חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן כג
ב"ה יום א' ויקרא אמת ליעקב לפ"ק לח"א הרב המאוה"ג וכו' מו' מאיר נ"י אבד"ק לוטרמורסק.
ע"ד שאלתו בדבר ג"פ שסידר ע"י שליח לשולחו לווארשא והמגרש איש ריק ובקושי גדול פעל אצלו הגאון אבד"ק לאדזי שיגרשה וכבר גירשה בג"פ ונכתב שמה חי' ונתודע אח"כ שקורין אותה העלינא ופעמים העלא וצוה הרב הגאון הנ"ל לגרש בגט אחר ובקושי גדול פעל אצלו וכאשר סידר כ"ת הג"פ ועשה את השמש פישעל לשליח שיעשה שליח בווארשא והיות כי ר' פישעל לא רצה לעכב הגט בביתו כי אין לו מקום מיוחד נתן הג"פ בפקדון וציוהו כ"ת שיקח לו סימן בגט וכן אמר שעשה לעצמו סימן. ובהחלותו לסדר הג"פ לעשות שליח בווארשא שאל כ"ת אותו שיאמר הסימן אשר לו והראה אשר שמה העלינא והעלא זהו סימנו. ועתה אין שום עצה ע"ז. ובש"ע סי' קל"ב מבואר אם עדים אומרים שמעולם לא חתמו על גט ששמו כשמו כשר והעדים אומרים כי מכירים בטוב חתימתן ומעולם לא חתמו על גט שיהי' שמה העלינא והעלא ועל שמו א"י לומר בבירור אך באותו יום לא חתמו עוד שום גט וזוכרים הזמן כי נכתב הזמן בגט שבאותו זמן לא חתמו ויש להסתפק אם די בכך. ומקום עיגון ועדי' מעידים שזהו הגט שמסר הבעל לשליח פישעל ומכירים חתימתן וגם הרב המסדר מכירו בסימן מובהק שזהו הגט אי יכול לומר השליח בפ"נ ובפ"נ. והענין נחוץ מאוד:
תשובה. א) במס' גיטין דכ"ז המביא גט ואבד ממנו אם מצאו לאלתר כשר כו' ורמינהו בזמן שהבעל מודה יחזיר אף לזמן מרובה כו' אמר רב ירמיה כגון שאמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון. ולכאורה קשה מאוד למה לא סגי על אותו יום שנכתב זמן בגט שאומרי' שרק חתמו על גט אחד של יב"ש ולמה דוקא מעולם לא חתמנו. ונראה דרוב פוסקים מכשירין גט מאוחר ואף להרמב"ם שפוסל גט מאוחר כתב באה"ע בסי' קכ"ז באם הוא תחת ידו ואינו נותן לה עד הזמן כשר ועיין שם בתו"ג ס"ק י"ב והריב"ש בתשובותיו קי"ז כתב שעיקר טעם הרמב"ם מטעם פירי ולפ"ז בגט ארוסה מודה גם הרמב"ם שמהני ובגט ארוסה כשנכתב אנתתי כשר וע' באה"ע סי' קכ"ו ועיין במס' כתובות במדיר לאשתו מוקי בארוסה ע"ש. וא"כ יש לחוש פן הי' גט לארוסה ולכ"ע כשר מאוחר ופן הי' גט מאוחר ואין ראי' מזמן הנכתב או אף בנשואה במוחלת הפירי או שכתב דו"ד אין לי בנכסיך דבממון כל תנאי קיים וע' כתובות דנ"ו גם ע"י שליח י"ל כמו שמוקדם כשר דקלא אית לי' כן מאוחר ולהכי צריכין להעיד מעולם ולק"מ:
ב) הן הריב"ש בסי' קי"ז והכ"מ תמהו על הפוסקים שמכשירין גט מאוחר מיבמות קט"ז בגט דכתב אנא ענן בר חייא נהרדעא פטרית ותרוכית פלונית אנתתי ובדקו רבנן מסורא כו' לבר מענן ב"ח מחגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמרי דההוא יומא כי איכתוב האי גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הוה אמר אביי אף לדידי דאמינא חיישינן הכא לא חיישינן דהא קאמרי סהדי דבנהרדעא הוה מאי בעי בסורא אמר רבא אף לדידי דלא חיישינן הכא חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזיל כו' ות"ל דניחוש לגט מאוחר שכשר להראב"ד והניחו בקושי'. ופשוט י"ל שהי' כתוב בו בזמנו כתבנוהו ולק"מ. אבל כשלא כתב בו בזמנו כתבנוהו שג"כ כשר שוב צריכין לומר מעולם לא חתמנו כנ"ל. ולפי"ז בנ"ד שודאי מעידים העדים שמעולם לא חתמו על גט מאוחר דכיון דאנן מחמירין בודאי לא חתמו מעולם ובודאי יעידו בבירור ע"ז וא"כ שוב סגי במעידים על אותו יום ששמו כשמו:
ג) גם נראה דהנה מה דנקט בגמ' דוקא שמו כשמו אפ"ל כיון שאין הגט לפניהם רק שאמרו מעולם לא חתמנו על גט יב"ש יותר מאחד. וקמ"ל דל"ח לאתרמוי שמא כשמא ועדים כעדים והנה עדים א"צ לחתום שם אבותיהם בגט כמבואר בגיטין פ"ז ובש"ע סי' ק"ל ובלא שם אבותיהם רק שמא כשמא ודאי שכיח רק כיון דלמגרש כותבין גם שם אביו ושפיר שמא כזה עם שה אביו ושם עדים לא שכיח. והנה הנו"ב מד"ת סי' קי"ג כתב שרק בשם המגרש צריך דוקא לכתוב גם שם אביו דאי לאו אינו מוכח מתוכו אבל בשם האשה כיון שהגט בידה תפיסתה מוכחת א"צ שם אבי'. ודבריו נכונים מאוד. וסמוכין לזה נראה מיבמות קט"ז אנא ענן בר חייא פטרית ותרוכית פלונית אנתתי ולא נזכר בת פ' משמע רק בשם מגרש היו רגילין להקפיד ע"ש אביו ולא בשם האשה וכן בגיטין דף פ"ה ע"ב אתקן רבא בגיטי איך פלניא ב"פ פוטר ותריך ית פלונית אנתתי ע"ש והא בגיטין דף ל"ה שלחו מתם איך פלונית ב"פ קבילת גט כו' ונודרת כו' שם י"ל פן תבא בלא גט והוצרכו להודיע בבירור. ומעתה לדברי הנו"ב שפיר נקט הש"ס בדיוקא שמו כשמו שזהו יותר מובהק שלא ניחוש לאיתרמי כיון שגם שם אביו נכתב משא"כ בשם אשה. ולפי זה בנ"ד כיון שאנן נוהגין לכתוב גם שם אביה בגט ראוי לומר שאין חילוק. ובפרט כיון שעדים מכירין חתימת ידם ומעידים שמעולם לא חתמו שיהי' שמה כשמה ואזדא החשש מאיתרמי כלל כיון שמכירים חתימתם. וגם נזכר שם אביה וכנ"ל. וגם כ"ת מכירו בסימן מובהק וכעת להחזיר לו הוי רק גלוי מלתא ועתו"ס חולין צ"ו ע"א וברי"ף יבמות פ' החולץ:
ד) עוד נראה כיון שלא נאבד רק מסרו לידו בפקדון לא מבעי' אם מצאו במקום שהניחו בודאי אמרינן שזהו ואם מצאו בזווית אחרת יתלו בפלוגתא דרבי בפסחים דף י' ולפמ"ש תוס' שם ד"ה הניח דמיירי בא"י כמה ככרות אבל ביודע כמה קיי"ל כרבי ע"ש ומזה הוציא הפר"ח בסי' ס"ג להקל בבשר שהניח בזווית זו ומצאו בזווית אחרת לבל לאסור מחשש נבילה. אמנם הרשב"א בתה"א והש"ך שם מחמירים וגם החק יעקב סי' תל"ט חולק על הפר"ח ובפרט בא"א החמור אפשר לכ"ע להחמיר. אמנם מצאתי להגאון מפלאצק בגט מקושר בסדר הגט מבעל לשליח אות ס' כתב וז"ל הי' במלון והניחו בזווית זו ומצאו בזווית אחרת בחמץ כיון שמצאו בבית י"ל מה שהניח כאן עכברים שקלוהו ורבנן חיישי בטומאה לאדם טמא שטלטלו אבל לחוש לחילוף לא חיישינן ולומר שזהו גט אחר ששמא כשמא ועדים כעדים ושליח כשליח ודאי כולי האי לא חיישינן עכ"ד ולא העיר מיו"ד סי' ס"ג מדברי רשב"א וש"ך וחק יעקב הנ"ל ומוכח שס"ל כיון שג"כ שמא כשמא ועדים כעדים כולי האי לא חיישינן ומה שכתב ושליח כשליח כונתו בהרשאה. ומיהת גם בלי הרשאה כיון שבגט ע"י שליח לא כתב העומדת היום כמבואר בש"ע סי' קכ"ח ושיתרמי כ"ז ודאי אין לחוש והוא עמוד גדול לסמוך עליו במק"ע ועי' תשו' נוב"י מד"ק סי' מ"ו. גם על עיקר שם כבר נסדר הגט והאחרונים האריכו אי גם עיקר שם נחשב נשתקע. מיהת סניף הוי עכ"פ לזאת בצירוף כל אלה אין להחמיר במקום עגון:
ה) אמנם בודאי גם בעת כתיבת הגט עשה השליח כן ולא הי' בו סימן ואם הי' בכל כתיבתו מה טוב ואם יצא אחר שורה ראשונה הרמ"י מחמיר אבל רוב פוסקים מתירין ועיין ברא"ש פ"ק דגיטין ובמקום עיגון האריך הגאון בעל סדר הגט בספרו ברכת המים אות ע"ב להקל:
ו) הן אמת כי מלוטרמורסק לווארשא אשר סמוך למסילת הברזל והוצאה מועטת וטורח מועט להקל בגט ע"י הדואר הייתי חוכך להחמיר אך אולי מוכרח לעשות כן עכ"פ ראוי ליזהר לעשות סימן מובהק בגט להוציא מחשש שחושש הריב"ש לפן זייף עכו"ם הגט עי' בתשו' ריב"ש סי' שי"ח וברמ"א סי' קמ"ב אף כי פאסט מקרי ערכאות ומהימני יותר עכ"ז מבואר בתשו' שארי הגאון זצ"מ להחמיר לעשות ס"מ כמו נקב בין אות לאות שלא יהי' נראה לרוב בנ"א ולכתוב מכתב מיוחד עם הסימן מובהק. וקצת סמוכין לזה שצריך לעשות סימן מובהק נראה מדברי הבה"ג הובא ברא"ש ספ"ב דגיטין שכתב עכומ"ז לא הוי שליח לגט מהו למיכרך לגיטא בחד מנא למימר לעכומ"ז אמטיהו האי מנא לישראל פלוני וליתבי' לאינתתי' כו' ואינו מובן הלשון למיכרך בחד מנא. ואפ"ל דס"ל דראוי לחוש פן עכו"ם יזייף גט אחר כאשר חושש הריב"ש רק למיכרך בחד מנא ויהי' הכריכה סימן כמבואר בחו"מ סי' ס"ה. ורק הבה"ג אוסר מטעם יד עכו"ם באמצע והרא"ש מתיר שמעשה קוף בעלמא אבל עכ"פ צריך סימן:
ז) ומה שמחמיר בתשו' זכרון צבי מנחם שבעל ירשהו לעשות שליח גם שלא בפניו הוא חומרא יתירה ורק לכתחלה ועתה אי אפשר כי כבר סידר הבעל ומסרו לשליח אין להחמיר משום זה:
ח) גם נכון לכתוב בהרשאה שם השליח שמו ושם אביו ושם העיר כי כמה יוסף ב"ש איכא בעולם וכן כשימנה השליח יאמר מאיזה מקום וכמבואר באחרונים:
ט) גם נכון אשר הבצ"ד יכתבו שני מכתבים לשם להודיעם שיבא גט כזה עם סימן כזה למען יוכלו לקיים עכ"פ עפ"י דמוי חתימות ועיין חת"ס חו"מ סי' קצ"ט. וכ"ז באם קשה מאוד להשיג שליח לווארשא אבל אם אפשר ע"י שליח ודאי לכתחלה קשה להתיר ע"י הפאסט:
י) וגט ע"י הפאסט דאתי לידן נימא בה מלתא מה שכל אחרונים האריכו בזה והנלענ"ד בזה ליישב דברי רבותינו הראשונים ולהמציא עצה להתיר ע"י הדואר. ומקור דברי הבה"ג שכתב מהו לאכרוכי בחד מנא כו' ואוסר ורבנן דהשתא סברי אע"ג דאייתי עכו"ם גיטא אי יהבי לישראל והישראל יהבי לאיתתא בעדי מסירה לכתחלה לא תנשא ואי אינסבא לא מפקינן משום ר' שמעון שס"ל כר"א בפ"ק ד"י ע"מ כרתי ע"ש ותמה הר"ן סוף פ"ב דגיטין מה שייטיה דר"א הכא שם נותן הבעל לאשה רק נחתם בערכאות ושפיר ס"ל ע"מ כרתי אבל כאן דכיון שאין שליחות לעכו"ם א"כ לא הוי גט כלל:
ונראה דהרא"ש הקשה הא הוי רק מעשה קוף בעלמא. ונראה דהנה בקדושין ר"פ שני בשליחות דכתיב בגיטין וקדושין ילפינן מויצאה והיתה ופריך בגמ' נילף קדושין מגירושין ומשני מה לגירושין שכן ישנן בע"כ והקשה בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' קל"ט ליכתוב שליחות בקדושין ולילף גירושין מקדושין וע"ש ובא"ח בפתיחה. ונראה דהגאון מפלאצק בתשו' משיבת נפש סי' ס"ג ובגט מקושר הקשה איך כותבין גט כשאין אשתו עמו הא בכתבו על קרן פרה דפסול ופריך בגמ' ליקצהו ומשני וכתב ונתן יצא זה שמחוסר קציצה ורב יצחק ס"ל בנזיר מ"ה ולקח שער ראש נזרו ונתן על האש וכו' מי שאינו מחוסר רק לקיחה ונתינה יצא זה שמחוסר הבאה א"כ גם בגט הא מחוסר הבאה וכל גיטין הבאין ממדה"י קשה. והביא שהקשה קושיא זו לכמה גדולים ואין פותר ודוחק לומר כיון שיכולה לבא שמה או לעשות שליח לקבלה משו"ה כשר הא כתבו על קרן פרה נמי פסול אף שאפשר ליתן לה הפרה עכ"ז פסול כשמחוסר קציצה א"כ נמי נפסול כשמחוסר הבאה. וצ"ל לרב יצחק אה"נ שכשר בכתבו על קרן פרה כיון שאפשר ליתנה כל הפרה רק אנן לא קיי"ל כר' יצחק דקיי"ל מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה וכמבואר בשבת ק"ד כתב אות אחת בטברי' ואות אחת בצפורי חייב עכ"ד. ומה שרצה לומר מטעם כיון שיכולה בעצמה לקבל יקשה לפוסקים בש"ע סי' קכ"ז שמכשירין גט מוקדם לשלוח ע"י שליח הא מוקדם א"א בעצמה וא"כ מחוסר הבאה וי"ל ע"י שליח לקבלה ונראה כיון שקרא דשליחות בגירושין מיותר דליכתוב בקדושין ונילף גרושין כקו' השבות יעקב ע"כ אמרינן דאתי קרא לאשמעינן להכשיר גיטין הבאים ממדה"י ולא לפסול מטעם מחוסר הבאה רק קמ"ל כיון שמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה וכשר ולא דמי לקציצה וי"ל כאן גם ר' יצחק מודה כיון דגלי קרא בזה להכשיר ע"י שליח והא דפריך בגמ' לא ליכתוב בגירושין ונילף מהנך י"ל בשליח לקבלה לא ליכתוב ושלחה שהיא עושה שליח. אבל קו' השבו"י דלא ליכתוב בגירושין כלל וליכתוב קרא דשליחות בקדושין וגירושין נילף מקדושין י"ל שפיר דצריך ליכתוב שליחות שלו לאשמעינן דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה וכשר גט ע"י השליח. ולפי"ז י"ל זהו בשליח ישראל שבודאי חזקה שע"ש ומחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ולא מקרי מחוסר הבאה כלל אבל בשליח אינו ישראל דסתם עכו"ם גזלני נינהו כמבואר בסוכה ד"ל וליכא אצלו חזקה שליח ע"ש כלל הוי שפיר מחוסר הבאה דחשש גדול פן לא יתן לה כיון שמוחזק בגזלנא וליכא אצלו חשע"ש כלל ולהכי י"ל פוסל הבה"ג ע"י עכו"ם כיון שמחוסר הבאה בין כתיבה לנתינה ול"ק קושיית הרא"ש. והא דצריך לפסול שליח עכו"ם מטעם שאינו בר כריתות י"ל אף שליח לקבלה שאינו מחוסר הבאה או בעכו"ם שכבוש תחת ידו שלא יגזול:
יא) ולפ"ז מובן סיום דברי בה"ג דבנשאת לא תצא דר"ש קאי כר"א. דהנה בגיטין ד' י' ע"ב דמוקי ר"ש כר"א ופריך הא מזויף מתוכו ומשני בשמות מובהקים והקשה התה"ד בתשובה סי' רכ"ח מהא דלעיל דף ד' דפריך מאן תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה ומוקי כר"א ומודה ר"א במזויף מתוכו והקשו בתוס' שם ד"ה מודה מה ענין שלא לשמה לקרובים בקרובים שפיר פסול חיישינן פן אתי למיסמך עליו אבל בשלא לשמה מה תקלה יש בכך ותי' גזרינן חתימה אטו כתיבה אי נכשיר חתימה שלא לשמה חיישינן פן לא יכתבו ג"כ לשמה. וא"כ קשה מה מועיל שמות מובהקים שהם אינן ישראל ולא נסמוך עליו מ"מ ניחוש פן נכשיר עי"ז גם כתיבה שלא לשמה:
אמנם י"ל לפמ"ש התה"ד שם בתשובה דרב אשי שמוקי לעיל מתניתין כר"י דמשוי חתימה לכתיבה שמחובר פסול בין כתבו במחובר בין חתמו במחובר ולא מוקי כר"א משום שחולק רב אשי וס"ל דשלא לשמה בחתימה ל"ג אטו כתיבה ולא דמי לפסולין כלל כקו' התוס' ע"ש א"כ י"ל הגמ' בד"י ר"ז דמוקי ר"ש כר"א ס"ל כרב אשי לעיל דמתניתין כר"י וס"ל דשלא לשמה לא מקרי מזויף מתוכו דל"ג אטו כתיבה ושפיר מועיל שמות מובהקים. והנה מר' אשי לעיל אין הכרח דל"ג חתימה אטו כתיבה אבל מר"ז כאן הוי הכרח דל"ג כתיבה אטו חתימה כקו' תוס' כיון שמועיל שמות מובהקים. ומתניתין לעיל ע"כ ס"ל כר' יהודה אתי'. וקשה מאי ראי' מר"י דצריך חתימה לשמה דפוסל במחובר נימא שפוסל מטעם אוחרי דאי מחובר בין כתיבה לנתינה הוי מחוסר מעשה ולהכי פסול וכן קשה על ר"א שמוקי לעיל כר"י. וי"ל דתוס' שם הקשו אי כתבו בתלוש איך חתמו במחובר. ותי' הריטב"א רק נקט חתמו במחובר שנדע שצריך חתימה לשמה ולדוגמא נקט מחובר פסול לידע גם שלא לשמה פסול ונשמע שפיר שר"י צריך חתימה לשמה כיון שמיותר דלא אפשר כלל. אמנם תירצו הראשונים עוד תירוץ וע' רשב"א גיטין דכ"א דנ"מ בתלוש ולבסוף חברו והי' כתיבה בתלוש וחתימה במחובר אך הפר"ח כ' בסי' קכ"ד דלמה דקיי"ל בשחיטה תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש הה"ד בגיטין ע"ש שנסתפק בזה וי"ל הבה"ג הכי ס"ל וא"כ א"א לתרץ כתירוץ הרשב"א גיטין דכ"א בתלוש ולבסוף חברו כיון שהוי כתלוש וע"כ כתירוץ הריטב"א דנקט ליפסל מחובר לידע שצריך לשמה. אמנם עדיין יקשה נימא דמ"מ מחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה ופסול ולרשב"א גיטין דכ"א שכתב כיון שבשעת כתיבה לא הי' מחוסר וכשר עיי"ש ניחא וס"ל לבה"ג שמ"מ הי' ראוי לומר שיפסל. וע"כ רק מטעם כיון כשכתב אז הי' בידו בלי לחברו אח"כ לכך בעת כתיבה לא מקרי מחוסר מעשה כלל משו"ה כשר וזהו ג"כ סברת הרשב"א שלא מיפסל מהך טעמא וא"כ שפיר ע"י שליחות עכו"ם כיון שרק פסול מטעם מחוסר הבאה והי' אפשר בלי שליחות עכו"ם לא איכפת לן ושפיר מייתי ראי' מדר"ש כר"א. וע"כ מוקי לעיל כר' יהודה. וכיון דגם ר"ז ס"ל כשנוי' דר"א לעיל ודאי הכי קיי"ל וקשה מה ראי' מר' יהודה וע"כ כתי' הריטב"א ויקשה דנימא מטעם שחברו אח"כ ונהי שכשר מ"מ מחוסר קציצה ובע"כ כה"ג כשר הה"ד בשליחות עכו"ם והבן. וכיון שעיקר הפסול שהוי מחוסר הבאה א"כ כיון שהדואר שחק המלך לא ישתנה וערכאות לא חשידי ומהימני וחזקה שיעשו שליחותם ורק מחוסר קריבה ולאו כמחוסר מעשה. להכי מקילין בגט ע"י הדואר והבן. יב) ונכון לשלחו רעקעמאנדירט למען יהי' משפט ערכאות כמובן. יג) ונגד חשש שחושש הריב"ש פן יזייף עצה ע"י סימן מובהק:
יד) והגהות אשר"י ספ"ב דגיטין כתב שב"ד ממנין שליח עכו"ם כה"ג שיתנו לשליח ישראל ואינו מובן מה אולמא ב"ד מבעל. ואפשר דס"ל דעיקר טעם אוסרין דחיישינן פן יטעו למשוי עכו"ם לשליחות גט ג"כ אבל ע"י ב"ד שלב"ד טועין לא חיישינן דבקיאים הם שפיר רשאי כה"ג. ובענין חשש מטלי גיטך מעל גבי קרקע עיין חת"ס סי' קצ"ט בחו"מ. ולאשר כי הוא קודם ימי החג הפסח הבע"ל וטרידנא טובא אקצר. דודו דו"ש הק' צא"י יעקב מייזלש