אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן כ

סימן יט

תרל"ז. להרב המאוה"ג מו"ה קלונמיס מנחם הכהן אבד"ק לאסקראוו.

בדבר הג"פ הבא שם על הדואר מאחד מאנ"ח שהלך למלחמה ובעיר קראסנאיארסק עשה שליח להולכה להוליך גט לאשתו. והשליח עשה שליח לאחד מעירו ליתן הגט להאשה והב"ד קיימו את הרשאה ועדי גט ועל חתימת הב"ד אין קיום ובא על הפאסט רעקעמדירט בחתימתם. ובתיבת להתנסבא נכתב אות גדול. וכ' הרב שסידר הגט מחמת שאירע שיצא הסופר לחוץ עשה בו סימן:

תשובה. א) אא"ז הרמ"א באה"ע סימן קמ"ב פסק בשליח שהביא גט מקוים בחותמיו אע"פ שאין מכירין חתימת דייני המקום מ"מ במקום דחק ועיגון יש לסמוך עליו ולהקל אף שלא אמר בפ"נ ובפ"נ הואיל ואי אפשר לחזור ולומר יש לסמוך על החתימות דמה"ת עדים החתומים עהש"ט כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי. ודו"ז הטו"ז תמה עליו מריש גיטין דפריך למ"ד משום קיום ליבעי תרי ומשני כיון דמה"ת עדי' החתומים כו' ורבנן כו' ומשום תק"ע הקילו הרי דלא הקילו בעגונות אלא ע"י נאמנות השליח דהאמינוהו כתרי אבל בלא אמירתו בפ"נ הגט פסול ולא סמכינן על הא דמה"ת א"צ קיום. והנה הב"ש שם ס"ק מ"ב כתב שכוונת הרמ"א במקום עיגון לסמוך על הפוסקי' שמעשה ב"ד א"צ קיום. ובתשו' נוב"י מד"ת סי' קל"ו כתב דכשנתקיים הגט אף שאין קיום על הקיום עדיף מע"א שאומר בפ"נ עיי"ש. אמנם תמה על הרמ"א שסותר דבריו מסי' קמ"ב לסי' קנ"ב באשה שיש בידה מעשה ב"ד אינה יכולה לינשא עד שיוכרו החתימות ולמה לא כ' הרמ"א דבמקום עיגון תנשא ומחלק בין כשבידה מעשה ב"ד לבד בלא הגט בין כשגם הגט והקיום בידה הקיל הרמ"א טפי ע"ש ובפת"ש סי' קנ"ב הביא בשם ספר בגד"י דכשאשה הביאה חיישינן לזיופא דאשה משא"כ כשנשלח ממרחקים. וא"כ לכל הני פוסקים גם בנ"ד יש להקל:

ב) אמנם אפשר למצוא בנ"ד גם לשיטת הטו"ז להקל. דהנה סתירת הרמ"א נראה לישב דמתוס' גיטין דל"ג שהקשו למ"ד בטלו מבוטל תמיד יחפה על ב"א ויכולין ממזרים לטהר ע"י שישלח גט ויבטל שלא בפני השליח ופקעי קדושין ואומר ר"י שאין לחוש שכדין יחפה ועוד הקשה רבינו שמואל היכי מחייבין לעולם מיתה לא"א שזינתה הא הוי הת"ס שמא ישלח לה גט ויבטלנו ועוד יכולי' ממזרים לטהר ואומר ר"ת דכה"ג לא הוי הת"ס דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן וכשמשלחין גט אין מבטלין. ועוד דאוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה כו' ע"ש. והנה משמע מתוס' דרוב אין מגרשין נשותיהן כלל ומהמיעוט המגרשין ג"כ אין מבטלין והיינו לבל יקשה למ"ד דחייש למיעוט א"כ נימא שיהי' הת"ס ולהכי כ' שהוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן כלל. והא שהקשו תוס' יבמות דקי"ז תהי' אשה נאמנת לומר מת בעלי במגו דגרשתני אף שהוי נגד רוב. י"ל משום דמיתה הוי נגד חזקת חי:

ג) הן ק"ל אי נימא שרוב אין מגרשין נשותיהן מריש גיטין דפריך בגמ' למ"ד משום קיום ליבעי תרי ומשני כדר"ל עדים החתומין על השטר כנחקרה בב"ד ומה ראי' מר"ל שם שפיר גבי שטר סומכין על חזקה דלא חציף לזייף שטר אבל בגט שהוי כנגד רוב שאין מגרשין נשותיהן מנין שלא חיישינן שמא זייף כיון שרוב הוי שהגט מזויף כיון שרוב אין מגרשין נשותיהן ומה ראי' מר"ל, ומהא דס"ל לרב המנונא שאשה שאומרת גרשתני נאמנת מטעם חזקה א"א מעיזה אף שהוי נגד רוב שאין מגרשין. י"ל שם יש לה עוד חזקה שלא תהי' באיסור כל ימי' כמ"ש הרא"ש נדרים דצ"א. אבל למה מה"ת הוי כנחקרה בב"ד כדר"ל ומה ראי' משטרות לגיטין כיון שהוי נגד רוב שאין מגרשין מנין שסומכין על חזקה זו דלא חציף לזייף שטרא ורוב עדיף מחזקה כ"ש שעדיף מע"א שאינו מהימן במקום חזקה וע' תשו' נוב"י באה"ע סי' ז'. ונראה דבגט הבא ממדה"י מיירי שהניח אשתו עגונה ושילח גט ממרחק אז אדרבא רוב משלחין גיטין לבלי יתעגנו נשותיהן כי רוב אנשים שאין מגרשין נשותיהן דרין עמהם אבל אנשים שמרחיקין נדוד מנשותיהן אצלם לא הוי רוב כלל שאין מגרשין וכמבואר בש"ע אה"ע סי' קנ"ד מי שרוצה לילך למדינה אחרת כופין לגרש ע"ש וכמו שמשני שם ברוב גיטין מפני תק"ע הקילו בה רבנן א"כ שפיר כה"ג לא הוי רוב כלל שאין מגרשין. ורק באשה שיושבת עם בעלה הוי רוב שאין מגרשין כה"ג אבל לא במי שמרחיק מאשתו:

ד) ונראה ראי' לזה מכתובות פ"ט לרב שגט גובה עיקר פריך בגמ' אלמנה מן הנשואין במה גבי' בעדי מיתה ליחוש דילמא מפקא גיטא בבי דינא אחרינא וגבי' ומשני ביושבת תחתיו ופריך אלמנה מאירוסין ומשני כותבין שובר וק"ל הא רב ס"ל הולכין בממון אחה"ר ונימא כיון שרוב אין מגרשין להכי לא חיישינן כלל שמא גירשה ומוציאין ממון ע"י רוב. אך י"ל כיון שתקנו כתובה לנשואה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה ומה"ט י"ל רוב אין מגרשין אבל בארוסה דלית לה כתובה ליכא רוב דאין מגרשין [ולפי"ז י"ל בארוסה נאמנת לומר גרשתני אף שיכולה להעיז שסגי לה חדא חזקה שלא תהי' באיסור כל ימי' כיון שליכא רוב רק בכתב לה כתובה אז א"נ ויש להאריך ואכ"מ] ובנשואה משני ביושבת תחתיו י"ל דאי לא יושבת עמו באותן שאינן יושבין עם נשותיהן ג"כ יצאו מרובא דעלמא ואצלם ליכא רוב שאין מגרשין. והה"ד במי שהלך למדה"י אצלו ל"ש שיהי' מרוב שאין מגרשין שאדרבא אצלם רוב מגרשין נשותיהן ושולחין גיטן גם יש לומר דשם פריך בגמ' אליבא דרב לר"מ שחייש למיעוט ולדידי' גם לרב אין הולכין אחה"ר כיון שגם באיסור חייש למיעוט ובמאי גבי'. ולפי"ז יש לומר קו' הב"י למה לא פריך אלמנה איך נזונית מיתומים דילמא נתגרשה דלמזונות קיי"ל נכסים בחזקתה קיימא ומהני רוב שאין מגרשין. גם י"ל דשם על כל עולם שפיר פריך דעכ"פ מיעוט שמגרשין יבואו לפסידא וע"כ שכותבין שובר] אך יקשה א"כ נשים שבעליהן במדה"י או בארוסה דליכא רוב איך נקטלה הא הוי הת"ס. י"ל כוונת תוס' רוב אין מגרשין בנשואות וביושבין עם נשותיהן וכשמשלחין גיטן היינו בארוסה או במדה"י בהם איכא רוב שאין מבטלין כיון שדרכם לגרש אינם מבטלין כלל [גם בארוסה י"ל כיון שנאסרה זכות לה ומתגרשת בקבלת שליח ולא מהני ביטול רק בנשואה ס"ל לתוס' כבה"ג שאינה נאסרת לבעלה כשראו בדרך מנאפים אבל בארוסה מודה בה"ג ורק קשה כשהוא במדה"י וי"ל שאינם מבטלין] ולמ"ד דחייש למיעוט היינו ר"מ י"ל דס"ל הת"ס שמי' התראה:

ה) וראי' נראה שהוי רוב שאין מגרשין נשותיהן מדברי תוס' כתובות כ"ב שהקשו למ"ל קרא את בתי שאב מהימן לומר קדשתי את בתי ת"ל מטעם מגו דבידו לקדשה. והקשה הפלאה הא נ"מ כשאמר קדשתי למפרע שאינו בידו גם נ"מ כשאמר א"י למי ע"ש והנה קו' שני' י"ל דאא"ז החוו"ד בסי' קכ"ז כ' היכי שבידו מגרע החזקה שמקרי חזקה עשוי' להשתנות ע"ש ושיטת מהרי"ק בלא חזקה רק בדשב"ע לחוד ע"א מהימן א"כ כיון שבידו הוי כליכא חזקה ממילא מהימן מטעם ע"א. אמנם קו' ראשונה כשאמר למפרע קשה וי"ל דבשב שמעתתא ש"ו פ"א הקשה הא קיי"ל בגיטין נ"ד כשהי' בידו ג"כ ע"א מהימן ולמה בעל שאמר גרשתי א"נ למפרע הא גם אז הי' בידו ומהימן ותי' בדשב"ע א"נ רק במיגו ע"ש ולשיטת מהרי"ק כשליכא חזקה גם דשב"ע הוא כמו שאר איסורין וא"כ כיון שבידו איתרע החזקה כמ"ש החוו"ד ויהי' נאמן למפרע כיון שהי' אז בידו דדשב"ע לחוד לא חמור משאר איסורין גם דמכאן ולהבא מהימן במיגו והרי גרושה לפניך ואיתרע החזקה ולמה לא נאמינהו למפרע. וי"ל קו' הש"ש כיון שרוב אין מגרשין נשותיהן והוי כנגד הרוב להכי לא מהימן רק במגו. אבל לומר קדשתי שלא הוי נגד רוב מהימן מטעם ע"א ול"ק קו' הפלאה. ונשמע שזהו רוב גמור מה שרוב אין מגרשין. וע"כ שצריכין לחלק כשהוי במדה"י אז לא הוי רוב כלל:

ו) ולפי"ז יתישב סתירת הש"ע דבסי' קנ"ב באשה שיש בידה מעשה ב"ד מיירי באשה שבאתה לכאן עם מעשה ב"ד ושם היתה יושבת עם בעלה ומראית מעשה ב"ד שנתגרשה וא"כ הוי נגד רוב שאין מגרשין נשותיהן ושפיר צריך קיום ואף לצורך עיגון אינו מתיר הרמ"א ובסי' קמ"ב מיירי בשליח שהביא גט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ א"כ מיירי כשהרחיק ממנה נדוד ותשאר עגונה ובאותן שהרחיקו מנשותיהן למדה"י ליכא רוב שאין מגרשין שפיר במקום עיגון מתירין מטעם כנחקרה בב"ד כדר"ל:

ז) ושיטת הטו"ז שתמה והרעיש עליו הא בריש גיטין האמינוהו משום תק"ע כשאמר בפ"נ אבל בלא אמירתו לא וכתב הב"ש דרמ"א סומך על פוסקים דמעשה ב"ד שאני דלהרי"ף א"צ קיום דמעשה ב"ד קלא אית לי' ותמוה שיטת הטו"ז וכן מה שהקשה הטו"ז מ"ל זייף עדים או דיינים תמוה דהא זה גם להרי"ף קשה ומ"מ מחלק בין עדים לדיינים וע"כ שיותר ניכר בעולם חתימת רבנן דפקיע שמם וירא מלזייף. ונראה שכוונת הטו"ז דקשה מה מייתי בגמ' מר"ל הא י"ל גט שאני כיון שהוי נגד רוב דאין מגרשין ולומר שכשהלך למדה"י יצא מרוב שאין מגרשין לא מסתבר לטו"ז לחלק בהכי ולהכי ס"ל לטו"ז כיון שע"א מעיד ונהי שלקיום שטרות לא מהני ע"א מ"מ נגד הרוב מועיל ע"א לגרע הרוב וכמו שס"ל להנוב"י בסי' ס"ט באה"ע והוכיח ממעשה בכל יום שמאמינים לקצב על בשר כשר אף שבמקולין רוב טריפה ע"ש וי"ל זהו סברת הטו"ז שלהכי מהימן לומר בפ"נ כיון שע"א מגרע הרוב ושוב דמי לדר"ל דמה"ת עדים החתומין עהש"ט כנחקרה בב"ד דמי וכל זה לבתר הגדת העד בפ"נ שמגרע הרוב אז הוי מה"ת כאלו נתקיים משא"כ בלי הגדת העד גם מה"ת לא הוי כנתקיים כלל דלא דמי לדר"ל כיון שהוי נגד רוב וזהו י"ל טעם הפוסקים בלא אמר בפ"נ בניסת תצא כיון כשלא אמר בפ"נ וליכא ע"א לגרע את הרוב שפיר לא דמי לדר"ל לעדות שבשטר כיון שהוי כנגד רוב וצריך קיום מה"ת ולפי"ז שפיר הקשה הטו"ז שרק באמירתו בפ"נ האמינוהו חז"ל אבל בלא אמירתו ראוי שלא יועיל כלל כיון שלא דמי לדר"ל מטעם שהוי נגד רוב וג"כ יפה הקשה הטו"ז מה לי ח"י עדים או דיינים כיון שהוי בגט רוב שאין מגרשין לומר שזייף הה"ד שחיישינן במעשה ב"ד שזייף כיון כשליכא ע"א המעיד חיישינן לרוב שאין מגרשין ומשום זה לא מהני חזקה דלא חציף הה"ד דלא מהני החזקה גם על מעשה ב"ד כיון שהוי נגד רוב ולא דמי למ"ש הרי"ף במעשה ב"ד בשאר שטרות ונכונים דברי הטו"ז. ולפיז"נ מ"ש רמ"א סי' קמ"ב דאלם לא מהני לכתוב בפ"נ והקשה הב"ש מסי' י"ז ולפי"ז י"ל כיון שרוב אין מגרשין צריך קיום מה"ת ולהכי לא מקילין בכתב:

ולפי"ז י"ל כשיוצא למלחמה ושלח גט כיון דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כותב לאשתו וכן במלחמת מרע"ה כמ"ש הבעה"ט פ' מטות וגם עתה משתדלים מאד שישלחו גיטין לנשותיהן לבלי ישארו עגונות ורובם מגרשין י"ל גם הטו"ז מודה שבמקום עיגון סומכין להקל שמעשה ב"ד א"צ קיום וכשיטת הרמ"א. וא"כ נ"ד שנלקח לצצב"מ י"ל לכ"ע להקל במקום עיגון:

ח) ובדרך זה נראה ליישב שיטת רבינו אביגדור הובא בש"ך סי' מ"ו כשלוה טוען מזויף צריך קיום מה"ת ותמהו עליו מגיטין כי אתי בעל ומערער לא משגחינן בי' ואמאי הא כשבעל מערער לשיטת הר"א צריך מה"ת קיום ולא סגי באמירת השליח בפ"נ. ונראה דס"ל להר"א דשאני גט כיון שהוי רוב אין מגרשין והא שמדמי בגמ' לדר"ל משום דחזקה דלא חציף לזייף שמוציאין ע"י חזקה זו ממון ואלימא טפי שהוי חזקה דאתי' מכח סברא וככולהו וכמ"ש התה"ד גבי חזקה דא"א פורע ת"ז ומהני אף נגד רוב. ולפי"ז י"ל תמיד כשבא הלוה וטוען מזויף א"כ אמרינן שאם אינו מזויף לא הי' יכול להעיז ולומר שמזויף הוא וגם ללוה חזקה שא"י להעיז ובודאי אומר אמת ולהכי צריך קיום מה"ת אבל כאן שלבעל מסייע רוב אין מגרשין ויכול עכ"פ להעיז עי"ז ואיתרע חזקתו שפיר מהימן השליח שלא זייף אף כשמערער הבעל והבן:

ט) גם י"ל קו' הנ"ל על הר"א דחזקה דלא חציף מגרע חזקת א"א ומהימן ע"א בדשב"ע לחוד כשליכא חזקת א"א לשיטת מהרי"ט משא"כ בממון:

י) גם י"ל שיטת הר"א שנהי שרוב לא חציפים לזייף הא קיי"ל דאין הולכין בממון אחה"ר רק להוציא מיתומים מהני שאנן אין טוענין עבור יתומים ולקיחות מידי דלא שכיח כמו שכ' בהפלאה לפרש סוגי' הש"ס רפ"ב דכתובות דפריך הא רוב נשים בתולות נשאות שגם לדידן נהי שא"ה אחה"ר אבל מיתומים מוציאין ע"י רוב ע"ש ולהכי במכחיש הלוה צריך קיום מה"ת דאין מוציאין ע"י רוב בממון ולפי"ז בגיטין שהוי לענין איסור ומהני רוב מודה הר"א שאף כשמערער הבעל א"צ קיום מה"ת:

ולפי"ז מיושב מה שהקשו על תוס' כתובות שסותרים עצמם שבתוס' בדף י"ט ד"ה ומודה כ' שאף בטוען הלוה מזויף א"צ קיום מה"ת ובדף כ"ח ד"ה קיום כתבו שהיכי שטוען מזויף צריך קיום מה"ת ולפי"ז ניחא דתוס' בדי"ט קאי בפירוש לרב ורב ס"ל דהולכין בממון אחה"ר וא"כ אף בטוען מזויף מ"מ ע"י רוב דלא חציפין לזייף מוציאין ממון וא"צ קיום מה"ת משא"כ בדף כ"ח קאי תוס' לדידן דקיי"ל א"ה בממון אחה"ר להכי כשטוען מזויף צריך קיום מה"ת וז"פ:

ולפי"ז י"ל קו' הפלאה כתובות די"ח בעדים שאמרו כתב ידינו זה אבל אנוסים היינו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שהוא כת"י א"נ ואמר רמב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים מחמת נפשות אבל מחמת ממון א"נ והקשו תוס' נימא פלגינן דבורו ותי' קיום שטרות דרבנן לא פלגינן דבורו והקשה בהפלאה נוקמי גם במחמת ממון וכשהלוה טוען מזויף והוי קיום שטרות מה"ת ואמרינן פ"ד ולהכי נאמנים לפסול השטר. ולפי"ז י"ל כיון שמודה הר"א שרוב הוי שלא מזייפים רק שאין הולכין בממון אחה"ר וא"כ אי מיירי במחמת ממון יקשה בסיפא דקתני אם יש עדים שכ"י א"נ לומר אנוסים הא כשהוי רק ע"א שמעיד שכתב ידם היו נאמנים לומר אנוסים ואמאי הא ע"י רוב וע"א מוציאין ממון כמ"ש אחרונים וע' בר"א שכ' שרוב אינו מחייב שבועה כיון שעל רוב רשאים לישבע כמו ביבמות קכ"א ששבע ר"נ שאכלו כוורי לחסא וא"כ אין הב"ד מניחין לישבע נגד רוב כיון שרשאין לב"ד לישבע אשר חבירו לשקר נשבע ע"ש וא"כ כשהוי ע"א ורוב הוי ממילא מתשאיל"מ וא"כ ליסגי בע"א שמעיד שכתב ידם הוא והוי רוב וע"א והוי מה"ת שטר מעלי' ורק מדרבנן צריך שני עדים לקיים השטר ולא אמרינן פ"ד ואינם נאמנים במחמת ממון ליפסול השטר ולמה קתני שאם יש עדים ע"כ לא מיירי כלל במחמת ממון רק במחמת נפשות ול"ק קו' הפלאה. ולפי"ז י"ל מה שהקשו מכתובות דכ"ח דאלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנן ומוקי בגדול עמו ומטעם קיום מדרבנן ושם ע"כ מיירי בטוען מזויף דאי פרוע בע"א סגי דלא חציף להכחיש ע"א ובמזויף צריך קיום מה"ת להר"א ולמה נאמנים ולפי"ז י"ל מה"ת סגי קיום בע"א אף כשטוען מזויף כיון שע"א עם רוב מהני להוציא ממון כנ"ל ורק מדרבנן צריך קיום בשני עדים ומהימן להעיד מה שראה בקטנו:

יא) גם י"ל קו' הפלאה בכתובות י"ח על הר"א דנוקמי כשאמרו אנוסים מח"מ וכשטוען לא לוויתי וצריך ק"ש מה"ת ואמרינן פ"ד גם קו' פנ"י על תוס' שהקשו ליהמני במגו דפרוע והקשה נוקמי בלא לוה וכאומר לא פרעתי דמי. ונראה דקתני בסיפא ואם כת"י יוצא ממק"א א"נ משמע שמקיימין ע"י דמוי חתימות ומבואר בחו"מ סי' מ"ו שמהני דמוי חתימות מטעם ק"ש דרבנן וא"כ אי מיירי בלא לוה שצריך קיום מה"ת לא מהני דמוי חתימות כלל וע' נה"מ סי' מ"ו אי מהני מה"ת ע"ש ולפי"ז יהי' ראי' שרק מטעם ק"ש דרבנן ולפי"ז לרמב"ח שפליג על ר"ל וס"ל ק"ש מה"ת ע"כ ס"ל שמקיימין ע"י דמוי אף בק"ש שצריך מה"ת:

יב) גם י"ל דהפלאה בכתובות דפ"ד הקשה הא במחמת ממון צריכי' לשלם משום דד"ג והוי נגיעה ומקרי בע"ד ופסולים ע"ש וי"ל דמיירי בטוען פרוע וכיון שצריך לישבע שלא נפרע אמרינן מי יימר דמשתבע ולא הוי ברי הזיקא וא"ח משום דד"ג ולפי"ז ע"כ לא מיירי בלא לוה דא"כ חייבין משום דד"ג ופסולים מטעם בע"ד ולפי"ז ניחא תי' תוס' ד"ה אין דמגו בשנים לא אמרינן והקשו אחרונים הא הוי להרויח ממון שיפטרו משום דד"ג ולפיז"נ דכיון שצריך המלוה לישבע שבועת אשתבע לי דלא פרעתיך לא הוי ברי הזיקא ופטורים משום דד"ג:

יג) גם נראה לישב קו' הפלאה דהנה לכאורה ק"ל מה הקשו תוס' דנימא פ"ד הא לא דמי לכל פ"ד שאמרינן שהוי כאילו לא אמר כלל רק מחצה אבל כאן כיון שלענין שישלמו משום דד"ג דנין לכל דברים שאמרו מחמת ממון ואיך נכשיר עדותן ע"י שנפליג לדבורם והוי תרתי דסתרי אהדדי ומה הקשו תוס' רק י"ל קו' תוס' נוקמי כשטוען פרוע שמחויב המלוה לישבע ופטורים משום דד"ג ומי יימר דמשתבע אבל בלא לוה א"כ חייבין משום דד"ג דא"א למיפלג דבורם. ולפי"ז יתישב מה שק"ל לשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר דרבנן הדרא קו' תוס' נימא פ"ד ואי כיון דק"ש רק דרבנן הא כל עדותן ג"כ רק מדרבנן והם אמרו שצריך קיום ומה"ת לא מהני כלל שהוי מפ"כ ולפי"ז י"ל דס"ל שמיירי כשאומר לא לוה וא"א למיפלג דבורם כלל שהוי תרתי דסתרי:

יד) ועוד י"ל דברי הרמב"ם שס"ל עדות שבשטר דרבנן וקשה קו' תוס' נימא פ"ד דהנה באין כת"י יוצא ממק"א וכשאמרו כת"י זה הוי כמעידים בע"פ וכשאמרו אח"כ אנוסי' שנאמנים ולא מקרי חוזר ומגיד כ' רש"י משום דעלי' סמכינן כולה חד אגדה היא דהא באותו דיבור בכדי שאילת שלום אמרו ע"ש והיינו משום דתכ"ד כדיבור דמי ויכולין לחזור וע' שטמ"ק שם ובב"ק דף ע"ג ע"ב כ' תוס' ד"ה כי ורמב"ן בב"ב פ' י"נ שתכ"ד כדיבור הוא תקנתא דרבנן ע"ש וא"כ מה"ת כשאמרו כת"י זה הוי קיום ומה שאמרו אנוסים א"י לחזור דתכ"ד לאו כדיבור מה"ת רק מדרבנן חוזרין שתכ"ד כדיבור וצריך קיום מדרבנן ולא אמרינן פ"ד ולפי"ז מיושב קו' הפלאה לרמב"ח שס"ל ק"ש מה"ת נימא פ"ד ולפיז"נ כיון כשאמרו כת"י זה הוי כמעידים בפיהם ומה"ת תכ"ד אינו כדיבור וא"י לחזור וכשאמרו בפיהם גם לרמב"ח א"ח ומגיד ורק מדרבנן תכ"ד כדיבור ויכולין לחזור ובדרבנן לא אמרינן פ"ד ודוק:

טו) וקושית הפנ"י הנ"ל על תוס' שהקשו ליהמני במגו דפרוע הקשה הפ"י נימא כשטוען לא לוה והוי כאומר לא פרעתי נראה עוד לישב דתוס' הקשו ממ"נ אי מיירי בלא לוה א"כ קשה נימא פ"ד כיון כשטוען לא לוה ק"ש מה"ת כשיטת הר"א ואי כשטוען פרוע וא"כ שוב ק"ש דרבנן ולא אמרינן פ"ד א"כ יקשה ליהמני לעדים במגו דפרוע ותי' כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ולפי"ז ל"ק מה יענו תוס' לרמב"ח דל"ל בזה שמקרי כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ויקשה ליהמני במגו דפרוע ולפיז"נ לרמב"ח דע"כ ל"ל פ"ד כיון שפליג על ר"ל וס"ל קיום שטרות מה"ת וקשה לרמב"ח קו' תוס' דנימא פ"ד וע"כ דרמב"ח לא ס"ל פ"ד וע' בהפלאה וא"כ י"ל דמיירי כשטוען לא לוה והוי כאומר לא פרעתי ול"ק על רמב"ח קו' תוס' כלל והבן:

טז) ומה שתמה הש"ך בסי' כ"ח ס"ק י"ד על הרמב"ם פ"ג מה"ע שפסק שעדות שבשטר רק מדרבנן מגיטין ל"ו מפני תיקון עולם דאורייתא הוא דכתיב בספר וחתום וגם מהא דר"ל דעדים החתומין על השטר מה"ת כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ע"ש ונראה לי דהנה שיטת רש"י ובעה"מ דכיון דאין כותבין השטר אלא מדעת המתחייב לא הוי מפי כתבם אלא מפי כתבו והיינו מפי כתב המתחייב וק"ל הא הוי עשאאי"ל דאם נזים א"כ לא שלחם לכתוב והוי מפי כתבם ופסול עדותם וכלא הגידו כלל ולמה ישלמו כא"ז כמו שנגמר בעדים פסולים שפטורין מלשלם גם קו' הפנ"י כל עדות בשטר הוי עשאאי"ל שיכולין לו' אחרינהו וכתבינהו אמנם י"ל דבד"מ אינו גזה"כ שצריך יכול להזימו רק מחשש שמא משקרים צריך להיות בהזמה ורוב עדים יש להם חזקת כשרות שא"ע בלא תענה ואינם משקרים רק שא"ה בממון אחה"ר וחיישינן למיעוט שמשקרים ומה"ט לכמה פוסקים להחזיק א"צ להיות יכול להזימם. והפמ"ג כ' שמה שא"ה בממון אחה"ר הוי מטעם סמוך מיעוט לחזקת ממון ורק מדרבנן אבל מה"ת הולכין בממון אחה"ר וא"צ מה"ת להיות בהזמה רק לבתר שאמרו חכז"ל שא"ה בממון אחה"ר נפסל עדות בשטר משום שאי"ל וצריך לומר משום נע"ד אבל מה"ת שפיר כשר אף שאי"ל:

יז) ושיטת הרמב"ם שס"ל בפ"ג מה"ג כשבא הבעל וטוען מזויף תצא והקשו עליו א"כ ליצרך קיום מה"ת שמא יבא הבעל ויערער נראה סברתו דכיון שהוי רוב שאין מגרשין ראוי שמה"ת יוצרך קיום רק ס"ל כיון שנגד זה אית לה חזקה שדייקא ומינסבא שתהי' יראה שמא העדים יאמרו שלא חתמו כלל ודוקא מגרע לרוב שאין מגרשין ולא חיישינן כלל שמא יבא ויערער אבל כשבא ומערער והיא אינה יודעת להכחישו אמרינן שרוב מסייעת לי' ומהימן. ולפי"ז ניחא דברי אא"ז הש"ך סי' מ"ו שלא ה"ר מרמב"ם לר"א שם ודוק:

יח) ואין לחוש בנ"ד מאחר שאין הקיום מהב"ד על הגט רק בהרשאה שמא הגט מזויף כמבואר ברמ"א סי' קמ"ב ואף כי ע"י שנתהוה שסופר יצא לחוץ עשה סימן בתיבת להתנסבא מ"מ יש לחוש שמא נאבד הגט וזייף השליח גם הסימן י"ל כיון מכורכים ביחד בנייר אחד ומקושר היטב וכמה חתימות עליהן והוי הקשרים והחתימות סימן שזהו הגט וההרשאה וחותם תוך חותם מהני גם באיסור תורה כמבואר בש"ע יו"ד סי' קי"ח בש"ך סק"ג גם כיון שהשליח ראשון כבר אמר לפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ והשליח שני די כשיש לו הרשאה מקוימת כמבואר שם בסעיף ט' ובאריכות בתשו' הריב"ש סי' שי"ח ע"ש והוי ממש כנ"ד וע"כ אין חשש בזה:

יט) ומה שיש לחוש בנ"ד לשיטת הש"ך סי' מ"ו כשנמצא שטר בשוק חיישינן שמא זייף אחד ע"ש וכן כשבא על הדואר אולי מי יתרמי שזייף הכל וכה"ג ראוי לחוש גם על מעשה ב"ד שהוי מזויף ונראה דהקצה"ח הקשה מתוס' כתובות צ"ב במצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעליו ול"ח לפסידא דיתמי אף שאינו מקוים וע"כ מטעם דלא חיישינן למזויף ולש"ך במצא שט"ח בשוק צריך קיום מה"ת א"כ הי' ראוי לחוש עבור יתומים ולקוחות ע"ש וע' לאא"ז בנה"מ מה שתי' וכ' שם ועוד דקדושין שאני כיון שאין הבעל כאן רק אנו רוצים להחזיקה במקודשת מחמת השטר אמרינן אימר איש אחד חשוד לזייף לשטר קדושין וזרקו לשטר קדושין כדי שמי שימצאנה יוציא קול לעז על אשה זו שהיא מקודשת משא"כ בשט"ח נכתב על שם המלוה למה הי' לשום אדם לזייפו כיון שהמלוה יהי' מירתת לתבוע בו ע"ש והנה בגט שניחוש שיזייף אחד הגט ומעשה ב"ד ולשלוח לה כדי שתנשא כיון דחזקה דאשה דייקא ומינסבא כי תהי' יראה להנשא אולי יתברר מהב"ד ששקר הדבר וא"כ למה יעשה זאת כיון שחזקה שדייקא ויתודע לה האמת. וגם מבואר ביו"ד סי' קי"ד סעיף י"ב היכי שעי"ז הזיוף מפסיד ממון ל"ח לזיוף מכ"ש בנ"ד שיפסיד דמי הדואר בחנם כיון שחזקה אשה דייקא ומנסבא ויתברר כי שקר ולמה יפסיד לעצמו ממון בחנם בודאי ראוי דלא ניחוש כלל. ועי' תשו' מרי"ם סי' ל"ג. ובפרט בנ"ד שיש כתב מב"ד ומהרב משם. אשר נקל לכתוב לשם אם סידר הרב משם הגט ואם יהי' מזויף ישיב תשובה כי מזויף הוא ונדע תיכף כי שקר הדבר ולמה יעשה כן ולזייף והוי כמו מדעל"ג תיכף ולמה יעשה בחנם הדבר לזייף ודמי למ"ש הנה"מ בסי' מ"ו כיון שמלוה מתיירא לגבות למה יזייף ע"כ ראוי שלא ניחוש לזיוף:

לזאת נכון לכתוב מכתבים לשם וכשיבא מכתבים תשובה מהרב ומהב"ד משם כי כנים הדברים אזי אין לחוש ונוכל לקיים ע"י דמוי חתימות כיון שרק מדרבנן צריך קיום וסגי לקיים ע"י דמוי חתימות כמבואר בסי' מ"ו בחו"מ. ובענין גט על הפאסט במקום עגון נהגו להקל [ועמ"ש בסי' כ"ג]:

דברי דו"ש הק' צא"י יעקב בהגאון מהרד"ד זצל"ה

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה