חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן יח
לחתני החריף ושנון וכו' מו"ה דוב בעריש נ"י
א) מה שכתבת לפלפל בגיטין דף כ"ה ע"ב בקו' הש"ס למ"ד בתולה בדעת אחרים א"ב מהריני בועלך ע"מ שירצה אבא הא בקדושין תכ"ד לאו כדיבור רק תנאי מצי להתנות ואי נימא א"ב הוי חזרה וא"י לחזור כלל אף תכ"ד ולהכי מקודשת. וי"ל דהקו' מלא רצה אב דאינה מקודשת והא א"ב וא"כ הוי חזרה וא"י לחזור כלל ותהי' מקודשת. והארכת בזה. י"ל לדברי רשב"ם ב"ב דהוי תקנה דרבנן ובדרבנן י"ב:
ב) ומה שכתבת בדברי ירושלמי נדרים הלין נדרי מה קעביד מסתברא כדישל"מ דזקן עוקר נדר למפרע ותמוה מחדש וכדומה שמקרי יל"מ שמותר אח"כ ולמה אמר מפני שעוקר למפרע. ונראה פשוט כיון שנתבטל ראוי ששוב לא יהי' מקרי תועלת וכאכלה כולה שאין נשאלין. אמנם הרמב"ן גיטין דל"ה ס"ל אף בלא התראה שאין נ"מ למלקות מ"מ נשאלין שתי' כן לקו' תוס' תאכל לאלתר בפנינו ע"ש דאנן קיי"ל אכלה כולה נשאלין וי"ל כיון שתמיד תועלת שנודר כבונה במה והוי תועלת ושפיר י"ל נשאלין אף באכלה כולה אף כשאין נ"מ למלקות דהוי תיקון שלא יהי' כבונה במה רק בשבועה באכלה כולה כיון דכתיב לא ינקה א"כ בקושי להתיר א"כ יתלו באמת בפלוגתת הנקה"כ והטו"ז בהל' חלה סי' שכ"ג דלשיטת הטו"ז מקרי יל"מ ולהש"ך לא מקרי יל"מ. ובחדושי תמהתי מפירוש משניות לרמב"ם בנדרים נ"ב משמע גם שבועה מקרי יל"מ ואכ"מ אבל בנדרים י"ל באכלה כולה ג"כ כיון שמתקן מה שלא יהי' כבונה במה מקרי תועלת ונשאלין למה דקיי"ל אכלה כולה נשאלין רק שצריך איזה תועלת. וכ"ז אי עוקר למפרע אבל אי מכאן ולהבא א"כ אינו עוקר הבמה שבונה ולהבא אין נ"מ והוי כאכלה כולה שאין נשאלין. אמנם לתוס' גיטין דל"ה שס"ל שצריך נ"מ למלקות הדרא הקו' גם נהי שעתה א"י ליתשל מ"מ טרם שנתערב הי' מצי ליתשל ומקרי יל"מ ולא בטיל. ונראה דהנה היתר נדרים אינו מובן איך מהימן שמתחרט פן אין לו חרטה. וכתב הרשב"א והתשב"ץ שמשום ע"א מהימן באיסורין הוא. וקשה הא באתחזק איסור אינו מהימן וא"כ כשאתחזק שנדר זאת איך מהימן שמתחרט וצ"ל כיון שלדבריו הי' טעות ולא אתחזק כלל רק בטעות אתחזק ומהימן כמ"ש בהגהות מיימוני בשליח קדושין שטעה ולא אמר לפלוני רק לי שמהימן לומר טעיתי דלדבריו אין כאן חזקת א"א כלל עיי"ש בה"א תשובה ב'. אבל אי רק מכאן ולהבא ראוי שלא יהי' מהימן כלל כי הוי נגד חזקת איסור שנתחזק עד היום. וצ"ל שלהכי מהימן דרוב פעמים מתחרט על הנדר כיון שאסור לנדור רוב אנשים מתחרטי' ומטעם רוב קאתי לה מה שמהימן ולהכי י"ל לא פשיט בג"מ ע"א מהימן משם שמא מטעם רוב ולא רוב פשיט משם שמא מטעם ע"א וא"כ אי מטעם רוב לא מקרי יל"מ כלל דלא שייך איך יתבטל לסמוך על רוב מוטב ע"י שאלה הא גם ע"י שאלה רק באי' לרוב אבל אי עוקר מעיקרא והוי ע"א ועדיף מרוב דרוב ל"מ בדשיל"מ וע"א מהימן דבטיל רק א"נ מפני שנתחזק איסור וה"ל יל"מ ע"כ ע"א מהימן ביל"מ ולענין זה עדיף מרוב:
ג) והרא"ש בפסקיו לנדרים דף נ"ב הביא דברי ירושלמי ומפרש להיפך אי עוקר מעיקרא ראוי שבל יהי' יל"מ כיון שאין היתר לאיסורו דאי ישאל מעולם לא הוי אסור רק עיקר עקרו מכאן ולהבא שהרי הי' אסור עד היום ואע"פ שעקרו מעיקרא מ"מ הי' אסור עד היום ולכאורה הא אגלמ"ל דלא הי' אסור כלל. והי' אפ"ל סברתו עפ"י תוספתא פ"ג נזיר בנזיר שהי' שותה יין ואיתשיל אינו לוקה אמר ר' יהודא אם אינו לוקה מ"מ ילקה ממר"ד א"כ אף כשנשאל מ"מ בעבר מקודם לוקה חזינן שמקרי עליו שם איסור עד היום. אמנם כל הפוסקי' השמיטוהו ועמד ע"ז בתהרי"ם חו"מ סי' ל"ד. וכתבתי בגליון שם די"ל ר"י לשיטתו בבכורות ל"ז דהיתר נדרים צריך שיהי' אחד מהם חכם וא"כ אמרינן מי יימר דמזדקק לי' חכם ולא הי' רשאי לסמוך ע"ז ולהכי לוקה ממר"ד אבל למה דקיי"ל סגי בג' הדיוטות ושכיח וע' שבת דמ"ו והא דקדושין בפ' האומר בגר דאמרינן מי יימר ע' במקנה מש"כ שם דצריך שיזדקקו הני תלתא ול"ש ע"ש והי' רשאי לסמוך אינו לוקה כלל ואכמ"ל. א"כ במה מקרי שם איסור עד היום. וצ"ל כונתו פשוט דמ"מ בלי שאלה הי' אסור עד היום מקרי יל"מ אף כה"ג. ואפשר מ"מ לכתחלה נהי שאינו לוקה ממר"ד מ"מ הוי איסור לסמוך על מה שיהי' נתשל אח"כ מקרי שם איסור:
ד) ובדבר קו' הפלאה על תי' הה"מ על הרמב"ם דלוקה הבא על פנוי' משום קדשה ותמוה מקנס שמשלם מפותה הא קלב"מ ותי' הה"מ דקרא בלא אתרי בי' והקשה בהפלאה דלמה לא פריך בגמ' לר"ל דח"מ שוגגין פטורין מלשלם ויקשה מקרא דאיך משלם קנס מפותה והא קלב"מ ולפיענ"ד י"ל פשוט דתוס' יבמות נ"ט כ' דקנס אינו משלם על העראה כיון דרק מקרא מרבינן ובקנס ליכא קרא וכ"ז לדידן אבל לר"ל דח"מ שוגגין פוטרין ומקרא מפורש להרמב"ם לא יהי' קדשה ולוקה ואיך משכחת מפותה וע"כ דגילתה התורה שמשלם על העראה וכמו כל חייבי מיתות ומלקות על העראה לחוד כן נשמע מקרא זה דלא אפשר לפרש לר"ל רק אם מחייב על העראה ובהעראה ליכא מלקות משום לא יהי' קדשה כיון שרק התורה אסרה לו ולוקה כתב מפורש הרמב"ם דאל"כ ומלאה ארץ זימה ואח ישא אחותו ולהתעבר אי אפשר רק מגמר ביאה וא"כ בקדשה אינו לוקה רק על גמר ביאה וקנס מחייב על העראה והוי כמו מדאגבי' קניא ומתחייב בנפשו כו' בגיטין נ"ג ולהכי ל"ק לר"ל אבל לדידן דח"מ שוגגין חייב בתשלומין די"ל בלא אתרי בי' ושפיר י"ל דקנס רק מחייב בגמר ביאה כמ"ש תוס' ולק"מ:
ה) ובדבר הקו' בב"ב דמ"ד דפריך ואי דל"ל ארעא אחריתי מה נ"מ הא תוס' הקשו כל מוב"מ הוי שע"ק ותי' בל"ל קרקע וא"כ כשהוי מובמ"ק נגד הבע"ח והוי נוגע לבל יצטרך לישבע שד"א. ותרצת דהסוגי' לשמואל דס"ל של"ד. עכ"ד. ולפי"ז יתישב מה דלא הקשה בגמ' על הברייתא דקתני מכר שדה אינו מעיד עלי' מפני שמעמידה לב"ח דהומ"ל כנ"ל רק על שמואל לשיטתו פריך אך גם לשמואל קשה דנהי דשל"ד אבל מ"מ לבתר תק"ח שגובה מלקוחות הוי שע"ק ואינו נשבע שבועת התורה וע' תומים סי' פ"ח סקי"ז. ועיקר הקושי' י"ל דאי הי' מובמ"ק באופן שיכול לכפור כולו א"כ א"ג מלקוחות דהודאתו לא מהני נגד לקוחות ואי בגווני שאינו יכול לכפור ליכא שבועה דהוי כמו הילך וע' חו"מ סי' פ"ח סעי' כ"ט בש"ך שם. גם י"ל דהמרמ"ל נז' בש"ך סי' ל"ז הקשה היתכן בשביל נגיעה שלא יהי' לוה רשע יעיד שקר ויעבור בלא תענה ותי' שנוח לו לעבור איסור חמור בצינעא מאיסור זוטא בפרהסי' ע"ש. ולפי"ז משום שבועה שג"כ לא ידעו עולם את מי האמת והוי בצינעא לא יעיד שקר כי שניהם בצנעא. וחשיד להעיד שקר חשיד לשבועה. וגם כמה טצדקא מצי למיעבד לבל ישבע שיוכל לטעון שכבר נשבע ואין נותנים שבועה על שבועה ואפי' אם נאמר דש"ה צריך לישבע הא גם בקרקע לא ינצל מש"ה כמבואר בסי' צ"ה. אך עדיין קשה דנ"מ היכי שטוען חמשים ידענא וחמשים א"י שהוי מתשאיל"מ. וא"כ אי הוי שע"ק א"ח לשלם אבל אי לא הוי לו קרקע הוי מתשאיל"מ. אמנם לשמואל לשיטתו שפיר פריך דרב ושמואל ל"ל כלל הך דמתוך שאיל"מ. ולפי"ז יתיישב קו' התומי' דלא פריך על הברייתא דהומ"ל מטעם שאיל"מ דתנאים פליגי בזה בשבועות:
ו) ומ"ש לישב דברי הרמב"ם פרק ח"י מה"ע דהזמה והכחשה בב"א ל"מ. הדברים נכונים. ובעיקר דברי הרמב"ם לדברי הלח"מ שכ' בטעמו דס"ל ע"ז חידוש י"ל פשוט דהוי בפלוני רבעני וכן בשנ"ע בהזמה כשיזימו תרי בחד ותרי בחד דליכא חידוש כמבואר בב"ק דע"ג. ויסבור כדברי השמ"ק שכתב שם דאף שתרי כמאה רק כשבאי' תרי להכחיש תרי אבל כשבאי' להזים אחד מהעדים נהי שחבירו מסייע לו מ"מ לא הוי כמאה עיי"ש. ועיין בפ"מ ב"ק שתי' לקו' תוס' דתרי כמאה הוי חידוש וגזה"כ אבל מה שמרובין מזימין מועטי' אינו חידוש כלל והסברא כן וז"פ. וגם נראה להלח"מ שכתב מטעם חידוש והרמב"ן פ' שופטים ובטור סי' ל"ח הקשו מה חידוש הא הוי כמעידין על גופן וכמו שחללו שבת שנאמנים. ונראה דמבואר בב"ק ע"ה באומר גנבתי בפניכם לרבנן דסומכוס שם הוי עשאי"ל כיון דבע"ד מסייע לי' וע' בפנ"י מכות ד"ה ובתומים סי' ל"ח שכתב שגם בדיני נפשות כן והסברא צ"ל כיון דקיי"ל דעדי' זוממין קנס שקנסם התורה לעשות להם כאשר זמם די למקנס כשמכחיש לא כשבע"ד מסייע אותם. ולפי"ז כשבאים עדי הזמה אזי כשהעדים יאמרו להם אמת כדבריכם כי עמכם היינו וא"כ לחזור מעדותן אין בידם כלל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והעדי הזמה לא יהיו נאמנים כיון שהם עשאי"ל כי כאשר יהיו נזומים יהיו פטורים כיון דבע"ד מסייע להם. וא"כ אף במכחישים ראוי להאמינם במגו שהיו עושין כן ולהנצל ממיתה אדם משים עצמו רשע. וגדולה מזה כ' הגה"א דגם להרויח ממון אדם מע"ר כ"ש להנצל ממיתה וא"כ יש להם מגו וראוי שיהיו נאמנים ומכל מקום האמינה התורה להעדי הזמה והוי חידוש ולפי"ז כשיבואו עדי הזמה להזימם בתכ"ד של עדותן שכל זמן שהם עסוקים באותו ענין מקרי תכ"ד וע' תוס' כתובות ל"ג פא"נ אז אין מגו אצל הראשונים כלל כי אם יחזרו ויאמרו כדבריכם כן הוא א"כ יתבטל כל עדותן כי תכ"ד חוזרים ומגידים ויתבטל כל עדותן. וא"כ אז ליכא חידוש כלל שעדי הזמה נאמנים. וא"כ י"ל כה"ג גם בצירוף הכחשה מקרי הזמה כיון שליכא חידוש וא"כ שפיר נאמן בפלוני רבעני וכן בשנ"ע דמקרי יכול להזימו כשיבואו עדים תכ"ד להזים אותם ואם אפשר בשום אופן בהזמה מקרי יכול להזימו כמ"ש תוס' סנהדרין דף פ"א ד"ה אתגורי כיון דאי מיתזמי קמאי ע"ש. ול"ק כל הקו' שהקשו עליו:
ז) ומה שהבאת להקשות על הריטב"א ריש מכות דגם בממון אמרינן כא"ז ולא כא"ע מב"ק דף פ"ט במעידין שגירש ונתן כתובה ונמצאו זוממין הא הוי כא"ע. וזה קו' נכונה. ובתומים סי' ל"ח הקשה כעין זה מב"ק ע"ש. ואם נאמר סברת הריטב"א מטעם ע"ז חידוש יתישב ג"כ בכל תרוצים הנ"ל. וגם י"ל דסברתו נהי שממון עונשין מן הדין אבל ע"ז קנס וכל קנס הוי חידוש ורק כאשר קנסוהו כא"ז ולא כא"ע. אבל למ"ד ע"ז ממונא י"ל מודה הריטב"א דאמרינן כא"ע וי"ל הברייתא כהך תנא דתנאי' פליגי בזה. וז"פ:
ח) ודברי תוס' שתמהו בב"ק ע"ג באסהודי תרי בחד הא תרי כמאה ומשום זה גרס הר"ת בסנהדרין כ"ז באסהודי תרי לחד לחוד ע"ש. ובמרש"ל ומהרש"א תמהו מאד דהא אפילו איתזם נמי השני הוי תרי כמאה כ"ש היכי דלא איתזם רק חד ומסייע לי' חד כשר ע"ש. וביארתי בחדושי שכונתו כגון בע"א המעיד בנסכא דר"א שמחויב במתשאיל"מ וכשבאי' שנים ומזימין אותו שלא הוי חידוש כלל כי הוי תרי בחד ואין לו שום סייע כלל וגם ע"א בתורת הזמה כמו שהוכיחו אחרונים מרמב"ם פכ"א מה"ע דעד סוטה שהוזם צריך לשלם וי"ל זה כונת הר"ת וזה הערה חדשה. ובחדושי הארכתי בכל ענינים הנ"ל ואכמ"ל: