אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן כט

סימן כח

ב"ה תרמ"ז

כבוד הרב המאוה"ג בנש"ק מו' מענדיל נ"י לאנדא אבד"ק ווידאווע. וכעת הגאבד"ק נאווידוואר.

מכתבו קבלתי ולאשר ביקש מאוד להשיבו תיכף לא אעכבהו א) ובדבר קו' כ"ת ביבמות דנ"ח דאמר ר' ששת לדייק דיש חופה לפסולות מאמן שלא שטיתי ארוסה והא ארוסה אינה שותית ואי משקה כשנשאת אינו מנוקה מעון אלא בקנוי וסתירה כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה וש"מ יש חופה לפסולות אמר רבא ותסברא דהא מתרצתא הא תנינא מבלעדי אישך שתהי' קדמה שכיבת בעל לבועל וארמב"ח בבא עלי' ארוסה בבית חמיו. ותמה כ"ת לשיטת הרמב"ם פ"ב מהלכות סוטה דאפילו בא עלי' כשהיא ארוסה בבית חמי' מקרי אינו מנוקה מעון מה יענה לגמרא מפורשת. וביותר תמה מאוד על הראב"ד המובא בשמ"ק על כתובות דארוסה בבית חמי' מה"ת אסור לבעול קודם שיכניסנה לחופה ודאי קשה על התנא ועל הקרא דהא הוי אינו מנוקה מעון. והחמיר מאוד בקושיות הללו:

תשובה. קו' ראשונה מצאתי באור חדש לקדושין ע"ש. ונראה לענ"ד דתוס' ד"ה ונקה הק' נוקמי שהי' שוגג ותי' כיון שבעת השקאה יודע שבא עלי' באיסור ל"ח מנוקה מעון ע"ש והנה אא"ז הגאון בנה"מ סי' רל"ד העלה דבאיסור דרבנן בשוגג אינו צריך כפרה וכאלו לא עבר כלל וא"כ כשמשני רמב"ח בבא עלי' ארוסה בבית חמי' י"ל בשוגג ומקרי מנוקה מעון. ואף שכ' תוס' דבעינן כוונת שכיבה מ"מ גם שוגג מקרי כונת שכיבה דנתכוין להטיח בכותל לא מקרי כונת שכיבה ולפי"ז י"ל קו' הראב"ד שכ' האי דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם ותוכן כונתו למה נקט במתניתין הטעם משום אשה ולא ארוסה ת"ל דאינו מנוקה מעון. ואם לזה נתכוין הראב"ד ל"ק עליו קו' המל"מ שם. ולפי"ז י"ל דמתניתין נקט מטעם אשה ולא ארוסה שאף כשבא עלי' בשוגג מקרי מנוקה מעון מ"מ אינה שותית ולפי"ז י"ל מה שקשה שם בגמ' למה לא משני כשקידש בביאה כיון שקיי"ל דביאה אירוסין עושה. דהנה הרמב"ם פ"ה מהל' רוצח ופ"י מה' מלכים פוסק דאומר מותר מזיד ובמכות ד"ז פליגי בזה וי"ל הגמ' רצה לשנויי אף למ"ד אומר מותר מזיד ומרמב"ם נראה כוותי' וא"כ באומר מותר לא הוי שוגג וע"כ בשוגג כשנתכוין לאשתו והוי ארוסתו וכה"ג לא הוי קדושין כלל דהוי בטעות וא"א לאוקמי בקידשה בביאה בשוגג רק במזיד שנתכוין לקדשה בביאה וגם באומר מותר מקרי מזיד. וא"כ כיון שרב מנגיד מאן דמקדש בביאה משום פריצות א"כ ג"כ אינו מנוקה מעון. והוי ראי' להרמב"ם מדקידש בביאה כיון שרב מנגיד מקרי אינו מנוקה מעון כ"ש באיסור דרבנן שמקרי אינו מנוקה מעון ודוק:

ב) אמנם קו' שני' שהקשה כת"ה על הראב"ד צ"ע גם תמוה בפ"ב מה' סוטה שהראב"ד השיג על הרמב"ם מארוסה ושומרת יבם ליפרוך לנפשי' ואפשר לפרש שבא להוכיח משם דא"צ להיות מנוקה מעון מקודם שנסתרה רק אסור לבעול אחר שנסתרה ומעון זה יהי' מנוקה והוכיח זה מר"פ ארוסה ובא להשיג על הרמב"ם במה שפסק מי שבא ביאה אסורה מימיו. ואפשר שהראב"ד סובר שגם להרמב"ם מה"ת ורק למה שאינו מפורש בתורה דברי סופרים קרי לה ולהכי במעוברת ומינקת חבירו שותה כיון שרק דרבנן ועיקר כונתו להוכיח משם שא"צ להיות מנוקה מעון רק מעון מלבעול אחר שנסתרה והא שלא ציין מקודם על פסק הרמב"ם מי שבא ביאה אסורה מימיו. אפ"ל שרק בארוסה חולק עליו שאיסור זה קל בעיניו כיון שאחר כניסה לחופה תהי' אשתו ונהי שמה"ת לא מקרי משום זה אינו מנוקה מעון. אבל כ"ז דוחק ושנוי' דחוקי' לא משנינן:

ג) אמנם נראה ליישב דלשיטתו שבשביל דרבנן מקרי מנוקה מעון נהי שארוסה מה"ת אסור לדידי' מ"מ אין קושיא עליו דהרב המקנה הקשה בסי' כ"ו למ"ל טעם דאסור לקדש בביאה משום פריצות ת"ל שהוי כאילו בועל ארוסה בבית חמיו ותי' שצריך כשכונסה לביתו והוי ביחד קדושין וחופה אמנם בבית חמיו הוי איסור לקדש בביאה מטעם איסור בועל ארוסה בבית חמיו ולפי"ז י"ל אף להראב"ד דבא על ארוסה בבי"ח הוי איסור תורה אבל ע"י קדושין י"ל מודה שאינו רק דרבנן דקדושי ביאה כתיב באורייתא ובעלה מלמד שניקנית בביאה. רק הוי כאילו בועל ארוסה בבי"ח ומדרבנן אסור. ולפי"ז י"ל שהראב"ד מפרש הא דאמר רמב"ח בבא עלי' ארוסה בבי"ח כונתו שקידשה בביאה טרם שהכניסה לביתו שמקרי בא על ארוסה ורק מדרבנן וס"ל דמקרי משום דרבנן מנוקה מעון ושפיר ראי' משם להראב"ד דבדרבנן מקרי מנוקה מעון ול"ק נוקמי בקידשה בביאה אי אירוסין עושה. דגם ע"י קדושי ביאה מקרי בא על ארוסה בבי"ח והיינו הך. ובכניסתו לביתו הוי נשואה. ולפי"ז י"ל קו' הפרדס דוד פ' נשא על עולא בקדושין כ"ו שאמר גלגול שבועה מאמן אמן ע"ש בסוגיא ופרש"י ותוס' ארוסה בבי"ח לא ס"ל וקשה נוקמי בקדושי ביאה ומנ"ל גלגול שבועה. ולפי"ז י"ל דזה ג"כ כמו ארוסה בבי"ח וכשם שלא רצה לאוקמי בארוסה בבי"ח כך לא רצה לאוקמי בקדושי ביאה שהוי ארוסה בבי"ח כנ"ל ובפשיטות ניחא כיון שרב מנגיד מאן דמקדש בביאה הוי ג"כ עון. אך על גמרא קשה נוקמי כה"ג שעכ"פ קיל מאיסור ארוסה וכמ"ש הר"ן לא שמענו שיהי' ב"ז. ולפמ"ש המקנה שזהו מקרי ארוסה בבית חמיו ניחא הכל כנ"ל והבן:

ד) והכ"מ פי' בכונת הראב"ד שהקשה מר"פ ארוסה דלמ"ל קרא דארוסה אינה שותית. ותמה עליו המל"מ דמה"ת להרמב"ם אין איסור וכתבתי שכונת הראב"ד דהתנא במתניתין למה לא נקט הטעם דאינו מנוקה מעון. וגם זה לא מעלה ארוכה די"ל כיון דתני אינה נוטלת כתובה ומטעם אינו מנוקה מעון שהוא הגורם אינה מפסדת הכתובה ומצאתי באור חדש שם שהקשה כן. ונראה דקושית הראב"ד על הקרא וסובר כשיטת הטו"ז יו"ד סי' קי"ז היכי שהתירה התורה בפירוש אין כח לחכמים לאסור וכיון שקרא ע"כ מוקמינן בבא עלי' ארוסה בבית חמיו והוי מנוקה מעון וע"כ דשרי וא"כ היאך גזרו חכמים לאסור מה שמפורש בתורה להתיר וע"כ שחכמים שגזרו סוברים אף שאם הי' אסור מה"ת ג"כ הי' מקרי מנוקה מעון כיון שקיל בעיני' איסור כיון שלאח"ז שרי כמו מעוברת חבירו שמקרי מנוקה מעון אף להרמב"ם ואין ראי' אם מטעם שמותר מה"ת או אף שאסור מ"מ מקרי מנוקה מעון. ואינו מפורש והוי כח לחכמים לאסור. זהו י"ל כונת הראב"ד ומיושב קושיות המל"מ ואו"ח. ומעתה יש לישב ג"כ שיטת הרמב"ם דס"ל דקרא הוי מצינו לאוקמי בקדושי ביאה רק יקשה א"כ נפשוט בקדושין ד"י דביאה אירוסין עושה להכי מוקי רמב"ח בבא עלי' בבי"ח ושוב אין לפשוט דאירוסין עושה כיון שיש לאוקמי כה"ג. מיהת מפורש להתיר ארוסה לא הוי כיון שיש לאוקמי ג"כ בקדושי ביאה ושפיר יש כח ביד חכמים לאסור והראב"ד ס"ל גם קדושי ביאה הוי כארוסה בבי"ח כשיטת המקנה הנ"ל:

ה) ולפמ"ש האו"ח לישב קו' הראב"ד לפירושו דלמה נקט התנא משום אשה ולא ארוסה ת"ל דאינו מנוקה מעון ותי' דצריך טעם זה שלא תטול הכתובה. ולפי"ז נראה ראי' להרמב"ם דגם ארוסה שמד"ס מקרי אינו מנוקה מעון דהנה קיי"ל יש חופה לפסולות א"כ למה תפסיד כתובה הא תוכל ליטעון תכניסני לחופה כיון שמותר ביחוד דאין יצרו תקפו כיון שכבר בא עלי' ונהי דקיי"ל כחכמים מוסרין להם שני ת"ח ומדרבנן אסור ביחוד הא סתם מתניתין אינה נוטלת כתובה משמע לכ"ע דר"י ס"ל בעלה מהימן עלי' ועל כתובה לא פליג ר"י ומשמע שמודה שמפסדת כתובתה ולמה תפסיד תטעון תכניסני לחופה ותשקיני מים ויהי' מבורר אבל אי נאמר שמקרי אינו מנוקה מעון ולא יתברר על ידי המים א"כ שפיר יכול להשיב בגרמתך תפסיד כתובתך. ונהי שבאם ע"י שאינו מנוקה מעון אינה מפסדת כתובתה אבל להכניס עצמו לחיוב ע"י חופה כיון שבזה לא יתברר אין חיוב עליו ומפסדת מטעם אשה ולא ארוסה וראי' להרמב"ם שמקרי אינו מנוקה מעון ולא יתברר ואין חיוב להכניס עצמו בחיוב ע"י חופה כלל:

ו) אמנם לפמ"ש הר"ן לחלק בין פסולות לנדה דבפסולות דעתו לבעול ולהכי מהני החופה אבל נדה דעתו להמתין עד שתטהר לא מהני החופה דלא מקרי חזי' לביאה א"כ אם יעשה חופה להתיחד מטעם שבעל ואין יצרו תקפו ולא יבא עלי' א"כ דמי לנדה שחופה לא קני. ולפי"ז י"ל קו' המקנה מה פריך לשמואל ממתניתין דלא שטיתי ארוסה נימא בח"ל שאסורין מה"ת ביחוד אין חופה קונה אבל סוטה מה"ת מותרת ביחוד כמבואר בסוטה ד"ז לכך מהני חופה. ותי' דגם בסוטה בשעת חופה תקיף יצרו ואסור ביחוד וכתב בזה לפרש הא דאמר רבא ותסברא היינו דע"כ צ"ל בבא עלי' ארוס בבי"ח ולא תקיף יצרו וא"כ גם לשמואל ניחא ע"ש. ואם כי דפח"ח אינו מובן דבגמ' מבואר שם מידי הוא טעמא אלא לרב ע"ש. ולפי"ז ל"ק קושייתו כיון שמותר להתיחד מטעם שאין יצרו תקפו ואין כונתו לבעול דמי לנדה. והנה קשה מה הוכיח ממתניתין נוקמי מתני' כר"י דבעל נאמן עלי' וגם מדרבנן מותר ביחוד להכי יש חופה לפסולות וצ"ל דס"ל כיון שאין דעתו לבעול גרע מפסולות ומ"מ מהני החופה כ"ש בפסולות וגם בנדה לדידי' מהני ולמסקנא דמטעם גלגול שבועה שפיר מחלקינן בין נדה לפסולות:

ז) ולכאורה יש להסתפק להפוסקים דגם איסור דרבנן מקרי אינו מנוקה מעון אי כשעבר על איסור יחוד ג"כ מקרי אינו מנוקה מעון. ומדברי הרמב"ם מי שבא ביאה אסורה מימיו משמע יחוד גרידא המים בודקין אשתו. וכן יש להוכיח מדמוקי רמב"ח בבא עלי' ארוס בבי"ח. והקשו הא אינו מנוקה מעון ותרצתי לעיל דמיירי בשוגג וקשה מ"מ הא החופה הוי יחוד וע"כ מיירי במזיד דאל"כ הוי חופה בטעות וצריך כונה לקנין ומדרבנן אסור ביחוד דקיי"ל מוסרין להם שני ת"ח. וא"כ משום החופה הוי אינו מנוקה מעון. אלא ודאי משום איסור יחוד לא מקרי אינו מנוקה מעון. אך משיטת רש"י נראה לכאורה להוכיח שגם ע"י איסור יחוד מקרי אינו מנוקה מעון בקדושין כ"ז ע"ב אמר עולא מנין לגלגול שבועה מה"ת מאמן שלא שטיתי ארוסה ה"ד וכו' הא תנן אינה שותית ואינה נוטלת כתובה תחת אישך וליכא ואי כשמשקה לה כשהיא נשואה הא אינו מנוקה מעון. אלא ע"י גלגול. והקשה רש"י נימא בשנכנסה לחופה ותי' שזאת דחי לה ביבמות דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל ושנויא דבא עלי' ארוס בבי"ח ל"ל לעולא. והקשו בתוס' א"כ הו"ל לגמ' לאתויי מקדמה שכיבת בעל לא מתחת אישך וע"כ שס"ל שהוי מצי לאוקמי בבא עלי' ארוס בבי"ח א"כ הדרא קושיא לדוכתי'. ונראה דהוי מצי למימר בקידש בביאה והוי קדמה שכיבת בעל רק מפני כשהיא בעולה צריך חופה ויחוד כמ"ש בש"ע סי' נ"ה והוי איסור א"כ אינו מנוקה מעון והפ"י כ' שעולא לא ס"ל תי' רמב"ח בבא עלי' ארוס בבי"ח מטעם דס"ל דהוי אינו מנוקה מעון ולהכי גם בקידש בביאה לא מצי לאוקמי דאי בחופה אח"כ א"כ אינו מנוקה מעון. ובלא חופה א"כ תחת אישך ולא ארוסה ובלא קידש בביאה כלל א"כ צריך קדמה שכיבת בעל לבועל. ושפיר צריך בגמ' לאתויי מתחת אישך כדי דלא נוקמא בקידש בביאה בלא חופה. ומיושב שיטת רש"י. ולפי"ז י"ל קו' אא"ז המהרש"א בהא דפריך אי נשאה אינו מנוקה מעון ת"ל הא בעינן קדמה שכיבת בעל דהומ"ל בקידש בביאה ונשאה רק מטעם אינו מנוקה מעון. ונשמע לכאורה דגם יחוד מקרי אינו מנוקה מעון. אבל אין זה ראי' דנ"ל ליישב דברי רש"י מקו' תוס' דהנה צריך להבין קו' רש"י שהקשה נימא כשנכנסה לחופה הא מצינו למימר דעולא ס"ל כשמואל דאין חופה לפסולות רק צ"ל דקו' רש"י מנין לו גלגול אימא דקרא אשמעינן דיש חופה לפסולות ומנין למילף גלגול וכ"כ במקנה. ומעתה י"ל ע"ז נתכוין רש"י לתרץ דכבר דחי לה ביבמות מטעם בעינן קדמה שכיבת בעל לבועל ומה שרמב"ח מוקי בבא עלי' ארוס בבי"ח ל"ל לעולא מטעם אינו מנוקה מעון ועולא מצי סבר דמה"ת אסורה ארוסה כשיטת השמ"ק כתובות ד"ז. וא"כ קשה קרא דתחת אישך למעט ארוסה למ"ל ת"ל דבעינן קדמה שכיבת בעל ובבא עלי' ארוס בבי"ח הוי אינו מנוקה מעון וצריך לומר דקרא דתחת אישך ולא ארוסה בא למעט שאינה נוטלת כתובה דבכתב לה יש לה מה"ת כתובה ומשום אינו מנוקה מעון לא מפסדת אבל משום קרא דתחת אישך מפסדת כתובתה. ויקשה למה תפסיד תטעון תכניסני לחופה דמה"ת מותר ביחוד בבא עלי' ומה שלא יבדקו המים ע"י שאתה אינו מנוקה מעון למה אפסיד הכתובה כיון שלולא עונך הי' בירור ע"י שתכניסני לחופה וטוענת ברי ושטר כתובתה בידה שכגבוי רק בהגרמתו לא מתברר א"כ תוכל ליטעון תכניסני לחופה ותשקיני מים. אלא ודאי דאין חופה לפסולות ואין עצה כלל ושפיר קרא תחת אישך שתפסיד הכתובה וא"כ כיון שנשמע אין חופה לפסולות שפיר הוכיח גלגול שבועה ולהכי מייתי מאשה ולא ארוסה ויתישב קו' הפ"י. ולפי"ז מיושב קו' המהרש"א דמה פריך מנשואה דאינו מנוקה מעון ת"ל מטעם דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל דהומ"ל בארוס שבא עלי' בבי"ח רק גם זה מטעם אינו מנוקה מעון וצריך לאתויי קרא דאינו מנוקה מעון אינה שותת:

ח) וע"פ דברי הרב המקנה שהבאתי לעיל דבקידש בביאה ברשות חמיו מקרי בא על ארוסתו נראה ליישב דברי רש"י כתובות דע"ב בקידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט פרש"י ע"מ שאין עלי' נדרים ושביק מומין. וביבמות דק"י דפריך בגמ' פליגי חדא זימנא פרש"י נדרים ומומין ועמדו ע"ז האחרונים. ונראה דהנה אביי אמר טעמא דרב א"א עבב"ז ופרש"י ממונא בתנאו קאי והק' הר"ן ת"ל אין כתובה לארוסה ותי' דה"א שלא יהי' בעילת זנות מוחל ותהי' נשואה קמ"ל בתנאו קאי ע"ש ולהרב המקנה הנ"ל ל"ק קו' הר"ן דכיון שטעמא דרב משום אא"ע בב"ז והא אף שכיון לשם קדושין ג"כ הוי ב"ז דהוי ארוסה בבי"ח ואינו מנוקה מעון מקרי וצ"ל כשהיא בביתו ונתיחדה אצלו שהוי חופה עם ביאה וגומרת הוי נשואין ומגיע לה כתובה ולהכי פרש"י בממון בתנאו קאי. אך לפי"ז יקשה קו' הר"ן הא כל הפוחת מכתובה הוי בעילת זנות וכאן הוי בלא כתובה והוי ב"ז. ונראה דהרשב"א הובא בר"ן נדרים דפ"ה הקשה למה לא תהי' מקודשת ותצרך גט שמא תלך לחכם להתיר נדרה אחר הנשואין ותי' שלא תקלקל עצמה. וכן ביאר להדי' בירושלמי בשמעתין. וא"כ שאם תתיר נדרה יהי' קדושין למפרע א"כ אין בעילת זנות במה שפוחת דעיקר כדי שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה וכאן לא תהי' קלה בעיניו כי כאשר ירצה לגרשה תוכל להתיר נדרה ותלך לחכם ויהי' קדושין למפרע בלי נדרים ובקיום התנאי ויתחייב כתובתה. וכ"ז בנדרים אבל במומין אין עצה והוי ב"ז כיון דהוי בלא כתובתה וא"כ בין כך וב"כ הוי ב"ז ומ"ט דרב דאזדא החזקה כיון שגם בקדושין הוי ב"ז מחמת שלממון בתנאו קאי והוי בלא כתובתה ולהכי פרש"י רק בנדרים וכ"ז לאביי אבל ביבמות שם הסוגיא לטעמא דמחול התנאי כמבואר שם שפיר אין חילוק בין נדרים למומין ופרש"י תרווייהו והבן:

ולפי"ז יש ליישב דברי תוס' שהקשו מה ס"ד דאביי שיועיל מחילה מ"מ הא צריך קדושין מחדש. והקשה בחדושי הרי"ם מה הקשו תוס' הא אפשר לומר שכיון שמחל ואינו מקפיד יועיל התרתה אצל חכם וצריכה גט מחשש שמא תלך לחכם ותי' בזה דברי רש"י ע"ש. ולפי"ז י"ל דקשה לאביי הא הוי ב"ז כיון שפוחת כתובתה וצ"ל שלא תהי' קלה בעיניו שתלך לחכם להתיר וס"ל גם בהקפיד מועיל התרה וכמבואר בירושלמי וא"כ למה אמר מטעם אא"ע בב"ז ולא מטעם שמא תתיר עצמה נדרי' ע"כ דלא חשידא לקלקל עצמה. וא"כ למה צריכה גט ומה יועיל מחילה ושפיר הקשו בתוס':

ט) ולדברי המקנה הנ"ל אפ"ל קו' התוס' על שמואל מיבמות ק"ז דס"ל אין תנאי בנשואין. די"ל דסובר כיון שאף אי מכוין לקדושין מקרי ב"ז שבועל ארוסה בבי"ח ורב ס"ל שזהו קל בעיניו שאינו רק איסור דרבנן ופנוי' ס"ל מה"ת אסור כמ"ש הה"מ פ"א מה"א ושמואל ס"ל דמ"מ אבד חזקת כשרות כיון שעובר על בועל ארוסתו ואמרינן שעושה ב"ז. וכ"ז בלא הכניסה לביתו אבל שם ביבמות הוי דומי' דקטנה לכי גדלה שהוי אחר נשואין והיא אצלו וא"כ הוי חופה וקדושין וא"ע על איסור ארוסה בבי"ח וא"כ לא אבד חזקת כשרות ומודה שאמרינן א"ע בב"ז. ואין תנאי בנשואין. גם י"ל דשמואל מצי סבר דכאן ל"ש חזקה אאעבב"ז כיון שלממון בתנאו קאי ול"ל כתובה ופוחת כתובה ג"כ ב"ז וס"ל דביאה נשואין עושה. או כמ"ש המקנה דקדושי ביאה מגיע כתובה דכמוהר בתולות כתיב. וס"ל כשיתודע ויקפיד לא תוכל להתיר וא"כ יהי' קל בעיניו להוציאה והוי ב"ז. אך כאן היא הכשילתו שלא גילתה לו מנדרים ראוי לומר שתאבד כתובתה וע' חהרי"ם שהקשה למ"ל בתנאו קאי ת"ל שאבדה כתובה. י"ל כיון שבידה להתיר נדרי' טרם שנודע לו וקיל בעיני' וכמו לא פרשי אינשי מספק ממון שאיתא בחזרה לא אבדה כתובתה ורק משום דבתנאו קאי ל"ל כתובה והוי פוחת מכתובתה וב"ז וליכא חזקה דאין א"ע בב"ז כיון שמשום שממון בתנאו קאי לית לה כתובה והוי ג"כ בעילת זנות ומשום זה י"ל פי' רש"י בנדרי' ולא במומין דבמומין מודה שמואל. כיון שהכשילתו לית לה כתובה והוי חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז. ולפי"ז י"ל שם תנאי מומין ושאר תנאים הכשילתו ואין לה כתובתה ולא מקרי פיחת ושוב י"ל חזקה אאעב"ז משא"כ בתנאי נדרים:

י) ועיקר קו' כ"ת על הראב"ד י"ל דקשה למה לא משני בקידש בביאה ונראה דא"כ נשמע מכאן קדושי ביאה ולמ"ל ובעלה למילף בקדושין ד"י קדושי ביאה ומשני בבא עלי' ארוס בבית חמיו וה"א או כרש"י שא"צ מנוקה מעון כה"ג או ארוס בבי"ח אינה אסורה מה"ת ולא הי' נשמע קדושי ביאה וצריך ובעלה ושוב מוקמינן כאן בקדושי ביאה ול"ק על הראב"ד:

דברי ידידו דו"ש הק' צא"י יעקב מייזלש.

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה