אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף לה:

דף לה.

ניסת אין מדירין אותה. עיין משנה למלך פ"ב מהל' נזירות הל' יז.

שם מיפר לה בעל, לכאורה קשה דנדיר תחילה להבעל עד"ר שלא יפר לה, אמנם לא ק"מ דלענין גביית כתובה האשה היא בע"ד דיתמא ולה צריכין להאמין בשבועה אבל לא לאחר, ויכולין לומר דהבעל לא מהימן להו ושמא יעבור על שבועתו ויפר לה.

ובזה נ"ל לכאורה להוכיח שיטת תוס' תמורה דבנשבע שלא לגרש, וגירש דמהני, ולא אמרינן ביה אי עביד לא מהני, כיון דבודה האיסור מלבו, דאל"כ עדיין יקשה דנדיר תחילה להבעל שלא יפר ותו ליכא חשש דאף אם יעבור ויפר תהיה הפרתו בטילה מדין אי עביד לא מהני, אע"כ דבזה אי עביד מהני, ואפשר לדחות דחוששין שמא ישבע תחילה שיפר מה שתדור ומה דישבע בפנינו אח"כ שלא יפר יהיה שבועת שוא ומוטל עליו להפר מכח שבועה ראשונה, והפרתו יהיה מהני דאינו בכלל לא תעביד דהא מותר ומחוייב להפר, ואי דא"כ יעבור על שבועת שוא בזה יאמרו שוב היורשים דאיהו לא מהימן להו דלא ירצה לעבור על שבועת שוא.

ונ"ל לדחות די"ל דחיישינן שהוא ישבע תחלה להפר לה מה שתדור ואח"כ כשישבע ב"ד שלא להפר לא חלה שבועה השניה וממילא הפרתו מהני אלא דהוא עבר על שבועה הב' משום שבועת שוא ואיהו לא מהימן להו.

הש"ך יו"ד (סי' רכ"ח ס"ק כ"ו) כתב ליישב שיטת הפוסקים דאם החכם התיר נדר שהוא לדבר איסור דאינו מותר בדיעבד, דלפ"ז מאי פרכינן בסוגיא אמתני' וניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי הא לא יועיל מידי בהתרתו כיון דידוע לה האמת שהוא לדבר איסור דאפילו דיעבד אינו מותר וכתב לתרץ דנודר היינו שנודר ממיני פירות בתנאי אם ולא יגרשנה, ובזה שאין הנדר על האיסור ממש ומה שהתיר החכם לא התיר האיסור ממש רק הפירות, ובזה לכ"ע מותר בדיעבד עיי"ש, ולכאורה יפלא דמנ"ל להש"ס למפרך דלמא נודר הוי כפשוטו דאוסר עצמן עליו, וכאשר גם תשו' באר יעקב עמד בזה, ולפי [מש"כ בתשו' סי' ס"ה] ניחא דהנך פוסקים ס"ל כשיטת התוס' דנדר אינו חל על דבר איסור ומוכח דנודר היינו בתנאי לאסור הפירות אם לא יגרשנה.

ולפ"ז יצא לנו עוד דין חדש, דאם אסר עליו בנדר א' דברים האסורים ומותרים, והחכם התיר המותרים דאף דממילא בטל הנדר גם מהאסורים מדין נדר שבטל מקצתו, וכן אם נדר אינו חל על איסור וחלה רק מדין כולל המותרים עם האסורים כיון דהחכם מתיר המותרים ממילא פקע איסור הנדר מהאסורים כיון דעוקר הנדר מעיקרו לא היה כולל למפרע, דמ"מ בדיעבד מותר, כיון דלא התיר במפורש דברים האסורים אלא דממילא הותרו, דאל"כ עדיין יקשה מאי פריך וניחוש דלמא אזיל גבי חכם, דלמא נודר שנדר ממנה כל הנאות דמגו דחל על שאר הנאות חל נמי על תשמיש, ע"כ דגם כה"ג מהני התרה דיעבד על שאר ההנאות וממילא פקע הנדר גם מתשמיש וכנ"ל.

ואף דעדיין י"ל דאסר עליו תשמיש דכל נשים פסולות לו ויש בכלל זה חלוצה דאסורה לו מדברי סופרים והוי כולל, דמגו דחל אחלוצה חל נמי על שארי פסולות ובזה בדיעבד לא חל ההתרה דהא אם התיר איסור דרבנן ג"כ אינו מותר כההיא דנודר שלא ישחוק. מ"מ י"ל דמדאורייתא חל ההיתר על החלוצה וממילא פקע האיסור גם מגרושה, אלא כיון דחז"ל אסרו חלוצה לא חל ההתרה מדבריהם ונמצא האיסור נדר פקע דאורייתא וקיימא עליו איסור נדר דרבנן, וחשדי' ליה שלא יחוש לכך דאיסור דרבנן קיל ליה.

וה"נ מוכח מדאמרינן פ"ג דמכות (דף כ"ב ע"א) גבי שבועה שלא אחרוש ביו"ט ובחול מידי דאיתא בשאלה לא קתני, והא דעת הפוסקים דבנשבע לדבר מצוה לא מהני ההתר' אע"כ כנ"ל דההתר' מהני על החרישה דחול וממילא פקע השבועה גם על החרישה דיו"ט, אי מדין הותר מקצתה הותר כולה אי דלא הוי כולל, דלמפרע נעקר השבועה על חרישה דחול והוי כאילו נשבע רק על חרישה דיו"ט, וה"נ בההיא דשבועות (דף כ"ד ע"ב) גבי שבועה שלא אוכל תמרים וחלב, שבועה דאיתא בשאלה לא קתני, והיינו ג"כ כנ"ל דאיתא בשאלה על התמרים וממילא פקע השבועה מהחלב וכנ"ל, ומצאתי שכתב כן אדוני דודי הגאון מה' וואלף איגר זצ"ל בספר משנת דר' עקיבא גיטין (דף ל"ה).

תוד"ה אבל נשאת כו'. שמא יפר לה בלחש כו'. והרא"ש כ' עוד שמא ישאל על הקמתו. ולכאורה קשה לי הא אפשר שלא יכניסו אצלו ג' שיתירו לו הקמתו כל יום ההוא ולמחר אם ישאל על הקמתו א"י להפר כיון דלא הוי יום שמעו לדעת הי"א בש"ע סי' רל"ד סמ"ט דא"י להשאל על הקמה רק ביום שמעו והטור שם מסתפק בזה וכ' להכריע מסברא דיכול לשאול למחר. ואמאי לא הוכיח הטור כן מדברי אביו הרא"ש הנ"ל. ונלע"ד די"ל דחיישינן שמא אחר ההקמה בו ביום יפר ולכשישאל למחר על ההקמה כיון דעוקר הנדר מעיקרא בטלה הקמתו למפרע וחלה למפרע של היום. ואי דנשמור אותו שלא יפר דהא להך תירוצא לא ניחא להרא"ש לומר דחיישינן שיפר בלחש. היינו דרגע א' יכולים להשגיח עליו שלא ינדנד שפתיו אבל כל היום א"א לשומרו בכך. דאל"כ יקשה דנשגיח שהבעל ישתוק כל היום ולא יכול להפר אחר כן אע"כ דא"א לשומרו בכך כל היום דאולי באיזה פעם יפר בלחש, וא"כ שפיר החשש שיפר אחר ההקמה ובזה י"ל לכ"ע מהני בשואל על הקמתו למחר (כי ההפרה היה ביום שמעו).

הטור הכריע דאף בנשאל על ההקם ממחרת יום שמעו, מכל מקום יכול להפר אח"כ, כיון דלא היה יכול להפר בשביל הקמתו, אותו היום ששואל על הקמתו הוא יום שמעו, כתבתי בגליון הטור וז"ל, הא דהכריע כן מסברא ולא כתב שכן דעת אביו הרא"ש ז"ל, ממ"ש בגיטין בסוגיא דנודרת וא"ת ידירוה בפני הבעל ויאמר קיים לכי או שמא ישאל על ההקם ואחר כך יפר לה עכ"ל, ואם איתא דאין נשאלין על ההקם רק בו ביום, אם כן נשגיח על הבעל שלא ילך לחוץ לחכם או לג' להתיר לו הקמתו ואחר כך לא יהא בידו להפר היינו דמכל מקום יספיק תירוצו דהרא"ש, כי נ"ל דאף להר"ן דסובר דאין נשאלים על ההקם רק בו ביום, מכל מקום אם בו ביום אחר ההקמה מיפר לה, ולמחר או לאחר זה נשאל על הקמתו כיון דחכם עוקר נדר מעיקרו, והוי כלא קיים מהני ההפרה דבו ביום אחר הקמתו, ורק להפר אחרי שאילת הקמתו זהו לא מהני אם אינו ביום שמעו, אבל בזה דהפיר ביום שמעו אחר הקמתו, כל אימת דשואל על הקמתו חלה למפרע ההפרה, ולפ"ז שפיר עולה תירוצו דהרא"ש, דחיישינן שיפר לה הבעל בלחש אחר ההקמה בו ביום, ולאחר זה ישאל על הקמתו, דאף דבהך תירוצא לא ניחא ליה להרא"ש בתירוצא דיפר לה בלחש, היינו דעל זמן מועט בין נדרה להקמה אפשר להשגיח עליו שלא יהיו שפתותיו נעות כלל אבל על זמן רב עד סוף היום א"א, דאם לא כן יקשה נשגיח על הבעל שיעמוד בפנינו כל היום ולא יפר. ואולם אף דהדברים נכונים מכל מקום מלשון הרא"ש שמא ישאל על הקמתו ואח"כ יפר לה ולא כתב דיפר לה היום ואח"כ ישאל על ההקמה מוכח בהדיא דס"ל להרא"ש דאף אם נשאל על הקמתו אחר יום שמעו יכול להפר אח"כ וצ"ע ע"כ לשונו שם.

מה שהקשה בהרא"ש פ"ד דגיטין בסוגיא דנודרת דקיים לה עד"ר, בודאי ישתומם בזה כל העובר על דברי הרא"ש וכבר הקשה כן בס' קרבן נתנאל והניח בצ"ע.

ודאסיקנא בי' אזכיר מה שכ' עוד בקרבן נתנאל דהא דלא תירץ תוס' כמו הרא"ש דישאל על ההיקם, משום דתוס' אזלי לשיטתייהו דכ' פ' המדיר דע"ז דנשאלי' על ההיקם היינו ביום שמעו וא"כ נשגיח עליו כל היום שלא ישאל על ההיקם. ולענ"ד תירוצו דהרא"ש עולה יפה גם לשיטה זו, דהנה צריך להבין דמה הועיל הרא"ש בתירוצו מ"מ לא יקיים לה כלל ונשגיח עליו באותו יום שלא יפר ולא יהיה בידו אח"כ להפר. וצ"ל דחיישינן שמא יפר בלחש והיינו דאף דעל עיקר הקושיא לא תירץ שיפר לה בלחש קודם הקיום דרק ברגע אחד אפשר להשגיח שלא ינענע שפתיו, אבל להשגיח על זה כל היום אי אפשר, והנה נלענ"ד דין חדש אף לתוס' דנשאלים על ההיקם רק בו ביום דלמחר לא הוי יום שמעו, מ"מ אם בו ביום אחר ההקמה אומר מופר ליכי ולמחרתו שאל על ההיקם מהני כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו, בטלה ההקמה למפרע וחל ההפרה של בו ביום שלאחר ההקמה, ולפ"ז שפיר תירץ הרא"ש והיינו דחיישינן שמא יפר בלחש בו ביום אחר ההקמה ובזה יהני אם ישאל למחרתו על הקמתו.

בא"ד וי"ל דחיישינן שמא יפר לה בלחש וכו' וא"ת וידירוה ע"ד רבים וכו', ק"ל מה מהני במדירה ברבים דילמא תחזור תכ"ד בלחש, זולת דנימא דהיכא דהב"ד משביעים או מדירים אותו לא מהני חזרת תכ"ד כמו דלא מהני ביטול מקודם כדאיתא ביו"ד סי' רי"א ס"ד, ופרט זה צ"ע לדינא. (ועי' חי' יו"ד שם).

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה