אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

הוריות

עבודה זרה

דף ב.

מתני' התולה בעצמו חייב כו'. ולדידן דקיי"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב נ"מ דלא מצטרף בשגגה זו עם הקהל לשווייה רוב להתחייב בפר העלם דבר וכן אם רוב הציבור עשו ג"כ בהוראת ב"ד אין זה שידע שטעו ועשה מצטרף עמהן וחייב קרבן בפ"ע:

דף ב:

הא בהדיא קתני לה תני והדר מפרש. קשה לי הא ממה דאמרינן לקמן ד' ע"א ולא מיבעי' למ"ד צבור מייתי דמפרסמא מילתא אלא אפילו למ"ד ב"ד מביאי' וכו' וברש"י שם שהרי הי' בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאי' פר, משמע להדיא דטעמא דר"א דהוי ספק משום פרסום מילת' דהביאו פר הצבור או הב"ד, ומשמע באמת דר"א אומר ספק קאי רק על בין שהביאו כפרתן או אפשר דגם בלא הביאו מ"מ מיפרסם דהב"ד מחויבים להביא קרבן, אבל בהורו ב"ד רק למיעוט דליכא קרבן ולא מיפרסמא גם לר"א מיקרי תולה בב"ד, ואם כן מתניתין דהכא דלא מיירי כלל בעשו ציבור רק בעשה היחיד דליכא קרבן פר העלם דבר לכ"ע אתי' והו"ל לש"ס לומר דבתחלה קתני מה דלכו"ע מקרי תולה בב"ד והדר תני באידך מתנ' דבעשו ציבור וחזרו ואח"כ עשה היחיד בזה פליגי ר"ש ור"א, וצ"ע:

דף ג.

מיעוט חלב ומיעוט בדם בתוס' יש להן הגירסא וחזרו ב"ד בהן והורו בדם:

שם רש"י ד"ה וב"ד משלים וכו' ואי קשיא זה שייך לעיל דף ב' ע"ב ברש"י ד"ה אם נפש:

דף ג:

דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו, לשון דבכה"ת כולה לאו דוקא עי' נזיר דף מ"ב ע"א. וכיו"ב בשבועות דף ל"ז ע"א ברש"י ד"ה לא אשכחן:

שם ואלא מאי כל עדת עי' לק' דף ד' ע"ב תוס' ד"ה או ובסנהדרין דף ט"ז ע"ב תוד"ה אחד:

מתני' אבל המוציא מרשות היחיד לרה"ר פטור, לענ"ד נראה מסוגיא דהגירסא במתניתין אבל המוציא מרשות לרשות דהרי בחד אוקימתא משנינן דמקרי אין הצדוקים מודים בו דאמרינן הוצאה הוא דאסור אבל הכנסה שרי, ובתוס' כתב עלה דהתנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה כדאמרינן בריש שבת ובריש שבועות עכ"ל, והתם אמרינן כך על מתניתין דפרק כלל גדול דקתני המוציא מרשות לרשות חייב, דבזה שייך לומר דמרשות לרשות היינו ג"כ מרה"ר לרה"י ולישנא דהמוציא היינו הכנסה, אבל הכא אילו קתני בהדיא מרה"י לרה"ר איך שייך לפרש הכנסה, א"ו דהגירסא הכא ג"כ סתם מרשות לרשות, וכן המקשן כשהביא מתניתין תנן יש שבת בתורה וכו' הגירסא לפנינו אבל המוציא מרשות לרשות, (וע"ע לק' ד' א' על דברי התו'):

רש"י ד"ה לפי כתב דר"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, וכ"כ תוס' שבת דצ"ג ע"א ד"ה ה"ג, אבל ל' הרע"ב כיון דפשטה הוראתם ברוב ציבור לא משמע כן. גם ממ"ש הרע"ב הלכה כר"א והא אנן קיי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב כמ"ש הרע"ב מ"א, א"כ לא נ"מ כלל בפלוגתא זו ומה ספק הוי הא גם מקרי תלה בב"ד חייב, ולזה נראה דהרע"ב לא ס"ל כרש"י ותוס' אלא דגם מצי סבר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב, אלא דזה דוקא בלא עשו רוב הציבור, אבל הכא כיון דרוב הציבור, גם הך יחיד אם מקרי תלה בב"ד הוא פטור וכ"כ הראב"ד בהשגות:

דף ד.

הא כתיב משכבי אשה עי' סנהדרין דף ל"ג ע"ב תוד"ה שטעה:

רש"י ד"ה ספק משחשיכה וכו' אין בו שום פסול עי' עירובין דף ד' ע"א תוד"ה שלמים:

שם ד"ה השתחואה וכו' כדכתיב וישתחו עי' מגילה דף כ"ב ע"ב וצע"ק:

שם תד"ה שהביא כפרתו וכו' ושמא הכא איירי במחוסר כפורים בערב פסח, קשה לי כיון דס"ל דבעלמא אפילו דיעבד פסול מדאורייתא איך מחוסר כפורים דע"פ מביא דעשה דפסח דכרת דוחה עשה דהשלמה הא הקרבן בעצמותו פסול, וזהו נראה כוונת רש"י מ"ש דהכי אמר בפ' תמיד נשחט, והיינו כנ"ל. ועיין בתוס' ערובין ד' ע"א דכתבו לחד תירוצא דהתוספתא פסולין היינו מדרבנן, וגם בזה קשה אמאי לא הוכיחו כן בחזקה מההיא דמח"כ בע"פ דאם מדאורייתא פסול אם כן הפסול [בעצם] הקרבן. וצ"ע:

בא"ד וקשה בתוספתא משמע וכו' ולא משני הא לכתחלה, ותמוה לי דהא בדיעבד אף אם הקטירם אחר בוקר מה שייך פסול, הא ההקטרה אינו מעכב כלל, ואיך שייך לומר בזה ענין פסול דיעבד:

ובאמת בעיקר דינא דתוספתא דקתני כל הזבחים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או עיכבן אחר תמיד של בין ערבים פסולים דס"ל לתוס' בהוריות דמדאורייתא הוא, [ודלא כתוס' ריש עירובין ד"ה שלמים] קשה גם כן הא הזריקה ליכא איסור מדאורייתא כדאמרי' בפסחים (דף נט) הכא בחטאת עוף דאין למזבח אלא דמה, ומצד ההקטרה דעבר על עליה השלם מאי נפקא מניה דבדיעבד פסול, הא בלא הקטיר כלל ג"כ הקרבן כשר ואיך שייך ענין פסול מחמת ההקרבה. ולתוס' עירובין י"ל דכיון דמ"מ אסור ג"כ לזרוק מדרבנן דשמא יקטיר כמ"ש תוס' שם י"ל דקאמר התוספתא דבזרקן אפילו דיעבד פסול הזריקה ואם הוא נדר צריך להביא קרבן אחר, אבל לתוס' מנחות דפסולין היינו מדאורייתא קשה כנ"ל, וצע"ג:

תוד"ה דאמרי וכו' כדאמרינן במסכת שבת תמוה לי התם דקתני המוציא מרשות לרשות וכן בריש שבת יציאות השבת בזה שייך דגם הכנסה בכלל דבהכנסה מוציא מרה"ר לרה"י אבל הכא דקתני המוציא מרה"י לרה"ר איך אפשר לפרש דקאי על הכנסה שהוא מרה"ר לרה"י ולזה הי' נראה להגיה במתני' וברייתא המוציא מרשות לרשות וכדמציין הש"ס אבל המוציא מרשות לרשות פטור. (וע"ע במתני' ג' ב'):

דף ד:

או שלא הי' מופלא עי' סנהדרין דף ט"ז ע"ב תוד"ה אחד:

שם רש"י ד"ה או זקן וכו' וקשיא לי עי' סנהדרין דף ל"ו ע"ב וברש"י שם:

שם שוגגים ועשו מזידין הרי אלו פטורין גם הכא הו"מ למיתני דמביאים כשבה או שעירה שהם מזידין שידעו שהב"ד לא הורו כהוגן וידעו שהוא בלאו אבל לא ידעו מכרת דס"ל לר"י בשבת (דף ס"ט ע"א) דשגגת (קרבן) [בכרת] שמה שגגה וכן לר"ל משכחת דידע שאסור ושגג גם בלאו:

קשה לי הא הו"מ למינקט גם בזה מביאים כשבה ושעירה כגון שהיו מזידין שידעו שהב"ד הורו שלא כדין כי ידעו הלאו אבל לא ידעו הכרת דלא מקרי עשו עפ"י ב"ד לחייב פר דהא ידעו שאסור בלאו לעשות כן ומביאים כשבה ושעירה דהוי שוגגים כיון דשגגו בכרת כדקיי"ל פ"ז דשבת (דס"ט ע"א) כר"י דשגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו חייב קרבן, וכן לר"ל שם משכחת שידעו העשה כמ"ש תוספות שם וצ"ע:

דף ה:

שחידשו דברים ואמרו טבו"י אל יכנס בשו"ת זכרון יוסף בסופו בחידושיו כתב דלפני החצר החדשה גימטריא טבול יום לא יכנס במחנה של לוים:

פרק ב - הורה כהן משיח:

דף ז.

מתני' הורה עם הציבור פי' הרע"ב שהיה הוא אחד מן הסנהדרין, בבאר שבע תמה דבסוגיא משמע להדיא רק אם מורי בב' איסורי אבל לא תליא כלל אם הוא אחד מסנהדרין או לא:

דף ז:

ברש"י ד"ה והן בדם כגון בדם המובלע באברי', תמוה לי הא אין זדונו כרת דדם אברי' בלאו וצ"ע:

דף ח:

נאמר ואשם בחטאת עי' מנחות דף ד' ע"א תוד"ה ליגמר:

רש"י ד"ה למן היום וכו' בתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהי' לך עי' תשו' תשב"ץ ח"א סי' קל"ט:

שם ד"ה רבי עקיבא וכו' ומביא על כולן פר כדאמרינן בסוף פירקין, תמוה לי דמשם אין ראיה דהתם אמרי' לפי הס"ד דר"א ס"ל דנשיא מביא שעיר על כולהון דשעיר דנשיא במקום יחיד לחטאת אף בשמיעת קול דאין זדונו כרת ע"ז אמרי' דכהן משיח נמי דאף אם ס' כרבי עקיבא דאינו בעולה ויורד מ"מ נימא דיביא פר דהוא במקום חטאת דיחיד, אבל לפי דמסיק דר"א ל"א אלא בטומאת מקדש ומטעם דנאמר בו כרת כבקבוע' ה"נ במשוח ואינו מביא פר לרבי עקיבא רק במקדש וקדשיו אבל לא בשמיעת קול וביטוי שפתים, וצלע"ג:

וביסוד הדבר גם בטומאת מקדש וקדשיו דמביא פר לר"ע תמוה לי הא הב"ד אין מביאי' פר ובכל דיני פר אמרינן לעיל דלמידי' כהן משיח מצבור דכתיב לאשמת עם וה"נ לענין טומאת מקדש וקדשיו וצ"ע:

דף ט.

והמשיח וב"ד פטורים פי' הרע"ב דכתיב ונודעה החטאת והקריב וכו', תמוה לי הא בריש פירקין ילפינן לה מקרא דוכפר הכהן כו':

פרק ג - כהן משיח:

דף י.

שיכול והלא דין הוא ומה נשיא, תמהני דמה פשוט בנשיא יותר מכהן משוח דבנשיא ילפי' מקרא דאם נשיא יחטא כשהוא נשיא וה"נ כתיב אם הכהן המשיח יחטא וכדדרשי' לקמן לענין על הקודמת, ה"נ לולי ריבויא על חטאתו היינו ממעטי' גם משעבר כמו דממעטי' תרווייהו מקרא דאשר נשיא:

וכן קשה בסוגיא בסמוך ותניא נמי [גבי] נשיא כה"ג אשר נשיא יחטא פרט לקודמת וכו' והלא דין הוא, ק"ל הא אלו לא כתיב אשר נשיא יחטא היא גופ' לא היינו יודעי' שאין נשיא מביא חטאת משעבר, וצל"ע:

דף יא.

פלוגתא דרב אחא ורבינא במומר להכעיס. וקשה אמאי לא מוקי הברייתא במומר להכעיס לדבר אחד וכרבינו דלהכעיס נמי הוי מומר, וצע"ג:

בכ"מ פרק י"ג ה"ה מהלכות שגגות וכן אם לא היו שוגגין וכו'. בריש הוריות איכא לישני וכו' ופסק כר"י. קשה לי היכן נזכר דין זה בדברי רבינו דהא בדין זה שכתב רבינו דאינו מצטרף למנין השוגגין זה גם רב מודה וכמ"ש הכ"מ מיד אח"ז אבל מפלוגתא דרב ור"י לא כתב רבינו כלום, והטעם דפלוגתייהו רק למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, אבל למה דקיי"ל דחייב אין נ"מ בפלוגתייהו. ואולי יש נ"מ באם נתחלף להציבור חלב בשומן ואכלו דלרב דס"ל דמקרי תולה בב"ד מביאין פר ולר"י דלא מקרי תולה בב"ד אין מביאין פר, וכל אחד מביא כשבה או שעירה, או דנ"מ אם קהל חטאו בהוראת ב"ד והלך עוד יחיד ונתחלף לו חלב שומן ואכלו דלרב פטור דנגרר אחר הציבור והוי הוא בכלל הקהל ונפטר בפר שלהם, ולר"י דלא מקרי תולה בב"ד חייב הוא בכבשה או שעירה (ודבר זה צ"ע אם אמרינן הכי לרב דאולי י"ל דכמו שאינו משלים להציבור, ה"נ אינו נגרר עמהם אף דהרוב חטאו מבלעדו כיון דאינו עמהם בשגגה אחת), ואם הדבר כן מלבד דליכא משמעות מזה בדעת רבינו דפסק כר"י, גם משמע בהיפוך מדכתב ואינו מצטרף למנין השוגגים דזהו גם רב מודה ולא נקט יותר רבותא דבנתחלף להציבור חלב שומן ואכלו דאין מביאין פר דלרב בזה חייבים בפר, עיין בתוס', או אף דיש מנין השוגגין ומבלעדו אינו מצטרף עמהם והוא חייב כשבה או שעירה ודברי הכ"מ צל"ע. [בהתחלת דיבור זה כתב בכתי"ק וז"ל "דיבור זה צ"ל בנוסח אחר והוא בהשמטת". עכ"ל רבינו]:

דף יב.

משום דוימשח. כה"ג בנזיר דף י"ט ע"א והזיד בזמן והביא:

דף יג:

ה' דברים משכחים. עי' בבאר שבע סנהדרין דף ק"ט ד"ה אויר מגדל משכח:

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה