אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן י

סימן ט

בעזה"י שנת תרל"ז.

עובדא בא לפני בדבר האשה שנלקח בעלה בשנה זו לאנשי חיל לילך למלחמה ובבואו לפראגא אצל ווארשא להבד"צ דשם ושלח גט ע"י שליח בט' כסליו לאשתו כי רצה לפוטרה בגט פטורין לבלי תשאר ח"ו עגונה והשליח הי' משיעראדז ונסע לביתו ונשתהא הדבר ולא שם אל לבו לבא עם הג"פ ליתן אותו תיכף. והדבר הי' עוד ספק פן יהי' שלום בעולם ולא הי' נחוץ אצלם למהר ע"ז ונתעכב עד היום ער"ח תמוז שבא השליח עם הג"פ והאשה רוצית לקבל. ונסתפקתי מה לעשות אם לחוש לחומרות הגאון בעל כתר כהונה שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים או לסמוך על הגאון ברית אברהם שלא אבד חזקת חי ע"י מלחמה. ואם נחמיר כתשו' כתר כהונה אי מועיל גט וחליצה ופליגי בזה גדולי פוסקים בתשובת מהרי"ט סי' ק"ג שהר"א מוכסין מחמיר והמהרי"ט מתיר בגט וחליצה:

תשובה. א) במס' יבמות דקט"ו איבעיא להו ע"א במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא לא משקר וה"נ על"ג ולא משקר א"ד טעמא דע"א משום דהיא גופא דייקא ומנסבא והכא לא דייקא ומנסבא ונשאר שם בלא איפשטא. והרמב"ם בפי"ג מה"ג הי"ט בע"א במלחמה אם אמר קברתיו תנשא ע"פ ואם לא אמר קברתיו הר"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ותמהו עליו מיבמות שם מהא דחזינהו לאלתר וקיהיב סימנים דלמ"ל סימנים נהי דמשאל"ס כמלחמה מ"מ הא חזינהו לאלתר דאסקנוהו הוי כקברתיו. שנית למה בלא אמר קברתיו אם נשאת ל"ת הא הוי ספק איסור תורה כיון דבגמ' נשאר האבעי' ולא איפשטא ולחומרא ותצא. והי' אפ"ל ע"פ שיטת הגאון בעל כתר כהונה דבמלחמה אבד חזק"ח וא"כ הוי ס"ס ספק אי מטעם על"ג וע"א מהימן ואת"ל דלא מהימן הוי ספק כיון שהוא במלחמה ואבד חזקת חי שמא מת ולהרמב"ם לא בעינן שיוכל להתהפך כמ"ש הדגול מרבבה סי' ק"י ולא מקרי משם אחד כמו שחידש הש"ך יו"ד סי' ק"י בסתם כלי עכו"ם אינן ב"י משום ס"ס שמא לא נשתמשו היום ושמא בדבר הפוגם כיון דאילו הי' מבורר הי' ספק אחד מתיר יותר לא מקרי משם אחד אף שלא נשתמשו היום ג"כ רק משום נטל"פ שרי מ"מ אילו הי' נודע בבירור שלא נשתמש היום כלל הוי נטל"פ לכל תבשיל שבעולם זהו ספק ראשון אבל ספק אחרון שמא נשתמש בדבר הפוגם תבשיל זה ואם ידענו מה נשתמש בו אפשר דאע"ג דלזה התבשיל הוי לפגם יכול להיות שלתבשיל אחר הוי לשבח א"כ ספק ראשון מתיר יותר מאחרון ולא הוי שם אחד עיי"ש. וא"כ כאן אילו הי' מבורר הי' ספק אחד מתיר יותר דלספק ראשון אי ע"א מהימן משום דעל"ג אינו נאמן אלא כדי שתנשא אבל תוס' כתובה לא גבי' כמ"ש הנ"י אבל ספק שמא מת אי הי' מבורר שמת היתה גובה גם התוספת ולא מקרי מש"א. וס"ס לא עדיף מרוב דמחמירין ולהכי לכתחלה לא תנשא ובנשאת ל"ת. ולפי"ז י"ל כיון דמותרת מטעם ס"ס רק נגד לכתחלה שפיר בקברתיו גם לכתחלה מותר וכ"ז לבתר דלא איפשטא והוי ס"ס אבל בגמ' קאי אי ע"א לא מהימן בודאי שפיר אף קברתיו לא מהימן ויהי' נשמע כשיטת הכתר כהונה שבמלחמה אבד חזקת חי ונותנין עליו חומרי מתים ג"כ:

ב) אמנם נראה לישב דברי הרמב"ם באופן אחר דהרמב"ם הביא רק טעמא דעל"ג וי"ל דס"ל כשיטת הרמב"ן שכתב מסוגיין דעלמא נמי כי ההוא טעמא כדאמרינן במס' ר"ה דכ"ב בקה"ח דחד מהימן מ"ט כל מלתא דעל"ג לא משקרי ע"ש והי' ראוי לפי"ז דגם לכתחלה תנשא אך י"ל דשיטת הרמב"ם בע"א בקטטה דחיישינן שמא שכרתו ובגמ' לא נזכר וי"ל דבגמ' נסתפק גם לענין בדיעבד ומקור לדברי הרמב"ם לחוש בע"א לשוכרתו אפ"ל דס"ל כתי' ראשון בתוס' ב"מ דף ה' דלהכי בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל ולא אמרינן מתוך שאי"ל משלם דלא שבקת חיי לכל חשוד וע' תשו' נוב"י סי' ל"ג והנה לתי' זה קשה בשבועות דף ל"ב הכל מודים בע"א בשכנגדו חשיד ופריך מי יימר דמשתבע וקשה נימא מתוך שאיל"מ דל"ש לש"ח דאטו כל אינש ישיג ע"א. וע"כ דמצוי לשכור ע"א ולא שבקת חיי דישכור ע"א להוציא מחשוד. וע' בהגה"מ בס' משפטים סי' ס"א. ולפי"ז יתישב קו' מפרשים שם אי ע"א עושה שני פעולות יפטרנו משבועה שהו"ל עד מסייע ופוטר. דא"כ שוב לש"ח. להכי ע"כ נשבע ונוטל. ולפי"ז איך ע"א מהימן לומר מת בעלה ניחוש לשכרתו. אך ז"א כיון שהיא בעצמה נאמנת לומר מת בעלי למה תשכור ע"א אם תרצה לשקר תאמר בעצמה שבעלה מת משא"כ בקטטה שהיא א"נ לומר מת וקברתיו כלל דפוסק כמ"ד משום דמשקרת שפיר חיישינן שמא שכרה להעד. ובגמ' קאי למ"ד בדדמי ומת וקברתיו נאמנת ולא חיישינן לשכרתו. מעתה במלחמה דפסק הרמב"ם פי"ג מהל' גירושין ה' ב' שהיא א"נ לומר מת וקברתיו כלל א"כ י"ל חיישינן שמא דכרתו ולהכי לכתחלה ל"ת אבל בנשאת ל"ת מטעם על"ג וכשיטת הרמב"ן שנפשט ממקום אחר. והא שמהימן ע"א מת וקברתיו שתנשא לכתחלה ולא חש לשמא שכרתו כיון שהיא א"נ לומר קברתיו. י"ל דהב"ש סי' י"ז ס"ק קמ"ו כתב דבמים שאל"ס נאמנת קברתיו דבשביל בדדמי לא משקרת להוסיף עי"ז לומר קברתיו. רק במלחמה הוי ריעותא שאין דרך שתעמוד שם ולקברו לכך אינה נאמנת כיון שהוי כרגלים לדבר שמשקרת שאומרת מה שאין דרך לעשות כזאת במלחמה ע"ש. ולפי"ז י"ל דלא חיישינן רק מה שאצלה נתאמת ע"י בדדמי תשכור ע"ז ע"א שיעיד כן ורק מת הוי אצלה בדדמי חיישינן לשכרתו להעיד כדברי' אבל קברתיו ליכא בדדמי לא תשכור משום זה על שקר אבל העד שפיר מהימן אף דהוי ריעותא שאין דרך לעמוד שם כיון שמטעם על"ג מה"ת מהימן כמ"ש התשב"ץ ונוב"י ובכל גווני מהימן ובשביל בדדמי לא תשכור על מה שאינו אצלה בדדמי ולפי"ז אין ראי' שוב מכאן להכתר כהונה:

ובעיקר דברי הרמב"ם שע"א מהימן קברתיו שתמוה מהא דקאמרי סימנים נ"ל דמהימן מטעם מגו דמת על מטתו ובע"א ל"ש בדדמי אבל שם בשתי נשים הוי מגו בשנים ולא אמרינן כמ"ש תוס' כתובות דף י"ח וז"פ. ומצאתי לאאמ"ו הגאון זצ"ל שכתב כן וע' בקונטרס הספיקות בתק"ע:

ג) ולכאורה יש להוכיח שבמלחמה אבד חזקת חי מדבעיא להו בש"ס יבמות שם החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר כו' וק"ל הא מגו לא עדיף מרוב והיאך יועיל באיסור א"א נגד חזקת חי ויהי' נשמע דבמלחמה אבד חזקת חי ולמשקרת במזיד לא חיישינן רק בדדמי וכיון שאבד חזקת חי מהני המגו. אך י"ל דכיון דבב"ב ד"ה הוי איבעיא דלא איפשטא אי אמרינן מגו במ"ח וי"ל דכאן קאי בדרך את"ל דאמרינן מגו במ"ח. ולפי"ז הי' אפשר לומר מכאן יצא להרמב"ם לפסוק דאמרינן מגו במ"ח כיון שדרכו לפסוק בכ"מ כאם תמצא לומר שבש"ס. אמנם יקשה על תוס' יבמות דף קי"ד שהקשו ליפשוט משכיר בשבועות דאמרינן מגו בדדמי ומה קושיא הא י"ל נהי דאמרינן מגו בדדמי אבל מספקא לן מגו בדדמי במ"ח אי אמרינן ויהי' נשמע מתוס' דבמלחמה ליכא חזקת חי. אך י"ל דהגמ' כאן קאי לרבא וס"ל בכתובות כ"ז דאמרינן מגו במקום עדים ולדידי' מגו הוי בירור גמור וי"ל גם להוציא וגם נגד חזקה אמרינן ואף לשיטת הריב"ש סי' שע"ט שהוי שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א מ"מ לא עדיף מסהדי. ולפי"ז הי' אפ"ל דברי הרי"ף שלפי גירסת הב"י ס"ל דאף בהחזיקה היא מלחמה א"נ ותמה עליו בעצי ארזים אות קפ"ח דעכ"פ ספק הוי משום דבגמ' הוי איבעי' ולא איפשטא ומ"ש העצי ארזים שם דמה שלא נפשט ממתניתין משום דנהרג אטו מת ל"א והסברא שיראה שמא תהי' מוכחשת מע"א שיאמר נהרג ותלוי בפלוגתא דתנאי והגמ' קאי למ"ד דהוי הכחשה משא"כ לדידן ע"ש ולא הבינותי הא אי יאמר העד מת במלחמה ואינו אומר קברתיו א"נ וכה"ג הוי לכ"ע הכחשה וליכא מגו. ולפמ"ש ל"ק קו' העצי ארזים דלדידן דקיי"ל כאביי שם דמגו במקום עדים לא אמרינן הה"ד נגד ב' חזקות לא אמרינן. ולפי"ז הי' נשמע מהרי"ף דלא אבד במלחמה חזקת חי וכתשו' הברי"א כיון שס"ל שא"נ משום דהוי נגד ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א:

ד) אמנם נראה דהנה תוס' הקשו תפשוט ממתניתין דל"ה מגו דאל"כ גם במתניתין במלחמה תהי' נאמנת במגו דמת על מטתו ותי' אא"ז המהרש"א דנהרג אטו מת ל"א וכמ"ש תוס' ליישב מה דבגמ' נקט מגו דשלום בעולם ולא מת על מטתו ע"ש. ודברי תוס' צריכין ביאור למה ל"ה מגו. ונ"ל דאם אמרה מת במלחמה לפי דברי' א"צ לישבע על כתובתה דל"ח לצררי דא"א פורע תוך זמנו דהא מת פתאום ול"ח לצררי משא"כ על מטתו אמרינן סמוך למיתתו זמנו הוא כמ"ש הרא"ש ב"ב ד"ה בשם הר"י. וא"כ טענה זו עדיפא ולא הוי מגו ולומר מת פתאום על מטתו י"ל דלא שכיח ואין זה מגו. ויותר י"ל כשמלחמה בעולם אינה נאמנת כלל לומר מת פתאום על מטתו כיון דלא שכיח דבאמת קשה למה תהי' נאמנת לומר במלחמה בעולם מת על מטתו נימא כיון שאצלה בדדמי שמת משקרת לומר על מטתו כמו שמה"ט א"נ לומר קברתיו להרמב"ם לפי' השני שפי' הב"ש ס"ק קמ"ו וצ"ל בשביל תק"ע מהימנא דאל"כ בעת מלחמה כל נשים שימותו בעליהן על מטתן ישארו עגונות כשלא יהיו נאמנים וע"כ הוצרכו חכמים משום תק"ע ליתן אמון לדבריהם להאמינם מת על מטתו אבל מת פתאום דלא שכיח אפ"ל שא"נ בשעת מלחמה כיון דבמלתא דל"ש לא תקנו משום תק"ע. ולפי"ז י"ל קו' מהרש"א על תוס' שהקשו ממתניתין מצי למיפשט שא"נ במגו ומאי קמב"ל והקשה המהרש"א הא תוס' כתבו דנהרג אטו מת לא אמרינן ואין זה מגו והיאך מצי למיפשט ממתניתין. ולפמ"ש לפרש דברי תוס' דמשו"ה א"נ נהרג אטו מת ע"מ משום דנהרג פטורה מלישבע על כתובתה משא"כ מת על מטתו ולפי"ז בארוסה דל"ל כתובה הוי מגו מעלי' ובמתניתין סתם קתני משמע דאף בארוסה א"נ ושפיר הק' תוס' דתיפשוט ממתניתין דא"נ במגו ול"ק קו' מהרש"א:

ולפ"ז מיושב מה שהקשה על הרמב"ם שא"נ במלחמה קברתיו הא בקברתיו ליכא בדדמי תהי' נאמנת במגו דמת על מטתו ולפי"ז נראה דמגו דמת פתאום ליכא כיון שבמלחמה א"נ כנ"ל גם דלא שכיח ומגו דלא שכיח לא אמרינן ומגו דמת על מטתו ל"ה מגו שתצריך לישבע על כתובתה ולפי"ז יתישב קו' הרשב"א מהא דאמר רבא רעבון גרוע ממלחמה דברעבון נאמנת מת ע"מ ובמלחמה עד שתאמר קברתיו משמע בקברתיו נאמנת ולפי"ז י"ל דרבא לשיטתו בב"ב ד"ה דאדם פורע תו"ז וגם במת פתאום צריכה לישבע על כתובתה וגם בחוב שאינו ברור י"ל ס"ל אדם פורע תו"ז וכמ"ש תוס' גיטין ל"ה, וא"כ שפיר נאמנת במגו מת ע"מ. ולפי"ז יתישב גם שיטת הרי"ף דהנה לאנשי גליל דאין היורשים יכולין לסלק את האלמנה בכתובתה וכ"ז שאינה תובעת מגיע לה מזונות ודאי י"ל לכ"ע פורע תו"ז כדי שיורשים ירויחו המזונות שלא תגבה מהם בע"כ והיכי שמרויח ממון ע"י שמשלם תו"ז י"ל לכ"ע אדם פורע תו"ז א"כ גם במת פתאום צריכה לישבע וא"כ שוב שפיר נפשוט ממתניתין דלא אמרינן מגו כה"ג ובגמ' י"ל קאי לאנשי יהודה שיכולין לסלק בע"כ כתובתה ומעתה אין ראי' מהרי"ף:

ה) ונראה ראי' דלא אבד חזקת חי במלחמה משיטת המהרי"ק והפ"י קדושין ס"ד שדעתם שע"א מהימן בדשב"ע בדלא אתחזק איסורא א"כ מאי קמבעי' להו בגמ' בע"א במלחמה אי טעמא דעל"ג או דייקא ת"ל הא מה"ת מהימן כיון שאבד חזקת חי והוי כלא איתחזק איסור וע"א מהימן מה"ת ונשמע דלא אבד חזק"ח במלחמה לשיטת המהרי"ק. הן לפי"ז יקשה מה קפשיט מהא דאמר להן מדינה זו משובשת בגייסות ע"ש נימא דפירוש משובשת עיר שכבשוה כרכום דאבד חזק"ח ולכן מהימן ע"א ומאי ראי' למלחמה. וי"ל דא"כ מה אמר כך מקובלני מר"ג הזקן ת"ל שמה"ת מהימן. והגאון בכתר כהונה דעתו דע"א מהימן מה"ת כשאינו נגד חזקה וס"ל שאבד במלחמה חזקת חי ולדבריו יקשה מסוגיא הנ"ל:

גם נראה להביא ראי' מדברי הריב"ש שכ' דלכן נותנין חומרי חיים אף שרובן למיתה כיון שיש שני חזקות וקשה להך לישנא דאמר רבא זמנין דמחו לי' בגירא ורומחא וסברה ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחי' וכיון דבגירא ורומחא רובן למיתה למה ניחוש למיעוט דעבדי סמתרי כיון דכבר אבד במלחמה חזקת חי ונהי שהיא אמרה שעד עתה הי' חי כיון שאמרה שעתה מת מ"מ אף שחי ע"י סמתרי ג"כ הוא באמצע מלחמה ואבד חזקת חי ולמה ניחוש למיעוט שחי ע"י סמתרי. ול"ד למשאל"ס דלא מהני לא רוב ולא ס"ס אף שהוי כמלחמה ואבד חזק"ח שם בעת שאירע שנפל הי' נגד חזק"ח כל הספיקות כי אז הי' איתחזק איסור ועי' בחמדת שלמה סי' כ"ה תשו' אא"ז הגאון מליסא זצ"ל והמיעוט שהם במחילות של דגים או שנצולו ולא נטבעו נשארים בחזקת חיים אבל כאן במלחמה כשהלך במלחמה אבד חזק"ח ואף לאחר שעבד סמתרי וחי מ"מ הוא בתוך מלחמה ואבד חזקת חי ובמקום שאינו נגד חזקה ורוב ע"י גירא ורומחא מתים למה ניחוש למיעוט שחיים ע"י סמתרי ויהי' נשמע דבמלחמה לא אבד חזקת חי:

ו) איברא י"ל דתלי' בב' לשונות בגמ' ביבמות דקט"ו לל"ק דרבא דאמר ס"ד כל הני דאיקטל הוא פליט ולא סובר מטעם זמנין וכו' היינו מטעם שאבד חזק"ח ולל"ב דס"ל משום זמנין כו' סובר דלא אבד חזקת חי והרמב"ם הביא ל"ק דרבא דהוי לחומרא ובחדושי כתבתי נ"מ לל"ק גם בדיעבד תצא משא"כ לל"ב. ולפי"ז י"ל כנ"ל. ולפי"ז י"ל מה דהרמב"ם פוסק בע"א במלחמה בנשאת לא תצא דהוי ס"ס ספק אי מטעם על"ג וספק אי כל"ק דרבא ואבד חזק"ח להכי בדיעבד ל"ת. ולפי"ז גם הראי' שהבאת משיטת מהרי"ק יהי' נדחה די"ל דבגמ' קאי לל"ב אבל לדינא ראוי להחמיר כל"ק. ואפשר לומר דגם לל"ק ס"ל דלא אבד חזק"ח רק ס"ל טעמא דכל הני דאיקטל הוא פליט כדי לאסור גם בדיעבד ובחדושי הארכתי ואכ"מ. והנה לכאורה אפשר לצדד לעשות סניף לשיטת הפוסקים דיבמה שנפלה לפני מומר אף במומר שהמיר אח"כ ואף בנשאת יוצאת בלי חליצה מטעם אומדנא אדעתא דהכי לא נתקדשה ועי' באה"ע סי' קנ"ז ובנוב"י סי' נ"ד ובתשו' רד"ך. ולכאורה קשה לדבריהם בכל אשה שנפל בעלה למים שאל"ס תהי' מותרת לינשא מטעם אומדנא דאדעתא דהכי לא רצתה להתקדש שתהי' אסורה לעולם וכמו בנפלה לפני מומר וי"ל כיון שמיעוט שניצולים ושמא יבא לביתו וא"כ הבעל מקפיד שלא תהי' מותרת עי"ז להנשא והוי כמו אומדנא התלוי בדעת שניהם ועתו"ס כתובות דנ"ו. גם נראה לחדש דהני פוסקים סוברים דיבמה לשוק דאינו רק לאו לא הוי דשב"ע וסמכינן על אומדנא אבל להתיר א"א לעלמא לא סמכינן על אומדנא שלא עדיף מרוב וגם הני פוסקים מודים באשת מומר כשבעלה המיר עצמו שצריכה גט דלא דברו מזה כלל ול"ש אומדנא תלוי בדעת שניהן דבשלמא מוכ"ש מקרי תלוי בדעת שניהן אבל זאת ודאי לא עלה על דעתו שיהי' נעשה מומר כלל אלא ע"כ בא"א מודים ואף שמתוס' כתובות שם נראה שאין חילוק מ"מ לדבריהם י"ל כן:

ז) ובענין יבמה לשוק שנפל היבם למים שאל"ס אי אסורה כמו א"א או קיל לא נתבאר בשום מקום ותלי' אי מקרי דשב"ע. ולכאורה ק"ל מיבמות דקי"ט דאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם ופריך בגמ' בשלמא יבומי לא דדילמא מיעברה וקפגעה באשת אח דאורייתא אלא לא תנשא אמאי ניזול ב"ר נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות ומוקי כר"מ ע"ש. ומ"פ נימא דיבמה לשוק הוי דשב"ע ולא מהני רוב וכמו במשאל"ס שאשתו אסורה ויהי' נשמע לכאורה דיבמה לשוק ל"ה דשב"ע ויהי' נפשט במים שאל"ס להתיר. אך י"ל דר' אשי ס"ל ביבמות דקכ"א במשאל"ס בת"ח מתירין אשתו דאם איתא דסליק קלא אית לי' וכ' תוס' דרוב פעמים קלא אית לי' משמע גם במשאל"ס מתירין ע"י רוב רק בשאר אנשים הוי מיעוט המצוי כמ"ש תוס' יבמות דל"ו ואנן קיי"ל ל"ש ת"ח ל"ש שאר אנשים וע"כ משום דבדשב"ע ל"מ רוב כלל. ולפי"ז י"ל דקו' הש"ס לר' אשי דלדידי' גם בדשב"ע מהני רוב ולפי"ז יתישב הרי"ף והרמב"ם שהביאו המשנה כצורתה ובגמ' מוקי כר"מ שחייש למיעוט ואנן לא קיי"ל כר"מ ועמד ע"ז הרשב"א. ולפי"ז י"ל לדידן דמסקינן דלא כר"א וגם בת"ח אין מתירין אשתו וע"כ מטעם שלא מהני רוב בדשב"ע כיון שבת"ח ודאי לא מקרי מיעוט המצוי כיון שקלא אית לי' וע"כ א"צ לאוקמי מתניתין כר"מ רק גם כרבנן אתי' ולפי"ז נשמע מהרי"ף והרמב"ם דיבמה לשוק מקרי דשב"ע ומהרשב"א שהקשה עליהם נשמע דלא מקרי דשב"ע. ומצאתי למחו' הגאון הנורא רע"א זצ"ל בגיטין כ"ח הביא שיטת המרדכי פ' מצות חליצה דיבמה לשוק הוי דשב"ע וה"ר לדבריו מב"מ ד"ך בהאי גיטא דאשתכח בבי דינא דר"ה דהוי כתוב בי' בשוירי מתא כו' ואמר ר"ה חיישינן לב' שוירי א"ל ר"ח לרבה פוק עיין דלאורתא בעי לה ר"ה מינך נפיק דק ואשכח כל מעשה ב"ד הר"ז יחזיר א"ל ר"ע לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאון תנן ותוס' כ' שם מה שחמיר איסורא משום דהוי דשב"ע ולא מהני רוב כמו במשאל"ס דאשתו אסורה וא"כ מה אמר שטרי חליצה הא ביבמה לשוק ל"ה דשב"ע וע"כ דס"ל גם יבמה לשוק מקרי דשב"ע ע"ש ופח"ח. ולפי"ז י"ל דרב עמרם דלא רצה לקבל מיני' משום דסובר דיבמה לשוק ל"ה דשב"ע והולכין אחה"ר משא"כ בממון ולפי"ז הרי"ף דפסק שם כל"ב דר"ז בב"מ די"ח ולא כרבה וכר' עמרם ס"ל א"כ סובר דל"ה דשב"ע ולפי"ז על הרי"ף תיהדר קו' הרשב"א למה מביא מתניתין כצורתה כיון דל"ה דשב"ע ראוי לילך אחה"ר. ואפ"ל דס"ל להרי"ף דר"ע שלא רצה לקבל לאו משום דסובר דל"ה דשב"ע שמודה לרבה בזה שהוי דשב"ע רק ס"ל דחששא שני יב"ש הוי רק חשש דרבנן ובא"א חששו אבל לא באיסור לאו וכר"נ ביבמות קי"ט ואפשר גם רבא מודה דרק חולק שם מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא ופרש"י הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן ע"ש אבל כאן רק משום לעז וי"ל רק חששו באיסור כרת ולא בלאו. ורבה מצי סבר שמה"ת חיישינן ומ"ל בין לאו לכרת. ומיהת הני פוסקים י"ל דסוברים יבמה לשוק ל"ה דשב"ע וסמכינן על אומדנא משא"כ בא"א והפוסקים שסוברים שזוקק לחליצה סוברים שמקרי דשב"ע ול"מ אומדנא ובגמ' ב"ק דק"י שפריך מיבמה שנפלה לפני מוכ"ש י"ל אתי' כמ"ד דלא מקרי דשב"ע כיון שפליגי בב"מ ד"ך אי ס"ל בדשב"ע מהני רוב ולפמ"ש הכתר כהונה דקו' הש"ס יבמה שנפלה לפני מו"ש ת"ל בלא חליצה ול"ל קרא דאין חוסמין אותה א"כ מה"ת ודאי מועיל רוב בדשב"ע רק מדרבנן ל"מ שהחמירו כמו במשאל"ס ול"ק על הפוסקים שמומר זוקק לחליצה דמדרבנן מחמירים משא"כ בגמ' ב"ק ק"י פריך על הקרא, ולפי"ז בנ"ד שחשש א"א ליכא דאי חי ודאי הוי גט רק חשש יבמה לשוק וכיון דלשיטת הר"א מוכסין תשאר עגונה ול"מ גט וחליצה כלל ראוי לומר אומדנא אדעתא דהכי לא נתקדשה ולבעל אין קפידא דאי חי א"כ נתגרשה ממנו בהגט ואי מת ודאי אין לו קפידא כלל א"כ ראוי הנך פוסקים לצרפם לסניף להקל אף שלא קיי"ל כוותי':

ח) ומה שהקשה התה"ד סי' רכ"ג שירושלמי סותר ש"ס דילן דמבואר בירושלמי הובא במרדכי פ' הפועלים במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל כגון אם מת לא תזקק ליבם ובסוגיא דב"ק דפריך נימא אומדנא ולא עדיף מתנאי ע"ש י"ל כמו לר"מ בדבר שבממון מחלק שמואל בב"מ דנ"א בין ספק קעקר לודאי קעקר כן י"ל לדידן היכי דלא תלוי בממון דקיי"ל כרבנן דתנאי בטיל מ"מ דוקא כמו עונה ודאי נעקר מש"כ בתורה משא"כ כשספק קעקר ושלא תזקק לחליצה הוי ספק שמא תזכה להבנות או תמות היא מקודם או היבם דאינו ודאי קעקר ובירושלמי מצי סבר כרב שלא מחלק בין ודאי לספק אבל אנן קיי"ל כשמואל שם. גם י"ל כיון שע"י אומדנא גם כסף קדושין חוזרין וא"כ הוי תנאי בכולל לענין איסור ולענין ממון ולשיטת הר"א ששון מועיל ע"י כולל ובירושלמי מצי קאי למ"ד דל"ל כולל ומרא דירושלמי ר"י ותוס' חולין דק"א כ' של"ל כולל:

ט) תו יל"ע להפוסקים היכי שנאסרת שהוי זכות עבורה מתגרשת בהגיע הגט ליד השליח מטעם זכי' והגאון מפלאצק בס' גרש ירחים גיטין דל"ג הביא דבר נפלא בזה מהגאון מנש"ב לפרש דברי תוס' שהקשו תמיד יחפה על ב"א שישלח לה גט ויבטלנו ותי' אם חזינן דלהכי נתכוין לחפות על ב"א לא אפקעינהו ע"ש ותמוה מנא ידעינן. דקשה אם נאסרת תתגרש בקבלת השליח כמ"ש הרמ"א באה"ע סי' ק"מ ולא יוכל לבטל. וצ"ל דיתנה בפירוש שיגיע גט לידה א"כ חזינן שידע שזינתה דאל"כ למה התנה הא בל"ז הוי רק שליח להולכה. וא"כ חזינן שלערמה נתכוין ואי לא יתנה א"כ לא מהני ביטול ופח"ח. אך יל"ע כיון שקטלינן לה מה זכות הוא לה מיהת בנ"ד להפוסקים של"מ גט וחליצה ותהי' אסורה בכבלי עיגון והוי זכות ראוי לומר שתתגרש בקבלת השליח:

הן יקשה לפי"ז בתוס' קדושין ד"י שהביאו ירושלמי אשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעלך או גירשך ניחא מת בעלך אבל גירשך מי לא ידעה ומוקי כמ"ד שארוסה אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה כו' וק' נוקמה בהלך למלחמה ושלח גט שהוי זכות ומתגרשת בקבלת השליח. ואפ"ל שסוברים כהמהרי"ט שמהני גט וחליצה ולא תשאר עגונה ועכ"פ בשניהן ראוי להתיר כהמהרי"ט:

אמנם בנוסח סדר הגט שיאמר הולך גט זה ותן בידה משמע שלא תתגרש עד שיגיע לידה גם מדהוצרך במומר זכוי משמע סתם אינו כזכוי:

י) ובענין פלוגתת המהרי"ט ור"א מוכסין אי מהני גט וחליצה עיקר ראיית הר"א מוכסין מגיטין דכ"ח דרמי מה"ז גיטך שעה אחת לפני מיתתו אסורה בתרומה מיד. ובשולח גט נותנין בחזקת שהוא קיים. ומשני תרומה אגיטין קרמית תרומה אפשר בחולין וגיטין לא אפשר שתשאר עגונה ע"ש ולמה תתעגן הא יש עצה בגט וחליצה וע"כ דל"מ גט וחליצה ע"ש. ובפשיטות אין זה קושיא כ"כ כמ"ש שם דאין זה בידה דשמא לא ירצה לחלוץ לה רק שדחי שכופין י"ל לפעמים כשהוי קטן אחי המת וגם מי יימר דמזדקק לה בי דינא ואין זה בידה ולא מקרי אפשר כמו שם שאפשר בחולין:

ובדרך פלפול נראה דלכאורה ק"ל מ"פ מתרומה על גט נימא דרבנן החמירו לחוש שמא מת ורק חששו בתרומה שהוי במיתה בידי שמים וחמיר ומשו"ה החמירו למיחוש ע"ז משא"כ יבמה לשוק רק לאו לא חששו באיסור לאו לשמא מת דהיכי שרק חששא דרבנן לכ"ע מחלקינן ביבמות דקי"ט בין לאו לכרת והה"ד בין מיתה בי"ש ללאו יש לחלק טובא ומ"פ בגמ' מתרומה על גט. ונראה דהש"ס רמי אליבא דרב דס"ל בסנהדרין פ"ג דזר שאכל תרומה בלאו ולא במיתה בי"ש ורבה עביד כל מילי כרב כמבואר בשבת פ"ב ושוה תרומה עם יבמה לשוק דשניהן בלאו ולדידי' פריך ולפי"ז י"ל דהנה עיקר החשש של הר"א מוכסין של"מ גט וחליצה משום דחיישינן שמא נשא אשה במדה"י ולא הוליד ומת ותסבור שחליצה של זו פוטרת צרתה ותנשא לשוק. והמהרי"ט דחה דקיי"ל כל חליצה פסולה פוטרת עצמה ולא צרתה כשמואל דא"צ לחזור על האחין ביבמות דכ"ו ולא חיישינן שמא תפטור צרתה וע"כ כיון שב"ד מתירין אותה לא חיישינן והיינו לשמואל אבל רב ס"ל שצריכה לחזור על כל האחין א"כ לדידי' אפשר דחיישינן להך חששא. ושפיר משני אליבא דרב דלא אפשר וחיישינן כחשש הר"א מוכסין ואין ראי' לדידן להחמיר כיון שנשמע מהא דשמואל להקל וכאן אזדא אליבא דרב והבן:

הן דלכאורה ק"ל למה יועיל גט וחליצה ניחוש שמא הי' גוסס שא"י לדבר ול"מ הגט וחליצה כלל כי יש לספק פן ברגע זו גוסס כיון של"ל חזקת חי וי"ל דהוי ס"ס להקל שמא הי' בריא בעת הגט ושמא בעת החליצה כבר מת וכשליכא חזקת חי מועיל ס"ס וכיון שא"א שיהי' גוסס זמן רב ורוב גוססין למיתה הוי רק חשש יבמה לשוק ומועיל גבי' ס"ס. ובהיותי בזה ראיתי בראב"ן דקל"ו ע"ד וז"ל המביא גט כו' אפי' חולה שגוסס ותמוה מגיטין כ"ח ובהכרח ט"ס נפל וצ"ל ולא במקום אפילו:

יא) ומה שהגאון הברית אברהם כתב לחוש לדעת המהר"ם בח"מ סי' ל' סק"ח ספק קרוב לו הוי כמגרש בלא עדים ע"ש וכאן ספק שמא מת והוי כמגרש בלא עדים ע"ש והפ"י קדושין די"ב כתב בספק קדושין שא"י העדים לידע על בירור רק מדרבנן מהני לחומרא שהוי קדושין א"כ כאן ראוי להחמיר שלא יהי' הגט מועיל. אמנם תורת אמת בפי' אא"ז הגאון מליסא זצ"ל ויפה פי' שיטתו דדוקא בספק קרוב לו או לה שעדים היו יכולין לידע רק לא רמו אנפשיי' ולא דקדקו לידע אז הוי כמגרש בלא עדים אבל כשגם העדים אין בידם לידע יותר הוי כמגרש בעדים וזהו אמת לאמיתו של תורה וג"כ בנ"ד כן:

יב) וראיתי להגאון ברית אברהם בסי' ע' כתב לדחות דברי הכתר כהונה שהוכיח מב"מ פ' הזהב דנ"ט נוח לבא על ספק א"א כו' מטעם מלחמה הוי ספק א"א והקשה עליו דנהפוך הוא דרש"י פי' שם שהוי ספק א"א משום הגט ומדכתב רש"י משום הגט ולא משום מלחמה נשמע שלא אבד חזק"ח ע"ש. ונראה דתוס' הקשו בכתובות ד"ט אהא דכל היוצא למלחמת בית דוד כו' הא באותן ימים הוי ספק קדושין ותהי' אסורה לבועל. וי"ל דהוי ס"ס שמא מת דאבד חזק"ח ושמא ימות ותהי' מגורשת למפרע והוי ס"ס ומותרת ולא הוי ספק א"א אך מ"מ אמר נוח לבא על ספק א"א דלכתחלה אין לסמוך על ס"ס מפני שאיכא לברורי אי חי או לאו ונקל הי' למלך להתודע אי מת או חי. וא"כ שפיר מותרת לבועל מפני שהוי ס"ס. רק לכתחלה היתה אסורה מפני דהוי אפשר לברר משום זה לא נאסרה עליו. וא"כ שני הטעמים צריכים משום גט ומשום שאבד חזק"ח כדי שיהי' ס"ס ומיושב קו' תוס'. אמנם ראיות הברית אברהם יפה דחה כבוד יד"נ הגאון בעהמ"ח נ"ח במכתבו כיון שאח"כ נתברר שהי' חי והוי כמו מי שאכל ספק חלב ונתברר שהי' חלב שמביא חטאת. אבל משום גט נהי דלמפרע מגורשת מ"מ הוי כנתכוין לאכול ספק איסור ועל כזה כתוב וה' יסלח לה ובזה כ' לפרש מלפניך משפטי יצא דבנזר הקודש כ' שבכה"ג רק ב"ד שלמעלה עונשין אבל ה' יסלח לה ואינו מעניש וזהו מלפניך כו' ואז תחזינה מישרים] וקו' תוס' כתובות הנ"ל תי' לפמש"כ בחדושיו דא"א שזינתה ואח"כ נתודע שבעלה מת רק לא נודע בעת שזינתה או חי באותה שעה כיון שאין מחזיקים מאל"א י"ל לגבי בעל מוקמינן על חזקת היתר כפשטו' הש"ס יבמות ד"ל אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וראי' מסוגיא דדפנו [נדפס כ"ז בחדושיו לסוגי' הש"ס בספרי נפש חי'] וא"כ נהי שעכ"פ מדרבנן אסורה לו י"ל אז לא גזרו וכמ"ש כה"ג התוס' יו"ט בכלאים פ"ח מ"ב גם להכ"מ לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת להקל ובכרת להחמיר י"ל א"א במיתה משא"כ להבועל להכי אז הי' מקרי ספק א"א מ"מ מותרת לדוד אח"כ עכ"ד ונכונים. ול"נ לישב קו' תוס' לפמ"ש הפמ"ג בסי' שד"מ דבאיסור עשה לכ"ע סד"א מה"ת להקל א"כ לגבי בועל דאסורה משום ונטמאה הוי רק בעשה ולכ"ע סד"א מה"ת להקל:

יג) גם י"ל דהוי ספק א"א משום הגט וכגמ' בב"מ רק כאן משני ג"כ כל"ק אונס הוי רק ל"ב ס"ל לבועל אסורה והסברא דכל אונס דשריא ול"ח לאבוה דשמואל שמא ברצון משום חזקת היתר לבעלה אבל לבועל שהוי חזקת איסור דמחזקינן מאיסור לאיסור [ועי' קוה"ס כלל י"ז באה"ד] וחיישינן שמא ברצון אבל כיון שהוי ספק א"א ע"י הגט שוב באונס הוי ס"ס ושריא לבועל ג"כ ומיושב קו' תוס'. ולפי"ז יתישב קו' ידי"נ הגאון המפורסם מוהח' א בעהמח"ס נ"ח שכתב לי קו' בתשובותיו על תוס' שכ' שהתנאי הי' אם לא יחזור בסוף המלחמה יהי' הגט גט ומה שחזר בנתים לא איכפת לן וק' מהא דמבואר בגיטין דס"ו גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך הזמן שאסורה לינשא במקום יבום מטעם שלא נתקיים התנאי בפועל כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה"ג ה' כ"ב בטעם הדבר שקיום התנאי ובטולו צריך להיות בפועל ובהיותו בכח לבד ספיקא הוא אם קיומו קיים או ביטולו ביטול ולהכי אסורה לשוק במקום יבום עד אחר יב"ח שיתקיים בפועל. וא"כ בנתן גט מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח וזנתה עם אחד ומת בנתים ראוי לומר שלא תהי' מותרת לבועל עד אחר יב"ח שאז למפרע הוא גט והיתה פנוי' אבל בתוך הזמן ראוי מספק שתהי' אסורה לו כיון שמקרי ספק א"א שלא נתקיים התנאי בפועל וא"כ כיון שדוד נשא לבת שבע תיכף אחר עבור ימי אבל והמלחמה נמשכה אח"כ זמ"ר ולא נתקיים התנאי בפועל רק בכח והוי ספק וא"כ איך נשאה הא אסורה לבועל ומה משני בגמ'. ותי' עפ"י שיטת הבה"ג בשם רבינו קדמאה נזכר בהה"מ פ"ח מה' גירושין דקיום וביטול התנאי הוי רק בחיי' בעת שאגידה בי' אבל לאח"מ אינו מזיק ביטול התנאי וק' עליהם למה מצריך להמתין עד יב"ח הא לאח"מ אינו מזיק ביטול התנאי וקיומו וצ"ל כמ"ש באבני מלואים סי' קמ"ג דדברי בה"ג רק שלא במקום יבום אבל במקום יבום עדיין מחמת זיקה ראשונה הוי כאגידה בי' וגם לאח"מ התנאי מבטל הגט וצריכה להמתין שיתקיים בפועל אבל כשלא הי' במקום יבום רק לאסור לבועל כאשר מת הבעל ולא אגידה בי' כלל אין התנאי מבטל הגט וא"צ להמתין עד שיתקיים בפועל ודבריו נכונים. ולפמ"ש נראה ליישב קושיתו דכיון שרק ל"ב ס"ל דאונס לחוד אינו מתיר לבועל מספק שמא ברצון אבל לאחר מיתתו שנתקיים התנאי בכח אף שלא נתקיים בפועל הוי שוב ס"ס ושרי'. ולשיטת תוס' גיטין דע"ו שרק מדרבנן צריכה להמתין יב"ח הוי ספק דרבנן ושרי וא"כ לל"ב ס"ל ג"כ תי' אונס דכיון שגט כריתות כותב שוב גם באונס שריא:

ובאמת קשה לדמות מלחמה להא דר"א ב"פ בגיטין כ"ח דידוע שרובם לחיים ולמחצה ולשליש לא שמענו שימותו במלחמה כי עושים שלום בנתיים וכשמלחמה כבדה צד המוכה מניחים כלי זיין ומקבלין אותם ואף שנאמר כיון שעומדין במקומם מקרי קבוע גם בקבוע שהוי מע"מ ראוי ליזול בתר חזקה לזאת העולה מכ"ז להלכה נלענ"ד שבדין מותר ליתן הגט בחזקת קיים רק לכתחלה לצאת ידי חומרת הגאון הכתר כהונה ראוי שתחלוץ ג"כ ובגט וחליצה תהי' מותרת עכ"פ וכ"כ ג"כ בברית אברהם. והיכי שהיבם קטן או בארץ מרחק אין להחמיר עליו שתתעגן רק תתגרש בגט זה לחוד בחזקת שהוא קיים. והסכים עמי כבוד ידי"נ הגאון אמיתי מוהח"א בעהמ"ח ספר נפש חיה:

הק' צא"י יעקב מייזלש

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה