אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן ו

סימן ה

שנית להגאון הנ"ל

א) יקרתו הגיעני ואשיב ע"ס דבריו מש"כ כ"ת שעדים הוי כחוזרים ומגידים לע"ד כיון שאמרו שהאמינה לדברי' וסוברים שנאמנת לומר גרשתני גם שלא בפניו וטעו בדרב המנונא וכיון שכה"ג מצוין לטעות ולאו כ"ע דינא גמירי ובפלוגתא כ' תוס' ב"מ דט"ו ד"ה ונתן לא אמרינן אדם יודע א"כ כה"ג לא מקרי חוזר ומגיד וכמו שמבואר בש"ע חו"מ סי' כ"ט בכל טעות שעדים מצוין לטעות נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד וגם הבעל שדר אתה טעה בזה והאמין לדברי' וטעה בדר' המנונא ולא מקרי חזקה כלל ומסתמא המסדר והעדים לאו אנשים הגונים הם כמובן. ומש"כ כ"ת ששויא אנפשי' חתד"א אף שמתכוין להקל והביא ראי' מסי' קצ"ג שצריך ליפרש מפני חשש חפוי ש"ז אף שבאשת כהן אסורה לו ואין עושין שום ספק מזה כלל ולמה כאן ניחוש לזה אלא ודאי כיון שאמרה שלא זינתה אף שלהקל ע"ע נתכוונה עכ"ד. הנה קו' זו כבר הקשה כבוד אא"ז הגאון העצום מליסא זצ"ל בספרו הנחמד בית יעקב באה"ע סי' ס"ח ותירץ בטו"ט ודעת דשני דמים יש לבתולה דם מיפקד פקיד ודם חבורה ודם פקודה יכול לצאת ע"י הטי' אף כשאינו משיר הבתולים וכשבעל אח"כ ומשיר הבתולים יוצא דם חבורה וקים להו לחז"ל שדם פקודה מרובה שא"א לש"ז לחפותו ולכך אוסרין אותה בליכא דם אף שמצא פתח נעול דודאי בעולה היא כיון דליכא דם והא דפתחה נעול דנבעלה ע"י הטי' ויצא ממנה דם פקודה ודם חבורה חיפהו ש"ז ולהכי גבי בעולת מצוה צריך ליפרש כיון שפתחה נעול ודאי יש לה דם חבורה רק חפהו ש"ז. אבל כשפתחה פתוח וליכא דם ודאי א"צ ליפרש ממנה אחר בעולת מצוה והאריך בזה לפרש דברי הרא"ש ר"פ תינוקת ע"ש דבריו ופח"ח. והנה גם אחר ל' יום ל"מ אמתלא כמ"ש הב"ש באה"ע סי' י"ט ס"ק ב' והיינו גם כן מטעם חזקה אמנם נראה כאן כיון שטעה בדין י"ל לא מקרי שויא אנפשי' חד"א ואם עדים יכולין לחזור כ"ש הוא וע' יבמות קכ"א ברב שילא שהצדיק עצמו שמיטעי טעינא ע"ש והי' אפ"ל בקדושין י"ב בדביתהו דר"ח שאמרה שאמה אמרה שקבל אבי' קדושין כו' וכ' בתוס' רי"ד שלא נאסרה מטעם שויא אנפשי' חד"א שהוי להפקיע מבעלה ולפי"ז כיון שטעתה בדין וסברה שמהימנה לא מקרי שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא ועי' תשו' ריב"ש סי' תצ"ח שמי שאסר בהמתו וטעה בד"מ חוזר וע' ש"ך יו"ד סי' רמ"א ס"ק נ"ח:

ב) אמנם התבו"ש בסי' א' בטבח שעשה סימן הביא אם אומר שטעה בדין בדבר הראוי לטעות ג"כ מהימן משמע שרק כאמתלא הוי ובמקום של"מ אמתלא גם זה לא יועיל ולמה לא יהי' עדיף מאמתלא ואף לדבריו י"ל כשסגי באמירה ועושה מעשה ל"מ אמתלא אבל כשצריך למעשה מהני אמתלא גם על המעשה וע' חת"ס יו"ד סי' ט' שמבאר דין זה ליישב שיטת התה"ד שמבואר בש"ך יו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ח שמהני אמתלא נגד שטר ע"ש והביא ראי' מיצחק אבינו שארכו הימים והי' מועיל אמתלא והה"ד בנ"ד גם שיטת הב"ש באה"ע סי' ל"ט דנגד חזקה דכאן נמצא וכ"ה לא אמרינן שויא אנפשי' חד"א וקצת סמוכין אפשר לומר וליישב קו' המהר"ם ברבי שהבאתי בתשובה הראשונה על תי' ר"א בכתובות דע"ו רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך הא חכמים דר"מ הם ר"י וס"ל כתובה ראשונה לאב בכתובות דמ"ד וגם בסיפא מנה לאבא בידך ורק פליגי במומין שבגלוי ובמרחץ אבל בסתר מודים ע"ש דהקשו למה לא יועיל חזקה מבת לאב ותרצתי כיון שאין דנין עליו כלל ולכאורה דנין עליו אי צריכה גט אך י"ל שויא אנפשי' חד"א אך נ"מ שלא יועיל אמתלא וי"ל גם ר"א ס"ל כרבא כאן נמצאו כאן היו רק ס"ל במתניתין גם להוציא כסף קדושין ונגד להוציא לא מהני כאן נמצאו כאן היו וכ"כ בספר בני אהובה פכ"ה וא"כ כיון שס"ל כאן נמצאו כאן היו ג"כ א"כ חזקה זו פוטרה מגט ואין דנין עליו חזקה"ג כלל כי פטורה מגט מטעם כאן נמצאו כאן היו שכ"נ כ"ה פוטרה גם מגט ואין דנין חזקה"ג כלל אבל בסיפא בכנסה צריכה גט כיון שהוי ברשות הבעל וליכא כאן נמצאו כאן היו ליפטר מגט ודנין חזקה"ג נגדה ומהני גם לאב. אך יקשה א"כ משתתארס נמי ואפ"ל חכמים אמרו רק במה דברים אמורים ואפ"ל לדידי' גם משתתארס ויל"ע בזה אמנם הבני אהובה דוחה בטוב דברי הב"ש שמהני שויא אנפשי' חד"א נגד חזקה מיהת אפ"ל הא שיטת הרא"ה בבדק הבית בית ד' שער ב' דקט"ו לחד תי' דבאיסור דרבנן לא אמרינן כלל שויא אנפשיה חד"א ועפ"י כתובות ד"ט אמנם להלכה קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ז בנתנסך יינך אף שרק מדרבנן אסור אמרינן שויא אנפשי' חד"א מיהת מדרבנן ונגד חזקה שהיתה מוחזקת לא"א י"ל לא אמרינן שויא אנפשי' חד"א וגדולה מזה כ' הצ"צ בתשובה ק"ד בשם חכם אחד דלגבי עצמו מהימן לחזור וחר"ג רק עליו האיסור ונהי שחולק עליו מיהת בדרבנן ונגד חזקה אפשר לסמוך עליו:

ג) גם יש לומר דכאן לא שייך שו"א חד"א דנהי שהוא האמין לה שנתגרשה מ"מ כיון דאנן קיי"ל דלית דחש לדר' המנונא ולא חלו הקדושין כלל ואף בשניהם מודים ל"ח לקדושין וא"כ לא שייך לאסור משום חר"ג וכ"כ בישועות יעקב באה"ע סי' קכ"ב ליישב דעת הטור שם ע"ש:

ד) ומ"ש כת"ה לתמוה על המהרש"א יבמות קט"ז בתוס' שהקשו לדר' המנונא נהימנ' מת בעלה במגו דגרשתני הא הוי העזה דקיי"ל מגו דהעזה אמרינן י"ל כונת המהרש"א מגו דהעזה ונגד חזקת א"א ודאי לא אמרינן כמ"ש תוס' ב"ב דף ה' שא"נ במגו דפרעתיך עתה שהוי העזה ותמה בתומים סי' ע"ח הא מהני מגו דהעזה ליפטור מן ממון ותי' דנגד חזקה מגו דהעזה ודאי לא אמרינן הה"ד מגו דהעזה נגד חזקת א"א לא אמרינן. ואפשר לישב קו' מהרש"א לפמ"ש הסמ"ע סי' ק"ח דלהכי מהימן החזרתי במגו דנאנסה אף דלא שכיח כיון שבהחזרתי מעיז וגרע א"כ י"ל מת ג"כ לא שכיח דלשמא מת לא חיישינן שהוי נגד חזקת חי שוב מהני מגו דהעזה כה"ג ויותר נראה די"ל מת יכולה להעיז מטעם שמסייע לה חזקה אילו הי' קיים הי' בא כמ"ש רש"י כתובות כ"ב באומרת ברי לי ע"ש והנה שיטת הרא"ש בב"מ כ"ז בנתנה היא סימני הגט ינתן לה שסגי סימנים דרבנן כיון שמה"ת באומרת גרשתני נאמנת רק כיון שמסייע לה מעיזה ע"ז סגי סימנים דרבנן מבואר דבמסייע לה הוי רק חששא דרבנן ולהכי סגי סד"ר. ונודע שיטת מהרי"ט והכי מבואר בר"ש פ"ב דמקואות בשני מקואות אחת כשרה ואחת שאובה הי' טמא בטומאה חמורה טבל באחת ועשה טהרות טמאות טבל בשני' ועשה טהרות טהורות הי' טמא טומאה קלה אלו ואלו טמאות ותמוה ופי' הר"ש דטומאה חמורה הוי טומאה דאורייתא וטומאה קלה הוי טומאה דרבנן והנה רבנן גזרו על מי שנפל עליו מים שאובין שיהי' טמא מדרבנן ולפי"ז מי שהי' טמא כשטבל באחד מאלו מקואות הוי ספק שמא טבל בהשאובה ולא נטהר מטומאתו וכשטבל אח"כ שנית בהשני' אזי ממ"נ טהור אך זה מה"ת אבל עדיין ספק שמא בראשית טבל בכשרה ואח"ז בהשאובה והוי כטהור שנפל עליו שאובין וטמא מדרבנן אך ספק דרבנן להקל אך כאן אתחזק חזקת טמא וגם סד"ר להחמיר וע"ז חידש כשהי' טמא מדאורייתא כיון שיצא מחזקת טומאה מה"ת שוב גם מדרבנן ליכא חזקה כלל דחזקה רק אי מוקמינן כמו מעיקרא אבל כיון שמעיקרא הי' בחזקת טמא מה"ת וחזקה ראשונה חלף והלך לו שוב אזדא כל החזקה ומדאורייתא לדרבנן לא מחזקינן אבל כשהי' מעיקרא ג"כ רק טמא מדרבנן א"כ נשאר בחזקתו והוי חזקת טומאה כמו מעיקרא וחיישינן שמא כשטבל פעם שנית הי' בשאובה וסד"ר באתחזק להחמיר אבל כשהי' מקודם טמא מדאורייתא ואזדא החזקה שוב ליכא גם מדרבנן חזקה כלל וטהור ע"ש ולפי"ז כאן כשטוענת מת נהי שמסייע חזקה מ"מ זהו רק חששא דרבנן אבל מה"ת מותרת ואזדא חזקת א"א שאי אפשר לאוקמי כמעיקרא כלל ושוב ליכא חזקה מדרבנן ג"כ א"כ שוב ראוי שתהי' נאמנת במגו דגרשתני ג"כ שהוי העזה לחוד ולא נגד חזקה כלל ושפיר הקשו תוס' ודוק:

ה) ומ"ש כת"ה דחזקה מכח סברא הוי כסהדי ומהני לאחריני הלא כת"ה בעצמו כ' שאינו העזה כ"כ רק בצירוף שלא יעשה עבירה וזה הוי רק חזקת כשרות כמו כל החזקות. ואתפלא על כת"ה שלא זכר דברי הרא"ש סוף נדרים שכתב שבהא דר' המנונא שנאמנת ליטעון גרשתני הוסיף טעם שהחזקה שלא תהי' באיסור כל ימיה. וא"כ זהו רק חזקת כשרות והוי ככל החזקות. וסברת הרא"ש אפ"ל שס"ל שרוב אין מגרשין נשותיהן כמ"ש תוס' גיטין דל"ג והוי חזקה נגד רוב ולהכי צריך שני חזקות גם לחזקה שלא תהי' באיסור כל ימי' ושני חזקות עדיף מרוב ועמ"ש א"א מו"ר הגאון זצל"ה בקונטרס הספיקות בכונת הרא"ש לענין שתנשא לכתחלה צריך סברא זו ופח"ח:

ובחדושי כתבתי בדברי הרא"ש הנ"ל לישב מה שהקשיתי בכתובות דף כ"ב דאמר רבא ראה ר"י דבריו של ר' מנב"י בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה א"י מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו ופריך ומי חציפא כולי האי והא אמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה ע"ש וק"ל הא להדיא מבואר בנדרים דף צ"א ע"א דרבא פליג על רב המנונא ע"ש א"כ מה פריך הכא על רבא מרב המנונא. ולתוס' יבמות דקט"ז ע"א בד"ה וליהמני' דגרסי בנדרים רבה ניחא [ואולי משום זה גרסו רבה] אמנם להרא"ש בגיטין דס"ד בהא דרבה שאמר מודה ר"ה דאי אמרה קמאי דידי לגירושין יהבי' נהלי' מהימנה במגו דאי בעי אמרה לדידי יהבי' נהלי' שכ' הרא"ש ומיירי שהגט יוצא מתחת ידי האשה והיא אומרת שקבלתי דהשתא איכא מגו כיון שהגט בידה דאם אינו בידה אין כאן מגו ואי משום שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כיון דאיכא שליש דקא מסייע לה מעיזה ומעיזה ע"ש ומשמע דגרס בנדרים רבא דאי רבה ול"ל לרה"מ למה כתב הרא"ש כאן משום שליש מסייע ת"ל דבגיטין הוי רבה ול"ל לדרה"מ וע"כ שס"ל שרבה לא חלק על רה"מ ובנדרים גרס רבא והדרא קו' הנ"ל. ונראה לתרץ דבאמת ק"ל איך תהי' אשה נאמנת לומר גרשתני מטעם חזקה א"א מעיזה הא לגבי בעלה איכא רוב דאין מגרשין נשותיהן כמש"כ תוס' גיטין דל"ג בד"ה ואפקעינהו אך י"ל דלגבי דידה איכא שני חזקות חדא שלא תהי' באיסור כל ימי' כמ"ש הרא"ש נדרים ואידך חזקה אין אשה מעיזה ועדיף מרוב כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ט וי"ל כיון דס"ל לרבא בנדרים שם דזמנין תקף לה יצרה ולא אשגחה במה שתהי' באיסור כל ימי' ושוב ליכא גבי דידה אלא חדא חזקה דא"א מעיזה ולא נאמנת משום דלגבי דידי' איכא רוב כנ"ל ולפי"ז א"ש קו' הנ"ל דבכתובות מיירי שזרק לה גט וספק קרוב לו או קרוב לה כמ"ש הר"ן שם ואזדא הרוב שאין מגרשין נשותיהן דהא חזינן שזרק לה גיטה שוב גם רבא מודה לרהמ"נ שהיא נאמנת מטעם חזקה שא"א מעיזה משום דאיתרע לי' רובא דאין מגרשין וכן בגיטין דמיירי שהשליש לה גט וליכא גבי דידי' הרוב דאין מגרשין דהא חזינן שהשליש לה גיטה שוב היא נאמנת מטעם חזקה דא"א מעיזה משו"ה פריך הגמ' שפיר על רבא מר' המנונא ודו"ק ולפי"ז יש ליישב קו' הח"מ בסי' י"ז שהקשה אמאי תהי' אשה נאמנת לומר גרשתני מטעם חזקה דא"א מעיזה הא גם לבעל יש חזקה שא"י להעיז בפני אשתו שיאמר גרשתיך ולפי הנ"ל א"ש משום דלגבי דידי' איכא רוב דאין מגרשין נשותיהן וקא מסייע לי' משו"ה יכול להעיז ויאמר גרשתיך אע"פ ששקר הוא והבן. ולפי"ז יש ליישב קו' תוס' ב"ב שהקשו לס"ד דש"ס שמהימן לומר גרשתי למפרע א"כ תמיד יחפה על ב"א עיי"ש בדף קל"ד ע"ב וי"ל שהי' הו"א דלאו מטעם מגו כלל רק מטעם שיש לו חזקה שא"י להעיז נגד אשתו ולהוציאה מרשותו כלל להכי מהימן להבא ממילא מהימן גם למפרע כיון דלא אמרינן פ"ד אבל באשה הנאסרת שיכול להעיז נגדה כמ"ש בתשו' הרא"ש שהיא אינה נאמנת כשנאסרה וגם הוא א"נ כלל וגם להבא כה"ג א"נ ולא פלגינן דבורו וא"נ ולא מצי לחפות ודו"ק:

ומ"ש כת"ה מחולנית אין ענין מקרי שנזדמן מכל אלמנה שתהי' אסורה לינשא לזוה"ק ואם אין זה דרכי נועם לא הי' רשות להזיק כדי שתהי' מותרת כי לא בטבע הדבר כן כמובן ועי' תשו' חיים שאל סי' י"ט:

ומ"ש כת"ה שכאן לא דמי למהר"ם מפאדוואה שראשון בנויאריק ויכולין להתברר בודאי אם אפשר להתברר מצוה רבה לכתוב ולהתודע הדבר באר היטב להצילו מעון שעל זה נאמר ונשמרתם מכל דבר רע רק באם אין אופן להתברר אזי דמי למהר"ם מפאדוואה:

דברי ידידו הק' צא"י יעקב בהגאון מו"ה ד"ד זצל"ה

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה