חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן טז
תרס"א. להחריף והשנון שלשלת היוחסין מו' יצחק יהודה נ"י מקוטנא.
בדבר קושית מעלתו על דברי הרמב"ם פ"א מהל' א"ב דסריס חמה משמש באבר מת ובפ"א מהל' סוטה מפרש הא דשמואל שחוף מקנין על ידו במשמש באבר מת ומתניתין היא בפרק הערל סריס חמה שבא על יבמתו פסלה מתרומה ולרמב"ם מה קמ"ל שמואל וכי מתניתין אתא לאשמעינן ובתשו' הרא"ש כלל מ"ג סעי' ה' מבואר שלא כדברי הרמב"ם עכ"ד:
תשובה. א) הנה בפשיטות אין זה קושי' די"ל שמואל פירושו דמתניתין אתא לאשמעינן דבאבר מת מקנין ע"י א"כ גם סריס חמה מפרשינן בא"מ ומקנין ע"י אבל לולא הא דשמואל לא הוי ידעינן דמשמש בא"מ מקנין והוי מפרשינן סריס חמה כשמצי לבעול אלא שאינו מוליד וכתשו' הרא"ש וכתוס' סוטה דף כ"ו ובתשו' חוו"י סי' רכ"א כתב שמפוטיפר נשמע שמשכחת סרים שמצי לבעול וטובא אתי לאשמעינן שגם בא"מ מקנין וא"כ גם בסריס חמה מפרשינן באבר מת ופרושא דמתניתין אתי לאשמעינן וז"פ:
ב) עוד נראה דבאמת תמוה מאד כיון דקיי"ל משמש בא"מ פטור למה יפסול מתרומה והוי זה חידוש גדול מה שממתניתין לא הי' נשמע כלל דהנה בשבועות דף י"ח אמר רבא כו' המשמש מת בעריות פטור והקשה הריטב"א הא בפרק הבא על יבמתו מפיק מקרא דש"ז וכתב הריטב"א בשבועות דתרווי' צריכי דאי מההיא דאשת איש הוי אמינא שכן אוסרה מתירה ויש לה היתר בחיי אוסרה משא"כ בנדה ואי הוי כתב בנדה הו"א מה לנדה שכן אינו במיתת ב"ד עיי"ש ולפי"ז הוי מצינן למימר באשת אח שאין היתר לאיסורו ואין אוסרה מתירה וחמור מאשת איש ולהכי חייב במשמש בא"מ וגם חמור מנדה דנדה יש היתר כשתטבול ושפיר פוסלה מתרומה אבל בח"ל ודאי משמש בא"מ פטור דהוי ק"ו מא"א ונדה גם בשפחה חרופה כתיב ש"ז א"כ כל ח"ל ילפינן לפטור משמש בא"מ וע' תוס' יבמות דף נ"ה ד"ה לישתק דאי כל ח"ל בגמר ביאה לישתק בשפחה חרופה עיי"ש והיינו לענין העראה כיון שכתב בח"כ ממילא הי' פוטרין בח"ל אבל לענין משמש בא"מ י"ל ילפינן משפחה חרופה ולישתק לא שייך דצריך לענין העראה וא"כ לא הוי ידעינן לפסול קמ"ל דשמואל דמ"מ פוסל. ואחר שאשמעינן שמואל שמשמש בא"מ פוסל א"כ שוב י"ל גם במתניתין במשמש בא"מ פוסל ולאו מטעם שמחייב באחות אשה די"ל שפטור מטעם שמקשינן כל עריות בהיקשא דר' יונה לנדה. ולשיטת הריטב"א צ"ל טעמא דרבא לחומרא מקשינן ולא לקולא וכמ"ש תוס' יבמות דף ח' ע"א אליבא דרבא ולהלכה י"ל כאינך אמוראי ופטור ומ"מ פוסל כיון דשמואל ס"ל שפוסל אף היכי שפטור בודאי כמו בח"ל אבל אי לאו דשמואל הו"א טעמא דמתניתין משום דאשת אח משמש מת חייב ולא מקשינן לקולא וטובא קמ"ל שמואל דנהי דפטור מ"מ פוסל וגם במתניתין י"ל כן ולקולא ג"כ מקשינן ודוק:
ג) גם י"ל שמואל כאביי ס"ל משמש מת בעריות חייב ורק בח"כ אבל בח"ל פוטר דילפינן משפחה חרופה ושפיר הוי רבותא והא דפריך ביבמות דף פ"א טעמא דבעלה הוא הא אחר לא פסלה קשי' לרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה פסולה ליבמה וקשה נימא רק רבותא דסריס אף שהוי אבר מת פסלה וע"כ צ"ל קו' הש"ס ליתני באחר וסריס חמה. ויקשה נימא בח"ל כי שומרת יבם רק בלאו ומשמש מת פטור ואינו פוסלה משא"כ בח"כ ומ"פ לרב המנונא וי"ל כיון שלרה"מ הוי כאשת איש שתאסר עליו ולא יתפסו קדושין כמו אשת איש וקרא גלי בשומרת יבם לא תהי' חוצה לאיש זר שלא תפסו קדושין וכיון שהוי כא"א ראוי גם בזה שמשמש בא"מ יהי' חייב ושפיר פריך והבן:
ד) ומ"ש בשם חו"ז הגה"ק שליטא"ס כיון דסריס חמה יש לו רפואה הוי מוקמינן לאחר שנתרפא ופסלה מטעם כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה עולמית ביבמות כ"ז והא דפריך באיילונית זונה היא ולא תירץ כשנתרפאת משום דאיילונית אין לה רפואה כמ"ש תוס' ורא"ש ריש יבמות ודפח"ח. אך יל"ע בסריס חמה שעומד להתרפאות א"כ לפמ"ש תוספות ישינים ביבמות דף ב' דנדה לא מקרי אינו עולה ליבום כיון שמותרת לאח"ז א"כ הה"ד סריס חמה כן ובש"ע אינו מבואר בסריס חמה שנתרפא אי מותר לייבם ומצאתי במגיני שלמה יבמות כתב בפירוש כיון דסריס חמה רפואתו בידן כדאמר ר"א שכן במומן נתרפא קורא אני יבמה יבא עלי' שהרי תיכף אנו יכולין לרפאותו עיי"ש גם מבואר בק"נ על הרא"ש פ' הערל אות כ"ב דלכ"ע סריס חמה אין לו רפואה כלל וגם דיקשה על הרי"ף שס"ל דאיילונית בת רפואה היא כמבואר במגיני שלמה וכן שיטת רש"י בגיטין דף מ"ו ויקשה מ"פ בגמ' איילונית זונה היא ונוקמי כשנתרפאת ומ"מ אסורה כיון דלא שכיח שתתרפא אמרינן באיילונית כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כו' כמ"ש המג"ש וע"כ כיון שקתני איילונית ואי שנתרפאת אינה איילונית א"כ הה"ד קתני הסריס משמע שעוד הוי סריס:
ה) ותו העיר כבודו בדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' תרומות איך סריס חמה מאכיל לאשתו תרומה כיון דביאתו אינה ביאה לית לי' חופה להרמב"ם ז"ל דחופה היינו יחוד וגרע מנדה לרמב"ם ז"ל עכ"ד כבר עמד ע"ז במנחת חינוך מצוה רס"ו וקדמו בכ"ד עיי"ש ונראה לתרץ כמ"ש הלח"מ פ"י מהל' אישות לחלק בין פסולות לנדה דבנדה עיקר כונתו לדור עמה כשתטהר ולא באיסור כלל משא"כ בפסולות שמתכוין לבא עלי' באיסור עיי"ש והה"ד כאן שנתכוין לחופה וליחוד ולדור עמה באבר מת כה"ג דמי לפסולות והוי חופה. וז"פ:
ו) אך קשה לי למה בסריס חמה שקידש מאכיל לאשתו תרומה נימא שהוי קדושין שא"מ לביאה והיכא שבודאי אינו מסור לביאה לא מטעם ספק לכ"ע לא מהני קדושין כמ"ש הרשב"א בקדושין דף נ"א דדוקא באחת משתי אחיות שכ"א רק מספק אסורה שמא קידש אחותה ס"ל לאביי דקדושין שא"מ לביאה הוי קדושין אבל במקדש שתי אחיות שכ"א מחמת ודאי אין מסורה לביאה לכ"ע לא הוי קדושין עיי"ש כ"ש בסריס שבודאי א"מ לביאה. גם מסתבר למימר דאביי ס"ל שמקרי מסורה לביאה בקידש אחת משתי אחיות כיון שרק משום איסור אינו רשאי לבעול והוי כמו ארי' רביעא עלי' להכי ס"ל שקדושין שאינן מסורין לביאה מחמת איסור הוי קדושין אבל היכא שאי אפשר לי' לבעול כלל גם לאביי לא הוי קדושין כלל. ולשיטת תוס' בקדושין דף נ"א ע"א דרק היכי שע"י הקדושין א"מ לביאה מקרי קדושין שאמ"ל משא"כ כשגם בלא קדושין א"מ לביאה ולא נתוסף איסור ע"י קדושין אף בקשאמ"ל הוי קדושין ניחא אך יל"ע בשחוף והוא מח"ל לא יתפסו קדושין כי אף שמשמש בא"מ פטור מ"מ בח"ל בצירוף איסור קדושין אפשר חמיר וכמו שכתב בישיע"ק באה"ע סי' כ' לישב קו' תוס' יבמות דף נ"ה למ"ל למכתב העראה בח"כ נלמוד מח"ל ותי' בהו"א כיון שבח"ל תפסי קדושין הוי העראה עם קדושין וחמיר עיי"ש וא"כ גם במשמש בא"מ י"ל כן וא"כ הוי קדושין שא"מ לביאה ע"י קדושין. אמנם הקשו על הרמב"ם שפסק בפט"ו מהל' א"ב בח"ל בבעל ולא קידש אינו לוקה הדרא קו' תוס' שהוי קדושין שאמ"ל כיון שע"י קדושין לוקה ועיין שם במקנה וכא"א מו"ר הגאון העצום זצל"ה תי' ואסבר לן דברי תוס' כמו שמבואר בגיטין דף מ"ג מקידש ח"ש וחב"ח שתפסי קדושין וחצי אשה לא תפסי קדושין. התם לא שייר בקנינו והכא שייר בקנינו עיי"ש, וא"כ כיון דכתב ובעלה צריך לקדש שיהי' חזי לביאה וכשאינו חזי לביאה מקרי שייר בקנינו וזהו במקדש אחת משתי אחיות שהי' יכול לקדש רק אחת והיתה מסורה לביאה וע"י שקידש אחת משתיהן הוי ע"י קדושין א"מ לביאה מקרי שייר בקנינו ולא תפסי קדושין אבל בח"ל שאינו יכול לקדש שתהי' מותרת לביאה כלל לא שייר בקנינו ודמי לח"ש וחב"ח שתפסו קדושין ול"ק על הרמב"ם ודפח"ח. ולפי"ז יתישב קו' אבני מלואים סי' מ"א שהקשה בח"ע וחב"ח שקידש איך חלו הקדושין הא הוי א"מ לביאה דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א כמבואר בפרק החולץ דף מ"ה ולפי"ז ניחא הא בח"ע וחב"ח נמי לא שייר בקנינו משו"ה חלו הקדושין ולפי"ז ל"ק קו' הא"מ בסי' ל"א שהקשה בס"ק כ"ג על הא דאמר רבא בקדושין דף ז' התקדשי לי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ופריך מ"ש חצייך מקודשת לי דאינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ה"נ איש אמר רחמנא ולא חצי איש ותמוה תיפוק לי' דהו"ל קדושין שא"מ לביאה דהא אסורה היא לחציו השני מחמת צד א"א דאתי צד פנוי שבו ומשתמש בצד אשת איש עיי"ש ולפי"ז ניחא דהמקשן שלא אסיק לחלק בין שייר בקנינו ללא שייר א"כ גם קדושין שא"מ לביאה הוי קדושין משו"ה לא פריך כן. ובזה יתישב מה שנשאלתי בקדושין דף ע"ט ע"א קדשה אבי' בדרך ועצמה בעיר כו' כתבו תוס' דמשו"ה לא מצי לאוקמא בחזקת פנוי' יען דממ"נ אשת איש היא או משום קידושי אבי' או משום קידושי דידה עיי"ש וקשה א"כ הוי קדושין שא"מ לביאה דע"י קדושין שקידשה עצמה לא מוקמינן גם קדושי אבי' על חזקת פנוי' והוי קשאמ"ל ע"י קדושין ולפי"ז ניחא כיון דלא הוי שייר בקנינו שוב קשאמ"ל נמי הוי קדושין וא"כ גם בשריף ח"ל מהני קדושין דלא שייר בקנינו:
ז) ולפי"ז נראה לישב דברי הראב"ן שכתב בח"ע וחב"ח שקידש דהוי קדושין גמורין עיי"ש דפוס פראג דף קל"ז ותמהתי עליו הא בגמ' גיטין דף מ"ג היא אבעיא ולא איפשטא ולמה אמר בפשיטות דהוי קדושין ונראה לי דהנה הר"ן בקדושין דף ז' הקשה ח"ע וחב"ח ליפשוט מחצי' שפחה וחצי' בת חורין דהוי קדושין אך י"ל דהנה הא"מ בסי' מ"א הקשה בח"ע וחב"ח שקידש איך חלו הקדושין הא הוי א"מ לביאה דאתי צד עבדות ומשתמש בצד א"א וצ"ל כמש"ל דקשאמ"ל אינן קדושין משום דשייר בקנינו והכא לא שייר ולפי"ז י"ל אבעי' הגמ' כך את"ל התקדשי לחציי מקודשת דחזי' לכולה אבל כאן בח"ע וחב"ח לא חזי' לכולה פי' דצד עבדות משתמש בא"א והוי קדושין שא"מ לביאה ע"י ודאי ולא הוי קדושין ואת"ל חצי אשה אינה מקודשת דשייר בקנינו וכאן בח"ע וחב"ח לא שייר בקנינו פירוש וא"כ גם בא"מ לביאה חלו הקדושין שעיקרו דלא חלו הקדושין בא"מ לביאה הוא משום דשייר בקנינו והכא לא שייר ושוב צריך לחול הקדושין. ואם כך אבעי' הש"ס שוב לא יכול לפשוט מח"ש וחב"ח כלל דשם הוי מסורה לביאה לעבד עברי וגם לישראל לא נתוסף איסור ע"י קדושין כלל משו"ה מועיל הקדושין משא"כ בח"ע וחב"ח מבעי' לי' לש"ס אי לא מהני הקדושין מטעם שא"מ לביאה ומיושב קו' הר"ן. והנה עיקר קו' הא"מ הא הוי קשאמ"ל נראה לישב בפשיטות כיון שכופין את רבו לשחררו ועושה אותו ב"ח והוי מסור לביאה ע"י קדושין ורק מחוסר זמן שישחררו וזמן ממילא קאתי שוב הוי קדושין שמסורין לביאה וראי' שאם לאחר הזמן יהי' שרי לבעול מקרי קדושין מסורין לביאה מתוס' קדושין דף נ"א ע"א שהקשו מח"ל דאינם ראוין לביאה ותפסי בהו קדושין עיי"ש ולמה לא הקשו מנדה אלא ודאי משום דמקרי מסור לביאה כשתטהר והה"ד לאחר שישחררנו הא כופין לשחררו מקרי ג"כ מסורה לביאה וא"כ אי הוי מסורה לביאה צ"ל ע"כ אבעי' הש"ס רק משום דלא חל הקדושין דצד עבדות והדרא קו' הר"ן הנ"ל ליפשוט מח"ש וחב"ח וי"ל דאבעי' הש"ס למשנה ראשונה בגיטין דף מ"א שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ואין כופין את רבו לשחררו וא"כ הוי א"מ לביאה משו"ה לא נפשוט מח"ש וחב"ח [ובזה מיושב דברי הרשב"א בקדושין דף ז' שהקשה על הראב"ד שכתב דמאיש ממעטינן ח"ע וחב"ח שקידש לא הוי קדושין ותמה מכאן שבגמ' הוי אבעי' ולא איפשטא הו"ל למיפשט מדכתיב איש עיי"ש ותמה עליו בעצי ארזים סי' מ"ד ס"ק י"ח דלמשנה אחרונה מודה הראב"ד כיון שכופין לשחררו לא ממעטינן מאיש עיי"ש ולפי"ז ניחא דעיקר אבעי' הש"ס היא למשנה ראשונה ושפיר הקשה הרשב"א] גם י"ל דאבעי' הש"ס הוא למ"ד בגיטין דף מ"ג ע"ב בח"ש וחב"ח שנתקדשה ונשתחררה פקעו קדושי ראשון עיי"ש ואפ"ל בח"ע וחב"ח שקידש את אשה ונשתחרר ג"כ פקעו קדושין והוי אינו מסור לביאה דאם ישחרר יפקעו הקדושין משו"ה לא נפשוט מח"ש וחב"ח אבל לדידן דקיי"ל גמרו וכמשנה אחרונה שכופין את רבו לשחרר שוב הוי מסורה לביאה כנ"ל ונפשוט מח"ש וחב"ח כקו' הר"ן ומשום הכא פסק הראב"ן שהוי ודאי קדושין ודו"ק:
ח) ובדרך זה נראה לישב דברי ירושלמי בפסחים פ' האשה שהביא ח"ע וחב"ח שקידש אשה אין חוששין לקדושין דכוותי' שגירש אין חוששין לגירושין והקשה עליו המל"מ בפ"ב מקרבן פסח וקצוה"ח סי' רמ"ט כיון דקידושין לא תפסו בה גירושין היכי משכחת לה הא אין קדושין מעיקרא עיי"ש ולפי"ז י"ל דס"ל לירושלמי דלהכי אין קדושיו קדושין משום שהוי קדושין שא"מ לביאה ולפי"ז כשקידש בביאה תפסי הקדושין שבביאה לא שייך לומר שהוי א"מ לביאה כמ"ש המקנה בח"ל עיי"ש בקדושין נ"א ונהי שהוי איסור אי ותפסי קדושין שאתי צד עבדות ומשתמש בצד א"א אבל זהו רק אי תפסי קדושין אבל אי לא תפסו לא הוי איסור א"א ואמרינן לחומרא שתפסי קדושין וזהו בקדושין שנפשוט מח"ש וחב"ח כקו' הר"ן הנ"ל ורק לא מהני הקדושין מטעם קדושין שא"מ לביאה ל"ה קדושין אבל בקידש בביאה מהני כסברת המקנה בח"ל ועל זה אמר הירושלמי דכוותי' שגירש לא מהני דלגירושין לא ילפינן משום מקום שיועיל כיון שצד עבדות אינו בגירושין להכי לא מהני. וגם כיון שח"ע ויש לו צד עבדות חצי נייר וחצי גט והוי כמגרש בחצי גט וחצי נייר ולא מהני הגירושין כלל:
ט) ובני יקירי החריף ובקי כמר ישראל אלעזר שיחי' תי' דברי הירושלמי הנ"ל דכונתו דכוותי' בגירושין כגון ח"ע וחב"ח היינו שבא ישראל על ח"ש וחב"ח שהוי הולד ח"ע וחב"ח וכמבואר במנ"ח מצוה מ"ח או כגון שבא עבד וישראל על ישראלית ושיטת הירושלמי הובא בתוס' סוטה דף מ"ב שאשה מתעברת משני אנשים וא"כ הוי הולד ח"ע וחב"ח ועיין בית יצחק סי' קס"ח ובאופן שיש לאותו בן חורין עוד בן מאשה אחרת שהוי ישראל גמור ומת אותו בן ונפלה אשתו ליבום לפני זה הח"ע וחב"ח מטעם דקיי"ל בחולין ע"ט מקצת שה ככל השה הה"ד מקצת אח ככל האח והנה בתוס' גיטין דף מ"א הקשו אמאי ח"ע וחב"ח לא ישא בת חורין יבא עשה דפ"ו וידחה לל"ת ותי' דבדידה ליכא עשה שאפשר באחר או דאפשר לקיים שניהם ע"י כפי' ומבואר בטוב גיטין דאף אי אין קדושין תופסין אין הבן מתיחס אחריו מ"מ היכי שדוחה העשה לל"ת תו מקרי חזי' לכולה והוי הבן מתיחס אחריו ואם כן כאן אמרינן עשה דיבום דוחה לל"ת דלא יהי' קדש ומחויב לייבמה וביאה שני' ג"כ יהי' מותר דעשה דפ"ו דוחה לל"ת וכאן א"א לקיים שניהם ע"י כפי' הא כאן אין מי לשחררו וגם בדידה איכא עשה דאי אפשר בכיוצא בה כיון דמזוקק ליבום ולא מקרי אפשר לקיים שניהם ע"י חליצה דמצי סבר כמ"ד חליצה במקו' יבום אינו מצוה ביבמות דף ל"ט וא"כ כיון שמחויב לייבמה וכיון שלקחה הרי כאשתו לכל דברי' ואם ירצה להוציא צריכה ממנו גט כמבואר ביבמות ד' ח' ע"ב קמ"ל הירושלמי שאינו יכול לגרש מצד עבדות שבו אך היכי שהוי מח"ש וחב"ח ראוי לומר שג"כ יוכל לגרש כיון שכ' המקנה באה"ע סי' מ"ד שהוי בר קדושין ע"ש וע"כ לא מיירי היכי שנולד מח"ש וחב"ח אך כשנולד משני ב"א ניחא. ואף לפי מה שחידש בתשו' ב"י שהוי ספק אי משניהן או מחדא י"ל לפמ"ש תוס' יומא כ"ט ד"ה אלא בחמש עורת שנמצא יבלת דכיון שמחויב מספק בפ"ש נדחה עשה דהשלמה ע"ש א"כ כיון שהוי ספק אי רמי' קמי' ליבום אמרי' ספק מ"ע דיבום דחי לספק ל"ת דלא יהי' קדש. ונכון:
י) ועוד נראה לישב דברי הראב"ן הנ"ל שפסק בח"ע וחב"ח שהוי ודאי קדושין והקשיתי עליו הא בגמ' בגיטין מ"ג הוי אבעי' ולא אפשיטא דהנה הרשב"א בקדושין דף ז' הקשה להראב"ד שכתב דאיש ממעט ח"ע וחב"ח וכאן הוי אבעי' בגמ' ונראה דמאיש יש למעט התקדשי לחציי וכן יש למעט ח"ע. ומבעי' לי' לגמרא מה מסתבר יותר למעט וזהו האבעי' את"ל התקדשי לחציי מקודשת ולא ממעטינן מקרא דאיש למעט מטעם דחזי' לכולה מסתבר למעט מאיש ח"ע דלא חזי' לכולה. ואת"ל דאינה מקודשת בהתקדשי לחציי דהוי שייר בקנינו ולהכי ממעטינן מקרא דאיש אבל ח"ע דלא שייר לא ממעטינן מאיש ח"ע והוי הספק מה מסתבר יותר למעט ולפי"ז ל"ק קו' הר"ן נפשוט מח"ש וחב"ח שמקודשת דשם באשה ודאי רק ממעטינן מכי יקח איש אשה דאשה ולא חצי אשה מטעם דלגבי תרי לא חזי' כלל ושייר בקנינו מוטב למעט חצי אשה מלמעט חצי שפחה וחצי ב"ח דלא שייר ולא ממעטינן ח"ש וחב"ח ולהכי מקודשת משא"כ ח"ע שפיר י"ל למעט מאיש כיון דלא חזי לכולה ולא מדמינן לח"ש וחב"ח דשם ליכא קרא למעט כיון דקרא דאשה מוקמינן יותר למעט חצי אשה משום דהוי שיור ולבי תרי לא חזי' משא"כ בח"ע מסתבר יותר למעט מאיש ח"ע דלא חזי' לכולה וכ"ז ניחא למשנה ראשונה שאין כופין אבל למשנה אחרונה שכופין כתב העצי ארזים בסי' מ"ד ס"ק י"ח שמקרי איש כיון שעומד להיות משוחרר ואין למעטו מקרא דאיש וא"כ יש לפשוט מח"ש וחב"ח שמהני הקדושין ודו"ק:
ולפי"ז יתישב קו' תוס' בגיטין דף מ"א יבא עשה דפ"ו ולידחי ל"ת דל"י קדש עיי"ש והאחרוני' כתבו דקושית תוס' היא אם אמרינן דקדושין תפסי בח"ע וחב"ח דאל"כ אין הבן מתיחס אחריו ורק תפסי למשנה אחרונה דכופין ומיקרי איש וא"כ ל"ק קו' תוס' שהקשו דלא נכוף הרב לשחררו משום עשה דוחה ל"ת דאי לא נכוף את הרב לשחררו א"כ נמעט מאיש ולא ח"ע דלא מקרי רק חצי איש כיון שאין כופין לשחררו ולא היו תופסין הקדושין ואין הבן מתיחס אחריו וליכא עשה כלל ואבעי' הש"ס היא רק לבתר שכופין ולא ממעטינן מאיש וכמ"ש עצי ארזים הנ"ל ודוק:
יא) הן קשה לי היאך ממעטינן בקדושין דף ז' מקרא דאשה ולא חצי אשה דמקדש חצי אשה אינה מקודשת הא בגמ' פריך ונפשטו קדושין בכולה כמו ברגלה של זו עולה ומשני התם בהמה הכא דעת אחרת וק"ל הא מה"ת קדושין בע"כ מהני רק רבנן אפקעי לקדושין כמבואר במס' ב"ב דף מ"ח וא"כ מה"ת ליכא דעת אחרת כיון שמועיל בע"כ וליפשט קדושין בכולהו והוי כולה אשה ולא חצי אשה ואיך מה"ת ממעטינן חצי אשה וי"ל דקרא מיירי בשאר לשונות דלא פשטא בכולהו רק בלשון מקודשת כמ"ש רש"י ותוס' שם. גם י"ל הא דבע"כ מהני הקדושין מטעם אגב אונסו מקנה והוי דעת אחרת דאילו ידעינן שלא נתרצה לא מהני ובחצי אשה שפיר לא פשט בכולהו וביותר למהרי"ט בריש קדושין שכתב רק הוי אמינא בע"כ יהי' מספק מקודשת שמא נתרצה א"כ הוי דעת אחרת:
יב) ושיטת רש"י ותוס' שם שרק משום שאמר לשון מקודשת ואסרה כהקדש הוי קו' הש"ס ולפשטו בכולהו ולהכי דמי לרגלה של זו עולה ול"ק דשם מקרא מרבינן כל אשר יתן ממנו לה' עיי"ש בתוס' ותמוה מאוד הא בגמ' בתמורה דף י"א ע"ב בעי בעוף מהו אי שייך פשטא בכולהו דבהמה אמר רחמנא וא"כ כ"ש באשה דלא פשטא וע' חהרי"ם. וי"ל משום זה פרש"י שם ברגל קמבעי' להו בעוף אבל באבר שהנשמה תלוי מהני ואינו מובן מנין לרש"י זאת ולפי"ז י"ל מדצריך קרא באשה למעט דל"מ הקדושין שהוי דעת אחרת משמע בעוף מהני שאין דעת אחרת מעכב ורק נשמע היכי שהנשמה תלוי שמהני ומבעי' לי' באין נשמה תלוי ברגל עוף מהו. משו"ה פרש"י ברגל עוף. אבל לפי' רמב"ם שם שגם באבר שהנשמה תלוי בעוף מבעי' להו קשה א"כ כ"ש אשה ונראה דודאי קשה היאך ס"ד שהי' קדושין כיון שאסרה אכ"ע כהקדש ומה חילוק באיזה לשון אסרה הא גם בשאר לשונות אסורה אכ"ע כהקדש. ונראה לי דקו' הש"ס מדרבנן ליפשטו קדושין בכולהו כיון שאמר לשון הקדש כדי שלא נטעה שגם בהקדש לא תפסי הקדש בכולהו וזהו כשאמר לשון הקדש קבעי אי גזרינן משום הקדש ומחלק שלא נטעה משום דהתם בהמה והכא דעת אחרת ולא דמי ולא נטעה ולא גזרינן כלל אבל מה"ת ודאי לא מהני כלל ושם בעוף קמבעי להו אי הוי הקדש מה"ת ומיושב הקו' שהקשיתי שמה"ת מהני בע"כ דמה"ת ודאי לא פשטו כלל בכולהו ולפי"ז יש להשיב על הלק"ט שרצה לחדש שבלשון הקדש כשמקדש יועיל שאלה ובמ"א הארכתי בדבריו ולפי"ז י"ל דאין חילוק בין הלשונות כלל ובכל הלשונות ל"מ שאלה כלל ואין דמיון קדושי אשה להקדש ורק קו' הש"ס כאן שרבנן גזרו להחמיר שתפשוט בכולהו לבל נטעה בהקדש לומר שלא פשטו בכולהו. ודו"ק:
יג) ודברי מהרי"ט שהבאתי לעיל שפירש אי תני קונה הוי אמינא בע"כ מטעם דחיישינן שמא נתרצה ותמוה הא בגמ' בדף י"ב פריך לשמואל שאמר קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר חוששין לשמא שוה פרוטה במדי ופריך הא תנן בפרוטה ובשוה פרוטה ומשני שמואל הא קדושי ספק ומתניתין קדושי ודאי וא"כ למהרי"ט שבע"כ רק קדושי ספק א"כ למה תני בשוה פרוטה וע"כ מתניתין לא מיירי בקדושי ספק א"כ ליתני קונה ואיך נטעה לומר שיועיל בע"כ הא בע"כ הוא ס"ק ומתניתין לא מיירי בק"ס. ונראה דהמפורשים הקשו על הרמב"ם בפ"ד מהל' אישות הל' י"ט שפסק רק בדבר המתקיים חיישינן לשמא שוה פרוטה במדי א"כ מ"פ בגמ' על שמואל לישני במתניתין נקט בדבר שאינו מתקיים וי"ל דלכאורה מה הקשו בגמ' הא שמואל רק חוששין קאמר ומתניתין מיירי בקדושי תורה ונראה דלכאורה ק"ל לפי מה שחידש באבני מלואים סי' מ"ד ס"ק ד' שבאשת איש דלא תפסו קדושין משום שבא"א עונש מיתה אבל אי לא הי' עונש מיתה הי' תופסין קדושין כמו שקדושין תופסין בח"ל עיי"ש והנה הפ"י בריש קדושין חידש שאף למה דקיי"ל דלא כרבותיו של רש"י בכתובות דף ג' רק קדושי כסף מה"ת מ"מ בשוה כסף שרק ילפינן במה מצינו מעבד עברי וא"ע מן הדין ואינו במיתה וא"כ לפי"ז יקשה מה משני בגמ' הא קדושי ודאי והא קדושי ספק מה נ"מ בין ק"ו לק"ס שרק הנפ"מ אי חלו קדושי שני והא בשוה כסף שרק בלאו חלו קדושי שני אפילו כשנתקדשה בודאי ומה משני בגמ' וכן יקשה לרבותיו של רש"י שקדושי כסף רק מד"ס ואינו במיתה רק להפנ"י יקשה לכ"ע ובע"כ צ"ל אחת משניהן או אף אי אינו במיתה מ"מ לא חלו קדושין בא"א דלית לה יד לקבל קדושין וכמ"ש הפ"י גיטין דף מ"ג או שבשוה כסף הוי במיתה והא"מ ל"ל דברי הפ"י. והמקשן י"ל הי' סובר שני סברות צמודי' דברי הא"מ שהיכי שאינו במיתה חלו קדושין וכהפ"י שבשוה כסף א"ע מה"ד ואינו במיתה להכי לא נחית לחלק בין קדושי ודאי לק"ס רק המתרץ חידש להפנ"י דסובר שגם כשרק בלאו מ"מ בא"א לא תפסי קדושין ולהא"מ ס"ל שחידש שגם שוה כסף במיתה. והנה בהא דחוששין שמא שוה פרוטה במדי כתב הרא"ש שם הטעם דגזרינן שמא יבא מי ממדי לכאן ויראה שאין חוששין בקידש בתמר' ויפסוק גם במדי כן והקשה המקנה בקדושין י"ב א"כ גם בשוה פרוטה ניחוש שמא יבא מי ממקום שתמרים בזול ושם לא הוי שוה פרוטה ויפסוק שם שמקודשת ואי תקבל קדושין מאחר לא תצרך גט ויהי' מכשיל א"א. ולפי"ז י"ל זהו טעמא דהרמב"ם דל"ל סברת הרא"ש משום קו' המקנה רק מפני שיכולה להוליך למדי ושם שוה פרוטה משו"ה צריך דבר מתקיים ולפי"ז לסברת המקשן שהי' סובר שבשוה כסף א"ע וקדושי השני תופסין א"כ מצינו למימר כטעם הרא"ש שחוששין שמא יהי' מי ממדי בכאן ויראה שנפסוק שקדושין לא חלו כלל וגם במדי יפסוק כן ושם הוי א"א ול"ק להמקשן קו' המקנה ניחוש גם בשוה פרוטה שמא יהי' כאן מי מאיזה מקום אשר שם אינו שוה פרוטה דהא אף שיטעה לומר שחל קדושין גם בפמש"פ מ"מ כשקיבלה קדושין מאחר שפיר חלו הקדושין כיון שאין במיתה על שוה כסף וחל קדושי שני ולא יבא מזה מכשול כלל וא"כ לסברת המקשן אין לחלק כלל בין דבר מתקיים לאינו מתקיים רק להתרצן שחידש לחלק בין ק"ו לק"ס וס"ל שגם בשוה כסף עונשין לשיטת הא"מ או גם בקדושין שאין בו מיתה לא חל קדושי שני להפנ"י וא"כ שפיר לא ס"ל כשיטת הרא"ש משום קו' המקנה ורק מטעם שתוליך לשם ורק בדבר מתקיים משא"כ באינו מתקיים והיינו רק למסקנא מחלקינן בין מתקיים לאינו מתקיים ולפי"ז למסקנא ל"ק קו' הפנ"י על תוס' ריש קדושין שכ' דבמס' עדיות תני לה גבי ב"ש לקולא ואף אי קבלה קדושין מאחר הוי ב"ש לחומרא מיהו לאו להכי איתשל עיי"ש ותמה הפ"י הא ב"ש אמרו בשוה דינר וקשה לשמואל וצ"ל משום קדושי ודאי נקטו שוה דינר ונ"מ שלא חלו קדושי שני וא"כ להכי איתשל ולפי"ז י"ל למסקנא מתרצינן משום דמיירי בדבר שאינו מתקיים להכי נקטו שוה דינר ולפי"ז שפיר ניחא גם למהרי"ט דאי קונה הו"א בע"כ וקדושי ספק ול"ק הא קתני שוה פרוטה ע"כ לקדושי ודאי דלמסקנא י"ל משום דבר שאינו מתקיים נקטו שוה פרוטה ודוק:
יד) ועיקר קו' המקנה על הרא"ש שכ' הטעם דחוששין שמא שוה פרוטה במדי משום דגזרינן שמא יבא מי ממדי לכאן ויראה שאין חוששין ויפסוק גם במדי כן והקשה עליו א"כ גם בשוה פרוטה ניחוש שמא יבא מי ממקום שתמרים בזול ושם לא שוה פרוטה ויפסוק שמקודשת ואי תקבל קדושין מאחר לא תצרך גט ויהי' מכשול א"א נראה דמבואר בכתובות דף ע"ב המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל הכל יודעין שאין קדושין תופסין בפמש"פ ובעל לשם קדושין והנה תוס' כ' בב"מ דף ט"ו היכי שהוי פלוגתא לא אמרי' אדם יודע ולפי"ז כשאינו שוה פרוטה ובמדי יהי' ש"פ חיישינן שיטעה לומר כב"ש שצריך דינר ויבא למכשול אבל בשוה פרוטה רק שם לא יהי' ש"פ לא חיישינן כלל לטעות שפחות מפרוטה הוי קדושין דאדם יודע שאין קדושין בפמש"פ ולא יטעה כלל וז"ב ולפי"ז ל"ק קו' הפנ"י לב"ש שנקטו דינר ושוה דינר וע"כ רק שיהי' קדושי ודאי ורק נפ"מ בבא אחר וקידש ולהכי איתשל ולפי"ז י"ל לב"ש ע"כ ל"ח כלל כקו' המקנה דא"כ גם בשוה דינר ניחוש שמא שם לא יהי' שוה ויטעה שסגי בפרוטה כיון שהוי פלוגתא דלב"ש צריך דינר ולב"ה סגי בפרוטה ובפלוגתא אינו יודע ולטעם הרמב"ם בעינן שיכולה להוליך למדי בודאי ל"ק קו' פנ"י די"ל באינו מתקיים כי טעם הרא"ש אזדא לב"ש ול"ק קו' הפנ"י ולפי"ז מיושב קו' מפרשים בקידש בציפתא דאסא בדף י"ב ע"ב למה לא חשו לשמא ש"פ במדי דלטעם הרא"ש ניחא דבכלי ע"כ ל"ח דא"כ גם בשוה פרוטה ניחוש כקו' המקנה ול"ש לומר אדם יודע כיון שכלי' יוצאין למה שהן ונזקקי' על פמש"פ כמבואר במסכת שבועות דף מ' ע"ב ויכול לטעות שגם בקדושין מועיל ודוק:
טו) ומדברי תוס' קדושין דף י"ד דפריך בגמ' ותהא א"א יוצאת בחליצה מק"ו מה יבמה שא"י בגט יוצאת בחליצה והקשו תוס' איכא למיפרך מה ליבמה שכן בלאו משא"כ א"א במיתה ולשיטת הפ"י הנ"ל מה הקשו נימא קו' הש"ס בקידשה בשוה כסף שא"ע מה"ד תהא יוצאת בחליצה ויהי' ראי' מתוס' דגם בשוה כסף הוי במיתה. ועיקר קו' תוס' י"ל דקו' הש"ס למ"ד במקדש ח"ש וחב"ח מקודשת והיא רק בלאו והיא שפחה נחרפת לאיש ורק בלאו ולא במיתה ותהא יוצאת בחליצה והבן:
טז) וראיתי בכתב י"ק ונתיחס להגאון רי"פ זצ"ל שכתב ליישב הקו' על הרמב"ם שרק חיישינן שמא שוה פרוטה במדי בדבר המתקיים למה לא מחלק בקדושין דף י"ב שפריך לשמואל ממתניתין ולמה לא מחלק בין דבר מתקיים לאינו מתקיים ותי' דקשה לס"ד דש"ס לשמואל בקידשה בתמרה חוששין לקדושין ולס"ד דש"ס שלא מחלק שרק קדושי ספק מדפריך ממתניתין וקשה לשמואל קו' הרי"ף בשטר היינו כסף וא"ל בפחות משוה פרוטה הא תמיד הוי קדושין שמא ש"פ במדי ולס"ד דש"ס לא חילק שרק קדושי ספק הוי וקשה קו' הרי"ף. רק הומ"ל שלשמואל אין שוה כסף ככסף כלל רק בתמרה משום דמקרבה הנאתה כמבואר בקדושין דף מ"ו ודף ח' וע"ז פריך הש"ס ממתניתין דתני שוה פרוטה א"כ נשמע דש"כ ככסף ויקשה מרישא שטר היינו כסף. ושטר הוי דבר מתקיים כמ"ש תוס' גיטין כ"א בשם תוספתא אם כתב גט על דבר שאינו מתקיים פסול עיי"ש. ומשני הגמ' הא קדושי ודאי הא קדושי ספק ול"ק משטר היינו כסף דנ"מ לפחות משו"פ כתי' הרי"ף ומשום דשמואל דחוששין שמא שוה פרוטה במדי רק הוי ספק קדושין ומשום שטר הוי ודאי קדושין ופח"ח. ולפי"ז למסקנא שפיר י"ל מתניתין באינו מתקיים ומיושב קו' פנ"י ודברי מהרי"ט כנ"ל:
ופשוט י"ל דברי מהרי"ט כיון דמהני בע"כ מספק נקט שו"פ דפחות משו"פ הוי ס"ס שמא לא שוה פרוטה במדי ושמא אינה רוצית וז"פ:
יז) ודברי המקנה שהבאתי שכתב שקרא דקידש ח"ל מצי למימר דמיירי בקידש בביאה וא"צ להיות מסור לביאה נראה להוכיח מסנהדרין דף מ"א דפריך לריב"י אשה חברה דמיקטלה היאך משכחת לה הא יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומשני שאמרו שזינתה וחזרה וזינתה והקשו אחרונים נערה מאורסה והיא חבירה בסקילה היאך משכחת דליכא למימר בזינתה וחזרה וזינתה דא"כ בעולה היא ובחנק לא כנערה מאורסה דבסקילה ונראה דקרא דנערה מאורסה י"ל בח"ל דקיי"ל קדושין תופסין בח"ל ובל"ז אסורה לו וא"י לומר לאוסרה על בעלה באנו ובאשה חבירה מוקי בכל גווני. אבל בנערה מאורסה י"ל בח"ל ונשמע ע"כ שמהני קדושי כסף ושטר בח"ל דאל"כ הוי בעולה ובחנק ונערה המאורסה בסקילה וע"כ שקידשה בכסף ושטר והוי בתולה ונשמע שמהני בח"ל קדושי כסף ושטר והבן:
יח) גם י"ל קו' אחרונים הנ"ל מנערה המאורסה היאך משכחת לה די"ל כשאמרה כת שני' על זנות השני אומרי' גם על זנות ראשון והיינו שמעידים שזינתה וחזרה וזינתה והם קרובים לעדים ראשונים ונתבטל עדות ראשון מטעם קא"פ וא"כ הוי בתולה וא"י לומר לאוסרה באנו דא"כ למה באי' כלל להעיד ולפי"ז י"ל דברי הר"א ששון שכתב היכי שכבר אסורה לבעל לא נאסרה לבועל והקשה עליו השבו"י בסי' צ"ד מהא דפריך הש"ס והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו וא"כ מה פריך הא אינה נאסרת על בועל שני כיון שכבר נאסרה לבעלה עיי"ש ולפי"ז ניחא דעדות ראשון נתבטל מטעם נמצא אחד מהן קא"פ ולא היתה אסורה לבעלה כלל משום עדות הראשון ודו"ק:
יט) עוד יש ליישב דברי הר"א ששון שכ' היכי שכבר אסורה לבעל לא נאסרה לבועל והקשה השבו"י א"כ מ"פ הא יכולין לומר לאוסרה על בועלה באנו ולרא"ש אינה נאסרת על בועל שני כיון שכבר נאסרה לבעל עיי"ש וי"ל דהנה בחולין דף ט' ע"ב מבואר דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור הלכתא גמירי לה מסוטה מה התם רה"י אף טומאה רה"י אבל ברה"ר ס"ט טהור הקשו בתוס' שם הא בסוטה אית לה חזקת טהרה ומנין לטהר ספק טומאה ברה"ר אף בלית לי' חזקת טהרה ותי' בשב שמעתתא ש"א פ"ז דמבועל ילפינן דלבועל לית לי' חזקת טהרה. והנה לשיטת הר"א ששון נסתר תי' זה דאם לא נאסרה לבעלה מטעם חזקת טהרה ממילא מותרת לבועל דהיכי שאינו אוסרה על הבעל לא אסורה עליו ומה ראי' לטהר ס"ט ברה"ר בלית לי' חזקת טהרה ויהי' נשמע דלא כרא"ש. אמנם י"ל קו' תוס' לשיטת בה"ג הובא ברא"ש יבמות דכ"ה כשראו רק כדרך מנאפי' שמותרת לבעלה מטעם אף שחזקה שגמר תאותו מ"מ הוי חזקת היתר נגד חזקה זו והי' ראוי לטמא כה"ג שתהי' אסורה ומ"מ מותרת ונשמע ס"ט ברה"ר ספיקו טהור בליכא חזקה דנגד חזקת טהרה איכא חזקה שגמר תאותו ואין סתירה לרא"ש. והנה סברת הבה"ג אף שהוי אומדנא שגמר תאותו ואש בנעורת מ"מ הא לא קיי"ל כראב"י בב"ב דף צ"ג בגמל אוחר בין הגמלים רק דלא אזלינן בתר אומדנא להוציא מחזקת היתר לבעלה והנה ר"י ב"י דס"ל חבר א"צ התראה בסנהדרין מ"א וזהו מטעם אומדנא שחבר מסתמא ידע א"כ ס"ל שאומדנא רוב גמור שמועיל בד"נ א"כ לדידי' ודאי אוסרין לבעלה כשראו דרך מנאפי' מטעם אומדנא וא"כ הדרא קו' תוס' מנין הילכתא גמירי מסוטה אף כשליכא חזקת טהרה דכשראו בדרך מנאפי' אוסרין וצ"ל כתי' הש"ש מבועל הוי הראי' א"כ ע"כ ריב"י ל"ל סברת הרא"ש ולדידי' שפיר פריך שם הא יכולין למימר לאוסרה לבועל שני באנו. אבל למה דקיי"ל דלא אזלינן בתר אומדנא וי"ל כדברי בה"ג דלא נאסרה לבעלה בראו כדרך מנאפי' וא"צ לבא לתי' הש"ש כלל די"ל מדלא אסרו בראו כדרך מנאפים ע"כ מטעם ס"ט אף בליכא חזקת טהרה ברה"ר טהור. ושפיר יש לומר כדברי הר"א ששון והבן:
כ) וע"פ דברי הר"א ששון הנ"ל יש ליישב דברי רש"י חולין דף י' הילכתא גמירי לה מסוטה ופרש"י דונטמאה ב"פ אחד לבעל ואחד לבועל עיי"ש והך דרשה דנטמאה אין ענין לסוגי' דשם. ובש"ש כ' דבר נכון לטמא ברה"י נשמע מבעל ולטהר ברה"ר מבועל עיי"ש, ולדברי הרא"ש נסתר דבריו כמש"ל. ונראה לשיטת הר"א ששון לפרש דברי רש"י דהנה שלשה הוי רה"ר וע' נזיר נ"ז ובק"ע בירושלמי שם וכמה רבים שלשה ע' גיטין דף ל"ב ע"ב וקיי"ל דמקנין לסוטה על ידי שני אנשים וא"כ הוי ג"כ ס"ט ברה"ר ספיקו טהור וי"ל דרק היכי שכל השלשה נכנסין לספק אז מקרי ס"ט ברה"ר בשלשה אבל כשאין כל השלשה נכנסי' לספק לא מקרי רה"ר כמ"ש הראב"ד בפ"ט מהל' נזירות הל' ט"ז ובמאירי בנזיר נ"ז ובק"ע בירושלמי שם. והנה לשיטת הרא"ש אם נבעלה מאחד ונאסרה על בעלה שוב לבועל שני לא נאסרה ולא נכנס לספק רק בועל אחד ונבעלת ולא שני אנשים כיון דלשני מותרת להרא"ש [והי' אפשר לומר שגם לשיטת הרמב"ם שאף כשלא נכנס לספק כשעמד מרחוק ג"כ הוי רה"ר מ"מ הי' אפשר שיהי' נכנס בספק או הי' בקרוב היו כולן בספק א"כ היכי שא"א שיהי' הספק על שלשתן כמו כאן כי אם הראשון בעל לא נאסרה כלל להשני אף אי ג"כ זינתה עמו א"כ י"ל גם לרמב"ם לא מקרי רה"ר ומיושב קצת קו' הנפלאה שהרעיש חכם אחד להרמב"ם גם סוטה הוי רה"ר דפסק שמקנין עפ"י שנים וג' הוי רה"ר ונזכר בתשו' חת"ס אה"ע סי' ק"ב] ורש"י י"ל ס"ל כשיטת הראב"ד ודאי כה"ג לא מקרי רה"ר ולהכי פירש"י ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל אבל כשלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל כסברת הר"א ששון והוי סוטה תמיד רה"י להראב"ד אבל אי היתה נאסרה לבועל אף כשלא נאסרה לבעל א"כ הוי שלשתן נכנסי' בספק ומקנין ע"י שנים והי' נשמע מסוטה להחמיר בה"ט ברה"ר דלפעמים גם בסוטה רה"ר כשמקנין לה ע"י שנים להכי הביא הדרש דונטמאה שדרשינן אחד לבעל ואחד לבועל ואמרינן ע"י מי שאוסרה לבעל נאסרה לבועל אבל מי שלא אוסרה לבעל בביאתו לא נאסרה עליו כר"א ששון ולא נכנסי' השני אנשים לספק כלל רק הבועל ראשון והאשה ולא הוי רה"ר ולהכי שפיר ילפינן מסוטה לטהר ספ"ט ברה"ר והבן:
כא) זה זמן כביר נשאלתי למה קחשיב בעדיות ב"ש שאמרו בדינר גבי מקולי ב"ש הא משכחת גם ב"ש לחומרא בקידש בשט"ח על דינר שאינה מקודשת דלא סמכה דעתה שמא ימחול כמבואר בקדושין דף מ"ח ותוס' בכתובות דף פ"ו הקשו הא מחויב לשלם מטעם דד"ג ותי' שרק דמים שנתן חייב לשלם והוי פרוטה והיא רוצית בכל דמי שטר וא"כ לב"ש שקדושי אשה בדינר מקודשת דסמכה דעתה שתשיג דינר שהוי דמים שנתן ולב"ה אינה מקודשת כיון שדמים שנתן רק פרוטה והיא רוצית בכל שטר וא"כ הוי ב"ש לחומרא. והשבתי דטעמא דשמואל דמוכר שט"ח יכול למחול כ' תוס' בקדושין דמ"ח כיון שמכירת שטרות מדרבנן ומה"ת מהני המחילה והטעם שהוי אינו ברשותו להכי רק מדרבנן מהני ולפי"ז לב"ש דס"ל בסוטה דף כ"ה דשטר עומד לגבות כגבוי דמי והוי ברשותו י"ל מכירת שטרות מה"ת ולא מהני מחילה כלל לב"ש. גם י"ל לשמואל מ"מ מקודשת משום שמא שוה נייר דינר במדי ולר"ח י"ל דלא דאין דד"ג והבן:
כב) ונראה ראי' דגם בקידש בשוה כסף מחויב מיתה מרי"ף שהביא ירושלמי בריש קדושין דבשטר אף שאינו שוה פרוטה דאי בשוה פרוטה היינו כסף וקשה הא נפ"מ מטעם כסף הוי רק שוה כסף ואינו במיתה משא"כ משום שטר וע"כ גם בשוה כסף עונשין. והסברא י"ל דהר"ן כ' כיון דשניהם רוצי' בודאי שוה כסף ככסף וא"צ לימוד כלל ותוס' י"ל ס"ל אי אינו קנין מה מועיל רצונם אבל כיון שנשמע מע"ע במה מצינו שוב ע"י ששניהם מתרצים בזה הוי כסף אצלם ומועיל ג"כ לחיוב מיתה. אך דברי הר"ן קשה מהא דאי תני קונה הו"א בע"כ א"כ היאך תני בשוה פרוטה הא שוה כסף רק מהני ברצון להר"ן ולא בע"כ וי"ל דהריטב"א כ' דילפינן לה לה משפחה כנענית שמהני ואח"כ כ' שם שלה לה רק לגט ילפינן ולא לקדושין והסברא י"ל גט הוי בע"כ וקניית שפחה כנענית מהני ג"כ בע"כ דתלוה וזבין מהני משא"כ קדושין שרק מרצון. ולפי מ"ד שמהני קדושין בע"כ שוב י"ל ילפינן שוה כסף משפחה כנענית שמהני בע"כ רק למסקנא שקדושין רק ברצון וליכא למילף משפ"כ שוב ס"ל כיון שמרצון מסברא דשוה כסף ככסף. ולפי"ז י"ל ראיית הרי"ף דע"כ פחות מפרוטה דאי דוקא בפרוטה א"כ ליתני קונה ול"ש בע"כ דאי בע"כ נשמע משפ"כ מלה לה דשוה כסף ככסף וג"כ במיתה דבהיקש וג"ש במיתה ושאר י"ג מידות א"ע מה"ד וא"כ היינו כסף ולמה תני בתרתי וע"כ דשטר אף כשאינו שו"פ והה"ד למסקנא כן:
כג) עוד י"ל דברי הרי"ף דבספר עצי ארזים באה"ע סי' ל"א הקשה על הרי"ף שהוכיח דשטר א"צ פרוטה דאי דוקא פרוטה היינו כסף הא נ"מ לענין מתנה על מנת להחזיר דבכסף לא מהני כמבואר בקדושין דף ו' ע"ב ומשום שטר מהני ומה שתי' שרק מדרבנן לא מהני עדיין יקשה להרמב"ם שסובר שמה"ת לא מהני מטעם שלא מקנה נפשה אבל בשטר כיון שילפינן מויצאה והיתה הוקש לגט א"כ כמו בגט מהני עמ"ל הה"ד בקדושין מהני מתעמ"ל ותי' א"א מו"ר הגאון העצום זצל"ה דבגמ' כתובות דף ע"ד ע"א פריך בביאה שמועיל תנאי והא ליתא ע"י שליח ומשני איתקש הוויות לאהדדי והקשה בשטמ"ק נקיש כסף ושטר לביאה ותי' חדא מתרתי ילפינן ולא תרתי מחדא ולפי"ז כונת הרי"ף דאי הוי שטר מטעם כסף א"כ הוי רק חדא מחדא והוי ילפינן כסף מביאה שלא מהני תנאי כיון דליתא ע"י שליח ולא הי' מועיל כלל מתע"ל כיון שלא מהני תנאי כלל ונכון ופח"ח ולפי"ז יש ליישב מה שהקשיתי הא נ"מ בשוה כסף אינו במיתה גם קו' המקנה הא נ"מ מטעם כסף צריך שומא ולפי"ז י"ל דאי היינו כסף לא מהני תנאי וא"כ היאך תני בכולהו מתניתין תנאי בקדושין וגם למה תני ניקנית ולא קונה דליתא בע"כ והוא מטעם אפקעינהו ואי אינו מועיל תנאי לא שייך על דעתא דרבנן מקדש ולא אפקעינהו וע"כ דגם פחות מפרוטה ולאו מטעם כסף כלל והבן:
כד) ודברי הירושלמי הנ"ל בשטר שאין בו שו"פ דאי בשו"פ היינו כסף והקשה העצי ארזים הא נ"מ לענין מתעמ"ל י"ל ראיית הירושלמי דא"כ נשמע תנאי בקדושין מקדושי שטר שנ"מ למתעמ"ל וא"כ ממילא נשמע שליחות בקדושין דכ"מ דליתא ע"י שליח ל"מ תנאי וא"כ גירושין מצי למילף מקדושין וא"כ ושלחה מיותר וע"כ דגם בפחות מפרוטה והבן:
כח) ועפ"י דברי א"א מו"ר הגאון זצל"ה נראה ליישב קו' המקנה ד' ב' שהקשה לר"ח בגיטין דף כ' דסובר דגט בעי שיהי' שוה פרוטה למ"ל וכתב דבכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ת"ל דאי תתגרש בכסף בספר למ"ל שמתגרשת בגט ת"ל היינו כסף עיי"ש וי"ל דנפ"מ למתנה עמ"ל דבקדושין תי' א"א מו"ר הגאון זצל"ה דהוי ילפינן חדא מחדא ולא הי' מועיל תנאי אבל בגט י"ל נ"מ למתעמ"ל דבגט ע"מ שתחזיר לו הנייר מועיל אבל משום כסף אינו מועיל עמ"ל ולפי"ז נשמע דמהני תנאי בגט וקשה ושלחה למ"ל וי"ל שיוכל לגרש בגט בע"כ ע"י שליח צריך קרא אף שחב לאשה מ"מ מועיל שליח והוי רבותא. ולפי"ז י"ל רש"י בב"מ דף י' בתופס לבע"ח מאחר שלא עשאו שליח והקשו תוס' מכתובות דף פ"ד מר"י גבי יימר בר חשו ולפי"ז י"ל רש"י בב"מ קאי לר' חסדא ולר"ח לשיטתו בגיטין שצריך בגט פרוטה נשמע שפיר מקרא דושלחה שמהני שליח לחוב לאחרים כמו שמהני שליח לגרש בע"כ משא"כ לר' יוחנן דקיי"ל שאין צריך בגט פרוטה לא נשמע כלל ודוק:
כו) הן קשה לי לדברי השטמ"ק הנ"ל בכתובות דף ע"ד שכתב דלהכי מקשינן ביאה לכסף ושטר שיועיל תנאי אף דליתא ע"י שליח ולא מקשינן איפכא משום דחדא מתרתי ילפינן א"כ ק"ל לר"ה דס"ל בקדושין דף ה' דחופה קונה והיינו יחוד ואי אפשר ע"י שליח וא"כ ראוי ג"כ שלא יועיל תנאי בחופה והוי תרתי וחופה וביאה שלא מהני תנאי וא"כ לר"ה הדרא קו' הש"ס כתובות דף ע"ד הא בליתא ע"י שליח לא מהני תנאי ואיך יועיל תנאי בביאה ומשני הש"ס איתקש הוויות להדדי א"כ לר"ה תיהדר קו' השמ"ק נילף כסף ושטר מביאה וחופה שהוי ג"כ תרתי מתרתי ואזדא לר"ה תי' השטמ"ק דתרתי מחדא לא ילפינן כיון דלר"ה הוי תרתי מתרתי וכולהו מתניתין אשכחן שמהני תנאי בקדושין וקשי' לר"ה. ודוחק לומר דר"ה חולק על כללא דליתא ע"י שליח ל"מ תנאי כיון שבש"ס לא אשכחן פלוגתא. ואפשר לומר משום סוגי' זו דר"ה ואביי ורבא שמפלפלי אי חופה קונה ולא הקשו מתנאי כנ"ל משמע של"ל כללא דצריך תנאי ע"י שליח ולהכי השמיט הרמב"ם בהלכות הך כללא דל"מ תנאי בליכא ע"י שליח. ובדוחק י"ל כיון שחופה לא כתיבה כלל רק במה מצינו מכסף באישות וא"כ שפיר ילפינן חדא דכתיבא מתרתי דכתיבי ולא תרתי דכתיבי מחדא דכתיבא וחופה הוי רק כמו כסף כיון שמיני' ילפינן. ובזה י"ל הא דפריך לר"ה שלש תנן ד' לא תנן והקשו נימא רק תני מה שניקנית ולא מה שגומרת ג"כ לשיטת מהרש"א דחופה לר"ה קונה וגומרת. גם אלמנה אינו קונה בחופה לא קתני מה דליכא באלמנה. ולפי"ז י"ל קו' הש"ס שלש תנן ולא ד' דאי יהי' ג"כ ד' א"כ נילף כסף ושטר מחופה וביאה ולא יועיל תנאי בקדושין וכולהו מתניתין דמועיל תנאי וע"כ שלא מהני חופה כלל והוי ביאה חדא מתרתי ומהני תנאי וע"ז משני דלא כתיבה לא קתני וילפינן ביאה מתרתי דכתיבי ולא תרתי דכתיבי מחדא דכתיבה כנ"ל והבן:
כז) ובחדושי כתבתי לישב קו' המפורשים נימא כיון דחופה אינו קונה באלמנה לא קתני גם כיון שגומרת ג"כ משו"ה לא קתני גם מה דליתא בח"ל לא קתני. ונראה דקו' הש"ס לא ממתניתין דאשה ניקנית דהוי מצי לשנויי ככל הני קושיות רק דקו' הש"ס ממתניתין דכתובות דף מ"ו דאב זכאי בבתו בקדושי' בכסף ובשטר ובביאה ועל זה פריך שלש תנן וארבע לא תנן למה לא תני התם ג"כ בחופה ושם לא תני קונה רק מה שאב זוכה בבתו וליתני ג"כ חופה שגם בזה זוכה וע"כ דחופה אינו קונה כלל וע"ז משני דלא כתיבה לא קתני וחופה לא כתיבה רק ממילא נשמע מכסף וביאה וכיון דכסף וביאה קתני נודע ממילא חופה דחופה ילפינן מהם ובמתניתין רק תני מה דכתיבה בהדיא. ומיושב קו' הרא"ש דהקשה גם מיתת היבם לא כתיבה וקתני ולפי"ז ניחא כיון דלאו ממתניתין דהכא פריך רק ממתניתין דאב זכאי ושם שפיר משני דרק קתני מה שאב זוכה ורק קחשיב שם מה שכתיבה בהדיא ודוק:
הק' צא"י יעקב מייזלש