אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן יב

סימן יא

לשאר בשרי הרב הגאון מו' מיכל הכהן אבד"ק זאקראטשין.

ע"ד קושית כ"ת למה תקנו מעמד שלשתן הלכתא בלי טעמא מפני תקנת סוחרים שיקנו סחורה בשוק ולא יהי' להם לשלם תקנו שיכלו להקנות חובותיהם במעמ"ש כמ"ש הרא"ש בגיטין י"ג ובטור חו"מ סי' קכ"ו הא כשיקנו סחורה בהקפה ממילא החוב שמגיע להם מאחרים משועבדים לבעל חוב שלהם מטעם שעבודא דר' נתן ולרוב פוסקים אף באית לי' נכסי חל שיעבודא דר"נ וע' בש"ע סי' פ"ו וגם שדר"נ א"י למחול כמו מעמ"ש ומשום מתנה לא נתקן רק תקנת התגרים היא ולמה תקנו הא מה"ת הוי משועבדים משום שעדר"נ:

תשובה. א) קו' זו לק"מ דאי משום שיעבודא דר"נ יהיו הסוחרים יראים לסמוך דשמא עוד חייב לכמה אנשים ויבואו כולם לגבות בשיעבודא דר"נ אבל במעמ"ש הוי כאלו גבה החוב ושילם לו שכל הגוף משועבד במעמ"ש כמ"ש הרא"ש גיטין ואף לפוסקים שיכול למחול היינו מפני שרק מדרבנן אבל גם הגוף משועבד לחבירו ולא נשאר חוב כלל לזה שמקנה במעמ"ש אצל הראשון וא"כ שוב אין יכול בע"ח לגבות עוד ורק הסוחרים סומכים ע"י מעמ"ש. אמנם לפי"ז הי' ראוי לומר אחר שתקנו מעמ"ש ושוב לא יכול בע"ח לגבות א"כ יהי' מה"ת שלו ג"כ מטעם שדר"נ דנהי דמה"ת מעמ"ש אינו קונה אבל מ"מ הוי שדר"נ רק לא הי' תקנת תגרים סגי בהכי שיהיו יראים שמא יש עוד חובות שיבואו לגבות בשדר"נ אבל אחר שתקנו מעמ"ש ורק להם החובות בקנין מעמ"ש והוי כאלו הם הלוה וא"י לגבות שום אדם. מיהת ראוי גם מה"ת ישתעבדו להם בשדר"נ ג"כ ושיטת הרמב"ן דמעמ"ש יכול למחול י"ל משום דס"ל גם שעדר"נ יכול למחול כמ"ש הש"ך בשמו אך לפוסקים בשעדר"נ א"י למחול למה דחקו למצוא טעם שא"י למחול במעמ"ש ת"ל דלמסקנא הוי שדר"נ י"ל נ"מ למתנה שג"כ א"י למחול:

ולפמ"ש דלבתר תק"ח שוב מה"ת משועבד משום שדר"נ הי' אפשר לישב בקדושין מ"ח במלוה ע"פ פליגי במעמ"ש והקשה הפנ"י לרמב"ן שהוכיח מכ"ש מה"ת מהא דמלוה בשטר דקתני מקודשת והא מעמ"ש ודאי מדרבנן וקתני מקודשת ולפי"ז י"ל דמשכחת דקידשה בחוב שיתחייב ליתן לה מנה והבטיח לה ושכירת פועל נקנה בדיבור וא"כ לא גרע משכר פועל במה שקונה האיש ומבטיח ליתן בודאי מתחייב וראוי שתהא בזה מקודשת רק לא יועיל כיון שאגידה גבי' ואף בהניח משכון אמרינן בקדושין ד"ח דמנה אין כאן כו' וביאר הרמב"ן דאגידה גבי' וא"כ אם משעבד לה חוב שמגיע לו מחבירו מלוה ע"פ במעמ"ש בעד חוב זה ראוי דנימא דלא אגידה גבי' ותהי' מקודשת מה"ת כיון שמשועבד בשדר"נ החוב עבור מה שהבטיח רק משום זה עדיין אגידה גבי' דאולי יבואו כמה בע"ח ולא סמכה ע"ז כלל אבל משום מעמ"ש סמכו נשים ממילא משועבד בשדר"נ והוי מה"ת ושפיר קתני מקודשת. וכ"ז במעמ"ש אבל במכירת שטרות א"א לאוקמי באופן שהבטיח מנה והקנה לה השט"ח בעד זה המנה דלא נמכר כלל שטר בחוב דמלוה במכר אינו קונה ואי קדשה בשט"ח אם כן ליכא שדר"נ כלל ודו"ק:

ב) ובעיקר דברי רמב"ן שכ' שמכ"ש מה"ת מדקתני מקודשת ותמוה ממעמ"ש י"ל דודאי מודה דאי רק קדושי דרבנן ג"כ יכול ליתני מקודשת רק כונתו להוכיח מהאוקימתא דמוקי שם שפליגי בדשמואל במוכר שט"ח שיכול למחול אי סמכה דעתה ומ"ד דלא סמכה דעתה וס"ל שאינה מקודשת ומבואר בש"ע דאם הנייר ש"פ מקודשת ואם אינו ש"פ הוי עכ"פ ספק קדושין דחיישינן שמא ש"פ במדי וא"כ למ"ד דל"ה קדושין רק קדושי ודאי ל"ה אבל קדושי ספק הוי. ולמ"ד שמקודשת שנימא רק מדרבנן מקודשת משום מכ"ש רק דרבנן קשה מה ביניי' הא ספק קדושי תורה חמיר מודאי קדושי דרבנן אלא ודאי שלמ"ד מקודשת הוי ודאי קדושי תורה משום דמכ"ש מה"ת ולמ"ד אינה מקודשת היינו שאינו קדושי ודאי אבל קדושי ספק הוי משום שמא הנייר שוה פרוטה במדי ונשמע שמכ"ש מה"ת אבל במעמ"ש שפיר י"ל שפליגי אי הוי קדושי דרבנן או אינה מקודשת כלל ונכונים דברי רמב"ן. וזה ברור:

ג) גם י"ל דברי הרמב"ן דהנה במעמ"ש אמר אמימר נעשה כאומר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך רק לא קיי"ל כאמימר וי"ל מטעם דהוי רק אומדנא שהוי כאומר וע"י אומדנא אין להוציא מעות ולהכי תקנו הלכתא בלי טעמא אבל לבתר שתקנו מעמ"ש והפקר ב"ד הפקר וא"כ נהי שהפקר ב"ד רק שיצא מרשותו אבל אינו קונה מה"ת כמ"ש אא"ז במק"ח סי' תמ"ח. מיהת יצא שפיר מרשותו ולא מקרי להוציא ממנו והבע"ח שחייב לו אין לו חזקת ממון שממ"נ מחויב לשלם ודמי למ"ש הש"ך חו"מ בחנוני על פינקסו בסי' צ"א וא"כ שוב מה"ת מועיל מטעם נעשה כאומר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך. משא"כ במכר שטרותיו כיון שכ' שטר ולא כ' משתעבדנא ליכא שום אומדנא כלל ולמה תהי' מקודשת מה"ת וע"כ שמכ"ש מדאורייתא. ובזה יש לישב שיטת הב"י שבמעמ"ש הוי קדושי תורה ובגזל אחר יאוש רק קדושי דרבנן שבמעמד שלשתן מהני מטעם נעשה כאומר:

ד) גם י"ל דמרן החהרי"ם הקשה למה אשה אינה מקודשת בפרוטה שמרווחת שפטורה ליתן ריפתא לעניים בשעת קדושין שגם היא מסייעת למצוה ונהנית מפרוטה דר' יוסף ותי' אי ל"ה קדושין א"כ מחויבת למיתב פרוטה לעניים. ולפי"ז כיון שמדרבנן מהני מעמ"ש א"כ הוי קדושי דרבנן וג"כ מצוה וא"כ שוב פטורה מפרוטה דר"י והוי קדושי תורה אבל בשט"ח הוי ספק קדושין בל"ז שמא הנייר ש"פ במדי וספק ממון עניים ג"כ להקל וא"כ ע"י מכ"ש אינה מרווחת כלל ולכן רק הוי קדושי דרבנן ולמה קתני מקודשת וע"כ דמכ"ש מה"ת. אמנם ז"א דיקשה לפי"ז במקדש בפמש"פ שהוי ס"ק יהי' ממילא ודאי קדושין כיון שמספק פטורה מלמיתב פרוטה לעניים ומרווחת פרוטה דר"י צ"ל דספק ממון עניים לחומרא או שרק משום גזירה שמא יבא מי ממדי לכאן כמ"ש הרא"ש ולא נפטרת בפרוטה דר"י משום זה ונסתר תי' זה. ועיקר קו' החהרי"ם י"ל כמ"ש אא"ז בנה"מ סי' ע"ב דמצוה שהיא רשות שרשאי לקבל שכר כמו לשמור פרה וזרעים לא מיפטר מפרוטה דר"י כלל והה"ד באשה כן וז"פ:

ה) גם נראה לישב שיטת הרמב"ן דהנה הפלאה בכתובות דק"ח והתומים סי' קכ"ח הק' למה תקנו מעמ"ש הלכתא בלי טעמא ת"ל שמה"ת מחויב לשלם כיון שנפטר מחובו והוי פורע חובו מדעתו כיון שהי' באותו מעמד ונתרצה ובפורע חוב מדעתו לכ"ע צריך לשלם ותי' בתומים אי לא תקנו מעמ"ש ולא הי' קנין כלל ויהיו כולם יכולים לחזור וא"כ גם הנותן יכול לחזור ולתבוע ללוה שלו ולא מקרי כלל פורע חובו עדיין ע"ש. ולפי"ז לבתר שתקנו מעמ"ש וא"י לחזור כלל והוי שפיר פורע חובו מדעתו ומה"ת מחויב לשלם שפיר הוי קדושי תורה:

ו) גם י"ל דהריטב"א קדושין דמ"ג הק' למ"ל מעמ"ש ת"ל מטעם ערב ונהי שהוי לאחר מתן מעות הא בקנין משתעבד ובתומים סי' קכ"ט כ' כיון שחייב לו כה"ג לשיטת רמ"א משתעבד. ונ"ל דהבעה"ת כ' שגם ערב קבלן אינו נפרע רק כשלוה אינו טוען פרעתי אבל באין לוה כאן לא גבינן עש"ך סי' קכ"ט ס"ק ל"ב וא"כ נ"מ דלטעם תקנת מעמ"ש גבינן. גם י"ל כשלוה רוצה לשלם זבורית אינו גובה מקבלן ובמעמ"ש גובה והוי נ"מ. אבל אה"נ היכי שגובה ממנו שפיר מה"ת הוי משום ערב. ולפי"ז נראה ליישב דברי תוס' גיטין י"ג שהק' למ"ל מעמ"ש הא יש עצה ע"י קנין אודיתא והוכיחו שמהני מעמ"ש בע"כ והק' אא"ז המהרש"א הא מ"מ למה הוצרך מעמ"ש הא גם אודיתא מהני בע"כ. ונראה דהק' האחרונים הא נ"מ היכי שחייב לאחרים ול"מ אודיתא לחוב לאחרים ומה הק' תוס'. ונ"ל דקושייתם ליסגי קנין אודיתא גם מטעם ערב כקו' ריטב"א ומש"ל דנ"מ שלא בפניו וכן ברוצה לשלם זבורית הא ע"ז מהני אודיתא לגבות שלא בפניו ושלא יכול לסלקו בזבורית מטעם שמודה שהוי שלו ונגד מה שחב לאחריני כיון שבל"ז משתעבד מטעם ערב לא חב כלל וא"כ סגי באודיתא וערב ולמ"ל מעמ"ש ותי' בע"כ ול"ה ערב כלל ושוב נ"מ בחב לאחריני ודוק:

ז) גם י"ל דבאמת היכי שחכמים רוצים יש להם כח לעשות כשל תורה והיכי שלצורך כ' תוס' בנזיר דמ"ג שכח בידם לעקור דבר מה"ת מכ"ש לעשות שיהי' קנין תורה. ולפי"ז במעמ"ש אי יאמרו שיהי' קנין דרבנן בטל תקנת תגרים שיהי' ביד הלוה לאסור בקונם וחוב דרבנן לא אלמוהו כמ"ש רש"י כתובות ר"פ המדיר ואין עצה ללוות מאחר שיגבה בשדר"נ דאין החוב ברור שמא ימחול דהרמב"ן ס"ל דמעמ"ש יכול למחול. וע"כ שעשאו שיהי' כמו קנין תורה ואלמוהו משא"כ במכ"ש לא אלמוהו כשל תורה דאף כשאוסר עליו מ"מ יגבה מלקוחות שמכר להם טרם שאסר עליו והם יגבו ממנו ולא בטל כל מכ"ש משא"כ במעמ"ש גם בשטר י"ל שעומד לגבות כגבוי דמי וא"י לאסור:

ח) אך אי ע"י שיכול למחול מקרי חוב שאינו ברור וא"כ לפוסקים שבמעמ"ש יכול למחול לא יהי' בידו להקנות לאחר במעמ"ש שאין חוב ברור וכשאין חוב ברור לא תקנו מעמ"ש כמ"ש תוס' ב"ק דפ"ט. ומרשב"א גיטין שזהו הביא בפרטות שמהני להקנות לאחר ג"כ במעמ"ש ואי יכול למחול מביא פלוגתת הפוסקים בזה וראוי שיהי' תלוי זב"ז. לכן נראה כיון שמחילה טענה גרוע ואין דרך למחול ואסור למחול להזיק שעבודו של חבירו מקרי חוב ברור. וראי' דבמוחל שט"ח משלם מדינא דגרמי והא לא ברור הזיקא שמא יאסר בקונם ומכירת שטרות דרבנן ולא אלמוהו ושדר"נ ליכא שאין חוב ברור. אלא ודאי שמקרי חוב ברור רק כתובה לא מקרי ברור פן תמות ברישא ולא מגיע כתובה כלל:

ט) הן לשיטת הלק"ט דמהני שאלה בקדושין יקשה הא לא סמכה דעתה שמא יאסר בקונם ואין עצה להלוות מאחר דאין החוב ברור אולי הבעל יתשל על הקדושין ולמפרע לא הי' מגיע לה כלל. ובמכ"ש י"ל נתינת שטר כמעשה דמי אבל במעמ"ש קשה. וי"ל משום זה לא מקרי אין חוב ברור דחזקה שלא יתשל כמ"ש תוס' גיטין ל"ג גם שאסור לו להפקיע שיעבוד ע"י קונם [ולדברי הלק"ט י"ל בגמ' ב"ב דמ"ח וכתובות ד"ג תינח קידש בכספא בביאה מא"ל והקשו על אס"ז כתובות ד"ג שאפקעינהו מעכשיו מה פריך בגמ' ולמה הוצרך לומר שווי' ב"ז. ולפי"ז י"ל דהרדב"ז בתשובותיו בלשונות הרמב"ם סי' פ"ח כ' היכי שמצי ליתשל יש כח ביד חכמים לעקור בקו"ע מה"ת וא"כ קו' הש"ס תינח בכסף ושטר שמהני שאלה ויכולין לעקור בקו"ע ושפיר אפקעינהו מטעם כח לחכמים לעקור בקום ועשה שתנשא לשוק אבל בביאה לא מצי ליתשל ואין כח לעקור דבר מה"ת בקו"ע. ומשני שווי' בעילת זנות ושוב מצי ליתשל כיון שהוי ב"ז שחכמים שווי' שיהי' בעילת זנות ושיכול ליתשל כיון דכח לחכמים לשווי' ב"ז וממילא יכול ליתשל ויכולין לעקור מה"ת בקו"ע שתהי' רשאית לינשא ושפיר אף אי אפקעינהו מכאן ולהבא צ"ל מטעם שוי' ב"ז ודוק] ועיין בתשו' נוב"י או"ח סי' ל"ה שמדמי אפקעינהו לישנו בשאלה:

י) ולכאורה ק"ל דברי תוס' כתובות י"ט בשטר אמנה שא"נ הקשו ליהימן במגו דאי בעי מחיל. והא אסור למחול ולגרום היזק לחבירו. ונהי שגם אמנה מפסידו מ"מ לפמ"ש המהרמ"ל הובא בש"ך ה"ע סי' ל"ז בהא דב"ב דמ"ד במעמידו בפני בע"ח שיותר נוח לאדם לעבור באיסור רבה שלא ירגישו בו בני אדם מאיסור זוטא שידעו רבים וא"כ שטר אמנה אין אנו יודעים האמת עם מי אבל כשימחול ידעו כולם שגרם היזק לחבירו ואין זה מיגו מעלי'. ובידו באיסור פליגי הפוסקים אי מקרי בידו. וי"ל שבידו ליטעון אמנה וגם לדברי הבע"ח שאינו מאמין הנני מוחל ואז לא יתגלה שקרו כי אולי אמת שאמנה ואינו רוצה שיפסיד חנם להכי מוחל לו. ולפי"ז יתישב מה שק"ל על תוס' לפוסקים שמחילה בע"כ ל"מ אולי לא יתרצה שימחול לו רק אמנה נתרצה. ולפי"ז ניחא כיון שגם הלוה אומר אמנה וא"כ כשהמלוה יאמר אמנה ומחילה לא צריך רצונו כלל כיון שלדבריו אמנה הוא ואומר שאינו חייב כלל. גם י"ל דרב כהנא אמר דאסור להשהות שטר פרוע וג"כ אמנה הוי עולה. אולם משמע שם שמעיקרא לא ידע לדר' כהנא ובש"מ שם משמע שגם מעיקרא ידע לדר' כהנא ע"ש. ובדרך זה הי' נראה ליישב דברי הראב"ן שתי' לקו' תוס' כתובות די"ט שא"נ במיגו דמחילה מטעם שצריך לשלם בדינא דגרמי וכשיש לו לשלם מצי למחול וכשאין לו לשלם לא מהני מחילה ותמה עליו אא"ז הש"ך ז"ל מב"ק דפ"ט דמשני כל לגבי בעלה ודאי מחלה הא כשאין לה לשלם לא מהני מחילה. ונראה דתוס' תי' שירא למחול שיהי' נפסד אבל אמנה הלוה ידע האמת וישלם לו. וק"ל הא יש לו עצה למחול לו על תנאי אם יבא המלוה לגבות ממך יהי' מחול לך ואי לא יבא לגבות ממך לא יהי' מחול לך וא"כ אינו יכול לגבות ממנו כי אם ירצה לגבות יהי' מחול וכיון שאינו יכול לגבות ממנו שוב כשלא יגבה לא מחל לו ויתחייב לשלם לו ולא יפסיד כלל ולמה לא יהי' בידו להתנות כן. ונראה דהנה הקשיתי בחדושי למה ס"ל לשמואל במוכר שט"ח לחבירו ומחל שמהני המחילה נימא כיון שאסור לגרום היזק וא"כ הוי כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני. ותרצתי לשיטת הפנים מאירות חלק א' סי' ל"ד בנשבע שלא למכור שמועיל המכירה כיון שהלוקח לא עבר שום איסור לא אמרינן ל"מ כן כאן כיון שהלוה לא עשה איסור מהני המחילה. וכ"ז היכי שמרויח הלוה שפיר מועיל המחילה אבל בכה"ג שמתנה שיתחייב לשלם לו רק להפסיד הלוקח א"כ כיון שאין תועלת ללוה שוב אמרינן א"ע ל"מ ולא מועיל המחילה כלל ותוס' בב"ב דקמ"ח כתבי היכי שמשלם משום דינא דגרמי לא הוי איסור למחול. אך בלית לי' לשלם הוי איסור למחול וא"כ א"ע ל"מ היכי שאינו מרויח הלוה כלום ולמחול לגמרי אינו רוצה להפסיד כמ"ש תוס' ומובנים שפיר דברי הראב"ן אבל בב"ק לגבי בעלה שירויח מהמחילה שפיר אמרינן אי עביד מהני ומודה הראב"ן שמועיל המחילה ומיושב קו' הש"ך:

יא) וקושיא הנ"ל על תוס' ימחול על תנאי אפ"ל כיון שאסור למחול וליתא ע"י שליח ל"מ תנאי גם י"ל דתוס' ס"ל מחילה בע"כ ל"מ רק אם ימחול לגמרי מסתמא יתרצה אבל בתנאי שמא לא יתרצה ובע"כ א"א להתנות:

יב) ומה שהקשיתי דנימא א"ע ל"מ י"ל לטעם שמועיל מחילה משום דשעבוד הגוף מצי למחול א"כ להכי מהני המחילה דשעבוד הגוף י"ל בדידי' קעביד ואין איסור לו למחול וכמו במשחרר עבדו שכ' הראב"ד בגיטין דמ"א שבדידי' קעבד. ולפי"ז י"ל טעם הפוסקים שמעמ"ש א"י למחול והא מ"מ מה"ת הוי שלו ויועיל המחילה ולפי"ז י"ל דבמעמ"ש גם שעבוד הגוף להשלישי כמ"ש הרא"ש והוי איסור ואמרינן א"ע ל"מ. אמנם ק"ל בקדושין דמ"ח במקדש בשט"ח למ"ד דאינה מקודשת משום שיכול למחול ולא סמכה דעתה ולמה לא סמכה דעתה כיון שאסור למחול בשלמא בכתובה בב"ק פ"ט דשום אדם לא יקנה כיון שירא שתמחול משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה וא"כ י"ל היא תהי' מורה היתר לעצמה שהוי לטובתה ודמי למ"ש הראב"ד גבי קרובתו דר"נ באס"ז בכתובות דפ"ו ותסבור שלמחול לבעלה ג"כ הוי לטובתה. אבל לאחר למה יעבור איסור. והי' אפשר לפרש דברי תוס' כתובות דפ"ו שהקשו הא אינו רשאי למחול שיתחייב משום דינא דגרמי. והוי שפת יתר מה שנקטו שאינו רשאי למחול הול"ל דאם ימחול ישלם לה ומה תפסיד ולמה לא תסמוך דעתה וי"ל דלכאורה ל"ק קו' תוס' דאולי רצונה במלוה בשטר לא במלוה ע"פ וא"כ ל"ק כלל שיתחייב מדד"ג שא"ר לקדש עצמה במלוה ע"פ גם כתי' תוס' ב"ב קמ"ז ע"ב דבושה לתבוע לבעלה רק בכתובות ס"ל לתוס' בקושייתם דאי משלמת רק דמים שנתן ע"כ רק מטעם שזבינא ריעה נינהו אבל לאו משום גרמי משום דשעבוד הגוף יכול למחול ובדידי' קעביד רק משום שהוי כאומדנא שלא לקחו באופן שימחול שפיר תירא שמא ימחול אבל אי כל דמי שטר ומחויב משום גרמי וא"כ הוי איסור ולמה תחוש לחשדהו שיעבור אאיסור ובודאי לא ימחול כלל ולמה לא סמכה אדעתה ואינך פוסקים ס"ל כיון שמשלם משום גרמי אין איסור רק א"ר לתבוע לבעלה דבושה לה ועתו"ס ב"ב קמ"ז:

יג) ובעיקר קו' תוס' למה לא סמכה דעתה כיון שישלם לה משום דינא דגרמי י"ל שתירא שמא יאסר נכסי' בקונם ודינא דגרמי רק קנסא וכ' הר"ש שאין בזה משום שעבודא דר"נ וע' ש"ך סי' פ"ו ואין לה עצה להלוות מאחר אך זה רחוק שתירא שבעל ידירה בהנאה. ואפשר לישב קו' תוס' דיש לו עצה למחול בינו לבין הלוה ואח"כ יודה ויהי' מודה בקנס ופטור דגם בקנס דרבנן כ' הרש"ל הובא בש"ך סי' שפ"ח ס"ק נ"א שמודה בקנס פטור ואי דאין אדם משים עצמו רשע ולא יהי' נאמן לחוב לאחרים י"ל דמ"מ כיון שהלוה יטעון שמחל לו יהי' נגדה מהימן בברי להחזיק בשלמא אי אינו אמת ויטעון שמחל לה אזי כיון שטענה גרוע והמוכר מכחיש נחשב אצלה כטענת ברי אף שמפי אחר אבל כשיודה נהי שא"א מע"ר מ"מ היא אין לה טענת ברי נגדו ויהי' מהימן מטעם ברי ושמא בלי לשלם לה והבעל כיון שמודה בעצמו פטור מהקנס. ולפי"ז י"ל אף לפוסקים דינא דגרמי דינא מ"מ במכירת שטרות כיון דשעבוד הגוף נשאר אצלו ובדידי' קעביד הוי רק קנסא. ולפי"ז במעמ"ש י"ל הוי דינא לשלם משום דינא דגרמי כיון שגם שעה"ג לא נשאר אצלו רק מפני שמדרבנן הוא מהני מחילה וי"ל שהוי דינא ואין עצה להודות ול"ק קו' תוס' גיטין די"ג במלוה ע"פ נימא ג"כ בסמכה דעתה קמיפלגי די"ל דלכ"ע סמכה כיון שהוי דינא ומחויב משום גרמי גם י"ל דכיון שמוחל השעבוד הגוף וזאת נשאר אצלו ולא מכר מקרי בדידי' קעביד ופטור להראב"ד משום דד"ג. ולפי"ז יתישב קו' תוס' י"ג להסוברים מעמ"ש יכול למחול נוקמי בקדושין דמ"ח במעמ"ש שפליגי בדשמואל אי סמכה דעתה ולפי"ז י"ל דבמעמ"ש גם השעבוד הגוף להשלישי כמ"ש הרא"ש ורק כיון שרק מדרבנן יכול למחול אבל לאו בדידי' קעביד ומשלם משום דד"ג וא"כ לכ"ע סמכה אדעתה:

יד) ודברי תוס' שהבאתי לעיל שכ' להוכיח מעמ"ש בע"כ דאל"כ למ"ל מעמ"ש ת"ל דיש עצה ע"י קנין אודיתא ותמוה הא גם אודיתא מועיל בע"כ נראה לי דלכאורה י"ל נ"מ כיון שאודיתא ג"כ רק קנין דרבנן וא"כ כשמוחל לראשון י"ל דפטור מלשלם שמהני מחילה ובמעמ"ש שתקנו לטובת סוחרים א"י למחול והוי נ"מ. רק תוס' בקו' קאי אי מעמ"ש לא מהני בע"כ רק ברצון א"כ לפי"ז בודאי מועיל מחילה כיון כשמחל לו הוי אומדנא אילו ידע שימחול לו לא הי' נתרצה להיות באותו מעמד להפסיד לנפשי' שמשום זה לא יועיל מחילה ולהחזיק מועיל אומדנא ובטל הקנין של מעמ"ש וא"כ ממילא מהני המחילה ושוב אין נ"מ ותי' דמעמ"ש מהני בע"כ וליכא אומדנא כלל כיון שגם בע"כ מהני וא"כ שפיר נ"מ שלא יכול למחול ומיושב דברי תוס':

טו) גם י"ל דהקשו הא נ"מ כשחב לאחריני וי"ל אי מעמ"ש רק ברצון וי"ל דמהני מטעם זכוי והוי מטעם שליחות וג"כ לא מועיל לעשות שליח לחוב לאחריני אבל אי גם בע"כ שפיר מהני מעמ"ש אף בחב לאחריני ול"ק קו' מהרש"א. גם י"ל דנ"מ שירצה להקנות בתנאי אי מטעם אודיתא והוי של חבירו ול"ש תנאי אבל משום מעמ"ש מני להתנות אך מבואר בש"ע סי' קכ"ו דשליח ל"מ במעמ"ש וג"כ אינו מועיל תנאי דהיכי דליתא ע"י שליח ל"מ תנאי. וכ"ז מטעם שמעמ"ש היא הלכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה. אבל אי רק ברצון ומטעם זכוי י"ל גם ע"י שליח מועיל ומצי להתנות והוי שפיר נ"מ. ומדברי תוס' נראה דרק בפקדון מהני אודיתא לא בחוב והטעם י"ל שמקרי חב לאחריני מטעם ראשון נוח לי ותוס' בב"ב דקמ"ח כתבו שלא נראה לחלק:

טז) והראב"ן תי' עוד לקו' תוס' כתובות די"ט דיהי' מהימן אמנה במגו דמחילה דאביי לשיטתו בב"מ ד"ך שאמר אפילו תימא ליתא לדשמואל וא"כ לא ס"ל כשמואל ע"ש ושיטת תוס' נראה דהתומים הקשה איך יפרנס אביי הא דאשה פגיעתה רעה ופריך בב"ק דפ"ט תזבין כתובתה ומשני משום דשמואל וכל לגבי בעלה ודאי מחלה ולאביי קשה וי"ל רק בכתובה שעיקר כתובה דרבנן א"כ שפיר ל"ל דשמואל דנהי שמכ"ש מדרבנן מ"מ הא גם עיקר כתובה רק דרבנן וכל כחה מכרה אבל שם בב"ק י"ל אתיא כר"מ שכתובה מה"ת וכן במכירת שטרות שהוי חוב מה"ת ומכירה דרבנן י"ל מודה לשמואל:

גם נראה דלכאורה ק"ל בב"מ ד"כ דמשני כשמואל ומייתי אפילו יורש מוחל ומיותר שם הא דיורש מוחל. ונ"ל דשארי הגאון ר' זאב שהי' אב"ד בפה הקשה לאמימר בגיטין דף מ' דמפקיר עבדו ומת אותו עבד אין לו תקנה מטעם דאיסורא לברי' לא מורית ולטעם הפוסקים דמכ"ש מהני מחילה משום דשעבוד הגוף נשאר אצלו דשעבוד הגוף ליתא במכירה וא"כ למה יורש מוחל איך מוריש שעבוד הגוף לברי' ותי' לו הגאון ר' משה ליב זצ"ל בחבורו זית רענן חו"מ סי' ס"ב דכיון דהוי שווי ממון שהלוה יתן שימחול לו להכי מורית ע"ש והנה כיון כשמוחל משלם משום דינא דגרמי ולא ירויח כלל ומה זה שווי ממון כלל כיון שמשלם משום דינא דגרמי ולפוסקים שרק משלם דמים שנתן א"כ י"ל שישיג מהלוה יותר והוי שוה ממון ושפיר יורש מוחל. ולפי"ז י"ל דהנה באס"ז הוכיח שרק משום דינא דגרמי משלם משום דמים שנתן דאל"כ מה מגו שהיתה מוחלת הא צריכה לשלם משום דד"ג ואי השובר אמת אינה מחויבת רק דמים שנתן והעלה משום זה שגם בגרמי אינו מחויב רק דמים שנתן ע"ש ושפיר נשמע מהא דיורש מוחל דכיון שגם יורש מוחל שפיר ע"כ רק דמים שנתן משלם ושוה ממון מה שהלוה יתן לו יותר וגם יש לה מיגו שהיתה מוחלת. ולפי"ז י"ל אביי ס"ל שכל דמים צריך לשלם ורק פליג על מה שיורש מוחל כיון דלא שוה ממון אצלו ואיסורא לברי' לא קמורית הה"ד שעבוד הגוף לא קמורית וא"י למחול כלל. וזה ליתא לדשמואל מה שיורש מוחל רק משלם הכל ולית לה כאן מגו כקו' השמ"ק אבל שם שפיר תמחול ולא יקנו ממנה כי אין לה לשלם והה"ד בשט"ח שפיר המלוה יכול למחול והבן:

ולשיטת הפוסקים שצריך לשלם מדד"ג כל דמי השטר י"ל דמ"מ מקרי שוה ממון כמ"ש בזית רענן ואי דיצרך לשלם כל הממון י"ל דיש לו עצה להודות וליפטר כמש"ל:

יז) גם י"ל קו' התומים מה יענה אביי להא דאשה פגיעתן רעה דהנה אביי משני כששטר יוצא מתחת ידה והקשה הרא"ש שמא מכרה בקנין אגב קרקע. וי"ל דהרא"ש הוכיח שגם בכתב משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך יכול למחול דאל"כ ניחוש שמא כתב משתעבדנא לך כו' והרמב"ן הוכיח דאם נאמר במשתעבדנא לך כו' א"י למחול א"כ בכל חוב איך יכול למחול נימא נעשה כאומר משתעבדנא לך ע"ש. ולפי"ז יש לומר אביי ס"ל דבכל חוב אמרינן נעשה כאומר משתעבדנא לך כו' וא"כ הוי השעבוד הגוף להשני וס"ל מכ"ש מה"ת להכי א"י למחול. אמנם בכתובה ראוי לומר דל"ש נעשה כאומר משתעבדנא לך כיון דלא השיג ממנה ממון כלל רק כתובה תק"ח ולא הי' התקנה שישעבד עצמו לכל העולם וי"ל מ"מ חיישינן שמא כתב לה משיעבוד עצמו לכל עולם ובכתב ס"ל לאביי לא מהני מחילה ולפי"ז שם בב"ק מיירי בלא כתב לה ויכולה למחול. וכן שפיר כשכתובה יוצא מתחת ידה וחזינן שלא כתב לה. וא"כ אף אי מכרה בקנין אגב קרקע מודה שיכולה למחול. ולפי"ז ל"ק קו' תוס' שם על מתניתין דב"ב קס"ז כותבין שובר לאשה הו"ל למיפרך וליחוש דילמא כתב ליתן בניסן כו' וזבנה לכתובתה ע"ש. ולפי"ז י"ל שם מיירי כשידעינן שלא כתב משתעבדנא לך ובכתובה דלא אמרינן נעשה כאומר לכ"ע יכולה למחול וכאן פריך ניחוש שמא כתב לה ומשני מ"מ מהני מחילה ואביי מוקי שיוצא מתחת ידה:

יח) וקו' הרמב"ן הנ"ל שהקשה על הראב"ד בכתב משתעבדנא לך א"י למחול א"כ בכל שטר נימא נעשה כאומר משתעבדנא. ולאמימר שאמר טעמא דמעמד ג' דנעשה כאומר משתעבדנא לך א"כ כל מכ"ש הוי כאומר משתעבדנא לך ולמה אמימר אית לי' דשמואל. ונראה דהא דנעשה כאומר הוי רק אומדנא ואין להוציא ממון באומדנא. רק כיון שהלוה מחויב לשלם או לזה או לזה אין לו חזקת ממון כמ"ש הש"ך סי' צ"א שהבעה"ב חייב לשלם או לחנוני או לפועלים אין לו חזקת ממון ומהני אומדנא שיתחייב במעמ"ש ליתן לזה אבל אי מחל א"כ אי לא נימא אומדנא ול"מ מעמ"ש ופטור לגמרי וא"כ יש לו חזקת ממון וא"כ רק ע"י אומדנא אתה בא להוציא מהמוחזק ולומר שלא מהני מחילה שוב אין מוציאין ממון ע"י אומדנא. ושפיר יכול למחול במכ"ש ולא אמרינן נעשה כאומר וכן במעמ"ש יכול למחול לאמימר רק לדידן שמפני תקנת סוחרים שיטת כמה ראשונים שא"י למחול אבל בכתב בפירוש משתעבדנא שפיר א"י למחול:

אמנם עדיין קשה במכ"ש נימא נעשה כאומר ולא יועיל מחילה ואי שאין להוציא ע"י אומדנא שרק הוי כרוב הא כיון שהלוה עליו חזקת חיוב מהני רוב להוציא כמו שכתבו בהא דחזקה א"א פורע תו"ז מוציאין ממון מפני שחזקת חיוב מגרע חזקת ממון וי"ל כיון דמכ"ש דרבנן ומה"ת מהני מחילה איתרע חזקת חיוב ושוב גם מדרבנן לא הוי חזקה כיון שאינו כמעיקרא ודוגמא לזה כ' המהרי"ט ור"ש פ"ב דמקואות בספק טבל במים שאובין הבאתי בתשו' סי' ו' ולפי"ז מובן ס' הפוסקים כיון שמכ"ש דרבנן מהני מחילה והא מ"מ מכירה הוי די"ל באמת מהני מחילה מטעם שעבוד הגוף אינו נמכר רק קשה נימא נעשה כאומר משתעבדנא לך וא"כ גם שעבוד הגוף משועבד ללוקח וראוי להוציא ע"י רוב כיון שחזקת חיוב מגרע לרוב להכי כתבו דמכ"ש מדרבנן ומה"ת יכול למחול וליכא חזקת חיוב. וניחא זה שמביאים בשם ר"ת שני טעמים מפני שני שעבודים ושעבוד הגוף ליתא במכירה גם טעם דמכ"ש דרבנן דשניהם ביחד איצטרך טעמא דמכ"ש דרבנן לגרע חזקת חיוב ולא מהני אומדנא שיהי' גם שעבוד הגוף ומהני מחילה כיון דשעבוד הגוף ליתא במכירה והבן. ולפי"ז ניחא מה שבכתובה מועיל מחילה הא כיון שכתובה רק מדרבנן למה יועיל מחילה לטעמא שמהני מחילה במוכר שט"ח משום דמכ"ש דרבנן הא כתובה ג"כ רק דרבנן וכל כח שיש לה מכרה ולא נשאר אצלה כלום ולמה תוכל למחול ולפי"ז ניחא דבכתובה רק תק"ח ולא נעשה כאומר כלל ושפיר משום טעמא דשעבוד הגוף ליתא במכירה לחוד סגי שיכול למחול. ולפ"ז י"ל קו' התומים לר"מ שס"ל בב"מ דט"ז אדם מקנה דשלב"ל וכן אינו ברשותו וא"כ מכ"ש מה"ת למה יכול למחול ולפיז"נ דר"מ חייש למיעוט וא"כ אף אי איתרע חזקת ממין מ"מ אין להוציא ברוב כלל ולא מהני נעשה כאומר כלל שרק אומדנא וא"כ טעמא דשני שעבודים לחוד סגי שיכול למחול מטעם שנשאר למוכר שיעבוד הגוף שליתא במכירה ויכול למחול ודוק:

יט) גם יש לישב קו' התומים מה יענה אביי להא דפגיעתן רעה וי"ל דלכאורה ק"ל מ"פ בגמ' תזבין כתובה לישני כמו שמשני שם על נכסי מלוג דלית לה נימא גם בכתובה כגון שכבר מכרה לאחר בטו"ה ולית לה. וי"ל כיון שבאמת קיי"ל כשמואל א"כ לא קנה ממנה שום איש ואית לה כתובה וא"כ שפיר משני שגם עתה לא יקנו ממנה כלל אבל לאביי דל"ל לדשמואל י"ל שכבר מכרה לכתובתה. גם י"ל דטעמא דאביי דל"ל לדשמואל משום שס"ל שאומדנא הוי כאומר משתעבדנא לך להכי א"י למחול אבל ר"מ דחייש למיעוט ולא מהני אומדנא כלל לומר שיהי' נעשה כאומר וא"כ לר"מ יכולה למחול:

הן יקשה נוקמי שמכרה בשבועה וקיומים דרק הב"ד אין כופין ע"ז כמ"ש תוס' אבל בעצמה יכולה היא למכור בשבועה וקיומי' ומצי לאוקמי בל"ל כמו בנכסי מלוג. אך י"ל דכבר הקשו מב"מ ד"ך דמשני משום דשמואל נוקמי שמכרה בשבועה וקיומים וי"ל דלא שכיח שתשיג ערבון וקיומים ורק על סמך שבועה שתשבע שלא תמחול לא ירצו לקנות מפני שיחושו שמא תמות אחר גירושין קודם גבי' ויורשין מוחלין ג"כ ושבועת האם ל"מ נגד בנים וזהו דוחק. ונראה לישב לשיטת הב"ח באה"ע סי' צ"ג דמוכרת כתובתה אין לה מזונות וא"כ המע"י שלה וא"כ יהי' לה לשלם ממע"י אבל בכפיות ב"ד הוי אונס ולא הפסידה מזונות ומע"י לבעל אבל כשמכרה בעצמה מע"י שלה ולהכי לא מוקי שכבר מכרה והבן. ולפי"ז מיושב קו' הפלאה בהא דמשני בב"מ כשמואל ניחוש פן מכרה בשבועה וקיומים. דודאי לחוש פן מכרה בעצמה ל"ח כיון שמפסדת מזונות ולא שכיח כלל שתמכור שתפסיד מזונות כל ימי חיי'. רק קו' הגמ' שמא מכרה ע"י כפיות ב"ד כגון שחבלה באחרים ועל שבועות וקיומים אין כופין וא"כ שפיר משני כדשמואל:

כ) גם י"ל דראיתי קו' בשם הרב הגדול ר' דוד ראובנס ז"ל מפיעטרקוב למה משני שתמחול אחר שתמכור וכדשמואל ת"ל שקודם המכירה תמחול לבעלה ותי' שיצרך לכתוב כתובה אחרת וא"כ תמכור לכתובה אחרת משא"כ משום חששו שתמחול אחר המכירה שפיר לא יקנו ממנה. אך קשה לי תמחול לו בתנאי שלא יגרשנה ולא יהי' בעיניו קלה להוציאה ושוב שום אדם לא יקנה דאם הוא ימות מקודם ולא יגרשנה יהי' מחול ורק על סמך בטובת הנאה שיגרשנה הא משום זה לא יקנה וכמ"ש ראשונים ליישב הא אסור להשהות בלא כתובה ותי' ראשונים שתמחול ליורשים שדעתה קרובה לבני' ג"כ. והקשה בשמ"ק תמכור בטו"ה כשתתגרש יהי' ללוקח הכתובה ע"ש וי"ל בשלמא על כשימות הוי ספק השקול מי ימות מקודם ועביד אינש דזבין בטו"ה. אבל אי יגרשנה כיון שרוב אנשים אין מגרשין נשותיהן כמ"ש תוס' גיטין ל"ג ולא שכיח כלל בודאי לא יקנה כלל ע"ס שמא יגרשנה. גם הוי דשלב"ל ולא הוי עבידי דאתי כלל וראוי שלא יועיל המכירה על אחר גירושין רק על שמא ימות מקודם כיון דירושה ממילא קאתי ובירר מקחו כמו שדה זו שאירש מאבא מכור לך שכ' הר"ת וע' הרמ"א חו"מ סי' רכ"א שמועיל משא"כ על אחר שתתגרש הוי דשלב"ל גם כתובה אחרת יכול לכתוב בפירוש לה ולא לבעל חובה ועי' בתומים גם כתובה יוכל לכתוב לה באופן אי יגרשנה יתן לה ולא לאחר מיתה ולא תשיג למכור כלל וא"כ יש לה עצה למחול קודם מכירה כנ"ל והדרא קו' הג' הנ"ל. אך תי' עוד דהנה הר"ן כתב שלא הוי שדר"נ כיון שמכרה ולא מגיע לה אבל קודם מכירה מגיע לנחבל משום שדר"נ וא"י למחול. וא"כ לפוסקים דשדר"נ יכול למחול הדרא הקו'. ונראה דלמ"ד שעד"א הקשה הרשב"א בסוף קידושין למ"ל שדר"נ וי"ל משום שעבודא דאורייתא אין הגוף משועבד לחבירו ומהני מחילה משא"כ משום שדר"נ א"י למחול ולפי"ז י"ל אביי ס"ל שעבודא לאו דאורייתא וצריך לשעבודא דר"נ וגם שעבודא דר"נ יכול למחול וא"כ י"ל חיישינן שמא תמחול קודם מכירה. והבן:

כא) ובילדותי שמעתי קו' מאאמו"ר הגאון זצל"ה לפוסקים שמחילה בע"כ לא מהני בחבלה בבעלה יש עצה שתמכור ובעל ישבע שלא יתרצה על המחילה. ואז השבתי לדברי השטמ"ק שתמחול ליורשים אחר מיתתו ולא מהני שבועתו ע"ז. גם שבכתובה שרק דרבנן ומהני סילוק כמו שאמר רב כהנא בכתובות ר"פ הכותב נחלה הבא ממק"א אדם מתנה עלי' שלא ירשנה וכמו שיכולה לומר א"נ וא"ע כן יכולה לסלק מכתובתה ולא דמי לחוב שתמחול שפליגי אי מהני בע"כ:

כב) וקושית תוס' הנ"ל הא כשתמחול תחייב משום דד"ג ומה שתי' שלית לה הקשו המפורשים הא כותב לה כתובה אחרת ותי' הפנ"י שתמכור בטו"ה ע"ש וכונתו שתמכור בקיומים ולשיטת הראב"ד בכתובות פ"י גבי קריבתי' דר"נ שמחלה לטובתה פטורה משום דד"ג י"ל כיון דאי תמחול מוכרח לכתוב כתובה אחרת והוי לטובתה ופטורה משום דד"ג ולפי"ז י"ל מה דהוצרך לשנויי על נכסי מלוג בל"ל נימא ג"כ שלא יקנו שתמחול דמהני מחילה גם בנכסי מלוג כשמכרה כמ"ש בתויו"ט ב"ק פ"ח מ"ד בשיטת הרמב"ם עי"ש. ולפ"ז ניחא דבנכסי מלוג לא תרוויח משום שתתחייב משום דד"ג. אך י"ל קו' תוס' משום דד"ג לא יקנה ממנה דיש לה עצה לאסור נכסים בקונם ודד"ג רק דרבנן ולא אלמוה גם שעבודא דר"נ כ' הר"ש עש"ך סי' פ"ו דלא תקנו בגרמי וא"כ ליכא עצה ללוות מאחר וא"כ ל"ש תי' תוס' כתובות נ"ט שאלמוה ע"ש ולא תי' תוס' ישנים שם שילוה מאחר וא"כ קונם מפקיע מידי שעבוד וא"כ גם בנכסי מלוג הו"ל למיחוש שתמחול ותאסר בקונם וי"ל דאבעי' להו בב"ק דף קט"ז בדד"ג אי דינא או קנסא קשה תפשוט שקנסא דאי דינא ומחייבת לשלם משום דד"ג א"כ איך עבד ואשה פגיעתן רעה הא יכולה למכור ומשני בלית לה ואין לפשוט מכאן ול"ק דלישני משום דשמואל דא"כ יקשה נפשוט דד"ג קנסא אבל למה דקיי"ל קנסא א"צ לאוקמי בלית לה דשפיר מוקמינן ששום אדם לא יקנה משום דשמואל שתמחול ותאסור בקונם ואי דד"ג קנסא אין עצה ללוות מאחר כנ"ל ומיושב לפי"ז דברי רש"י שפי' במתניתין דפגיעתן רעה דנ"מ משעבוד לבעל ותמוה מאד דבגמ' משני משום דלית לה ולפיז"נ דלדידן י"ל שפיר דמשום דד"ג לא יקנו ממנה שתוכל לאסור בקונם וגם בנכסי מלוג מהני מחילה ודוק. ולהכי הרמב"ם השמיט דמיירי בלית לה נכסי מלוג ודוק:

כג) ושיטת הרמב"ם של"מ מחילה בכתובה ותמוה מה משני לבעלה ודאי מחלה הא לא מהני י"ל רק מטעם שכ' הה"מ שלבעלה ודאי מחלה ואסור להשהות בלא כתובה להכי תקנו חז"ל שלא יועיל מחילה אבל כאן תמחול רק אי ימות אבל אי יגרשנה יתן לה ומהני מחילה גם להרמב"ם ועל גירושין לחוד לא ימצא קונים כמש"ל:

כד) ומה שהקשיתי למה במוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול נימא א"ע ל"מ י"ל דהחהרי"ם הקשה יפטר הלוה מטעם שיוכל לומר מפייס הוינא והוי מחל לי כמו בפורע חובו שלא מדעתו ותי' שהלוקח יכול לומר א"כ תפייסו עתה שימחול לך וכיון שא"ר למחול לך תשלם. אבל אי נימא שאחר מכירה לא יועיל מחילה א"כ יפטר הלוה מטעם מפייס הוינא והוי מחל לי. ולפי"ז י"ל זהו סברת הפוסקים שמעמ"ש אינו יכול למחול כיון שהי' באותו מעמד ול פייסו למחול לו א"כ אין לו טענה ללוה ושפיר אמרינן דכיון שאסור למחול אי עביד לא מהני והרמב"ן י"ל ס"ל כאביי דאמרי' א"ע מהני ול"ק קו' תוס' גיטין י"ג שהקשו מקדושין דמ"ח די"ל דסוגי' דקדושין אזיל אליבא דרבא:

כה) גם י"ל מה שמכ"ש יכול למחול דלא תקנו חכמים קנין להפסיד ללוה וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' קי"ט ע"ש ואי שגם הלוקח יפסיד וכיון שתקנו תקנה מכ"ש הא יבא הלוקח להפסד ומה חזית י"ל כיון שהמוכר מחויב להשיב משום דד"ג לא יהי' נפסד ולפי"ז י"ל במעמ"ש שהוי מלוה ע"פ ויכול לאברוחי וכ' התומים שאינו חייב משום דד"ג י"ל שפיר א"י למחול מטעם מה חזית מי יהי' נפסד ושפיר כיון שתקנו קנין א"י למחול:

כו) וקושית תוס' בב"ק דפ"ט בהא דאומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו הא ודאי מחלה. ונראה לשיטת הפוסקים דמחילה בע"כ ל"מ וע' מחנ"א. והב"ח כ' בסי' צ"ג דמוכרת כתובה הפסידה מזונות ואי יתרצה הבעל על המחילה יהי' אסור בלא כתובה להשהות ויכתוב אחרת ויתחייב במזונות וא"כ מסתמא לא יתרצה על המחילה כלל ובע"כ לא מהני להכי יקנה ממנה אבל אם ע"י כפיות ב"ד כשמכרה הוי אנוס ואינה מפסדת מזונות כמ"ש בהפלאה סי' צ"ג ושפיר יתרצה על המחילה משא"כ כשתמכור בעצמה שמפסדת מזונות לא יתרצה על המחילה משום שיוצרך לכתוב מחדש ויתחייב במזונות. אמנם כתבתי לעיל שכיון שכתובה דרבנן מהני סילוק ולכ"ע מהני מחילה בע"כ וגם לטובתה יכולה לומר א"א בתקנת חכמים אך להפסידו משום זה י"ל אי"ל א"א בתק"ח וע' שמ"ק ב"ק ד"ח מיהת בע"כ יכולה למחול משום סילוק והדרא קו' תוס' וי"ל הברייתא כמ"ד כתובה מה"ת ודמי לכל חוב ולא מהני בע"כ בלא קנין. ולפי"ז מיושב מה שהרמב"ם השמיט הך ברייתא דלהלכה דכתובה דרבנן א"כ שום אדם לא יקנה ממנה כיון שתמחול בע"כ ולא שוה כלל. ולפי"ז י"ל קו' תוס' ב"ק דפ"ח למה לא דייק דאיתא לתקנת אושא ממתניתין דמכות ד"ד במעידין אנו שגירש אשתו ולא נתן כתובתה כו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו כו' ומבואר בגמ' בבעל שמין שאומדין ספיקו ונשמט תקנת אושא דאל"כ שמא תמכור היא ולא ירשנה ותי' תוס' לא שייך לשיטת רש"י כתובות דנ"ג ומבואר באס"ז שגם מנה ומאתים רק מטעם ירושת בעל הוי שלו כשמתה מקודם ע"ש וע' בס' עטרת חכמים. ולפי"ז י"ל שם אתיא כמ"ד כתובה דרבנן ויכולה למחול בע"כ ושום אדם לא יקנה ממנה ואומדין ספיקו ולא הי' הוכחה כיון שי"ל אומדין ספקו. אבל בברייתא מפורש ספיקה ואתיא כמ"ד שכתובה מה"ת ולא מהני מחילה בע"כ ויקנו ממנה ודוק:

כז) ועיקר קו' כ"ת י"ל עוד לפמ"ש תוס' פסחים דל"א דבמטלטלין ליכא שעדר"נ א"כ נ"מ במעמ"ש שיגבה גם מטלטלין וז"פ:

כח) ומ"ש כ"ת לישב דברי רמ"ה המובא ברא"ש ב"ק דל"ה שאמר טעם דט"ח והודה לו בשעורין פטור משום משטה והקשו עליו האחרונים קו' תוס' כתובות דפ"ט דפריך בגמ' לרב דכתובה גובה תוספת מהא דכתובה ואין עמה גט כו' לא יפרעו ולרב תוספת מיהא גבי' ומשני דליכא עידי גרושין ובמיגו דלא גרשתיך יכול לומר גרשתיך ונתתי לך כתובתיך. והקשו תוס' הא יתחייב בשאר וכסות ותי' שיפטר מטעם טענו חיטין והודה לו בשעורין וא"כ לרמ"ה יקשה קו' תוס' דל"ש משטה דאם לא יטעון לא גרשתיך יתחייב בכתובה ותי' כת"ה די"ל הטעם דרמ"ה לא ס"ל מטעם שני הודאות דסותרות אהדדי דס"ל כיון שמודה הוי עכ"פ כמו חיוב חדש שמחייב עצמו וזה אינו סותר להודאות שכנגדו כלל. ולפי"ז בשאר וכסות שהוי דבר שאינו קצוב ולא מצי לחייב עצמו באינו קצוב בחיוב חדש שוב גם לרמ"ה פטור מטעם שני הודאות הסותרות ודבריו נכונים. ואני בחדושי כתבתי לישב דטעם הרמ"ה שאינו סובר מטעם מחילה שס"ל כפוסקים שמחילה צריך קנין וכן שיטת הריב"ש בסי' רכ"ז. ולפי"ז בשאר וכסות שהוי תק"ח ויכולה לסלק עצמה מטעם א"א בתק"ח וכגון זו שומעין לו וכדר' כהנא בכתובות ר"פ הכותב וכמו שאשה יכולה לומר א"נ וא"ע ולכ"ע א"צ קנין ומודה רמ"ה למיפטר מטעם מחילה והבן:

דברי הק' צא"י יעקב מייזלש

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה