חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
סימן ב
תרל"ח. להרב המאוה"ג מו' יעקב אלי' כהנא אבד"ק טאמאשוב.
בדבר האיש המתגורר בעירו וכהן הוא ויושב שומם וגלמוד שנים עשר שנה בלא אשה כי אשתו נחבשה בין העכו"ם בעת המרידה מחמת עצה שנתנה ידה עם המורדים להרוג נפש וישבה בבית הכלא שנה ומחצה ואח"ז נשתלחה לארץ סוברי' וישבה שמה שבעה שנים ומשם השיג הבעל מכתב ממנה והשתדל בגינה שחופש ינתן לה ולא עלתה בידו וזהו ארבעה שנים חדלה מלכתוב ודרש בעלה אצל השר מגובערני לידע היכן מקומה והשיג תשובה לגודל חטאה נפסק לה שמה במקום המשפט לשלחה עוד הלאה למרחק רב ולא תשוב עוד לארץ מולדתה ולאשר כי אשה זו נאסרה לבעלה הכהן כי נשבתה בין העכומ"ז מחמ"נ ואין תקוה שתשוב עוד לביתה. ואין לעכב הגט בשביל שאין לו הכתובה כמבואר באה"ע סי' קי"ט. והשליש בטוחות כפי ראות עיני ב"ד וועכסיל ע"ס מסוים וגם כ' על הבית בזאלשין. גם ציוה לסופר לכתוב גט וביד שליח ובעידי הרשאה וכשתבא לביתה תקבלנו. לזאת יש להתירו בהיתר ק"ר ועלו בהסכמה אתו גדולי הדור הגאון רשכבה"ג ר"י מקוטנא והגאון הגדול מוהרח"א מקאליש. ובא האיש לפני ובקשני לבקש ממני להסכים בשריותא ליקח אשה על אשתו כשיהי' לו חתימת ק"ר:
תשובה. א) מתחלה רציתי לסלק עצמי מזה אך יש לו קרובים בפה והפצירו בי ולזאת אודיעהו אשר לדעתי נראה נכון להחמיר עליו שיזכה לה גט ג"כ דהנה מבואר בש"ע סי' ק"מ סעיף ה' באשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש אוסרין ושיטה זו היא שיטת המהרי"ק בשורש קמ"א וחש לשיטת הרי"ף דאינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה ואף לענין איסור דידי' שלא לישא אשה על אשתו כ' אם נאמר שגם כשאסורה לו אסור בשתי נשים ומשום זיכוי הגט ע"י אחר לא נתקן האיסור דסוף סוף עדיין היא א"א עד שיגיע גט לידה. אמנם שיטת המהרי"ק שם להקל לו בלי היתר ק"ר כלל רק סובר כיון שאסורה לו עולמית מאחר שזינתה והמירה לא מקרי שתי נשים רק כשמותרים לו אבל כשאסורה לו נהי שמקרי א"א לחייב הבא עלי' אבל פשיטא דאין זה אשתו לענין זה. ע"ש. הרי בנ"ד באחת מיקל כשאסורה לו רשאי לישא אחרת ובזה החמיר של"מ זיכוי גט ע"ש אמנם דברי מהרי"ק תמוהים מאוד שהחמיר כ"כ אף בזיכוי שלכמה ראשונים רק בתן ס"ל להרי"ף לא בזכוי. אמנם זקני הרמ"א שהביא כאן שיטת מהרי"ק ובסי' א' במומרת מזכה לה גט וביאר בבית מאיר דרק להתיר א"א חש לחומרת המהרי"ק ולחוש לשיטת הרי"ף ואף בזכוי אבל לענין חר"ג נהי שמהרי"ק מחמיר מ"מ סומך הרמ"א על רש"י ותוס' ורא"ש ור"ן ובעה"מ ורמב"ן ומרדכי שחולקים על הרי"ף גם בתן. מכ"ש בזכוי שלכמה ראשונים גם הרי"ף מודה בזכוי וכמבואר ביו"ד סי' רט"ז וכמעט המהרי"ק יחידאי וסגי להחמיר משום חומר א"א אבל לא לענין חר"ג ע"ש בבית מאיר שכ"כ בקיצור. ולפי"ז י"ל שמשום זה כשנאסרה עליו אין מתירין לו לישא אשה על אשתו כשיטת המהרי"ק כיון שיש עצה ע"י זכוי גט או ע"י היתר ק"ר כשצווחת שא"ר בגט ולהכי לא רצו הפוסקי' להקל בזה בלי זכוי או ק"ר. מיהת לפי שיטת הב"מ ומסתבר כוותי' ראוי כאן שיזכה לה גט והי' ראוי שיהי' סגי בזה רק אף אם נחוש למהרי"ק שכ' שלדעת הרי"ף לא הועיל בזה ולחוש למחמירים לבלי לישא אשה על אשתו הנאסרת עליו רק בהיתר ק"ר. מיהת ראוי לחוש לרוב פוסקים שסגי בזכוי גט ולהם בודאי חר"ג בתוקפו ולמה נתירו כיון שיש עצה בלי להרוס את חר"ג רק שיזכה לה גט. א"כ ראוי לחוש לדבריהם ולצוות לו שיזכה לה גט. ואח"כ למסרו להוליך ג"כ. ובמומרת כ' המהרי"ק שראוי לעגנה אבל כאן נשבתה בין העכומ"ז ולמה תתעגן. ובנ"ד שאין בידה בדינא דמלכותא לבוא למדינתינו לקבל גיטה וגם שליח לקבל משליח בעלה א"י לעשות כמבואר בש"ע סי' קמ"א ושליח להביא לה מרחק רב לא בנקל תשיג. ודאי זכות גדול לה הזכוי גט. וגם שאונסין אותה לזנות ולפעמים סופה ברצון ומוטב לה שתהי' פנוי' ולא א"א והוי זכות גדול וא"כ ראוי לעשות כן. וע' תשו' ברית אברהם סי' צ'. ובגוף הדין באשה הנאסרת אי מקרי זכות הביא הגאון מהר"ל מפלאצק בשם הגאון הנורא רבי ר' שמעלקא זצ"ל מנ"ש להוכיח מתוס' גיטין ל"ג שהקשו בביטל שלא בפני השליח מבוטל א"כ תמיד יחפה על ב"א שישלח גט ויבטל והא בנאסרת זכות הוא לה ותתגרש בקבלת השליח ולא מצי לבטל ונהי שיצמח חוב שלא נימא אפקעינהו מ"מ הא גוף הדבר זכות וכמ"ש הר"ן בהא דכותבין פרוזבול ע"י שמקנה קרקע ע"ש בגיטין ל"ז וע"כ באשה הנאסרת לא מקרי זכות והשיב הגאון מפלאצק שבידו להתנות שלא תתגרש עד שיבא הגט לידה ובודאי יכול להתנות שהרי בנתן לידה ג"כ מצי להתנות כרצונו ובזה פירש דברי הר"ת שכ' אי ידעינן שלהכי נתכוין לא מפקעינן וקשה מנא ידעינן דלהכי נתכוין הא לא נקטלה דשמא לא נתכוין לכך ולפי"ז ניחא דממ"נ אם נותן לה סתם מתגרשת מיד ואם התנה שלא תתגרש עד דמטי לידה ע"כ ידע שזינתה דאל"כ למ"ל לפרש הרי בלא"ה אינה מתגרשת עד שיבא גיטה לידה וע"כ שידע מזנות ולא מפקעינן קדושין ופח"ח. נמצא מהר"ת ראי' שבזינתה זכות היא לה שתתגרש:
ב) הן ק"ל בקדושין ד' ס"ג מה לסקול על ידו רב אמר נאמן לאוסרה אבל לקטלא לא הימנוהו ור' אסי אמר סוקלין לכולהו מלתא הימנוהו לאב ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין אמר ר' אסי שמעתתא דידי מרפסין איגרא מה במקום שבא לכנוס כונס אמרת סוקלין במקום שאם בא לכנוס אינו כונס א"ד שסוקלין. וק"ל הא במקום שאינו כונס הוי כנאסרה לו וזכות הוא לה שתתקבל גט ואי ישלח גט ביד שליח להולכה צריך להתנות שלא תתגרש עד דמטי לידה וא"כ הוי התראת ספק שמא ישלח גט ויבטלנו וכאן לא נדע דלהכי נתכוין דנוכל לומר שלא ידע מזנות ומ"מ התנה שלא תתגרש עד שתשיג הגט כיון שא"נ לכנוס וג"כ אסורה בלעדי הזנות וזכות הוא לה ומוכרח להתנות וא"כ הוי הת"ס. ועתו"ס גיטין ל"ב ד"ה ורב נחמן דבפני ב' לר"ש ובפני חד לר"נ גם לרבי אמרינן מה כח ב"ד יפה ומטעם אפקעינהו ומה מרפסין איגרא הא כן ראוי להיות במקום שא"נ לכנוס לא נסקול מטעם הת"ס. וכן ק' על רב למ"ל לומר לקטלא לא המנוהו ת"ל דהוי הת"ס והר"א הובא בבעה"מ כ' שכל הסוגיא באמר קדשתי וא"י למי וא"כ הוי הת"ס. וי"ל דס"ל לרב ור"א התראת ספק שמה התראה. אמנם נראה דרב מצי סבר ל"ש התראה ונקט מטעם לקטלא לא המנוהו דסובר מה דחיישינן ליצרו תקפו ול"א שמירתת מטעם שאב לא הוי עדיף אצלו משאר ע"א ואם יכחישנו מה בכך יהי' חד מוכחש מחד ולא מירתת בשביל זה וכ"ז אי לקטלא לא מהימן אבל אי מהימן לקטלא א"כ נתנה התורה לו נאמנות כתרי סהדי למסקל על ידו ודאי מירתת להיות מוכחש ממנו (וע' מקנה בק"א) רק כיון דלקטלא לא מהימן אינו מירתת ויצרו תוקפו וא"נ ליכנוס וא"כ רק הת"ס כיון שבל"ז נאסרה ורק משום דלקטלא לא מהימן להכי נקט רב כן. ולפי"ז יתיישב קו' הפנ"י על הרמב"ם שפוסק בע"א אומר חתיכה זו חלב לוקה מי שאכלה אח"כ מטעם שאתחזק ע"י א"כ מ"ט דרב למה לא סוקלין מטעם דאתחזק וסוקלין על חזקות וע"י ע"א מקרי אתחזק. והפנ"י תי' כיון שחידוש מה שאב מהימן אין לך אלא חדושו ולא שנימא אתחזק ולפי"ז י"ל רק באומר א"י למי הוי חידוש אבל באומר למי מהימן מטעם בידו כקו' התוס' רק בא"י למי אין בידו זאת דקדושין צריך עדים הוי חידוש ול"ק קו' התוס' שם גם מה שהקשו מקרא די"ל שם באומר למי ואמרינן אתחזק ומזה י"ל יצא לרבינו אפרים דמיירי בא"י למי ול"ק קו' בעה"מ. אמנם דברי הפנ"י דחוקים. והי' אפ"ל שע"א מהימן באמתלא והוי הת"ס רק הרמב"ם לשיטתו דשמי' התראה והנוב"י כ' שרק למלקות אבל למיתה ס"ל ל"ש התראה גם י"ל הגמ' כאן למ"ד ל"ש התראה ויש לעיין בזה. אבל לפי מ"ש י"ל כיון דלא מהימן כתרי סהדי ולא מירתת מיני' וא"נ לכנוס הוי הת"ס ונהי שראוי ליקטל מטעם אתחזק מ"מ מיפטר מטעם הת"ס ול"ק קו' התוס' מקרא דמה"ת אין עצה דרק רבנן אפקעינהו לקדושין משא"כ מה"ת ולא הוי הת"ס כלל גם מה"ת מהימן לכנוס ג"כ. ולפי"ז שפיר כתב הר"א דמיירי בא"י למי דאז הוי הת"ס אבל באומר למי סוקלין מטעם אתחזק ול"ק קו' בעה"מ עליו וכ"ז לשיטת הפוסקים דבנאסרה הוי זכות:
ג) איברא נ"ל לפרש דברי ר"ת אי חזינן דלהכי נתכוין לא אפקעינהו שהקשה מנא ידעינן דהנה מקשינן בשם הגאון העצום רבי משולם זצ"ל מפ"ב על קו' תוס' דישלח גט ויבטל הא לפמ"ש הר"י קורקס ליישב הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות בשלח שליח לתרום ולא שינה השליח וביטל המשלח השליחות דלא בטל ותמה הראב"ד דבירושלמי מחלק בין שינה ללא שינה אליבא דר"ל אבל למה דקיי"ל כר"י בקדושין דנ"ט ר"פ האומר דאתי דבור ומבטל דבור א"כ תמיד בטל השליחות ותי' הרי"ק כיון שבתרומה עתיד הכרי זה לתרום לא דמי לקדושין וגירושין שתלי בהקפדתם ויכול לבטל בדבור לחוד אבל כאן סופו לתרום הוי השליחות כמו מעשה ולא מהני גם לר"ל לבטלו בדיבור א"כ באשתו כשזינתה סופה להתגרש ולהרמב"ם כופין ולתוס' זבחים ד"ב לתי' השני שאין כופין מ"מ מ"ע שיגרשנה ובודאי דמי לתרומה שאינו מקפיד כ"כ והוי כמעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה והיאך יועיל ביטול השליחות. ונראה דבש"ס דילן בקדושין פ' האומר איתותב ר"ל מהשולח גט לאשתו ושלח אחריו שליח או הגיע בשליח ואמר גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל ע"ש ובירושלמי קמותיב על ר"ל מהא דבראשונה הי' מבטלו בפני ב"ד והתקין ר"ג הזקן כו' ע"ש בגיטין פ"ד ה"ב ופתר לה בב"ד שכחו מרובה ומצי לבטל שליחות ע"ש. וי"ל ש"ס דילן ג"כ הכי ס"ל ולפי"ז י"ל עצה לבטלו בפני ב"ד וי"ל כיון שכח ב"ד יפה מצי לבטל אף ששליחות הגט בזינתה אלים כמו תרומה כיון שעומדת להתגרש מ"מ בפני ב"ד מצי לבטל כמו לר"ל דלא מבטל דיבור ובפני ב"ד יכול לבטל. גם י"ל דמבואר בש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ב שמצי לבטל בכתב והוי מעשה ומוציא מידי מעשה ג"כ כ"ש מזה. ולפי"ז שפיר כתבו תוס' אי לא מבטל בפני ב"ד בזינתה לא מועיל כיון שעומדת להתגרש והוי כתרומה ורק כשביטל בפני ב"ד או בכתב ולמה עשה כן הא סגי באמירה בפני שנים וע"כ שידע שזינתה א"כ להכי נתכוין ולא אפקעינהו ויש עדיין לומר דכיון שלא ידע שזינתה מצי לבטל כיון שאצלו לא הי' נודע שמוכרח לגרשה ולא דמי לתרומה ול"ק קו' הגאון הנ"ל ואפשר דנתברר שהי' סופה להתגרש ואלים. ולפמ"ש יש ליישב ולומר הכל כסגנון הנ"ל ליישב כל הני קושיות שם בקדושין בדרך זה שהוי הת"ס דהי' מוכרח בפני ב"ד וכמו בסגנון הנ"ל כמובן. ולפי"ז י"ל שיטת הרא"ש נז' בשטמ"ק כתובות ד"ב שתי' קו' תוס' על ר"ל דס"ל בגיטין י"ז דתקנו זמן בגיטין משום פירי ולא משום ב"א כר"י דזנות ל"ש למה תקנו בתולה נשאת ליום הרביעי לחלק דבארוסה שאין הבעל משמרה שכיח ותמוה מגיטין דכ"ח דפריך לר"ל ארוסה ל"ל פירי והא בארוסה מודה לר"י ולפי"ז י"ל דהגרע"א הקשה למה תקנו זמן הא יש לו עצה לחפות ע"י שישלח לה גט ויבטלנו בשלמא בנשואה י"ל אאעבב"ז אבל בארוסה קשה. וצ"ל דחזינן דלהכי נתכוין והיינו כיון שבטלו בפני ב"ד ולא אפקעינהו וזהו לר"י אבל ר"ל ס"ל לא אתי דבור מבטל דבור וע"כ רק בפני ב"ד. א"כ בארוסה יש לו עצה רק צ"ל דכדין יחפה וא"כ שוב לא צריך ע"ז לר"ל זמן ודו"ק. אך לשיטת הנ"י שכ' הא דכשר גט בלא זמן מטעם אפקעינהו א"כ כשם שיתן גט בלא זמן ולא יחוש על ב"ז כך מצי לשלוח גט ולבטל. וצ"ל דס"ל כתי' תוס' דאי להכי נתכוין לא בטיל משא"כ בגט בלא זמן לא נדע למה נתכוין ולפי"ז י"ל כשזינתה ויתן אח"כ גט בלא זמן לא אפקעינהו ג"כ דחזינן דלהכי נתכוין והא דתקנו זמן כדי שלא תטעון שנתגרשה מקודם ול"ק על הנ"י הא כדין יחפה גם מה חפוי שייך כאן שאפקעינהו ובאמת מגורשת ועמד ע"ז בחדהרי"ם ולפי"ז נראה דכיון שגירש אחר שזינתה לא הפקיע כה"ג וצריך זמן שלא תטעון שמקודם נתגרשה:
ד) גם י"ל קו' החהרי"ם וי"ל דתקנו זמן לבל תסמוך ע"ז שיתן גט בלא זמן ותטעון שמקודם נתגרשה ולא תירא מעונש ותבוא לזנות ולהכי תקנו שיהי' זמן וישמרו עצמם מלזנות תחת בעליהן. ויש לפרש לפי"ז דברי תוס' גיטין י"ז שהקשו על ר"ל מבתולה נשאת והוכיחו רק בעדים והתראה לא שכיח ומסתברא דטפי איכא למיחוש לשמא תזנה משמא זינתה. ובמהר"ם שי"ף כ' שזהו תי' על קו' התוס' והניח בצ"ע למה בכתובות מקרי שמא תזנה ובאבני מלואים סי' קכ"ז מפורש כן תי' תוס' דשם בכתובות חיישינן שמא תזנה אחר החופה ודוחק. והגאון ר' ענזיל הקשה מיבמות ע"ש. לזאת נראה דתוס' מתכוין בכאן לחזק הראי' דרק בעדים ובהתראה לא שכיח ומסתברא הוי לחזק הקו' דכאן בגיטין הוי שמא תזנה היינו שהי' ראוי לתקן זמן ולחוש פן בלי זה תסמוך עצמה שיחפה עלי' ולא תירא מלזנות וראוי לעשות גדר ע"ז. משא"כ שם בהך תקנה לא נתקן זאת ע"י שתנשא ביום ד' דבידה לטעון ברי שקודם אירוסין זינתה ותהי' מותרת וכמבואר בש"ע אה"ע סי' ס"ח רק התקנה שמא זינתה ולא תטעון טענת ברי א"כ שפיר טפי ראוי למיחוש לשמא עי"ז כשלא נתקן זמן תבא לזנות ולמה ר"ל ס"ל דל"ש ולא תקנו ושם תקנו ליום הרביעי וע"כ מטעם בעדים ובהתראה לא שכיח. וז"ב. וקו' הגרע"א י"ל דר"י מנגיד מאן דמבטל גיטא וע' תשו' בית אפרים מ"ש בזה. (ובחדושי על התורה כתבתי לפרש דברי מדרש לא נתקררה דעתו של דוד עד שהגיע לפרק בתולה נשאת דהנה בגמ' מבואר לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה רק להורות תשובה. ולא נתקררה דעתו עוד בזה דזנות לא שכיח ולא צריך לחטוא כדי להורות תשובה על מידי דלא שכיח רק כשהגיע לפרק בתולה נשאת ותקנו זמן וצ"ל כמ"ש תוס' בלא עדים והתראה שכיח והוצרך להורות תשובה ונתקררה דעתו]:
ה) גם י"ל דברי נמו"י שכ' בגט שאב"ז מטעם אפקעינהו כוונתו שלא אפקעינהו לקדושין למפרע רק מיום גירושין וכשיטת האספ"ז בכתובות [וע' טו"ג במס' גיטין ע"ג שפי' דבריהם עפ"י אבני מלואים שכ' שקדושין לזמן לא מהני כיון שאשה צריכה להיות כהפקר כשנתקדשה וכשהפקירה עצמה הוי לעולם משא"כ היכי שתלו בדעת רבנן בידם להתרצות על זמן וזה רק אי בכחם להפקיע גם למפרע ותלו בדעתם ע"ש] וי"ל הנמו"י סובר כשיטתם אבל לכמה פוסקים שעקרו תמיד למפרע שפיר ל"ל סברת הנמו"י דיעשו כל בעולתו ב"ז לומר אפקעינהו ולהכי האריכו אחרונים ליישב קו' הנמו"י באופנים אחרים ע' קצה"ח ונה"מ סי' ל' ולפי"ז להנ"י שעקרו מכאן ולהבא כדי שלא יעשה בעילתו ב"ז בארוסה י"ל שפיר עקרו למפרע. ויקשה למה משום ב"א ניחא בארוסה הא כיון שעקרו כדין יחפה ומה חפוי שייך ולמה צריכים לתקן זמן יעקרו הקדושין למפרע בארוסה כשאין בו זמן כיון דל"ש משום ב"ז. וי"ל למ"ד משום ב"א ס"ל דלא צריך לאפקעינהו מטעם דליתא בדו"ח כשאין בו זמן דלענין דו"ח י"ל כמ"ש הקצה"ח סי"ל דכשעדים אמרו היום לוה א"צ דו"ח ובשעה שחתמו הוי כמעידים בפני ב"ד היום לוה רק בזה לא מתורץ עדיין דמ"מ הוי עדות שאאי"ל כיון שאב"ז וענה"מ וע"כ משום עשאאי"ל צריך לומר אפקעינהו וי"ל דסובר כשיטת הנוב"י דבד"מ מה"ת א"צ להיות יכול להזימה וקדושין וגירושין שצריך להיות יכול להזימה מטעם שדשב"ע ילפינן דבר דבר מממון וא"כ מה"ת א"צ להיות בהזמה ולא צריך לאפקעינהו כלל ושפיר שוה נשואה וארוסה. ולפ"ז ל"ק על הרא"ש שכ' דר"ל מודה דבארוסה שכיח זנות כיון שאין בעלה משמרה מ"פ ארוסה מי אית לה פירי הא בארוסה מודה ר"ל לר"י די"ל לר"ל שפיר פריך דמה דא"צ מה"ת בממון שיהי' יכול להזימה כ' הנוב"י סי' ע"ב דממשפט אחד רק לדו"ח שוין ד"מ לד"נ ולא לענין הזמה והזמה כ' התוס' סנהדרין דעיקר דו"ח בעדים זוממין כ' וילפינן מיני' ונ"ל כיון דקיי"ל עדים זוממין קנסא וממון מקנסא לא ילפינן להכי לענין לשלם כאשר זמם בקנס צריך להיות י"ל משא"כ בממון ע"ש ולפי"ז מ"ד משום פירי הוי ר"ל וס"ל לאו שאב"מ לוקין בפסחים דף ס"ג ולדידי' עדים זוממין ממונא כמו לר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקין ס"ל ע"ז ממון דיליף ממוציא ש"ר וע"ז ללקות על לאו שאב"מ ואי מש"ר קנס ע"ז יוכיח וכיון שסובר שהוי ממון שפיר ילפינן כל ד"מ מעדים זוממין שצריך להיות מה"ת יכול להזימה. וע"כ באין בו זמן כשר מטעם אפקעינהו ובנשואה צ"ל דלא שכיח דלא הפקיע למפרע משום ב"ז אבל ארוסה מצי לעקור למפרע ונהי דשכיח למה תקנו זמן ושפיר פריך לר"ל והבן:
ו) עוד נ"ל ליישב דברי הרא"ש דגם הרא"ש סובר כתי' התוס' לחלק בין עדים והתראה דלא שכיח בין בלא עדים רק הי' ק"ל קו' הפלאה דמ"מ תרצה לחפות על בני' שלא יהיו ממזרים כמ"ש תוס' גיטין י"ח וע"ז כ' דלא שכיח משום שבעלה משמרה ובארוסה שכיח אבל רק בלא עדים והתראה וצריך תקנה ליום הרביעי לבל יתקרר דעתו משא"כ זמן לא צריך כי בארוסה לא שייך לחפות על בני' שלא יהיו ממזרים דלא שכיח שתתעבר דחזקה אשה מזנה מתהפכת ומזנה כמבואר בכתובות דל"ז דאנוסה ומפותה יארסו מיד וזהו רק בארוסה משא"כ בנשואה תוכל לתלות בבעל ואינה מתהפכת וכמו שפריך בחולין במכה אביו דלמא לאו אביו הוא והוכיח מזה דאזלינן בתר רוב ולא משני משום מתהפכת דבנשואה לא יאמרו כלל שזינתה דתולין בבעלה ואינה מתהפכת וכיון שאינה מתהפכת וכשתלד יבואו עדים בלא התראה ויעידו שזינתה ויהיו מרננין על בני' שהם ממזרים כיון שיודעין שזינתה וירצה לחפות להכי צריך לומר דלא שכיח כלל משום שבעלה משמרה אבל בארוסה חפוי על בני' לא שייך דמתהפכת ולא תלד כלל אבל זנות בלא התראה שכיח כיון שאין מי לשמרה והוצרך לתקנה דיום רביעי ולא קשה גם כן מיבמות דף ל"א ועיין בחרע"א וזה פשוט:
ובזה נראה לישב פי' המשניות להרמב"ם שהביא טעמא דר"ש שמכשיר גט שנכתב ביום ונחתם בלילה דזנות בין יום ללילה לא שכיח ותמוה הא ר"י אמר לקמן דף י"ח שמכשיר ר"ש אף מכאן ועד עשרה ימים ולפי"ז י"ל רק לבל יקשה לר"ש מתניתין דתקנו דבתולה נשאת ליום רביעי דלא פליג ר"ש כלל ולא נמצא שום תנא שפליג על תקנה זו ולמה לא פליג ר"ש שם כיון דלר"ש לא שכיח ועמד ע"ז הגרע"א ומשום קו' זו תי' רק בין יום ולילה מכשיר ר"ש דבזמן מועט לא שכיח משא"כ שם זמן מרובה בין אירוסין לנשואין יב"ח ולא ס"ל כתי' התוס' בעדים ובהתראה ל"ש משום קו' הפלאה יחפה טל בני' ממזרים ואין לומר כתי' הרא"ש דבארוסה שכיח דר"ש קפסיק ותני ומכשיר אף בארוסה אמנם י"ל בארוסה רק בלא עדים והתראה ס"ל שכיח כיון שאין יראת עונש ואין מי לשמרה אבל בעדים והתראה לא שכיח ול"ש לחפות על ב"א ואי משום שמא יבא לחפות על בני' לא שייך בארוסה מפני שמתהפכת ומזנה וכמ"ש בתי' הרא"ש הנ"ל. אמנם י"ל ר"ש לל"ב ביבמות דס"ז ע"ב ס"ל חייש למיעוט והו"ל לחוש למיעוט שאינה מתהפכת יפה יפה דעכ"פ מיעוט מתרמי כן גם לר' יוסי בכתובות דל"ז. ולפי"ז לא נשאר לר"ש לתרץ רק לומר שרק מכשיר בזמן מיעוט אבל ר"י מצי סבר כל"ק שם דר"ש ל"ח למיעוט וי"ל לר"י ניחא מתניתין דבתולה נשאת גם לר"ש כתי' הרא"ש דבארוסה ובלא עדים והתראה שכיח משא"כ לחפות שלא נקטלה ל"ש כיון דבעדים והתראה ל"ש ולחפות על בני' ס"ל לר"י דמתהפכת ומזנה ולמיעוט לא חייש ר"ש ושפיר מכשיר אף בעשרה ימים והרמב"ם ס"ל כלישנא בתרא שם וס"ל דר"ש חייש למיעוט וא"כ חיישינן שמא לא תתהפך יפה והו"ל לתקן זמן כדי שלא יחפה על בני' ממזרים וע"כ רק מחלקינן בין יום ולילה לזמן מרובה ומיושב דברי הפיה"מ והבן:
ז) הן ק"ל מה שתי' תוס' לחפות על בני' ממזרים יקשה לר"ה דנאמנת גם שלא בפניו לומר גרשתני א"כ מה הועילו חכמים בזמן שתקנו הא יכולה לטעון גרשתני ותי' הפנ"י שקבלה התראה והתירה עצמה למיתה וא"י לומר גרשתני ע"ש אבל בלא התראה יש לה עצה שתאמר שנתגרשה ומה הועילו בזמן. ונראה דרק נאמנת לר"ה מטעם שא"י להעיז ואיך תעיז לומר כן וכיון שלא תעיז שפיר הועילו בזמן רק קו' הפ"י דמ"מ הוי הת"ס שמא תעיז ותאמר גרשתני ונאמנת ולא קטלינן לה וצ"ל מטעם קבלה התראה אבל באמת לא תוכל להעיז ואין לה עצה זו כלל ושפיר הועילו חכמים בזמן וז"פ. אמנם מה שתי' תוס' לחפות על בני' ק"ל הא ספק ממזר ג"כ אסור וי"ל דיהי' ס"ס שמא מבעל ובצנעא בא עלי' ושמא נתגרשה והוי ס"ס ולפי"ז בארוסה ל"ש לחפות על בני' כיון שמספק יהיו אסורים אך בארוסה שייך תי' שני שבתוספות שמא יחזירנה אח"כ רק לבה"ג נסתר זה דס"ל בראוהו רק כדרך מנאפים מותרת לבעל ולראות כמכחול לא שכיח כלל ומותרת לו והוצרך לתי' שמא יחפה על בני' ממזרים אבל בארוסה מודה בה"ג כמש"ל וי"ל שלא יחזירנה ושני תירוצים צריך. ולפי"ז הרא"ש ס"ל ג"כ כתוס' רק ק"ל שמא יחפה על בני' ממזרים ותי' בעלה משמרה ובארוסה מספק יהיו אסורים רק לר"י ס"ל תקנו גם בארוסה משום שמא יבנה ביהמ"ק ויהי' נ"מ למיתה משא"כ לר"ל דל"ש בהתראה ול"ק כל קו' עליו וי"ל תוס' גיטין מסתברא לחלק בין זינתה לשמא תזנה ס"ל ג"כ כתי' הראשון רק לבל יקשה שמא תחפה על בני' ממזרים תי' לשמא זינתה לא חיישינן ול"ק מיבמות דקדושין הוי שמא תזנה ומה קאמר שם בגמ' דלא תקנו זמן בקדושין הניחא למ"ד משום פירי הא בקדושין לשמא תזנה גם ר"ל חייש וראוי לתקן זמן ע' הגהות לא"מ סי' קכ"ז וי"ל דבארוס' כיון דבהתרא' לא שכיח ולחפות על בני' ממזרים לא שייך דמספק יהיו אסורים דבארוסה לא הוי ס"ס שאין לתלות בבעל כלל. ונגד להחזירה י"ל סוברים דג"כ לא שכיח כיון שהארוס יודע שהי' אחר קדושין ומאוסה לו כמבואר ביבמות דל"ו דסוטה מותרת להתייחד דמאוסה בעיניו אך לכאורה מספק ראוי לאוקמי על חזקת כשרות כתי' תוס' אך לשיטת מהרי"ט הובא בש"ש ש"י פי"ח בנתקדשה קדושי דרבנן יצאה לגמרי מחזקת פנוי' וכיון שפנוי' לכ"ע איסור דרבנן ראוי שתאבד חזקת כשרות אך נוקמי על חזקת פנוי' ואפ"ל הרי נתקדשה לפניך כמו שכתבו תוס' הרי גרושה לפניך:
ח) עוד נראה ליישב דברי הרא"ש דהנה בהלכות קטנות שאלה כ"ט הביא לחקור במקדש אשה שאמר הרי את מקודשת לי שאסרה אכ"ע כהקדש שיועיל שאלה שיתשל עצמו ע"ז כשקידש ואמר שאר לשונות לא מהני שאלה כמו שלא אמרינן בשאר לשונות ותפשטו קדושין בכולהו רק בלשון קדושין כשאומר מקודשת לי ראוי שיועיל שאלה והניח בצ"ע ע"ש ואין לסתור מנזיר די"ב בשלח שליח לקדש אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים ואין עצה ליתשל די"ל דחיישינן פן קידשה בשאר לשונות. אך נימא ס"ס על כל אשה שמא לא קידש קרובותי' ושמא בלשון קדושין ולתוס' מטעם קנס ניחא ואפ"ל דאה"נ רק בלא שאלה אסור ול"ק קו' תוס' שמועיל חזקת פנוי' די"ל שהוי דשיל"מ דלא מהני לא רוב ולא חזקה ול"ק קו' התוס' ודברי רמב"ן שם של"מ חזקת קרובים לה י"ל מטעם יש לו מתירין ול"ק קו' נוב"י חיו"ד סי"ו והא דפריך שם מקן י"ל גם שם יש לו מתירין גם שם בגמ' לר"י ור"י בפסחים ד"ל לשיטת הרמב"ן שם חולק על כללא דדשיל"מ. ואפשר בזה ליישב שיטת הרמב"ן שכ' דמכירת שטרות מה"ת דבקדושין מ"ח בהתקדשי לי בשטר מוקי בשט"ח דאחרים וע"כ דהוי מה"ת ותמוה הא גם במעמ"ש פליגו ומעמ"ש תק"ח גם שיטת הרמב"ן מעמד שלשתן יכול למחול ותמוה קו' תוס' גיטין י"ג א"כ במעמד שלשתן ליפלגו אי סמכה דעתה ונראה דתוס' הקשו למה לא סמכה דעתה כיון שמחויב מטעם דינא דגרמי וי"ל אף כששאל מ"מ הכסף קדושין נחלט לה שכמו תרומה שבא ליד כהן לא מהני שאלה להוציא מהכהן וע' ש"ך סי' רנ"ה ונוב"י יו"ד מה"ת סי' קנ"ד הה"ד לא מהני להוציא ממנה ע"י שאלה וא"כ שפיר כיון דהשטר בידה והוא א"נ להוציא ממנה ושטר עומד לגבות כגבוי ומוציא הכסף מהלוה אבל אי ימחול ותבא לגבות ממנו מכח דד"ג אז יפטר כיון שבידו שישאל על הקדושין ומהימן להחזיק ואזדא סברת הנוב"י ומיושב קו' התוס'. ולפי"ז שפיר הוכיח הרמב"ן מכ"ש מה"ת דאי רק דרבנן א"כ אי יתשל לא תוכל לגבות מבע"ח כיון שבאה לגבות ממנו מחוב שמגיע לה ע"פ תק"ח דמכ"ש רק דרבנן וא"כ אולי באמת מתחרט והוי נגדה רק ספק דרבנן וכשבעל יתבע מבע"ח הוי לבע"ח ספק דאורייתא כיון שמה"ת מגיע לו חובו ומוכרח לשלם לו א"כ ע"י שאלה אי מתשיל עצמו לא תגבה כלל ובלא שאלה א"כ מחויב מדד"ג לשלם ולמה ס"ל למ"ד שאינה מקודשת דלא סמכה דעתה הא דנין דד"ג ואי שמא יתשל עצמו הא א"כ אף בלא הא דשמואל ובלא מחילה לא תשי מהבע"ח כלל ומה ענין לדשמואל וע"כ דמכ"ש מה"ת וא"כ הבע"ח נגדה ג"כ ספק דאורייתא ועל"ג כגבוי וא"נ שמתחרט להוציא ממנה וגובית מבע"ח רק לא סמכה שמא ימחול ומטעם דד"ג יפטר ע"י שאלה ולפי"ז ל"ק קו' תוס' על הרמב"ן במעמ"ש ליפלגו בדשמואל דמעמ"ש רק דרבנן וא"כ אי יתשל אזי הבע"ח מוכרח לשלם להבעל שנגדו ספק דאורייתא שמא מתחרט. ונגדה רק סד"ר כיון דמעמ"ש דרבנן ואין ענין לדשמואל ובלא שאלה שפיר סמכה דעתה אי ימחול מחויב מטעם דד"ג ודוק:
ט) ואם נאמר כשיתשל תצטרך להשיב הכסף קדושין י"ל לישב בסוגיא דשליח נעשה עד קדושין דמ"ג רב אמר שנ"ע ופריך מאומר לג' צאו וקדשו אשה אחד שליח וב' עדים ובה"א כולם שלוחים וא"ש נ"ע ע"כ ל"פ אלא בג' אבל בשנים מודים ותיובתא דרב והק' תוס' ת"ל מב"ה קשיא לרב ונראה דהמקנה הקשה הא הוי עדות שאאי"ל דתמיד יהי' הכחשה והזמה בב"א אך י"ל כיון דשליח עושה שליח לא מקרי הכחשה דהמעשה יכולה להיות אמת ששלח שליח לקדשה אבל בקדושין אין שליח עושה שליח ע' אה"ע סי' ל"ה ס"ו וא"כ הוי הכחשה והזמה בב"א. ומ"פ לרב שמיירי בגווני דשע"ש מקדושין דאין שע"ש. וי"ל דעדי קדושין לא דמי לד"נ דזנות בעדים והתראה לא שכיח והא דר"ע מדמי לד"נ משום דחייש למיעוט שמיעוט הוי בהתראה והוי כד"נ משא"כ לדידן דל"ח למיעוט ולד"מ נמי לא דמי כיון דליכא כתובה והוי רק איסורין ולא בעי דו"ח אמנם הא נ"מ לכסף קדושין להלק"ט דאי יתשל תוכרח להחזיר ודמי לד"מ וצריך להיות יכול להזימה אך ב"ש ס"ל אין שאלה בהקדש והה"ד בקדושין ולהכי פריך רק מב"ש:
ובזה אפ"ל דברי מהרי"ט ריש קדושין שכ' אהא דאי תני קונה ה"א בע"כ מטעם ספק פן נתרצה והקשיתי הא מתניתין לא מיירי בקדושי ספק רק בקדושי ודאי דלקמן די"ב פריך לשמואל דקדשה בתמרה חיישינן שמא ש"פ במדי ממתניתין בשוה פרוטה ומשני מתניתין בקדושי ודאי. וא"כ האיך הו"א בע"כ שרק קדושי ספק שמא נתרצה ומתניתין לא מיירי מקדושי ספק וי"ל דהנה שמואל דאמר חיישינן שמא ש"פ במדי ק"ל הא הוי אינו מתקיים שמא יתשל עצמו ותוכרח להחזיר הכסף קדושין ולכמה פוסקים אף בבא ליד גיזבר מהני שאלה ומ"ל אם ירקב או עי"ז תצריך להחזיר ובאינו מתקיים ל"ח לשמא ש"פ במדי וי"ל דאין ב"ד נזקקים לפחות מש"פ ומקרי אצלה מתקיים. ויתיישב קו' ראשונים מהא דקידש בציפתא דאסא בקדושין י"ב דלא חששו לשמא ש"פ במדי דבכלים נזקקים לפמש"פ ולא מקרי מתקיים ולפי"ז יתישב קו' הפ"י על תוס' שכ' דאי קבלה מאחר הוי ב"ש לחומרא לאו להכי איתשל והקשה הא ב"ש אמרו שוה דינר וניחוש לשמא שוה דינר במדי וע"כ רק שיהי' קדושי ודאי וא"כ להכי איתשל ולפי זה יש לומר לב"ש ל"ש כלל לחוש לשוה דינר כיון שלא הוי מתקיים שמא מיתשל דבפחות מדינר ב"ד נזקקים:
[עיין השמטות].
י) אמנם בעיקר דברי הלק"ט אם יכול למיתשל י"ל כיון שהוי לטובתה ומקרי אצלו קבלת טובה כמ"ש זקני הש"ך יו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ג ואין מתירין שלא ברצונה. ולפי"ז אי תני קונה והו"א בע"כ וכשבע"כ לא הוי לטובתה יכול ליתשל ולא הוי מתקיים ולא הי' קשה כלל על שמואל ממתניתין ולא הי' צריך לאוקמי בקדושי ודאי דוקא ושפיר הי' מפרשינן מטעם שמא נתרצה ולפי"ז נראה לישב קו' תוס' מהאיש מקדש די"ל מה שהי' משמע כאן אי הי' תני קונה הו"א בע"כ משום דקשה לשמואל למה קתני בפרוטה ולא הוי מחלקינן בין קדושי ודאי לק"ס רק הו"א שמיירי בע"כ ויכול ליתשל ואינו מתקיים משא"כ שם לא הוי לנו הכרח לאוקמי כלל בע"כ:
יא) אמנם לדברי זקני המהר"ם מפאדוואה שלא מקרי קבלת טובה שיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצית לינשא א"כ ראוי שיועיל שאלה ולדברי הלק"ט ק"ל בגיטין למה תקנו זמן בכל ארוסות הא כשמקדש בלשון הרי את מקודשת לי ורוב עולם הכי מקדשין ומה"ט מבואר בטור אה"ע סי' כ"ז שא"נ האשה לומר שאינה יודעת שהוא לשון קדושין כיון שזהו לשון מורגל והכל יודעין משא"כ בשאר לשונות ולא שכיח כלל לקדש בשאר לשונות וא"כ יש לו עצה לחפות ע"י שיתשל עצמו על קדושין וקפסיק ותני אף בארוסה אף בקידשה בלשון מקודשת ורובא דעלמא הכי מקדשין וא"כ יש לו עצה ולמה תקנו זמן כשמגרשה וי"ל לפוסקים דאיפוך קמייתא ור"ל ס"ל משום ב"א ור"ל ס"ל בקדושין דנ"ט דנתינת מעות ליד אשה כמעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה לדידי' לא מהני שאלה כלל ולפי"ז למ"ד משום פירי שפיר פריך ארוסה מי אית לה פירי דר"י ס"ל משום פירי ולדידי' מצי ליתשל א"כ אף דבארוסה שכיח לא הוצרך זמן דכדין יחפה ע"י שאלה ול"ק על הרא"ש ויל"ע בב"ב דף קל"ד דרמי ר"י אדר"י נימא באומר מקודשת מהימן במיגו דשאלה ואפ"ל זהו טעמא דמ"ד שמהימן למפרע ול"ק קו' התוס' מגיטין דף י"ז:
יב) ויל"ע לדברי הלק"ט בכתובות ד"ו מהו לבעול בתולה בתחלה בשבת והא מקודם שבעל מהני שאלה ואח"כ בודאי לא מהני שאלה כלל דהוי כנשואה לו וא"כ הוי שבות כיון שעי"ז לא מצי ליתשל כמו בזריקה בשבת שמקרי שבות כיון דלאחר זריקה לא מצי ליתשל כמ"ש בתשו' הגאון מהר"ם מינ"ץ סי' ח' ויש להאריך ואכ"מ ולהלכה נלענ"ד ברור שלא מצי ליתשל על קדושין כלל דאף ר"י בקדושין דנ"ט מודה לר"ל דנתינת מעות ליד אשה מקרי טפי מדיבור ולא מהני שאלה כלל רק שם חוזרת שאין חלות למעשה עד הזמן שקבע אבל ודאי מקרי יותר מעשה מדבור ולא מהני שאלה וכמבואר בתשו' משיבת נפש סי' ע"ו שבקדושין לא מהני אמתלא שהוי נתינת מעות כמעשה שלא יועיל אמתלא יהה"ד לשאלה. ודוק:
יג) וקושית הגרע"א בארוסה למה תקנו זמן הא יש לו עצה לחפות שישלח גט ויבטל וכדין יחפה כמ"ש תוס' גיטין דף ל"ג. י"ל פשוט דצריך זמן בארוסה כשמקדש בביאה דביאה אירוסין עושה ולא ישלח גט ויבטל משום דא"א עושה בב"ז ומשו"ה תקנו בכל ארוסה. ולפי"ז ניחא פסק הרמב"ם בפ"י מה"א דביאה אירוסין עושה אף שבקדושין דף י' לא נפשט דמהא דתקנו זמן בארוסה משום קדושי ביאה יצא לו לרמב"ם ז"ל דביאה אירוסין עושה וז"פ:
יד) וקושית הגאון מנ"ש הנ"ל שהק' על תוס' גיטין ל"ג שהקשו שם בביטלו שלא בפני השליח מבוטל הא תמיד יחפה על ב"א והקשה הא בנאסרת זכות הוא לה ותתגרש בקבלת השליח ולא מצי לבטל אפ"ל דתוס' הקשו לשיטת בה"ג דכשמעידים שראו רק כדרך מנאפים ולא עיקר הביאה שהורגין אותה ולבעלה לא נאסרה ולא הוי זכות כלל ולפי"ז ניחא תי' ראשונים שא"א עושה ב"ז ויקשה תינח נשואה אבל בארוסה קשה וי"ל דסוברים בארוסה מודה הבה"ג כמבואר במס' סנהדרין דמ"א נערה המאורסה בסקילה כו' והטעם ביארו אחרונים דנשואה משועבדת לבעלה אין מוציאין ממנו ע"י חזקה שגמר תאותו משא"כ בארוסה וא"כ שוב זכות הוא לה ולא מצי לבטל השליחות ודו"ק:
נשוב לנ"ד כי גם הרב הגאון אמיתי מקוטנא שי' הסכים אתי ואכתוב לו בקצרה מה שכותב בענין זה וז"ל מ"ש כת"ה שנכון לזכות לה גט. הנה לסמוך על זכוי לחוד גם במומרת החמיר הח"ץ בתשובה שלא לסמוך על גט זה להתירה לשוק ואנו אין נוהגין כלל במומרת לרצונה להצריך גט לזכותה ובחדושי לאה"ע הארכתי שגם המצריכים לזכות הגט היינו משום תקנתא דידה להצילה משום איסור א"א לא משום חר"ג ובמומרת לאונסה ושנשבת אפשר דלא מקרי זכות כלל דלא ניחא לה שיהי' חפשי דאם היא אגידא בי' אפשר שישתדל ע"י בקשות גדולות לעשותה חפשי ע"כ בזכוי לחוד בלי היתר ק"ר אין להתירו רק את אשר רוצה כ"ת להחמיר לעשות שליח הולכה גם לזכות בשבילה גט כמו במומר שפיר דמי ונכון עכת"ד וגם הסכים אתי ידידי הגאון מוהרח"א מקאליש שיחי' לזאת נכון שיזכה גט ואח"כ לקחהו ולעשותו שליח הולכה כתשו' ברית אברהם סי' צ' ואח"ז יקבץ היתר מק"ר ואחר שהסכימו לזה גדולי הדור אין לשנות וראיתי לחמדת שלמה סי' ד' מש"כ להתיר בנאסרה בודאי בלי ק"ר והחמיר בזכוי ע"ש שחש לגט מעושה אבל בנ"ד שהסכימו שלא להתיר בלי ק"ר ובהשלשת גט ע"כ יותר טוב ע"י זכוי ואח"כ שליח להולכה והוי כדין וכיון שבלי גט אין מתירין לו ברצון גמור יעשנו כי מה בצע לו אם שליח להולכה לחוד או זכוי וש"ה ע"כ יראו נא מקודם שיקיים כנ"ל ואז ע"י ק"ר להתירו ובאופן בתנאי גמור שישיג רשיון בדד"מ. הנלענ"ד כתבתי:
הק' צא"י יעקב מייזלש