא אין בהם נ"א רק ספק אולי נמצא בו מעט נ"א כה"ג לא אמרינן קבוע. ולפי"ז הר"ש שהקשה ולא תי' כן ע"כ חולק על הרוקח ויקשה עליו קו' הרוקח. ואפ"ל קו' הרוקח דנהי דקבוע כמע"מ מ"מ כיון שמדלגי' היינו הוי רבים הוי ס"ט ברה"ר שספיקו טהור ועיין תוס' כתובות ד"ד:
ו) ולדברי הרוקח נסתר תי' החת"ס או"ח שתי' לקושית מע"ח שהקשה להרמב"ם דספק מה"ת שרי' למה כתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא מספק יהי' שרי ותי' החת"ס דרוב אילני סרק ומיעוט מאכל והוי קבוע ובאיקבע איסורא לחומרא. ולרוקח שמא כולם שבמקומות הללו סרק רק ספק אי מיעוט אילני מאכל וכה"ג לא ס"ל קבוע כמע"מ ויהי' ראי' מרמב"ם שג"כ חולק עליו:
ועיקר קושית המע"ח וגם הכ"ד עמד בזה להרמב"ם למ"ל קרא דעץ אשר תדע הא גם בספק שרי כתבתי בחדושי לישב כיון דמבואר בגמ' ב"ק דצ"א לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנה והוי ספק סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא וי"ל גם להרמב"ם לחומרא ולפי"ז כתבתי לישב קו' אחרונים על הרמב"ם מקדושין דע"ג דאמר רבא שתוקי מ"ט חכמי' פסלו והקשו הא כמו כל ספקות שמה"ת שרי ורבנן אסרו כן י"ל בשתוקי ומה זה שאל יותר בשתוקי מכל ספיקי תורה שרק חכמים אסרו. ולפי"ז י"ל דרבא לשיטתו בחולין ד"ט שאמר מ"ש ספק סכנתא מספק אסורא ומדמי איסור לסכנה וא"כ לדידי' כשם שספק סכנה להחמיר כן ספק איסור להחמיר מה"ת וא"כ מקרא דעץ אשר תדע שנשמע ספק סכנה להחמיר הה"ד ספק איסור מה"ת להחמיר ולא נשמע כלל שחכמים החמירו בספיקות וא"כ שפיר אמר מ"ט בשתוקי שספק ממזר התורה התירה למה חכמים אסרו אבל למה דקיי"ל בחולין שם שמחלקינן בין סכנה לאיסור שפיר י"ל באילן שהוי סכנה בספק להחמיר משא"כ בכל ספק איסור שקיל מסכנה י"ל מה"ת להקל:
ולפי"ז אמרתי לישב שני סוגיות שנראי' כהפיכות במס' יבמות דע"ב איש איש לרבות ערל דברי ר"ע ופרש"י מדרבי ערל גבי טמאי' ש"מ דכי הדדי נינהו ואמר רבא לא לישתמט תנא ליתני ערל וטמא ולימא ר"ע הוא ופריך ולא הא קתני ערל וטמא פטורין מראי' ומשני משום דמאיס. ובחגיגה ד"ד מוקי בגמ' ערל וטמא ר"ע הוא ובתוס' בחגיגה עמדו ע"ז עיין שם ולפי זה יש לומר דתוס' ביבמות ד"ה התם הקשו לטעמא דערל משום דמאיס כמאן אתי' הברייתא דיליף מזכורך למעוטא טומטום כשביציו מבחוץ ת"ל דבלא זכורך לכ"ע פטור משום ערל דמאיס. ונראה די"ל כשאין ביצי' מבחוץ אינו מאיס רק כשביצי' מבחוץ וניכר שערל הוא דמאיס ובחגיגה ד"ד זכורך למעוטא טומטום פריך טומטום ספיקא הוא וכי איצטריך קרא למעוטא ספיקא אמר אביי כשביצי' מבחוץ וקשה אי ספיקא דאורייתא מה"ת להחמיר הי' מחויב מספק בראי' וצריך קרא למעט ספק אך אביי לשיטתו דס"ל בחולין ד"ט שחמירא סכנתא מאיסורא א"כ לאביי אף שבאילן כתבה התורה רק העץ אשר תדע אבל ספק אחור היינו משום דסכנה אבל באיסור שקיל ספק מה"ת להקל ולא צריך למעט ספיקא והוצרך לאוקמי כשביצי' מבחוץ וקשה קו' תוס' למ"ל זכורך ת"ל משום דמאיס וע"כ דאביי ש"ל דרבנן פליגי על ר"ע ול"ל מאיס כלל להכי הוצרך לאוקמי בחגיגה ערל וטמא ר"ע הוא אבל ביבמות דאזיל הש"ס לרבא דס"ל בחולין מ"ש סכנתא מאיסורא ולדידי' נשמע מקרא דעץ כו' דגם באיסור ספק מה"ת להחמיר כיון שמדמי איסור לסכנה וא"כ בראי' צריך קרא למעט ספק אף כשאין ביצי' מבחוץ ולא מאיס אבל במאיס י"ל לכ"ע פטור וניחא שני סוגיות ודוק:
ז) וברוקח סי' תס"ז הקשה בסנהדרין דאחרי רבים להטות הא הוי קבוע ותי' רק כשהוי ספק אי מרוב או ממיעוט אמרינן ע"י קבוע כמע"מ אבל כשהם לפנינו הרוב והמיעוט אזלינן בתר רוב ע"ש וכן תי' המרדכי פ"ק דחולין ולפי"ז מובן מה שקיי"ל א"ה בממון אחה"ר ובסנהדרין אחרי רבים להטות גם בממון ועתו"ס ב"ק דכ"ז. כיון דשם שניהם לפנינו הרוב והמיעוט מסתבר שהוי כרוב וז"פ:
ח) וכעת בסדרי הדברי' לבית הדפוס אמר בני החריף ובקי כמר ישראל אלעזר שי' לתרץ קו' השעה"ת הנ"ל דמנלן דר"מ חייש למיעוט מקטנה שאין מתייבמת דילמא אין מתייבמת משום דחיישינן דילמא אזלא לגבי' והוי קבוע וכמע"מ דמי וכנ"ל ואמר לתרץ דהנה תוס' יבמות ד"ב ד"ה או הקשו דלמה בקטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטנה שמא תמצא איילונית ואמאי תתייבם ממ"נ דאם אינה איילונית שפיר מייבם ואם היא איילונית נמי שרי דלא היתה אשת אחיו יען דהיתה קדושי טעות ותי' הראמ"ב דלהכי לא תתייבם משום דחיישינן דלמא אם הי' קיים אחיו לא הי' מקפיד ושפיר הוי אשת אחיו ובתוס' שם הקשו עליו מתוספתא דבהדיא קתני נמצאת איילונית בין בחיי בעל בין לאחר מיתה צרותיהן מותרות אלמא דקדושי טעות אפי' מת אחיו לא חיישינן שמא נתרצה אחיו עיי"ש ותי' הגרע"א זצל"ה בדו"ח שלו דודאי רובא דאינשי קפדי ומיעוטא הוא דלא קפדי ומשו"ה בנמצאת איילונית לאחר מיתה צרותיהן מותרות דלא חיישינן למיעוטא אבל בהאי דקטן וקטנה דר"מ הוא דסובר לא מייבמין משום דחיישינן למיעוטא ולדידי' שפיר חייש שמא האח שמת הוא מן המיעוטא דלא קפדי ושוב הוי אשת אחיו ושפיר תי' הראמ"ב עיי"ש ולפי"ז מיושב קו' הנ"ל דשפיר דייק הגמ' דר"מ חייש למיעוט מדסבר שקטנה אינה מתייבמת שמא תמצא איילונית וא"ל משום דילמא אזיל איהו לגבה והוי קבוע דאי משום קבוע הי' לו לייבם ממ"נ דאם תמצא איילונית לא הוי א"א ואם לא תמצא אייל נית שפיר מייבם אבל אי חייש למיעוט שוב לא יכול לייבם משום דילמא אחיו הי' מן המיעוט דלא קפדי כנ"ל וע"כ שר"מ חייש למיעוט ושפיר דייק הגמ' ויפה אמר ונכון:
אמנם נשאלתי דקו' השעה"ת יקשה ג"כ ביבמות דס"א דאמר ר' אליעזר קטנה אסורה לכהן שמא תמצא איילונית ואמרי' שם בגמ' ר"א ס"ל כר"י דאיילונית זונה היא וס"ל כר"מ דחייש למיעוטא וקשה מנלן דס"ל כר"מ דילמא משו"ה אסור דחיישינן דילמא אזיל הוא לגבה והוי קבוע וכמע"מ וכמבואר בכתובות ט"ו וי"ל כיון שלמסקנא כ' הב"ש סי"ו דמעלה עשו ביוחסין א"צ לשנויי דדילמא אזלה היא לגביה להכי מוטב לו לאוקמי כר"מ כיון שר"מ באמת חייש למיעוט. עוד י"ל דבשלמא שם שהוי איסור לזנות שפיר חיישינן דילמא אזלה היא לגבי' וגם שמא תהי' נאנסה כשאזלה לגבי' אבל כשנושא אשה שפיר אם ישאנה בביתו נימא מרובא פירש ואי אזיל אצלה הוי קבוע מסתמא לא שביק התירא ולא חיישינן ורק ביבם ויבמה כיון שיבם יבא עלי' אפי' בע"כ ראוי לחוש שמא אזיל לגבה ולייבמה בע"כ ושפיר רק ק' השעה"ת על ר"מ וי"ל כנ"ל:
ובני החריף ושנון כמר אברהם נ"י אמר דלר"א ל"ק כלל די"ל אי משום קבוע לא חיישינן שמא תהי' איילונית כיון שאם היא איילונית הוי למפרע קדושי טעות והוי בעל ולא קדיש ולא הוי איסור תורה כלל כמו שהביא הרמב"ם בפי"ז מהל' א"ב א"כ על איסור דרבנן ראוי בלי לחוש לשמא תמצא איילונית משא"כ אי מטעם שה"ל כר"מ דחייש למיעוטא א"כ הה"ד דחיישינן שמא הוא מן המיעוט שאינם מקפידים באיילונית [כמ"ש רע"א כנ"ל] וא"כ שוב הוי קדושין ובמלקות ושפיר לא ישא קטנה מחשש שמא אילונית ויפה אמר:
ט) ומש"כ כ"ת להסתפק בכתובות דנ"ז בהגיע זמנה ולא נשאו דאוכלת משלו. אי גם המע"י שלו כיון שתקנו מע"י תחת מזונות או שרק קנסוהו חכמים אבל לא זוכה במע"י וכ' שמצא בספר פנ"י כתובות מ"ו שכתב מה ס"ד דר"ל דלא תקנו מזונות אלא תחת מע"י הא בהגיע זמן חייב במזונות אף דאינו זוכה במע"י עכ"ד:
הנה דבר זה פלוגתת הראשונים הוא ושטמ"ק כתובות דנ"ט הביא שיטת הריטב"א דהבעל זוכה במע"י ובשמ"ק כתובות דק"ז הביא בשם הרא"ה דגם בהגיע זמן אין לו מעשה ידי' עיי"ש. וביבמה גמ' מפורשת היא בכתובות דק"ז דלא משתעבדא לי' רק ארוסה ס"ל לריטב"א שמגיע לו מעשה ידיה. ולשיטתו נראה לישב דברי רש"י שפי' בכתובות ק"ז הא דיבמה ג"ח ראשונים ניזונית משל בעל ומכאן ואילך כו' עמד בדין וברח נזונית משל יבם ופרש"י דוקא ברח אבל חלה לא והקשו תוס' מריש כתובות דקמבעי' להו בהגיע זמנה וחלה מאי ליפשוט מיבמה שדוקא ברח אבל חלה פטור הה"ד בהגיע זמנה עיי"ש ונראה די"ל דעיקר הספק בחלה אף שהוי אונס ורחמנא פטרו מ"מ כיון שאילו כנסה הי' מתחייב אין לו להרויח עי"ז אך אי הי' כונסה הי' לו המע"י וא"כ למה יהי' נפסד כיון שאונס הוא ועכצ"ל שבארוסה בהגיע זמנו ג"כ לו המע"י ומזה יליף הריטב"א. ולפי"ז אין לפשוט מיבמה כיון דלא משתעבדא למע"י שפיר אונס רחמנא פטרה דל"ש לומר שלולא אונס הי' מייבמה וג"כ הוצרך ליתן מזונות ז"א דאי הי' מייבמה הי' לו המע"י תחת מזונות ועתה אין לו המע"י ולהכי אין לקונסו משא"כ בארוסה דמגיע לו מע"י כמ"ש הריטב"א ולא הוי קנס ושפיר קמבעי' להו והבן:
גם נראה לישב קו' תוס' על רש"י דהנה מה ראי' מברח אבל חלה לא נימא בחלה ודאי מעלה לה מזונות רק בברח הו"א דניחוש לצררי וקמ"ל דלא מקרבי דעתא לגבה וי"ל כיון דקיי"ל כרב פוסקין מזונות לא"א א"כ בשום א"א ל"ח לצררי ואין רבותא בברח וע"כ למידק אבל חלה לא ולפי"ז י"ל בריש כתובות מבעי' לי' אליבא דשמואל שס"ל אין פוסקין מזונות לא"א ולדידי' י"ל ברח לרבותא דה"א שתהי' כשאר א"א דניחוש לצררי ולא נשמע בחלה לא ודוק:
ובשיטת הרא"ה וריטב"א י"ל שפליגי רש"י ותוס' בהא דפוסקין מזונות לא"א דרב אמר פוסקי' ושמואל אמר אין פוסקין שכ' רש"י שרק בלא שבועה פליגי אבל בשבועה נוטלת ותוס' הקשו א"כ מ"פ בגמ' לשמואל מחנן ובני כה"ג דעד כאן לא פליגי אלא לשבועה אבל מזונות יהבינן ותי' אא"ז המהרש"א דקו' הש"ס למ"ד טעמא דשמואל משום שמא אמר צאי מע"י במזונותיך עיי"ש ולפי"ז י"ל תוס' ס"ל כהרא"ה וכונתם דנוקמי דפלוגתא דרבנן ובני כה"ג בהגיע זמן ולא נשאה ואין המע"י שלו ול"ש חששא דאמר לה צאי מע"י ונגד חששא דצררי סגי בשבועה ומ"פ בגמ' וע"כ גם בשבועה אין פוסקין ורש"י ס"ל כריטב"א ומע"י שלו וחיישינן שמא אמר צאי מע"י במזונותיך ופריך להך טעמא. וכתי' מהרש"א:
גם י"ל קו' השעה"ת הנ"ל דהפמ"ג כ' דס"א בגוף כו' רק מדרבנן לא מהני ולהכי י"ל בקבוע מהני דלא גזרו והוי ס"ס שמא לא אזלה לגבי' ושמא אינה איילונית משא"כ ביוחסין משום מעלה אסרו גם בס"ס כזו והבן:
דברי הק' צא"י יעקב חופ"ק לאסק