אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן כה

סימן כד

ב"ה כ' מרחשון תרנ"ג.

להרב המאוה"ג מו' אברהם בנימין נ"י אבד"ק ווידאוע.

ע"ד שאלתו ונפשו בשאלתו להשיבו הלכה למעשה בדבר המעשה שהי' לו שסידר ג"פ לאחד והי' מקום עגון וטעה הסופר וכתב בחמשה והדין לכתוב בחמישי כמבואר בסי' קכ"ו וכ"ת סידר הג"פ ואמר בפירוש הוא ובית דינו כי כשר הוא רק כ"ת חשב במחשבתו כי ישאל לגדול ועתה שאל בשתים אחד כיון שאומרים לסופר שיכתוב שיהי' כשר כפי דעת הרב ואף כי כבודו החליט שכשר הג"פ מ"מ כיון שחישב לעשות מזה שאלה ולא ידע בבירור כי הג"פ כשר אם מקרי כשר לדעת הרב כאשר ציוה לסופר שנית אם כשר באמת כשטעה כנ"ל והעיגון גדול כי כבר ערק למדה"י:

תשובה א) הנה קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ונתקשו האחרונים מסדר הגט שמתנים עד שיהי' אחד כשר לדעת הרב הא אף שכשר נימא אין ברירה. וביותר קשה הא להרמב"ם פ"ח מהל' גרושין קודם תורף כל תנאי פסול ומאו' הגאון בחת"ס סי' כ"ו כתב האמת יורה דרכו דל"ש כאן דין ברירה דרק ממנה אותו לשליח לזמן מעתה עד שיוגמר הגט הכשר לדעת הרב ואין ענין לברירה אלא לברר מתי לפסוק מלהיות שלוחו של בעל אבל הכל עושה בשליחות הבעל ע"ש וא"כ בכל גט שהוי ספק בשמותיהן ומצריכינן ב' גיטין א"כ כל אחד עדיין לא הוכשר בעיני הרב וא"כ יתבטל כל שליחותו. אמת כי בגט מקושר להגאון מפלאצק כ' נוסחא לומר ואם הרב ירצה לסדר כמה גיטין מכח ספק אמתין עד שאתן כולם לאשתי ותכתוב כולם ע"ש אבל כל הפוסקים סתמו מלבאר כלל ופוק חזי מאי עמא דבר אלא ודאי כאשר הרב יקח לגט זה ויסדר הנתינה מבעל לאשה לא שינה הסופר משליחותו כי עיקר הוי רק כנתינת רשות לכתוב כמה גיטין עד שיהי' אחד כשר בעיני הרב לסדרו אבל לא כתנאי כלל ובאה"ע סי' קכ"ב וקנ"ד כתב ג"כ והריני נותן לך רשות. ובהלכות קטנות בה' גיטין סי' נ"ח אות ח' מעתיק נוסחתו והריני נותן לך רשות לכתוב עד מאה גיטין עד שיראה בעיני חכם מסדר שהוא כשר והגון וגם הסדר גיטין לזה נתכוין. ובנ"ד כת"ה החליט להכשירו א"כ נתברר שעשה שליחותו:

ב) ומה שהי' במחשבתו לשאול עוד אף אי הי' אומר כן בפירוש ג"כ לדעתי אין ענין לברירה כיון שהדין כבר נחרץ ומבואר בפוסקים והוי כמו שמבואר בעירובין ל"ו ע"ב וביצה ל"ז ע"ב בהא דתני איו ר"י אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד אלא אם בא חכם למזרח ערובו למזרח למערב עירובו למערב ואילו לכאן ולכאן לא והוינן בה מ"ש לכאן ולכאן דלא דא"ב למזרח ומערב נמי לא דאין ברירה ואמר ר"י וכבר בא חכם ע"ש. חזינן אף שלא נתברר לו מקומו של חכם מ"מ באומר והתנה עירובו על החכם וכבר בא חכם מהני כן כאן ג"כ. ומצאתי בחדושי הרי"ם במס' גיטין פ"ג שמדמי הא דאחד יהי' כשר לפי דעת הרב לכבר בא חכם ע"ש. אמנם יקשה הא הוי תנאי קודם התורף דלא מהני להרמב"ם אבל בנ"ד מה שכת"ה התנה בעת נתינה וחשב לישאל שאלה ודאי כיון שכבר נחרץ חק התורה דמי לכבר בא חכם:

ג) אמנם דברי מרן בחדהרי"ם וכן להתיר בנד"ד משום שדמי לכבר בא חכם יתלה לכאורה באשלי רברבי ועי' בשעה"מ בה' עירובין הביא בשם תשו' פני משה שרק בעירובין דרבנן מהני מה שכבר בא חכם ולא באיסור תורה והשעה"מ השיג עליו ע"ש ויתלה לכאורה בהני פוסקים:

ד) והנלענ"ד בזה הנה השעה"מ ז"ל השיג עליו דלכמה פוסקים ר"י ס"ל תחומין מה"ת ור"י משני וכבר בא חכם ולכאורה הא הנך פוסקים דסוברים דר"י ס"ל תחומין מה"ת וע' ברא"ש עירובין ל"ו תמוהים מאוד מביצה ל"ז דרמי ר"י אדר"י ממה דמשני וכבר בא חכם דבדרבנן ס"ל אין ברירה ולשיטתם שם דף ל"ח הוי איסור תורה לר' יהודה ובהכרח לומר דהנך פוסקים סוברים כתי' ר"י משאנז בתוס' שם דליתא לדאיו בשם ר' יהודה רק חכם אחר אמרו וא"כ הוי דרבנן ותמוהים דברי השעה"מ לכאורה:

ה) אמנם נראה ליישב שיטת הפוסקים דסוברים דר' יהודה ס"ל תחומין מה"ת ממה שהקשיתי לדבריהם מה פריך בגמ' דר' יוחנן אדר' יוחנן. וגם ק"ל מה פריך בגמ' ר' יוחנן על ר"י הא אליבא דאיו שפיר פריך דלדידי' ע"כ אין ברירה כיון דלכאן ולכאן לא אבל ר' יוחנן בעצמו אפשר מחלק בין דאורייתא לדרבנן. גם קו' התוס' הא לר' יוחנן ליתא לדאיו. ונראה דלכאורה ק"ל בביצה ל"ז דמשני לר' יוחנן לחלק בין דאורייתא לדרבנן ליפרוך מגיטין ר"פ כל הגט דס"ל לר' יוחנן אפילו אחרון אינו פוסל היינו באומר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש דפסול לגרש בו דגם לכהונה אינו פוסל וא"כ ע"כ ס"ל דמה דאין ברירה לאו ספק רק ודאי אין ברירה דאי מטעם ספק הי' לו להחמיר לפסול עכ"פ מכהונה וכיון מה דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן י"ב כ' הר"ן בגיטין דהוי ספק ובדאורייתא לחומרא ובדרבנן להקל. וא"כ להחמיר בתורה הוי אמרינן לפסול מכהונה וכיון שר"י אינו פוסל לכהונה ע"כ הוי ודאי א"ב וא"כ גם בדרבנן א"ב. ואפ"ל בגט שאני כיון דכתיב וכתב לה שיהי' מבורר כמ"ש תוס' שם אך לדעת הפ"י שכ' מה דר"י ס"ל א"ב משום דסתם מתניתין דלאיזה שארצה אגרש ל"ל ברירה א"כ לא ס"ל לחלק מגט לעלמא והדרא קושיא הנ"ל. גם ק"ל הא שם פריך בגמ' מתני' דלא כר' דוסא דאמר כרגלי רועה ומתניתין כרגלי בעלים ומשני כאן ברועה אחד כאן בשתי רועים והקשו הראשונים ע' רשב"א ור"ן ובעה"מ וראב"ד גם בשני רועים לישתרי ונימא ברירה דהוברר דלזה הי' דעתו למסור וכן ר' דוסא ס"ל בב"ק דס"ט למה דמהפכינן ר"ד אומר כל הנלקט דיש ברירה אך על ר' דוסא י"ל דס"ל לחלק דשם תולה בדעת אחרים סובר יש ברירה אבל לאיזה רועה הוי תולה בדעת עצמו וא"ב ור' יוחנן אמר הלכה כר' דוסא והלכה כמתניתין ומחלקינן בין רועה אחד לשני רועים וע"כ ס"ל א"ב ותחומין דרבנן ונשמע גם בדרבנן ס"ל אין ברירה ומיושב קו' השמ"ק שם מה קמ"ל דטובא קמ"ל דגם בדרבנן א"ב וא"כ ליפרוך מזה דאמר ר' יוחנן בשני רועים כרגלי בעלים דגם בדרבנן אין ברירה וע' בלשון הראב"ד בהשגות על בעה"מ אמנם י"ל דלא מצי ליפרוך לא מרועים ולא מהא דאחרון אינו פוסל דה"א דשם הוה תולה בדעת עצמו לאיזה שארצה אגרש וכן ברועים למי שארצה אמסור בהמתי שפיר גם בדרבנן ס"ל א"ב והוי ודאי כה"ג א"ב. אבל בשותפים לחלק הוה תולה בדעת אחרים ומצי סבר בדרבנן י"ב. ולפי"ז אפ"ל דקו' הש"ס מר' יוחנן שתי' וכבר בא חכם וקשה קו' התוס' לחלק לכאן ולכאן הוי תולה בדעת עצמו וא"ב אבל למזרח ולמערב הוי תולה בדעת החכם ותי' דר' יוחנן לא מחלק וכיון שנשמע מכאן דר' יוחנן לא מחלק בין ד"ע וד"א וא"כ שוב נשמע מהך דשני רועים וכן מהא דאחרון אינו פוסל דגם בדרבנן ל"ל ברירה וניחא קו' הש"ס ול"ק כל הני קושיות ושפיר י"ל איו בשם ר' יהודה אמרו ולכמה פוסקים ס"ל לר' יהודה תחומין מה"ת ומ"מ מהני וכבר בא חכם ויהי' ניחא ראיות השעה"מ:

ו) אכן נראה להצדיק דברי הפ"מ ואין סתירה לנגדו מהנך פוסקים דלכאורה ק"ל בפסחים דף פ"ח גדי וטלה יאכל מן הראשון והא אין נמנין על שני פסחים כאחד דא"ב ומשני במלך וכו' וק"ל בשכח מה אמר לו רבו ושחט גדי וטלה נימא א"ב ועכצ"ל כיון שהדבר נתברר רק הוא שכח הוי כמו וכבר בא חכם ושם לענין ק"פ שחמיר יותר ובגיטין מדמי לגט שצריך להיות מבורר מ"מ היכי שהדבר מבורר רק ממנו נעלם אין ענין לברירה ותמוה שיטת הפני משה. ונראה דקשה מה פריך בגמ' בגדי וטלה נימא אין ברירה הא תוס' גיטין והמהרש"ל בפ"ג כתבו היכי שעומד הדבר להתברר אמרינן י"ב וכיון שמ"ע דאכילת פסח יתברר מה אוכל ראוי לומר י"ב. רק שם בהא שאין נמנין על שני פסחים כאחד י"ל בתולה בד"ע אף בעומד להתברר לא אמרינן ברירה אבל בתולה בד"א ועומד להתברר לכ"ע י"ב ומ"פ בגמ'. וי"ל דאי נימא א"ב שניהן יצאו לבית השריפה ולא יתברר כלל וא"כ אי נימא א"ב אינו עומד להתברר אבל בשכח מה אמר לו רבו שפיר עומד להתברר דרבו יזכור מה אמר לו וי"ב ואין סתירה להפ"מ. והנה ר"י ל"ל לחלק בין עומד להתברר מדפריך למזרח ומערב כו' היינו אף אי מניח לצד אחד ועומד להתברר אי יבא חכם עכ"ז אין ברירה וכ"כ הקצה"ח סי' ס"א א"כ לדידי' נשמע ממתניתין דשכח מה אמר לו רבו שאף בדאורייתא סמכינן על כבר בא חכם אבל למה דקיי"ל בעומד להתברר ותלה בד"א י"ב אין ראי' משם ועובדא דפ"מ לא הי' עומד להתברר. ולפי"ז בנ"ד שעומד הדבר להתברר ולא אלמן ישראל וימצא בירור א"כ ממ"נ שרי אי מטעם עומד להתברר אי מטעם שכבר נתברר וכבר בא חכם דחד מהנך נשמע מסוגיא דפסחים וממ"נ שרי:

ז) ומצאתי בתשו' הריב"ש סי' רכ"ח שגם בדאורייתא מתירין היכי שכבר בא חכם שכ' שם שהני מילי דאורייתא נינהו וא"ב מ"מ שאם שנים עשו הברירה ואח"כ הסכימו הב"ד אע"פ שעדיין לא ידעו מי הם הברירה קיימת כו' כמו שמבואר בעירובין וכבר בא חכם ואע"פ שלא ידע המניח מועיל שרק גלוי מלתא ע"ש וראי' להשעה"מ. וע' בגט פשוט סי' קכ"ט אות ק"ו הקשה על שני מיני תפילין נימא א"ב וי"ל שהוי כמו כבר בא חכם דחק תורה לא ישתנה. אך בגיטין שחמיר מדאורייתא שצריך להיות מבורר כמ"ש תוס' גיטין רפ"ג הי' אפ"ל שחמיר יותר אך מפסחים נשמע לגיטין לנ"ד וגם בנ"ד שהוי אחר כתיבה וקודם נתינה לא חמיר משאר איסור תורה:

ח) וגם יש לדמות לע"מ שלא ימחה אבא וכמו כל מקדש אדעתא דרבנן שפירושו שלא ימחו רבנן. וכן בסנהדרין בעיבור ע"מ שירצה ר"ג ע"ש דף י"א. וכן כוונת כת"ה אם לא ימחה מה שסידר הג"פ. וכן רוב סופרי דדיינא מגמר גמירי והוי רק שיוכשר בעיני הרב שלא ימחה הרב. וכן בכל גט כותבין כדמו"י והוי כתנאי וי"ל הכוונה שלא ימחה ועפ"י על גיטין דע"ג:

ט) והנה בנ"ד י"ל דעדיף עוד מכבר בא חכם דשם אפשר להשתנות מצד איזה סיבה שילך משם משא"כ חק התורה לא ישתנה:

י) וראי' נראה כשעומד להתברר י"ב מפסחים ל"ח בחלות תודה אי לא איזדבן איפוק אנא ונימא א"ב וצריך לשמה א"ו כיון שעומד להתברר י"ב ובחדושי שם כתבתי בזה ואכמ"ל. וער"ן נדרים דמ"ה כשעיקרו מתברר בתחלתו ומיעוט בסופו אין ענין לברירה. ועיין בנ"י יבמות ר"פ החולץ היכי דלא שייך שינוי אמרינן אגלאי מילתא למפרע לכ"ע ועדיף מברירה:

ובפרט בנ"ד שרק במחשבתו עלה לשאול ובפה מלא אמר עם הב"ד שהי' עמו שהוא כשר הוי רק כדברים שבלב שסותר למה שאמר בפיו שאינן דברים. ובצירוף כל אלה במקום עיגון אין להחמיר:

יא) ובעיקר החשש מה שכ' בחמשה לכאורה נפשוט מדברי הג"פ סי' קכ"ו שהביא בגט שכתב בארבעה עשרים יום והשמיט תיבת בשבת גם כ' בחמשה ומתירו וא"כ נלמוד משם להכשיר בנ"ד. אך לפמ"ש הרמ"י בלבוש דרביעי דבוק לבשבת לכן כותבין רביעי י"ל כשלא כ' בשבת אין מעכב תיבת רביעי אבל כשכ' בשבת צריך לכתוב חמישי אמנם הרנ"ש וג"פ כתבו עיקר הטעם שכן מבואר בתורה בששת ימי מעשה והנה להכי כותבין באחד וכשכתב בראשון במהרשד"ם ובלחם שלמה וכמה פוסקים מתירים א"כ הה"ד בחמשה וגם טעם הלבוש רק לכתחלה אבל לא למיפסל בדיעבד וקודם שנותנים ודאי צריך לכתוב אחר אך במקום עיגון אין להחמיר כלל:

יב) שוב קבלתי מכתב מכ"ת ושאל עוד כי נזכר כעת אשר בשעה שנולד החשש על הגט במה שכ' בחמשה אמר הסופר דער גט טויג ניכט או אפשר שאמר שהוא פסול כי אינו זוכר כעת בבירור את לשונו אם אין חשש למה שנוהגין לומר באמירת הבעל לסופר ביז איינער וועט כשר זיין נאך דיא דעה פון הרב אין צו אלע וואס ער וועט עהם ווייזען ומדרך להראותו כ"פ להסופר ולאחר שנכשר הגט בטח שגם הסופר הסכים בדעתו שהוא כשר אם אין חשש בזה ח"ו עכ"ד הנה לאשר כי הרגישו בהטעות אחר כתיבת כל הגט רק טרם הנתינה נתודע זאת והנה מתרמי כמה פעמים שהרב ובית דינו מפקפקי' וכשיצא מהם להכשיר מסדרין הגט ואין חוששין מה שהיו מתוכחים זע"ז ובספר גט מקושר משום זה מפקפק על הנוהגין להוסיף לכל מי שמראין אותו דלפעמים מתרמי מי שבקוצר ידיעתו יפקפק והרב אינו חש לו ויש לחוש פן רוצה בגט שלא יפקפק עליו שום רואה ונזכר בפ"ת ס"ק נ"ב. וי"ל שגם זה אינו תנאי כלל רק בא להוסיף אשר אם יוכשר בעיני הרב וימצא אחר שיפקפק ואם הרב ישגיח בו אזי נותן רשות לכתוב גט אחר ורק נתינת רשות אבל לא לגרוע ערכת הרב בא בדברים האלה רק ביד הרב להשגיח על המפקפקים אף שדעתו אינו כן ורשאי לכתוב גט אחר אם ירצה אבל אם הרב לא ישגיח עליהן ודאי על דעת הרב נסמוך. ובפרט בנ"ד שרק בהשקפה ראשונה נדמה לו כן ואח"כ ביטל דעתו מפני דעת הרב:

יג) אמנם אם הי' אומר כן טרם שגמר כתיבתו הי' חשש לכמה פוסקים דכתיבת הסופר הוי שליחות הבעל א"כ הוי חשש אם ל"ה ביטל לשליחות וגמר בלא שליחות ואף שהרשהו לכמה גיטין היינו אחריו לכתוב אבל לא לגמור גט שנפסל לדעתו וביטל השליחות. ואעפ"כ הי' מקום לומר שלא ביטל השליחות כלל מגט זה בשביל הדמיון שלו דלמה יבטל השליחות וגם כיון שרוצה להיות שליח לכתוב גיטין אחרים ולא ביטל כלל השליחות יהי' מקום עיון בזה ועיין תשו' משיבת נפש סי' פ"ח שמכשיר כה"ג משום ביטל בטעות. אבל בנ"ד אין צורך לזה כלל מאחר שכבר גמר כתיבתו וכבר עשה שליחותו לזאת אין שום חשש כלל. ומאחר שהבעל ערק למדה"י ואם נחמיר עליו תשאר עגונה כל ימי' לזאת נלענ"ד להתירה לינשא בגט זה. דברי ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה