חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן ד
בעזה"י יום ג' וישלח תרנ"ט לפ"ק לאסק.
לכבוד מחותני ידיד נפשי הרב הגאון בוצ"ק בנש"ק המפורסם הגדול מעוז ומגדל כקש"ת מו"ה אברהם נ"י אבד"ק סטאשוב יע"א:
בדבר אשר דיבר עמי כ"ג בהיותו פה נידון השאלה אשר נשאל כ"ת על מעשה שאירע בעירו באשה אחת שנתחזקה לא"א ונסעה עם בעלה ושבה לביתה ואמרה כי נתגרשה באיזה מקום ברוסיא רק אינה יודעת המקום וכתב אין לה והלכה ונשאת לאחד ולא הניחוהו לדור אתה והרחיקה נדוד לא נודע מקומה והוא רוצה לישא אחרת. ונסתפק כת"ה להמחמירים לחוש לכתחלה לדרב המנונא ביבמות קט"ז גם שלא בפניו א"כ יהי' נאסר מצד חר"ג לישא אחרת או שזהו קיל:
תשובה א) לענ"ד נראה להתיר מכמה טעמים וכאשר אבאר בע"ה. הנה המחבר ורמ"א באה"ע סי' י"ז החליטו לפסוק דשלא בפניו אינה נאמנת כלל. ורק הח"מ וב"ש הביאו דעת הר"ן בשם רמב"ן לחוש לכתחלה להצריכה גט וי"ל רק לחומר א"א למה יכניס עצמו לישא אותה והוי לכתחלה ומפני חומר איסור א"א אבל חר"ג שלדעת כמה פוסקים רק דרבנן וע' אה"ע סי' ס"ו בח"מ ס"ק י"ח וב"ש סקי"א. ובנוב"י סי' ח' שרק תקנות קהלות לרוב פוסקים ורק מדרבנן י"ל דלא חיישינן כלל לדר' המנונא בשלא בפניו ושיהי' מעוגן כל ימיו עי"ז והוי כדיעבד. וי"ל לכ"ע ל"ח לדר' המנונא בשלא בפניו. גם י"ל מאחר שכ' הרמ"א דבזה"ז שנשים חציפות הן לא מהימני גם בפניו. וא"כ י"ל שלא בפניו נחתינן דרגא ולא חיישינן כלל לדרה"מ ולא חלו הקדושין מהשני ובאמת שיטת הרמב"ן יחידאה היא נגד כל הפוסקים ומה שמביא בב"ש מתשו' רשב"א מבואר בבית מאיר ובעצי ארזים שנמצא בתשו' רשב"א גם להיפוך:
ב) ואף לשיטת הרמב"ן נראה דלגבי דידי' לאוסרו בשתי נשים י"ל גם לשיטת הרמב"ן להקל דהנה הרמב"ן בגיטין ד' ס"ד בשלח שליח לקדש ומת דאסור בכל הנשים הקשה הרמב"ן למה ניחוש שמא אשה זו מן הקרובות שקידש השליח ניקו לקרובות על חזקת פנוי' ותי' כיון שאין הקרובות לפנינו לא מועיל חזקתם לאשה זו. וזהו ג"כ שיטת רש"י קדושין ס"ו גבי ינאי המלך כיון שאמו כבר מתה ולא דנין עליה ל"מ חזקתה לינאי ע"ש ובחדושי תרצתי בזה דברי הרמב"ם בפ"י מהל' מקואות הל' ו' שפסק במקוה שנמדד ונמצא חסר כרבנן דר"ש דודאי טמא וגבי חביות דתרומה פסק בפ"ה מהל' תרומה הל' כ"ד דהוי ספק טבל ומזכי שטרא לבי תרי דבגמ' קדושין דע"ט רמי חביות אמקוה ומוקי כר"ש ע"ש בפנ"י. ונראה דלשיטת הרמב"ן ורש"י הנ"ל קשה מ"פ חביות אמקוה נימא בחביות הוי חזקה ליין וחזקה לטבל והוי ספק אבל במקוה הוי חזקת טומאה אבל חזקה דמקוה כיון שלא דנין עלי' כלל דחסר לפניך ואין נ"מ למקוה לא מהני החזקה לגבי אדם כס' הרמב"ן ורש"י אבל גבי יין נ"מ על החומץ אי הוי תרומה ודנין החזקה על החומץ שהוי יין ומהני גם על הטבל להכי הוי חזקה נגד חזקה והוי ספק משא"כ במקוה דלגוף המקוה אין נ"מ כלל כיון שחסר לפניך ולא מהני לגבי אדם ונראה דסברת רמב"ן תלוי בפלוגתא דאמוראי בירושלמי שבת פ' כלל גדול הל"א קידש אשה בעולם וכו' ר"י אומר חושש לכל נשים ר"ל אומר אינו חושש. וי"ל טעמי' דר"ל דמוקמינן לקרובים בחזקת פנוי' וא"כ י"ל הגמ' פריך אליבא דר"ל ומשני כר"ש אבל להלכה דקיי"ל כר"י י"ל דל"ק חביות על מקוה:
ובזה יש לישב מה שק"ל בזבחים דע"ח בנותר טמא ופגול שבללן זה עם זה ואכלן פטור שא"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו פירש שם רש"י דהיינו שנתן לתוך פיו כזית פיגול וכזית נותר כאחד פטור משום דכיון שאוכלן כאחת א"א שלא יתערב משהו מאחד עם השני וכן מהשני נתערב בזה וכל מה שנתערב מאחד מחבירו בטל בו ואנן לא ידעינן אם נתערב יותר פיגול בנותר או נותר בפיגול וכל מה שנתערב באחד יותר מהשני נפחת שיעורו ואינו חייב עליו ולא ידענו אם פיגול נפחת משיעורו או נותר וא"י על מה להתרות אם על פיגול או על נותר. דודאי לא יתערב בשוה מכל אחד לחבירו והוי התראת ספק:
וקשה כשמתרין אותו משום נותר ולא משום פיגול נימא דמוקמינן לנותר על החזקה כשם שהי' כזית מקודם כן מעט נפחת ממנו ומה שנתערב לנותר מפיגול נתבטל בו ונשאר בכזית וילקה וא"ל דחזקה גם לפיגול שנשאר הרוב ממנו וא"כ שוב הוי שני חזקות סותרות אהדדי ונשאר בספק ז"א דהא לגבי חבירו שלא התרו בו אין שום נ"מ לדין החזקה דלהתיר לאכלו גם ח"ש אסור מה"ת ולמלקות הא לא התרו בי' מכיון שאין דנין נגדו החזקה לא מהני החזקה לגבי חבירו לסלק חזקתו כמ"ש הרמב"ן ורש"י משא"כ על אותו זית שהתרו בו שהוי נ"מ למלקות שפיר מוקמינן בחזקתו וי"ל ר"ל לשיטתו דח"ש מותר מן התורה ודנין גם לחבירו להיתר אכילה. אמנם לירושלמי דתרומות פ"ו ה"א דבאיסור הנאה מודה ר"ל דח"ש אסור מן התורה הדרא הקו'. אך לירושלמי שבת הנ"ל דר"ל חולק על סברת הרמב"ן ניחא. וי"ל שיטת הרמב"ם פי"ח מהלכות פסולי המוקדשין ה"כ שמחייב בנותר טמא ופיגול דפוסק כר"י וכרמב"ן ומוקמינן אותו שהתרו בו על חזקתו:
ג) גם כתבתי בחדושי לישב דברי אא"ז הרמ"א באה"ע סי' קי"ז שהביא בשם י"א והוא רבינו ירוחם במומין כשהגיע זמן ולא נשאו הוי כנכנסה לרשות הבעל ועליו להביא ראי' ותמה הח"מ וב"ש במה נכנסה לרשותו בלא חופה ולא כניסה ולכל התירוצים בכתובות דע"ו רק בנכנסה לרשותו ע"ש. ונראה לתרץ דרב אשי משני רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך ופרש"י חזקת הבת לא מהני לאב ותמוה הא כמו דקיי"ל כמ"ד מכשיר בה מכשיר בבתה ומהני חזקת אם לבת כן ראוי שיועיל חזקת בת לאב וע' ריטב"א ומהרי"ט. ונראה לשיטת רש"י ורמב"ן כשאין נ"מ לאם לא מהני החזקה לבת וכיון דכתובה לאב וא"כ לא מהני החזקה ולא דנין החזקה נגדה כלל לא מהני לאב. ולפי"ז בהגיע זמן שצריך לדון חזקה"ג נגדה שיוצרך להעלות לה מזונות ונימא נסתפחה שדהו וכיון שדנין חזקה"ג נגדה שפיר מהני גם לאב וצריך הבעל להביא ראי'. ומיושב שיטת אא"ז הרמ"א:
ומעתה י"ל מקור דבריו נובע מסוגי' זו דהגאון מהר"ם ברבי הקשה על תי' ר"א לפי הכלל דחכמים דר"מ ר' יהודה וס"ל בכתובות דס"ד כתובה ראשונה לאב וגם בסיפא הוי מנה לאבא בידך ויקשה על חכמים דר"מ שפליגו במרחץ ובגלוי אבל בסתר מודי ע"ש. ולפי"ז כיון שנשאת ונ"מ למזונות ודנין חזקה"ג נגדה ומהני גם לאב אף לכתובה שלו והוי כמנה לי בידך וניחא גם לר"י והה"ד בהגיע זמן וכו' וראי' לרי"ו:
ולכאורה יש לסתור כ"ז לפמ"ש בשלטי גבורים ונזכר בב"ש אה"ע סי' קי"ז דאף אם משנתארסה הוי המומין מ"מ אין לה תוספת כתובה דלא כתב רק ע"מ לכונסה. וא"כ הוי נשואין בטעות. וא"כ לפי דבריו גם במזונות שרק לאחר נשואין מחויב במזונות ואי בטעות אינו מגיע לה כלל ולא דנין נגדה חזקת הגוף וא"כ לא מהני חזקתה לאבי' והדרא קושית מהר"ם ברבי הנ"ל. אמנם נראה דהנה באמת דברי הש"ג תמוהים הא כיון שהי' אחר אירוסין ונסתפחה שדהו ומזלו גרם למה לא נימא שנתפייס במומין כיון שמזלו גורם ואזדא החזקה דא"א מתפייס במומין כיון שרואה שמזלו גורם נתרצה ע"ז אך אפ"ל כיון שתוספת כתובה אין חיוב רק אם רצה להוסיף מוסיף א"כ נהי שמזלו גרם ורוצה ליש אותה אבל לא להוסיף עוד מדילי' לבעלת מום אבל למזונות אפשר כיון שמזלו גרם וחפץ בנשואין ממילא מגיע מזונות וא"א בלתי זה אם מן התורה להרמב"ם או תק"ח לרוב פוסקים והוי כמו אין אישות לחצאין ועתו"ס כתובות דנ"ו וחיוב זה ממילא בא י"ל גם השלטי גבורים מודה ולבד זה הביא הגאון בית מאיר באה"ע סי' ס"ח להוכיח מרש"י שחולק על השלטי גבורים. ובאמת הב"י ורמ"א השמיטו רק הב"ש הביאו ואין סתירה להרמ"א כלל וז"ב:
ד) וע"פ דברי רמב"ן י"ל נהי שחש שלא בפניו להחמיר כלישנא דגם שלא בפניו הוי חזקה דלא תוכל להעיז היינו לענין שאסורה לדור עם הראשון בלי גט משני והנה זהו כשנתקדשה לחוד אבל כשנשאת ונבעלה לשני אזי ממ"נ אסורה לראשון או מטעם מחזיר גרושתו או מטעם זונה וא"צ לדין חזקה דאין אשה מעיזה. ולכ"ע ג"כ אסורה מטעם חזקת א"א מראשון דלהקל לית מאן דחש לדר' המנונא שלא בפניו. ואף כשימות הראשון לשיטת הב"ח אסורה מטעם שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא. ומה שתמה עליו הט"ז סי' קנ"ב סק"ח שתקפה עליו משנתו דבפירוש כתב בטור אפילו נשאת ע"ש בטו"ז וב"ש. י"ל לשיטת הב"ח שפירש בדברי הטור ניסת ולא נבעלה כלל ועי' בהה"מ פ"י מה' אישות ה' כ"ג שכתב שם בדעת הרמב"ם ורבינו מפרש כנס כניסות נשואין אף שלא נבעלה. [וכמדומה שראיתי באיזה תשובה לישב כן] שיטת הב"ח וע' יבמות ד' ק"ט וע' ב"ש אה"ע סי' מ"ח סק"ד. ולפי"ז בנ"ד שדרה כמה שנים עם השני וא"כ לראשון ממ"נ אסורה או מטעם מחזיר גרושתו או מטעם זונה ולכ"ע אסורה דהוי בחזקת א"א מראשון וכשימות מטעם שויא אנפשי' חד"א לשיטת הב"ח וא"כ לא דנין חזקה זו נגדה כלל א"כ לא דנין עליו כלל החזקה לאוסרו עי"ז באשה אחרת:
ה) גם לפי מה שמבואר בתשובה מהר"ם מפדוואה סי' י"ד בכהן שקידש אשה ויש לעז שאמה נחבשה וכתב כיון שכהנים נוהגין סילסול בעצמן ואין שומעין לקרב מכ"ש במקום שגדולי עולם אוסרים ולבו נוקפו אין לחוש לתקנת ר"ג כו' בעיקר תקנת ר"ג שלא ישא שתי נשים ששתיהן נשואות לו כי חששו אשר ירבו לו נשים ויוליד בנים הרבה ולא יוכל להספיקם אף דהלכה כרבא נושא אדם כמה נשים באפשר למיזיינינהו ביבמות דס"ה אבל בגולה חששו כיון שטרידו וכעני' וכל ממון על קרן צבי אבל בארוסה שאף בהגיע זמן כשאנוס בתקנתא דרבנן אינו מעלה מזונות כ"ש בנ"ד דחשש איסור דרבנן רובץ עליו ולכונסה ודמי לח"ל בעמוד והוציא קאי וכ"ש כשהוי בטעות ולהוציא ממנו מזונות המע"ה ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד שקיי"ל שלא בפניו אינה נאמנת כלל ובעמוד והוציא קאי גם לרמב"ן ואין לה מזונות כלל ולא תיקן ר"ג מ"ה כלל. ועי' בחמדת שלמה ובחת"ס שנז' בפ"ת באשה שאינה ראויה לקיימה ולפי"ז נפשוט ממהר"ם מפאדוואה. והכי צריכין אנו ג"כ לחלק לדברי השב יעקב שכתב לישב דהא דעע"ד א"צ ק"ר כיון שפשעה משא"כ כששהה י"ש. ולא הביא תשו' מהרמ"פ סי' י"ד שמתיר במקום מצוה ושם היא לא פשעה כלל וכן הח"מ רמי תשו' מהרמ"פ מסי' י"ג על סי' י"ט ומתרץ ע"ש בסי' קי"ט ס"ק ז' ולא הביא מסי' י"ד שמתיר במקום מצוה ועכצ"ל דשם שאני כיון שלא חל כלל החר"ג כיון שהוי במקום מצוה הנשואין תיכף. כן הה"ד לטעם אחרון מפני שאין לו מזונות י"ל רק היכי שלא נתחייב כלל והה"ד בנ"ד:
ו) גם מבואר בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' ס"ו שתקנת ר"ג הי' לטובתו וטובתה שלא יכנס קטטה לביתו. וא"כ היכי שתיכף בעמוד והוציא קאי ואסור לדור אתה ל"ש טעם זה כלל:
ז) הן ראיתי בספר ברכת משה מגדול אחד מרוסיא הביא תשובה מהגאון ר' יעקלי ז"ל מהורמלו"ב שכתב לחדש היכי שהוא מעוגן כל ימיו ל"ג ר"ג מ"ה דאין זה דרכי נועם וכמו שכתבו תוס' יבמות י"ז שהקשו למ"ל למעט אשת אחיו שלא הי' בעולמו ת"ל אם אביו קיים תהי' אסורה לינשא שמא יוליד בן ואין זה דרכי נועם ותי' דאתי למעט כשחמותה מעוברת דהוי דרכי נועם להמתין עד שתלד ותהי' זקוקה לו וקו' התוס' ותירוצם מבואר בירושלמי וא"כ חזינן אם באשה דלא מפקדא אפ"ו אין זה דרכי נועם שתהי' עגונה כל ימי' ולא צריך קרא לאשת אחיו שלא הי' בעולמו רק כשחמותה מעוברת כ"ש כאן שיהי' מעוגן כל ימיו ל"ג רגמ"ה ולא עדיף כוחו של רגמ"ה ממצות יבום דאורייתא וסיים שזהו ראי' ברורה מנצחת שאין עליו תשובה ע"ש. ובמחכ"ת אין זה כלום דודאי מה שתהי' אסורה לינשא לא מקרי כלל אינו נועם. ובזה"ק פ' משפטים אוסר אלמנה ונימא אין זה דרכי נועם ולת"ק דר"י בסנהדרין דף י"ח אף מלך אינו נושא אלמנותו של מלך ונימא אין זה דרכי נועם. וביותר קשה בקדושין י"ג דפריך מיתת הבעל מנלן כו' מקרא כו' ערות תוכיח ע"ש ונימא ערות מותרת לשאר אנשים אבל היא תשאר עגונה ואין זה דרכי נועם ועכצ"ל שזהו לא מקרי כלל אינו נועם ובירושלמי יבמות פ"ב הקשה א"כ ביש לו אב ליתסר פן יולד לו בן ותהי' אסורה לינשא וליכתוב קרא ואב אין לו ותי' כגון שחמותה מעוברת כו' ורק מקרא פריך אבל לא משום שאין זה דרכי נועם. ולפי"ז י"ל גם תוס' סובר דודאי מקרא נשמע דלא כתיב ואב אין לו שרשאית לינשא. וגם דמספק לא היו אוסרין לינשא כלל דיבמה לשוק רק לאו ולהרמב"ם מה"ת סד"א לקולא. רק קו' התוספות כשתנשא לשוק ואח"כ יולד אח ותצרך חליצה וא"ז דרכי נועם שתתגנה על בעלה וכמבואר ביבמות דפ"ז ולא נעשה מתים כחיים כשימות הבן תצרך חליצה ומשני א"ז דרכי נועם שתתגנה על בעלה אבל לא פריך כלל דלא תהי' רשאי לינשא שמא ימות הבן אלא ודאי דהוי רשאי לינשא רק קו' הש"ס כשימות תצטרך חליצה וא"ז דרכי נועם וכן כוונת קו' תוס' כאן וברשב"א הקשה קו' תוס' ומייתי הגמ' ולקמן תחלוץ ותתגנה א"ז ד"נ ע"ש ונסתר כל בנינו וז"ב:
ח) אמנם הנוב"י בסי' ו' במהד"ת כ' היכי שא"י לדור אתה ולא ניצל מעון לכ"ע ל"ג רגמ"ה. והגאון מרי"ם מבריסק ה"ר מסוטה ד"ח דר"י עקר לקרא בשוא"ת משום שחש להרהור ע"ש ואם כי ראיה זו לר"י אבל רבנן פליגי עלי' אמנם מצאתי במאירי שכתב דרבנן רק פליגי על ר"י משום שאין חשק מצוי בדבר שעיקרו משוי לניוול ע"ש משמע לולא זאת אף רבנן חששו להירהור לעקור לקרא בשב וא"ת וא"כ למה נאמר שר"ג גזר ע"ז גם י"ל שם לזמן מועט לא חששו להירהור ודברי מאירי עיקר וחזינן משיטתו היכי שראוי לחוש להירהור עוקרים לקרא כ"ש דל"ג רגמ"ה ע"ז. גם יש עצה בנ"ד לזכות לה גט כמש"כ הרמ"א סי' ק"מ באשה הנאסרת מהני זכוי גט ואף לחולקים כ' הב"מ דלענין חר"ג סומכין על זכוי גט וא"כ כאן אי אמת כדברי' שנתגרשה מראשון ונתקדשה לשני ומ"מ אנן אוסרין אותה עליו והוי זכות לפניו הגט שבמקום שלא נתחזקה לא"א תהי' רשאית לינשא ומהני הזכוי להתירו באחרת וע' תשו' ברית אברהם ס"צ באשה הנאסרת לזכות גט ואח"כ למסרו להוליך ג"כ ע"ש וג"כ בנ"ד נכון לעשות כן. ובצירוף כל אלה נלע"ד להתירו באחרת בלי שום פיקפוק:
דברי ידידו הדו"ש הק' צא"י יעקב בהגאון מוהר"ד זצל"ה מייזלש