חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן לו
ב"ה א' יתרו תר"ן לפ"ק.
לידי"נ הרב הגאון מו' שאול נ"י אבד"ק קאזמינקי וכעת אבד"ק וויעראשאוו יע"א.
מכתבו קבלתי וע"ד קו' כ"ת על אא"ז הגאון בנה"מ בסי' ש"נ שכתב לתרץ שיטת הרא"ש והטור וכתב שאף למ"ד שחיטה שא"ר שמי' שחיטה מ"מ כי טבח פורתא בשבת נאסר משום מעשה שבת לריה"ס והוי היזק והוי שנוי עיי"ש והתפלא עליו מה ענין זה למעשה שבת כיון שלא הוכשרה הבהמה ולא דמי לאופה ומבשל. ובקשני מאד לעיין בזה ולהשיבו:
א) תשובה גוף קו' כת"ה נמצא באמרי ברוך להגאון רב"פ ז"ל. והנה גם ק"ל היאך חל איסור מעשה שבת על איסור אבמה"ח. ונראה דקיי"ל ביו"ד סי' כ"א בשחיטה צריך לשחוט רוב הנראה לעיני' ושיהי' ניכר ולא סגי שע"י מדידה יהי' משהו יותר מן מחצה וכשיטת רש"י במרדכי ואגודה וכמו שפסק הפר"ח ובית הלל. וביאר הפר"ח שמה"ת סגי ברוב מצומצם רק מדרבנן מחמירין שצריך רוב גדול הנראה לעינים מחשש דילמא לא אתי למיעבד רובא ע"ש ולפי"ז בטו"מ להתחייב בדו"ה י"ל כ"ז שלא נשחט רוב הנראה לעיני' כיון שאסורה הבהמה מדרבנן לא מקרי טביחה ופטור מדו"ה עד שישחוט רוב הנראה לעינים וכמו תקרובת עכו"ם לכמה פוסקי' רק מדרבנן אסור וכן לאסור דבר שא"ש ע"י מעשה לכמה פוסקים רק מדרבנן ומ"מ פטור מדו"ה וקשה הא מבואר בב"ק דע"א דפריך למ"ד מע"ש דרבנן מ"ט דרבנן דפטרו וכבר הקשו כן הכרו"פ ותב"ש בסי' ד' לפוסקי' שגם אי אסורה מדרבנן לא מקרי טביחה מ"פ בגמ':
ונראה לישב קו' זו בפשיטות דלמ"ד מעשה שבת דרבנן הוי רק מטעם קנס שקנסוהו רבנן וא"כ בטובח ע"י אחר כיון דלענין איסור שבת קיי"ל דאשלד"ע והשליח חילל את השבת איך ניקנוס לשליח לאסור הבהמה של המשלח מה קנס יהי' לו במה שנאסור בהמתו של חבירו וטובי' חטא וזיגוד מינגוד ולמה ניקנוס את המשלח מאחר שהוא לא עבר ולא חילל שבת דקיי"ל אשלד"ע וראוי שהבהמה יהי' מותר לגמרי ואף דקיי"ל במבטל איסור קנסינן למי שנתבטל בשבילו כמבואר ביו"ד סי' צ"ט שם מטעם דחיישינן פן יאמר לעכו"ם ועבד לבטל לו אבל בחילול שבת לא שייך זאת דבר חיובא לא ישמע לו ואי יאמר לאינו בר חיובא א"כ נימא דיש שלד"ע ושפיר יהי' כאילו המשלח חילל שבת ושפיר יהי' אסורה הבהמה ע"כ ראוי כה"ג לבל נאסור הבהמה ואף דנהי שאשלד"ע מ"מ בדיני שמים חייב א"כ ג"כ ראוי לקונסו. ולומר כיון שבדיני אדם פטור לא קנסוהו דוחק קצת. וי"ל דקו' הש"ס למ"ד דגם בדיני שמים פטור וע' מס' קדושין דף מ"ג לל"ק גם בד"ש פטור ורק דינא זוטא אבל לא דינא רבא בד"ש כלל ולא קנסו ע"ז:
ולפי"ז יש לישב שיטת הרי"ף בב"ק שמוקי מתניתין דגנב וטבח ביוה"כ כו' בטובח ע"י אחר וע"כ כריה"ס כמבואר שם והקשו עליו הא קיי"ל מע"ש דרבנן ולפי"ז י"ל כיון דקיי"ל כאבע"א שם דבד"ש יש שלד"ע וחייב בדינא רבא לכ"ע בי"ש וקנסינן למשלח ואסורה הבהמה הוי שחיטה שאינו ראוי:
ולפי"ז מיושב דברי הה"מ פ"ג מה"ג בשלח שליח לשחוט ושחט בשבת שחייב דו"ה שכ' דלא כר"ש ותמוה דקיי"ל מע"ש דרבנן ור"ש פליג אשארי עכו"ם ושו"נ ולפיז"נ לדידן שפיר יש לומר דאסורה הבהמה והוי ששא"ר לר"ש. ולפי"ז י"ל אי אינו ראוי מדרבנן פטור מדו"ה וא"כ כי טבח משהו יותר מן מחצה שמן התורה הוי שחיטה ואהני שחיטתו שמן התורה מותרת בשחיטה זו מקרי משום זה שפיר מעשה שבת ולא מבעי' למ"ד דמע"ש דאורייתא ודאי מקרי מעשה שבת דמדאורייתא שחיטה מעלי' הוי ואף למ"ד מע"ש דרבנן מ"מ כיון שבשחיטה זו כששחט רוב מצומצם הותר מן התורה מקרי עלי' מעשה שבת ואסורה הבהמה ושפיר חל כיון שאין אבמה"ח ומדו"ה עוד פטור כיון שמדרבנן לא מקרי עוד טביחה כלל רק לכי גמר ברוב הנראה לעינים וקני מקודם בשנוי ומיושב דברי אא"ז הגאון בנה"מ זצל"ה:
ב) ולכאורה ק"ל בב"ק דע"א בגנב וטבח בשבת דמחויב בדו"ה בטובח ע"י אחר ופריך א"ה מ"ט דרבנן דפטרי ומשני כר"ש דששא"ר לאו ש"ש ובשבת ס"ל כריה"ס דמעשה שבת אסור באכילה דהנה הקשו אחרונים בשוחט בשבת נימא א"ע ל"מ ותי' דלא יתקן האיסור וע' בחו"ד סי' א' ולפמ"ש תוס' שבת ק"ו לר' יהודה במלאכת שבת כשאין התיקון מיד לא מקרי מתקן וכיון שמפרכסת אסורה לב"נ ומי איכא מידי ל"ש כיון שגם לישראל אסור משום נבלה א"כ לא הוי תיקון משום אבמה"ח לב"נ עד אחר הפירכוס ולא הוי התיקון מיד והוי מקלקל ולא הוי חילול שבת ונימא א"ע ל"מ ונראה דבשבת ע"ה פליגי שוחט משום מה רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום ננ"ש וקיי"ל כשמואל והטעם ביארו אחרונים משום דקיי"ל אין עיבוד באוכלין והה"ד אין צביעה באוכלין ואי נימא א"ע ל"מ ואסורה באכילה והוי כמו חלב שכתב הר"ן שלא מקרי אוכל שמחויב בעיבוד ועיין שעה"מ בהלכות יום טוב פרק ג' הלכה ד' אם כן יתחייב משום צביעה ולא תיקן כלום ולפי זה הקשיתי בחדושי במסכת שבת דף ס"ט תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למ"ל ואמר רב יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת היכי משכחת לה בזדון שבת ושגגות מלאכות בשלמא לר' יוחנן דאמר כיון ששגג בכרת אף שהזיד בלאו משכחת לה שידע לשבת בלאו אלא לר"ל שאמר עד ששגג בלאו וכרת דידע לשבת במאי וק"ל מה פריך נימא שידע מנטילת נשמה שהוי במשכן כמש"כ רש"י וממלאכת צביעה לא ידע וא"כ חשב בשוחט בשבת שהוי מקלקל דאמרינן א"ע ל"מ ויתקן האיסור דלא מקרי מחלל שבת כיון שאין התיקון מיד כנ"ל ואי דא"כ לא הוי אוכל ומחויב משום צובע הא י"ל דלא ידע מצביעה רק מננ"ש כשהורג בע"ח ידע שמחויב ומ"פ בגמ'. ונראה דהכרו"פ הקשה למה לא הוי מתקן לענין משהו בשר גידין ועצמות וי"ל כיון שקיי"ל כר"י חצי שיעור אסור מה"ת לא מקרי תיקון ולפי"ז לר"ל שח"ש מותר מה"ת והוי תיקון א"כ אף שלא ידע מצביעה מחויב על נטילת נשמה כשהוי מזיד ולפי"ז מיושב קו' מחו' הגאון ר' ע"א ז"ל דלמה לא פריך גם לר' יוחנן שם מרבי שס"ל בשבת דצ"ז מאלה הדברים ל"ט מלאכות הלמ"מ לחייב בהעלם אחת על כאו"א ולרבי כ' תוס' שם ד"ה כגון מודה ר' יוחנן שצריך שישגוג בלאו וכרת וא"כ ליפרוך גם לר"י על רבי דידע לה במה ולפי"ז ניחא כיון דלר"י ח"ש אסור מה"ת ולא מקרי מתקן כלל לישראל ולעכו"ם אין התיקון מיד י"ל שידע מנטילת נשמה ולא מצביעה ודו"ק והארכתי בזה בכמה מקומו' ואכמ"ל:
ומעתה ק"ל לריה"ס דאסור לעולם משום מע"ש וחייב משום צביעה ג"כ דכיון שאסור מדרבנן לאו שם אוכל עליו [וגדולה מזה כ' אא"ז החכ"צ בתשובותיו סי' צ"ב דאי אסורה ליומא לא מקרי אוכל לרב ע"ש רק בזה יל"ע כיון שלמחר שרי אבל לריה"ס שאסור לאכלו לעולם לא מקרי אוכל] וא"כ לריה"ס בכל שוחט בשבת ראוי שיהי' מחויב תרתי משום ננ"ש ומשום צביעה ואי נימא א"ע ל"מ יתקן איסור דנטילת נשמה וראוי שנימא א"ע ל"מ ויהי' נוחר ופטור מדו"ה. ולמה צריך לאוקמי כר"ש דשחיטה שא"ר לאו שמי' שחיטה ת"ל מטעם נוחר ומעקר פטור מדו"ה דאמרינן א"ע ל"מ. וי"ל דסוגית הש"ס לאביי דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת א"ע מהני ולפי"ז למה דקיי"ל כרבא דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ לריה"ס הוי כנוחר ופטור מדו"ה וביוה"כ י"ל גם לריה"ס אין מעשה יוה"כ אסור ולא דמי לשבת:
ולפי"ז י"ל דברי הרא"ש שכתב דמתניתין ביוה"כ חייב ובשבת פטור כריה"ס ושחיטה שא"ר הוא ותמה היש"ש הא תנא דידן ס"ל ששא"ר שמי' שחיטה. ולפי"ז י"ל לריה"ס אמרינן א"ע ל"מ והוי נוחר ופטור מדו"ה כיון דלא הוי אוכל לריה"ס וחייב משום צביעה וגם משום ננ"ש וכשנימא א"ע ל"מ יתקן איסור דנטילת נשמה עכ"פ:
ולפי"ז יתישב דברי הרי"ף דמוקי מתניתין גנב וטבח ביוה"כ בטובח ע"י אחר והקשו עליו הא תנא דמתניתין מחייב בחולין בעזרה וס"ל ששא"ר שמי' שחיטה וגם בשבת ליחייב ולפי"ז י"ל מתניתין כר' יהודה שצריך תיקון מיד וכריה"ס ואמרינן א"ע ל"מ ופטור מטעם נוחר וביוה"כ י"ל מודה ריה"ס דלא אסור לעולם:
ולפי"ז נראה לישב דברי הה"מ פ"ג מה' גניבה ה"ו עשה שליח לשחוט לו ושחט בשבת חייב דו"ה וכ' הה"מ מבואר בב"ק ופא"נ ודלא כר"ש עיי"ש ותמוה מאד הא מסקינן בגמ' למ"ד מע"ש דרבנן והכי קיי"ל דהוי ש"ר ורק פליג ר"ש אשארא על עכו"ם ושוה"נ וא"כ היאך כ' הה"מ דלא כר"ש ולפי"ז דלמה דקיי"ל כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ שפיר י"ל טעמא דר"ש בשבת כיון שס"ל כריה"ס ולאו שם אוכל על מעשה שבת ומחויב משום צביעה ג"כ וא"כ אי נימא ל"מ הוי תיקון לנטילת נשמה כמ"ש וא"כ פליג ר' שמעון גם על שבת שפטור לר"ש מטעם נוחר כיון שס"ל כריה"ס שאסור לעולם מע"ש ואף שמדרבנן מ"מ פקע שם אוכל מיני' והוי שפיר דלא כר' שמעון שס"ל כריה"ס ופליג גם על שבת ודוק:
ג) ודברי הה"מ פ"ג מה"ג ה"ו שכ' דלא כר"ש שתמוה מאד נלע"ד עוד לישב די"ל שהי' מפרש דברי רמב"ם עשה שליח לשחוט לו ושחט לו בשבת קאי הך בשבת גם על מה שעשה שליח לשחוט לו והיינו ששלח שליח לשחוט לו בשבת ושחט לו בשבת וכמו שהביא הטור סי' ש"נ בשם הרמב"ם עשה שליח לשחוט בשבת ושחט בשבת חייב דו"ה וע' פי' משניות לרמב"ם ב"ק פ"מ מפורש כהטור ותמוה שיטת הרמב"ם לפי' הטור ולגירסתו וכן דברי פי' משניות לרמב"ם ז"ל מדברי הרמב"ם פ"ו ממעילה כשנתערב איסור אחר אמרינן דיש שלד"ע ותי' בהפלאה דוקא במעילה כשנתערב איסור אחר כיון דשליחות בטיל ממילא גם על מעילה אינו חייב בלא שליחות אבל בטו"מ כיון שמוכר לפני יאוש ג"כ חייב בדו"ה אף דלא אהני מעשיו מ"מ הא מכר הה"ד כי טבח ע"י שליח אף בנתערב איסור אחר שנתבטל השליחות מ"מ הא טבח ע"י אחר אף שאינו שליח דמקשינן טביחה למכירה לחייב ע"י אחר אף כשנתבטל השליחות ולא אהני מעשיו מ"מ חייב עכ"ד פח"ח. והנה בב"ק דס"ח פליגי ר"נ ור' ששת במכר לפני יאוש לר"נ מחייב ולר' ששת פטור וא"כ לר' ששת בנתערב איסור אחר גם בטו"מ אשלד"ע ולא אהני מעשיו ופטור וא"כ כונתו י"ל דמה שכתב ולא כר"ש שכתב בראשי תיבות ר"ש היינו דלא כרב ששת רק כר"נ שמחייב בלא אהני מעשיו הה"ד בנתערב איסור אחר וס"ל כגי' הטור בדברי רמב"ם שעשה שליח לשחוט בשבת וע' פי' משניות לרמב"ם בפ' מרובה שם שכתב כשיתן לזולתו שישחוט לו ביוה"כ מבואר כהטור והבן ועמש"ל:
ד) ודברי הטור סי' ש"ן שהביא בשם הרמב"ם אף בשלח לשחוט בשבת חייב דו"ה ותמה המל"מ הא נתערב איסור אחר. כתבתי בילדותי לישב עפ"י דברי הפלאה כיון שבטיל השליחות מכח איסור אחר שוב לא הוי שלוחו ופטור על המעילה ג"כ המשלח ע"ש. והנה הטעם דבטיל השליחות כששלח שליח לד"ע כ' בנוב"י סי' ע"ו מטעם כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ולפי"ז לפמ"ש אא"ז הש"ך חו"מ סי' ר"ח דבשבת שיום קגרם מהני מכירה ואמרינן א"ע מהני א"כ בשלח לשחוט בשבת שיום קגרם לא נתבטל השליחות כל ושוב שפיר חייב על שליחות טו"מ דו"ה והבן:
ולפי"ז תרצתי דברי הרי"ף דמוקי מתניתין גנב וטבח ביוה"כ בטובח ע"י אחר והקשו גם בשבת לחייב דתנא דמתניתין ס"ל ששא"ר ש"ש דמחייב על חולין בעזרה. ולפי"ז י"ל דהנה בשוגג קיי"ל יש שלד"ע ובתוס' בב"ק ע"ט הקשו מ"פ וכי זה חוטא כו' נוקמה בשוגג ותי' שהומ"ל כן רק אמת משני. ולע"ד נראה לישב קו' תוס' לפמ"ש בנוב"י דאי אשלד"ע ילפינן משחוטי חוץ וגלי קרא דאשלד"ע אין חילוק בין מזיד לשוגג. ואי אשלד"ע מטעם טו"מ ומעילה שני כתובין באי' כאחד ואין מלמדין וא"כ נשאר על הסברא דאשלד"ע מטעם דברי רב כו' א"כ יש לחלק בין מזיד לשוגג דבשוגג ל"ש דברי רב כו' כיון שהוי שוגג ולא ידע שרב אינו אומר כן. מעתה מקודם דידעינן מאו ותחת דבטו"מ יש שלד"ע א"כ כי פריך דנימא וכי זה חוטא וזה מתחייב ע"כ הי' ס"ל משחוטי חוץ למילף שאין שלד"ע ואין חילוק בין שוגג למזיד רק למסקנא דש"ס שמשני וטבחו ומכרו ואו ותחת לרבות השליח י"ל הא דאשלד"ע ילפינן מדהוי בטו"מ ומעילה שני כתובין הבאי' כא' ואין מלמדין ונשאר על הסברא דדברי רב כו' ומחלקינן בין שוגג למזיד והבן:
והנה היש"ש הקשה מ"פ בגמ' נהי דקטלא ליכא מלקות מיהו איכא לישני בשוגג וחייבי מלקות שוגגין חייבים בתשלומין משא"כ חייבי מיתה שוגגין פטורים מתשלומין ותי' הפנים מאירות דא"כ למה מפליג בין יוה"כ לשבת ליפלוג ביוה"כ גופה בין אתרו בי' ללא אתרו בי' עיי"ש ולפי"ז י"ל כונת הרי"ף בטובח ע"י אחר ושלחו לשחוט בשבת ושוגג על איסור שבת וכן ביוה"כ להכי ביוה"כ נהי דבשוגג יש שלד"ע והוי על המשלח חיוב מלקות שוגגין מ"מ א"פ מדו"ה דחייב מלקות שוגג אינו פוטר מדו"ה משא"כ בשוגג בשבת כיון שיש שלד"ע והוי על המשלח חיוב מיתת שוגגי' וח"מ שוגגין פוטר מדו"ה ול"ש לחלק ביוה"כ גופי' בין שוגג למזיד דבמזיד חייב המשלח מטעם דלא מחויב המשלח על יוה"כ משום דאין שלד"ע על איסור יוה"כ ואין על המשלח שום חיוב כלל ולטו"מ יש שליח כמ"ש הטור ושפיר חייב לשלם ובשוגג יש שלד"ע וחייב המשלח על איסור יוה"כ משו"ה פטור על דו"ה דא"א לחלק בהכי דנהי דבשוגג ישלד"ע מ"מ ביוה"כ שרק חייב מלקות שוגג ואינו פוטר מדו"ה משא"כ בשבת בשוגג שיש שלד"ע ובשבת חיוב מיתת שוגגין פוטר מתשלומין משא"כ יוה"כ שהוא רק חייבי מלקות שוגגין וא"פ ולהכי מחלק בין יוה"כ לשבת ומיושב שיטת הרי"ף. והארכתי בזה לישב דברי הרא"ש ועפ"י חתי' הפ"י לקו' היש"ש עיי"ש ואכמ"ל:
ה) ולשיטת הטור דשלח לשחוט בשבת ג"כ חייב נראה לישב קו' תוס' כתובות דל"ד שהקשו לר"מ דשחיטה שא"ר חייב בדו"ה כ"ש שבת שהוי ש"ר ולמה נקט שבת ולשיטת הטור י"ל כיון דמיירי בטובח ע"י אחר י"ל כששלחו לשחוט בשבת והוי רבותא אף כשנתערב איסור שבת מ"מ חייב בדו"ה משו"ה נקט שבת ולהכי לא משני לחלק בין יוה"כ לשבת דמיירי בלא אתרו בי' ובשבת מיתת שוגגין פוטר משא"כ מלקות שוגגין דא"כ יקשה דמה רבותא דשבת לר"מ. אבל בטובח ע"י אחר הוי רבותא ודוק:
גם י"ל קו' תוס' דהו"א בשבת בטובח ע"י אחר נימא א"ע ל"מ ויהי' כנוחר. דאין לתרץ דא"כ לא הוי אוכל ויתחייב משום צביעה כמש"ל [אות ב'] דהתיו"ט כ' דרק בשוחט בהמה שלו מחויב משום צביעה דניחא לי' ליתוס בשרא משא"כ בבהמת חבירו אינו חייב משום צביעה א"כ הו"א דנימא א"ע ל"מ קמ"ל כיון דיום קגרם אמרינן א"ע מהני. או מטעם שא"צ תיקון מיד ולא יתקן איסור דנטילת נשמה או כמ"ש בחדושי כיון שאפשר בשבת לשחוט ע"י שנים שמותר מה"ת לא אמרינן א"ע ל"מ ודוק:
ו) והשעה"מ בה' גירושין פ"ג הי"ט תי' דלהכי שוחט בשבת שחיטתו כשרה ול"א א"ע ל"מ משום דגלי קרא בשבת היא קודש ואין מעשי' קודש וכמו שלא אסור משום כל שתיעבתי לך הר"ז בבל תאכל משום דגלי קרא היא קודש ואין מעשי' קודש הה"ד דשחיטתו כשרה לרבא ע"ש ולפי"ז לריה"ס דמעשה שבת אסור ודרשינן מה היא קודש אף מעשי' קודש וא"כ לריה"ס ראוי בשוחט בשבת שנימא א"ע ל"מ ויהי' נבלה וראוי שיופטר מדו"ה לריה"ס מטעם נוחר ומעקר. אך י"ל דאפשר בהיתר לשחוט ע"י שנים שמה"ת שנים שעשאו פטורין ור"ש הכי ס"ל ולא אמרינן כה"ג א"ע ל"מ אך האחרונים כ' דמ"מ עובר בעשה דתשבות כשעשאו שנים מלאכה ולא מקרי אפשר בהיתר כלל בשבת ולפי"ז ביוה"כ שכ' רש"י שבת דקי"ד דתשבות קאי על ענוי ולא הוי בעשה כלל דתשבות ביוה"כ וע"י שנים אין איסור תורה אמרינן א"ע מהני ולפי"ז שפיר כ' הרי"ף ביוה"כ מוקמינן בטובח ע"י אחר וחייב דו"ה ולא אמרינן גבי' א"ע ל"מ אבל בשבת לריה"ס אמרינן א"ע ל"מ והוי נחירה ופטור מדו"ה והבן:
הן ק"ל בחולין ט"ו דפריך ונוקמי כריה"ס והא להשעה"מ לריה"ס אמרינן א"ע ל"מ וי"ל קו' הש"ס למ"ד מעשה שבת דרבנן:
ז) התפארת גבי הקשה על הרי"ף שמוקי בטובח ע"י אחר ובשבת הוי שחיטה שא"ר הא קיי"ל הלכה כדברי המיקל דמעשה שבת דרבנן וא"כ קשה קו' הש"ס מה"ת שחיטה ראוי' ומ"ט דרבנן דפטרו. ונראה דק"ל נוקמי כראב"ש דס"ל בסנהדרין דף ע"ג דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו וא"כ בדמים קנינהו ושלו טובח כמו בא במחתרת שאמרינן בדמים קנינהו רק באיתא בעינא לא קני ומחויב להשיב אך הרז"ה כתב שזהו רק מדרבנן אבל מה"ת קנה גם בעין וא"כ כיון שרבנן אסרו מע"ש ממ"נ פטור מה"ת בדמים קנינהו ושלו טובח ומדרבנן הוי שחיטה שא"ר ול"ש שחיטה ומ"פ בגמ'. וי"ל כיון שמשום עכו"ם ושו"נ מוקי כר"ש ור' שמעון הוי רשב"י כמ"ש רש"י שבועות ד"ב ורשב"י ס"ל להדי' בסנהדרין דרק עכו"ם ניתן להציל בנפשו ולא מחלל שבת ולפי"ז י"ל הרי"ף מוקי מתניתין דאתי' כראב"ש ולהכי בשבת פטור דמה"ת בדמים קנינהו. ונהי שמדרבנן באיתא בעין לא קני הא מדרבנן הוי שחיטה שא"ר משום מעשה שבת שאסרו חכמים משא"כ ביוה"כ י"ל גם לראב"ש לא ניתן להצילו בנפשו וחמירה לי' שבת מיוה"כ. וראי' ממגילה ד"ז אין בין שבת ליוה"כ אלא שזהו בכרת וזהו במיתה הא לתשלומין שוין מני רנבה"ק וקשה נוקמי כראב"ש וניתן להצילו בנפשו משו"ה פטור מתשלומין. ואולי משום זה ס"ל לספר מקצוע לפסוק כרנבה"ק מדלא מוקי כראב"ש רק כרנבה"ק אמנם לא קיי"ל כרנבה"ק. ולפמ"ש י"ל ביוה"כ ראב"ש מודה משו"ה לא מוקי כראב"ש. והבן:
ובחדושי כתבתי ליישב דברי רש"י פסחים כ"ט דלרנבה"ק דח"כ פוטר היינו מזיד דוקא ותמוה מתוספתא פ"ט מב"ק הדליק גדישו של חבירו ביוה"כ אפילו שוגג פטור מפני שנדון בנפשו ותמוה הא זהו רק לרנבה"ק ונשמע גם בשוגג רנבה"ק פוטר. ואמרתי די"ל דהתוספתא אתי' כראב"ש דמחלל שבת ניתן להציל בנפשו ולרש"י ובעה"מ שסוברים שלרנבה"ק שוגג א"פ י"ל שסוברים דלראב"ש יוה"כ כשבת וגם ביוה"כ לראב"ש ניתן להצילו בנפשו ומה שניתן להצילו בנפשו הוי כחייב מיתה במזיד ועיין בית יעקב לזקני הגאון מליסא בכתובות ל"ד שכ' שאף אי הי' ח"מ שוגג חייב מ"מ אם ניתן להציל בנפשו פוטר ע"ש ודמי לח"מ ב"ד וא"כ גם בשוגג הוי כחייב מיתת שוגג שפטור מתשלומין ואתי' כראב"ש התוספתא ובחדושי הארכתי בכמה מקומו' ואכמ"ל:
והי' אפשר ליישב קו' תוס' ב"ק לרבה שס"ל דלר"מ אף דמיקטל משלם קשה אי מתניתין כר"מ אפי' שבת נמי. ונראה דרבה י"ל ס"ל כרב דגם באיתא בעין קנה בדמים וגירסא שלפנינו רבא פליג על רב אבל רבה י"ל כרב ס"ל וי"ל שמוקי מתניתין כראב"ש וכי הלך לשחוט בשבת ניתן להצילו בנפשו וקנאו כמו במחתרת ופטור מדו"ה אף כי שחטו ע"י שליח כיון דלאו דמרי' קטבח דשליח קנאו בדמים ורק בשבת ס"ל לראב"ש משא"כ ביוה"כ י"ל ס"ל לא ניתן להצילו בנפשו וכמו שכתבתי בשיטת הרי"ף ומיושב קו' תוס' והבן:
ח) ובאופן אחר נראה ליישב קו' הת"צ על הרי"ף הא קיי"ל מע"ש דרבנן והוי שחיטה ראוי' דלכאורה ק"ל מ"פ בגמ' מ"ט דרבנן דפטרו נימא כיון דשליח מחלל שבת ובמיתה והוי רשע ופסול לכל עדות שבתורה וקיי"ל דשליח נעשה עד והוי תמיד נמצא עד פסול ומתבטל כל עדות כדין נמצא קא"פ עדותן בטילה ובלא עדות אין לחייב דו"ה דמודה בקנס פטור ומצי סבר כר' יוסי שאף בלא נתכונו להעיד רק בראי' בעלמא מתבטל עדות ע"י קא"פ וכמו שכ' הרמב"ן שבקדושין וגיטין צריך לייחד עדים דאל"כ נתבטל עדות כשרים במעמד קרובים. אך י"ל לר' יוסי בדיני ממון תתקיים בשאר ולרבי צריך כונה להעיד [אך למ"ש תוס' כיון שע"א זוקק לשבועה להכי גם בשנים לא נתבטל לגמרי להכי בשלשה תתקיים בשאר א"כ בדו"ה שהוי קנס שאין מחויב שבועה על קנס לשיטת תוס' ב"ק דמ"ו א"כ ראוי שיתבטל גם בד"מ בדו"ה עדותן ומיירי בלא ייחד עדים ולהכי פטרי וא"צ כונה להעיד. אך הרשב"א ס"ל שגם בקנס ע"א מחייב שבועה וא"כ לר"י תתקיים בשאר] אך עדיין קשה דמסתברא דגם לר"י דס"ל בד"מ תתקיים בשאר היינו שס"ל דמן התורה שוה ד"מ לד"נ ומשפט אחד כתיב וגם קו' תוס' הא גם בממון עפ"י שנים או שלשה כתיב רק ס"ל לר"י דבד"מ לא נתבטל משום נע"ד דתמיד יכולין לבא הקרובי' להעיד וכקו' הש"ך סי' ל"ו ובד"נ ס"ל אה"נ אי יבואו להעיד יפטרו אבל בד"מ יהי' נע"ד עי"ז ולא ילוה שום אדם דיבואו קרובי' ויבטלו כל העדות להכי משום נע"ד לא נתבטל בראי' העדות ע"י קא"פ בד"מ כלל ותתקיים בשאר וא"כ נימא דהכי סוברי' רבנן ולהכי מה"ת נתבטל מטעם קא"פ וכר"י שלא צריך כונה להעיד ורק מדרבנן בד"מ תתקיים בשאר משום נע"ד וסוברי' שגם קנס דמי לד"מ בזה והא נגד דרבנן שוב הוי שחיטה שא"ר ומ"פ מ"ט דרבנן דפטרו למ"ד מע"ש דרבנן ואפשר לומר דהפלאה הקשה הא בשלחו לשחוט בשבת הוי נתערב יסור אחר. ותי' שטבחו ומכרו גלי קרא מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר אף שלא הוי שלוחו כגון שנתערב איסור אחר עיי"ש וק"ל אמאי יתחייב הא כשנתערב איסור אחר הוי רשע ויבטל העדות וע"כ גלי קרא שמ"מ חייב בדו"ה כה"ג ולא מקרי מודה בקנס שהוי עכ"פ כמו אומדנא וכמ"ש מהרש"א ב"ק ר"פ שור שנגח. ולפי"ז הי' אפ"ל דברי תוס' שהקשו נימא שלא דרשו או ותחת והקשה הפנ"י ליפלגו בעלמא בחול ולפיז"נ דלא דרשו לרבות אף נתערב איסור אחר וממילא פטור מטעם קא"פ. אך ז"א דמנין דקרא איירי באיסור שנפסל על ידו לעדות ואפ"ל לר"ש סתם גניבה לאו יאוש בעלים וא"כ הוי השליח בטביחתו גנב ששחט שלא מדעת בעלים דרצה מז"ג ורצה מז"ג וא"כ תמיד נפסל לעדות ועכ"ז גלי קרא. ויל"ע בכ"ז] ונראה דתוס' סנהדרין דף מ"א כתבו דר' שמעון חולק על ר"ע וס"ל שקרוב ופסול לא מבטל כלל שאר עדות ושפיר פריך על ר"ש מ"ט פטרי רבנן ולפי"ז י"ל הרי"ף מוקי למתניתין שס"ל כר' יוסי שרק מדרבנן תתקיים בשאר משום נע"ד ומה"ת בטל העדות ומדרבנן שפיר הוי שחיטה שא"ר ול"ק קושית הת"צ. והבן:
ט) גם י"ל קו' הת"צ דלכאורה ק"ל נימא דמה"ת לר' שמעון שס"ל מקלקל בחבורה חייב בתחילת שחיטה הוי במיתה ובדמים קנינהו רק מדרבנן באיתא בעינא לא קני להרז"ה וא"כ כיון שמדרבנן מע"ש אסור וממ"נ פטור מה"ת הוי שלו טובח ומדרבנן הוי שחיטה שא"ר וי"ל דגם לר"מ קשה הא בתחילת שחיטה הוי מומר כיון שהוי במזיד דמוקי כריה"ס וע' פי' משניות לרמב"ם חולין די"ד ותי' הכרו"פ סי' י"א שבתחילת שחיטה הי' שוגג ואח"כ הי' מזיד עיי"ש [והנה חמ"ש שפטור יליף תנא דבי חזקי' ממכה אדם ומכה בהמה שלא תחלק בין מתכוין לאינו מתכוין ובין שוגג למזיד ע"ש בכתובות ל"ד ור"ש ס"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור א"כ י"ל לדידי' גם בין שוגג למזיד מחלקינן כיון שלא דרש דרשה דתנא דבי חזקי'] ולרב דימי דס"ל בכתובות דלר' יוחנן ח"מ שוגגין א"פ מתשלומין וא"כ לא קני בדמים בתחילת שחיטה שהי' שוגג כיון דרב דימי ס"ל שלר"י מיתת שוגג א"פ ולא קני בדמים ושפיר פריך בגמ' ולפי"ז הרי"ף י"ל מוקי מתניתין כתנא דבי חזקי' שח"מ שוגג פוטר מתשלומין וכמ"ד מקלקל בחבורה חייב וכן אי ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף ודאי מחייב מיתה בתחילת שחיטה ומה"ת בדמים קנינהו רק מדרבנן באיתא בעינא לא קני ומדרבנן הוי ששא"ר ומיושב קו' התפארת צבי משא"כ יוה"כ אינו במיתה ולא קני השליח בתחילת שחיטה כלל ודוק:
י) הן ק"ל מ"פ בגמ' וכי זה חוטא וזה מתחייב נימא כיון דהשליח אינו בר חיובא על זה לשלם דו"ה והוי ככהן שאמר לישראל קדש לי גרושה דלרבינא יש שלד"ע ואפשר שמקרי בר חיוב באם יגנוב לשלם דו"ה. גם י"ל כיון שאם על שבת הוי בר חיוב ואשלד"ע נתבטל השליחות לגמרי כמו שכ' הרמב"ם פ"ז ממעילה ולפי"ז י"ל דברי תוס' שהקשו על מ"ט דרבנן דפטרו דלמא לא דרשו או ותחת והקשה הפ"י א"כ ליפלגו בחול ולפי"ז י"ל בחול לא הוי בר חיובא ויש שלד"ע. גם י"ל דקו' הש"ס הכי וכי זה חוטא וזה מתחייב הא ראוי לומר יש שלד"ע כיון שלא ידע מאו ותחת שנימא דהוי שני כתובים ובפרט סתם ת"ק דר"מ הוי ר"י וצריך ג' כתובים וכיון שלא ידע מאו ותחת וא"כ אמרינן יש שלד"ע והוי גם החיוב מיתה על המשלח וא"כ פריך וכי הוי זה חוטא וזה מתחייב הא המתחייב החוטא ונימא קלב"מ. ול"ק נוקמי בשוגג דיש שלד"ע דקו' הש"ס דתמיד נימא ישלד"ע ומשני או ותחת וא"כ הוי ג' כתובי' ואשלד"ע רק בטו"מ יש שליחות ולא הוי קלב"מ לפטור. ויהי' נשמע שאי יש שלד"ע גם חיוב מיתה על משלח:
אמנם אין כן דעת אא"ז הגאון בנה"מ סי' שמ"ח שכתב אף היכי דיש שלד"ע מ"מ מיתה לא מתחייב המשלח דנגד מיתה לא ילפינן מחצר. ונראה ראי' לנה"מ מתוס' שהקשו נוקמי בשליח שוגג ומה הקשו אי הי' מזיד על שבת א"כ נתערב איסור אחר ואשלד"ע כמ"ש המל"מ ואי שוגג גם על שבת א"כ הוי קלב"מ אצל המשלח. ולדברי הנה"מ גם בשוגג על שבת אין חיוב מיתה למשלח ויפה הקשו תוס':
זאת יש לחקור בשליח בשכר שלכמה פוסקי' הוי כידו ויש שלד"ע אי מחויב המשלח מיתה ג"כ והי' מקום לישב דברי תוס' נימא לא דרשו או ותחת והקשה הפ"י ליפלגו בחול דקשה מ"פ וכי זה חוטא וזה מתחייב נימא בשליח בשכר דיש שלד"ע. אך י"ל א"כ גם מיתה למשלח והוי קלב"מ ולפי"ז בחול משכחת בשליח בשכר שחייבו רבנן וסתם קתני שפטרו ולהכי לא פליגי בחול רק בשבת ממ"נ פטור אי בשכר הוי קלב"מ ובחנם נימא לא דרשו או ותחת:
יא) ומה שתוס' הקשו קושיתם על קו' הש"ס למ"ד מע"ש דרבנן ולא מעיקרא כשפריך מ"ט דרבנן י"ל כיון דסתם חכמי' דר"מ הוי ר"י וס"ל ב"כ הבאי' כא' מלמדין וכיון שלא דרש או ותחת א"כ הוי שליחות יד ומעילה רק ב"כ ומלמדין דיש שלד"ע ואמאי פטרי אבל כשמסיק שר' שמעון הוא וס"ל ב' כתובי' אין מלמדין ונימא לא דרשו או ותחת וז"פ:
גם י"ל דבב"מ ד"י פליגי לחד מ"ד כשאין שליח בר חיובא כמו חצר יש שלד"ע ולחד מ"ד כשבע"כ לא דמי לחצר ויש שלד"ע ולפי"ז י"ל קו' הש"ס מ"ט דר"ש למ"ד כשאין ב"ח יש שלד"ע והשליח לא גנב ולא מחויב בדו"ה וא"כ אמרינן יש שלד"ע ויתחייב המשלח וקלב"מ לא הוי דמיתה לא מחויב המשלח אף אי יש שלד"ע כמ"ש הנה"מ ול"ק קו' תוס' רק כשמסיק כריה"ס ופריך למ"ד מע"ש דרבנן הקשו נימא דהך מ"ד ס"ל כמ"ד אי בעי עביד וגם כשאין בר חיוב ג"כ אשלד"ע ולא דרשו או ותחת:
הן ק"ל מ"פ בגמ' דיוה"כ מלקות איכא נימא דאתי' כר' יצחק במכות ט"ו דח"כ אינו בכלל מלקות כלל ואפ"ל לשיטת הפוסקים דפחות מבן עשרי' אינו בכרת והוי במלקות וליפלוג ביוה"כ גופה בין בר עשרי' לפחות. גם י"ל דלא ניחא לי' לאוקמי מתניתין דלא כר"ע וע' ב"מ דף פ"ב דפריך א"ה קמה לה מתניתין דלא כר"ע ופרש"י ובסנהדרין דף פ"ו בכולהו סתמי סתם כו' וכולהו אליבא דר"ע ע"ש:
יב) ודברי הה"מ הנ"ל שכתב בפ"ג מה"ג דלא כר"ש ותמוה דמסקינן דר"ש פליג אשארא [עמש"ל אות ב' ואות ג'] י"ל עוד דהקשו נימא טעמא דר"ש שס"ל שבתחילת שחיטה נעשה מומר וכשהי' בפרהסי' ותי' א"כ מ"ט דר"מ וק"ל לפמ"ש הפר"ח שחיטת עכו"ם אסור באכילה מה"ת ולא מטמא מקרא פן תכרות ברית וקרא לך ואכלת מזבחו הוי כאלו נאמר פן תאכל מזבחו והוי כמו השמר פן בל"ת ע"ש ודמי לטריפה ופליגי בשחיטה שא"ר. ונראה די"ל מה שבתחילת שחיטה נעשה מומר אף דלא תיקן מידי רק כמו חצי שיעור שאסרה תורה משום שחזי לאצטרופי וגם באיסור שבת כן כיון שחזי לשחוט כולו בשחט פורתא אסור מטעם חצי שיעור זהו י"ל סברת פי' משניות לרמב"ם בחולין במשנה דשוחט בשבת שמוקי בשוגג דאל"כ כששחט מעט מסימנים הוי מומר מטעם חצי שיעור ובחילול שבת באיסור תורה ודאי נעשה מומר ובאיסור דרבנן פליגי הפוסקי' מכ"ש באיסור תורה והנה לפי"ז י"ל בגמרא ב"ק דקאי שם גם לר"ל שפיר פריך בגמ' דר"ל ס"ל ח"ש מותר מן התורה וא"כ גם בשבת ח"ש אין איסור תורה ועל דרבנן י"ל לא נעשה מומר ומ"ט דר"ש. ואף דר"ש ס"ל כ"ש למלקות היינו באיסור אכילה מטעם אחשבי' אבל לא באיסור שבת אבל למה דקיי"ל כר"י י"ל דר"ש מטעם מומר פוסל ופליג גם על שוחט בשבת ואמר דלא כר"ש כי ששא"ר ש"ש ושחיטת מומר רק ששא"ר כמ"ש הפר"ח שרק מדרבנן מטמא והבן ול"ק קו' הת"צ על הרי"ף די"ל ס"ל טעמא דתנא דמתניתין שהוי שחיטת מומר להכי הוי שחיטה שא"ר:
ולשיטת בה"ע רק מומר לחלל שבת בעבודת קרקע אבל בשאר מלאכות לא הוי כמומר ל"ק קו' הנ"ל אמנם סברתו כיון שזהו מפורש בתורה בחריש וקציר תשבות ולפי"ז לירושלמי שבת פרק כלל גדול שהביא רבנן דקסרי המבדיל דבר מחיותו הוי קצירה א"כ שוחט חייב משום קוצר והוי גם לשיטת בה"ע מומר בשחיטה. וא"כ נימא בזה פליגי ר"מ ור"ש אי מחויב משום קוצר דש"ס דילן פליג על ירושלמי. אך י"ל נהי דלירושלמי הוי קוצר מ"מ לא מקרי מפורש בקרא ולבה"ע לא הוי מומר דקרא פשוטו לעבודת קרקע:
גם י"ל דברי הה"מ דקשה מ"פ אי מע"ש דרבנן ש"ר נימא כיון שרבנן אסרו ג"כ אינו ראוי כלל כמו תקרובת עכו"ם שרק מדרבנן ומקרי א"ר ופטור מדו"ה וי"ל דהקו' לר"ל דס"ל ח"ש מדרבנן אסור ובאיסור דרבנן מתיר ח"ש וכמ"ש תוס' חולין ל"ו וא"כ מקרי ראוי לאכול פחות מכשיעור משא"כ באיסור הנאה דרבנן כיון שבאס"ה לר"ל ח"ש אסור מה"ת איסור דרבנן מדרבנן אסור ולפי"ז למה דקיי"ל כר"י י"ל ר"ש אכולהו פליג וניחא הה"מ:
יג) ודברי הטור שכ' שמיירי בשלח שליח לשחוט בשבת וכן מבואר בפירוש משניות לרמב"ם בב"ק והקשה המל"מ הא נתערב איסור אחר י"ל דוקא בפ"ז מה' מעילה במעילה שהוי בשוגג והריטב"א כ' דבשוגג הוי שליחות בטעות א"כ נתבטל השליחות ושפיר גם למעילה לא הוי שליח אבל בטו"מ מיירי במזיד על שבת ועל טו"מ י"ל דסובר באשלד"ע לא בטל המעשה וכשיטת הגאון מאהו' בנוב"י סי' ע"ו:
דברי הק' צא"י יעקב מייזלש