חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן ח
תרנ"ד. להרב המאוה"ג מו' ישראל נ"י בזעלעוו.
מכתבו עם שאלתו בדבר עגונה קבלתי ותוכן השאלה יען איש אחד בשמו ניבי"ג מלאסק נשא אשה בזעלעוו ודר עמה בערך ז' חדשים ולא הי' ביניהם שום קטטה ואחר זמן הנ"ל פתאום נסע ממנה והניח אותה בזעלעוו ואחר נסיעתו נשמע שהוא מתחבר עם גנבים ועוסק בגניבות ובערך ג' שבועות אחר נסיעתו נתפס בק"ק לאסק אודות גניבה אחת ושלחו אותו לק"ק פיעטרקוב וישב שם איזה חדשים והאשה ואבי' נסעו לפיעטרקוב ושאלוהו על כמה זמן הוויראק וענה ג' שנים ומחצה ובקשו אותו גם רצו ליתן לו חמשים רו"כ שיגרשנה תיכף ולא רצה לגרשה ונשלח משם והי' נעלם מהאשה ומאבי' איה מקומו שנשלח לשם ואחר איזה חדשים בא אגרת לאשתו שהוא בקאשטראם ומונח חולה בשפיטאהל ומבקש שתשלח לו מעות ותיכף אחר איזה שבועות ממכתב הראשון בא עוד מכתב כנ"ל ולא שלחה לו ואבי העגונה אומר מחמת שהלך בדרך לא טוב לא חסו עליו. ואח"ז שמעו שבא כתוב ללאסק שמת ונסעה האשה ללאסק ואמר לה הכותב ממאגיסטראט ששלח הכתב שבא ללאדזי כי אביו דר שמה כעת. ואביו נסע למדינה אחרת ואמר לה הכותב הנ"ל שיכתוב לשם שישלחו ללאסק עוד פעם כתב כנ"ל ונתנה לו שני רו"כ ושלחו לו את הכתב הרצוף כאן והמכתבים שכתב לאשתו הי' בלשון רוסיש ולא הי' כתב ידו. והזמן שנסע ממנה הרי לערך ארבע שנים כן סיפר אבי האשה. ועתה נחקר במאגיסטראט בלאסק ולא נרשם בפינקס שבא שני פעמים מכתבים משם לכאן וכן לא נמצא כי כתבו לשם לשלוח. וכן אי נשלח ללאדזי. והי' צריך להיות נרשם הכל בפינקסיהם והכותב אשר כעת במאגיסטראט אומר כי זה שנתן עתה הוא הכתב הראשון שבא ולא שלחו כלל ללאדזי רק רצה להשיג כסף אמר כל זאת. והכתב בא ע"י הנאטשעלניק קאסטראמסקי טארמא זאמקע. וזה לשון הכותב ממאגיסטראט אשר הוא כותב כעת. דאס וואס דער נאטשעלניק קאסטראמסקי טארמע הויט מודיע געוועזען פאן 10 יאנוואר 67-1892 מ איז געקימען אין מאגיסטראט שטאדט לאסק ניכט פערלאנגט פאן מאגיסטראט אויך ניכט קיין אנדרער מאן נאר דער נאטשעלניק פאן זיך זעלבסט מודיע געוועזען וועגען איין צייכענען אין בוך פאן מעלדונג וועלכעס אינסטראקציע 68 איז פאן מעלדונג וחתם שמו ע"ז. ובפינקס כתוב בלשון הערען בארגמיינסטער האבע דיא עהרע בייא לייגען בייא דעם איין שריפט פאן מענטריקע חותם הנאטשעלניק העתק מן המענטריקע. אין מענטריקע בוך קאסטראמסקי עפארכי באגראדאצקי צערקווע וולכע בייא קאסטראמסקי טארמע זאמעק יאהר 1891 אין 3 טהעל וועגען געשטארבענעם אונטער 9 איינגעשריבען זא 11 יאני געשטארבען בעגראבען ניבי"ג מעיר לאסק פלך פיעטרקוב 21 יאהר אלט קראנק געוועזען סאחאטעס ר"ל אין האט נישט מתודה גיווען בעווייל ער געוועזען אנדער גלייבען בעגראבען הויט עהם איוד חיים חאסעט אויף דעם יודעשען בית עולם. חותם הכומר משם. גם אחד מקרוביו סיפר שבא ממנו מכתבים הנכתבים בשמו כי חולה מאוד במחלת אבצערינג ר"ל ושירחמו עליו לשלוח לו כסף ולא שלחו לו ואח"ז קרא אותם כותב ממאגיסטראט וקרא לפניהם כי מת שם. ומזה נתודע לאשה לבוא לדרוש אצל המאגיסטראט:
תשובה בענין זה כבר דשו בו רבים וכל ספרי אחרונים מלאים מזה מהם שמתירים ומהם שמחמירים ומה שנלענ"ד בזה בס"ד:
א) הנה במסל"ת הר"ן בתשובותיו סי' ג' החמיר שצריך קישור דברים ולהרמב"ם צריך לומר קברתיו בפי"ג מה"ג הל' כ"ה ובנ"ד תרווייהו איתנייהו בין שאמר שהי' בלי וודוי ובנקל והוי ק"ד וכמ"ש הר"ן בין לפניו ובין לאחריו וגם אמר שנקבר באותו יום ומי קברו הוי כאומר קברתיו ולכל הפוסקים מתירים שמקרי מסל"ת. אך לדעת הה"מ בפי"ג מה"ג כדברי הרמב"ם שהביא מצא כתוב בשטר וכו' והוא שנודע שישראל כתבו וכתב הה"מ והטעם שמסל"ת מפי כתב לא מהני והרב אלשיך בתשובה קי"ח הסכים אתו ופלפל בדעת הרי"ף בזה. גם פן הוי כמאמר הכותב הראשון כי הוי ע"י שאלה ומה שבא בכתב ראשון לא ראינו ובענין ערכאות מרן בחהרי"ם החמיר כיון שרק תקנ"ח הוי כמו סד"ר שאין מתירין א"א בזה וכן החמיר בעטרת חכמים אך בכנסת יחזקאל ובתשו' ר' ענזיל וגם מחו' הגאון החת"ס מיקל:
ולכאורה נראה דבדברי הה"מ דמסל"ת מפי כתב לא מהני תמהו עליו למה לא יועיל וצ"ל דחיישינן פן כיון להעיד כיון שאינו לפנינו להבחין חוששין לזה והנה התה"ד בפסקיו סי' קל"ט כתב שכיון להעיד דמי למים שאל"ס שלכתחלה לא תנשא ובניסת לא תצא ונהי שהתה"ד רק מתיר בשאלה לעכו"ם עם אומדנות מוכיחים וזקיני הרמ"א הוניא מהתה"ד רק להלכה באומדנות מוכיחות אז אם נשאת לא תצא י"ל שאלה גרע טפי דגם לר"ל שמתיר נתכוין להעיד ביבמות קכ"א ובשאלה החמיר בירושלמי ועיין במרדכי לכן צריכים לאומדנות ג"כ אבל בכתב שרק חשש פן נתכוין להעיד שפיר י"ל להתה"ד קיל ואם נשאת לא תצא רק צריך להכיר שישראל כתבו לענין לכתחלה וכמו במים שאל"ס. וכיון שהוי רק חששא דרבנן לכתחלה שוב י"ל שפיר ערכאות מהימני וסמכינן עליהם עכ"פ נגד דרבנן ולהתיר גם לכתחלה. וכן בשואל עכו"ם מעכו"ם למחמירים לאו משום דחיישינן פן בשם ישראל רק מפני שמפורש שהר"ן חולק על התה"ד עי' בב"ש ובעצי ארזים עכ"פ לא נשמע שיהי' גרע מנתכוין להעיד ובפרט שרק חששא פן הי' שאלת עכו"ם לעכו"ם ולא חמיר כשאלת ישראל ולא חמיר מנתכוין להעיד:
אמנם לכאורה הי' נראה להוכיח מדברי הריב"ש שחולק על התה"ד דהנה לפי דברי התה"ד הי' מקום ליישב דברי הר"ן שבמסל"ת צריך ק"ד והריב"ש תמה עליו מיבמות קכ"ב משיאין עפ"י בת קול ומעשה באדם אחד שעמד על ראש ההר כו' דלמא עכו"ם הוי ובלי ק"ד. ולשיטת התה"ד ניחא דבלי קישור דברים שהחמיר בתשו' הר"ן וכתב הטעם דחיישינן פן כיון להעיד והוי רק חששא לכתחילה וראוי דלא ניחוש לפן עכו"ם ודמי לספק אי מים שיל"ס או אל"ס שמותרת. גם עדיף להקשות מצרה ושד שגם בדיעבד תצא. ולפי"ז יתישב ג"כ מה שהקשו מגיטין דכ"ח שמע מקומנטריסין של עכו"ם איש פלוני נהרג אינו נאמן דפריך ממסל"ת ונימא בלי ק"ד ופשוט לק"מ דשם ר' יוסף וס"ל נתכוין להעיד כשר אך יקשה נימא דאתיא כחכמים שפליגי על רבי ביבמות דקכ"א ופוסלין בנתכוין להעיד ולפי"ז ניחא דלענין לכתחלה ראוי שיהי' ערכאות נאמני'. גם בגיטין כ"ח משמע שגם בדיעבד א"נ כמ"ש הריב"ש לענין נותני חומרי חיים בסי' שע"ט ומעתה מאחר שהריב"ש הקשה על הר"ן משמע שחולק על התה"ד:
ובזה הי' אפשר לומר מה שלענין קישור דברים הר"ן מחמיר והריב"ש מיקל ולענין עכו"ם שאומר מסל"ת מעכו"ם הר"ן מיקל והריב"ש מחמיר ובעצי ארזים סי' י"ז ס"ק ס"א עמד ע"ז. ולפי"ז י"ל כיון שהר"ן סובר כתה"ד וא"כ לחוש פן העכו"ם הראשון נתכוין להעיד ועכו"ם שני לא הבחין הוי רק ספק ומיקל והריב"ש חולק על התה"ד ומחמיר מספק:
ב) ועיקר פלוגתת ר"י ור"ל אי מהני נתכוין להעיד י"ל דפליגי בפלוגתת הראשונים אי עכו"ם כשר מה"ת להעיד שיטת רש"י גיטין ד"ט ורבינו יקיר במרדכי סוברים שמה"ת כשר רק מחזקינן למשקר וא"כ ערכאות דלא חשידי מהימני ושיטת תוס' ב"ק דפ"ח ורוב פוסקים דמה"ת א"נ דאינו אחיו. וא"כ י"ל ר"ל ס"ל כרש"י ורבינו יקיר וא"כ י"ל כיון שהוי על"ג לא משקר וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' צ"ח ובתשו' רבינו שער אפרים ובתשב"ץ סי' ע"ח וראי' נראה מיבמות דף קכ"א מר"נ שנשבע אכלו כוורא לחסא ונהי על אומדנא נשבעין אבל על מסל"ת אין נשבעין ודוחק לומר שאמר אם אמת כדבריך אז אכלו כוורא לחסא ולמה שבע ר"נ וצ"ל מטעם על"ג סומכין עליו באיסור תורה רק בא"א חכמים החמירו אף שהוי על"ג שיהי' צריך מסל"ת וסובר ר"ל כיון שמה"ת עכו"ם מהימן בעל"ג כמו בערכאות מטעם רש"י היכי דלא משקרי הוי בגדר עד א"כ די שהחמירו חכמים בנתכוין להתיר פן כיון להכשיל אבל לא בנתכוין להעיד ור"י י"ל ס"ל כרוב פוסקים בשיטת תוס' ורמב"ם וכאשר ביאר התשב"ץ דעכו"ם אינו עד כלל מה"ת אף באינו משקר וקולא שהקילו בעדות אשה ורק במסל"ת ממש ולא בנתכוין להעיד. ולפ"ז יתישב מה שק"ל דברי רשב"א יבמות דכ"ה שהקשו בהא דפריך בהרגתיו ולא ישא את אשתו הא לאחר תנשא הא גזלן מן התורה פסול נימא במסל"ת ותי' דומיא דגט שמכוין להעיד ותמיהני הא שם לרבי יוסף וס"ל נתכוין להעיד מועיל והול"ל נתכוין להתיר [ועיקר קושית הרשב"א יפה תי' בק"נ בפרק בתרא דיבמות דא"כ מ"ט דר"י וקו' הרשב"א אח"כ מאמרו לר"י י"ל מכאן יצא להרמב"ם שצריך לומר קברתיו ומצאתי במאיר נתיבים סי' ל"ב] ולפ"ז ניחא שמה"ת בגזלן פסול וגרע מעכו"ם רק להאמינו במסל"ת וגם ר"י מודה לר' יוחנן שצריך לבל יהי' נתכוין להעיד כלל:
ולפי"ז יש ליישב דברי ירושלמי יבמות פט"ז ה"ה איזה הוא מתכוין ר"י אומר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אומר כל ששואלין אותו והמרדכי נתקשה מאוד דבש"ס דילן ר"י מחמיר ור"ל מיקל ובירושלמי להיפך. אמנם תמוה בירושלמי אח"כ במעשה דפונדקית לית הדא פליגי על ר"ל הא לר"י ודאי קשה וע' קה"ע ועצי ארזים סקי"ג בשם הריב"ל. ומה שנראה לענ"ד בזה דירושלמי ובבלי אינם סותרים רק במתניתין דבבלי מבואר בישראל אע"פ שמתכוין ובירושלמי גרס עד דמתכוין ועי' במשניות וע"ז קאמר בירושלמי ה"ד מתכוין פי' בישראל שצריך לשיטת הירושלמי שיהי' מתכוין ר"י אומר כל שמזכירין לו אשה אז מקרי מתכוין ור"ל סבר כל ששואלין אותו מקרי מתכוין ובש"ס דילן בישראל לא צריך מתכוין כלל ועל עכו"ם פליגי ולא קרב זה אל זה. וזה פשוט. ולפי"ז שפיר פריך לר"ל כיון שס"ל דשאלה מקרי מתכוין וא"כ באיו חברינו ג"כ מקרי מתכוין ואף דלא מזכירין לו אשה ונהי דר"ל בעכו"ם מתיר בנתכוין היינו שסובר כשיטת רש"י ורבינו יקיר ובעל"ג מהימן מה"ת וכ"ז בגברא אבל באשה שגם ישראלית מה"ת אינה נאמנת דמלא יקום עד אחד אבל קם לעדות אשה שדריש בספרי הוי רק איש ולא אשה כמו שמרבינן אבל קם לשבועה וא"כ נכרית אף בעל"ג מה"ת אינה נאמנת ובפונדקית נכרית הוי וגם לר"ל לא מהני נתכוין להעיד כלל ופריך לר"ל אבל לר"י אין קושיא דמצי לסבור דשאלה לא מקרי מתכוין רק במזכירין לו אשה ומה שאנן מחמירין בנתכוין להעיד וגם בשאלה מחמירין היינו מכח ש"ס דילן דפריך והא איו חברינו אבל בלי שאלה רק הזכרת אשה לא מחמירין כלל ולתי' מרדכי קשה למה לא נחמיר גם כה"ג ומיושב שיטת ירושלמי:
ג) ולפי"ז יתישב דברי מהרי"ק בסי' קכ"א שכ' להוכיח היכי שחיפשו לאחד ובא עכו"ם ואמר מסל"ת לא מקרי כע"י שאלה והביא כן בשם מהר"ם וכ' ראי' לזה מב"ק דף קי"ד כשהיו בעלים מרדפין ומקרי מסל"ת והמהר"ם לא הביא ראי' זו אף כי גמרא מפורשת הוא. ונראה לכאורה דנמוקו עמו די"ל לש"ס דילן דפריך והא איו חברינו היינו דשאלה הוי נתכוין להעיד ובב"ק ר"י א"ש אתי שפיר לשיטתו ביבמות כר"ל דנתכוין להעיד כשר ושפיר מוקי בבעלים מרדפין ומקרי מסל"ת ותמהני על המהרי"ק שהביא ראי' זו לדידן ואף מפשטות דברי ירושלמי יש להוכיח דשאלה גרע מנתכוין דגם ר"ל מחמיר בשאלה. אך לפמ"ש אין סתירה מירושלמי לבבלי. גם טובא אשכחן מה שבבלי וירושלמי מחולקים בחד אמורא. ועיין בב"מ דמ"ז דר"י ס"ל מעות קונות ובירושלמי שביעית פ"ח הלכה א' דס"ל לר"י מעות אינן קונות. ועיין תוס' יבמות דף קי"ג ע"ב ד"ה יצתה. ולפי"ז אפשר לישב הקו' שהקשה מה פריך בגמ' לר"א מנחיל של דבורים הא שם שאני דרגלים לדבר ועיין תשו' שער אפרים ולפי"ז י"ל להלכה דקיי"ל כר"א דאין מסל"ת מהימן רק בעדות אשה וקיי"ל כר"י דנתכוין להעיד לא מקרי מסל"ת כלל. ע"כ לר"א לא מוקמינן בבעלים מרדפין רק במסל"ת גרידא ויהי' עוד ראי' מסוגית הש"ס דחיפוש מגרע מסל"ת ויהי' ניחא מה שהרי"ף השמיט הא דבעלים מרדפין. והרמב"ם ס"ל כמהר"ם ושפיר הביאו. ולפמ"ש דברי מהרי"ק נכונים דבאשה וקטן שאינם עדים כלל מה"ת צריך מסל"ת לבל יהי' נתכוין להעיד כלל וגם לר"י אמר שמואל א"ש:
ולפי"ז יש ליישב דברי הריב"ש שהקשה מיבמות ליפרוך מעכו"ם והקשה עליו למסקנא י"ל בשעת הסכנה לא חיישינן לעכו"ם והמקשן עדיף לי' למיפרך משד וצרה שהוי הקו' לכ"ע אבל בלי ק"ד שרק מטעם נתכוין להעיד לא יקשה למ"ד שמתיר בנתכוין להעיד. ולפי"ז ניחא דכמו שפריך מצרה כן מצי למיפרך פן עכו"ם וג"כ לכ"ע לא מהני בנתכוין להעיד ואיך יועיל להר"ן בלי ק"ד. ולפי"ז מ"ש התה"ד דמים שאל"ס אין מי שיתיר ונתכוין להעיד איכא מ"ד להתיר ע"ש. ולפי"ז י"ל זהו רק מטעם דס"ל בעכו"ם מהימן מה"ת אבל כל הפוסקים פסקו דעכו"ם אינו נאמן מה"ת כמ"ש התשב"ץ סי' ע"ח וא"כ שוב י"ל דנתכוין להעיד לא יועיל כלל אף בדיעבד ומצאתי ברדב"ז סי' תקכ"ו שג"כ סותר לדברי התה"ד הנ"ל:
ד) והנה דברי הריב"ש הנ"ל הקשה עליו הטו"ז באה"ע סי' י"ז הא בעכו"ם לא חיישינן לקלקול ותמה עליו בח"מ הא מ"מ לא הוי מסל"ת. ותי' בזה קושיית הגאון רבי רב הערשיל ז"ל וכל דבריו קדמו זקני בשער אפרים והי' אפשר לישב דברי דודי זקני הטו"ז דהנה בשבות יעקב סי' ק' העלה שעפ"י טב"ע דקלא מתירין עגונה והקשה מ"פ בגמ' דילמא שד נימא דהכירו הטב"ע דקלא ואשמעינן שטב"ע דקלא מועיל וסיים ביש ליישב ע"ש. ונראה לישב קו' זו כפי מ"ש הגאון בעצמו בב"ב דף קכ"ג בעין יעקב דרק לפי תומו הוי סימן טב"ע דקלא אבל לפעמים בכוונה יכולין ברמאות לשנות הקול לקול אדם אחר ולכן לא הכיר יעקב את רחל בטב"ע דקלא ע"ש ולפי"ז שפיר שד וצרה דחיישינן לקלקול חיישינן שמא בערמה שינו את קולם וא"כ לפי"ז ל"ק קו' הריב"ש כיון שלעכו"ם לא חיישינן לקלקול א"כ י"ל שהכירו בטב"ע דקלא וניחא תי' הטו"ז והריב"ש ז"ל דס"ל כיון שהוי ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א כמו שדעתו בהא דנותני חומרי חיים ובמים שאל"ס א"כ לא מתירין עפ"י טב"ע דקלא ול"ד לסומא שמותר באשתו ולפי"ז ל"ק קו' הגאון רבי ר"ה ז"ל מגיטין דלענין גט רק חדא חזקה הוי י"ל דסמכינן על טב"ע דקלא ודו"ק:
ה) שנית י"ל קו' השבות יעקב לפמ"ש בעבודת הגרשוני הי' ק"י דבלא הכירוהו גרע כלשון הקרא הקול קול יעקב והידים ידי עשו וניחא ג"כ בב"ב דף קכ"ג כיון דמסרה רחל סימנים ללאה נגרע סימן דטב"ע דקלא א"כ לפי"ז י"ל דקו' הגמ' הוי על הסיפא דהלכו ולא הכירוהו לא סמכינן על טב"ע דקלא כלל ולפי"ז קו' הריב"ש ג"כ בסיפא דלא סמכינן על טב"ע דקלא כלל כיון דלא הכירוהו שהוי ריעותא ובסיפא שאמר אני פלוני ב"פ שפיר תי' הטו"ז דל"ח לקלקול כלל ועיין תוס' יו"ט בענין בת קול ואין להאריך:
ו) ועיקר קו' הגאון רבי ר"ה ז"ל י"ל פשוט לפמ"ש זקני הב"ח ז"ל שאמר בלה"ק וסמך לדבריו כי פי המדבר אליכם בלה"ק ובמ"ר עכו"ם המדבר בלה"ק לשונו סרוח רק י"ל שיטת הריב"ש כיון שלפעמים גם עכו"ם מדבר בלה"ק ומיעוט עכ"פ מתרמי ודמי למים שאל"ס ולשיטתו מטעם תרי חזקות משא"כ בגיטין ושפיר י"ל כתי' הב"ח וז"פ:
ז) הן אמת כי תמוה לי דברי הריב"ש למה לענין ק"ד מייתי ראי' מדלא פריך שמא עכו"ם ובתשובה שאחרי' שמפלפל לענין קברתיו לא הוכיח מסוגיא זו ומראי' זו דאצ"ל קברתיו וצ"ע. ולפמ"ש אפ"ל בלא אמר קברתיו ורק אסור משום דחיישינן בדדמי וזהו רק לכתחלה לא תנשא והיכי שרק לכתחלה אסור ל"ח לעכו"ם די"ל סמכינן על טב"ע דקלא או כיון שאמר בלה"ק אבל לענין ק"ד בנתכוין להעיד גם בדיעבד תצא ולא ס"ל כתה"ד ושפיר קשה הקו' ליחוש לעכו"ם:
ח) גם י"ל דברי הרמב"ם דמצריך לומר קברתיו פן עכו"ם הוי דהומ"ל מתניתין אתיא כר"ע דס"ל דאשה אינה נאמנת ומסל"ת מהימן א"כ עדיף מסל"ת מאשה ואצ"ל קברתיו. ולפי"ז י"ל מה שהרמב"ם השמיט הא דמשיאין עפ"י ב"ק דלדידן דמסל"ת גרע וצ"ל קברתיו וחיישינן לפן עכו"ם. ולפי"ז יתישב מה שקשה נימא לכן ברח כדי שלא יכירוהו ואינו על"ג ולא מהימן להרמב"ם ול"ש בשעת הסכנה כיון דאינו על"ג אין להתיר אף בשעת הסכנה רק לצרה ושד דלא שכיח מהני שעת הסכנה להתיר ולפי"ז י"ל לר"ע שעדיף מאשה אף בלי על"ג מתירים משא"כ לדידן דלא הוי על"ג אין להתיר לכן השמיטו. ולפי"ז י"ל מה שכ' הרמב"ם נודע ישראל כתבו והה"מ כתב מסל"ת בכתב לא מהני היינו להרמב"ם לשיטתו דבלי על"ג אין מתירין והשמיט הא דצלמון ובמצא כתוב בלא חתום שמו אין על"ג אבל לטור וש"ע שהביאו הא דצלמון להלכה ואף בלי על"ג מתירים מטעם דייקא. גם בכתב י"ל שמתירים בפרט בחותם שמו דהוי עבידי לאגלויי אפשר גם להרמב"ם מהני בכתב:
אמנם אפ"ל דשם מ"מ הוי על"ג כי הי' לו לירא פן ישיגוהו וידעו מי הוא ובזה יש להבין דברי תוס' שם דקכ"ב ד"ה דחזי שמייתי ירושלמי בנמצא כתוב בשטר ומה ענינו לשם ועמד ע"ז באלשיך סי' קי"ח ועי' ב"ש וקה"ע ולפי"ז י"ל דלכאורה ראי' כיון דל"ח לעכו"ם שהוי רק משום בשעת הסכנה ל"ח אף לרוב א"כ א"צ להיות בבואה דבבואה גם בשדה והביא פלוגתת ירושלמי וקשה למ"ד אין משיאין במצא כתוב למה גרע מב"ק וע"כ שגרוע שב"ק יותר על"ג מכתב ול"ק מעכו"ם כיון שהוי על"ג וי"ל לרוב חיישינן אף למסקנא וצריך בשדה לראות בבואה:
ט) ולכאורה הי' אפ"ל כדברי התה"ד דבכל איסורין דנותנין לעכו"ם לטעום והוי ע"י שאלה ונתכוין להעיד ולמה נאמין אלא ע"כ חומרא היא רק שהחמירו בא"א שא"נ ע"י שאלה ורק לכתחלה וכמו משאל"ס כיון דהוי רוב ומהני בכל איסורין וא"כ בא"א שהחמירו הוי רק לכתחלה בשאלה במסיח לפי תומו וכתה"ד. ואפשר לחלק בשאר איסורין הוי על"ג לאלתר שתיכף ומיד יטעום וירגיש אם אומר אמת משא"כ בעדות אשה הוי על"ג לעת רחוק יתגלה הדבר אבל לא תיכף ומיד להכי חמיר. ואפשר ליישב קו' מהריב"ל על המרדכי שפי' בירושלמי ר"י מחמיר יותר מר"ל מה פריך מפונדקית לר"ל ליפרוך גם לר"י ועי' קה"ע. דלכאורה קשה הא ר"כ מוסיף וזה קברו והוי על"ג על אתר תיכף ומיד לראות אם אמת ובארעא י"ל מכירין גם אחר ג' ימים כמ"ש בתשו' כנ"י. ובעל"ג מהימן עכו"ם רק צריך מסל"ת לבל יצרך לברר וכמ"ש היש"ש רבותא דקברתיו שא"צ לברר משמע שיכולין לברר ואפשר כונתו תוך ג"י עכ"פ נשמע דרשאי לפתוח ולנוול. וע' כנ"י ושיבת ציון ס' ש"ו. וע"ז צריך מסל"ת לבל לפתוח. מיהת מ"פ מאיו חברינו הא י"ל כיון דבעל"ג תומ"י כה"ג בכל איסורי תורה מהימן ונהי כאן מחמירים מיהת נגד לברר שרק מדרבנן צריך לברר דמה"ת בעל"ג תומ"י מהימן ונגד דרבנן אפשר שאלה לא יגרע כלל כיון שרק ס' מתכוין אבל תמיד שאינו על"ג תומ"י שפיר שאלה מגרע ומה פריך בגמ' ונראה דהא דמהימן עכו"ם בעל"ג אף ע"י שאלה בכל איסורין שבתורה כיון שעל"ג תומ"י נשמע מקדירה שבשל בה בשר ובשל בה חלב ומאן טעים לי' ובאיסור תורה אין מסל"ת מהימן ובב"ח טע"כ מה"ת ורק מטעם על"ג ועי' יו"ד סי' צ"ח ושם על"ג תומ"י וא"כ הה"ד בעדות אשה הו"מ לחלק בין שהוסיף זה קברו בין שלא אמרה זה קברו אז גרע. היינו לדידן אבל על ר"ל שפיר פריך דלשיטתו דח"ש מותר מה"ת וא"כ י"ל טעימת ישראל אח"כ הוי רק ח"ש וסתמא דש"ס דילן דגם בהנאה לריש לקיש חצי שיעור מותר מה"ת ואף לירושלמי פ"ו דתרומות שבאיסור הנאה מודה ר"ל מ"מ בטעימה לחוד י"ל ס"ל שלא מקרי נהנה כ"כ. וא"כ י"ל שרק מהימן נגד איסור דרבנן שיהי' ישראל רשאי לטעום אבל נגד איסור תורה אף בעל"ג תומ"י לא נשמע כלל שיהי' מהימן כיון שפיהם דברי כזב ושפיר רק פריך לר"ל אבל לר"י נשמע מקדירה שבשלו בה בשר כו' ואם בישל בנ"ט כו' שכה"ג מהימן נגד איסור תורה דגם טעימה אסור מה"ת שהוי כמו ח"ש ואין ראי' מפונדקית שהוי על"ג תומ"י גם י"ל לר"ל אין ראי' מקדירה כו' דשם י"ל רק נגד איסור דרבנן ליתן אח"כ לקטן לטעום לשיטת הרשב"א ביבמות דף קי"ד דאיסור דרבנן מספינן בידים וס"ל קטן או"נ אין ב"ד מצ"ל ובדרבנן מספינן ורבא בחולין דצ"ה שפריך מאן טעים לי' לשיטתו ביבמות דקי"ד דב"ד מצ"ל וכן ר"י ספוקי מספ"ל וכ' המל"מ פי"ז מה' מ"א ה' כ"ז דלדידי' גם באיסור דרבנן לא ספינן לקטן ושפיר ראי' מקדירה שמהימן בעל"ג. ועי' ביו"ד בסי' צ"ח שכ' המחבר שמסל"ת מהימן והוא שלא יהי' סופו להשביח ואינו מובן דזהו אין ענין לכאן. רק די"ל כה"ג לא הוי על"ג שיכול לומר שנשבח אח"כ וכל ההיתר משום על"ג כמ"ש הש"ך שם:
י) והי' אפשר לפרש פלוגתת ר"ע וחכמים ביבמות דקכ"ב בפונדקית לר"ע מסל"ת עדיף ולחכמים גרע דפליגו בפלוגתת ר"י ב"ב ות"ק שם דק"ך ר"ע ס"ל כריב"ב וגם אחר ג"י לפי מקומו יכולין להתיר והוי על"ג לכן הוסיף זה קברו כדי שיהי' על"ג תומ"י שפיר רק חומר שמחמירין במסל"ת ועדיף מאשה כשאינו על"ג תיכף וחכמים סוברים דאחר ג"י אין היכר כלל ועכ"ז מהני מסל"ת אף כשאינו על"ג לאלתר וכ"ש אשה שנאמנת אף שאינו ל"ג תיכף וא"כ פליגו רק אם מקרי על"ג לאלתר אבל במקום שבודאי אינו על"ג תיכף אז מסל"ת לכ"ע גרע מאשה ולפי"ז יתישב קו' אחרונים דלא פריך בדף קי"ח בצרה שר"ע פליג הא אשה אחרת נאמנת מהכא די"ל לפי"ז כגון שאמרה זה קברו שהוי על"ג תיכף לכן נאמנת אשה אחרת אבל צרה אינו כן אבל כאן בגט דיליף ק"ו א"כ לא מיירי בעל"ג דאל"כ ליכא ק"ו. ולפי"ז יתיישב קו' המהרי"ק שהוכיח דמסל"ת מפי מסל"ת מהימן מק"ו מאשה מפי אשה וכו' דלר"ע מסל"ת עדיף. ולפמ"ש לכ"ע מסל"ת גרע מאשה רק בעל"ג הוא דפליגו:
יא) ובענין מצא כתוב בשטר שפליגו בירושלמי הרא"ש בסוף יבמות גרס מצא כתוב בשטר וכו' מתניתא מסייע עפ"י עדים לא עפ"י עד ולא גרס עד מפי עד. והנה דברי ירושלמי תמוהין דלישנא הני תרי ברייתות יחלוק בין קודם שהוחזקו לאחר שהוחזקו ועי' נוב"י ונראה דהנה הנוב"י סי' ל"ג תמה על הרמב"ם שפוסק בע"א בשטר מתוך שאיל"מ והא הוי רק דרבנן והנה בס' עצי ארזים סי' י"ז סקל"ד כתב דע"א דמרבינן לשבועה מלא יקום אבל קם לשבועה כו' גם בכתב מרבינן ושוב ל"ק קו' הנוב"י ולפי"ז י"ל דבספרי מרבינן ע"א לעדות אשה מלא יקום א"כ ראוי שיועיל גם בכתב ולפ"ז י"ל מה שפליגי בירושלמי במצא כתוב מאן דמכשיר ס"ל דכמו שלא החמירו להצריך ב' עדים כמו בכל ד"מ וסגי בע"א כן לא החמירו לפסול עדות מפי כתב וממילא במקום שמועיל ע"א מועיל גם מפי כתבו ואינך סברי דגם לשבועה לא מהני ע"א בכתב ועיין בירושלמי פ"ב דכתובות וברא"ש ב"ב פג"פ ובעצי ארזים ושפיר הוכיח מהא דיפה כח עדים דקודם שהוחזקו ג"כ היו מתירין עפ"י ע"א:
ולפי"ז הי' אפ"ל מה שהרי"ף ז"ל לא הכריע דכיון שהביא בקדושין בסוגיא דשליח נ"ע שחייב שבועה ע"י הכתף והק' הר"ן לבתר דתיקנו שבועת היסת הוי נוגעין ולפי"ז י"ל דתוס' הקשו יהיו נאמנים אחר השבועה ותי' דהוי עד הצריך שבועה ואינו עד וי"ל היכי שמהני מפי כתב דהיינו בע"א כ"ש עד צריך שבועה מועיל שג"כ ילפינן מעל פיהם ולא מפי שבועתם וא"כ משם נשמע דבע"א לא דרשינן מפיו כלל הה"ד בעדות אשה מועלת ולפי"ז ל"ק קו' הגה"א פ"ק דב"מ בליחזי זוזי ממאן נקט ול"ק קו' מחנה לוי בב"מ על הרא"ש סוגי' דשוכר פרה והשאילה ע"ש:
יב) אמנם דברי עצי ארזים תמוהים לענ"ד מגיטין דע"א דפריך מבודקין לעדות נימא דבע"א לענין שבועה שמהני מפי כתב והי' אפ"ל דראוי הי' שע"א לשבועה יהי' עדות שאי"ל רק כיון שראוי להצטרף לממון כשיבא עוד עד מקרי עדות שיכול להזימו כאשר ביאר מרן בתהרי"ם בחו"מ סי' ל' וא"כ מפי כתב דלממון לא מהני לצרף וא"כ איך יתחייב שבועה הא הוי עדות שאי"ל אך י"ל דבממון א"צ להיות בהזמה וענוב"י באה"ע סי' ע"ב ולפי"ז י"ל לרב דס"ל בקדושין מ"ג אליבא ר"א ברי' דרבא אין שליח נ"ע די"ל מטעם הכחשה והזמה בב"א ובד"מ צריך להיות בהזמה ושוב אין בכתב מחייב שבועה ופריך בגמ' לרב משא"כ לדידן דשליח נעשה עד וביאר הרב המקנה דבממון א"צ להיות י"ל ושוב י"ל דע"א בכתב מחייב שבועה כסברת עצי ארזים ועפ"י סברת עצי ארזים י"ל דברי הרמב"ם שפסק בפ"י מהל' שבועות היו עדים קא"פ או שהי' מלך שא"ר להעיד כו' וכפרו ונשבעו פטורין מק"ש ובהל' שגגות פ"י פוסק דמלך מביא קרבן שבועה וסותר משנתו ולפי"ז י"ל דבהלכות שבועות נקט שהי' מלך אחד מעדיו ומיירי כשבאו שני עדים להעיד ואחד מהם מלך א"כ שפיר כיון שפיהם ולא מפי כתבם וא"י לשלוח כתב לב"ד כלל מקרי א"ר להגדה. אבל בה' שגגות מיירי שבא להיות ע"א לשבועה לחייב במתוך שאיל"מ ועיקר לשבועה בא ומרבינן מלא יקום ומועיל גם בכתב וראוי לשלוח כתב לב"ד שפיר מקרי ראוי להגדה:
אמנם דבריו תמוהים דא"כ גם אשה תעיד לחייב שבועה וע"כ מקשינן לשני עדים וכללא הוא כ"מ ששנים מחייבין ממון ע"א מחייב שבועה ועיין נוב"י אה"ע סי' ל"ג וא"כ גם בכתב לא יועיל וי"ל רק אלה ממעטינן שהוי פסול בגופו משא"כ מפי כתבם כיון שבפיהם ראוי להגיד ואף מלך רק משום כבודו אינו מעיד ולאפרושי מאיסורא מעיד ועיין תוס' סנהדרין די"ח ד"ה מעיד ולא מקרי פסול בגופו ולא דמי לאשה ודוק:
יג) והרי"ף הביא הירושלמי ולא הכריע וכתב הנ"י והר"ן בגיטין פרק מי שאחזו שסמך עצמו על נשתתק שמבואר בגיטין דף ע"א שבודקין אותו לעדות ומפ"כ מועיל והטור הביא שאביו הרא"ש לא הכריע והקשו עליו הא מנשתתק נשמע שמקילין ונראה דהרי"ף הביא מצא כתוב וחתום והוי על"ג ודמי לנשתתק שמכירים אותו והרא"ש גרס כתוב לחוד בלא חתום ואינו על"ג ולא דמי לגיטין ושפיר כתב הטור דאזלינן לחומרא וכן שיטת הרמב"ם במצא כתוב ולא חתום צריך להכיר כתב ישראל ולא הקילו מסל"ת בכתוב באינו על"ג אבל בחתום י"ל דמודה:
יד) גם י"ל טעם הה"מ דחוששין שמא ראה לאור הלבנה וע' פ"ת ס"ק צ"א אבל אי הי' מונח בשפיטאהל וכתוב בפינקס שמת ונקבר וחוק מנימוסי המדינה שמחויב הכותב לראות בעצמו י"ל שמודים בדבר:
גם י"ל דסברת הה"מ דחוששין שמא הי' בעת מיתה וצריך לומר קברתיו כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ד וכאן שכתוב גם קברתיו י"ל שמהימן ואין לסתור מדברי הה"מ שתי' לקו' רשב"א מחיווא דהזכיר שמו ויקשה מ"מ ניחוש שמא הי' אצל מיתתו משום דמבואר בריטב"א כיון דעייל נפשי' לאכרוזי לא אמר בדדמי רק צריך שמו שמא לא הכירו ועי' תשו' רדב"ז:
גם י"ל דחיישינן שמא שמע קול הברה וע' מ"ב סי' ק"ה ובטי"ג אבל כאן שהי' שם ואמר שנקבר מהני:
גם כשכתב עכו"ם לעכו"ם דעת העז"נ ונזכר בקה"י מזקני הגאון מליסא להקל מסל"ת מפי כתב וכ"ש בערכאות שחוק נימוס המדינה שחייבין לרשום בספר ולהודיע לעיר מולדתו וערכאות מהימני יותר בכתב מבע"פ דלא מרעי נפשי' בכתב ודאי יש להקל:
אך מצאתי בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ס"ז בעכו"ם שאמר שהשיג מכתב ממורשה שלו שיבא ויתבע מעזבון אחד שמת ודן השואל למסל"ת והוא השיב להחמיר שמסל"ת בכתב לא מהני אף דשם הוכרח לכתוב המורשה שלו ומוכח שחולק על סברת העז"נ:
ונראה להוכיח מרשב"א סוף יבמות שהאריך בדברי הרמב"ם לענין קיום ולא פי' כהה"מ משמע דסובר דלענין מסל"ת גם בכתב מהני גם בתשו' מהר"ם שכתב כל עדות שאשה ועבד כשרין מסל"ת מהימן משמע אף בכתב מועיל והגאון רא"ו ז"ל מיקל בכתב עם ק"ד:
טו) ובענין מסל"ת מפי מסל"ת שהוכיח המהר"ק ג"כ מאשה שגרע לר"ע וגם דברי תוס' סותרין א"ע דבדף קכ"ב כתבו דמסל"ת עדיף מאשה ובדף קט"ו בתוס' ד"ה וקאמרי שכתבו וכ"ש מסל"ת משמע שגרע ועתה"ד סי' ר"מ [ואפ"ל שם לרבי שמתיר נתכוין להעיד שפיר גרע אבל לדידן דהוי מסל"ת בלי שום כונה ולר"ן עם ק"ד עדיף] ונראה דקודם שהוחזק ודאי י"ל מסל"ת עדיף שמברר יותר שהמעשה אמת אבל אחר שהוחזקו ועיקר משום דייקא וכל מה שאצלה נתאמת יותר הרבה הדבר עי"ז ממעטת לדייק וא"כ חזקת דייקא באשה עדיף ממסל"ת ול"ק קו' מהרי"ק דאחר שהוחזקו י"ל דגרע מסל"ת מאשה. אמנם י"ל כוונת המהרי"ק דעיקר משום על"ג מתירים כלשון הרמב"ם ז"ל ובסגנון הנ"ל אפ"ל דברי הרמב"ם שהביא דאין בודקין עדי נשים בדו"ח משום תקע"ג ותמה הרשב"א דבגמ' מבואר משום דאיכא כתיבה למישקל הוי כדיני ממונות ומה שתי' בלח"מ לחלק בין קודם שהוחזקו לאחר שהוחזקו אפ"ל דלא ניחא להרשב"א לחלק בהכי משום דקתני אין בודקין ולי אין צריך לבדוק משמע כתשו' הרמב"ם שאסור לחקור ולדרוש וזהו משום תק"ע וי"ל דזהו רק לאחר שהוחזקו להקל משום תק"ע וא"כ מיירי אחר שהוחזקו וקתני משום דאיכא כתובה למישקל וקשה על הרמב"ם ולפמ"ש יש לישב דברי הרמב"ם דאי טעם שמיקל בתקע"ג הוא משום על"ג מסתברא דגם בלא דו"ח ניקל אבל אי הטעם משום דייקא י"ל כשיש ב' עדים אף בלי דו"ח מ"מ נתאמת אצלה הדבר עפ"י עדותן ואינה מדייקת כולי האי. ולפ"ז י"ל כיון שפליגי ביבמות ל"ט בגלוי מלתא י"ל הסוגיא למאן שמחמיר שם ורק משום דייקא הקילו וזה ל"ש בב' עדים כנ"ל וצ"ל הטעם משום דאיכא כתובה למישקל וכ"ש לר"ע דחייש למיעוט י"ל דלא סמכינן על על"ג בלי דייקא במיעוט משקרי' אבל למה דקיי"ל בגלוי מלתא דאפילו קרוב מהימן והה"ד בעל"ג ובלי טעמא דדייקא ג"כ מתירין שפיר הביא הרמב"ם טעמא משום תקע"ג:
ובעיקר הדין הנה הגם שנמצא הכחשה בין הכותבים דהמאגיסטראט מ"מ מסתברא שאחרון נאמן יותר כיון שנמצא כתוב וחתום בפינקס כי אך טאהטשיין אחד בא משם לכאן ומהשני לא נזכר כלל בפינקס וגם נתן כותב השני עדותו בשטר כתוב וחתום שמו שזהו הט"ש הראשון ולא הי' אחר כלל וכלל א"כ הוי מסל"ת בלי שום שאלה וערכאות מהימני בכתב יותר לכ"ע דלא מרעי אנפשי' לכתוב ולחתום בשמו דברי כזב והראשון רק אמר בע"פ ורגלים לדבר שרצה להוציא ממנה כסף ברמאות וערכאות שמצינו שמהימני אך בכתב הוא כמבואר בגיטין דכ"ט שמע מערכאות וגרס הרא"ש שהיו אומרים היינו משום זה צריך מסל"ת אבל אי הי' בכתב היו מהימני מטעם ערכאות שראוי להאמין לכותב שני והוי שני היתרים מסל"ת שהי' בלי שאלה וגם ערכאות והכותב הראשון ג"כ הגיד לפני קרוביו שבא ט"ש אף שאח"כ אמר לה כי לא נמצא אצלו וביקש כסף וישיג ט"ש אחר א"כ הוי חשיד שרצה לרמות בשביל כסף ולא מהימן כלל ודמי למ"ש בתשו' מיימוני עכו"ם שאמר לישראל שיתן לו כסף ויביא אותו בעגלה שלו שכ' היש"ש שעל"ג ומהימן אבל בל"ז מקרי חשוד משום ממון. אך כיון שנתן לה ט"ב ומאין ידע ליכתו' לשם אודות ט"ש אולי חי הוא עוד ויתגלה שקרו והוי אומד הדעת שהי' לו כתב שמת שם ובעת שאמר לקרוביו לא דרש כסף והוי אז מסל"ת שבא ט"ש ומסל"ת מפי מסל"ת ג"כ רבו המתירים. ואף אם בא ע"י שאלה הא בעכו"ם שואל מעכו"ם התה"ד מתיר ולחשדא פן כתב בשם אשה כ' הב"ש לחשדא ל"ח. ובפרט בערכאות כמה פוסקים ומהרי"ק מתירים אף ע"י שאלה ואף אי הוי ספק מ"מ הוי ס"ם שמא ככותב שני ושמא לא שאל בשם האשה והפוסקים משתמשין לפעמים בעגונה בס"ס גם הוי על"ג על אתד כי ע"י מכתב בקשה מודיעם שנית כי שם נכתב הכל בפינקס וכבר כתב מכתבים שאילה במחלת מסוכנת ר"ל ואילו הי' קיים הי' מודיע לקרוביו ואי הי' ברח משם הי' בא משם ידיעה כחק נמוסיהם וכבר עבר זמן משפטו להיות שם והוי אומדנא מאחר שלא בא ולא נודע ממנו כלל שכנים הדברים שמת וע' תוס' ב"מ דל"ט דשבוי אבד חזקת חיים וכיון שהי' מסוכן ר"ל הוי אומדנא גדולה שמת ולשון מכתב הנאטשעלניק משמע כמודיע לא כמשיב וכבר הבאתי דברי הקה"י בשם עז"נ ומכמה פוסקים להתיר בכתב בפרט עם ק"ד וע' תשו' משאת בנימין סי' מ"ה היכי שבדיעבד לא תצא לכ"ע מתירים גם ספק במסל"ת וכמה פוסקים מתירים בספק להקל. לזאת בצירוף כל אלה נלענ"ד להתירה להתנסבא לכל גבר דתוצביין:
טז) ובהיותי בזה נראה לישב שיטת רש"י ורבינו יקיר שהבאתי לעיל שסוברים שעכו"ם מהימן לעדות מן התורה רק חיישינן למשקרים וערכאות דלא מרעי נפשייהו מהמני ותמה עליהם הקצה"ח סי' ס"ח מגיטין ד"י דקפריך בגמ' שטר מתנה במאי קנה בהאי שטרא והא חספא בעלמא ואמאי הא כשרים להעיד כמו ישראלים ע"ש דהנה שיטת רש"י עדות שבשטר שמועיל ולא אמרינן מפיהם ולא מפ"כ דמקרי מפי כתבו וביארו אחרונים שהוי כמו שליחות וק' א"כ למה יועיל בעכו"ם הא אין שליחות לעכו"ם וי"ל כיון שרק שטר ראי' אבל גוף הקנין כבר נגמר ע"י כסף רק לראי' שנגמר הקנין ומעשה קוף בעלמא הוא ולא שייך שליחות כלל וזה ניחא בשטר מכר. אבל במתנה השטר עושה קנין. וא"כ כיון דהוי שטר קנין שוב אין שליחות לעכו"ם ולא מקרי מפי כתבו רק מפי כתבם ולא מהני שהוי חספא בעלמא ושפיר פריך בגמ' וז"ב:
הק' צא"י יעקב מייזלש