אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף מג.

דף מב:

מי איכא עבדא כו'. עיין ערכין דף ב' ע"א תוד"ה לאתויי מנובל.

שם מי שחציו עבד וחציו בן חורין. עיין ירושלמי פ"ח דפסחים הלכה א'.

שם ומאי יורשיו נפשיה. עיין פר"ח בספרו מים חיים בתשובותיו סימן ב'.

שם אמר רבא שתי תשובות. עיין פסחים דף עא ע"א וש"נ.

אשר הערה לפשוט ספיקא דרבוואתא, למה דקיימא לן טריפה אינה יולדת, אם ג"כ זכר טריפה אינו מוליד מסוגיא דגיטין א"ר ב' תשובות בדבר, חדא דיורשיו קתני, הא משכחת דאחר שעשאו טריפה נשתחרר לגמרי ונשא אשה והוליד, אע"כ דטריפה אינו מוליד, עכ"ד.

אם כי יפה הערה חתני נ"י, אבל מ"מ לקושטא דמלתא נראה לענ"ד דליכא ראיה כלל, דא"כ יקשה על הברייתא, דאמאי נקט יורשיו ובגוונא הנ"ל לנקוט באמת דח"כ לנפשיה, וכי נימא דהברייתא אתי לאשמעינן זהו עצמו דטריפה מוליד, גם אולי מלתא דפשיטא דטריפה מוליד, אע"כ דיורשיו היינו נפשיה ושפיר פריך רבא דיורשיו משמע יורשיו ממש, ובעשאו טריפה אמאי לא תני לנפשיה.

והרי בלא"ה מוכח כן, דהא אף אם טריפה ג"כ אינו מוליד דלמא הברייתא אתיא כמ"ד טריפה יולדת אף דלא קיימא לן כן, מ"מ דלמא הברייתא אתיא כהך תנא [וחתני נ"י בעצמו הקשה כעין זה בקושייתו השנייה דלמטה] א"ו כנ"ל דיקשה על הברייתא עצמה דלתני ח"כ לנפשי' [וזכורני שהבאתי ראיה מסוגיא דחולין (דף נ"ח) ותמורה (דף ל"א) דעל פלוגתא דר"א ורבנן בולד טריפה, אמרינן למ"ד טריפה יולדת משכחת בנטרפה ואח"כ נתעברה ופליגי בזו"ז גורם, ואם טריפה א"י, ע"כ בנתעברה ואח"כ נטרפה, ופליגי בעובר ירך אמו, והא גם אי טריפה א"י משכחת פלוגתייהו בולד טריפה, היינו דהאם טריפה והוליד מכשירה, ופליגי בזוז"ג, וכן ממה דאמרינן בע"ז (דף ו') ההיא מלחיות זרע נפקא, הניחא למ"ד טריפה א"י, הא מ"מ צריך קרא דלא יביא זכר טריפה דלא ממעיט מלחיות זרע, אע"כ דטריפה אינו מוליד].

שם ועוד כופר הוא, ואר"ל כופר אינו משתלם אלא לאח"מ, הקשה לי חתני נ"י, הא בסוגיא דבב"ק (דף מ"ב ע"ב) אמרינן עלה דר"ל מ"ט [ופירש"י אע"ג דכתיב והמית נימא כיון דאמדוהו למיתה לשתלם מחיים] א"ק והמית השור יסקל וגם בעליו יומת ואם כופר, והיינו דכמיתת בעלים כך מיתת השור, ואין השור בסקילה אלא לאחר מיתה ממש, ולא עפ"י אומד, [וכ"כ בשיטה מקובצת שם] והנה בפשוטו נראה דממילא ליכא כופר, דכל שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר, והא ביסוד זה פליגי ר"א ורבי עקיבא (דף מ"א ע"ב) דר"א דריש ובעל השור נקי נקי מחצי כופר בהמית שלא בכוונה, דמועד משלם כופר אף דאין השור בסקילה וצריך קרא בתם לפטור מחצי כופר, ורבי עקיבא ס"ל דבשלא מתכוין ליכא כופר, כיון דאין השור בסקילה ובמתכוון כיון דתם משלם רק מגופו יאמר הביאהו לב"ד ואשלם לך, עיי"ש היטב, וא"כ ר"ל דאמר כן דאין כופר משתלם אלא אחר מיתה בדרך שנויה על ברייתא דשם דאמר רבי עקיבא אף אשה נזקיה ליורשים, ואליבא דרבי עקיבא משני דאין כופר משתלם אלא לאח"מ, כיון דהשור אינו בסקילה עד אח"מ, וא"כ מאי פריך רבא בגיטין, דלמא הברייתא כר"א דלא תלי זה בזה, דאף דהיכי דאין השור בסקילה הבעלים משלמים כופר, וה"נ באמדוהו למיתה משלם כופר, ושפיר יש לאוקמי בעשאו טריפה, דאף דקיימא לן כרבי עקיבא מכל מקום דלמא הברייתא אתיא כר"א עכ"ד.

לענ"ד אין דברי ר"ל על היסוד דכל זמן שאין הבעלים בסקילה אין משלמין כופר, אלא דהכי אמרינן דהאי והמית קאי על כולי קרא, דשור יסקל ואם כופר, וכיון דכתיב השוק יסקל מוכח דוהמית היינו מיתה ממש, ה"נ לענין כופר, דל"א והמית הוא בתרי גווני דהא לשון והמית קאי על כולה וחד פירוש אית ליה, ושאני שלא במתכוון לר"א, דשלא במתכוון אינו ממועט מלשון והמית, אלא דהדין דשלא בכוונה אין השור בסקילה דכמיתת בעלים כך מיתת השור אבל בלשון והמית אין נכלל מתכוון דוקא, אבל לענין אומד או מיתה ממש דכיון דוהמית לגבי סקילה מיתה ממש הכי נמי לגבי כופר.

וראיה ברורה לזה מסוגיא דבב"ק (דף מ"ג ע"ב) ולר"ל וכו' אם כופר דריש עיי"ש, והא ודאי אין פירושו דשמא סבר כר"א דשלא בכוונה חייב כופר מדרשא דואם כופר, דמה"ת לספק דדלמא סבר כר"א, אלא בפשוטו דדלמא סבר לרבי עקיבא דאם כופר מרבה שלא בכוונה אלא דזהו שייך במועד דמרבה שלא בכוונה כמו בכוונה, אבל בתם דבכוונה פטור גם שלא במתכוון פטור וכמ"ש תוס' בב"ק (דף מ"ג ע"א ד"ה אמר רבה) דר"י דאמר אם כופר לרבות שלא בכוונה לרבי עקיבא אמר כן, אלא דרבה ס"ל אליבא דרבי עקיבא, גם מועד שלא במתכוון פטור, דהכלל דכל שאין השור בסקילה ליכא כופר וא"כ בפשוטו ספיקא דהש"ס לר"ל אם ס"ל כר"י דריש אם כופר כר"י והיינו אפילו לרבי עקיבא, או דס"ל כרבה אליבא דרבי עקיבא דלא דריש אם כופר, ושלא בכוונה באמת פטור, כיון דאין השור בסקילה, והא יקשה דמה מספקא לן, הא אם איתא דס"ל לר"ל דגם לרבי עקיבא דרשינן אם כופר ואף דאין השור בסקילה משלמים כופר, איך תירץ דאין כופר משלם אלא לאח"מ, מנ"ל זה, דדלמא אף דאין השור בסקילה משלמים כופר כמו שלא בכוונה, אע"כ כנ"ל, דכיון דוהמית דהך קרא פירושו מיתה ממש ה"נ לענין כופר פירושו מיתה.

שם אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו, ועיין בחידושי הרשב"א דהוכיח דקיימא לן להלכה דקדושיו קדושין, ומה דקאמר רבא ראוי ליטול וא"ל דחויי הוא דקדחי עיי"ש, ולכאורה דחוק מאד דהו"ל לומר דלמא ראוי ליטול וא"ל כיון דהוי רק דרך דיחוי, והיה נ"ל לומר למה דמבואר בקידושין דף נ"א פלוגתא דאביי ורבא דס"ל לרבא במקדש ב' אחיות ואמר אחת מכם מקודשת לי דאינה מקודשת דקדושין שא"מ לביאה לא הוי קדושין, ויעויין בתוס' שם אף דקדושין תופסים בח"ל היינו דבלאו קדושין ג"כ א"ר לביאה אבל לא היכי דהקדושין גורמים איסור הביאה, והנה ודאי אף באומר לב' אחיות ממזרות א' מכם מקודשת לי דמ"מ אינה מקודשת אף דבלאו קדושין ג"כ אין מסורים לביאה, הא מ"מ עתה ע"י הקדושין ניתוסף איסור חדש דהיינו איסור אחות אשה (ואף דאין איסור חל על איסור ולא חל איסור אחות אשתו על איסור ממזרות דאין כאן לא כולל ולא מוסיף מ"מ האיסור אחות אשה יש כאן אלא דלא מחייב תרתי וכדאמרי' ביבמות נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים), וכיון שכן י"ל דרבא לשיטתי' בודאי בחציו עבד וחציו ב"ח לא תפסי קדושין דע"י קדושין א"ר לביאה דאתי צד עבד ומשתמש בא"א אף דמקודם היה ג"כ אסור בה משום איסור עבדות מ"מ עתה ניתוסף איסור חדש איסור א"א מש"ה שפיר קאמר בהחלט ראוי ליטול וא"ל אבל לדידן דקיימא לן כדאביי ביעלקג"ם דקדושין שאמ"ל הוי קדושי' שפיר גם הדין דקדושיו קדושין.

אמנם עדיין יש לפקפק קצת דהנה יש מקום ספק לר"י דס"ל בב"ק דפ"ז דסומא פטור מן המצות אם פטור גם ממצות ל"ת או דפטור רק ממ"ע, והי' נלע"ד ראי' מדברי תוס' ר"ה דל"ג במ"ש דהא דסומא יכול לברך משום דמדרבנן חייב במצות, והרי מ"מ איך יכול לברך וצונו דהיינו מלאו דלא תסור והרי על הך גופא אינו מוזהר וא"כ באיזה כח הוטל עליו החיוב דרבנן אע"כ דעובר על מל"ת, וכן מצאתי שכתב בספר כסא דהרסנא, ונלע"ד עוד ראיה ברורה לזה מסוגיא דיבמות דף ע"ח א"ר יוחנן אי לאו דאר"י הכ' תלאן בלידה וכו' דאי דאיסור' כתב דאי להיתיר' לא כתב, והרי מ"מ לר' יהודא לשיטתי' דס"ל פטור מן המצות משכחת לה בהיתרה כגון דהמצרי שני הוא סומא ונשא לישראלית סומא דאינן מוזהרים על לאו דמצרי ואדומי לא יבא, אע"כ דמ"מ מצווים על ל"ת.

ולפ"ז עדיין קשה דמנ"ל לרבא למדחק ראוי ליטול ואין לו הא משכחת דיש לו יורשים והיינו דלמא ברייתא אתיא כר"י דסומא פטור מן המצות וי"ל דמיירי בחציו עבד שהוא סומא ואינו מוזהר על אשת איש אלא דבן קנין וקדושין וגיטין תופסים והוי קדושי' מסורים לביאה, ומ"מ יש לדחות דלא ניחא ליה לרבא לאוקמי ברייתא כר"י דוקא ניחא ליה יותר למדחק דראוי ליטול ואין לו וק"ל.

אלא א"ר ראוי ליטול ואין לו, ועי' בחידושי הרשב"א דבדרך דיחוי קאמר, אבל באמת יש לו קדושין, ולענ"ד הא לרבא אף אם קידש חצי שפחה וחצי ב"ח מקודשת דלא שייר בקנין, מ"מ חצי עבד וחצי בן חורין שקידש אשה לא תהא מקודשת לרבא לשיטתיה דס"ל קידושין (דף נ"א) דבקידש ב' אחיות כאחת או אחת מכם מקודשת לי, דאינה מקודשת דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין, ובתוס' שם הא דקדושין תופסין בחייבי לאוין אף דאין מסורין לביאה, דהקדושין לא גרמו לאיסור ביאה, דבלא הקדושין ג"כ האיסור דח"ל, אבל באחיות דע"י הקדושין בא האיסור ביאה זה מקרי קדושין שאין מסורין לביאה, והנה בפשוטו נראה דסתמא אמר באחיות א"מ, אף דהאחיות המה ממזרות דמ"מ ע"י הקדושין ניתוסף איסור ביאה מדין אחות אשתו ומקרי קדושין שאין מסורין לביאה, דהקדושין גרמו איסור חדש על הביאה, ואף אם ליכא עוד אחיות, דא"א לומר איסור אחות אשתו חל על איסור ממזרות דליכא כולל, ועי' ביבמות (דף ל"ב ע"ב תוס' ד"ה איסור) מ"מ איסור אחות אשתו איכא אלא דאינו חייב תרתי, וכדאמרינן יבמות (דף ל"ג ע"ב) נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, וא"כ לרבא לשיטתיה בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש אשה הוי קדושין שאין מסורין לביאה, דע"י הקדושין נאסר הביאה דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א, ואף דמקודם הי' ג"כ אסור, דאתי צד עבדות ומשתמש בב"ח, מ"מ הא קדושין גרמו תוספת איסור בביאה משום אשת איש, והוי אפילו איסור מוסיף לכ"ע.

לפי הגורסין במתני' (קדושין ס"ב) דואם הוכר עוברה מקודשת וכדנראה מפי' הרמב"ם בפירוש המשניות דהיה לו הגרסא כן במתני' וכן להרע"ב, ועי' בתוי"ט שם, א"כ יקשה לרבא דאמר בגיטין מקדש חצי שפחה וחצי ב"ח לא תפסי קידושין משום דהוי חצי אשה, ולרבא הא ס"ל בב"ק (דף מ"ז) דעובר ירך אמו, כמ"ש תוס' שם יקשה לדידיה מתני' זו, דאמאי הוכר עוברה מקודשת הא הוי חצי אשה, וביותר לרבא בתמורה (דף ל') דפליגי בנרבעו ולבסוף עיברו ופליגי בזה וזה גורם, א"כ לא מצינו פלוגתא דתנאי בעובר ירך אמו ויקשה ממתני' כנ"ל. (ועי' שו"ת סי' קע"א).

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה