חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן ג
שאלה באחד שנשא אשה על אשתו בהיתר מק"ר ומת כשהי' כבן ששים וחמש שנים ונשאת אשתו לכהן והי' לה בנים ממנו ומת והיא מתפרנס בכבוד אך אין מי שישגיח על בני' ורוצית להנשא לאיש שישגיח על בני' והוי לטובת יתומים אם יש למצוא היתר להוציאה מחשש קטלנית:
תשובה. א) במס' יבמות דף ס"ד ע"ב מ"ט דנשואין משמי' דר"ה אמרו משום מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מה ביניי' איכא ביניי' דאירסה ומת א"נ נפל מדיקלא ומת. והרמב"ם ובטוש"ע סי' ט' פסקו כמ"ד מזל גורם כרב אשי ובשם י"א מביא הרמ"א כמ"ד מעין גורם. ולהכי רבים מקילים ע"ש אבל הלכה כמ"ד מזל גורם. והריב"ש בתשובה רמ"ג כתב כשמת אחד בדבר ר"ל שהוי מכת מדינה ול"ש מזל גורם לא הוי קטלנית ועי' בתה"ד סי' רי"א והב"ש בסי' ט' כתב וכן אם הוא זקן לאו קטלנית היא ע"ש ובאבות פ' ה' מ' כ"ד בן ששים לזקנה א"כ לכאורה פשוט בנ"ד שאין לה דין קטלנית. אך מחותני הגאון החת"ס באה"ע סי' כ"ג כתב וזקן י"ל בר שבעים דאילו בר ששים הלא אביי נמי חי שתין שנין כמבואר בר"ה דף י"ח ואפ"ה אמרה דביתהו דרבא לחומה קטלת תלת וכו' ותלתה מיתת אביי בהגרמתה והא הוי זקן אלא ודאי דלא מקרי זקן לענין זה אלא כבר שבעים עכ"ד. וא"כ גם בנ"ד כן. אולם ראי' זו לא הבינותי דחומה כבר מתו שני בעליה וקיי"ל בתרי זימנא הוי חזקה ונהי שאביי סומך עצמו כמ"ד בתלת זימנא הוי חזקה. אבל כיון דלהלכה קיי"ל כרבי בתרי זימנא הוי חזקה וא"כ אמרינן שפיר שהיא קטלתו וגורם המסתבר כן כיון דאית לה חזקה למיקטל בתרי זימנא יותר מסתבר למיתלי מיתת אביי בה מלומר שבזקנו מת שרבים מאריכים ימי' והשולח גט נותנים בחזקת שהוא קיים אף בזקן כן כמבואר בגיטין כ"ח ולפי"ז שפיר תלתה בה כיון דאית לה חזקה למיקטל גברי יותר מסתבר לתלות בה מלמתלי בימי זקנה דלו חזקת חיים והרבה מאריכים ימים. אבל היכי שבלעדי זה שהי' יותר מששים רק מת לה בעל אחד וא"כ בעת מיתת הבעל לא נתחזקה כלל לקטלנית מהיכי תיתי ליתלי בה ולהוציאה מחזקת כל נשים שאינם קטלנית ולומר שהיא הורגתו מכ"ש בבעל הראשון מוטב לומר שמחמת זקנה מת דבן ששים לזקנה מלעשות אותה לקטלנית כיון שבלעדי זה אין שום ריעותא עלי' כלל. משא"כ שם שהיתה בלעדי אביי ג"כ קטלנית דקיי"ל בתרי זימנא הוי חזקה. וראיות החת"ס נפלאים מאוד ממני וכפי הנראה חיפש למצוא להחמיר מאהבת השואל. אבל להלכה הי' אפ"ל להקל:
ולפי"ז יתיישב ג"כ מה שהקשה שם עוד על הריב"ש שהיכי שמת בדבר לא תלינן במזלה דא"כ מה אמרה דביתהו דרבא הא אביי מבית עלי קאתי והוי כמו מכת מדינה. ולפמ"ש ל"ק כלל דמבואר בתוס' ר"ה דאמר רבא בני חיי במזלא תלי' דהא רבה ור"ח תרוויי' היו צדיקים ור"ח חי תשעין שנין ורבה ארבעין אף שרבה מבית עלי קאתי מ"מ אי לאו מזלא הי' מגין עליו זכות התורה והי' חי יותר וא"כ מכ"ש אביי שהי' עוסק בתורה ובגמ"ח והי' מגין עליו רק משום מזלא וכיון שחומה אתחזקה שמזלה גורם להרוג תרי גברי מקודם שנשאה אביי וקיי"ל בתרי זימנא הוי חזקה מסתבר למימר שמזלה גורם שלא הגין עליו זכות התורה וגמ"ח. משא"כ באשה שלא נתחזקה כלל ע"י אחד להיות קטלנית שפיר תלינן בדבר מלמתלי בהגרמתה ולהוציאה מרוב נשים שאינם קטלנית כלל. וראי' מריב"ש ורי"ו ותה"ד דשם רק מטעם שהיתה קטלנית מקודם וא"כ אין ראי' כלל שזקן דוקא בר שבעים שנין וכ"ז ברור מ"מ קשה להורות ולעשות מעשה נגד גאון כמוהו:
ב) ולכאורה יש בנ"ד לצרף שיטת הלכות קטנות בסי' קנ"ג שחידש כלל חדש באשה שהיתה נשואה לב' אנשים ומתו שהיא קטלנית אבל כשהי' לבעל אחד ב' נשים אסורים הב' נשים לינשא לאיש אחד אבל כל אחת תוכל לינשא לאחר ולומר חברתה המיתה אותו כמו בב' שבילין ע"ש וזהו כלל חדש. וא"כ בנ"ד שהי' לו היתר לישא אשה על אשתו אבל מ"מ תוכל לתלות בחברתה כיון שבעת שהתירו לו קבל עליו כל ימי חייו לסייע לפרנסת הראשונה וא"כ י"ל מזל חברתה גרם. ולכאורה ק"ל על הלק"ט מיבמות כ"ו כולן שנישאו לאחרים ומתו מותרות לינשא להן קס"ד מיתה אמיתה נימא מתניתין דלא כרבי. ומ"פ נוקמי כגון שהי' להם שתי נשים ותולת בחברתה. אמנם גם על הריב"ש קשה שפסק במכת מדינה מותרת נימא כה"ג ומ"פ דלא כרבי בשלמא בארוסה או נפל מדיקלא לא מוקמינן דיקשה למ"ד מזל גורם. אבל במכת מדינה להריב"ש או כשהי' לו שתי נשים להלק"ט נוקמי בכה"ג ויהי' מתניתין אף כרבי. וי"ל דסתם קתני ולא אמר בגוונא דשרי משמע דלא כרבי ומשני מיתה אגירושין ועדיפא משני:
ג) אכן דבריו תמוהים שמדמי לשני שבילין דמבואר בתוס' פסחים ד"י בשני בתים בדוקים שמדמי לשני שבילין מטעם דספק דרבנן להקל ודמי לספק טומאה ברה"ר דספקו להקל אבל בסכנתא שחמור וספקו להחמיר וכמ"ש הריב"ש בתשובה רמ"ג שמת בדבר ר"ל לא הוי קטלנית מ"מ לא כשמת מחולי אחר בכה"ג איבעיא להו בב"מ דק"ו של כל עולם בשדפון ושלו בירקון וסלקא בתיקו והכא אפשר דאזלינן לחומרא למיסר לכתחלה משום סכנתא. וע' תשו' רדב"ז שכ' בסי' תרפ"ב דבספק אזלינן לחומרא דספק סכנתא הוא. ומצאתי בתשו' שבות יעקב סי' ע"ט ונז' בפ"ת שחולק עליו מסברא ע"ש:
ד) וגם אין לצרף מה שמפרנסת עצמה ודמי למ"ש בתשו' נוב"י סי' ט' לשיטת הרא"ש שפי' מזלה גרם שלא יהי' לה מי לפרנס אותה א"כ בעשירות מיקל ע"ש. והנה לדבריו הי' אפשר למצוא עצה לקטלנית שתנשא שבעלה יקדשנה בתנאי ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות דבדבר שבממון קיי"ל כר"י דתנאו קיים. וכיון שאינו משועבד לפרנס אותה א"כ לא יהי' מזלה גורם להמיתו ויש לחלק דמ"מ אם יראה הבעל שצריכה פרנסה אף שאינו מחויב בדין מ"מ יפרנס אותה ולא ירצה שתמות אשתו ברעב:
אמנם החת"ס חולק עליו מסברא בסי' כ"ד דנהי שאין צורך לו גבי מזונות מ"מ מזלה גורם שתפסיד עונה וראי' נראה מש"ס יבמות ס"ד דלא נקיט נ"מ בעשירות דלמ"ד מזל גרם להקל ולמ"ד מעג"ו להחמיר אלא ודאי שאין חילוק כלל. וכן מה שהוא לטובת יתומים ודאי אין לצרף כלל דאף באיסור דרבנן כמו ריבית דרבנן שרי לטובת יתומים אבל לא להסתכן בעצמו בשביל טובת יתומים ודאי אסור ואולי הוא איסור תורה להסתכן בעצמו ואף אם נאמר שרק מדרבנן מ"מ אסור לו להסתכן לטובת יתומים וז"ב:
ה) והנה כאאמ"ו הגאון אמתי זצ"ל כתב דבר נפלא ונדפס כעת באהבת דוד בקונטרס הספיקות בתק"ע לפרש דברי תוס' יבמות קט"ו בהחזיקה היא מלחמה בעולם דאיבעיא להו אי מהימנה במגו דאמרה שלום בעולם. והקשו בתוס' אמאי לא קאמר מגו שהיתה אומרת מת על מטתו ותירצו היכי שנהרג במלחמה נאמנת במגו נהרג שלא במלחמה אבל נהרג אטו מת לא ותמוה למה לא. והסביר אאמ"ו הגאון זצ"ל דלמ"ד מעין גורם בנהרג לא הוי קטלנית וא"כ הוי מגו אטו נהרג אבל מת ע"מ הוי קטלנית ואין זה מגו מעלי' ואח"כ הקשה לשיטת הריב"ש דבמכת מדינה גם למ"ד מזלה גורם לא הוי קטלנית והה"ד במלחמה וא"כ מה קמבעיא להו אי אמרינן מגו שלום בעולם הא במלחמה לא נעשית קטלנית ובשלום בעולם הוי קטלנית וע"כ הגמ' למ"ד מעין גורם ומזה הוציא הי"א ברמ"א סי' ט' לפסוק כמ"ד מעין גורם אף שר"א בתרא ע"ש ואם כי דברי פח"ח אבל י"ל במלחמה כיון שאין רובם מתים כלל ולא אבד במלחמה חזקת חי כמ"ש בתשובה סי' י' דלשליש ולרביע לא שמענו שימותו במלחמה לא דמי למכת מדינה דבפירוש כתב הריב"ש שצריך שתהי' המגיפ' חזקה שרוב אנשי עיר ימותו בה ר"ל כדאמרינן בב"מ ה"ד מכת מדינה אמר ר' יהודה כגון דאשתדף רובא דבאגא והלכתא כר"י ע"ש. וא"כ במלחמה למ"ד מזלה גורם י"ל נעשית קטלנית כיון שאין רובם מתים במלחמה ובמזלה מת הוא במלחמה ומיושב קו' אאמ"ו זצ"ל. (ולפי"ז גם במת מלחמה דמי לנפל מדיקלא ולמ"ד מעין גורם מותרת ולמ"ד מזל גורם אסורה משום קטלנית). ולפי"ז י"ל קו' רש"י תפשוט ממתניתין דקתני שלום בעולם ע"כ במת במלחמה אמרה דאי על מטתו גם במלחמה בעולם נאמנת לומר מת ע"מ אלא ודאי איצטריך לאשמעינן היכי שהחזיקה הוא מלחמה בעולם דנאמנת. ולפי"ז י"ל דהרשב"א כ' ספ"ק דכתובות די"ב בהא דלר"ג נאמנת משארסתני כו' במגו דמ"ע והקשה הרשב"א הא גם מ"ע א"נ ותי' דמ"מ מברר שאמת כדברי' דאל"כ תטעון מ"ע דעכ"פ טענה מעולה מזה היא ע"ש והנה נהרג במלחמה הוי טענה מעליא מן מת ע"מ כמ"ש תוס' דנהרג אטו מת לא אמרינן והטעם ביאר אאמ"ו הגאון זצ"ל דבנהרג לא תהי' קטלנית אי ימותו עוד בעלי' משא"כ במת ע"מ כמבואר בנפל מדיקלא ומת דלא הוי קטלנית למ"ד מעין גורם וא"כ דוקא במלחמה בעולם דנהי דא"נ מת במלחמה מת ע"מ נאמנת במגו דמת במלחמה דשכיח שימות במלחמה והוי עכ"פ טענה מעליא ואמרינן מגו משא"כ בשלום בעולם דנהרג לא שכיח ולא הוי מגו מעליא הו"א דלא מהימנה קמ"ל משום על"ג מתירים וכ"ז למ"ד מעין גורם אבל אי מזל גורם גם בנהרג הוה קטלנית שפיר יש לפשוט ממתניתין דנאמנת ורק הסוגיא למ"ד מעין גורם ומיושב קושית רש"י. ולפי"ז אינו סותר ש"ס דילן לירושלמי שמבואר דנאמנת ועמד ע"ז בעצי ארזים די"ל שם למ"ד מזל גורם ונפשוט ממתניתין:
ו) והנה י"ל כשמת במלחמה אי הוה קטלנית תלי' בשני לשונות ביבמות שם לל"ק דאמרה כל הני דאיקטל איהו פליט סובר במלחמה רובם למיתה והוי מכת מדינה ולא הוי קטלנית. ולמ"ד זמנין דמחו בגירא ורומחא סובר דמיעוט מתים רק ע"י גירא ורומחא אמרה בדדמי והוי כמו נפל מדיקלא והרמב"ם אף שמייתי כל"ק וי"ל משום ספק מחמיר כל"ק לענין מה דלל"ק גם בדיעבד תצא משא"כ לל"ב כמ"ש במ"א דלל"ב הוי רק מיעוט שחיין ע"י סמתרי ורק לכתחלה לא תינשא ולפי"ז בהחזיקה היא מלחמה שפיר מחמיר מספק שמא כל"ב לענין שתהי' קטלנית ואין טענה זו עדיפא כלל ולא נפשוט ממתניתין ולהכי מספק לא תנשא ואם ניסת להרמב"ם לא תצא דשמא כל"ק ונפשוט ממתניתין ואת"ל דלא נפשוט מ"מ הוי איבעיא דלא איפשטא וג"כ רק משום ספק והוי ס"ס ולא תצא ול"ק מה שמקשים עליו הא ספקא דאורייתא להחמיר ודו"ק. ועמ"ש במ"א בתשובה דפלוגתת הכתר כהונה והברית אברהם אי אבד במלחמה חזקת חי וגם אי הוי קטלנית. י"ל להכתר כהונה לא הוי קטלנית ולהברית אברהם הוי קטלנית. ואם נאמר דבמלחמה הוי קטלנית למ"ד מזל גורם דלא הוי רובם למיתה י"ל גירסת הב"י כשיטת הרי"ף בהחזיקה היא מלחמה בעולם שאינה נאמנת ותמוה הא בגמ' לא איפשטא והוי ספק עכ"פ וי"ל דתוס' הקשו תיפשוט ממתניתין דא"נ דאי נאמנת תהי' במלחמה נאמנת במגו דמת ע"מ. ותי' מהרש"א דנהרג אטו מת אינו מגו. וי"ל מטעם דנהרג אינה קטלנית משא"כ מת ע"מ והיינו למ"ד מעיג"ו אבל למ"ד מזל גורם הוי במלחמה קטלנית כמש"ל וא"כ הוי מגו מעליא וע"כ שאינה נאמנת בודאי ונפשוט לדידן ממתניתין ולהכי ס"ל שאינה נאמנת ודוק:
ז) ומדברי רש"י שס"ל בשני פעמים גירושין הוי אסורה לינשא ואינו מובן דלא הוי רק חזקה שיגרשנה ומה בכך וצ"ל דכיון שמזלה שלא יהי' לה בעל ואולי לא יגרשנה ימות עי"ז וזהו ודאי רק ספק שמא יגרשנה כמו הראשונות וע"כ בספק אסורה דחמירי סכנתא מאיסורא וכתשו' השבות יעקב החולק על הלכות קטנות. ומשיטת תוס' בנתגרשה לא הוי קטלנית אין לומר מטעם שמספק מתירים רק ס"ל כיון שרק חזקה שיגרשנה ולא שימות משום זה כלל ואין ראי' מתוס' להקל כלל. ובשיטת רש"י יבמות כ"ה דבתרי זימני נתגרשה הוי קטלנית מצאתי מקום לישב דברי רש"י גיטין כ"ו ע"ב לר"מ דאמר ע"ח כרתי בדין הוא אפילו תורף נמי ליכתוב וזמנין דהו"ל קטטה בהדה ורתח עלה וזריק לה גיטא נהל' ומעגן ומותיב לה ופרש"י כשהיא מגורשת ותמה הרשב"א אם תהי' מגורשת לא תתעגן כלל ומשום זה כתב בספק קרוב לו ע"ש ולפי שיטת רש"י יבמות י"ל כגון שכבר נתגרשה פ"א ותהי' קטלנית על ידי זה ותתעגן. וז"ב:
ח) ובני יקירי החריף ובקי כמר דוד שיחי' תי' דברי רש"י דמבואר ביבמות דף קי"ב ע"ב במתניתין שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואי' לשתי נכריות פקחות ומת פקח בעל פקחת החרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם ופרש"י דלא אתי גט דידי' ומפיק זיקת יבומי אחיו הראשון עיי"ש ואם החרש יהי' כהן ודאי אסורה לו בגט זה וא"כ כה"ג כשיזרוק גט תשאר עגונה דלחרש אסורה מפני שהיא גרושה ולכ"ע אסורה מחמת זיקת יבומי אחיו הראשון וא"כ לפעמי' כה"ג יתרמי דמעגנה ומיושב דברי רש"י לנכון. וגם אמר בני הנ"ל לתרץ דמשכחת בכהן שזרק גט לאשתו ע"מ שלא תנשא לעלמא דאסורה לו ולעלמא כמבואר בגיטין רפ"ב ודוק. אך יל"ע כשמגרש בע"כ אי מצי להתנות תנאי וע' תשו' בר"א ובחדושי הארכתי ואכ"מ:
ט) וראיתי להריטב"א קדושין ד"ס הקשה במגרש ע"מ שתתן מאתים זוז ומת לרשב"ג תתן לאחי' או לקרובים והקשה אם יש אחים לא נתקיים התנאי בקרובים רק לאחים וע"כ כשאין אחים למה תתן לאח"מ. וטרח לישב כגון שזינתה שלא יהי' בני' ממזירים ועי' למחו' הגאון רע"א ביבמות בפרק י"א משנה ז' אות צ"א. ולכאורה י"ל בפשיטות כגון שנתארמלה מכבר ואינה רוצית שתהי' קטלנית ורוצית לקיים תנאי ויהי' אחד מת ואחד מגרש ואינה קטלנית וז"פ:
י) ובענין פלוגתת הראשונים דקטלנית אי מפסדת כתובתה וע' ברא"ש כתובות דף מ"ג ע"ב ראיתי בכ"ק של אא"ז הגאון הצדיק מו' אר"י יעקב זצל"ה שהי' אבד"ק פיעטרקוב כתב לישב קו' ראשונים רפ"ב דכתובות למה לא קתני שנשבעין שבועת מודה במקצת ותי' דבגרושה הוי א"י לכפור כיון שגט גובה עיקר ובאלמנה כשטועני' שהיתה אלמנה היא קטלנית ולדעת מהר"ם אין לה כתובה והוי כופר הכל ודברי פח"ח. אך י"ל כיון שלזה אינן נאמנין שלא תהי' רשאית לינשא וא"כ כיון שרשאית לינשא מגיע לה כתובה אולם זה תלוי בדר' חייא קמייתא בב"מ ד"ה אי עדים מחייבין שבועה והה"ד כל מודה במקצת שאם עפ"י טענתו הב"ד מחייבין במקצת חייב לישבע וכיון שב"ד מתירין לינשא הוי מוב"מ עפ"י ב"ד אבל לר"ג שס"ל ט"ח והודה לו בשעורין חייב ופליג על ר"ח קמייתא א"כ כל כו"ה אף שב"ד עפ"י טענתו מחייבין אותו במקצת פטור משבועה וא"כ י"ל מתניתין כר"ג ופטורין משבועה כיון שהיורשים טוענין אלמנה היתה והוי כו"ה ונהי שהב"ד מחייבין מנה מטעם שמותרת לינשא לא עדיף ממוב"מ עפ"י עדים שפטור משבועה לר"ג ולפי"ז מובן בהא דפריך בגמ' נימא דמתניתין דלא כר"ג ורצה לאוקמי כר"ג דוקא משום דע"כ כר"ג אתיא דאל"כ ליתני שנשבעין שבועת מוב"מ ואי נימא דלא כר"ג יקשה ליתני שישבעו. ודוק:
יא) נשוב לנ"ד נראה לענ"ד לחדש עוד צד היתר כיון שבעלה שמת הי' כהן והיא בת ישראל ומבואר בפסחים דף מ"ט בת כהן לישראל הוי סעודת רשות ותני שם בברייתא או קוברתו או קוברה דלא ניחא לזרעו של אהרן ומבואר ברש"י יבמות דפ"ד ע"ב מה לאו כשרה לכהונה דקיי"ל כ"ז שמוצא לישא בת כהן לא ישא בת ישראל דאמרו בפסחים סעודת רשות בת ישראל לכהן ושם רק תני בת כהן לישראל וע"כ דס"ל לרש"י דהיינו הך וכיון שכה"ג מבואר שם לשון או קוברתו א"כ לא הוי ע"י מעין גורם או מזל רק מטעם דלא ניחא לי' לאהרן וא"כ כמו בזקן דתולין בזקנה כן ראוי בכה"ג לתלות עבור שלא ניחא לאהרן ולא שתהי' קטלנית משום זה:
וראי' נראה מיבמות פ"ז ממתניתין בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה נשאת ללוי כו' נשאת לישראל כו' בת כהן נשאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה נשאת ללוי כו' מת ולה הימנו בן כו' נשאת לכהן תאכל בתרומה. ותמוה מאוד למה לא קדייק בגמרא מתניתין כרשב"ג דלרבי בתרי זימנא הוי חזקה כמו שמדייק כה"ג ביבמות כ"ו והוי מצי למינקט בגרושה דלא קיי"ל כרש"י יבמות דף כ"ה דנתגרשה פעמים הוי קטלנית וא"כ לינקט בנתגרשה וככ"ע. לרש"י י"ל אין חילוק בין מיתה לגרושין. אבל לתוס' וכל הראשונים החולקים על רש"י קשה. ולמה לא קדייק בגמ' מתניתין כרשב"ג כמו לעיל דכ"ו ולפי"ז שכל אחד כהן ונשא בת ישראל או בת כהן לישראל לא מקרי עי"ז קטלנית שתולין מטעם דלא ניחא לי' לאהרן וא"כ ראי' גדולה לדברנו. ודוחק לומר דנקט בעבר ונשא כיון שמצי למנקט בנתגרשה ובהיתר:
ומצאתי בנוצר חסד מהגאון הקדוש ר"א ז"ל מקאמארנע על אבות פ"ג משנה ה' שהוכיח ממתניתין הנ"ל כשהי' לה בנים מבעל שני לא הוי קטלנית ומותרת לינשא והאריך ע"פ סוד ומי בא בסוד ה' ומסתבר למימר כמש"ל. ובנ"ד תרווייהו איתנייהו בה שיש לה בנים וכהן הוא א"כ הי' מקום להתיר אך דבר חדש הוא ובשביל שאנו מדמין נעשה מעשה מיהת בצירוף מה שראשון הי' זקן יותר מששים שנים וגם שיטת הלק"ט אפשר להקל וכ"ז להלכה ולמעשה צ"ע. גם יש להסתפק היכי שבעל אחד הי' מאבד עצמו לדעת ר"ל אי נחשבת עי"ז קטלנית דאטו בשביל מזלה תגרם לו עון שתלוי בבחירתו וצ"ע ושיטת רש"י בשני פעמים נתגרשה הוי קטלנית אפשר לומר רק בנתגרשה בע"כ אבל אי ברצונה א"כ ל"ש מזל גורם כיון שבבחירתה הי' תלוי הדבר שבע"כ לא רצה לגרשה ויל"ע בכ"ז: