אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן לד

סימן לג

תולדות תרמ"ט

עובדא בא לפני באחד שקנה בית מערל והיו דרים בבית זה גם ישראלים והקונה התנה עם עכו"ם אשר יתן לו הבית פנוי ולא ידור תוכו שום איש לא מערלים ולא ישראלים ועתה תבע אחד מהגרים תוך הבית בשכירות אם כי הקינטעראקט שלו רק הי' עד הנה אך עבור כי החרים הר"ג שלא לשכור בית מעכו"ם שדר בו ישראל ולא הי' שום איש הסיג גבולו ועי"ז שקנה הקונה ישראל הבית יכרחנו העכו"ם שיתקע אוהלו מבית זה ועי"ז במקום אחר יתרבה לו הוצאות דירתו דמי שכירות יותר ויותר לכל שנה והקונה הי' יודע שדר תוכו כי שלח אליו שירשהו לשכור ויתן לו עבור זה ולא רצה. ע"כ תובע ממנו אחת מאחר שלו חזקה ע"ז ועי"ז בא להפסיד גם שהוי כעני מהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו כיון שדר תוכו בשכירות לא הי' לו לקנות הבית והקונה טוען כי חישב אשר לקנות רשאי ומעשים בכל יום ישראל קונים בתים במקומות שדרים תוכם ישראלים ועוד טוען כי על ידי שלא רצה להתפשר אתו להרשות לשכור הי' מוכרח לקנותו למסחרו ברצוי כסף יותר משווי' גם אחר שגמר עם העכו"ם ונתן לו דראון טרם ששילם לו הי' לו לשלוח להתרותו מבד"צ לבל לקנות והי' אז מתפשר עם הערל עתה שכבר שילם מה בידו לעשות כי הוציא ע"ז כמה אלפים רו"כ לצורך דירתו ופרנסתו ואיך יניח אותו לדור תוכו בשכירות מאחר שנצרך לו עבור עצמו. והדר תוכו אין רוצה לקנות הבית כי אין ידו משגת כלל רק רוצה או לדור תוכו או שיתן עבור זה ממון והוא צוח למה יתן ממון חנם וגם מאחר שהשכירות כלתה מעכו"ם שמא הי' בא עכו"ם אחר לשכור מעכו"ם או הי' מזדמן עכו"ם לקנות הבית ובאים לדין להגיד להם בד"ת אם הי' רשאי לקנות אם לא חל החר"ג. גם אם לא נקרא רשע עכ"פ כפי דין עני מהפך בחררה כ"ז שלא יתפשר עמו:

תשובה. א) בש"ע סי' רל"ז מבואר ברמ"א וז"ל ויש מי שכ' שהוא חר"ג שלא להשיג גבול בשכירות בתים מן עכו"ם ותקנה זו מבואר היטב בתשו' מר"ם מינץ סי' ק"ב וז"ל תקנה שלא לשכור בית העכו"ם שדר בה חבירו ישראל עד מלאת לו שנה אחר שיצא היהודי מן הבית אבל אם הדר אומר לעכו"ם השכיר לי בפחות ממה ששכרתי בשנה שעברה ואין מפורש מפני מה שואלו או אומר לו אין דעתי לשוכרו והשני נותן להעכו"ם שכרו שנתן לו הראשון אז אין שום תקנה אם לא הוקרו או הוזלו הבתים שבעיר ואין התקנה חלה על ישראל המשכיר לישראל אחר עכ"ל מבואר להדיא שרק הי' התקנה לשכור אבל לקנות לא הי' התקנה:

ב) הן אמת כי מבואר בתשו' מים רבים סי' י"ג שם הי' עובדא שקנה אחד בית שהי' לישראל חזקה אצל העכו"ם והשוכר טוען כי רצה גם הוא לקנותו ולהשיב לו דמיו. והביא שם גזירות חרם קדמן מרגמ"ה שנזכרת במוהר"ם וכלבו ובאר הגולה סי' של"ד וכ' וז"ל והגם דאיננו מפורש בבירור שאסור לקנות בית שישראל דר ומחזיק בה אלא דוקא שאסור לשכור אפ"ה המקח הוא בכלל דמה לי שכירות מה לי קניי' בשניהם הוא מסיג גבול רעהו ומוציא את חבירו מביתו וממנוחתו ואומדנא דמוכח שהרבנים המתקנים התקנה לשניהן נתכוונו דמכדי שקולים הם ויבאו שניהם והרבה פוסקים כתבו שמקח הוא מכלל חרם איסור לקנות וכן עשו עיר לאוארנו ואסרו המקח ע"ש:

ג) אך י"ל שם הי' במקומות שחזרו ותקנו בחרמות והוספות גם על המקח כנזכר בכמה פוסקים ועי' ס' פרח מטה אהרן אבל על תקנת רגמ"ה קשה לומר שנתכוין למקח כיון שכ' להדיא רק בשכירות ומסתברא לחלק ביניהם כי רואין בעליל כשמגיע לעכו"ם שום הפסד לא תיקן רגמ"ה כמו שהביא בהתקנה ואין לך הפסד גדול מזה שעכו"ם לא יהי' בידו למכור ביתו לעולם. רק התשו' מים רבים י"ל כונתו כשגם הדר תוכו רוצה לקנותו ואז אין שום הפסד למוכר שפיר י"ל גם ע"ז החרים ושקולים הם אבל כשהבעל החזקה אינו רוצה לקנותו ודאי לא תקנו ע"ז כלל:

ד) ומצאתי בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ז בנתן העכו"ם לאחר במתנה כתב וז"ל דלא אלימא תקנת רגמ"ה לעשות הטוב והישר עם הדר ראשונה מתקנת חכמים בדינא דבר מצרא לעשות הטוב והישר עם בני המיצר אעפ"כ במתנה אין בו דין בר מצרא ע"ש והנה בשכירות אם יש בו דינא דבר מצרא עי' סי' קע"ה מחלוקת המחבר והסמ"ע ובתשו' הב"ח וכ"ז לענין שכירות או שניהן רוצי' לקנות אבל אם השוכר שדר תוכו רוצה לשכור ואחר רוצה לקנותו לית מאן דיאמר שיהי' לשוכר בר מצרא שיהי' אסור לשני לקנותו באם הוא אינו רוצה לקנותו וע"ש היטיב וזה א"צ לפייסו וא"כ לא אלימא תקנת רגמ"ה לעשות ע"ז חרם כלל. רק בשניהן רוצים לקנותו אזי לכמה פוסקים הוי דינא דבר מצרא י"ל עשה תקנה לבל להוסיף בדמים וכמש"כ הנה"מ לישב על שכירות ע"ש בסי' רל"ז ולהסוברים שבשכירות ליכא דינא דבר מצרא כלל ולמה החמיר רגמ"ה בזה י"ל כמ"ש הטו"ז באותו בית שדר תוכו באם רוצה לשכור הלאה לכ"ע הוי בר מצרא והחרימו לבל להוסיף בדמים אבל באופן שזה רוצה רק לשכור וחבירו קנאו דכה"ג גם תק"ח לא תקנו לענין בר מצרא גם החרם לא הי' ע"ז וכסברת מהר"ם אלשיך:

ה) וראיתי להרדב"ז ח"א סי' תי"ג נשאל באחד שקנה בית מן עכו"ם שהי' לישראל חזקה כתב וז"ל כי מה שטוען מענין החזקה אין החזקה שוה ממון אלא מפני התקנה והתקנה היתה כדי שלא יהי' כאו"א הולך ומוסיף בשכירות ביתו של חבירו ומוציאין אותו עכו"ם מן הבית אבל לא היתה התקנה שלא יקנה יהודי בית מן עכו"ם ותו דאפילו הי' החזקה ממון גמור אין זה אלא גרמא בעלמא ופטור ואפילו בדיני שמים פטור שאין לו להניח תועלת הנמשך לו מפני גרמת נזק חבירו. וגרמי לא הוי שלא עשה מעשה בממון של חבירו ע"ש. ובתשו' הרב בצלאל אשכנזי בסי' ל"ד הביא ג"כ לפסוק כוותי' בזה. ובספר זכור לאברהם הביא חבל פוסקים שמתירים לקנות ובתשו' מהרשד"ם סי' רכ"ח כתב שכל מקום שנמצא כתוב שהסכימו שלא ישכור שום יהודי מעכו"ם בית או חנות שישראל אחר חבירו דר בו ולא נזכר קניי' דוקא שכירות הוא דאסור אבל קניי' מותרת ע"ש ובכמה מקומות שתקנו על קניי' כנזכר שם אבל במקומות שלא הי' שום תקנה רק תקנת רגמ"ה שמביאו הרמ"א א"כ רק על שכירות לא על קניי'. וגוף תקנת רגמ"ה כתב בתשו' רש"ל סי' ל"ו שלא נתפשט בסביבותינו ע"ש אך כיון שהרמ"א הביאו אין לזוז ממנו אבל מ"מ הבו דלא לוסיף עלה לענין קניי':

ו) גם מבואר בתשו' רש"ל סי' ל"ו במקומות שגם הנכרים קונים ושוכרים לא תקנו וע"ש שכתב וזלה"ט שיכול הקונה ליטעון אטו גרע אנכי מנכרי ואף במקום שתקנו יושב באופן כזה לא תקנו ע"ש וגם במקומותינו שכיח שנכרים קוני' בתים א"כ לשיטת הרש"ל אזדא החזקה:

ז) וגדולה מזה מצאתי בספר זכור לאברהם וז"ל ישראל שקונה חצר ובתוכו הרבה בתים ובבית אחד לישראל חזקה ובא הישראל לקנות בית אחד שמוחזק מכח התקנה והקונה טוען או קנה כל החצר או צאי מעלי נראה פשוט שהדין עם הקונה דלא עדיף מתקנת חכמים בדדב"מ ולרמב"ם פי"ב מה' שכירות ושאר פוסקים נראה שמצי טוען הכי אבל אם רוצה לקנות הכל חייב הלוקח לתת לו ולא דמי למ"ש הפוסקים במוכר כל נכסים ליכא דדב"מ התם פסידא דמוכר הכא ערבי הוא עכ"ד מכ"ש כשא"ר גם זה לקנות אין לו טענה [וגם בשכירות בשוכר כל הבתי' יש לעיין בזה וע' קצה"ח סי' קע"ה לענין דדב"מ ואכמ"ל] ומסברא ג"כ כיון שקנין הגוף רשאי ישראל לקנות ובהיתרא קטרח וכשליכא לעכו"ם גוף הקרקע ממילא פקע השעבוד אשר לישראל על העכו"ם [וע' תשו' בר לוואי שכתב קצת מסברא זו ולא העיר מכל הפוסקים הנ"ל] ע"כ הדין ברור שהישראל הקונה הבית כדין קונה וא"צ לשלם לישראל שהי' דר השווי' מהחזקה כלל:

ח) ובדבר מה שטען שנקרא רשע ח"ו כמו בעני מהפך בחררה הנה לכאורה מדברי המחבר בסי' רל"ז שהביא וז"ל המחזר אחר דבר לשוכרו או לקנותו ובא אחר וקנאו נקרא רשע ע"ש ולכאורה מפשטות לשון המחבר שהתחיל המחזר לשוכרו או לקנותו ומסיים וקנאו משמע שקאי על שכירות ג"כ כשראשון רוצה לשוכרו ובא השני וקנאו נקרא רשע מטעם עני מהפך בחררה:

ט) אמנם אחר עיון נראה דלאו רשע מקרי כלל ומלבד שיש לדחוק בדברי המחבר שקנאו נתכוון על מחזר לקנותו וממילא ידעינן בשכירות כשמחזר לשכור והלך זה ושוכרו כי איך נקרא מהפך בחררה על מה שקנה מה שמהפך לשכור כיון שלא מהפך כלל לקנות ולא דמי לדרב גידל בקדושין נ"ט כלל ורק אף אם נאמר שהמחבר הי' לו כונה בדיקדוק הלשון מ"מ נלענ"ד דלהלכה לא מקרי רשע כלל דהנה מבואר בר"ן ובמרדכי קדושין פ' האומר טעם וסברא לחלק בין מציאה ומתנה דלא מקרי רשע ובמכר נקרא רשע דדוקא היכי דתקנו חכמי' תקנת דדב"מ הה"ד שתקנו כשמהפך אחד לקנותו לא יקנה אחר אבל במציאה ומתנה דלא תקנו כלל דדב"מ גם דין עני מהפך לית גבי' ע"ש ולפי"ז י"ל כשראשון מהפך לשכור ושני לקנות דכה"ג כשראשון אינו רוצה לקנות לית דדב"מ כלל וא"כ גם עני מהפך לא מקרי כה"ג ודמי למציאה ומתנה דלא מקרי רשע וזהו לשיטת הר"ת שמחלק בין מו"מ למציאה ומתנה אבל לרש"י שגם במציאה ומתנה הוי דינא דעני מהפך בחררה וע"כ ס"ל אף היכי שליתא לדינא דבר מצרא אסור בעני מהפך מצינו למימר גם בשוכר שמהפך לשכור ואחר קנאו אף שלא דמי לדדב"מ מ"מ רשע מקרי ולפי"ז המחבר שהביא שיטות בעני מהפך בחררה שיטת רש"י שגם במציאה ומתנה ושיטת הר"ת לחלק בין מו"מ למציאה ומתנה ושני שיטות בשם י"א א"כ אצל הרב המחבר שני שיטות הללו שקולי' הם ולא מכריע ביניהם ולהכי מחמיר גם במציאה ומתנה לשיטת רש"י ואף כשליתא לדינא דב"מ מ"מ איתא לדינא דעני מהפך וא"כ שפיר לדידי' אף כשראשון מהפך לשכור ושני לקנות מקרי לדידי' בכלל עני מהפך ומקרי רשע אבל להלכה דקיי"ל כהר"ת וכמו שהכריע זקני הרמ"א שכתב והסברא ראשונה נראה עיקר וביאר הר"ן ומרדכי מטעם דהיכי דליתא לדינא דב"מ ליתא לדינא דעני מהפך ג"כ וכיון שהראשון רק רצה לשכור ושני קנאו דכה"ג ליתא לדדב"מ גם דין עני מהפך ל"ש כלל כה"ג ולהכי הטור שפוסק ג"כ כר"ת הביא הלשון ובא אחר וקדמו והיינו אם ראשון מהפך לקנות בא אחר וקדמו לקנות וכן אם ראשון לשכור בא אחר וקדמו לשכור שכה"ג שייך דדב"מ ושייך ג"כ דין עני מהפך אבל באם הראשון רצה לשכור ואח"כ הלך לקנות קנין גמור דל"ש דדב"מ גם דין עני מהפך ל"ש כיון שקיי"ל כר"ת וכהרמ"א ואין ראי' מהב"י למה דקיי"ל להלכה כר"ת וא"כ כה"ג לא רשע מקרי כלל והבן:

י) הן שיטת הר"ן והמרדכי שחידשו בשיטת הר"ת שדין עני מהפך תלי' בדינא דבר מצרא. ק"ל לכאורה הא דינא דב"מ בב"מ ק"ח משום ועשית הישר והטוב רק בקרקע הוי אבל לא במטלטלין ודין דעני מהפך בחררה הוי מטלטלין והטור פוסק כר"ת ופוסק גם במטלטלין דין דעני מהפך בחררה וזהו קושי' גדולה לכאורה. ונראה דכיון דעני מהפך לקנות במו"מ מבואר בש"ע סי' רל"ז ברמ"א שצריך פסיקת דמים וכה"ג אסור לחזור ומסתמא ימכרנו לו להכי חמיר ומקרי רשע ולהכי אף היכי דליתא לדינא דב"מ מ"מ מקרי רשע כיון שבודאי הי' ראשון קנאו כיון שאסור לחזור והפסידו בבירור להכי גם במטלטלין תקנו דין עני מהפך ולפי"ז הי' נראה לחדש כשמהפך לקנות אצל עכו"ם מטלטלין כיון שהם גם אחר פסיקת דמי' חוזרי' ופיהם כו' וא"כ י"ל כיון שבמטלטלין ליתא לדדב"מ א"כ כה"ג להר"ת לא הוי גם דין עני מהפך כלל רק אחר פסיקת דמי' מטעם שאינו רשאי לחזור ורק בישראל משא"כ מעכו"ם והנה המרדכי כתב להוכיח מנכסי עכו"ם הרי הן כמדבר שאין דין מערופי' אצל עכו"ם ואינו מובן ועתש"ו רש"ל ואפ"ל למה יהי' כהפקר כיון שמ"מ טרח הראשון לקנותו וצ"ל כיון שפיהם כו' וא"כ י"ל רק מקרי עני מהפך היכי שהמוכר מחוסר אמנה משא"כ עכו"ם והחולקי' ס"ל או כרש"י שגם בהפקר דין עני מהפך או שמ"מ תקנו לבל יפסיד לחבירו אף היכי דספק שמא לא ימכרנו לו. וכ"ז בקרקע דגם דדב"מ הוי אף שספק אולי לא ימכרנו לזה. אבל במטלטלין דליתא גבי' דדב"מ ועכו"ם גם בפוסק דמי' חוזר ופיהם כו' י"ל לא תקנו כלל דין עני מהפך אצל עכו"ם במטלטלין. וזהו הערה חדשה ולדינא צ"ע טובא בזה. ובתשו' רשד"ם בסי' רנ"ט הביא תשו' רשב"א בחייט אצל אדון ורצה אחר להוזיל לאדון שמוחין בידו ע"ש. וע' בחו"מ בסי' קנ"ו ויל"ע בכ"ז:

יא) ועפ"י דברי הר"ן והמרדכי הנ"ל שעני מהפך תלי' בדדב"מ נראה ליישב שיטת הרמב"ם בב"ב דף כ"א דאמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי רחיי' ואתי בר מבואה חבירו וקמוקי גבי' דינא הוא דמעכב עלי' דא"ל קא פסקת לחיותי לימא מסייע לי' מרחיקין מצודת דג כו' שאני דגים דיהבו סיירא ע"ש והרמב"ם השמיט שנוי' דש"ס ונראה דתוס' כ' שם אף דבהפקר גם רשע לא מקרי כדמוכח מפיאה ומראה את המציאה מ"מ מרחיקים מצודת דג דבכמה מקומות ימצא שיכול לפרוס מצודתו ולכאורה ק"ל מה קאמר לימא מסייע לי' הא י"ל אף בהפקר כיון שיכול לפרוס מצודתו במקום אחר לכתחלה מרחיקין מטעם עני מהפך אבל מנין שבדינא מעכב משום פסקת לחיותא ומעכבו לגמרי מנין. וי"ל דבב"מ דק"ח אמר ר"י אמר רב האי מאן דאחזיק בין אחי בין שותפי חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן לי' כו' ואי משום דדב"מ לא מסלקינן לי' ופי' הרא"ש היכי דהוחזק מן ההפקר ונהרדעי אמרי אף בזה שייך דדב"מ כי ימצא להחזיק במקום אחר ע"ש ולפי"ז לר"ה שהוי תלמידו דרב ולרב כה"ג לית בה משום דדב"מ כיון שהוי הפקר אף שיכול להחזיק במקום אחר א"כ לרב גם עני מהפך לא אמרינן גבי' כסברת הר"ן והמרדכי הנ"ל וע"כ רק משום פסקת לחיותי ולא משום עני מהפך והיכי דמשום פסקת לחיותי שפיר כופין ג"כ והוצרך לחלק משום דגים יהבו סיירי' אבל למה דקיי"ל כנהרדעי דהיכי דיכול למצוא במקום אחר שייך דינא דב"מ והה"ד עני מהפך י"ל רק לכתחלה מרחקינן מטעם עני מהפך וא"צ לחלק מטעם יהבו סיירי' ולהכי השמיט הרמב"ם. ודוק:

ולפי"ז נראה ליישב מה שבה"ג פוסק כר"ה ואנן לא קיי"ל כוותי' וע' תשו' ש"ב הגאון בית אפרי' סי' כ"ז מה שכ' בזה. ונראה דבה"ג גרס בב"מ דק"ח ע"ב דגם בת"ח לית דינא דב"מ ולפי"ז ע"כ ס"ל כשיטת רש"י דגם בהפקר דליתא דינא דב"מ מ"מ שייך עני מהפך דאי יסבור כר"ת שדין עני מהפך רק היכי דשייך דינא דב"מ כמו שהסביר הר"ן והמרדכי א"כ לבה"ג בת"ח דליתא לדדב"מ גם דין עני מהפך ליתא בת"ח וגמרא מפורשת בקדושין פ' האומר דנ"ט דקאמר לרב אבא אלא מר מ"ט עביד הכי ומה זה קושי' הא ת"ח רשאי וע"כ דס"ל לבה"ג דאף דל"ש דדב"מ בת"ח מ"מ אסור ליטול כשעני מהפך ולא תלי' זה בזה כלל והיינו כשיטת רש"י ולפי"ז בר מבואה שהוי עני מהפך כשבא חבירו הוי רשע וגם פוסק לחיותו וחמור ומעכב. אבל למה דאנן לא גרסינן שם ת"ח רק גם בת"ח שייך דינא דב"מ וי"ל שדין עני מהפך מישך שייך בדין דב"מ כמש"כ הר"ן והמרדכי ובר מבואה לא הוי רשע כלל כיון דבהפקר לא מקרי עני מהפך כלל י"ל משום פוסק לחיותא לחוד לא כופין כלל וקצת יש לדמותו לדברי לח"מ בה' חליצה בהא דדחסי לכרעא בפ"ו מה' חליצה:

יב) ונראה לחדש דבעני מהפך בחררה דלא בטיל המקח מ"מ כשהשני קנה בע"כ נהי שתלו וזבין הוי זבינא מ"מ כשהי' מקודם אחר מהפך לקנות ובא הוא וקנה בע"כ כה"ג לא הוי זבינא ובטיל המקח. וכמו שכ' הלח"מ פ"ד מה' חליצה בתרי לכתחלה לא לעשות גם בדיעבד מיפסל [ועמש"ל סי' ל"א] הה"ד כאן כיון שהוי תרי ענינים שלכתחלה אסור דאסור לקנות כשחבירו מהפך וגם אסור לקנות בע"כ כה"ג גם בדיעבד בטל מקח. וגם י"ל מסברא דהא דלא מבטלין המקח בעני מהפך כמו שמבטלין בבר מצרי י"ל דבב"מ ע"כ בטלו למקח דאל"כ הקונה ילך ויקנה ויהי' קל בעיניו איסור זה והמוכר ימכור לו כיון שאין על המוכר שום איסור למכור לאינו מצרן כי המוכר רשאי למכור לאחר ורק על הלוקח להרחיק משום ועשית ישר וטוב והלוקח יקנה להכי בטלו למקח אבל בדין עני מהפך שרק אסור אחר פסיקת דמי' ואז גם על המוכר איסור ומחוסר אמנה ומסתמא לא יחזור כלל ולא שכיח לא תקנו לבטל המקח דנהי שהלוקח יבא לקנות אף כשחבירו מתהפך מ"מ המוכר לא ימכור אחר פסיקת דמי' ולא הוצרכו לבטל המקח אבל אי בע"כ קנה י"ל שפיר חשו פן יתרמי שיכופו למכור למוכר והוצרכו לבטל כי בכפי' יוכרח המוכר למכור ודמי לבר מצרי והוצרכו להפקיע הקנין:

ולפי"ז נראה לישב קו' הגהות מרדכי פ"ק דב"מ לא צריכי דנקט מתרווי' מחד מדעתו ומחד בע"כ והקשה הא קיי"ל תלו' וזבין מהני ולפז"נ די"ל דהשני נתן בע"כ אחר שכבר מתהפך הראשון לקנות וכה"ג גם בדיעבד בטל המקח ודמי לדברי הלח"מ דתרי לכתחלה גם בדיעבד לא מהני:

ולפי"ז י"ל קו' תוס' ב"מ ד"ב על רש"י דל"ג ולא ידע דאפי' ידע אינו נאמן והקשו תוס' הא מ"מ הוי ע"א להתחייב שבועה ולפי"ז י"ל דמבואר בתשו' פרח מטה אהרן דמה"ת רשאי לקנות אף שחבירו מתהפך רק רבנן תקנו כן ע"ש בסי' נ"ג. וביטול מקח ודאי רק מדרבנן והרש"ל כ' היכי שרק מדרבנן לא מחייבין שבועה דאורייתא כלל. ודוק:

והמרדכי תי' כשלא אמר רוצה אני ויקשה להרמב"ם שפסק שאצ"ל רוצה אני וגם הקשו עליו מב"ק דף ס"ב דמשני לר"ה לחלק בין רוצה אני ע"ש וי"ל דהקשו נימא א"ע ל"מ ותי' אחרונים דעת אחרת מקנה שאני ולפי"ז י"ל להכי צריך רוצה אני כדי שיהי' ד"א מקנה והרמב"ם פ' כאביי א"ע מהני והש"ס י"ל לרבא ואכמ"ל. ועיין סי' ל"ה:

ולפמ"ש שלהכי בעני מהפך לא תקנו לבטל המקח כיון שמוכר לא ימכור שהוי מחוסר אמנה. ולפי"ז י"ל במציאה אי הוי בכלל עני מהפך ראוי לומר שגם בעבר וזכה לא יקנה ושפיר מייתי הר"ת ראי' מב"מ מבא אחר וזכה ול"ק קו' הפנ"י נימא לכתחלה אסור רק בדיעבד קני ולפי"ז י"ל ס"ל לר"ת אי בהפקר גם דין עני מהפך ותמיד יעשה כן בפרט במציאה דקמורי היתר חבראי לאו מידי חסר הי' ראוי לתקן שגם בדיעבד לא יקנה. ובחדושי במס' ב"מ כתבתי באופנים אחרי' ואכ"מ:

יג) ודברי תוס' קדושין נ"ט ובר"ן שכתב להוכיח ממתניתין דפיאה מי שלקט מקצת פיאה ופירש טליתו מעבירין אותו ממנו וכ' הר"ן ומייתינן לה בפ"ק דב"מ וכ"כ המרדכי ותוס' ג"כ נקט מש"ס ב"מ ולכאורה למ"ל זאת ומה נ"מ מה שמייתי לה בגמ' פ"ק דב"מ הא מגוף מתניתין דמעבירין אותו ממנו נשמע דלא הוי עני מהפך ולמ"ל מה שמייתי לה בפ"ק דב"מ וזהו לכאורה דיקדוק עצום ונראה לי דהרש"ל בתשו' סי' ל"ו הקשה לפי דעת ירושלמי שקונסין אותו ונוטלין ממנו אפילו מה שלקט כבר וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' מת"ע וז"ל עני שנטל מקצת פיאה וזרק על השאר או שנפל עליו או פירש טליתו עליו קונסין ומעבירין אותו הימנו ואפילו מה שנטל לוקחין אותו מידו ונותן לעני אחר ע"כ וא"כ מה מקשה הר"ת דילמא התם משום קנס אבל בעלמא מקרי רשע. אמנם זהו בלא"ה קשה על סוגי' דגמ' פ"ק דב"מ דדייק דד"א א"ק דילמא שם משום קנס הוא דלא קני וע"כ תלמוד דילן חולק על ירושלמי ותימא רבה על הרמב"ם שפוסק נגד סוגית התלמוד וצריך ביאור יפה לישב ע"ש ולא זכיתי להבין כל דברי רש"ל בזה מה שהביא שתלמוד דילן חולק על ירושלמי הא גם בירושלמי בפיאה ובירושלמי פ"ק דב"מ הקשה על ר"ל שס"ל ד"א קונה ממתניתין דפיאה וא"כ יקשה על הירושלמי בעצמו מה פריך נימא שם מטעם קנס. ומה שיתרץ דברי ירושלמי יתרץ ג"כ שתלמידנו לא יסתרו את הירושלמי ולמה לא יפסוק הרמב"ם כן. ועיקר מה שמקשה דנימא שם משום קנס להכי לא קני לא הבנותי הא אם ד"א יקנה לו יהוי שלו ובדין כסהו למה נקנסו וע' בתיו"ט שכתב שאחר שכיסה הפיאה בפני עניים שלא יוכלו לראותה לקחתה והוא לא קנאה בזה שאין זה קנין כלל לכך קונסין אותו אף מה שלקח כבר וזכה בה כדי שלא יעשה כן פעם אחרת ע"ש אבל אי הי' קונה בד"א ובדין מכסה את שלו למה נקנסוהו כלל ולמה נעביר אותו ממנו וניחא שני התלמודי' ופסק הרמב"ם ז"ל ושפיר הקשה הר"ת אי יהי' השני מקרי רשע למה נקנוס כלל וכל דברי רש"ל צע"ג ולא זכיתי להבינם. מיהת אשכחנא פרוקא לדברי הראשונים שדייקו בדבריהם להביא שמייתי לה בפ"ק דב"מ היינו לבל נדחי ראי' זו ולומר דשם משום קנס שקנסוהו כקו' רש"ל להכי מייתי מפ"ק דב"מ שרצה להוכיח לענין קנין ד"א ולא דחי דשם משום קנס וע"כ מטעם דאי הי' קונה לא הי' קנסינן כלל והה"ד אי חבירו מקרי רשע ואסור לו לזכות וא"כ בדין מכסה לא היו קונסין כלל ומדויק היטב הראי' עיקר מפ"ק דב"מ. והבן:

ועיקר הדין מצאתי בכנה"ג בחו"מ סי' ק"מ אות ק"ן כתב וז"ל הקונה מן הכותי מוליקו שחבירו מוחזק בו אף אם יפרע לו דמי שווי' חזקתו נקרא רשע כו' והיינו דוקא ברוצה בעל החזקה לקנות המוליקו אבל באינו רוצה לקנותו אינו נקרא רשע וזה מעשה בכל יום עכ"ל הרי הדין מפורש דלא מקרי רשע. וראיתי במל"מ פ"א מה"ג הביא בשם מוהרש"ך שמקרי רשע והתפלא עליו כי מעולם לא שמענו ע"ש ואפ"ל גם כונת מהרש"ך רק כשרוצה בעל החזקה לקנות מיהת להלכה כיון שכנה"ג והמל"מ פסקו כן להלכה אין לזוז מדבריהם לזאת אין טענת המערער כלום:

והנלענ"ד כתבתי הק' צא"י יעקב.

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה