חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף מז.
אמר רבה מנ"א לה דתנ' הלקט והשכחה וכו' תמוה לי הא י"ל בפשוטו דמיירי דהביא' שליש ביד ישראל ואחר כך קנאה נכרי והניח לקט, וצע"ג.
קשה לי אמאי לא מוקי בפשיטות שמביא שליש ביד ישראל והכותי קנהו אח"כ וקצר והניח פאה ולקט. דבכה"ג אף למ"ד אין קנין מחייב במעשר כדקתני להדיא בברייתא דאייתינן, וכ"כ תו' במסכתין כ"ג ע"ב עלה דמתני' ספ"ב דתרומות עי"ש וצ"ע.
שם אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי. קשה לי הא מ"מ כיון שנעשה לקט נעשה הפקר ופקע ממנה חיוב מעשר. והכותי שנטלו גזל את העניים. אבל מאיזה טעם יפקע מזה כח ההפקר ויחול עליו חיוב המעשר. וראיתי במ"ל פ"ב מהלכות תרומות ה"ט דהוכיח מזה דפאה לא מפטרא משעה שהניח פאה אלא משעה שזכו בו העניים, ואם לקחה עשיר חייב במעשר כמו בלקחה כותי, וכתב עלה וכ"ת תקשה משבולת של לקט שנתערבה בגדיש דצריך להביא ב' שבלים וכו' כי היכי דלא לפרוש מחיוב על הפטור והא לא נפטרה עד אחר שבא ליד העני, ואף השבולת לקט חייב במעשר. ל"ק דשאני לקט מפאה דתליא בדעתו של בעה"ב עכ"ל. ותמהני הא לפי הראיה שלו לענין פאה מסוגיא הנ"ל מזה עצמו מוכח דגם לקט לא מפטר עד שזכו בו עניים הא במשנתנו נקט גם לקט דחייב במעשרות אא"כ הפקיר. וקושייתו מב' שבלי' במחכתה"ג לענ"ד לק"מ דגבי שבולת דהבעה"ב אינו רוצה להחזיק בלקט בגזילה אלא שנתערבה בגדיש ומקודם שמזכה להעני בכל הגדיש א"י לקרוא שם על השבולת ההוא, דהא של עניים היא ואינו שלו ולאחר שמזכה להעני בגדיש או שהבעה"ב זוכה בשביל העני, או שעשו שאינו זוכה כזוכה, ממילא כיון דזכה בו העני מפטר ממעשר, ואך ביסוד דינא דהמל"מ דלא מפטר עד שיזכה בו העני אינו מובן. דהא טעמא דפאה ולקט דפטור ממעשר דילפינן מקרא דובא הלוי וכו' יצאו אלו דיש לו חלק ונחלה עמך דאם הלוי עני יש לו חלק בהם וכמש"ל פ"א מ"ו, א"כ מיד שנעשו פאה ולקט שייך טעם זה ומפטרו, ועתה זכני ד' לספר ריטב"א גיטין, ומצאתי שעמד בזה והעלה דמיירי במקום דליכא עניים, ואינו ראוי לבא לשם עניים מש"ה אין לו דין הפקר דהא א"א למזכי בהו עי"ש.