אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן כו

סימן כה

לאהובי אחי הרב הגאון החסיד מו"ה פינחס אלי' נ"י אבד"ק וויערשוב.

מ"ש אהובי אחי הגאון להביא ראי' להלח"מ פ"ט מהל' גירושין שיצא לדון בדבר חדש כשמגרש בתנאי ותולה התנאי במיתה שיחול הגט ברגע שימות אמרינן שמועיל הגט. וגט ומיתה חלו בב"א כמו גיטה וחצירה באים כאחד. והבאת ראי' מקדושין י"ג שרצה להוכיח שמ"ב מתיר מדאסרה רחמנא אלמנה לכה"ג הא לכה"ד שרי ותמוה הא דנקט לכה"ד הול"ל הא לכ"ע שרי ולדברי לח"מ ניחא דהוי מצינו לאוקמי הקרא כשגירש בגט שיחול בעת מיתתו ולכ"ע מותרת מכח הגט ולכה"ג הוי איסור ב"א איסור גרושה ואיסור אלמנה ורק מדייק הא לכה"ד שרי' ואי בגט כה"ג גם לכה"ד אסורה. ובזה י"ל קו' מפורשים בהא שדחו דילמא לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו איך חל על איסור עשה. די"ל במגרש שיחול הגט ברגע שימות שמותרת לכ"ע ולכה"ג אסורה מטעם גרושה ואלמנה והוי בב"א והארכת בדברי טעם ודעת:

תשובה. א) הראי' נכונה למאד וחביבין לי דברי כ"א הג' ואשתעשע בהם לישב בזה מה שהקשיתי בחידושי על מה דדחו בש"ס דילמא לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו א"כ היאך כתיב קרא מפורש שקדושין תופסין באלמנה ואף כה"ג מצי לקדש אלמנה וגלי קרא באלמנה לכה"ג שאמרינן אי עביד מהני כמבואר בתמורה דף ה' ואיך יכול לקדשה הא מבואר בגיטין ר"פ המגרש בראובן שקידש חוץ משמעון ובא שמעון וקידש חוץ מראובן דלא מהני כיון שלא אסרה לשום אדם וא"כ באלמנה שאסורה לכ"ע איך חלו קדושין ולפי"ז ניחא דמשכחת בגירש בגט שיחול בעת מיתה דלכ"ע מותרת ולכה"ג צריך קרא שחל הקדושין דלכה"ג אסורה מטעם אלמנה. וראי' להלח"מ:

ב) אכן בחידושי כתבתי לפי דברי הקצה"ח סי' קפ"ח שהקשה על הרמב"ם בשלח גט ונשתטה המשלח אח"כ או אפי' המשלח גוסס יכול השליח ליתן לה כיון שקבל לגט בשעה שהי' בריא א"כ למה בשלח שליח לא יתן לאחר מיתה מה חילוק בין גוסס או לאח"מ ותי' בטוב טעם כיון שמיתה מתרת ולא אגידה גבי' כלל לא מקרי אשתו כלל ולמי יגרש עיי"ש ולפי"ז אי מיתת הבעל לא הי' מתיר והיתה אגידה בי' א"כ הי' מועיל לשלוח גט בחיים ליתנו לאח"מ וא"כ הי' משכחת כה"ג ששלח גט ונתן לה השליח הגט אחר מיתת הבעל שמגורשת משעה שקבל הגט ומותרת לכ"ע ולכה"ג אסורה מטעם אלמנה וגרושה כיון שהוית אלמנה עד שמקבלת הגט. אך אי מיירי בכה"ג גם לכהן הדיוט אסורה ולהכי מדייק הא לכהן הדיוט מותרת. מיהת שפיר הי' צריך קרא שחל קדושי אלמנה לכה"ג כיון שלכ"ע מותרת ע"י הגט ואוסרה אכ"ע ע"י קדושין להכי מהני הקדושין:

ג) הן ק"ל על סברת קצוה"ח דלהכי לא מהני בשלח שליח מחיים ליתן הגט לאח"מ מטעם דלא אגידה גבי' דא"כ כשאין לו בנים וזקוקה ליבום דמקרי אגידה אצל הבעל דזיקת יבם מחמת קדושין של בעל והתורה קוראה אשת המת וכמו שביאר בהדיא הקצה"ח בעצמו בספרו אבני מלואים לאה"ע סי' קמ"ג דברי בה"ג שהביא בשם רבנן במגרש בתנאי שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני ואינסבא לאחר והי' לה בנים ממנו ומת הבעל הראשון ועדיין האי פלוני דתליא לתנאי בגופי' קיים בחיים ושתתה יין אחר מיתתו דבעל ראשון לא בטל גיטה למפרע שיהי' בני' ממזרים רק גיטה גט מעלי' מטעם דבחיי הבעל לא קעברה על תנאי ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דבעל מת בטל לי' לתנאי ולא בטל גיטה למפרע. והקשה באבני מלואים מקדושין ס"ג ע"מ שירצה אבא ומת הבן מלמדין האב לומר שאינו רוצה שלא תיזקק ליבום ומה מועיל ביטל תנאי לאחר מיתה ותירץ שרק לא מועיל ביטל תנאי לאחר מיתה כיון שלאו אגידה גבי' אבל כשזקוקה ליבום מקרי אגידה בבעל דזיקת יבום מחמת קדושין של בעל עיי"ש וא"כ קשה במי שאין לו בנים ושלח גט לאשתו יהי' רשאי לשליח ליתן לה הגט גם אחר מיתת הבעל כיון שמקרי אגידה גבי' ודמי לנשתטה וצ"ע:

ד) גם י"ל הקו' שהקשיתי דאי לכ"ע אסורה איך מצי כה"ג לקדש אלמנה די"ל דקרא מיירי באין לה בנים שמותרת ליבום ומהני הקדושין לאוסרה על היבם והיינו למ"ד ביבמות דצ"ב דקדושין תופסין ביבמה לשוק. אמנם הקשה אבינו מו"ר הגאון העצום זצל"ה למה לא הוכיח מדאסרה תורה יבמה לשוק ש"מ אלמנה מותרת דאי אסורה למ"ל קרא לא תהי' אשת המת החוצה ותי' דצריך קרא שלא יחולו הקדושין עיי"ש א"כ ע"כ סוגי' הש"ס כאן אי אין קדושין תופסין ביבמה לשוק והדרא הקו' דנילף מדכה"ג מצי לקדש אלמנה ועל מי אוסרה וא"ל על היבם כיון דע"כ הסוגי' למ"ד אין קדושין תופסין דלמ"ד תופסין מצי להוכיח מקרא דלא תהי' אשת המת. לאיש זר למ"ל הא כל אלמנה אסורה לשוק. אמנם י"ל דצריך קרא ביבמה לשוק שיהי' באיסור לאו דע"כ ס"ל לש"ס כאן שחל לאו על עשה דאל"כ מה קאמר בגמ' לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו איך חל הלאו על העשה וע"כ ס"ל שחל וא"כ צריך קרא דלא תהי' אשת המת חוצה שיהי' בלאו וילקה משא"כ משום ודבק באשתו כ' הפ"י שרק איסור גרידא. והסוגי' למ"ד קדושין תופסין ביבמה לשוק:

ה) הן יל"ע לשיטת תוס' דעשה הוי משום ודבק באשתו ולא באשת חבירו אי גם היא מוזהרת וגם עלי' איסור או לא דרק דרשינן מאיש או אשה אשר יעשו כל חטאת כו' מקשינן אשה לאיש ביבמות פ"ה ושם פרש"י עונשין מלקות או כרת וכאן רק איסור עשה אפ"ל שהיא אינה מוזהרת. וא"כ י"ל שפיר אוסרה אכ"ע שיהי' עלי' האיסור משום א"א משו"ה חל קדושי כה"ג באלמנה ול"ק קו' הנ"ל. ולפי"ז י"ל קו' מפורשים בגמ' שדחו דילמא לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו א"כ איך חל איסור לאו על איסור עשה די"ל כיון שחל עלי' דלא יקחו גם היא מוזהרת מלהנשא לכהן כמבואר ביבמות דפ"ה חל עלי' בכולל. ולפי"ז לא קשה ג"כ מקרא דלא תהי' אשת המת החוצה דצריך שיהי' באיסור לאו וחל שפיר בכולל:

ו) וראי' נראה להלח"מ שמהני גט שיחול ברגע שימות וגיטה ומיתתו באי' כאחד מספרי פ' תצא דאי' שם לא יוכל לשלחה כל ימיו אבל משלחה מיבם. ואינו מובן אי מוכרח לגרשה בשעה אחת קודם מיתה א"כ איך מוכח מקרא דשרי הא כל ימיו משמע אף על רגע אחד א"י לשלחה בגט וגם דכל ימיו אינו מיותר כלל דצריך למידרש שכל ימיו בעמוד והחזיר כמבואר במכות ט"ז ומנין להתיר גט שיחול על רגע מכם שימות ולדברי לח"מ שמצי לגרש שיחול עם המיתה כאחת א"כ כל ימיו אינו משלחה כלל ושפיר בגט שיחול כשימות לשלחה מיבם מצי לגרש. והוי ראי' מספרי להלח"מ. אך יקשה אי יגרשה ברגע כשימות יחול הגט מה למימרא ומה רבותא הוי דרק קנס קנסוהו שלו תהי' לאשה אבל כשימות למה לא יוכל לגרשה וי"ל רבותא דאמרינן כה"ג גיטה ומיתה באי' כאחת ולא מקרי גט לאח"מ והבן:

ז) גם י"ל דס"ל לספרי דכל ימיו הוי רבותא דמשלחה מיבם דהומ"ל לעולם ונקט כל ימיו לרבותא שלאח"מ מצי לגרש וקמ"ל שמהני גט אף שמגרשה מחמת אהבתה שבל תזקק ליבם מ"מ מועיל ומאד נתקשה בזה הלבוש בתשו' מר"מ לובלין סי' קכ"ג מנין שהתירה התורה כשאין לו שנאה עלי' שמצי לגרש לפוטרה מיבם ולפי"ז י"ל מדרשת הספרי שדרש כל ימיו שמשלחה מיבם וכיון שרק מהני כשימות ומה רבותא רק קמ"ל שמהני גט גם לטובתה בלי שום שנאה כלל והבן:

ח) גם י"ל מכל יוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ומצינו בגמ' יומא פ' בא לו דע"א דיליף תכלת עמרא מקרא דיחזקאל ופריך עד דאתי יחזקאל מאן גמרה ומשני גמרא גמירי לה א"כ כיון שבמלחמת בית דוד כותבין גט שהי' לטובתה ומחמת אהבה ע"כ גמירי גמרי לה והי' הלמ"מ ע"ז וז"ב ומה שתי' הלבוש מקרא דאשה גרושה מאישה שמיירי ע"כ לטובתה דאל"כ פסול הגט ע"ש שהאריך דבריו צ"ע מדברי רמב"ם בפ"י מה"ג שפסק שאסמכתא בעלמא היא ורק מדרבנן הוי ריח הגט עיין שם:

ט) ולפי דרשת הספרי הנ"ל יתישב קו' העולם על ירושלמי שהקשה בגיטין ד"צ לב"ש דלא יגרש אא"כ מצא ע"ד והקשה ממחזיר גרושתו שאסרה תורה למ"ל קרא ת"ל שהוית זונה ומקשי' למה לא הרשה מכהן שאסרה תורה בגרושה ת"ל משום זונה גם מקשי' בשם הגאון ר"מ טוסמניץ ז"ל הא מקרא מלא אשה גרושה מאישה ושבה אל בית אבי' מלחם אבי' תאכל והא הוית זונה. ולפי דברי ספרי דאף באונס שא"י לשלחה כל ימיו מ"מ משלחה מיבם והה"ד לב"ש דלא יגרש בלי ע"ד מ"מ משלחה מיבם והוי גרושה שאינה זונה כלל אבל ממחז"ג יפה הקשה הירושלמי דכשמשלחה מיבם רק משלחה בתנאי כשימות אבל בל"ז אינו משלחה וא"כ כשמחזיר גרושתו משנשאת ע"כ לא מיירי כה"ג וקרא למ"ל והבן. ולפי"ז ל"ק לב"ש מכל יוצא למלחמת בית דוד שגט כותבין וכי כולם מצאו ע"ד דכה"ג לבלי תהי' עגונה גם לב"ש שרי כמו שמוכיח מספרי הנ"ל:

י) אמנם אפשר לפרש דברי הספרי אבל משלחה מיבם דכשיבם מיבמה ומשלקחה הוית כאשתו ויוצאת בגט כמבואר ביבמות דף ח' והוי אמינא כיון דזיקת יבם מחמת קדושי ראשון וכיון שראשון לא הי' מצי לגרשה גם היבם שבא מכוחו ליבמה לא יהי' מצי לגרשה קמ"ל שמצי לגרשה. ובזי"ר פי' עוד שהיבם משלחה בחליצה ע"ש ודוחק:

יא) מיהת אם לא נפרש בספרי שעל הבעל קאי רק על היבם או לפי' הזי"ר שמשלחה בחליצה יקשה על ב"ש דלא יגרש אא"כ מצא ע"ד מכל יוצא למלחמת בית דוד שגט כותבין וכי כולם מצאו ע"ד ומנין להתיר גט בלי ע"ד. ואפשר כיון שמגרש לכשימות אזי רשאי גם לב"ש אך מנין זאת ואפשר לומר כיון שתורה דרכי' דרכי נועם ולבלי תשאר עגונה התירה התורה להכי שרי דאם לא כן אותן שימותו במלחמה נשותיהן יהיו עגונות לבלי להנשא ודרכי' דרכי נועם אלא ודאי שמהני הגט כה"ג אף בלא ע"ד:

ולפי"ז יש לישב דברי בעה"ט פ' מטות יעבור כל חלוץ כ' שגט כותבין לנשותיהן כמו במלחמת בית דוד ותמהו עליו א"כ היאך הוכיח בקדושין י"ג מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה שמיתת בעל מתיר נימא שם שאני כיון שגירשו כשיצאו למלחמה. ולפי"ז י"ל דהנה באוהל דוד יבמות די"א הביא קו' לב"ה למ"ל ערות דבר שמותרת לכ"ע אף במצא ערות דבר כמבואר בגיטין ד"צ ת"ל מונטמאה שאסורה לבועל נשמע לכ"ע שרי. ואי לאחר מיתת הבעל צריך לאסור להבועל אבל לאחר גט לכ"ע אסורה א"כ נשמע דמיתת הבעל מתיר ומ"פ בגמ' קדושין מנלן ומה שמחלק בין ודאי נטמאה לספק דוחק הא ס"ט ברה"י ודאי טמא ומה חילק. וצ"ל כתי' הראשון שתי' שם דקו' הש"ס מיתת הבעל מנלן לב"ש דצריך ערות דבר שלא לגרש בלי ע"ד אבל להתירה להנשא לכ"ע לא צריך לב"ש די"ל שפיר מונטמאה ידעינן ולא ידעינן להתיר מיתת בעל ע"ש. וכיון דעיקר קו' הש"ס לב"ש א"כ שפיר הוכיח מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה דלא שייך דשם ע"י גט הא לב"ש מנין שמועיל גט בלא ע"ד וצ"ל מטעם דרכי' דרכי נועם וע"כ כה"ג לא אסרה תורה וכ"ז אי מיתת הבעל מתיר אבל אי מ"ב אינו מתיר וכל אלמנה הוי עגונה ולא חשה התורה ע"ז כלל וע"כ מקרי דרכי נועם אף שתתעגן במיתתו א"כ לא מהני גט כלל במלחמה להתיר כיון שלא מצא ע"ד רק למסקנא דמיתת הבעל מתיר מקרא שוב י"ל שפיר שאין זה דרכי נועם כלל שתהי' עגונה וגם בלי ע"ד רשאי לב"ש לגרש שלא תהי' עגונה אבל אי מ"ב אינו מתיר ולא חיישינן כלל על מה שתשאר עגונה גם גט במלחמה לא הי' מועיל כלל לב"ש כיון שלא מצא ע"ד:

יב) וקו' אוה"ד שהקשה לב"ה למ"ל ערות דבר שמותרת לינשא הא מונטמאה ידעינן שרק לבועל אסורה ולכ"ע מותרת וע"כ שה"א שאחר מיתת הבעל מותרת לכ"ע ולבועל אסורה נשמע מ"ב מתיר ומ"פ בגמ' וי"ל דק"ל לרש"י יבמות דמ"ט הכל מודין שקדושין תופסין בסוטה שפי' רש"י דאי לא תפסו הו"ל להפקיע הקדושין וא"כ צריך קרא דערות דבר שסוטה צריכה גט ולא אמרינן שפקעו קדושין. אך י"ל רש"י כתב כן למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל אבל למה דקיי"ל קדושין תופסין בח"ל כ"ש דלבעל שרק בעשה ודאי לא פקעו הקדושין ולפי"ז י"ל קו' הש"ס מ"ב מנלן לר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל וצריך קרא דבסוטה תפסו דצריכה גט ולא פקעו ולא נשמע כלל מונטמאה להתיר מיתת בעל. ויותר י"ל דבגמ' תמורה ד"ו פריך לרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ והרי אלמנה לכה"ג ומשני גלי קרא והקשו א"כ למה קדושין תופסין בח"ל נימא א"ע לא מהני ורק בכה"ג גלי קרא וגם באלמנה בקדושין לחוד אין איסור רק כיון שמ"מ כשיבעל יעבור על קדושין ג"כ ראוי לומר א"ע ל"מ והה"ד בכל ח"ל. ונראה דקשה לפמ"ש תוס' שם דגירושין איתקש למיתה ולהכי מהני אף שבאיסור א"כ נקיש קדושין לגירושין שיועיל אף שהוי בעבירה ומ"פ בגמרא וי"ל כיון דבאמת נשמע מקרא עדיפא לי' לשנויי מקרא מיהת בכל ח"ל י"ל שפיר מטעם היקש קדושין לגירושין דאמרינן א"ע מהני וכ"ז לבתר שידעינן שמ"ב מתיר ומקשינן גירושין למיתה אבל אי לא הי' מ"ב מתיר א"כ גם בגירושין הוי אמרינן א"ע ל"מ וכן בקדושין ולא היו קדושין תופסין בח"ל כלל רק בכה"ג גלי קרא וא"כ הי' צריך ערות דבר שבסוטה לא פקעו קדושין אבל לא להתירה לעלמא דזאת מונטמאה ידעינן שלבועל אסורה ולכ"ע מותרת ולא הי' נשמע מן ונטמאה כלל להתיר מ"ב וניחא סוגי' הש"ס לכ"ע. ודו"ק:

יג) ומ"ש כ"א בדברי תוס' יבמות דכ"ה ד"ה לימא שכתבו דטעמא דר' יהודא שאמר לאותו שבא לפניו ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי שא"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה יכול לפסול בניך דלאו מטעם עדות נאמן אלא הא דפסלינן היינו לאוסרו בב"י דשוי' אנפשי' חד"א. ותמוה מאד הא לגבי דידה לאוסרה לדור עמו אינו נאמן רק לגבי עצמו והא עכו"ם לא נאסר כלל בבת ישראל. ורצית מזה להוכיח כדברי הפנ"י קדושין י"ג דמיתת בעל אינו מתיר בב"נ וא"כ נ"מ לאוסרו באלמנה דאי עכו"ם אסור לישא אותה. דבריך נכונים. ודע אהו' אחי כי בילדותי ראיתי בתשו' חמדת שלמה שהקשה דברי תוס' איך מצינו שעכו"ם אסור בב"י להגאון הבית מאיר ומפלפלים שם הרבה בענין זה ואז הערותי מדברי פנ"י הנ"ל:

יד) וגם אמרתי דמשכחת שזה שבא ואמר נתגיירתי ביני לב"ע קידש בת ישראל ואח"כ קבלה קדושין מאחר וכיון שהי' מוחזק לישראל הקדושין מהשני לא חלו כלל דלית דחש לדרה"מ לחוש כשקבלה קדושין מאחר שלא בפניו להצריכה גט ועתה כשאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי שווי' אנפשי' חד"א דלדבריו הקדושין שקידש אותה לא חלו כלל וקדושין מהשני שקבלה הוי קדושין מעליא והוי אצלו א"א ואסורה עליו. והבן:

טו) גם י"ל דבמקום שמתירין אשה להנשא מכח רוב או חזקת דייקא ואצל עכו"ם כ' הפמ"ג לא מהני רוב וחזקה כלל דתורה רק לישראל נאמרה ואסור בה. אמנם אא"ז הגאון בנחלת יעקב בתשובה הוכיח דגם אצל ב"נ מהני רוב וחזקה ע"ש ובמ"א פלפלתי בזה ואכ"מ:

טז) ומ"ש כ"א הגאון כי תמוה בעיניך דברי פירוש משניות להרמב"ם ז"ל ריש ערכין הכל מעריכין ונערכין כהנים ולוים וישראלים וכתב הפיה"מ אמר כהנים ולוים כדי שלא תחשוב שאינם חייבין בערכין הואיל ואינם חייבין בפדיון הבן שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה בערכך שמא נאמר כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכין הודיענו שאין הדבר כן לפי שאיש כתיב בפרשה איזה איש שיהי' ע"ש ותמהת ע"ז מאד הא זהו שנוי' דאביי בערכין דף ד' דרבותא דמתניתין דאף דליתא בפדיון איתא בערכין אבל רבא דחה שם דמקשה לי' אלא מעתה גבי איל אשם דכתיב ואת אשמו יביא כו' בערכך ה"נ דכל דאיתא בערכין איתא באיל אשם טומטום ואנדרוגינוס דליתא בערכין ליתנהו באיל אשם. אלא אמר רבא הד"א הואיל וכתיב והעמידו לפני כהן ולא כהן לפני כהן קמ"ל וא"כ תימה מאד על הרמב"ם שמייתי כדברי אביי מה שרבא דחה לה ודרשת ממני להודיעך מה שיעלה על רעיוני בזה כי מצוה לישב:

יז) אהו' אחי הגנ"י בהשקפה ראשונה יפלא אבל כשעיינתי בזה נראה בס"ד לישב דברי הפיה"מ על נכון. דלכאורה תמיהא לי מאד מה פריך רבא לאביי מטומטום ואנדרוגינוס באיל אשם נימא נהי דטומטום ואנדרוגינוס אינם נערכין אבל עכ"פ מעריכין כמבואר במתניתין שם ולהכי כיון שמעריכין איתנייהו ג"כ באיל אשם אבל כהנים ולוים בפדיון הבן ליתנייהו גבי' כלל משום הכי הוי אמינא דליתנייהו ג"כ בערכין ומ"פ רבא לאביי. ונראה דרבא לשיטתו לקמן ד"ה בהא דפליגי ר"מ ור"י עכו"ם ר"מ אומר נערך אבל לא מעריך ר' יהודה אומר מעריך אבל לא נערך ומעיקרא אמר רבא הלכתא דר"מ מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית אלקים ואח"כ פריך בגמ' ור"י האי לא לכם ולנו כו' מה עביד אמר ר"ח וערכו נגנז ופריך אלא מעתה לא ימעלו בו ואלמה תני' כו' אלא אמר רבא משום רפיון ידים דכתיב ויהי' עם ארץ מרפין ידים. וכתבו תוספות שם ד"ה אלא דרבא הדר בי' למסקנא זו מהא דאמר מעיקרא דהלכתא כר"מ ע"ש וא"כ ס"ל לרבא למסקנא דהלכה כר' יהודה דעכו"ם נמי מעריכין ועכו"ם ודאי ליתא בפדיון וג"כ מעריך וכ"ש כהני' ולוים ורק עיקר רבותא מה שס"ד שאינם נערכים וע"ז שפיר פריך רבא מטומטום ואנדרוגינוס שאינם נערכין למה מייתי איל אשם. וכ"ז פריך רבא לשיטתו דלמסקנא פסק כר"י אבל הרמב"ם בפ"א מהל' ערכין פסק כר"מ נגד ר"י וטעמו שמתניתין פ"ק דשקלי' סתמא תנן דאין מקבלין לבדק הבית מעכו"ם כמ"ש התוי"ט או משום שבמס' נזיר דף ס"א מפלפל בגמ' טובא לר' מאיר כמ"ש המגדול עוז ע"ש וא"כ לשיטת הרמב"ם דעכו"ם נערך ואינו מעריך א"כ י"ל עיקר רבותא בכהנים ולוי' במה שמעריכין וא"כ ל"ק מטומטום ואנדרוגינוס דלא לייתי איל אשם שאינם בערכין דגם טומטום ואנדרוגינוס הוי בערכין שמעריכין להכי מייתי איל אשם ושפיר להלכה מצי הפיה"מ להביא הרבותא מפני שאינם בפדיון והבן:

יח) ודברי הספרי שהבאתי לעיל שדרש מלא יוכל לשלחה כל ימיו אבל משלחה מיבם י"ל כונתו דהו"מ למיכתב ולו תהי' לאשה כל ימיו כו' ונדע שכל ימיו בעמוד והחזיר ומדכתיב לבתר לא יוכל לשלחה הא דכל ימיו דייק אבל משלחה מיבם:

דברי הק' צא"י יעקב מייזלש.

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה