חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן טו
לבני הרב החריף ובקי מו' שמואל מענדיל נ"י בליקאווע.
ע"ד קושיתך ביבמות דף ל"ד בשנים שקדשו שתי נשי' ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה חייבין משום א"א ואם היו אחין משום אשת אח ואם היו אחיות משום אשה אל אחותה ואם היו נדות משום נדה ובגמ' תני הוחלפו וכו' ושם בגמ' אבע"א באיסור ב"א אליבא דר"ש בשלמא כולהו משכחת דשווי' שליח אלא נדות כו' ע"ש והקשית בני יקירי שי' מ"פ בשלמא כולהו משכחת ע"י שליח למה לא קאמר דכולהו משכחת כשקידש אחד ע"ת שאם השני יקדש לאחותה אז באותו רגע יחול קדושי' והוי ב"א וא"צ לאוקמי בשווינהו שליח:
תשובה. א) הנה שם במסקנא שמוקי שקידשו כשיגדלו א"צ לאוקמי ע"י שליח כלל ומתוס' שם משמע דגם למסקנא לא חזר מלאוקמי ע"י שליח ובמל"מ פ"ד מה"א ובנוב"י מהד"ת סי' נ"ב עמדו ע"ז. ופשוט י"ל דניחא לי' לאוקמי שקדשו ע"י שליח ולא בעצמם כיון שמיירי שבטעות נתחלפו ואם היו בעצמם קידשו אותם ואסור לקדש עד שיראנה והכירו זא"ז א"כ הוי רחוק שיהי' טעות חלופי' להכי מוקי ע"י שליח שכה"ג שקדשו ע"י שליח ולא ראו בעצמם ואיש מקדש בו ובשלוחו וא"כ יותר שכיח כיון שלא הכירו אותם שהחליפו את של זה לזה ול"ק קושיתך וז"פ. ולפי"ז מיושב קו' המקנה בק"א סי' מ"ג ע"ש:
ב) ובני אחיך עלם משכיל חריף ושנון כמר ישראל אלעזר שיחי' אמר ליישב קושיתך לשיטת הלכות קטנות סי' כ"ט שמהני שאלה בקדושין שאסרה אכ"ע כהקדש ומצי ליתשל ותמוה למה יתחייבו בחטאות כיון שמצי ליתשל ומסתמא יתשלו עצמם על קדושין כיון שהחופה הי' בטעות כי הוחלפו בשעת כניסתן לחופה ומשו"ה כ' תוס' גם למסקנא שמיירי ע"י שליח וא"כ י"ל כיון שרק מטעם שאוסר אכ"ע כהקדש ובאם מקדיש ע"י שליח כתבו אחרונים שאין המשלח יכול ליתשל בלי השליח כיון שהוא רק עשה שליח ולא קדיש בפיו ולבטל השליחות אחר שעשה שליחותו אינו יכול וא"כ י"ל כשאין השליח לפנינו והן בעצמם א"י ליתשל כלל משו"ה חייבי' בט"ז חטאות אבל אם קדשו בעצמם על תנאי שוב יכולים ליתשל על הקדושין ואיך יחייבו בט"ז חטאות משו"ה מוקי מתניתין בשליח. ולפי מעט שנותיו הדברי' נכונים מאד:
ג) אבל בעיקר דברי הלק"ט שדיתי בו נרגא בתשובה גם בהקדש ע"י שליח לכאורה יש לפשוט מפסחים דמ"ו כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט כו' הא עצה להפריש ע"י שליח וא"כ אין ביד המשלח ליתשל ולמה יעבור בב"י מטעם אי בעי מיתשל הא אינו בידו ליתשל כלל ודוחק לומר כיון שהשליח מצי ליתשל יעבור הוא בב"י וע' חת"ס יו"ד סי' ש"ך שכ' שמשלח וכן השליח יכול ליתשל רק שיותר נכון שיתשלו שניהן עיי"ש:
ד) גם י"ל דמסקינן שהיו קטנים ופרש"י שקידשו כשיגדלו והקשו בתוס' הא קטן א"י לקדש ולא לעשות שליח וי"ל רש"י ס"ל כריב"ז שאב יכול לקדש אשה לבנו קטן וע' מל"מ פ"ו מה"ג וא"כ מקרי קטן בר הווי' והוי איתא בדנפשי' ומצי לעשות שליח לאביו שיקדש עבורו כשיוגדל כי אצל אב לא מקרי דשלב"ל כיון שבידו לקדש עכשיו והיכי שביד השליח למיעבד השתא אף שאין ביד הקטן יכול לעשות שליח כמ"ש בנוב"י מהד"ת סי' ס"ט:
ה) הן ק"ל היאך מוקי בע"י שליח הא הנוב"י הקשה איך איש מקדש בו ובשלוחו הא הוי חב לכ"ע שנאסרה להם ולתוס' ב"מ ד"י לא מהני לשליח לתפוס לבע"ח במקום שחב לאחרי' ותי' מטעם מגו דזכי לנפשי' ע"ש בסי' ס"ד וא"כ בב"א לקדש שתי אחיות שלא מצי לעצמו לקדש שתי אחיות איך מועיל השליחות כיון שהוי חב לאחרים. ומזה ראי' לתי' השני שתי' הנוב"י שזהו לא מקרי חב לאחרים כיון שבידה לבלי להתרצות לאחר רק לו:
ו) גם י"ל קו' הנוב"י כמ"ש הרמב"ן נז' בשמ"ק ב"מ ד"י היכי דאין לחבירו רק מניעת ריוח כמו מציאה לא מקרי חב כלל ובילדותי תרצתי לפי תי' הנוב"י מטעם מגו דזכי לנפשי' וכן לתרוצי בדברי הרמב"ן הנ"ל את דברי רש"י בב"מ ד"י ר"נ ור"ח דאמרי מגביה מציאה לחבירו לא קני חבירו דהוי תופס לבע"ח במקו' שחב לאחרי' ופרש"י מאחר שלא עשאו נושה שליח והקשו תוס' מכתובות מיימר ב"ח דמבואר שם דלא מהני שליח לתפוס בחב לאחריני עיי"ש ונראה דלמ"ד במציאה מקרי ג"כ חב לאחרים אף שבידו לזכות לנפשי' וגם הוי רק מניעת ריוח מ"מ מקרי חב לאחריני. וקשה קו' נוב"י למה מהני שליח בקדושין ונשמע משם שמהני שליח לחב לאחריני אבל לר' יוחנן דס"ל שם מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דלדידי' לא מקרי חב לאחריני ולהכי קנה חבירו כרמב"ן או שס"ל מגו דזכי לנפשי' ולא קשה מקדושין ע"י שליח ושפיר י"ל כשחב לאחריני גם שליח לא מהני דאין ראי' מקדושין כלל ול"ק מכתובות דשם בגמ' לר' יוחנן ולר"י לא מהני שליח לחוב לאחריני. אולם לתי' נוב"י כיון שהיא אין רצונה לאחר לא מקרי חב לאחריני כלל ואין ראי' מקדושין כלל ונסתר זה:
ז) וכתבתי לתי' עפ"י דברי הנוב"י באה"ע סי' ב' דגם בימי גמ' לא מצי למשוי שליח לגרש אשתו בע"כ שהוי שליח לחוב לאחריני ולא מהני כמו שלא מהני לעשות שליח בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' והקשיתי לדבריו מדברי הקדוש מרדוש שלהכי בגיטין שליח עושה שליח ולא מקרי מילי כיון שמהני בע"כ משא"כ בקדושין וע' באה"ע סי' ל"ה א"כ מאחר דשליח ראשון ג"כ לא מהני לגרש בע"כ כלל לשיטת הנוב"י איך עושה לשליח שני וא"כ לכאורה מדברי הקדוש מרדוש סתירה לסברת נוב"י וצ"ל דהקמר"ד אזיל בשיטת רש"י שמהני שליח בתופס לחוב לאחרים ויכול לגרש בע"כ ע"י שליח והנוב"י כ' להלכה לשיטת תוס' החולקים על רש"י בב"מ ד"י. והנה דברי נוב"י תמוהי' מדברי הרמב"ן שמניעת הריוח לא מקרי חב כלל וא"כ כיון שהתורה נתנה לו רשות וכח לגרשה בכל עת שרוצה ויכול לסלק עצמו מכל מה שמחויב לאשתו וא"כ הוי רק מניעת ריוח ולא מקרי חב כלל וע' רשב"א גיטין דע"ה. ולפי"ז למ"ד מגביה מציאה לחבירו לא קני חבירו שהוי חב נשמע שגם מניעת ריוח ס"ל מקרי חב לאחרים וא"כ לדידי' לא מצי לגרש ע"י שליח בע"כ משא"כ לר' יוחנן שס"ל דקנה חבירו וא"כ שפיר סובר מניעת ריוח לא מקרי חב כלל ויכול לגרש בע"כ ולפי"ז שפיר הי' הוכחה לרש"י דלר"נ ור"ח דמהני שליח דלר"נ ור"ח שמקרי מניעת ריוח חב לאחרי' קשה איך בגיטין שליח עושה שליח כיון דהוי מילי להקדוש מרדוש כנ"ל וע"כ שסוברי' שמהני שליח לחוב לאחריני כיון שלדידי' מקרי חב כה"ג ואי לא מצי השליח לגרש בע"כ איך שליח עושה שליח וע"כ שעשאו שליח מהני משא"כ לר"י דמניעת הריוח לא מקרי חב כלל ושפיר בגיטין שליח עושה שליח כיון שמהני ע"י שליח בע"כ ולא נשמע כלל שיועיל שליחות לחוב לאחריני ומיושב קו' תוס' והבן:
ח) וכבר נשאלתי על שיטת הקדוש מרדוש שהיכי שלא מצי לגרש בע"כ אין שליח עושה שליח א"כ למה במביא גט וחלה עושה שליח בב"ד כמבואר בגיטין דכ"ט הא מה שמהימן השליח לומר בפ"נ ובפ"נ מבואר בריש גיטין שהוי תק"ח וא"כ אי תאמר אי אפשי בתק"ח ראוי שתוכל האשה לומר כן ולא יהי' השליח מהימן לומר בפ"נ ובפ"נ וא"כ א"י לגרש בע"כ דבידה לומר א"א בתק"ח רק ברצונה וא"כ איך ימסור לשליח אחר. ובגוף הדבר אי יכולה לומר א"א בתק"ח שלא יהי' מהימן לדברי השמ"ק ב"ק ד"ז שכתב הטעם שאין יכול לומר הב לי זיבורית טפי פורתא דלהוציא א"א לומר א"א בתק"ח וכאן הגט פוטר הבעל מכל חיובי' מקרי להוציא וא"י לומר א"א בתק"ח אך אא"ז בנה"מ שכתב טעם שבהתנו שכסף יקנה מהני שמצי לומר א"א בתק"ח שמשיכה יקנה ובליכא משיכה מעות קונות ע"ש משמע גם להוציא מועיל לומר א"א בתק"ח וצ"ע משמ"ק הנ"ל ובשמ"ק כתובות בריש פרק בת"נ בתקנת שקדו כתב דא"י לומר א"א בתק"ח שגם לטובתו נתקן וא"כ כאן שהוי לתקנת עגונות ולבל תבטל מצות לשבת ונוגע לפעמי' לאסורי' שמוטב שתהי' פנוי' אפשר אין בכחה לומר א"א בתק"ח. ואף אי יכולה לומר א"א בתקנת חכמים ג"כ ל"ק על הקדמר"ד די"ל כיון שמה"ת מהימן כמבואר בריש גיטין ורק רבנן החמירו וא"כ אף כשתאמר א"א בתק"ח מ"מ אי יגרשנה תהי' מה"ת מגורשת ולכהן אסורה ואהני מעשיו ולא מקרי מילי. אבל בקדושין בע"כ אפקעינהו לקדושין ולא צריכה גט כלל והוי מילי וז"פ. וע' קצה"ח סי' קפ"ב וסי' רמ"ד ובישוע"ק אה"ע סי' קמ"א ולדבריו ג"כ ניחא:
ט) ובחדושי כתבתי עפ"י שיטת הקדוש מרדוש הנ"ל לישב קו' אא"ז המהרש"א בגיטין דכ"ט בהא דכתבו ותנו הרי אלו כותבין ונותנין הא אחריני לא ופליגי אי משום בזיון דבעל אי משום מילי והקשו בתוס' תינח כתיבה אבל נתינה מה בזיון איכא ותי' שהוי בזיון שעי"ז יודע שלא כתבו בעצמו והקשה המהרש"א דא"כ למ"ד משום מילי הדרא קו' תוס' תינח כתיבה אבל נתינה מה איכא למימר עיי"ש. ונראה דהנה התומים סי' ט' בחו"מ כתב שגט צריך להיות הנתינה בפני בית דין והביא מתרגום וכתב לה לתרע בית דינא [ופשוט י"ל כונתו מטעם ספרא דבי דינא מיגמר גמירי] ובתשו' נוב"י סי' קי"ד פסק ג"כ שגט צריך ב"ד והאחרונים מביאי' ראי' מגיטין פ' המגרש דפ"ח אביי אשכח לר"י דהוי קא מעשי' אגיטא א"ל והא הדיוטות אנן וכתיב לפניהם משמע שנקרא משפט וצריך ב"ד ונראה לי ראי' מדברי הריטב"א יבמות ריש פרק מצות חליצה שכתב בחליצה דזקני הוי אמינא אף יושבי קרנות כיון שקיל מגיטין ודיני ממונות שצריכי' סמוכין עיי"ש משמע ג"כ דגיטין צריך ב"ד. והאחרוני' כתבו לחלוק שא"צ ב"ד והוכיחו מגמ' מפורשת בערכין דכ"ג אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש ובנוב"י דחק עצמו במהד"ת סי' קי"ד. אמנם י"ל לחלק בין גט בע"כ בין ברצון שניהן כשמגרש בע"כ שהוי משום ערות דבר או עכ"פ הקדיחה תבשילו צריך בפני ב"ד כי אז נקרא משפט מי זכאי מי חייב אבל כשהוי ברצון שניהם א"צ ב"ד כלל ומה"ט י"ל מקדשין בלילה כיון שהוי רק ברצון שניהן דקדושין בע"כ לא מהני והה"ד בגט כשהוי ברצון שניהן י"ל א"צ ב"ד רק בגט בע"כ אז צריך ב"ד ולפי"ז י"ל דברי התרגום הנ"ל וכן בגיטין פ' המגרש וכן דברי ריטב"א הכל מיירי היכי שמגרש בע"כ וגמ' ערכין מיירי שם להדיא בגמ' שהי' ברצון כי עשו ערמה לגבות מערב הכתובה עיי"ש וזהו ישוב הגון והראני קצת מזה בתפ"י מש"ב הגאון ז"ל ועיין מה שכתבתי לקמן ראי' לזה שגט אין צריך בית דין מגיטין ד' ה' עיי"ש. אמנם עדיין לא נתיישב קו' אחרונים שהקשו למה בעל שאמר גרשתי את אשתי מהימן במגו דבידו לגרשה כמבואר בב"ב קל"ד והא אי גט צריך ב"ד אין זה בידו דמי יימר דמזדקקי לי' כמו שאמרו בקדושין פ' האומר בגר שמקרי דשלב"ל דמי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא עיי"ש [ולפמ"ש המקנה דוקא לדייק על הני תלתא אמרינן מי יימר אבל בסתם ב"ד לא ניחא אך פשטות הסוגי' משמע כשצריך ב"ד אמרינן מי יימר דמזדקק לי' וכן נראה מתוס' שבת דמ"ו] ונראה דודאי מקרי בידו להשיג ב"ד דמצוה הוי ולמה לא יזדקקו לו וע"י טורח מצי להשיג ב"ד. רק לענין דשלב"ל דלא מהני רק משום שבידו הוי כאילו עתה הוא בעולם אמרינן דמי יימר דמזדקק לי' כיון שצריך טורח גדול עכ"פ לא הוי כאילו עתה הוא בעולם ומקרי דשלב"ל אבל תמיד שפיר הוי בידו להכי מהימן הבעל לומר גרשתי וע' בשעה"מ בפרק י"ג מהל' א"ב שכתב דבהאי דאשה רבה ביבמות דף פ"ח שנאמן לומר נשאלתי כי ודאי בטורח גדול אי יטרח יום או יומי' ישיג ב"ד שיהיו נשאלין לו ומקרי בידו אבל לענין קדושין אי צריך טורח לא מקרי בידו באותה שעה ואנן בעינן שיהי' בידו ממש באותה שעה ע"ש והוי כעין דברי דלענין דשלב"ל שצריך שיהי' עתה בעולם משום מי יימר לא מקרי עתה בעולם אבל בידו מקרי [ובסברא זו הי' אפשר לישב דברי החכמת שלמה בכתובות נ"ט בתוס' ד"ה לאחר שאתגייר הוי לדשלב"ל כתב הרש"ל ל"ל לאחר שאשתחרר דגירות בידו עיי"ש ותמוה מאד מקדושין דף ס"ב דגירות לא מקרי בידו בשביל מי יימר דמזדקק לי' ב"ד ובחדושי כתבתי עפ"י שיטת הרי"ף דמה"ת סגי להתגייר בינו לבין עצמו רק מדרבנן צריך ג' והרמב"ן תמה עליו א"כ מקרי בידו כיון שמה"ת הוי גר אף כשמתגייר בלי ב"ד וא"כ לאחר שאתגייר לא יהי' דשלב"ל ויועיל הקדושין ולמה אמרו בקדושין דס"ב דלא הוי בידו וכתבו אחרונים שכוונת הרי"ף כיון שאמר לאשה לאחר שאתגייר נתכוין לגירות גמור וכיון שמדרבנן לא מועיל הגירות עד שיהי' בפני ב"ד לא מועיל הקדושין דלא נתכוין לגירות שמהני מה"ת רק לגירות המועיל לגמרי גם מדרבנן וכ"ז י"ל לת"ק אבל לר' מאיר דס"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון שהוי לדשלב"ל אמרינן שכונתו למה שבידו בינו לבין עצמו כיון שאא"מ דבריו לבטלה וכיון שאינו מועיל באופן אחר משום לדבר שלב"ל מסתמא מתכוין לגירות בינו לבין עצמו כיון שמהני עכ"פ מה"ת גירות כה"ג ולא הוי דבריו לבטלה ומהני קדושין להכי גרס לאחר שאשתחרר שאינו בידו כלל וקשה קו' תוס' גם לשיטת הרי"ף והבן. ומ"מ צ"ע מה דחקו למחוק ולגרוס כדי שיקשה גם להרי"ף הא תוס' מצי סברי כרמב"ן. ולפמ"ש י"ל דלר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם רק מחמרינן משום דמקרי לדבר שלב"ל ס"ל מפני שבידו ע"י טורח עכ"פ לא מקרי לדבר שלא בא לעולם אבל למ"ד דא"א מקנה דשלב"ל רק צריך להיות עתה בעולם וכיון שהוי טורח לא מקרי עתה בעולם] והנה בכתבו ותנו הקשה אא"ז בנה"מ סי' רמ"ג היאך משוי שליח על נתינה טרם שנכתב הגט הא הוי דבר שלא בא לעולם ותי' משום שבידן לכתוב וליתן מהני ועיין בטוב גיטין ולפי"ז כשאמר כתבו ותנו גט בע"כ שלא הוי כל כך בידו כיון שטורח להשיג ב"ד ומי יימר דמזדקקי לי' א"כ לא מהני מטעם דבר שלב"ל דנגד דשלב"ל צריך בידו ממש כנ"ל ולא מהני כתבו ותנו לגרש בע"כ וא"כ הוי מילי וא"י לעשות שליח אחר כלל לשיטת הקדוש מרדוש ומיושב קו' המהרש"א:
ולפ"ז יש לישב דברי הרמב"ן שכתב לפסול באומר אמרו לסופר כו' מטעם דכל שלא שמעו מפי הבעל הוי שלא לשמה והקשו מנין לשמואל דטעמא דר"י משום מילי דילמא משום שלא לשמה ולפי"ז י"ל דאי יסבור דמילי מימסרו לשליח א"כ יועיל שליח על הנתינה כקו' מהרש"א ובמתניתין תנן שהם יתנו ולא על ידי שליח והבן:
י) הן יש להקשות ביבמות די"ג על הא דאמר רבא טעמא דב"ש שמתירין צרת ערוה לאחין משום שא"א חל ע"א ואין איסור אשת אח חל על איסור אחות אשה והא משכחת שקידש שיחול ברגע אשר השני יקדש וא"כ הוי בת אחת ואיסור ב"א לכ"ע חל וב"ש סתמא מתירין משמע בכל גווני וכן קשה שם ג"כ הא משכחת בשווינהו שליח כמו ביבמות דל"ד והוי ב"א ולתי' נוב"י שמהני שליחות בקדושין אף שחב לאחריני משום מגו דזכי לנפשי' והקשיתי דלא יועיל שליח לקדש שתי אחיות דלא מצי לזכות לנפשי' וי"ל הא דלא מהני שליח לחוב לאחריני כ' הפנ"י בכתובות פ"ד משום שהוי עברה וא"כ מטעם א"ע לא מהני בטל השליחות וי"ל לאותו לשון שמוקמינן מתניתין בדף ל"ד כר"ש ס"ל כמ"ד דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת א"ע מהני אבל רבא ס"ל לא מהני ולא מועיל שליחות כה"ג אך לתי' אמיתי שתי' הנוב"י דלא מקרי כלל חב לאחריני בקדושין קשה נוקמי כה"ג. גם ק"ל נוקמי כשקידשו שניהם על אחר ל' יום וחל בב"א. וצ"ל דלתי' רבא ב"ש גם איסור בת אחת לא ס"ל. ודוק:
יא) וראיתי במקנה בק"א סי' מ"ג שהקשה לאוקמי ביבמות ל"ד כגון שקדשו אותן לאחר ל' יום דחלו שני הקדושין כאחד והומל"ל שיחול גם איסור נדות באותה שעה כגון שהיתה יושבת על דם טוהר ובסוף ל' כלו ימי טהרה דלרב בנדה ל"ה מעין אחד הוא והתורה טיהרתה וחלו גם נדות בב"א עיי"ש. ופשוט י"ל דמבואר בתוספות הרא"ש שכתב דהכא ע"כ בבתולות מיירי מדקתני בשעת כניסתן לחופה משמע מקודם לא נתחייבו בחטאת מטעם נערה מאורסה אינו בכרת אבל אי בעולות הוי בחנק וגם קודם חופה חייבי' וע"כ בבתולות מיירי ולא אחר לידה כלל ובמ"א הארכתי בדבריו:
יב) וכבר הקשיתי בקדושין ד"נ במקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ויליף רמב"ח מדאמר קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה אמרה בשעה שנעשה צרות זו לזו לא יהי' לו לקוחי' אפי' באחת מהם ואמר לי' רבא אי קדושין לא תפסו בה כרת מי מיחייב עיי"ש והקשה המקנה לרבא דס"ל כל מילתא דא"ר ל"ת א"ע לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וא"כ מה מקשה אי קדושין לא תפסו כרת מי מחייב דילמא חייב כרת משום דעבר אמימרא דרחמנא ותי' דדוקא כשמלקות על אותו מעשה עצמו אף דלא מהני מ"מ לקי אבל הכא כיון דליכא למימר שחייב כרת על קדושין דהא כתיב בקרא לגלות ערותה ואי אפשר לפרש קרא דלא יקחו ע"י קדושי ביאה דהא לא משכחת שתיהן כאחד וע"כ צ"ל אם בא עלי' לאחר הקדושין וכיון דכבר בטלו הקדושין לא שייך לחייב כרת על ביאה שאח"כ כיון שאין קדושין כלל עכ"ד והקשיתי הא משכחת שקידש לאחת על תנאי שתחול הקדושין בעת שיקדש לשני' ואת השני' קידש שתחול הקידושין בעת שיבעל אותה ואז בעת שבעל שני' חלו בב"א קדושי שני אחיות ושפיר חייב כרת כיון שעבר אמימרא דרחמנא ומה דחה רבא לרמב"ח וי"ל דכל קדושי ביאה הקשו הראשונים הא אי אפשר לעדים לראות וקדושין צריך עדים ואיך מהני קדושין בביאה ותי' הרשב"א הובא בב"ש אה"ע סי' מ"ב כיון שא"א לעדים לראות אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וסגי בזה שיכולין לראות היחוד ואמרינן שהן עדי ביאה ע"ש אבל אם יתנה תנאי על קדושין שיחולו הקדושין בעת שיבעל אותה א"כ אמרינן כיון שא"א לעדים לראות ושמא לא בעלה כלל ולא חלו הקדושין כה"ג כלל כיון שאין זה לעונש שיהי' התראה ושנימא שהתיר עצמו לזה ואמרינן שלא בעל כלל ולא נתקיים התנאי ולא הוי קדושין. אמנם עדיין קשה נימא שקידש לשני' בביאה ובקדושי ביאה כתב הרשב"א דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וחלו הקדושין וגם הראשונה שקידש בתנאי שיחול בעת שיקדש לשני' ג"כ חלין ונהי דלא תפסו קדושי שתי אחיות מ"מ שפיר בכרת כיון שעבר אמימרא דרחמנא וכיון שבעל הוי בכרת. ומה דחה רבא לרמב"ח:
ונראה דא"כ יהי' נשמע מקרא דלצרור קדושי ביאה כיון שגלי קרא דלא יהי' לקוחין באחת ומ"מ מחויב כרת וע"כ רק בקדושי ביאה שהוי לגלות ערותה ולמ"ל ובעלה למידרש מיני' קדושי ביאה בקדושין ד"י ת"ל מכאן נשמע וע"כ דלא מיירי הכא בקדושי ביאה ושפיר דחה רבא לרמב"ח:
אמנם קשה הא הראב"ן הקשה למ"ל קרא לקדושי ביאה ת"ל הנאת ביאה הוי שוה כסף ומקודשת מטעם כסף ותי' כיון שיש לה צער לבתולה בביאה ראשונה לא מקרי נהנה ותמוה מאד מכתובות דל"ט דמפותה שברצון אין לה צער. ונראה לישב קושיתו ואולי גם הראב"ן נתכוין לזה כיון שמה"ת מהני קדושין בע"כ וכשהיא אינה רוצית לא הוי נהנה כלל וצריך קרא שמ"מ מהני ומובעלה ילפינן קדושי ביאה אף בע"כ מה"ת מהני ולפי"ז מאשה אל אחותה לא תקח לצרור לא הי' נשמע קדושי ביאה בע"כ שהוי מוקמינן ברצון ומהני מטעם כסף אבל בע"כ לא ידע וצריך קרא ובעלה לקדושין בע"כ וא"כ שוב יש לאוקמי קרא דאשה אל אחותה כשראשון קידש שיחול כשיקדש לשני' והשני' קידש בביאה וחייב כרת מטעם דעבר אמימרא דרחמנא ומ"פ רבא לרמב"ח:
ונראה דרבא לשיטתו דס"ל בב"ב דמ"ח דשדה זו לא מהני בע"כ ואשה כשדה זו דמי' ולא מהני לקדש בע"כ כלל לרבא וברצון אין לה צער והדרא קו' הראב"ן לרבא למ"ל ובעלה ת"ל מטעם כסף מקודשת שנהנית והוי שוה כסף וצ"ל לרבא דס"ל דעל שוה כסף אינו במיתה מטעם דשוה כסף ילפינן ק"ו מע"ע וא"ע מה"ד כמ"ש הפנ"י ריש קדושין וצריך קרא ובעלה שמטעם ביאה מקודשת והוי הבא עלי' במיתה מעתה ס"ל לרבא דע"כ אשה אל אחותה לא מיירי בקדושי ביאה דא"כ יהי' נשמע שעל ביאה כרת ואי מטעם שוה כסף כמו שא"ע מיתה כך א"ע כרת כמבואר להדי' בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ז דגם לענין כרת אמרינן א"ע מה"ד וכיון שקרא מפורש שהוי בכרת והה"ד נשמע מכאן שעל קדושי ביאה הוי במיתה [ואי מטעם שנשמע מכאן קדושי ביאה או מטעם שגם על שוה כסף עונשין ובמיתה ג"כ] וא"כ ובעלה מיותר וע"כ לא מיירי הכא בקדושי ביאה דאל"כ למ"ל ובעלה ושפיר דחה רבא:
ולפי"ז יתישב דברי הרמב"ם בפירוש משניות שמייתי דרשא דרמב"ח דילפינן מלצרור ותמוה דרבא דחה לה ולפי"ז ניחא דלדידן דקיי"ל דגם שדה זו מהני בע"כ וגם אשה מקודשת מן התורה בע"כ וי"ל דמיירי הקרא שקידש לראשונה בתנאי שיחולו הקדושין כשיקדש לשני' ושני' קידש בביאה וכשהוי ברצון מהני מטעם כסף וקרא דובעלה צריך כשמקדש בע"כ שמהני לדידן וכיון שיש לאוקמי בקדושי ביאה ומשכחת בב"א חלו קדושי שתיהן ולא תפסו ובכרת כשבעל לשניי' כיון שהוי בשעה שקידש ונהי שלא מהני מ"מ בכרת כיון שעבר אמימרא דרחמנא וצדקו דברי הפיה"מ שמייתי הא דרמב"ח והבן:
יג) וראיתי לתשו' מים עמוקים בסוף ספרו בסי' מ' שהביא בשם הסמ"ק מרבינו משה מקוצי בסי' ק"ח שמוכיח מפ' אומר ששני מקראות כתיבי באחות אשה אחד לכתחלה שאסור לקדשה דכתיב לא תקח לא תקדש ואחד בדיעבד שאם קידש אין קדושין תופסין לו בה ולוקה עליו. ותמה ר"א מזרחי שם כיון שאין קדושין תופסין וכלא קידש כלל למה ילקה אטו הני קדושין מידי מששא אית בה שיהי' לוקה. ודחק עצמו לפרש כונתו להיפך שאין קדושין תופסין שיהי' לוקה רק אינו כלום ע"ש ותמיהני מאד למה לא ילקה משום דעבר אמימרא דרחמנא כמו שאמר רבא בתמורה ד"ו כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא. ובמקנה מפלפל גם לענין כרת אבל להיות לוקה ודאי ראוי שילקה וצדקו דברי הסמ"ק ודברי הרא"ם צע"ג:
יד) והנה בהיותי בקאליש בשנת תרמ"ט מצאתי שם את מחו' הגאון הקדוש מוהר"א שליטא"ס מסאכטשוב והתפלא מאד על הרב החינוך במצוה ר"ו שכתב דמקדש אחות אשה אף שאין קדושין תופסין מ"מ חייב מש"ס יבמות כ"ט שני אחין נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני ב"ש אומרי' אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה וא"ר אלעזר ל"ת מאמר לב"ש קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקי סגי לה בגט אלא מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה לבד א"ר אבין אף אנן נמי תנינא ד' אחים ב' מהם נשואי' ב' אחיות ומתו הנשואי' את אחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו ב"ש אומרי' יקיימו. יקיימו אין לכתחלה לא ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה ופרש"י דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה מעליו ולא הוי הך אחות זקוקה ויכנוס את אשתו. ולשיטת החינוך שקדושין הוי בכלל איסור וחיוב הוי מה פריך בגמ' ואין לומר דלא גזרו חכמים על זיקתו להיות כאשתו רק לגבי ביאה שהוי בכר ולא בקדושין דרק בלאו ז"א דהא שומרת יבם שמתה אסור באמה אף דחמותו לאח"מ אשתו להרמב"ן ורשב"א אינו לא בכרת ולא בלאו אלא באיסור שוכב עם חותנתו ואפילו באיסור חר"ג הביא רמ"א יש אוסרין בזקוקתו כ"ש הכא באשה זו דגזרו בה על ביאה שתהי' מדרבנן כאחות אשתו וחשובה נמי כאחות אשתו לענין קדושין וא"כ לחינוך הוי איסור ומ"פ בגמ':
טו) ואז אמרתי לישב די"ל סברת החינוך דחייב משום שעבר אמימרא דרחמנא כרבא בתמורה ד"ו דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וי"ל הה"ד בקידש ח"כ כן וביבמות י"ל הסוגיא אזיל לאביי דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת א"ע מהני דאי לא מהני אמאי לקי וא"כ בח"כ שלא מהני כלל לא לקי וכיון דלאביי בקידש אחות אשתו אין איסור כלל כיון דלא תפסו קדושין בח"כ אי אפשר לאסור באחות זקוקה כלל שרק גזרו משום אחות אשה וכמ"ש תוס' יבמות די"ט ד"ה ר"ש עיי"ש. וכעת מצאתי בתשו' מים עמוקים שהביא בשם הסמ"ק שסובר ג"כ כהחינוך וס"ל שלקי וע"כ רק כונתו משום דעבר אמימרא דרחמנא וכנ"ל והבן:
טז) גם כתבתי אז לישב דברי החינוך שמסוגי' הנ"ל עוד ראי' לדבריו דהנה יש להקשות למה פריך בגמ' יעשה זה מאמר ויקנה ויעשה זה מאמר ויקנה משמע ששניהן צריכין לעשות מאמר והא סגי שאחד יעשה מאמר ויוכל השני לכנוס השני' בלי מאמר כלל והו"ל ליפרוך יעשה אחד מאמר ולפי"ז י"ל מכאן הוכיח הרב החינוך שאף שאין קדושין תופסין באחות אשה מ"מ איסור הוי והה"ד באחות זקוקה אסור ואי אפשר לו לעשות מאמר שהוי איסור עכ"פ רק שניהם יעשו מאמר בבת אחת שהם יעשו שליח וכן הנשים יעשו שליח כמו שמוקמינן ביבמות דל"ד וחלו שני קדושי מאמר בבת אחת ואי מאמר קונה קנין גמור א"כ לא הוי אחות זקוקה כלל בשעה שעושה המאמר ומקדשה כיון שאז השני' נתקדשה להשני ואין רגע שתהי' בשעת קדושין אחות זקוקה כיון שכל אחת ניקנית ע"י המאמר בקנין גמור ושרי משא"כ כשאחד עושה מאמר הוי מקדש אחות זקוקה ואסור וא"כ הוי עוד מסוגי' הש"ס הנ"ל ראי' גדולה להחינוך. אך לפמ"ש תוס' יבמות די"ח ע"ב ד"ה אומרים דר"א ס"ל אין זיקה ומשום ביטול מצות יבמין צ"ל שעשאו שליא לקבל קדושין עבור שניהם ביחד ע"ש א"כ ל"ק כלל על החינוך ואין ראי' לדבריו ג"כ דע"כ קו' הש"ס יעשו שניהן מאמר שבלי יבטל מצות יבמין. אולם הרמב"ן והרשב"א דחו שם דברי תוס' שב"ש לא חיישי כלל לביטול מצות יבמין ומצי סוברי' יש זיקה ע"ש וא"כ למה צריכי' לעשות שניהן מאמר וע"כ משום שהוי איסור לקדש אחות זקוקה וא"כ י"ל שהחינוך כשיטת הרשב"א ורמב"ן ס"ל וא"כ עוד ראי' גדולה מש"ס יבמות מדפריך יעשו שניהן מאמר ולא סגי באחד מטעם שהוי איסור לקדש אחות זקוקה. ומאחר שמבואר בחינוך שמקדש ח"כ חייב ודאי גם הסמ"ק נתכוין כן כנ"ל ודברי המים עמוקים צ"ע וסברת המים עמוקים י"ל כמ"ש המקנה קדושין דס"ז ע"ב בד"ה עוד נלע"ד שכה"ג גם לרבא לא לקי וניחא סברת המ"ע ודוק:
יז) והנה מש"ס יבמות דל"ד דפריך נדה כו' ראי' ברורה ומפורשת דלא כאשר עלה על דעת הגאון המנחת יעקב בהל' נדה סי' קפ"ד שאיסור כרת רק בנדה נשואה ומכאן מבואר שגם בפנוי' הוי כרת בנדה וז"ב:
יח) ואשר הקשית בני יקירי נ"י על תוס' בכורות דף ז' ד"ה דג שמחלקים לענין עיכול בין טומאה לאיסור א"כ מה קמסייעת לי' לר"ה לעור פני' של חמור מעור אדם נימא לענין טומאה הוי פירשא משא"כ לענין איסור. ותרצת עפ"י דברי נוב"י ביו"ד סי' כ"ו שהקשה ורמי דברי תוס' אהדדי מדף כ"ג שכתבו שלטמא צריך קרא בסרוחה מעיקרא יותר מגבי איסור ע"ש ותי' לחלק בין דאורייתא לדרבנן עיי"ש יפה כתבת. ובעיקר קו' הנוב"י שהקשה שתוס' סותרים עצמם נלע"ד דודאי צריך קרא בסרוחה מעיקרא דלא נימא שהוי כמו שרץ וש"ז וזיבה ע"ש ושפיר צריך קרא אבל כיון שנשמע מקרא דלא נדמי לזיבה רק למעט סרוחה מעיקרא א"כ שוב אחר שגלי קרא שוב י"ל דטומאה קיל מאיסור ואיסור מטומאה לא ילפינן וז"ב. אכן קושיתך מש"ס שמדמי עור פני' של חמור לעור אדם הוי קושי' לכאורה. וי"ל פשוט דסברת תוס' דאף כשנתעכל נשאר בו טעם ולכן אסור אבל לענין טומאה לא אמרינן טעם כעיקר דרק אכילה חיך אוכל יטעם משא"כ שיהי' מותר העור מעיקרא תיכף כשמפשיט העור אין לחלק בין איסור לטומאה וז"פ:
יט) ומה שהקשית בני שי' בברכות דל"ז הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים כו' לקט מכולן כזית אם חמץ ענוש כרת ואם מצה יוצא ידי חובתו והא קיי"ל דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וקיי"ל בש"ע או"ח סי' תע"ב דמצה צריך הסיבה ובאכלו בלי הסיבה לא יצא ואי בעבר וישב הא הוי מצהב"ע עכ"ד. קו' לק"מ מכמה טעמי'. חדא י"ל כמ"ש הרשב"א יבמות ק"ג היכי שלא מיתקן האיסור במה דנימא שלא יצא לא מיפסל משום מצהב"ע. גם י"ל דמבואר בתוס' יומא כ"ה שקדשים שצריך לאכול כדרך שמלכי' אוכלין רשאי לישב. אמנם לשיטת רש"י סנהדרין ק"א שמה"ת אסור לישב בעזרה ודאי גם לאכול קדשי' אסור בישיבה וגם כהן גדול אסור לישב בעזרה כי באיסור תורה אין לחלק. וי"ל דרש"י מצי סבר כשיטת התני' רבתי שפסק דבכריכה שכורך מצה ומרור לאכול ביחד אינו צריך הסיבה כיון שיש בו מרור ג"כ וגם בזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' צריך לאכול מצה ומרור בפני עצמן וגם לכרוך ביחד כיון דלא איתמר הלכתא כרבנן או כהלל כמבואר בפסחים דקט"ו וברמב"ם הל' חו"מ פ"ח ה"ו בלח"מ שם וי"ל דמיירי שיוצא בכזית שצריך לאכול בכריכה עם מרור שא"צ הסיבה. וז"פ:
כ) ובני החרוץ ושנון כמר אברהם נ"י אמר ליישב קושיתך די"ל דרש"י ס"ל דבשוגג לא מיפסל משום מצהב"ע וי"ל שאכלו בשוגג. ולשיטת תוס' סוכה ד"ל שלא תי' על קושיתם ממצה של טבל שמיירי בשוגג משמע שגם בשוגג ס"ל שאין יוצא משום מצוה הב"ע וכן הוכיח בתשו' חמד"ש חאו"ח סי' כ"ט. י"ל דתוס' לשיטתם בזבחים דט"ז שמדרבנן אסור לישב בעזרה ונהי שגם איסור דרבנן הוי מצהב"ע כמ"ש רש"י פסחים ל"ה גבי דמאי מ"מ בשוגג באיסור דרבנן י"ל לכ"ע לא הוי מצוה הב"ע לפמ"ש אא"ז הגאון בנה"מ סי' רל"ד דלהכי באיסור דרבנן אי"ל קץ נפשי דבאיסור דרבנן בשוגג לא עשה שום עבירה כלל דחכמים לא רצו להכשיל בני אדם והם אמרו אשר בשוגג לא יהי' שום איסור כלל א"כ באיסור דרבנן בשוגג ל"ה עבירה כלל ולא מקרי מצהב"ע ויפה אמר:
כא) גם י"ל לתוס' זבחים י"ט שרשאי לסמוך בעזרה וכה"ג י"ל יוצא י"ח מצה:
כב) וראי' נראה לי דגט א"צ ב"ד מגיטין ד"ה בפני כמה נותנו לה ר"י ור"ח חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה כו' ודכ"ע בעינן עדים מצויין לקיימו ובשליח נ"ע ועד נע"ד קמיפלגי וק"ל למה לי לענין קיום תיפוק לי' אף אי ל"ל דרבא ואף לרבה נימא שפליגי אי עד נע"ד לצרפו לב"ד שצריך להיות בעת נתינה ב"ד לשיטת הנוב"י ומ"ס עד נע"ד והוי ב"ד ומ"ס אינו נע"ד וצריך ג' שיהי' ב"ד. ונשמע מכל הסוגי' שם דא"צ ב"ד כלל. ולפמ"ש י"ל ברצון מיירי מיהת נשמע עכ"פ ברצון שניהן א"צ ב"ד וזה ראי' נכונה:
דברי אביך הדו"ש באהבה הק' צא"י יעקב.