אור ברסלב

חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש

סימן ה

סימן ד

מכתב הגאון הנ"ל

ב"ה יום ג' פ' מקץ שנת תרנ"ט סטאשוב.

לכבוד אהובי מחותני ידידי יקירי הרב הגאון הגדול החריף ובקי חו"נ החסיד המפורסם ע"ה פ"ה בש"ת מ' צא"י יעקב שליטא אבדק"ק לאפק.

יקרת מכתבו קבלתי והנה פיהו פתח בחכמה ותורת חסד על לשונו היינו בכחא דהיתירא והנה ראשית דבריו הנעימים שרוב הפוסקים פסקו דאין האשה נאמנת לומר גרשני בעלי שלא בפניו רק הב"ש וח"מ כתבו לחוש לדעת הרמב"ן לכתחלה משום חומר א"א אבל משום חדר"ג שהוא דרבנן אין להחמיר. ואען ואומר הנה בודאי אם לא הי' חשש רק מחמת שיטת הרמב"ן יפה כתב כ"ת שיש לסמוך אהמקילין. אמנם אני יש לי חשש אחר כיון שנעשה הנשואין של האשה עם בעלה השני בפרהסיא ובקיבוץ עשרה ב"א וגם עידי הקדושין וגם עדים חתמו על הכתובה ומסתמא נכתב מתרכתא בהכתובה כנהוג והמסדר קדושין קרא את הכתובה בפרהסיא וגם חתימת עדים קרא וגם תיבת מתרכתא והמסדר אף שלא הי' רב מ"מ מסתמא לא הי' בור לגמרי א"כ מסתמא חקרו היטב וידעו העדים שחתמו על הכתובה שבאמת גרושה היא אף אם עכשיו יאמרו שאינם יודעים מקרי חוזרים ומגידים כמו שאם עידי השטר יאמרו קטן הי' המלוה או הלוה שאינם נאמנים שהחזקה שהעדים עשו בהכשר כיון שידעו כולם שהי' לה בעל שהרי הלכה בכסוי ראש כדרך הנשואות ובפרט שכתוב להדיא בכתובה שהיא מתרכתא ואינה דומה למ"ש בש"ע שנתקדשה או אפילו נשאת לאחר שאינה נאמנת אפשר דשם איירי שהעדים לא עשו שום מעשה רק הוא קדשה בפני עדים או שנשאת בפני עדים ועדים לא עשו שום מעשה ולא חתמו על כתובה רק נתחייב בקגא"ס או אתפיס לה מטלטלין הא חשש חדא שנית יש חשש שהרי הבעל השני דר עמה קרוב לשנה תמימה כדרך איש ואשתו והוחזקה לאשתו וקיי"ל דסוקלין על החזקות ואביא קצת ראי' לזה ממעשים בכל יום שאם אחד בא עם אשתו לעיר אחרת ויודעין הב"ד שאשה זו הי' לה בעל והוא זיוג שני לא שמענו מעולם שהב"ד יחקרו אותם אם יש לה כתב ראי' שנתגרשה מבעלה הראשון רק אמרינן שמסתמא בשעת החתונה חקרו היטב או מטעם החזקה. ועוד שברוב הימים נאבד הכתב שלה שנתגרשה אלא ע"כ שסומכין על הנ"ל. ועוד יש חשש ג' כיון שהאשה אמרה שנתגרשה בודאי שוי' אנפש' חתיכה דאיסורא ואסורה לכהן אם מתו שני בעלי' וגם לאחי בעל השני ולשאר קרובין אסורה משום ערוה א"כ גם הבעל השני שהאמין לדברי' ועשה מעשה רבה כזו שנשא אותה ובעל אותה כמה פעמים א"כ הודה לדברי' והנה קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ז שאם עד אחד אמר לו נתנסך יינך אף שהוא נגד החזקה ואינו נאמן אבל אם שתק בעל היין להעד הוה הודאה ועיין בש"ך שם סי' קכ"ז ס"ק ט"ז ואף להחולקים שם היינו בשתק אבל לא בהודאה וכאן עשה מעשה רבה כזו שבעל כמה פעמים וממילא שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא וחל עליו חדר"ג אף שהוא הי' מתכוין להקל על עצמו מ"מ אמרינן שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא ובזה יש ליישב דברי הש"ע יו"ד סימן קצ"ג שכתב שם הכונס את הבתולה ולא מצא דם בתולים צריך לפרוש ממנה שמא חפוהו ש"ז ותמוה מאוד שהרי אנו אומרים שודאי זינתה ואין כאן ספק שאם הי' ספק למה אשת כהן אסורה אם לא מצא בתולים הרי יש ס"ס שמא חפיהו ש"ז ושמא אינה זנתה תחתיו אלא ע"כ שחשש רחוק הוא ואין כאן ספק ולמה נחמיר בדרבנן בדם בתולים ולפי דברינו ניחא מחמת שהאשה אומרת שלא זינתה א"כ שויא נפשה חתיכה דאיסורא אף שמתכוונת להקל על עצמה:

ואגב שאנו עוסקים בחזקה שאין אשה מעיזה אכתוב לכ"ת מה שפרשתי בדברי התוס' ביבמות דף קי"ו ד"ה באותה שעה דהקשו אשה שאמרה מת בעלה תהא נאמנת במיגו דגרשני בעלי למ"ד דאף שלא בפניו נאמנת לומר גרשני ולכאורה תמוה דכל עיקר נאמנות שלה לומר גרשני משום דאינה יכולה להעיז ולומר שקר ונאמנת אף נגד חזקת א"א א"כ איך תהא נאמנת במיגו דאי בעי אמרה גרשני הא אינה יכולה בשום אופן להעיז ולשקר ועיין במהרש"א שהקשה דהוה מיגו דהעזה. וקושיא זו לא הבנתי שהרי קיי"ל דאמרינן מיגו דהעזה לאפטורי מממון אבל קושייתו הוא באופן אחר שזה גרע ממיגו דהעזה בדוכתא אחרינא שהרי עיקר נאמנות שלה שאינה יכולה להעיז ולשקר בשום אופן. ואמרתי ליישב בדרך זה דהתוס' סובר דבשביל העזה נגד בעלה לבד לא היינו מאמינים אותה שאין זה העזה כ"כ רק בצירוף העבירה החמורה שגם זה העזה וכפירוש רש"י בחומש שמרדה באיש של מעלה ואיש של מטה. והנה התוס' בב"מ דף ה' הקשו למ"ד חשיד אממונא לא חשיד אשבועה א"כ גזלן יהא כשר לשבועה ותירצו בשם ר' יהודה חסיד דדוקא אם ע"י שבועה יפרוש גם מן הגזל אז אמרינן לא חשיד אשבועה ויפרוש מן הכל אבל גזלן פסול לשבועה שע"י שבועה לא יפרוש מן גזל אחר וע"כ גם מן השבועה לא יפרוש והשתא ניחא דבשלמא אם אומרת גרשתני נאמנת שבודאי תפרוש מן הכל מן העבירה ומן העזה נגד בעלה אבל כאן שאמרה מת בעלה הרי שלא פרשה מן העבירה גם מן האיש של מטה הוא בעלה ג"כ לא תפרוש ותוכל לומר שקר גרשתני ומדלא אמרה כן ודאי האמת אתה ודברי התוס' נכונים. ונחזור לענינו הנה כ"ת כתב כיון שהחזקה על האשה אין מועיל כלל שבלא"ה אסורה לבעלה או מטעם זונה או מטעם מחזיר גרושתו ממילא גם על הבעל אנן דנין והוא ע"פ סברת הרמב"ן. אהו' ידידי לדעתי אין לדמות זל"ז דבשלמא לענין חזקה דמעיקרא דאינו מצד הסברא רק התורה אמרה שאין מוציאין הדבר מחזקתו שפיר י"ל כיון דעל גוף הדבר אין אנו דנין אינו מועיל לגבי אחר אבל חזקה זו שהוא מצד הסברא והוא הוכחה ואנן סהדי ונתאמת לנו הדבר מצד סברא שאינה יכולה להעיז ולשקר והרי זה קרוב לשני עדים פשיטא דמועיל לגבי אחר ג"כ ומה שהביא טעם חדש להתיר כיון שנאסרה עליו ובעמוד והוציא קאי לא תיקן ר"ג והביא סמוכים ממהר"ם מפאדוואה ג"כ יש לחלק דשם נאסרה לחלוטין אבל כאן יוכל הדבר להתברר דהבעל ראשון הוא בנאיירוק ויוכל לחפש אותו ואולי יאמר הבעל שגרשה ויברר באיזה מקום ובאיזה ב"ד ואולי יש בידו ג"כ כתב ראי' אלא שצריך הוצאה גדולה וטורח רב וזמן רב ובזה נדחה ג"כ מה שהביא כ"ת בשם תשו' ברכת משה בשם הגאון ר' יעקלי מטעם שאין זה דרכי נועם שיהא מעוגן כל ימיו אמנם כאן לא שייך זה שיוכל להתברר אלא שהוא עני ואין הדאגה שלנו. והנה ראיתו שכתב כ"ת ע"ז במחכ"ת יש לדחות וראי' שאלמנה אסורה ע"פ הזוה"ק ואלמנת מלך אסורה הנה יש ליישב דפשיטא דחולנית שתוכל להזיק לבעלה בתשמיש בודאי דרכי נועם שלא תנשא וזה הטעם באלמנה ע"פ הזוהר וכן באשת מלך הוא בזיון למלך ועוד שע"מ כן נשאת למלך שלא תנשא עוד והגע עצמך אם אשה נשבעת שלא תנשא פשיטא שאסורה להנשא והיא בעצמה גרמה לזה ומה שהביא בשם נוב"י מהדו"ת סי' ו' הנה אינו מחליט להתיר ובס"ז כתב להדיא לאיסור. ואחתום בברכה השי"ת יתן לו ברכה חיים ושלום. דברי ידידו דו"ש בלונ"ח מחו' מיקרו אברהם אבד"ק סטאשוב:

תוכן העניינים

חדות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה