אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן יט

סימן יח

להחריף ובקי מו"ה יעקב נ"י בלאדוי

מכתבך קבלתי ובקשת מאד להשיב לך אמלא רצונך. ואשר כתבת ליישב דברי הרמב"ם שפוסק כרב שיכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה. ובאומר יקדשו ידיך מע"י קדוש. ובגמ' כתובות דף נ"ח ע"ב מבואר שפליגי שמבואר שם על רב שאמר שיכולה לומר א"נ וא"ע ופליגא דר"ל דאמר ר"ל טעמא דר"מ דמקדיש מע"י אשתו הקדש מתוך שיכול לכופה למע"י נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן. והא לא אמר הכי. כיון דשמענא לר"מ דא"א מוציא דבריו לבטלה נעשה כאומר לה יקדשו ידיך עיי"ש וכתבת כיון שהוי קדושת דמים ובחולין דף קל"ט ס"ל לרב וכן ר"ל טרם שהחזירו רבו ר' יוחנן ס"ל ביוני שובך שמרדו שפקעו קדושתן וא"כ כשאומר יקדשו ידיך ושתקה שפיר קדוש ואח"כ כשאמרה א"נ וא"ע הוי כמרדה ונפקע הקדושה וא"כ ע"כ שפליגי רב עם ר"ל דאי לא פליגי ראוי שיופקע ההקדש לר"ל. אבל הרמב"ם פסק שלא נפקע כר' יוחנן שם שפיר יכולה לומר א"נ וא"ע ומהני יקדשו ידיך בשתקה ואח"כ לא תוכל ליפקע במה שאומרת א"נ וא"ע וכמו יוני שובך שמרדו עכ"ד:

תשובה. א) אם כי ההערה נכונה יש לשדות בה נרגא חדא אף דר' יוחנן ס"ל ביוני שובך שקדוש אף אחר שמרדו משום דכתיב לה' הארץ ומלואה וכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא אבל כשאשה אומרת א"נ וא"ע כל מה שתעשה אח"כ מחדש אינו של הקדש ושלה הוי ולא הי' חל ההקדש על זה כלל אם תוכל להפקיע וגם לר"י הוי חולין. וביותר הא גם לר' יוחנן הוי רק קדושת דמים והיכי שאין לו דמי' כשנאסר בהנאה גם לר' יוחנן פקע קדושתו וכמו בחמץ של הקדש האוכלו במועד לא מעל כיון שאינו קדוש רק קדושת דמים וכשנאסר בהנאה ואין לו דמים פקע קדושתו דכל עיקר קדושתו הוי דמים וכשאין לו שווי דמים על מה יחול הקדושה וע' תוס' ישנים בכריתות דף י"ג ע"ב ד"ה אשם וא"כ אי תאמר א"נ וא"ע הוי שלה ואין דמים להקדש כלל ולא דמי לשם שכל היכא שאיתא בי' גזא דרחמנא ולא מתיאשי ההקדש מיני' משא"כ כשאמרה א"נ וא"ע אין לבעלה כלל ולא להקדש:

ובאמת גם לר"ל אין דמיון כלל הא דא"נ וא"ע ליוני שובך כ אף לר"ל ראוי שבאומרת א"נ וא"ע מ"מ יחול ההקדש ולא יהי' נפקע כלל באמירתה דהרשב"א בחולין שם הקשה לר"ל וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ותי' כיון שאינו קדושת הגוף רק קדושת דמים וכשנעשו הפקר דבעלי' מתיאשי' והגזבר מתיאש לא נחשב אצלו לדמים ומה יקדש דרק קדוש הדמים וכשליכא דמים ליכא קדושה עכ"ד וזהו שם אף אי נימא דקדושתו לא פקע רק הוי הקדש ג"כ ליכא דמים כי מרדו ומתיאש הגזבר ואין לו דמים אף אי קדוש להכי אין לו קדושה כי בליכא דמים איך תקדש קדושת דמים אבל כאן אם נאמר שבאמירתה א"נ וא"ע לא פקע הקדושה והוי הקדש המע"י וכיון שהוי בעולם צריכה ליתן להקדש המע"י א"כ אמרינן וכי קדושה שבהן להיכי אזלא כי אם נימא שקדוש יש להקדש ממון ולא פקע בכדי אף לר"ל משא"כ שם אין על מה לחול ההקדש כיון שמרדו וליכא ממון וכמו שביאר הרשב"א ז"ל:

ב) ובעיקר דברי הרמב"ם ז"ל נלע"ד ליישבו גם ליישב דברי רבינו יונה התמוה שפסק שאין אשה יכולה לומר לבעל איני נוטלת מעה כסף ולא אתן מותר. וא"כ איך פליגי רב ור"ל הא למותר שאמר ר"מ שהוי הקדש שפיר משום שיכול לכופה. וביותר תמוה מאד מנין שפליגי נימא כל זמן שלא אמרה א"נ וא"ע הוי הקדש וכשאמרה א"נ וא"ע לא הוי הקדש. ונראה לע"ד ליישב דהנה הריטב"א הקשה למה אמר ר"ל לא תימא טעמא דר"מ משום שמקדיש דשלב"ל רק משום שנעשה כאומר יקדשו ידיך הא כיון דבאמת ס"ל לר"מ שאדם מקדיש דשלב"ל וא"כ מה נ"מ מאיזה טעם אמר שהוי הקדש. ותי' בהא דאדם מקדיש דשלב"ל אין הלכה כוותי' ובהא דיקדשו ידיך הלכה כוותי' וחזר והקשה הא לא אמר הכי רק נעשה כאומר יקדשו ידיך שא"א מוציא דבריו לבטלה. ובזה אין הלכה כוותי'. ותירץ דוקא במעריך פחות מבן חודש שלר"מ אמרינן משום אא"מ דבריו לבטלה והכל יודעין שפחות מבן חודש אינו בערכין ונתכוין לשם דמים בזה אין הלכה כוותי' רק כחכמים שחלקו עליו כיון שע"י שא"א מוציא ד"ל תאמר לשנות דבורו שאמר ערכין ותשנה דבורו לדמים אין משנין דבורו בשביל זה אבל במקדיש מע"י אשתו לומר שנתכוין יקדשו ידיך אין משנין דבורו כלל רק אמרינן כיון שאא"מ דבריו לבטלה נתכוין באופן המועיל כפי דין שמהני ע"י יקדשו ידיך לכ"ע אמרינן כן מפני שאא"מ דבריו לבטלה עיי"ש באס"ז. ולפי"ז קשה בהא דקונם שא"ע לפיך שא"צ להפר כו' ובתוס' הקשו לרב ניחוש שמא תאמר א"נ וא"ע ותי' לא שכיח והנה לדברי הריטב"א קשה נימא משום דא"א מוציא דבריו לבטלה נתכונה באופן המועיל דהיינו שלא תקבל מזונות מבעלה ולא תעשה לו מלאכה ולא"נ וא"ע נתכונה דלא משנין דבורה רק מאלמין דיבורה שכיונה באופן המועיל ולמה א"צ להפר. וצ"ל דר"ל ס"ל ע"כ כדברי הריטב"א מכח קושיתו דאל"כ מה נ"מ מאיזה טעם אמר ר"מ ויקשה עליו מקונם שא"ע לפיך וע"כ שחולק על רב וס"ל שאינה יכולה לומר א"נ וא"ע ולרב י"ל דלא ס"ל סברת הריטב"א רק כיון דקיי"ל כחכמים דר"מ שאדם מוציא דבריו לבטלה הה"ד דלא מאלמין דבורה כלל ובכל גוונא לא משגיחין ליישב דבריו וא"כ רב ור"ל בתרתי פליגי בסברת הריטב"א ובדין אי אשה יכולה לומר א"נ וא"ע דר"ל ע"כ פליג על רב דאל"כ קשה עליו מקונם שא"ע לפיך כנ"ל אבל להלכה שפיר פסק הרמב"ם כשאומר בפירוש יקדשו ידיך לעושיהן שקדוש כוונתו עד שתאמר א"נ וא"ע וכשתאמר א"נ וא"ע שפיר אינו קדוש ואינו סותר משנתו כלל. ומיושב הר"י והרמב"ם:

ג) ועיקר קו' הריטב"א נראה ליישב דנ"מ לענין חזרה דאי מטעם דמהני לר"מ בדשלב"ל מ"מ מצי לחזור אבל אי מטעם יקדשו ידיך א"י לחזור:

גם נ"מ לענין התרה דאין מתירין הנדר קודם שיחול ואי מטעם יקדשו ידיך חל תיכף ומצי להתיר:

ד) ומה שהקשיתי להריטב"א כשלא צריך לשנות דבורו כאשר מערכין לדמים רק לאלם דבורו שנתכוין לאופן המועיל לכ"ע אמרינן שאא"מ דבריו לבטלה דקשה מקונם שא"ע לפיך נימא שנתכונה לומר א"נ וא"ע ונעשה כאומרת א"נ וא"ע והוי לפרש כונתה באופן המועיל. ולת"ק שאמר א"צ להפר י"ל מטעם א"א מקדיש דבר שלא בא לעולם ולא מהני כלל וא"י לאסור מה שלא נעשה עוד אבל לר"ע למ"ל מפני העדפה ולריב"נ למ"ל מפני שמא יגרשנה ת"ל מטעם נעשה כאומר א"נ וא"ע י"ל כיון שלר"ע מהני להעדפה ולריב"נ מהני לכי יגרשנה לא מקרי לבטלה כלל. ולפי"ז י"ל קו' השעה"מ פי"ב מה' נדרי' ומחנ"א שהקשו לפוסקים דנדר שבטל מקצתו בטל כולו אמרינן גם היכי שלא חל מעיקרא מקצתו ג"כ לא חל כולו ואם הקדיש שני בהמות והיתה אחת בעלת מום ג"כ אמרינן בטל כולו א"כ לר"ע למה יפר משום העדפה נימא בטל מקצתו בטל כולו ולפי"ז י"ל דמבואר במס' מנחות דע"ח ע"ב בהקדיש ארבעי' חלות מתוך שמוני' וכן תודה שנשחט על שמוני' חלות שמהני והקשו אמאי לא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו כיון דלא קדוש רק ארבעי' ויתבטלו כולם. וביאר ידידי מחו' הגאון ר"י מקוטנא הובא בתשו' נ"ח סי' צ"א שהיכי שביטולו של מקצת נדר מצד עצמו אז אמרינן שבטל כולו לא כן במרבה במעשרות ובשחט תודה על שמוני' חלות שקיומו של מקצת גורם הביטול לא אמרינן הותר כולו וכונתו שביטולו של מקצת רק ע"י קיום מקצת כיון שקדשו ארבעי' ואי אפשר יותר א"כ לא אמרינן ע"י קיום שיתבטל כולו ולא דמי לכל מקום שמצד עצמו בטל שפיר בטל כולו ופח"ח. וא"כ כאן שנימא שבטל כולה א"כ יהי' מוציא דבריו לבטלה ואא"מ דבריו לבטלה וממילא נימא שמאלימין דבורה וכאלו אומרת א"נ וא"ע ויהי' קיים כולו רק ע"י שחל על העדפה או לכשיגרשנה לא הוי לבטלה להכי לא חל על כולו. א"כ ע"י קיום מקצתו בטל מקצתו דמי ממש למרבה במעשרות ותודה על שמוני' חלות שלא אמרינן ע"י קיום מקצת יתבטל כולו. ולפי"ז י"ל קו' הפרישה סי' רל"ד על הטור שפסק כריב"נ בקונם שא"ע לפיך יפר ופסק בקונם תשמישי א"צ להפר ולפיז"נ דשם א"י להפקיע כלל בעודה תחתיו בשום עצה כלל א"כ שוב אמרינן בטל מקצתו בטל כולו:

אולם עדיין קשה לשיטת הרבינו יונה שא"נ מותר וא"נ מעה כסף א"י לומר א"כ אפילו אי נימא נעשה כאומרת א"נ וא"ע לא מהני למותר כיון שא"נ מעה כסף לא תוכל לומר וכיון שבטל על מותר תיבטל גם על מע"י והדרא הקו' נימא בטל מקצתו בטל כולו. והנה לר"ע שאמר משום עדפה צריך להפר ל"ק די"ל דטעם של רבינו יונה מאחר שעדפה ע"י דחק ג"כ לבעל וכן מציאתה ואפי' כשתאמר א"נ וא"ע כ' הרא"ש שמציאתה לבעל והוי עדפה כמציאתה לכן א"י לבטל בדבורה א"נ וא"ע שלא יהי' עדפה שלו כי רק תקנו לה מעה כסף אבל עדפה הוי שלו כמו מציאה רק מע"י צריכה למזונותי' אבל מותר הוי כמציאה ושלו. אבל לר"ע שעדפה לאשה אליבא דר"ע מודה הרבינו יונה שתוכל לומר איני נוטלת מעה כסף וא"נ מותר. ורק לריב"נ דס"ל עדפה לבעל ורק משום שמא יגרשנה קשה קושי' הנ"ל. וי"ל דגם ריב"נ ס"ל כר"ע שעדפה לאשה רק ס"ל שלא מקרי משום עדפה דברים שבינו לבינה והי' מקום בזה לקיים גירסת הש"ס ולימא הלכה כר"ע אפילו אם נאמר שהלכה כריב"נ לעדפה היינו דגם ריב"נ ס"ל כר"ע בזה דלאשה ופריך נימא כר"ע. אך זהו פי' חדש בסוגי' הש"ס:

לכן נראה לריב"נ ל"ק כלל הקושי' דנימא בטל מקצתו בטל כולו כיון דלריב"נ אמרי' אחר גירושין דהנדר הי' תיכף ומעיקרא חל הנדר רק אלמוהו כ"ז שהוי תחתיו שלא תוכל לאסור רק אח"כ הנדר בתוקפו דאי רק יחול לאחר שתתגרש איך יכול להפר ומה שייך הפרה אם לא חל הנדר כלל אלא ע"כ שמעיקרא חל הנדר וא"כ לא בטל כלל הנדר לריב"נ רק שאלמוהו רבנן אז שלא תפקיע שעבודו בנדר וכשמגרש אמרינן דלמפרע חל הנדר ול"ק כלל על ריב"נ. ולפי"ז י"ל קו' תוס' בהא דקאמר קונמות קאמרת כו' ופריך הכא אין בידה לגרש עצמה והקשו תוס' הא בידה לומר א"נ וא"ע ולפי"ז י"ל נהי שתאמר א"נ וא"ע אבל איני נוטלת מעה כסף ואיני נותן המותר א"י לומר כיון שעדפה לבעל דאי יכולה לומר הו"ל למימר שיפר מטעם העדפה וע"כ שאינה יכולה לומר וכשיטת הרבינו יונה וא"כ אמרינן בטל מקנתו בטל כולו משא"כ לאחר שתתגרש חל על הכל מעיקרא דאחר גירושין אמרינן שחל על הכל מעיקרא וכן כתב בפירוש הר"ן בנדרים דף פ"ו ע"ב וז"ל אבל נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול וכ"כ בספר מחנה אפרים הל' שבועות דל"ש משום זה בטל מקצתו כלל:

אמנם י"ל הך ספק שנסתפק הקול יעקב מובא בשעה"מ ומח"א אי כשלא חל מקצת מעיקרא אי אמרינן ג"כ בטל מקצתו בטל כולו כגון בהקדיש שני בהמות והי' אחת טהורה ואחת טמאה. ספק זה יהי' תלי בפלוגתא דר"י ור"ל בשבועות כ"ד בנשבע על נבלה ושחוטה ר"י ס"ל שחל בכולל מתוך שחל על שחוטה חל על נבלה וקשה נימא איפכא כיון שעל נבלה לא חל גם על שחוטה לא חל ובטל מקצתו בטל כולו וע"כ דס"ל דזאת א"א לומר דהיכי שלא חל מעיקרא לא נתבטל כולו כלל וע"כ חל על שחוטה וממילא הוי כולל לחול גם על נבלה ור"ל דלית לי' כולל ע"י עצמו זהו י"ל טעמא דס"ל דגם כשבטל מעיקרא בטל כולו וא"כ אמרינן מתוך שלא חל על נבלה לא חל על שחוטה כלל וליכא כולל. ובזה מצאתי פרוקא לדברי רשב"א שבועות דכ"ג כגון שאמר שלא אשתה והדר שלא אוכל והקשה הרשב"א לחייב תלת על שלא אשתה ואח"כ כשאמר שלא אוכל הוי שבועה על אכילה ושתי' דשתי' בכלל אכילה וחל בכולל ותי' ע"ש ואח"כ כתב הרשב"א א"נ האי תנא לית לי' כולל והדרנא בי דאפילו אכל ושתה אינו חייב אלא אחת עיי"ש ותמוה מאד מ"מ חייב על שתי' שנשבע מקודם ועל אכילה דאח"כ וחייב שתים ולפמ"ש ניחא כיון דל"ל כולל א"כ אמרינן נדר שבטל מקצתו על השתי' שאינו חל בטל כולו גם על אכילה וא"כ אי ל"ל כולל א"ח אלא אחת על השתי' שנשבע מקודם ונכוני' דברי הרשב"א. ובמ"א כתבתי עוד בדבריו ואכמ"ל. ולפי"ז כאן קו' הש"ס דאין בידה לגרש את עצמה רק לר"ל דל"ל כולל ע"י עצמו דלר"י בידה לומר א"נ וא"ע ונהי שא"נ מעה כסף אי"ל אבל א"נ וא"ע יכולה לומר וחל נדרה אבל לר"ל מתוך שלא חל על המותר לא חל על מע"י דס"ל בטל מקצתו בטל כולו וא"כ אין בידה כלל ורק קו' הש"ס לר"ל:

ולפי"ז יש לפרש דברי תוס' ד"ה הכא שכתבו דרצה לישב גם אליבא דר"ל ותמוה הא שמואל ס"ל דלאחר מיתה קדוש וא"כ שמואל ע"כ לא ס"ל כר"ל דלר"ל כתבו תוס' דודאי מחיים קדוש ואיך רצה בגמ' לישב שמואל אליבא דר"ל כיון שפליג עליו ועמד ע"ז בס' פ"י ולפי"ז י"ל כונת תוס' אליבא דר"ל דל"ל כולל ע"י עצמו מטעם בטל מקצתו בטל כולו ואין בידה לומר א"נ וא"ע דמ"מ כיון שא"נ מעה כסף ואיני נותן מותר אינה יכולה לומר ויתבטל מטעם שבטל על מותר בטל כולו וזה פירוש חדש בדברי תוס' והבן:

ה) הן קשה לי על תוס' שהקשו היאך יפר הא אין זה בינו לבינה נימא כיון שחל על העדפה חל על הכל בכולל דלדעת הב"ח בסי' רל"ד ע"י כולל יכול לאסור אף כשמשועבד וצ"ל קו' התוס' לר"ל דל"ל כולל ע"י עצמו ותי' שמשועבד לפירי והקשו א"כ למה לא אלמוהו ותי' רק פירות לבעל ולא אלמוהו ואינו מובן למ"ד קנין פירות כקה"ג למה לא אלמוהו גם לפירות ולפי"ז ניחא דרק צריך לחדש מטעם שמשועבד לפירי לר"ל אבל לר"י י"ל שחל בכולל ור"ל ס"ל בגיטין דמ"ז ק"פ לאו כקה"ג:

ו) ולשיטת הב"ח סי' רל"ד דבכולל יכול לאסור אף היכי שמשועבד והטו"ז הקשה עליו מיקדשו ידי לעושיהן דידי' איתנייהו בעולם ופריך הא משועבדת לו אף שהוי כולל. י"ל פשוט דתוס' קאי דרצה לשנויי אף לר"ל ור"ל ל"ל כולל ע"י עצמו ולפי דברי הב"ח י"ל דברי הרמב"ם בכתובות ר"פ המדיר דפריך בגמ' והא משועבד לה כו' ומשני בהגיע זמן והרמב"ם השמיט שנוי' דש"ס ותמוה ולפי"ז י"ל דכיון שאסרה מלהנות כולל כל הנאות אף מה שאינו משועבד ויחול בכולל וצ"ל קו' הש"ס לר"ל דל"ל כולל ע"י עצמו או כיון דסתם להנות משמע גם תשמיש לרש"י ולמה לא נאסרה ע"י כולל וצ"ל מתניתין כתנא דל"ל כולל כמו שמוקמינן במכות כ"ב מתניתין דיש חורש וע' ריטב"א שם ולפי"ז לדידן דקיי"ל כר"י דכולל ע"י עצמו אמרינן וא"כ שפיר חל מטעם כולל ושפיר השמיט הרמב"ם שנוי' דש"ס. אכן הר"ן בתשובותיו סי' ע"ד כ' דלהפקיע זכות אחרי' לא מהני כולל כלל. ועמ"ש בסמוך:

ז) וגם כתב הגאון מוהר"י מקוטנא בתשובה על הא דמרבה במעשרות וקידש מ' מתוך שמוני' דבהקדש לא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוי כמו קנין והקנין לא נפקע עיי"ש ולפי"ז י"ל קו' הישועות יעקב בסי' פ"א שהקשה לשיטת הרמב"ם דמקדיש דשלב"ל אף שלא חל מ"מ כשבא לעולם מחויב לקיים נדרו לבל יעבור בבל יחל וא"כ איך אמר ר"ל כיון דר"מ אומר א"א מוציא ד"ל נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן והא לא הוי לבטלה כיון שמחויב לקיים מטעם נדר עיי"ש ולפי"ז י"ל דרש"י פי' שרק הקדיש המותר וי"ל כונתו דאי הקדיש כל מע"י ראוי שיחול מטעם כולל או כונת רש"י דאי הקדיש כל מע"י ראוי דנימא בטל מקצתו בטל כולו אך אי בהקדש לא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו י"ל כונת רש"י רק מטעם כולל ולפי"ז לר"ל דל"ל כולל ע"י עצמו י"ל שפיר בהקדיש כל מע"י ועל מותר חל ולא על מע"י ובטל מקצתו בטל כולו בהקדש לא אמרינן אבל אי מטעם נדר א"כ נימא בטל מקצתו בטל כולו והוי לבטלה וע"כ להקדש נתכוין ואומר יקדשו ידיך לעושיהן שיחול מטעם הקדש וז"פ ועמש"ל:

ולפי"ז נראה לפרש דברי תוס' ד"ה במעלה כו' בהא דפליגי רב ושמואל וראב"א דלרו"ש מותר לאח"מ קדוש ולראב"א מחיים קדוש ומוקי במעלה לה מזונות ולא מעה כסף כו' כ' תוס' דלרו"ש אי אפשר לאוקמי בהכי כיון דסוברים תקנו מזונות תחת מע"י ואמאי עושה ואוכלת אלא רו"ש מוקמי באין מעלה לה מזונות ולא מ"כ. וא"ת מה דוחקא דרב לאוקמי לאח"מ לאוקמי מחיים וכגון דמעלה לה מעה כסף ולא מזונות ותי' עיי"ש והקשה בהפלאה מה זה שכ' תוס' קושיתם לרב ולא לתרווי' לרב ושמואל ונראה משום דהוי מצי למימר שלהכי דחקו לאוקמי לאח"מ דאי מחיים ובמעלה לה מעה כסף יקשה מ"ט דריה"ס שאמר חולין בשלמא על לאח"מ י"ל מטעם א"א מקנה דשלב"ל. אבל אי מעלה מ"כ וא"כ אי יאמר יקדשו ידיך לעושיהן יועיל רק שלא אמר הכי וס"ל אדם מוציא דבריו לבטלה ולא אמרינן נעשה כאומר ויקשה לשיטת הריטב"א היכי שאין צריך לשנות דבורו רק לאלם דבורו ולפרשו לכ"ע מפרשינן מטעם אא"מ דבריו לבטלה א"כ גם לריה"ס נימא נעשה כאומר ומ"ט דריה"ס ומשום זה דחקו לומר שרק לאח"מ ומטעם ירושה והוי דשלב"ל ור"מ ס"ל אדם מקדיש דשלב"ל וריה"ס ס"ל א"א מקדיש דשלב"ל וא"כ ל"ק קו' התוס'. וי"ל דתוס' יפה הקשו דסוברים כשיטת הרמב"ם שמחויב כשבא לידו לקיים מטעם נדר ולא מקרי דבריו לבטלה ומה שתמה בישועות יעקב על הרמב"ם מר"ל כתבתי לעיל לישב דר"ל מוקי שהקדיש הכל וסתם מתניתין מקדיש מע"י אשתו הכי משמע שהקדיש המע"י והמותר וא"כ ראוי לומר בטל מקצתו בטל כולו רק בהקדש שהוי כמסירה הקנין לא נתבטל אבל אי מטעם נדר אינו צריך לקיים דבטל כל נדרו אבל למה דקיי"ל כר' יוחנן דכולל ע"י עצמו אמרינן ולא בטל כולו היכי שלא חל מעיקרא א"כ מחויב להקים נדרו ולא הוי לבטלה כלל ולא אמרינן נעשה כאומר כלל ולהכי לריה"ס הוי דשלב"ל כיון שלא נעשה עוד המע"י והוי חולין ולר"מ מהני בדשלב"ל והוי קדוש ושפיר הקשו תוס'. אמנם הפרישה ביו"ד סי' רי"ב כ' באינו ברשותו לא חל מטעם נדר רק באם הוא ברשותו ולא בא לעולם אז חל מטעם נדר משא"כ כשא"ב א"כ כאן הוי אינו ברשותו ולא חל מטעם נדר כלל וא"כ שוב הוי לבטלה כל דבריו וראוי גם לריה"ס לומר נעשה כאומר יקדשו ידיך וע"כ רק בלאח"מ ול"ק לשמואל קו' תוס' רק לרב שפיר הקשו דרב ס"ל יאוש קונה בב"ק ס"ז ומ"ד יאוש קונה ע"כ ס"ל כצנועין דמקדיש אדם דבר שאינו ברשותו כמבואר בב"ק ס"ח ע"ב וחל מטעם נדר ולא הוי לבטלה וקשה מה דוחקא דרב לאוקמי לאח"מ נוקמי מחיים ומעלה לה מ"כ ולריה"ס הוי דשלב"ל ולא אמרינן נעשה כיון שלא הוי לבטלה שמחויב לקיים נדרו [ובזה נסתר תי' ישיע"ק סי' פ"א לר"ל עיי"ש] משא"כ לשמואל אינו חייב לקיים נדרו משום שהוי אינו ברשותו וא"כ שפיר דחקו לאוקמי לאח"מ דאי מחיים מ"ט דריה"ס דלא הוי הקדש כיון שהוי לבטלה א"כ נימא נעשה כאומר ומדויק שפיר דברי תוס' שנקטו לרב והבן:

ח) ולפמש"ל לישב דברי הרמב"ם שפסק שבדשלב"ל מחויב לקיים אח"כ מטעם נדר א"כ לא הוי לבטלה ולמה ס"ל לר"ל שנעשה כאומר יקדשו ידיך וכתבתי לישב דסתם מיירי שהקדיש כל מע"י ולא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו כיון שהקדש הוי כמסירה משא"כ אי משום נדר א"כ אמרינן בטל כולו והוי לבטלה ולפי"ז י"ל קו' מפרשי' מנין שרב פליג על ר"ל נימא שהוי הקדש עד שאומרת א"נ וא"ע ולפיז"נ דאי ס"ל לר"ל שיכולה לומר א"נ וא"ע לא הוי כמסירה כיון שבידה להפקיע באומרת א"נ וא"ע וכה"ג כשמוסר להדיוט ממש ג"כ לא הוי מסירה כלל ושום קנין כלל היכי שבידו להפקיע ממנו בכל רגע וא"כ נימא בטל כולו ואי מיירי ר"מ בהקדיש מותר לחוד לא הוי לבטלה שמחויב מטעם נדר וא"כ מ"ט דר"מ דקדוש אי בהקדיש כל מע"י ראוי לומר בטל כולו לרב כיון שלא הוי כמסירה ואי מותר לחוד לא הוי לבטלה כנ"ל וע"כ שר"ל פליג על רב:

ולפי"ז יתישב דברי הרמב"ם שפסק כרב דיכולה לומר א"נ וא"ע ופוסק באומר יקדשו ידיך מהני ולפיז"נ כיון שלא מיירי בהקדש סתם ומטעם נעשה כאומר ומשום אא"מ ד"ל רק הרמב"ם כ' להדיא באומר בפירוש יקדשו ידיך לעושיהן ושפיר מהני ההקדש עד שתאמר א"נ וא"ע וכשתאמר א"נ וא"ע מאז יופקע ההקדש ודו"ק:

ט) גם י"ל דברי הרמב"ם ז"ל דהרמב"ם פסק דמזונות מה"ת וקשה למה פסק כרב שיכולה לומר א"נ וא"ע דלא שייך לומר א"א בתק"ח כיון שלהרמב"ם מזונות מה"ת וצ"ל שמהני מטעם מחילה שמוחלת המזונות וממילא לא מגיע להבעל המע"י אך קשה הא שיטת הרמב"ם דלא מהני קנין בדבר שאינו קצוב והה"ד שאינה יכולה למחול המזונות שהוי דשא"ק כמ"ש הטור סי' רל"ב ובב"י שם ונראה לפמ"ש המל"מ פי"א מהל' מכירה בשם מהרש"ח דמכירה מהני בדשא"ק שבעבור כסף מקנה דבר שא"ק והאשה כשמוחלת המזונות מרווחת המע"י שאינה צריכה ליתן להבעל והוי כמו מכירה ומהני בדשא"ק ולפי"ז כשהקדיש מע"י ראוי שאח"כ לא תוכל לומר א"נ וא"ע כיון שאם המע"י יהי' הקדש אינה מרווחת כלל וא"י למחול מזונות בחנם כיון שהוי דשא"ק וא"כ איך תאמר שלא מהני הקדיש ידי' מטעם שיכולה לומר א"נ וא"ע הא כשחל ההקדש לא תוכל לומר א"נ וא"ע וראוי לילך לחומרא שחל ההקדש והא דמבואר בגמ' פליגי דר"ל היינו דר"ל אליבא דר"מ דס"ל לר"מ באמת דאדם מקנה דשלב"ל והה"ד דשא"ק כמ"ש הב"ח בסי' ס' וא"כ יכולה למחול המזונות אף בלי תשלומי כסף כלל וא"כ יכולה לומר א"נ וא"ע גם אחר ההקדש וא"כ שפיר לא מהני כלל וע"כ שפליגי דר"ל ול"ל שתוכל לומר א"נ וא"ע אבל הרמב"ם פסק שא"א מקדיש דשלב"ל ולא מהני דשא"ק רק עבור כסף כמ"ש המל"מ הנ"ל וא"כ אי יחול ההקדש אי"ל אח"כ א"נ וא"ע כלל ושפיר קדוש והבן:

י) ובני יקירי החריף ושנון כמר ישראל אלעזר שיחי' תי' דברי הרמב"ם ז"ל שפסק כרב דיכולה אשה לומר א"נ וא"ע ופסק כר"ל דיכול לכופה למע"י ובאומר יקדשו ידיך שמע"י קדוש ובגמ' אי' שפליגי רב ור"ל. דהנה יש להקשות מה קאמר בגמ' ופליגי הא לפמ"ש באספ"ז ב"ק דף ז' ע"ב שאין יכול לומר א"א בתקנת חכמים להוציא מהמוחזק וא"כ אחר שהקדיש המע"י וכיון שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי ההקדש כמו מוחזק בגוף הידי' שקדושי' המה כשאמר יקדשו ידיך וא"כ אח"כ ראוי שלא תוכל להוציא מהקדש כלל באמירת א"נ וא"ע כיון שרק מטעם א"א בתק"ח ולא מהני להוציא מהמוחזק והקדש מקרי מוחזק דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא משו"ה ס"ל לר"ל דידי' הקדש כיון שא"י לומר א"נ וא"ע אבל רב איירי שיכולה לומר א"נ וא"ע להוציא מבעל והמע"י אינו ברשות הבעל והוי להחזיק ושפיר יכולה לומר אי אפשי בתק"ח א"כ במה פליגי וי"ל נהי שלא מהני מטעם א"א בתק"ח מ"מ מועיל מטעם מחילה וכשמוחלת מזונות ממילא מע"י שלה ושפיר פליגי דר"ל דאמר שיכול לכופה ולהקדיש דלרב הא יכולה למחול המזונות וממילא המע"י שלה וא"י לכופה ולהקדיש וע"כ שס"ל לר"ל שא"י לומר כלל א"נ וא"ע. אך לשיטת הרמב"ם ומבואר בטור חו"מ סי' רל"ב ס"ק ז' ובב"י שם שאינו יכול למחול בדבר שאינו קצוב וא"כ מזונות שהוי דבר שא"ק לא מהני מחילה כלל א"כ שוב לא מצי למחול כלל ולהוציא א"י לומר א"א בתק"ח ושפיר יכול לכופה ולהקדיש ומנין שפליגי כנזכר לעיל ואף דר"ל מיירי נגד מותר הא מבואר בבעה"מ דר"ל כר"א ב"א ס"ל דמזונות תחת מותר ע"ש. אמנם מבואר בספר בני אהובה בפרק כ"ג מהל' אישות דהא דאדם יכול להתחייב עצמו בדשא"ק תלי' בפלוגתא בגיטין דף נ' ע"ב דאין מוציאין למזון אשה ובנות מנכסים משועבדים למ"ד לפי שאין כתובין ס"ל שמהני קנין לדשא"ק ומ"ד לפי שאין קצובין ס"ל שלא מהני קנין לדבר שאינו קצוב וא"כ לר"ל לשיטתו שאמר שם מטעם לפי שאין כתובין ס"ל שמהני קנין לדשא"ק וא"כ מועיל אמירת א"נ וא"ע מטעם מחילה וגם אחר הקדש יועיל ואיך אמר מתוך שיכול לכופה ע"כ שפליגי על רב וס"ל לר"ל שאי"ל כלל א"נ וא"ע משא"כ הרמב"ם פסק בפכ"א מהל' מלוה כמ"ד לפי שאין קצובין ולא מהני מחילה לדשא"ק ורק מטעם א"א בתקנת חכמים יכולה לומר א"נ וא"ע וא"כ אחר הקדש לא מהני אמירתה א"א בתק"ח להוציא מהקדש וניחא פסק הרמב"ם דלהחזיק מבעל יכולה לומר א"נ וא"ע אבל להוציא מהקדש אי"ל א"נ וא"ע משו"ה מהני ההקדש ביקדשו ידיך ויפה אמר:

יא) עוד י"ל דברי הרמב"ם ז"ל דפוסק דמזונות מה"ת וקשה למה פוסק כרב שיכולה לומר א"נ וא"ע כיון שטעמא דרב משום א"א בתק"ח ולרמב"ם הוי מה"ת. וצ"ל שמהני מטעם מחילה שמוחלת המזונות וממילא לא מגיע להבעל המע"י. אמנם מחילה בע"כ ראוי שלא יועיל כמו שנסתפק בזה המחנ"א רק מה שמהני משום שלא מקרי הקנאה שמקנה לחבירו דקנין אי אפשר בע"כ של חבירו ואף תלו' לקנות לא מהני רק מטעם סילוק שמסלק עצמו ויכול לסלק עצמו בע"כ. אמנם אי מזונות מה"ת ראוי שלא יועיל בע"כ דמצד סילוק הוי נגד מה שכתוב בתורה כיון שתנאי לא מהני על מה שכתוב בתורה והיאך מועיל סילוק ורק בדיני ממון שמהני תנאי כתבו ראשונים שרק מטעם מחילה מועיל והוי כזכה בו ומקנה אח"כ וא"כ בע"כ לא מהני להקנות וסילוק לא מהני נגד מה שכתוב בתורה ואיך יכולה לומר בע"כ א"נ וא"ע וע' בטו"ג פרק הזורק שכ' שתנאי נגד משכ"ב עם דשלב"ל לכ"ע לא מהני כיון שמחילה לא מהני בדשלב"ל וסילוק לא מהני נגד משכ"ב ע"ש וא"כ הה"ד שי"ל כן לענין מחילה בע"כ ולמה יכולה לומר א"נ וא"ע. וי"ל דרק כדי חיותה שלא תמות ברעב מזונות מה"ת אבל ליתן לה מזונות כל צרכי' וכפי שרגילה הוי רק דרבנן כמ"ש הפנ"י בכתובות דנ"ח וא"כ י"ל שמהני מטעם סילוק ע"י כולל כיון שיכולה לסלק עצמה על מזונות שמדרבנן יכולה לסלק עצמה גם על מזונות כדי חיותה ובכולל מהני על מה שכתוב בתורה כמש"כ הר"א ששון שבדיבור אחד מהני כולל להתנות עמש"ב כמו שהביא בשמו המל"מ בהל' אישות אמנם לפמ"ש הר"ן בתשובותיו סי' ע"ד דלהפקיע זכות אחרי' לא מהני כולל א"כ היאך תוכל להפקיע זכותו ע"י כולל וע' מה שתי' הגאון רב"פ בסי' ע"ג קו' הש"ך שבנשבע שלא לפרוע יחול ע"י כולל דלשיטת הר"ן ל"ק ע"ש אמנם י"ל לגבי בעל לא מקרי שמפסידו כיון שמרויח מזונות ועיקר הדבר לזכות עבורו אף שנצמח חוב מ"מ מקרי זכות כמ"ש הר"ן גיטין גבי פרוזבול דף ס"ז שמזכה לו קרקע אף שהוי חוב שלא תשמט מהני כיון שעיקר הדבר זכות כן לומר איני נזונית מהני. ולפי"ז י"ל טעם הרמב"ם באומר יקדשו ידיך לעושיהן מהני אף שפוסק כרב שיכולה לומר א"נ וא"ע דכשהקדיש הידי' אח"כ א"י לומר א"נ וא"ע כיון שמזונות מה"ת ולא מהני מחילה בע"כ רק סילוק והוי נגד מה שכתוב בתורה ורק משום כולל וכיון שהקדיש המע"י והוי להפקיע זכות ההקדש לגמרי והוי חוב להקדש בלי שום זכות כלל ולא מהני כולל להפקיע זכות אחרי' כ"ש זכות הקדש ולכן בהקדיש אי"ל א"נ וא"ע והא דאמרו בגמ' ופליגי דר"ל היינו משום דר"ל ס"ל בשבועות כ"ג דכולל ע"י עצמו לא אמרינן וא"כ ע"כ לא ס"ל שמהני לומר א"נ וא"ע מטעם מחילה כלל כיון שהוי בע"כ ומטעם סילוק הוי מתנה עמשכ"ב וכולל לא מהני לדידי' ואי יסבור שתוכל לומר א"נ וא"ע ע"כ יסבור מטעם מזונות דרבנן וגם אחר הקדש יועיל לומר א"נ וא"ע מטעם א"א בתק"ח ולמה יועיל לומר יקדשו ידיך וע"כ שפליג על רב אבל הרמב"ם שפסק כולל ע"י עצמו אמרינן כר"י בשבועות וי"ל שפיר לחלק בין קודם הקדש יכולה להפקיע מטעם כולל כיון שהוי זכות לבעלה משא"כ אחר ההקדש שהוי רק להפקיע זכות ההקדש שלא מהני. ודו"ק:

ולפ"ז ס"ל לרמב"ם דכולל להפקיע זכות אחרי' לא מהני כתשו' הר"ן. ואפ"ל שדברי הר"ן אינו סותר להב"ח בסי' רל"ד שמהני ע"י כולל שתאסור על הבעל הנאת תשמיש ע"ש. דשם כיון שבעל יכול להפר וכיון שמועיל הפרה לא מקרי להפקיע זכותו כלל כיון שמצי להפר. ולפי"ז יתישב מה שק"ל על הב"ח א"כ כל בע"ח יפקיע בקונם וע"י כולל ול"ש תי' תוס' כתובות נ"ט אלמוהו רבנן לשיעבודו דב"ח כיון שע"י כולל מהני להב"ח ולפיז"נ דלהפקיע זכות לא מהני כולל גם לב"ח ויתישב ג"כ בהא דפריך בכתובות ר"פ המדיר וכיון דמשועבד היכי מצי מדיר לה והקשיתי נוקמי בכולל ולפז"נ דהיא אינה יכולה להתיר ולא מהני כולל להפקיע זכותה כלל וא"כ נסתר מש"ל לישב דברי הרמב"ם שהשמיט שנוי' דש"ס שם:

יב) ונראה ליישב דברי הרמב"ם שהשמיט שנוי' דש"ס בר"פ המדיר. דהנה הפ"י הקשה נימא כיון שיוציא ויתן כתובה לא אלמוהו כי מי ימחה בידו אם ירצה בל"ז לגרש אשתו ולגרש כופין אותו בשוטי ולמה נימא אלמוהו ונראה דהפלאה הקשה למ"ד כתבו על איסורי הנאה פסול איך יוציא בגט כיון שאסרה בתנאי והוי כתב הגט על אי"ה ותי' שרק אסרה בהנאה כ"ז שתחתיו וא"כ אי יאסר לעולם לא יוכל לגרשה והוצרך לאלמוהו לבל יוכל לאסור לעולם ושפיר פריך וכ"ז למ"ד כתבו על איסורי הנאה פסול אבל לדידן דכשר לא הוצרכו לאלמוהו כלל ומש"ה השמיט הרמב"ם שנוי' דש"ס שם:

יג) גם י"ל קו' הפנ"י די"ל רק כופין בשוטי אי מזונות מה"ת ולהכי הביא הרמב"ם אם הבעל עני ואין לו לפרנסה אפילו לחם צר כופין לגרש משום שס"ל מזונות מה"ת ובגמ' פריך למ"ד מזונות דרבנן אפשר כמו דלא נחתינן לנכסי' כן לא כופין בשוטי משא"כ להרמב"ם שס"ל מזונות מה"ת ויש לפרש דברי ירושלמי שהביא וז"ל וכי יש אדם נודר שלא לפרוע חובו ואמר ריב"ח כיון שעתיד לגרש וליתן כתובה ולמעט מזונותי' הוי כמו שאין בו חוב ותהא יושבת וממתנת ואם גירש הרי יפה ואם לאו מעלה לה מזונות כמ"ד אין מזונות לאשה ד"ת וע' קה"ע שפי' למה יעמיד פרנס תמתין אי יתיר עצמו ישלם לה ואי יגרשנה יהי' פטור שמשעת הנדר אין לה מזונות ומשני שחל הנדר כיון שרק דרבנן ע"ש ואינו מובן הא גם בדרבנן לא חל הנדר כמו בקונם שא"ע לפיך שרק מדרבנן ולא חל גם הפרנס תקנה הוי להמתין ל' יום שמא ימצא פתח ולפמ"ש י"ל דקו' ירושלמי דקתני יוציא משמע שאין כופין בשוטי ואחר ל' יום תהי' אסורה במזונות ואין כופין לגרש ולמה תהי' אסורה וכי נדר שלא לפרוע חובו ותהא יושבת וממתנת ואחר ל' יום תהי' רשאית לזון ממנו ומשני כיון שרק מדרבנן לא כופין בשוטי לגרשה אף שאסורה במזונותיו:

יד) גם י"ל קו' הפ"י דחיישינן שמא יאסור בינו לבין עצמה ותהי' אסורה לזון ממנו ולא תוכל לכופו לגרשה בלי סהדי שאסר עלי' מזונות אכן ראוי לומר שתהי' נאמנת מטעם חזקה א"א מעיזה וי"ל קו' הש"ס לרבה שפליג בנדרים דצ"א על רב המנונא ולפי"ז להרמב"ם נאמנת שא"י להעיז כדרב המנונא ושפיר י"ל כקו' פנ"י:

טו) גם י"ל קו' הפ"י דגם בקונם שא"ע לפיך בידו להפר ועכ"ז אלמוהו הה"ד כאן למה לא אלמוהו אף שבידו לגרש אך יש לחלק דשם תאסר עליו ותגיד לו באיזה ימים אח"כ ורק יכול להפר מכאן ולהבא ויפסיד אך ר"ה ס"ל בעל מיעקר עקר כמבואר בתו"ג לאא"ז במס' גיטין דל"ה וגם שמואל דס"ל מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה וכתבו אחרוני' מטעם מיעקר עקר ולדידי' קשה קו' הש"ס משא"כ לדידן וניחא פסק הרמב"ם:

טז) וקו' הריטב"א למה נ"מ אמר ר"ל לא תימא טעמא דר"מ משום דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אלא נעשה כאומר יקדשו ידיך כיון דבאמת ס"ל לר"מ אדם מקדיש דשלב"ל י"ל דהר"ן נדרי' כ' שצריך שיאמר בפירוש כשיבא לעולם כמו לאחר שאתגייר וכאן משמע באמר סתם:

יז) ומה שהקשיתי על הריטב"א מקונם י"ל דס"ל כמ"ש הריב"ש דדוקא בהקדש א"א מוציא דבריו לבטלה משא"כ בנדר באספ"ז ר"פ המדיר ובתוס' שם:

יח) ובני החריף ובקי כמר דוד שיחי' הראני לתמוה על דברי הגאון ר"י פיק ז"ל בשאילת שלום פרשת משפטים אות ס"ח שתמה על הרא"ם שכתב שאף בתוספתא יליף מק"ו מזונות מה דברים שאין בהם קיום נפש אינו רשאי למנוע ממנה כ"ש מזונות שאינו רשאי למנוע ממנה וכ' הרא"ם שזהו אסמכתא ותמה עליו מאד היאך מצינו אסמכתא על ק"ו הא ק"ו לולא שאין עונשין מה"ד היינו דנין ק"ו לחייבו מיתה ע"פ ק"ו עיי"ש והתפלא עליו מתוס' ברכות דף ל"ה ע"א ד"ה לפניו שכתבו דברכות לפניו מדרבנן אף שהוי ק"ו מבהמ"ז מ"מ הוי רק כמו אסמכתא עיי"ש וא"כ י"ל הה"ד במזונות וצדקו דברי הרא"ם. ויפה העיר:

ומה שהקשית בכתובות דף י"ד חדא דקא מודה הא אין אדם משים עצמו רשע ורצית לסייע מזה לשיטת הראב"ן בסי' כ"ז כשמעיד ע"א ג"כ שחטא משים עצמו רשע וכאן כשהיא אומרת מיני' י"ל מהימן מהודאתו עכ"ד אתפלא עליך הא העובדא הוי קמי' דר' יוסף וס"ל בסנהדרין ד"ט דאדם משים עצמו רשע:

ומה שכתבת בשטרא פסיקתא בשטר שהוי כמעשה א"נ באמתלא כל זה מבואר בקצה"ח סי' פ"א:

הק' צא"י יעקב מייזלש

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה