חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן יז
להרב המאוה"ג מו"ה נטע נ"י אבד"ק סטערצוב.
ע"ד קושית כת"ה להפוסקי' דגם היכי שמקצת נדר לא חל מעיקרא כגון בהקדש שני בהמות והי' אחת בע"מ בטל כולו מה יפרנסו מתניתין דהמדיר את אשתו מלהנות עד שלשי' יום יעמיד פרנס ופרש"י דעל תשמיש לא חל כיון דמשועבד לה ובתוס' דחו מטעם אחר ות"ל אי לא חל על תשמיש נימא בטל מקצתו בטל כולו לזאת נפשוט מדברי רש"י דכה"ג כשלא חל מעיקרא לא אמרינן בטל כולו ופלא על אחרונים שנסתפקו בזה עכ"ד ובקשני לשים עיוני בזה:
תשובה, א) דברי כת"ה מבוארי' בשעה"מ בה' נדרים פי"ב ה"י הביא ספק זה בשם ספר קול יעקב ושפשיט לה מהמדיר את אשתו ככל דברי כת"ה. אמנם השעה"מ שם דחי ראייתו דשם מן הדין חל דקונמות מפקיע מידי שעבוד ורק דאלמוהו רבנן לשעבודא ולהכי לא חל קונמות אף שקדושת הגוף מפקיע משעבודא וי"ל רק אלמוהו בהנאת תשמיש ובשאר הנאות לא אלמוהו אבל היכי שמן הדין לא חל הנדר על מקצתו י"ל דלא חל על כולו:
ובחדושי במס' קדושין דף ס"ג כתבתי לישב דברי תוס' ד"ה וידים בהא דקחשיב תנאים דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ופריך וליחשבי' נמי ר"ע בהא דקונם שא"ע לפיך שאמר יפר שמא תעדיף ומשני דאמר ר"ה ברי' דר"י באומרת יקדשו ידי לעושיהם וידים איתנהו בעולם וכ' תוס' הה"ד דהומ"ל שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו ותמוה הא בכתובות נ"ט בהא דפריך והא משועבד משני קה"ג מפקיע מידי שעבוד אבל לא שיועיל בדשלב"ל וע' בהפלאה בכתובות שפירש פירוש אחר בתוס' ולע"ד דקשה לתוס' על ר"ה ברי' דר"י שאמר באומרת יקדשו ידי לעושיהן והא במתניתין רק קתני בקונם שא"ע לפיך ולא קתני כלל באומרת יקדשו ידי וצ"ל כונתו שנעשה כאומרת יקדשו ידי לעושיהן והיינו שבאומרת מהני ממילא תמיד אמרינן שנעשה כאומרת אך קשה הא קיי"ל דאדם מוציא דבריו לבטלה ומדוע נימא שנעשה כאומרת הא ר"ל רק משני כן בכתובות שם לר"מ שס"ל אא"מ דבריו לבטלה משא"כ למה דקיי"ל כחכמים בערכין באומר ערכי על פחות מבן חודש אינו חייב דמים כלל וי"ל דס"ל לר"ה ברי' דר"י דע"כ סוברים אין אדם מוציא דבריו לבטלה דקשה נימא כיון שבטל על המע"י בטל על העדפה ג"כ בשלמא לריב"נ ל"ק דלאחר שתתגרש אמרינן שחל למפרע דאל"כ איך יפר אם רק חל אחר גירושין רק אמרינן אחר גירושין דחל מעיקרא וכמ"ש הר"ן נדרי' דפ"ה אבל לר"ע קשה וצ"ל דס"ל דא"א מוציא דבריו לבטלה אי נימא בטל כולו ואמרינן שנעשה כאילו פירש בהדיא רק על העדפה לא על מע"י כלל וכיון דע"כ ס"ל לר"ע א"א מוציא ד"ל ואמרינן נעשה כאומרת על העדפה דאל"כ נימא בטל כולו וכיון שבע"כ ס"ל כן שפיר אמרינן נעשה כאילו אומרת יקדשו ידי לעושיהן כיון שס"ל בע"כ דא"א מוציא דבריו לבטלה ומעתה י"ל כונת דברי תוס' שהי' ק"ל מה דוחקי' דר"ה ברי' דר"י להוציא ר"ע מפשטן שס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמו שמוקי ר"נ ביבמות נ"ג רק לומר בהקדיש ידים וצ"ל משום דקשי' לי' לר"ה ברי' דר"י על ר"ע נימא כיון שבטל למע"י בטל להעדפה דקתני סתם מקדיש מע"י וצ"ל דס"ל אא"מ דבריו לבטלה ונעשה כאומר רק להעדפה וכיון שס"ל נעשה כאומר משום אא"מ ד"ל ממילא אמרינן נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן ואין מוציאין אותו כלל מפשטות דבריו שמיירי באומר קונם מע"י אשתי רק משום נעשה כאומר כיון שס"ל אא"מ דבריו לבטלה הוי כאומרת רק להעדפה וכאומרת יקדשו ידיך לעושיהן וכיון שאין מוציאין מפשטן שפיר אמרינן שס"ל א"א מקנה דשלב"ל כהילכתא וע"ז כתבו תוס' דה"ה דהוי מצי לשנויי לקושי' דבטלה מקצתו בטלה כולו דקונמות קה"ג ומפקיע מידי שיעבוד ומן הדין חל על כל מע"י רק משום אלמוהו א"כ כה"ג לא בטל כולו כתי' השעה"מ ואצ"ל כלל שר"ע יסבור א"א מוציא דבריו לבטלה רק מצי סבר כחכמים וא"כ לא אמרינן נעשה כאומר כלל ואין מוציאין דברי ר"ע מפשטן שאמר קונם שא"ע לפיך ולפרש באומר יקדשו ידיך וממילא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכתב זאת דלא יקשה לר"נ והני אמוראים שסוברים דר"ע ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזהו פי' חדש בדברי תוס' והבן:
ב) ובאופן אחר נראה לפרש דברי תוס' שהי' קשה להו לתוס' למה אמר ר"ה ברי' דר"י באומרת יקדשו ידי לעושיהן ומוציא מפשיטות לישנא דמתניתין ולא אמר משום נעשה כאומרת יקדשו ידי לעושיהן. ונהי דקיי"ל דאדם מוציא דבריו לבטלה מ"מ קשה לשיטת הריטב"א כתובות נ"ט שרק בערכי עלי שצריך לשנות דבורו מערך לדמי' אז ס"ל לחכמים שמעריך פחות מבן חודש פטור ולא משנין דבורו אבל היכי שרק מתרצינן ומאלמינן דבריו שנתכוין באופן המועיל לכ"ע אמרינן אא"מ ד"ל א"כ נימא נעשה כאומרת יקדשו ידי ולמה אמר באומרת יקדשו ידי לעושיהן הו"ל לומר נעשה כאומרת וי"ל דקשה נימא בטל כולו וצ"ל לר"ע מתוך שחל על העדפה חל על כל מע"י בכולל ושפיר הוי דברים שבינו לבינה ול"ק קו' תוס' בכתובות וא"כ ע"י נעשה כאומר יקדשו ידיך נפקיע זכותו במע"י שבכולל חל כמ"ש הב"ח סי' רל"ד ולהפסידו משום אא"מ דבריו לבטלה י"ל לא אמרינן ולהכי רק באומרת בפירוש יקדשו ידי לעושיהן וחל בכולל ולא אמרינן בטל כולו וע"ז כתבו תוס' דהומ"ל קונמות מפקיע מידי שעבוד ומן הדין חל ולא אמרינן כלל בטל כולו כמ"ש השעה"מ וא"כ י"ל כולל להפקיע זכות אחרים לא אמרינן כמ"ש בתשו' הר"ן סי' ע"ד או שלא חל כלל כולל להפקיע משיעבוד כטו"ז החולק על הב"ח שם ורק על העדפה לחוד חל ולא בטל כולו כיון שמן הדין חל כתי' השעה"מ הנ"ל וא"כ שוב לא מפסידין לבעל כלל ע"י שאומרי' אא"מ ד"ל וא"כ י"ל לכ"ע אמרינן אא"מ דבריו לבטלה וסגי לשנויי נעשה כאומרת יקדשו ידי ולא צריך לשנויי באומרת זהו י"ל כונת תוס' דהומ"ל קה"ג הוי קונמות ומפקיע משעבוד רק אלמוהו אבל מן הדין חל על מע"י ג"כ ולא אמרינן בטל כולו וי"ל שחל רק על העדפה וא"כ מצי לומר משום נעשה ולא צריך לאוקמי באומרת בפירוש כיון שלא הוי להפסידו י"ל לכ"ע אמרינן א"א מוציא ד"ל לאלם דבורי' והבן ולפי"ז אין הוכחה מתוס' לשיטת הפוסקי' דקונם חל ג"כ על דשלב"ל:
ג) ולדברי הקול יעקב שפשוט לי' מדברי רש"י שמדיר מליהנות גם תשמיש בכלל רק לא חל כיון דמשועבד שהיכי שלא חל מעיקרא לא אמרינן בטל כולו נראה לישב שיטת רש"י ממה שהקשו תוס' למה פריך בגמ' על מזונות כיון דמשועבד היכי מצי מדיר לה והא תנן קונם שא"ע לפיך א"צ להפר ליפרוך מגופה דמתניתין דלא חל על מה שמשועבד דאי חל נאסרה בתשמיש ולמה ימתין ל' יום לימא יוציא לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת. ונראה דלכאורה כיון דאשה אחר גירושין צריכה להמתין שלש חדשי' משום הבחנה והני שלש חדשים מונין משעת כתיבה והכי קיי"ל בגיטין דף י"ח א"כ למה בתשמיש יוציא בשבת אחת לב"ה או שתי שבתות לב"ש נכתוב גט ונמתין ג' חדשים שמא ימצא פתח לנדרו וצ"ל דאי לא ימצא עד שבוע או שתי' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' לא ימצא עוד פתח כלל כיון דתשמיש שיעורו בכך אילו הי' לו פתח הי' מוצא בשבת אחת או שתי שבתות. וכשאוסר מזונות ותשמיש נהי שעל ידי שלא חל על תשמיש לא יחול על מזונות לא אמרינן כמ"ש בקול יעקב אבל אי ימצא פתח להתירה הנאת מזונות אזי אם ע"י שאלה מותר מקצתו ודאי מותר כל הנדר דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כמבואר בנדרים דף ס"ו וא"כ אינו מוציא בשבת לב"ה או שתי שבתות לב"ש דאף אי חל על תשמיש צריך להמתין שלשי' יום שמא ימצא פתח לנדרו שנדר על מזונות ויתבטל גם הנדר מתשמיש שהותר מקצתו הותר כולו ולהכי לא פריך הגמ' ממתניתין רק מקונם שא"ע לפיך. והבן:
ד) ולדברי השעה"מ יש להבן מה שפי' רש"י שגם תשמיש בכלל ומנין לרש"י זאת נימא שרק נתכוין לאסור הנאתה לא מה שגם הוא נהנה ומה"ט חולקים תוס' על רש"י וכמבואר ברא"ש ונראה דהי' קשה לרש"י קו' הפלאה למ"ד דכתב גט על איסורי הנאה פסול איך יוציא בגט הא הוי על איסור הנאה ומה שתי' שרק הדירה כ"ז שהיא תחתיו אינו מובן דסתמא קתני משמע לעולם לא רק כ"ז שהיא אשתו ומזה יצא לרש"י שסתם להנות כל הנאות וגם תשמיש בכלל ומה שלא אמרינן נדר שבטל על תשמיש בטל כולו משום שמה"ת שפיר חל על תשמיש ג"כ כמ"ש השעה"מ מפני שקונם מפקיע מידי שעבוד והטעם כ' הטו"ז בסי' רל"ד ס"ק ס"ג בקונם שמפקיע מידי שעבוד כשהיא אוסרת משום שתוכל לומר א"נ וא"ע וכשבעל אוסרה משום שיכול לומר צאי מע"י במזונותיך ודמי לבע"ח כיון שמצי לסלקו בזוזי ובתשמיש אינו מובן למה קונם מפקיע משעבוד מה"ת וא"ל שיכול להפקיע ע"י שיאמר קונם הנאת תשמישך עלי שעל עצמו יכול לאסור וא"כ כיון שבידו כה"ג שוב יכול ע"י קונם להפקיע שעבודה דז"א דבאומר הנאת תשמישך לי לא נפקע שעבודו כלל רק אסורה משום שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל השעבוד רמי' עליו וצ"ל מטעם שבידו לגרשה ובגירושין להפקיע שעבודה להכי ע"י קונם ג"כ מפקיע וכ"כ הראנ"ח בסי' ס' שמשום שבידו לגרשה להכי קונם מפקיע מידי שעבוד תשמיש וא"כ אי נימא כשאמר סתם נתכוין להדירה בהנאה לעולם א"כ לא מצי לגרשה למ"ד כתבו לגט על אי"ה פסול וא"כ קונם לא מפקיע משעבוד ולא חל כלל ונימא בטל כולו וכל הנאות לישתרי וע"כ שרק כוונתו על כ"ז שהיא תחתיו ומצי לגרשה ולהכי קונם מפקיע וחל מה"ת גם על תשמיש ולא בטל כולו כמ"ש השעה"מ והיינו אי סתם גם תשמיש בכלל אבל אי אין תשמיש בכלל א"כ מנין שנתכוין רק על כ"ז שתחתיו כיון שעל מזונות גרידא שפיר חל ולמה מוציא בגט הא פסול בכתבו על אי"ה ומשום זה פרש"י שגם תשמיש בכלל הנאה ומה"ת חל ולא בטל כולו ורק חל משום שבידו לגרשה וע"כ רק כ"ז שהיא תחתיו אוסרה שאז בידו לגרשה. ואף דקיי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר כמבואר בגיטין ד"כ מ"מ מדבגמ' שם רצה לסייע מברייתא ולא הביא ממתניתין דהמדיר דיוציא ויתן כתובה ואיך מוציא כקו' הפלאה להכי ס"ל לרש"י דגם תשמיש בכלל ומטעם בידו לגרשה וע"כ נתכוין רק על זמן שתחתיו והיינו לרב אשי שם שרצה לסייע מברייתא ולא הביא ממתניתין דהמדיר מיהת בגמ' לא מצי ליפרוך ממתניתין למה על תשמיש לא חל ועל מזונות חל דהומ"ל כתבו על אי"ה כשר ולא נשמע כלל שמתכוין גם לתשמיש די"ל שפיר אף שסתם לעולם מ"מ כשר הגט ולהכי רק פריך מקונם שא"ע לפיך, וכן שנוי' דהגיע זמן ולא נשאו י"ל ג"כ ס"ל כן רק רש"י פי' אליבא דמ"ד שפסול וכן לר"א בגיטין ד"כ שלא הביא סייעתא ממתניתין להכי פי' דסבירא ליה שתשמיש בכלל ודוק:
ה) הן ק"ל אי נימא היכי שלא חל מעיקרא מקצתו בטל כולו מ"פ בגמרא על המדיר את אשתו מקונם שא"ע לפיך נימא כיון שחכמים תקנו מעשה ידי' ואדעתא דהכי נשאה ומתחייב אדם עצמו בדבר שאינו חייב והוי דבר קצוב משקל חמש סלעי' והוי מה"ת שלו ואלמוהו לחוב דאורייתא ממילא לא חל ג"כ על המותר אף שהוי אינו קצוב ולא מהני לחייב עצמו רק שמגיע בתקנת חכמים ורק מדרבנן מ"מ לא חל הנדר דאמרינן נדר שבטל מקצתו שלא חל על מע"י בטל כולו ולהכי א"צ להפר אבל מזונות הוי דבר שאינו קצוב ורק מגיע בתקנת חכמי' אבל החיוב דידי' לא מועיל ומה שרק תק"ח לא אלמוהו ואין לומר כיון שמעה כסף קצוב והוי מה"ת כיון שאדעתא דהכי נשאה ומחייב עצמו בזה א"כ נימא כיון שבטל על מעה כסף בטל כולו דז"א כיון שמעה כסף רק תחת מותר וכיון שמותר אינו קצוב ורק מדרבנן גם מעה כסף שתחת מותר לא עדיף מיני' ורק דרבנן כי מה"ת לא מגיע מותר ממילא לא מתחייב במ"כ ולא אלמוהו כלל אמנם י"ל שהך פלוגתא תלי' בפלוגתא דאמוראי בשבועות כ"ג לר"י שס"ל דשבועה חל על נבלה ושחוטה בכולל דכולל ע"י עצמו אמרינן ונימא איפכא מתוך שבטל שבועתו על נבלה בטל על שחוטה וצ"ל דס"ל כשלא חל מעיקרא לא בטל כולו וחל על שחוטה ושוב משום כולל חל על נבלה ג"כ ור"ל ס"ל דלא אמרינן כולל ע"י עצמו משום דאמרינן איפכא מתוך שלא חל על נבלה בטל על שחוטה ג"כ ולפי"ז קו' הש"ס לר"י וא"כ למה א"צ להפר הא נהי שאלמוהו למע"י ולא חל הנדר אבל מותר רק דרבנן כיון שהוי אינו קצוב ורק מתק"ח ויצרך להפר וע"כ גם בדרבנן אלמוהו הה"ד במזונות ולפי"ז י"ל קו' מר"מ שיף בהא דפריך הגמ' אם איתא לדר"ה א"ר דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה א"נ וא"ע קונם שא"ע לפיך אמאי א"צ להפר נימא מתוך שיכולה לומר א"נ וא"ע נעשה כמו שאומרת א"נ וא"ע ולמה לא פריך על ר"ה א"ר גופי' ומה נ"מ אם איתא הלכה כוותי' או לא מ"מ על ר"ה א"ר גופי' הו"ל למיפרך ולפי"ז י"ל דהומ"ל דכר"ל ס"ל דל"ל כולל ע"י עצמו וס"ל אף שלא חל מקצת בתחלתו נמי בטל כולו וא"כ כשם שלא חל על מע"י לא חל על מותר ומע"י מה"ת שלו משא"כ מזונות להכי רק פריך אם איתא לדר"ה א"ר והיינו שנפסוק כוותי' וגם בכולל ע"י עצמו קיי"ל כר' יוחנן וא"כ קשה כיון שלר"י לא בטל כולו למה במותר שהוי אינו קצוב כמו מזונות א"צ להפר ודוק:
ו) ובסגנון הנ"ל שכתבתי שהיכי שלא חל מעיקרא מקצתו אי בטל כולו תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל יש ליישב באופן אחר דברי רש"י שפי' שגם תשמיש בכלל מקו' תוס' די"ל דלהלכה דקיי"ל כר"י שכשלא חל מעיקרא לא בטל כולו י"ל גם תשמיש בכלל אבל לר"ל אי אפשר לומר כן שיתכוין גם לתשמיש דא"כ נימא שבטל כולו וא"כ ממתניתין לא מצי למיפרך דהומ"ל מתניתין כתנא דל"ל כולל ע"י עצמו דמתניתין דיש חורש בתלם אחד וחייב שמונה לאוין דמסיק במכות כ"ב דהאי תנא כולל ל"ל ותמוה היאך חל נזיר על כהן ופי' הריטב"א שם דכולל ע"י עצמו ל"ל והומ"ל מתניתין כהך תנא וע"כ לא נתכוין לתשמיש ורק פריך מקונם שא"ע לפיך:
וקו' מרמ"ש למה פריך גמ' אם איתא לדר"ה א"ר דאמר יכולה אשה שתאמר א"נ וא"ע מקונם שא"ע לפיך אמאי א"צ להפר ולא פריך על ר"ה אמר רב גופי' י"ל דלכאורה ק"ל מ"פ נימא נעשה כאומרת א"נ וא"ע כמו נעשה כאומר לה צאי מע"י במזונותיך הא י"ל שהוי רק ספק אי מתכוין לומר לה צאי מע"י ובמדיר הנאה שמה"ת אסור א"כ הוי ספק דאורייתא אולי נתכוין לומר צאי מע"י במזונותיך ולחומרא אבל קונם שאיני עושה לפיך הוי דבר שאין בו ממש ומה"ת לא חל רק מדרבנן וספק דרבנן להקל ולא אמרינן מספק שיהי' כאילו אומרת א"נ וא"ע וי"ל דקיי"ל א"א אוסר דשלב"ל ורק באומרת יקדשו ידים והוי יש בו ממש ומה"ת אסור ונימא נעשה כאומרת כמו במתניתין ולפי"ז לרב ל"ק דרב כר"מ ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל ביבמות דצ"ג וא"צ לאוקמי באומרת יקדשו ידי והוי אין בו ממש ולהכי רק פריך אם איתא לדרב שיכולה לומר א"נ וא"ע ולהלכה קיי"ל שא"א מקדיש דשלב"ל ומיירי באומרת יקדשו ידי וג"כ מה"ת אסור ול"ק קו' מרמ"ש:
ז) ומה שהקשו על הרי"ף שהשמיט שנוי' דש"ס בהגיע זמן ולא נשאו. נראה דס"ל כפי' רש"י משום שמדרבנן יכול לאסור ומתניתין ס"ל מזונות מה"ת וכשיטת הרמב"ם אך הקשו תוס' מקונם שא"ע לפיך שמע"י ג"כ דרבנן וי"ל כיון שחכמים תקנו א"כ כל הנושא ע"ד כן נושא והוי כהתנו וכמחייבו עצמם וממילא כיון שיכול אדם לחייב עצמו הוי מן התורה ומע"י הוי קצוב חמש סלעי' אבל מזונות בהגיע זמנו אף שכן חייב עצמו כשיגיע זמנו יתן מזונות מ"מ כיון שהוי דשא"ק לא מהני החיוב ורק מתק"ח מחויב ורק מדרבנן ושפיר יכול לאסור אמנם הא כיון שע"ד כן קדשו הוי כשטרא פסיקתא וכדר"ג א"ר בכתובות ר"פ הנושא וראוי שיהי' גם בדשא"ק מה"ת ויהי' ראי' מזה לנוב"י חו"מ סי' כ"ז שחידש דשטרא פסיקתא ג"כ רק מהני מדרבנן אמנם הקשו הראשונים משאול המלך שאמר איש אשר יכנו יעשרנו המלך והא הוי דשא"ק ותי' כיון שאמר וגם את בתו יתן לו הוי שטרא פסיקתא וא"כ נשמע שהוי מה"ת אך י"ל דעיקר הטעם שלא מהני דשא"ק שהוי כמו דבר שלב"ל וא"כ אי מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם מהני ושם ג"כ כיון שאמר את בתי ויעשרנו שפיר מועיל ולא מטעם שט"פ וי"ל שרק מדרבנן וזה תלי' בפלוגתא דקני את וחמור בב"ב דקמ"ג למ"ד קנה כולו י"ל מהני ג"כ דבר שבא לעולם עם דשלב"ל אבל למה דקיי"ל קנה מחצה ג"כ לא מהני לדבר שלב"ל כלל וקשי' משאול וצ"ל שט"פ מה"ת ולפי"ז י"ל הך שנוי' דש"ס קאי למ"ד קנה כולו וי"ל שם בשאול מועיל כיון שהבטיח דבר קצוב עם א"ק אבל בהגיע זמנו שהוי רק אינו קצוב שפיר רק מדרבנן ושטרא פסיקתא ג"כ דרבנן הוא אבל הרי"ף פוסק כמ"ד קנה מחצה וא"כ ע"כ בשאול המלך מהני מטעם שט"פ והוי מקרא ומה"ת וא"כ גם בהגיע זמנו א"י לאסור כלל ולהכי השמיט הרי"ף הך שנוי' דש"ס:
גם י"ל קו' תוס' על רש"י מקונם שא"ע לפיך י"ל דהסוגי' למ"ד קונם לשון שבדו להם חכמי' וכ' תוס' נזיר דף ב' שרק מדרבנן וי"ל שיטת רש"י כן וי"ל שפיר נדר דרבנן לא חל על שעבוד דרבנן אבל אנן קיי"ל לשון נ' ומה"ת וקשה מקונם שא"ע לפיך שגם כן לא מהני נדר דאורייתא על שעבוד דרבנן הה"ד בהגיע זמנו לא מהני ולהכי השמיטו הרי"ף:
ח) ולשיטת הרא"ש שלהכי אין תשמיש בכלל שרק נתכוין לאסרה בהנאה אבל לא להפסיד לעצמו ג"כ ע"ש י"ל קו' הפלאה למה לא מקשה בגמ' מיוציא ויתן כתובה והא קונמות מפקיע וע"כ גם בדרבנן אלמוהו ומ"ש ממזונות ולפי דברי הרא"ש ניחא דע"כ לא התכוין לאסור לה בהנאה מכתובתה דא"כ תהי' קלה בעיניו להוציאה ויהי' אסור לו לדור אתה ולהפסיד לעצמו לא נתכוין וא"כ רק אסרה בהנאת מזונות ולא כתובתה אמנם הא אחר גירושין יש לה עצה ללוות מאחר ולגבות בשעבודא דר"נ וא"כ לא תהי' קלה בעיניו להוציאה אך י"ל מ"מ לא רצה ליפרוך מכתובה דהומ"ל דמתניתין כתנא החולק בקדושין דט"ו על שעבודא דר"נ או כיון דכתובה דרבנן לא ס"ל שעדר"נ כמו בגרמי לדעת הר"ש הביא בש"ך סי' פ"ו ליכא שדר"נ אבל בחדושי כתבתי שרק בגרמי שהוי קנס משא"כ בשאר חוב דרבנן מיהת הו"מ לשנויי כך ועדיף למיפרך ממע"י:
ולשיטת רש"י שגם תשמיש בכלל א"כ הה"ד כתובה וקשה קו' הפלאה וי"ל קו' הפלאה דבאמת כופין ליתשל על נדרו וכמו שתי' בשטמ"ק כתובות נ"ט על קו' תוס' מכל בע"ח שיאסר עליו בקונם ע"ש רק כיון שבידו כל יום לאסור ובכל יום תצטרך לילך לב"ד וזילא בה מילתא יותר מע"י פרנס ולהכי יוציא ויתן כתובה ואז נכופו ליתשל לעצמו וז"פ:
טז ובחדושי הקשיתי מ"פ בגמ' ממע"י על מזונות לשיטת הרמב"ם ע' בב"י אה"ע סי' ס"ט וברש"י כתובות ק"ז ובהגה"א שבעל אי"ל צאי מע"י במזונותיך בע"כ רק כשמתרצית אבל אשה יכולה לומר א"נ וא"ע בע"כ של בעל כיון שמזוני עיקר והנה בכל בע"ח לא אלמוהו לשעבודא כתב הרא"ש מטעם שיש לו עצה ללוות מאחר ויגבה בשעדר"נ ותוס' ב"ק דף פ"ט כ' בחוב שאינו ברור ליכא שעדר"נ וא"כ מזונות לא אלמוהו כיון שיש לה עצה ללוות מאחר ויגבה בשעדר"נ דחוב ברור דכשאינה מתרצית א"י לומר צאי מע"י ותוכל להבטיח שלא תתרצה בשבועה וקיומי' ועתו"ס ב"ק פ"ט ורק זילא בה מילתא לכך ל' יום ולא יותר אבל הנדר חל שפיר אבל מע"י אין חוב ברור כיון שיכולה לומר א"נ וא"ע בע"כ דידי' ומותר אף לרבינו יונה שאי"ל א"נ מעה כסף וא"נ מותר מ"מ אין חוב ברור דהרשב"א כתב שרק אי נתותר ממע"י הוי שלו אבל אין יכול לכופה שתעשה מותר ואין חוב ברור ואין לו שום עצה שפיר אלמוהו. ואם נאמר בכל חוב דרבנן ליכא שעדר"ל ניחא וסוגית הש"ס אי מזונות דרבנן. והי' מקום ליישב הרמב"ם שהשמיט שנוי' דש"ס כיון שס"ל מזונות מה"ת ומע"י דרבנן וגם אין חוב ברור ויהי' ראי' לרש"ל שבחוב דרבנן ליכא שעדר"נ ובש"ך סי' פ"ו חולק עליו ע"ש:
י) ובתשו' הראנ"ח בסי' ס' כתב קונם תשמישך עלי רק חל מטעם בידו לגרשה ותמוה א"כ באומרת הנאת תשמישך עלי למה חל הא היא אין בידה לגרשו וע' בנדרים ט"ז ונראה כונתו דס"ל דהוי נדר לבטל את המצוה ורק חל כשמזכיר המצוה כמו ישיבת סוכה אבל בסתם לא נתכוין למצוה כמו באוסר ע"ע יין סתם לא נתכוין לקידוש והבדלה וע' רש"י נזיר דף ד' ובראב"ן והסברא כיון שמצי לפרש ואומר סתם לא התכוין כלל על מצוה וא"כ בסתם קונם נימא לא התכוין לעונה ולמצוה ולהכי הוצרך לטעם בידו לגרשה ומועיל כיון שאין להפקיע משיעבוד כשאמר הנאת תשמישך רק מטעם שלא חל כה"ג לבטל מצוה וכיון שבידו לגרשה חל אבל היא כשאסרה עליו לא מקרי מבטל ממצוה דמצי הוא לקיים באחרת כמ"ש הרשב"א נדרים ט"ז וחל הנדר כה"ג ואין מאכילין לאדם דבר אסור לו והבן:
ועיין תשו' ריב"ש סימן רצ"א דבשני פעולות חלוקות לא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו. וע' מחנ"א ה"ש סי' ט'. וי"ל תשמיש ומזונות מקרי פעולות חלוקות. ואין ראי' לפשוט ספק הקול יעקב מר"פ המדיר:
ידידו הק' צא"י יעקב מייזלש