אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף סד:

דף סד.

צרור וזורקו הקשה ב"א רומ"פ על תירוצו דהרמב"ן במלחמות (דף פ"ו) ד"ה כתב הרי"ף צרור וזרקו במ"ש ועוד יש ללמד עליהן זכות וכו' דעדיין יקשה למה פריך מדיוקא דהא נערה ולא פריך בפשוטו דכי מטא גיטא לידה נמי לא תתגרש.

אין בזה סרך קושיא, דנהי דתלי זה בזה, דאם נערה לא משוי שליח, דכחצר אביה דמיא, ממילא בקטנה אביה ולא היא, מ"מ הא ר"נ לא מיירי מדין קטנה, והוי צריך למפרך בדרך דמיון, כיון דמטא גיטא לידה אגרשה מוכח דכיד אביה דמיא, וה"נ נערה משוי שליח, מש"ה פריך בפשיטות יותר על גופא דדינא דר"נ בנערה, ולדידי בהיפוך הוא, אלו היה פריך כן מדין קטנה לנערה, הייתי מקשה אמאי לא פריך יותר על נערה עצמה מדיוקא, דהא נערה הר"ז גט.

ולרווחא דמלתא נתרץ לו עוד. עיין לעיל (דף ס"ד ע"ב) צרור וזרקו, ובתוס' שם ד"ה שתופי מבואות ובהר"ן שם, תמצית דבריהם דס"ל לר"א דבכל מילי דאיתא בדנפשיה גם קטן יכול להיות שליח, ואנן קיי"ל כשמואל דבכל ענין אין קטן יכול להיות שליח עיי"ש, וצ"ל לר"א הא דקתני במתני' קטנה שאמרה התקבל וכו', היינו דכמו דקטנה א"י למכור וליתן ה"נ א"י להשוות שליח במידי דלחובתה, אבל היא נעשה שליח לאחרים, וההיא מתני' דספ"ב הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחש"ו, צ"ל הטעם דקטן ליתא בדנפשיה, דהא קטן לאו בר גיטין הוא, ובאמת קטן דוקא, ולא קטנה דהיא יכולה להביא גט דבת גיטין היא, או דמיירי בח"ל ומטעם דקטן לאו בר עדות לומר בפ"נ וכדמוקי שם ר"י ההיא דסומא, וכיון שכן דלר"א אין גריעותא בשליחות קטן, ממילא כמו דנערה היא מקבלת הגט דכחצר אביה דמיא, וע"כ דמקרי איתא בדנפשה כיון דבת גירושין היא ויש לה יד לקבלת הגט אלו היא יתומה, אלא דיד אביה מעכב עליה, עכ"פ יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דנערה נעשית שליח דאביה ה"נ קטנה, דלענין אי מקרי איתא בדנפשה אין חילוק בזה בין קטנה לנערה, אלא לדידן דקיי"ל כשמואל דבכ"ע קטנה א"י להיות שליח, מש"ה פסק הרי"ף דקטנה אביה ולא היא ואף דמשמעות הרי"ף פ"ו דשמואל ס"ל דאפי' מדרבנן אינה זוכה לאחרים, א"כ אין הכרח ליסוד של תוס' הנ"ל, די"ל רק מדרבנן זוכה לאחרים, מ"מ בלא הכרח י"ל כן דהא ס"ל דאפילו מדאורייתא זוכה לאחרים, ולשמואל אפי' מדרבנן אינו זוכה וכיון שכן ממילא ליכא קושיא דלא בעי למפרך מהא דכי מטא גיטא לידי' אגרשה, דדלמא ר"נ ס"ל כר"א, מש"ה אף אם כחצר אביה דמי הדין דמקבלת גיטה ודו"ק.

שם כל דתקון רבנן. פסחים דף ל"ט: ודף קט"ז: ויומא דף ל"א. ע"ז דף ל"ד. בכורות דף נ"ד.

רש"י ד"ה היא ואביה כו' היא מהוה את עצמה. לא זכיתי להבין מה דנקט רש"י היא מהוה עצמה דמזה ליכא ראיה כ"כ לדהכא די"ל דהתם כיון דהקדושין היו בקטנות מהוה ג"כ הגירושין בקטנות וכדאמרי' גבי חרש כשם שכנס ברמיזה. והא באמת גם בקדשה אביה ונתייתמה מקבלת גיטה א"כ למאי נקט רש"י שפת יתר היא מהוה עצמה וה' יאיר עיני.

תד"ה נערה המאורסה כו' דה"ה קטנה. עיין לקמן דף פ"ה ע"א תד"ה תניתוה.

תוד"ה וכל ולפ"ז לא מיתוקמא כו', ולהפוסקים דס"ל כשיטת רש"י דבקטנה גם לת"ק אביה ולא היא צ"ל דהך בבא מילתא באפי נפשי' ומיירי ביתומה.

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה