חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף נה.
ה"נ לא בעינן דעתה פשיטא. עיין בר"ש ריש מסכת תרומות.
רש"י ד"ה שהיא מכפרת. וא"צ להביא אחרת. מדסתם נראה דדעתו דאף קודם יאוש מכפרת. אף דבסוגיא אמרינן ד"ת בין נודע בין לא נודע אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי ל"ק, היינו דאפילו בתר יאוש ד"ת אינה מכפרת אבל מצד התקנה מכפר אפילו קודם יאוש וכ"כ הרשב"א בחי' בשם איכא מאן דמפרש, אבל מדעת תוס' ד"ה מ"ט וכו' נראה דדעתם דדוקא לאחר יאוש הוא דקתני דמכפרת עיי"ש.
רש"י ד"ה נמצא כו'. דלאו מיעקר הוא. ולפ"ז הוא דוקא אם הכהנים כבר אכלו הבשר והקטירו האמורים. אבל אם נודע מקודם אין כח ביד חכמים לומר שיקריבו חולין בעזרה וכן מבואר להדיא בלשון רש"י ז"ל. וכ"כ המהר"ם שיף בדעת רש"י. אבל דעת הרשב"י בחי' אף בנודע מקודם רשאים להקריבו דהפקר ב"ד הפקר ואוקמי ברשותי' ולא הוי חולין בעזרה. (ומ"ש בתוס' חדשים דלמסקנא אפילו לרש"י מטעם הפקר, אינו כן דרש"י כתב דקנסוהו רבנן, ועי' בתוס' ד"ה כי היכי).
תד"ה ועל קטנה וי"ל דקטן א"נ בעי' היא וכו' לפ"ז למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו מתני' מיירי בתרומה דאורייתא, וקשה לי דאם כן היכי פרכינן בסוגיין ולאכול בתרומה דרבנן והא כיון דקיימי' עתה למ"ד אין ב"ד מ"ל, י"ל דבאמת בתרומה דרבנן גם חרשת אכלה [ומתני'] דנקט קטנה דמיירי בתרומה דאורייתא דבזה חרשת ל"א אטו חרש בפקחת, אבל בתרומה דרבנן י"ל דאכלה דהוי גזירה לגזירה אטו חרש בפקחת ואטו דאורייתא, וצ"ע.
תוד"ה מאי ומיהו אם הי' כו' (עי' שו"ת ח"א סו"ס קע"ד).
בא"ד כדמוכח בסוכה וכו' (עי' בזה בחי' סוכה שם).