אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן כז

סימן כו

נשאלתי אודות פב"פ אשר אשתו מאסה בו וזהו מחמת בילבול מוחה ר"ל ועסקה ברפואות ולא פעל מאומה וסבל זמן רב חיי צער שלא רצתה לטבול לנדתה רק בהשתדלות ופעולות שונות לעתי' רחוקים שממשיך יותר משנה לא רצתה לטבול והיא בחולי מר"ש ר"ל ויושבת בפ"ע ודוממת וכשמתחילין לדבר עמה תחילת דברי' כהוגן ואח"ז מערבת דברים בלי דעת ודברי שטות ושגעון אשר לא קרב זא"ז וזה איזה חדשים שבעלה שכר לה דירה בפ"ע וכשמדברים עמה מבעלה הן מקירוב הן מריחוק תשובתה בשטות ובילבול הדעת ר"ל ובדירתה אינה מניחה אף את אמה לישן שם כי אין נוח לה להתערב עם בריות ואמה וכל קרובי' כולם אומרים כי אין אופן שבעלה ידור עמה ובכל עיר נתפרסם שיצאה מדעתה ר"ל ועדים מעידים שדברו עמה כמה פעמים ותשובתה בלי הבנה כשוטים וקרובי' ספרו שבפסח בשלה בכלי חמץ ושאלו אותה והשיבה שלא כהוגן וכ"ז מחמת בילבול הדעת ר"ל. וראוי לעיין בשריותא דהאי גברא לבל יהי' מעוגן:

תשובה. א) ראשית ראוי לעיין אם נדונה לנשתטית ולכאורה תלי' בפלוגתת הפוסקים דשיטת הרמב"ם פ"ט מה"ע כתב השוטה פסול לעדות ולא שוטה שמהלך ערום וזורק אבנים ושובר כלים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצא דעתו משובשת תמיד בדבר מדברים אע"פ שמדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב. וכתב עוד בכלל הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרים זה את זה ולא עניני דבר כדרך שמכירין שאר עם הארץ וכן המבוהלים ונחפזים בדעתם ומשתגעי' ביותר הרי אלו בכלל שוטים ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שאי אפשר לכוין הדעת בכתב. ודעת הרבינו שמחה הובא בב"י אה"ע סי' קי"ט דלא מחזקינן בחזקת שוטה לגרש עד שיראה בו סימני שטות המפורשים בפ"ק דחגיגה וכן דעת רבינו אביגדור. ולכאורה תלי' נ"ד בפלוגתתם אך בטור סי' קכ"א הביא מי שנשתתק בקיץ שואלין אותו אם רוצה בפירות של חורף ואם משיב הן ודאי שוטה הוא ולכאורה הא זה אינו מהסימנים המבואר בפ"ק דחגיגה. וי"ל כיון שנשתתק גרע טפי דהוי ריעותא גדולה וגם רבינו שמחה ור"א מודים. ולפי"ז י"ל לשיטת ר"ש ור"א דדוקא כשהוא פקח לשאר דברים רק מחזיק בשטות אחד אין מוציאין אותו משום זה מחזקת פיקח ומרוב אנשים בריאים ע"י סימן שטות שאינו מפורש בפ"ק דחגיגה וכן אם יש לתלות במה תולין אבל בסימנים המפורשים בפ"ק דחגיגה מוציאין אותו מחזקת פיקח ואין תולין בשום דבר רק לשוטה דנין אותו. מעתה היכי שלשאר דברים אינה פקחת כלל ומשונה מכל אנשים ובאיזה עניינים רואין שטותא יתירה י"ל כיון שיצאה מרוב אנשים ואין במה לתלות מודים לרמב"ם שדנין כה"ג לשוטה:

ב) גם י"ל לפי מה שכתב התב"ש סי' א' ס"ק מ"ו דבסימנים המפורשים בחגיגה א"צ להחזיק ג' פעמים ובפעם אחד הוי שוטה א"כ י"ל דדברי הר"ש ור"א דלא מחזיקין אותו לשוטה עד שיראה בו סימנים המפורשים בפ"ק דחגיגה כוונתם בפעם אחת להחזיקו לשוטה צריך להיות סימנים שמבוארים בפ"ק דחגיגה אבל מי שתמיד משובש בכמה עניינים גם הם ס"ל שדינו כשוטה אף שאינו בסימנים שמבואר בחגיגה כיון שתמיד משובש אף אם השטות בעניינים אחרים נחשב לשוטה ולפי"ז הי' מקום ליישב מה שביו"ד סי' א' לפסול שוטה לשחוט הביא הסימנים המפורשים בחגיגה ובחו"מ סי' ל"ה לענין עדות הביא שיטת הרמב"ם ולכאורה סותר א"ע [ולדברי מרי"ט באה"ע סי' י"ז שמחלק בין עדות לשאר עניינים ניחא ועמש"ל] ולפי"ז י"ל דלא פליגי כלל רק הרמב"ם מיירי כשתדיר משובש בדעתו ור"ש ור"א מיירי להחזיקו בפעם אחת ולכן הביא בש"ע שני שיטות להלכה ומה שחסר כאן גילה כאן. וא"כ גם בנ"ד לכל הפוסקים דינה כנשתטית:

ג) וגם מבואר בד"מ סי' קכ"א מי שמדבר ואינו יודע מה מדבר כדרך החולים הוי כשוטה גמור ע"ש:

ד) ומה שהביא הבית אפרים בסי' פ"ט בשם מרי"ט אה"ע סי' ט"ז לחלק בין עדות לשאר עניינים ועמ"ש שם בבי"א י"ל דרק על פתאים כתב כן לחלק בין עדות לשאר ענינים אבל במדבר דברי שטות י"ל לכל מילי דיינינן לי' כשוטה גם למרי"ט. ובפרט בנ"ד כיון שאנשים מכירין שמבילבול הדעת ר"ל מדברת שטותים ובשאר ענינים לא הוית פקחית כלל ודאי דינה כנשתטית דאטו שוטה צריך לעשות כל מיני שטות שבעולם רק מי שמוחזק לפקח בשאר עניינים צריך להשגיח על סימנים המפורשים בפ"ק דחגיגה אבל מי שדעתו קלושה ולא ראינו בו פקחות כלל ובאיזה עניינים נראין סימני שטות י"ל לכ"ע דינו כשוטה:

ה) והנה נראה לענ"ד ברור דבנשתטית אין ענין כלל לפלוגתת הפוסקים הנ"ל דהרמב"ם והר"ש רק פליגי בשוטה אבל בנשתטית אין ענין כלל לזה ולכ"ע לא צריך כלל להשגיח על סימנים המפורשים בפ"ק דחגיגה כיון שא"צ כלל דעתה בגט ואיש יכול לגרש אשתו בע"כ ואינו צריך דעתה כלל רק באינה יודעת לשמור גיטה מה"ת אינה מגורשת דהוי משלחה וחוזרת וכשיכולה לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה מדרבנן אינה מגורשת ותלי' רק אי יודעת לשמור א"ע ואת גיטה ומי שאינה בגדר זה מקרית נשתטית שא"י לגרשה בגט כלל ומצאתי מפורש באור זרוע בתשובותיו סי' תשע"ח כתב וז"ל מיהת בעת שטותה אע"ג דאית בה סימנים הללו [פי' סי' המפורשים בפ"ק דחגיגה] אם היא חכמה לשמור את גיטה ואת עצמה מתגרשת לכתחילה ע"ש ואח"ז כתב ובדיקת שמירת עצמה לא ברירא לי הואיל שכתב מורי רבינו שמחה דלא ידע בדיקת שמירת עצמה עכדה"ק ע"ש ומאחר שמבואר באו"ז שבאשה רק משגיחין אי יכולה לשמור א"ע ואת גיטה ואי היא חכמה לשמור גיטה ועצמה אף שיש בה סימנים המפורשים בחגיגה מקבלת גיטה מעתה הה"ד היכי שלית לה אותן סימנים המבוארים בחגיגה מ"מ כשאינה יכולה לשמור את גיטה וא"ע אינה בת גירושין כלל וכיון שכ' האו"ז שבדיקה זו לא ברירא לן ומאחר שראינו סימנים של שטות ומי יכול לידע אם היא בגדר לשמור את גיטה כ"ש את עצמה בודאי אין לגרשה כלל והרי היא כנשתטית לכל הפוסקים ודוק:

ו) וכיון שהוי מצוה רבה לבל יהי' מעוגן ואם היתה שפוי בדעתה הי' דינה כמורדת וג"כ כ' בכנה"ג שמתירין לו לישא אחרת אבל כיון שהכל עשתה מכח בילבול הדעת ר"ל אין דינה כמורדת מיהת הוי מום גדול ובנכפה ר"ל כמה פוסקים מתירים חר"ג ואין לך מום גדול מזה שהיא מ"ש ר"ל ולא מתנהגת בשום דבר כאשה לבעלה. ובתשו' מים רבים ח' אה"ע סי' ה' כ' היתר בנשתטית כיון דלא שכיח ל"ג רגמ"ה והה"ד בנ"ד כן:

ז) גם הוי מצוה רבה לבל יבא להרהור עבירה ועל ג' הקב"ה מכריז בכל יום ואחד מהם רווק הדר בכרך ואינו חוטא ולהציל אדם מעבירה הוי מצוה רבה ועל מצוה רבה כזו י"ל ל"ג רגמ"ה ומצאתי בחדושי מאירי לסוטה בדף ח' דאמר ר"י אם לבה נאה אינו מגלהו וחכמים פליגי וכ' במאירי שרבנן לא חששו להירהור כיון שאין חשק מצוי בדבר שעיקרו עשוי לניוול ע"ש משמע הא לא"ה גם חכמים היו חוששין אף בזמן מיעוט להירהור ושם קעקרי לקרא בשוא"ת כ"ש בכל ימים ודאי חיישינן להירהור עבירה ומצוה גדולה לבלי לעגנו ומסתבר של"ג רגמ"ה ע"ז. וכבר נתפשט המנהג כהב"ח והב"ש שישליש כתובתה ותוספת כתובה וכמבואר בתשו' מר"מ מינץ שתהי' צרורה במעות או במשכונת וגם צרכי מזונות ודירה ואם הכתובה עולה הרבה כ' בתשו' צ"צ סי' ס"ז שקרובים יכולין למכור לו בטובת הנאה שתוכל לפרנס מרווחים ע"ש וגם משליש גט אף שחכמי ליסא נסתפקו בזה מטעם כ"מ דלא מצי למיעבד השתא כבר כתבו אחרונים לישב דחסרון זה אינו מצדו ובפרט בנ"ד שהוי ספק אי היא בגדר שא"י לשמור גיטה ועצמה וספק חסרון ידיעה לכל עולם ולשיטת תוס' יבמות צ"ט ד"ה ואין היכי שלא מצי עביד מטעם ספק משוי שליח מטעם דאם יבא אלי' ויברר הדבר והוי ראוי:

ח) וגם מבואר בתשו' נוב"י סי' ג' שיקבל עליו בשבועה לכשתשתפה יתן גט אחר וראיתי לסתור דבריו בתרתי חדא דטורח זה למה הא כשתהי' בריא ממילא חל עליו חר"ג אף שנשאה בהיתר כמו שמשמע בתשו' צ"צ בסי' ס"ז שנית הא מתירין לו טרם שנותן הגט כל השבועות. והנה גברא רבא אמר מילתא אין מזחיחין אותו נראה דדבריו נכונים מטעם דחיישינן שמא ברבות הימים יהי' בכעס עליה וישבע שלא יגרשנה לכך משביעין אותו שישבע שיגרשנה וא"כ לא יחול השבועה שלא יגרשנה כלל כמבואר במס' שבועות כ"ט וכשתשתפה כשיבא לב"ד לגרשה אז ידע שיש עליו חשש חר"ג ואף שמתירין לו כל השבועות לא חיישינן לאותו רגע שיעיז בפני ב"ד לישבע שלא יגרשנה כלל ולא חיישינן לזה כלל רק עד שתשתפה שמי יודע כמה זמן רב יומשך וחיישינן אולי תוך זמן זה יהי' לו הקפדה עליה ויקפוץ וישבע שלא יגרשנה כלל להכי משביעין אותו שישבע שיגרשנה ומאחר שכבר הורה זקן ואין משיבין ארי וגם יש לחוש שמא ברבות הימים יאבד הגט. נכון שישליש בטוחות או בשבועה כפסק הנוב"י. ומאה לומדים סגי וע' מ"ש בנוב"י מד"ת סי' ק"ב אשר כל רב שבעירו יורה הדרך מי מהלומדים שבעירו ראוי לזה. וצריך משלש ארצות כמ"ש בתשו' מר"ם מינץ סי' ק"ב ומשלש קהלות ודבריו לכאורה אינם מובנים מאחר שמג' ארצות הוי מג' קהלות וצ"ל אם יתרמי קהלה גדולה שיהי' שייך לג' ארצות לא סגי בזה רק מכל ארץ מקהלה אחת עכ"פ אבל משמע שסגי אם הם תחת מלך אחד. ובצ"צ סי' ס"ז הביא כבר נתפשטה הוראה זו להתיר במאה רבנים משלשה מלכיות ע"ש ועולם נהגו בג' מדינות אף שהם תחת ממשלה אחת. וכמה שיחתמו לומדים מכל מדינה אי סגי משאר מדינות שנוטל משנים או שלשה לומדים או יותר לא נתבאר ומסתברא שיהי' מכל מדינה עשרה ת"ח וכמו שמבואר בש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' כ"ב במי שעבר על גזירות רגמ"ה כל בי עשרה שלוחי רגמ"ה הם להתיר לו והי' נכון לכתחילה ליקח משאר מדינות מכל מדינה עשרה לומדים עכ"פ אך העולם אינם מדקדקין בזה ולכתחילה ראוי למיעבד הכי. וגם נהגו לקבץ חתימות מאנשים הנמצא במדינתינו שהם ממדינות אחרי' ולכתחלה ראוי אשר שאנשים מארצות אחרים יחתמו במקומם. ואם בנקל משלש מלכיות כמ"ש הצ"צ מה נכון. וגם ראיתי מי שדיקדק שיהי' מכל מדינה חתום א' מגדולים שבמדינה. ולכתחילה ודאי ראוי למיעבד כל החומרות כי עתה שיירות מצויות והדואר מוליך ומביא מכתבים ובנקל להשיג הכל כראוי לכתחילה. הנראה לע"ד כתבתי:

הק' צא"י יעקב מייזלש

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה