אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף נג:

דף נג.

משום חומרא דע"ז מבדל בדילי מיניה, הקשה רומ"פ הא למאי דקיי"ל בחולין דאמרי' לצעוריה מכוין, ומיירי במומר, איך שייך מבדיל בדילי מיניה.

לק"מ די"ל דלפי ההלכה ממילא ליתא לפרכת הש"ס דבמומר אינו חייב על מעשה ניסוך, דתיכף כשנגע אסר להיין משום מגע, וא"כ במה דניסך לא מידי עביד, וכיון דעיקר חיוב התשלומין על המגע ליכא איסור דאורייתא למקנס שוגג אטו מזיד, אלא דפרכת הש"ס לר"י דהא מרא דשמעתא דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק, ולר"י לשיטתיה דס"ל בחולין דלא אמרינן לצעוריה ולא מוקי במומר, וחייב על מעשה ניסוך, מש"ה פרכינן והא מנסך דאורייתא, וביותר י"ל דפרכת הש"ס גם להלכה, והיינו דמה דמוקמינן במומר לכאורה תמוה, איך שייך לאוקמי סתמא, דמנסך בגווני רחיקא במומר, א"ו דכך אמרי' דמתני' דקתני רק הדין היכי דהיין נאסר משום ניסוך בשוגג פטור ובמזיד חייב, וממילא ל"ש כן רק במומר, דאלו בישראל לא נאסר היין, א"כ כ"ז במזיד אבל בשוגג דגם בישראל נאסר היין, דל"ש ביה לצעוריה, דהא כל עיקר סברא דצעורי משום דחזקה דישראל לא עביד ע"ז, וזהו ל"ש בשוגג וא"כ מתני' דקתני המנסך, היינו היכי דנעשה נסך ונכלל אי במזיד במומר אי בשוגג בישראל, א"כ דינא דשגג חייב היינו אף בישראל, ולזה פרכינן כיון דקנסו חז"ל על כל היזק שאינו ניכר במזיד דלשלם א"כ במנסך בשוגג בישראל כיון דהיין נאסר ועביד איסורא לקנסי' גם בשוגג, אף דבהך גווני ל"ש הקנס במזיד, היינו משום דבמזיד לא נאסר היין ולא הפסיד לחבירו אבל בשוגג דהפסידו לקנסיה כמו דקנסו במומר במזיד, ולזה משני דמבדיל בדילי, והיינו בממנ"פ, דבישראל מבדיל בדילי ובמומר דעיקר החיוב על המגע וליכא איסור דאורי', וכנ"ל.

תד"ה תיובתא. עוד נ"ל בישוב קושי' תוס' דהנה א' מהבחורים הקשה לי איך אמרינן לימא כתנאי ויסבור ר"מ שמי' היזק א"כ ישאר קושי' גמרא בב"ק דף ע"א דאיך מחייב ר"מ דו"ה בשור הנסקל הא לאו דמרי' טבח והשינוי דמשני התם דגנב מבית השומר וס"ל כר"י דאמרינן בא"ה הרי שלך לפניך הא כיון דס' שמי' היזק הוי כנשתנה ואי"ל הש"ל ובאמת כפי דנקט הקושי' דהוי שינוי ליכא קושי' דזהו בכלל תיובת' הראשונה דאם ש"ה אמאי יכול לומר הש"ל דהוי שינוי ובהכרח דחזקי' ס"ל דלא מקרי שינוי אלא דאנן ס"ל מסברא דהוי שינוי ועושי' זה לתיובתא ובזה קאמר לימא כתנאי ומוכח כסברת חזקי' דמ"מ לא מקרי שינוי אבל באמת הקושי' נכון דבשומר שפשע חייב בלא שינוי כגון כחש דהדרא ופירות שהרקיבו מקצתן וכמ"ש תוס' פ' הכונס דף נ"ו ד"ה פשיטא דבזה חיובא דשומר יותר מחיובא דגזלן וא"כ אי שמי' היזק חייב השומר על פשיעתו דניזק בהיזק ניכר ויקשה כנ"ל ולזה הי' נראה דבר חדש דלר"ש דגורם לממון כממון דמי ובגונב הקדש שחייב באחריותו חייב לשלם לבעלי' כפל א"כ לכאורה גם בגונב מהגנב אף דלגבי בעלים לא מקרי ביתו מ"מ הא מקרי ממון של הגנב הראשון משום גורם לממון דאם יאבד צריך לשלם לו וחייב הגנב הב' להגנב הא' דו"ה (ואולם מלשון הברייתא בב"ק דף פ' אין הגונב אחר הגונב וכן הגונב קדשי' וכו' רש"א קדשי' שחייב באחריותן וכו' משמע דלא פליג ארישא דאין הגונב וכו' וטעמא לא ידענא) וא"כ י"ל דברייתא דשור הנסקל וטבחו מיירי מגונב מגנב דכיון דר"מ ס"ל כר"ש דגורם לממון כממון דמי ממילא גונב אחר גנב חייב להגנב הראשון דהי' יכול לומר הש"ל דלא מקרי שינוי וכיון שכן לפי סברת המקשן דס"ל דמקרי שינוי שפיר קאמר תיובתא דל"ל דכתנאי ומתני' כר"י הא לפי הסבר' דהוי שינוי ע"כ א"א לומר דר"מ ס' שמי' היזק דיקשה כנ"ל ודוק.

בא"ד אע"ג דמייתי תנאי. תמוה לי הא חזקי' אמר על משנתנו שהן דברי רבי יהודה דבשוגג פטור במזיד חייב דר"ת היזק שאינו ניכר שמי' היזק הרי דסבירא לי' דגם ר"י ס"ל שמי' היזק ומה דאמרינן לימא כתנאי על כרחך לא על חזקי' דהא חזקי' ע"כ ס"ל דגם לר"י שמי' היזק אלא קאי על ר"י דלא יסבור כר"מ וא"כ שפיר אמרי' תיובתא דחזקי' דס"ל דגם לר"י שמי' היזק וצע"ג.

בא"ד עיין ב"ק דף מז ע"א תד"ה מ"ט גופא ומצינו ג"כ תיובתא ובתר הכי אמרינן ואב"א שבת דף כ ע"ב.

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה