אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן יג

סימן יב

להרב הגאון מו"ה ישראל נ"י אבד"ק קאמינסק.

בדבר אשר דרש מאתי לישב דברי זקני הגאון בנה"מ סי' ר"ה ס"ק י"ח התמוהים לו מסוגיא מפורשת והוא מה שיצא לדון בדבר חדש דקנין חליפין לא מהני בע"כ כיון שתלוה לקנות לא מהני ותמה כ"ת מש"ס קדושין ד"ב דפריך וליתני האיש קונה ומשני ה"א אפילו בע"כ ובגמ' דף ה' מנינא למעוטי מאי למעוטי חליפין. ואיך הו"א בע"כ למה צריך מנינא למעט חליפין הא חליפין לא מהני בע"כ כלל דרק ה"א בע"כ כ' הרשב"א מטעם תלוה וזבין וא"כ חליפין שהוי תלי לקנות ולא מהני בע"כ ולמ"ל מנינא למעט חליפין:

תשובה א) באמת קו' זו יש לדחות בנקל די"ל שאר קנינים הו"א בע"כ וחליפין מדעתה וצריך מנינא שלא מהני חליפין כלל. גם הא דתלוה לקנות היא דעת בעל העיטור שחידש שלא מהני. ולדידי' כ' הנה"מ גם קנין חליפין ל"מ בע"כ וי"ל שס"ל דה"א בגמ' בע"כ לאו מטעם תלו' וזבין רק כפי' המהרי"ט דהו"א שניחוש שמא נתרצה ועוד בכמה אנפי:

ב) ובדרך פלפול נראה דהנה שיטת בעל העיטור דתלוה לקנות לא מהני ומה חילוק בין למכור או לקנות. גם הקשה באבני מלואים סי' מ"ב להפוסקים שתלוה לקדש ל"מ מטעם שהוי תלוה לקנות מאונס דשותה בעציצו כמבואר במסכת כתובות דל"ט. גם הקשו על אא"ז הרמ"א שפסק דתלוה לקנות לא מהני ותלוה וקידש לא הביא דעתו דלא מהני:

ונראה דהתורת חיים בב"ב מ"ח הקשה לשיטת התו' דאפקעינהו לקדושין מטעם יש כח ביד חכמים א"כ למה בתלוה וזבין לא אפקעינהו הא ג"כ עשה שלא כהוגן. ונראה דבאמת קיי"ל אין כח לעקור דבר מה"ת בקו"ע. ורק בקדושין י"ל שפיר דיש להם כח. דהקשו היאך הוי תלוה וזבין הא צריך ליתן דמי שוי' ומה שייך בפרוטה או בשטר שיהי' דמי שוי' של אשה ומאן אמד דמי שוי'. ותי' כמ"ש תוס' כיון שמתחייב בשאר וכסות והוי חוב מרובה והוי כדמי שוי' ולא מקרי תלוה ויהיב. והנה בשב וא"ת יש להם כח לעקור והיו יכולין לפוטרו משיעבודו שעליו רמי' שאר וכסות ועונה. וא"כ ממילא הוי תלוה ויהיב ולא מהני מה"ת ולא עקרו כלל לדברי תורה בקו"ע אבל משום זה לעקור דברי תורה בקו"ע י"ל שאין להם כח או שלא רצו כלל רק פטרוהו משאר וכסות ועונה שזהו בשוא"ת ממילא הוי תלוה ויהיב ולא מהני מה"ת כלל משא"כ במקח וממכר שפיר לא עקרו כלל דקו"ע הקנין שמהני מדאורייתא. גם י"ל נהי אגב אונסא גמר ומקנה מ"מ הוי כידיעה בלא ראי' וראוי שיהא כמקדש בלא עדים ורק מדרבנן מועיל וע' ב"ש אה"ע סי' מ"ב ואפקעינהו:

והנה בתלוה וזבין אזי מה"ת הקנין בכסף וד"ת מעות קונות ומדרבנן משיכה וכיון שנתן דמים הוי קנין בין מה"ת ובין מדרבנן ולהכי לא עקרו הקנין בקו"ע שיהי' מוכרח להשיב החפץ. והנה למ"ד מעות קונות הקשו במה קנה המוכר המעות ואי לא יקנה הכסף במה יקנה הלוקח החפץ ותי' כיון שבמעות ליכא קנין אחר הוי כליכא מעות ומשיכה קונה. והנה תוס' בע"א דע"ב כ' שרק כשהוי בהיתר וליכא מעות משיכה קונה אבל באיסור אף בליכא מעות לא קני משיכה ולפי"ז בתלוה וזבין המוכר לא עביד שום דבר שלא כהוגן כלל וקנה המעות וא"כ שפיר קנה הלוקח במעות ומשיכה החפץ ולא הפקיעו. אבל בתלוה לקנות והמוכר עשה שלא כהוגן להקנות בע"כ ללוקח א"כ המוכר לא קנה הכסף כיון שהוי באיסור. וא"כ הלוקח במשיכה לבד קונה ורק מדרבנן וי"ל אפקעינהו ולהכי בתלוה לקנות ל"מ הקנין מטעם אפקעינהו. ולפי"ז בתלוה וקדיש לפוסקים שסוברים שמהני כיון שבידו לגרש לא הפקיע הקנין. ולהכי הרמ"א בתלוה לקנות מודה לבה"ע דלא מהני משום אפקעינהו ובתלוה וקדיש לא אפקעינהו והפוסקים דלא מהני סוברים שדמי לגמרי לתלוה לקנות כמו שם אפקעינהו ה"נ בתלו' וקדיש. ול"ק קו' אבני מלואים מאונס שותה בעציצו דשם אדרבה כופין אותו שיקדשנה ולא אפקעינהו כלל. ולפי"ז מיושב קושית כת"ה דכ"ז אי בע"כ ל"מ ואפקעינהו רבנן לקדושין בע"כ הה"ד בתלוה לקנות אפקעינהו למכירה שעשה המוכר שלא כהוגן כנ"ל אבל אי תני קונה והו"א בע"כ ולא אפקעינהו כלל לקדושין וגם תלוה לקנות הי' מהני, וגם קנין חליפין הי' מועיל בע"כ רק למסקנא דתני אשה נקנית ובע"כ לא מהני הה"ד תלוה לקנות ל"מ וצדקו דברי זקני הגאון זצ"ל דקנין חליפין לא מהני בע"כ והבן:

ג) ועיקר קו' התו"ח נ"ל דלהכי לא אפקעינהו במקח וממכר דאמדו דעת המוכר דלא ניחא לי' שיפקע המכירה דהאנס שכפאו שימכור החפץ אף שחכמים יפקיעו מ"מ לא ישיב לו כי הוא מוחזק לעשות שלא כהוגן ובאונס בא לקנות ממנו ואינו חש כלל אם הוי קנין מה"ת אי לא רק רוצה בחפץ ומשלם דמי' וס"ל דבדמי רשאי א"כ לא יהדרנו כ"כ מהר והמוכר לא יהי' רשאי להשתמש בהמעות כיון שהמקח בטיל וא"כ עד שיהי' בידו לתבוע לו לדין ושיהי' ציית דין לא יהי' לו לא החפץ ולא הכסף ורוצה שהמקח יועיל כדי שיהי' לו הכסף להשתמש בו ואגב אונס וזוזי גמר ומקנה ואם נפקיע הקנין וחבירו לא יציית הדין ויהי' אלים ולא ישיב החפץ וגם היתר להשתמש בממון לא יהי' לו ע"כ אמדו חכמים דעתו שנוח לו לבלי לאפקעינהו ודטבי לי' עבדינן לי'. אבל באשה כשהפקיעו הקדושין לא תשתמש במעות כי למה לה המעות שלו וע"י הפקעת הקדושין תהי' פנוי' ומותרת לינשא לאחר וטוב לה שנפקיע הקדושין להכי אפקעינהו לקדושין. ולפי"ז י"ל קו' המרדכי ריש ב"מ במו"מ דמוקי מחד מדעתי' ומחד בע"כ ולא ידעינן מהי מנייהו בע"כ ומהי מדעתי' והא קיי"ל תלו' וזבין זבינ' זבינא. ולפי"ז י"ל בלקח זוזי מתרוויהו וניחא למוכר שנימא אפקעינהו שישיגנה זה שמכרו ברצון כי לקח זוזי מתרווי' ושנים אוחזין בו ובאים לב"ד וא"כ שפיר מי שבע"כ אפקעינהו רבנן למכירתו שלא יהי' נפסד כלל המוכר כי בחדא כסף רשאי תיכף להשתמש כי לקח זוזי מתרווי':

ד) ובחדושי למס' ב"מ כתבתי בזה ליישב דברי רש"י שגרס ולא ידעינן ולא גרסינן ולא ידע דאף שידע א"נ ותמוה בשלמא לפטור י"ל רש"י ס"ל דעד מסייע אינו פוטר משד"א אבל לחייב שבועה להכחיש את העד הי' מהימן ולפי"ז ניחא דמה"ת גם מי שקנה בע"כ מהני הקנין דתלו' וזבין מהני רק מדרבנן לא מהני. וא"כ דמי למ"ש המהרש"ל שעל חיוב דרבנן אין לחייב שבועה דאורייתא כלל. ולפי"ז מיושב מה שמעיקרא בהא דפריך וליחזי זוזי כתב רש"י נשאל למוכר ותמהו מה מהימן יותר משאר ע"א ולפי"ז י"ל דכונת רש"י טרם שידע שלקח מתרווי' רק מחד וא"כ להשני אין לו שום קנין מה"ת כלל שפיר הקו' נשאלו כדי לחייב את המכחיש שבועה דאורייתא אבל כשמשני שנקט מתרווי' מחד מדעתי' ומחד בע"כ וא"כ מה"ת גם למי שבע"כ מכר הוי קנין ורק מדרבנן לא הוי קנין ואין מחייבין על תביעה דרבנן שבועה דאורייתא לשיטת המהרש"ל הובא בש"ך חו"מ סי' שפ"ו סק"י ויהי' מכאן ראי' לשיטתו. ובחדושי רפ"ב דכתובות כתבתי לשיטתו ליישב קו' ראשונים בהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך למה אינו נשבע שבועה דאורייתא דיש לומר כתובת אלמנה לכ"ע מדרבנן וליכא שבועת מודה במקצת והבן. [ולפי"ז הי' אפ"ל דתלו ויהיב דל"מ מטעם אפקעינהו ומה"ת מועיל ול"ק קו' תוס' מיקריב אותו וכן קו' תוס' משטר דאי לאו אפקעינהו הי' מועיל גם תלו ויהיב. אך באמת תלו ויהיב מה"ת לא מהני]:

ה) גם י"ל קו' התו"ח דהיכי שדעת אחרת מקנה לא הפקיע וגדולה מזה כתבו אחרונים שאף היכי שא"ע ל"מ מ"מ בדעת אחרת מקנה א"ע מהני וע' ספר תרומות הכרי מאחי הקצה"ח על חו"מ. ואף שבענין אי עבד ל"מ לא מסתבר כוותי' לחלק כיון שרחמנא אמר לא תעביד וא"ע ל"מ מה יועיל ע"ז דעת אחרת מקנה. אבל בתלו' וזבין שגמר ומקנה י"ל נהי שעשה שלא כהוגן מ"מ חכמים לא הפקיעו הקנין כיון שחבירו מקנה לו משא"כ בקדושין דאשה לא הוי דעת אחרת מקנה כלל דכי יקח כתיב ולא כי תלקח כמ"ש הר"ן נדרים דף ל' שרק משימה עצמה נגדו כהפקר ולא דעת אחרת מקנה להכי י"ל אפקעינהו לקדושין:

ו) ולסברת התו"ח שהי' ראוי לומר גם במו"מ אפקעינה י"ל מה שהקשו לפוסקים שצריך לומר רוצה אני מה קאמר בגמ' שר"ה לית לי' דרב ביבי שאמר קרקע אין לו מעות יש לו נימא שמיירי בלא אמר רוצה אני וכן לפוסקים ביתר מפלגא יש אונאה לקרקעות נימא שלא נתן לו כל דמי שוי' וגם הקשו נוקמי כגון שמסר מודעא ויתר קושיות שעמדו שם במפרשים. ונראה דהנה רב ביבי נקט מעות יש לו ומה רבותא מדוע יפסיד ממונו שנתן וע' רשב"ם וי"ל הני פוסקים סוברים דברב ביבי יש לפרש שני פירושים או שלית לי' כלל הך סברא דאגב אונסא גמר ומקנה או שס"ל ג"כ דסברא הוא אגב אונסו גמר ומקנה רק כסברת התו"ח שגם במו"מ הפקיע הקנין ונ"מ כשמוכר טוען אי אפשי בתק"ח המכר קיים ואין הלוקח יכול לתבוע הכסף דכה"ג כשטוען אי אפשי בתק"ח לא הפקיע כלל וקנה החפץ קמ"ל מעות יש לו דלאו מטעם תק"ח רק שלא גמר ומקנה כלל וגם הלוקח יכול לתבוע הכסף ומעות יש לו אם הלוקח תובע מהמוכר שיחזיר לו החפץ וישיב לו המעות הדין עם הלוקח. ולפי"ז א"א לאוקמי בגונא שגם ר"ה מודה שלא גמר ומקנה למה נקט מעות יש לו ומה רבותא בזה ע"כ דפליגי על ר"ה צריך לאשמעינן שלאו מטעם תק"ח לומר משום אפקעינהו ורק המוכר חוזר ולא לוקח רק שלא גמר ומקנה כלל ופליגי על ר"ה ודוק:

ז) ומה שהקשו על הרמב"ם שפסק במי שהוחזק לגזלן ואח"כ תלו' למכור לו אינו צריך מסירת מודעא דכולם יודעים באונסו ומאי פריך מרב ביבי לר"ה הא מצי לחלק בין גזלן לשאר תלו' וזבין. נראה דיצא להרמב"ם מהא דקיי"ל דיאוש אינו קונה ואף שמדמי מי קמייאש והוי כמו תלו' וזבין ומהני וכמו שכתב המקנה להסביר טעם מ"ד יאוש קונה וצ"ל כיון שגזלו ומוחזק לגזלן עי"ז נהי שמייאש בהכרח ומדמי לא קמייאש מ"מ לא מהני בכה"ג תלו' וזבין אצל גזלן. ומ"ד יאוש קונה ס"ל גם כה"ג מהני ור"ה תלמידו דרב ומסתמא כרב ס"ל יאוש קונה ולדידי' אין לחלק ופליגי אדרב ביבי:

גם י"ל סברת הרמב"ם דהי' ראוי לומר אי עביד ל"מ רק חמסן מדרבנן ולא אמרינן א"ע ל"מ אבל גזלן צריך לקיים והשיב וע"י שתלו' למכור לו בדמי' שנותן אח"כ כי לא מתייאש בדמי' מבטל מ"ע דוהשיב שפיר א"ע ל"מ כי גם במ"ע פסקו דאמרינן א"ע ל"מ וחלקו על הפנ"י גיטין ד"צ ואכ"מ. והנה מ"ד יאוש קונה ס"ל דהוי כהפקר וקני ביאוש ונימא א"ע ל"מ דבשינוי גלי קרא כעין שגזל אבל ע"י יאוש למה קונה נימא א"ע ל"מ וע"כ מ"ד יאוש קונה ס"ל א"ע מהני והארכתי במ"א ואכ"מ ור"ה מסתמא כרב די"ק וא"ע מהני ולדידי' שפיר קאמר בגמ' ופליגי דר"ב משא"כ לדידן:

ח) ולשיטת תוס' מטעם יש כח ביד חכמים לעקור קשה קו' המרדכי למה בח"ל לא אפקעינהו רק תי' שלא נחית לקדש על דעת חכמים אבל לשיטת תוס' קשה. ונראה דלמה להם להפקיע כיון שאסור להם לדור יחד ולא הועיל בקדושי' כלל ויצרכו לגירושין מה בכך ורק קושייתו להסוברים מטעם תנאי ע"מ שירצו חכמים וכיון שאין רצונם בכך יתבטלו הקדושין ותי' בח"ל לא נחית להתנות על דעתם כלל אבל לשיטת תוס' ל"ק כלל מח"ל. ולפי"ז בח"ל בע"כ כשקידשה י"ל כיון שהיא לא פשעה בזה כלל שקידשה בע"כ ולבל תתעגן שפיר לשיטת תוס' הפקיע הקדושין כמו בכל קדושי בע"כ. ולרש"י כה"ג שלא נחית ע"ד חכמים שהכל יודעין שאסור לקדש ח"ל שפיר לא הפקיע כי לשיטתם אין כח להפקיע רק משום תנאי ובח"ל לא התנה כלל. אך ק"ל ביבמות י"ד דב"ש סברי צרות מתיבמות ולב"ה מותרות לעלמא ואעפ"כ לא נמנעו ופריך בשלמא ב"ש מב"ה לא נמנעו דח"ל נינהו אבל ב"ה מב"ש הא ח"כ וממזרים וק"ל הא לפעמים גם ב"ש שלא נמנעו מב"ה הוי ממזרים כגון שקידש אחד לצרה בע"כ ואח"ז קבלה קדושין מאחר לב"ה שמותרת לראשון ואפקעינהו לקדושין כיון שהוי בע"כ וקדושי שני בהיתר ולב"ש בח"ל בע"כ לא אפקעינהו והוי ממזרים לב"ש. והיינו לשיטת רש"י שאין כח להפקיע בקו"ע רק משום תנאי. ואפ"ל שמודים דיש כח לחכמים כשיטת תוס' וכמש"ל שעצה לפטור משאר וכסות ויהי' תלו' ויהיב רק סוברים שא"צ ליש כח ביד חכמים רק כיון שהתנה ממילא בטיל אבל בח"ל דלא התנה שוב יש כח לעקור דבר מה"ת וכיון שבע"כ והיא לא פשעה בזה שפיר הפקיע בח"ל:

ט) גם אפ"ל דלמה לא נימא בכל קדושי בע"כ שלא נחית על תנאי שירצו חכמים וצ"ל שלא מבורר אצלו שכה"ג אסור רק ח"ל שמפורש בקרא והכל יודעין שאין רצון חכמים בכך. ולפי"ז בצרות כיון שב"ה פליגי עם ב"ש ואין הכל יודעין כמ"ש תוס' ב"מ דט"ו גם לב"ש אמרינן שנחית אדעת חכמים ואפקעינהו לקדושין היכי שהוי בע"כ:

ואחרונים תי' לקו' המרדכי כיון דח"ל ליתא לקדש ע"י שליח דאשלד"ע ומעשה בטל ולא מהני התנאי ע"מ שירצו חכמים. וקשה לי לב"ש שסוברים מסתמא כשמאי הזקן דיש שליח לד"ע ומהני תנאי ולדידי' ראוי לומר בח"ל אפקעינהו וא"כ כשקידש אחד הצרה וחלץ לה היבם ונתקדשה לאחר לב"ה קדושי שני לא חלין כלל שהיתה מותרת לראשון שקידשה ולב"ש אפקעינהו לקדושי ראשון וחלו קדושי שני ואי תנשא לראשון יהיו הבנים ממזרים ומ"פ שם על ב"ש אמאי נמנעו מב"ה. אמנם י"ל מה שהמרדכי לא ס"ל תי' אחרונים הנ"ל משום דס"ל כשיטת רבינו ירוחם נתיב כ"ה ח"ב כ' שם גבי חליצה מוטעת ובמשרים כתבתי כי כל מי שמתנה יותר מן הראוי בשכירות אינו שום דבר אבל אם התנה בדבר הראוי ליתן או שחייבתי לו כגון יבמה שיש בידה ממון מהיבם וא"ל חלוץ לה ע"מ שתחזיר לך את שלך אם יחזירו הוי חליצה ואם לאו אינו חליצה וכ"כ הרמ"ה ע"ש משמע בהתנה בדבר שמחייבת מהני תנאי לבטל חליצה אף דליתא ע"י שליח עכ"ל. וזהו כלל חדש והביאו הא"מ סי' ל"ח סוף סק"ה ע"ש וא"כ לקדש ע"מ שירצו חכמים בח"ל בודאי אין לך דבר מחויבים יותר מלקיים מה שירצו חכמים (מבלי לקדש ח"ל) ומהני התנאי אף דליתא ע"י שליח. ומגוף הסוגיא דאפקעינהו קדושי בע"כ ולפי' רשב"ם מטעם תנאי וקשה ג"כ בשלא כהוגן לקדש בע"כ ראוי שלא יועיל לעשות שליח וא"כ למה יועיל תנאי. ונמצא מכאן ראי' לרי"ו שכה"ג מהני תנאי אף בליתא ע"י שליח ודוק:

י) אך ק"ל שם ביבמות די"ד דמשכחת ג"כ כגון שקידש ע"מ שאין בה מומין וכנסה סתם דאא"ע בעילתו ב"ז והוי קדושין ואם נתקדשה אח"כ משני לא חל ולב"ש שהוי ח"ל א"כ חזינן שעשה ב"ז שבעל ח"ל א"כ שוב י"ל על קדושי ראשונים בעל וא"כ כיון שנמצא מומין בטל קדושי ראשונים וחל קדושי שני' וכשדרה עם הראשון הוי בני' ממזרים. וצ"ל דכל כה"ג לא שכיח כמ"ש תוס' על צרה גופה ול"ק כל הני קושיות:

יא) ב ואשר חקר כ"ת במשליש שכר לעדים שיגידו עדות שראוי שיהיו כשרים להעיד דשיטת הריטב"א סוף פ"ב דקדושין כיון שעדות בטל צריך להשיב השכר וכ' בחרי"ם סי' ל"ד ס"ק ח"י ואין להקשות לדבריו א"כ ל"ה כלל נוטל שכר כיון שצריך להחזיר דז"א דאיך נימא דכשר א"כ הוי כנוטל שכר ע"ש א"כ כשהוא ביד שליש ראוי להכשירו ולהוציא משליש לא יוכל כלל דאי יוציא משליש יהי' בטל ולא מגיע לו כלל עכ"ד. ואם כי בהשכל נאמר אך לדינא נראה שג"כ בטל עדותן דכיון שכ' הר"ן סוף פ"ב דקדושין אף בהחזיר הממון לא כשר עדותו רק כשהעיד אח"כ מחדש אבל כשלא העיד אח"כ מחדש לא מהני עדות ראשון אף שהחזיר. ולמה לא יועיל העדות שהעיד מכבר כיון שקושטא קאמר ולא איברי סהדי אלא לשקרי רק קנס שקנסו חכמים וכיון שבטל הקנס כיון שהחזיר ראוי דיתכשר למפרע וכאשר עלה כן בדעת הגאון נוב"י באה"ע סי' כ"ט. ותמוה משיטת הר"ן הנ"ל כאשר עמדו עליו האחרונים אך דברי הר"ן טעמא בעי. וצ"ל כיון שאז קנסוהו שעבר על מה אני בחנם וכו' ובטלו לעדותו בשעה שהעיד א"א לדון על אותו עדות כלל רק צריך עדות מחדש וא"כ כל זמן שלא החזיר אף שבדין צריך להחזיר מ"מ אז פסול עדותו דלא עדיף מהחזיר שג"כ פסול עדותו שהעיד קודם שהחזיר כיון שאז לא הי' בחנם. וא"כ הה"ד במשליש עבורו שכר וסובר שישיג השכר מהשליש כי האמין לו ושליש תופס עבור שניהם ונהי שבדין נפסוק שא"צ ליתן לו מ"מ הוא בע"כ טועה בדין וסובר כי השליש יחזירנו לו ועובר אז על מה אני בחנם וכו' ופסול עדותו ולא מועיל מה שאח"כ אינו מוציא מהשליש ושליש מוכרח להשיב לבע"ד הא זה לא עדיף מהחזיר בעצמו שא"נ בעדותו שהעיד מקודם כיון שמ"מ עבר על מה אני בחנם כי כיוון למתן שכר. וגם כי הבע"ד ג"כ איך יוציא מהשליש כיון שהי' תועלת בעדותן א"כ תופס עבור העד והוי כמוחזק בעבורו ומחויב ליתן להעדים השכירות ונהי שבאם יתן יתבטל וא"צ ליתן מ"מ באם לא יתן יתקיים ומחויב ליתן ומשפט זה מתהפך תמיד וחוזר וא"כ למי יתן השליש ובהכרח יתפשרו אח"כ והוי כנוטל שכר ובטל העדות. וביותר כשהשלישו בתנאי שישיג הכסף כאשר יזכה על ידי עדותו בדין א"כ הוי נוגע ומה"ת פסול. כיון שטעה וסבר שישיגנו מהשליש:

יב) והנה לשיטת הריב"ל אף כשמקבל שכר שיעיד עדות המועיל רק מדרבנן פסול אי נוגע פסול מטעם קרוב ופסולו משום דאדם קרוב אצל עצמו אבל נוטל שכר לא הוי לי' חלק בגוף העדות לא נפסל מה"ת וא"כ לכאורה להרשב"א שבועות דל"א דפסולי דרבנן מועיל תפיסה א"כ להחזיק יהיו נאמנים וכן בכל גווני כשמקבלו שכר שרק פסולי' מדרבנן יועיל להחזיק. אמנם מדברי הריב"ל דן הקצה"ח בסי' ל"ז דגם במוכר שדה לחבירו שאינו מעיד מפני שמעמידים בפני בע"ח רק מדרבנן פסול עי' סי' ל"ז. וא"כ להרשב"א הי' ראוי ג"כ שיועיל להחזיק ויקשה למה אינו מעיד לו להחזיק הא להחזיק מהני פסולי דרבנן. וא"כ נשמע משם היכי שהוי נוגע מה"ת פסול להרשב"א. ואפשר לומר שרק במטלטלין מהני תפיסה כשמוחזק יש לו חזקה אלימתא במה שתפס. אבל בקרקע אף מי שמוחזק לא מקרי חזקת ממון שאינו תחת ידו ממש גם להרשב"א אינן נאמנין פסולי דרבנן וכמ"ש בקצה"ח סי' פ"ב דגבי קרקע מהני מגו להוציא ע"ש. אך יקשה לפי"ז מה פריך שם בב"ב דמ"ג ע"ב במכר לו פרה וטלית מעיד לו עלי' ובבית ושדה אינו מעיד עלי' מ"ש רישא ומ"ש סיפא נימא במטלטלין מהני להחזיק ולקצה"ח רק פסול מדרבנן וא"כ להרשב"א מהני להחזיק משא"כ בבית ושדה לא מהני להחזיק כיון שאינו תחת ידו ממש. וי"ל שרק הרשב"א כתב על ר"פ שאמר בשבועות דל"א למעט מלך אבל משחק בקוביא מה"ת מחזי חזי והקשה הרשב"א מיהת אין תועלת בעדותן ותי' שמהני תפיסה. והיינו לר"פ אבל לראב"י שאמר למעוטי משחק בקוביא ע"כ ס"ל דאינן נאמנים לתפיסה כלל. והכי קיי"ל כראב"י ושפיר פריך בגמ':

ולפי"ז י"ל קו' הגדולי תרומה על הרב האי גאון בספר מו"מ שכתב באפותיקי מפורש כשמוכר ואין לו נכסים גובה הבע"ח אם כן קשה מגמ' אפילו עשאו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה ניחוש לאפותיקי מפורש. די"ל באפותיקי מפורש מה נ"מ כיון שאינו חוזר עליו אף בנמצא שאינו שלו. אך זהו ניחא לר"ז אבל לר"פ שס"ל חוזר גם באפותיקי מפורש קשה ניחוש לאפותיקי מפורש. ולפי"ז י"ל אף באפותיקי מפורש מ"מ לא גרע מנוטל שכר ונאמנים לר"פ להחזיק במטלטלין ורק קו' הש"ס למה דקיי"ל כראב"י וא"כ י"ל כר"ז דהכי קיי"ל ולר"ז באפותיקי מפורש אין נ"מ כיון שגם באינו שלו אינו חוזר עליו ודוק. אך י"ל הקו' להחזיק יהיו נאמנים די"ל רק שם לתפיסה מועיל אבל כשמוחזק א"כ ראוי לומר כאשר זמם ולא כאשר עשה והוי עדות שאאי"ל רק בד"מ א"צ להיות עדות שאי"ל וזהו מדרבנן וא"כ ממ"נ פסולים מה"ת שאי"ל ומדרבנן מטעם נוטל שכר וא"נ להחזיק. ויתישב ג"כ מה שקשה בשליח נעשה עד בקדושין דמ"ג אחר שתקנו שבועת היסת הקשה הריטב"א יפטרנו ותי' דהוי כשכר להעיד וק"ל הא להחזיק יהיו נאמנים וכן הקשה הישועות יעקב שם על החלקת מחוקק סי' ל"ה סק"ג שעד הצריך שבועה מדרבנן פסול ע"ש ולפי"ז ניחא די"ל דלהחזיק גם הרשב"א מודה. גם י"ל נגד עדים כשרים אין נאמנים כלל:

יג) גם י"ל בנוטל שכר מטעם קנס י"ל קנסוהו שגם להחזיק לא יהיו נאמנים. ויותר י"ל רק במשחק בקוביא שרק פסול מספק שמא משקרים י"ל להחזיק מספק אין להוציא אבל כשפסלו רבנן מטעם אחר מפני שצריך שבועה או מטעם קנס גם להחזיק לא מהני כלל:

יד) אמנם דברי קצה"ח תמוהים דנוגע מה"ת פסול. ודברי מהריב"ל יפה פי' בישועת ישראל משום מניעת הריוח אינו חשוד לעבור בלא תענה כמו בשבת דף קנ"ג לענין הצלה בדליקה:

טו) ודברי הרב האי גאון בספר מו"מ נראה לפמש"ל דקו' הגדול"ת רק אליבא דר"פ דבאינו שלו חוזר עליו וניחוש לאפותיקי מפורש וי"ל דבגמ' פריך אח"כ והא אמר ר"פ נמצא שא"ש חוזר עליו וקשה קו' התומים סי' ל"ז הא להלוקח צריך לשלם הדמים מפני תק"ה ולא יחזור כלל על המוכר ומה פריך בגמ'. ולפי"ז י"ל דקו' הש"ס אינו מנגזל רק קו' הש"ס לר"פ דס"ל שבאינו שלו חוזר עליו יש לחוש לאפותיקי מפורש שגם במטלטלין בע"ח גובה וכונתו להעמידו מפני בע"ח. ומשני במכיר בו שהוא בת חמורו וא"כ אין לו נ"מ כי אף כשמערער יטלנו ויבא הבע"ח אח"כ בשני עדים בעד שמעיד עתה עם המוכר ועם הלוקח ויטרפנו מהמערער ואינו נוגע כלל בזה. אחר שיצא מתחת יד הלוקח. ולפי"ז כיון דהיכי שמקבל המעות מפני תקנת השבים ליכא תרעומות כמ"ש אא"ז בנה"מ סי' ל"ז ורק קו' הש"ס ניחוש לבע"ח נמצא שעוד ראי' מסוגיא כאן להרב האי גאון בספרו מו"מ דגם במטלטלין באפותיקי מפורש גובה. והבן:

דברי ידידו הדו"ש הק' צא"י יעקב מייזלש

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה