חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף עט:
הב"ע בקופה כו' הב"ש אה"ע סי' קל"ט סקי"ג הוכיח דע"כ מיירי דקאי ברשות לוקח דאי בסימטא הא קיי"ל כליו של לוקח בסימטא לא קנה, אע"כ דמיירי ברשות לוקח, ואפילו הכי ביש לה שוליים לא קנה עיי"ש. ובמחכ"ת אינו דהא דכליו של לוקח בסימטא לא קנה, היינו כמ"ש הרא"ש פ' הספינה דכל כמה דלא מדד אין דעתו דליקני ליה כליו כיון דמחוסרים מדידה אלא לדעת שימדדם ואח"כ ימשכם, ואם אמר לי' זיל קני באמת מהני אפי' לא מדד עיי"ש, א"כ בגט דלא שייך חסרון מדידה פשיטא דהוי כזיל קני דמהני כליו של לוקח בסימטא, וא"כ י"ל דהסוגי' מיירי בעומד בסימטא, גם אם יהיבנא לי' להב"ש דהסוגיא מיירי ברשות לוקח כדמשמע מלשון הר"ן דהביא הב"ש שם, מ"מ נראה לי דשאני התם כיון דחצירו קנוי לו ולפירות ויש לו רשות להניח שם חפציו אלא דאמרי' גיטה וחצירה באים כאחד, אבל עכ"פ בשעה שזרק הגט יש לו רשות להניח שם חפציו, א"כ י"ל דבטל כלי דידה לגבי כלי דידיה דאין לה רשות להניחו בכלי דידיה והכלי שלו אינו בטל לגבי רשותה דהא יש לו רשות להניחן בחצירה והוי לענין זה חצירה כמו בסימטא וכלי של לוקח מונח בכלי של מוכר דלא קנה, אבל בעלמא י"ל דבכה"ג קנה, דאם אתה אומר דבטל כלי דלוקח לגבי כלי דהמוכר מכח הקפידה דאין לו רשות להלוקח להניח כליו בתוך כלי דהמוכר מה"ט בטל ג"כ כלי של מוכר לגבי חצירו של לוקח, (ועי' חי' ב"ב פ"ה).
שם מתני' כל שנתייחד עמה כו'. כ' בחי' רשב"א דמסתברא מדלא קתני ג"כ הכא ומודים בנתגרשה מן האירוסין כדקתני בסמוך במתניתין ט' דהכא בין בזה ובין בזה מחלוקת דדוקא התם שהיא מגורשת גמורה ומן האירוסין דאין לבו גס בה לא אמרינן הן הן עידי יחוד. אבל הכא כל שלא גרשה שמא עדיין דעתו עליה וגייסי אהדדי וחוששים שבא עליה. ולענ"ד י"ל דלקמן לענין קידושין דבעינן דוקא בעדים אלא דמכח דעידי יחוד הן הן עידי ביאה מקרי קידושין בעדים דאנו דנין דבודאי בא עליה ושם עדות עלה. בזה אמרינן במן האירוסין דאין ודאי דבא עליה כיון דלא גייסי אהדדי. והעידי יחוד א"י לדון דבוודאי בא עליה ואינם נקראים עידי ביאה א"כ ממילא ליכא חשש דשמא בא עליה דמה בכך. הא הביאה לא הוי קידושין כיון דעידי היחוד אינם עידי ביאה. אבל הכא לענין גיטה קודם לבנה חיישינן דאף דלא גייסי מ"מ הוי ספק שמא בא עליה ודו"ק.
שם אם נתגרשה תינשא לכתחלה. עיין יבמות דף י"ד ע"ב תוד"ה בגט ישן.
שם מתני' ולא זה וזה מטמאין לה כו'. כתב הרש"ל בח"ש וז"ל ומ"ש רש"י אם שניהם כהנים לאו דוקא אלא אחד כהן וא' נזיר עכ"ל. ויפה הקשה לי הרבני מו"ה עזרא נ"י מוואלטש הא נזיר אף לאשתו כשרה אינו מטמא כדאיתא רפ"ז דנזיר. תו כתב הרש"ל א"נ יש לפרש אינם מחוייבים לטמא ואיירי שפיר אפילו בישראל עכ"ל. וזה תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ב מהלכות אבל. דלדעת הרמב"ם שם ישראלים ונשים שאינם מוזהרים בלא יטמא ליתנהו במצות לה יטמא עיי"ש. א"כ ליתא להך פירושא (וגם רש"י סובר בזה כהרמב"ם עיין בשאגת אריה סימן ס"ו). ועיין במהרש"א שכתב דרך אחרת בזה.
[תוד"ה פנימית וכו' מפני בני ביתו של ר"ג. קשה לי דהא כל שדהו של ר"ג אינו משומר כלל מאחרים רק מכח ר"ג וא"כ אינו משתמר מן השוכר וזהו לא מיקרי משתמר אם אינו משתמר מצד השוכר, דהרי תוס' בב"ק (דף י"ב א' ד"ה והלכתא) כתבו דבעינן ג"כ ישן דליהוי משתמר לדעתו כדאמרי' בגיטין וכ"כ הרא"ש שם הרי גם בדיני ממון דל"ק מדין יד רק בדין שליחות לא מהני ניעור אף דהוי חצירו מ"מ כיון דהעבד משמרו לא מיקרי מדעתו מכ"ש אם משומר רק מאחר דלא מיקרי משתמר לדעתו ואינו מוכרח דמצד בני ביתו מקרי אינו משומר וניחא ההיא דגיטין, וצע"ג.]