חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף ל.
כיחידאה לא מוקמינן. עיין פ"ה מ"ב ובר"ש שם.
בר"ש פאה פ"ה מ"ב כתב בשם הירושלמי דהא דתנן אלא מזכה את העני בכל הגדיש כו' אתיא כר"י דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה יעויי"ש. וקשה לי לפ"ז סוגיין דהכא דלא מוקי כעולא דיחידאי הוא והא רבנן דמתניתין דפאה נמי סברי כר"י ולא הוי יחידאי. וצ"ע.
שם ואין שביעית משמטתו. עיין ברא"ש פ"ק דמכות סימן ג.
תוס' ד"ה כיחידאה וכו' אפילו כרבנן. עיין לעיל דף יג ע"א תוס' ד"ה והא.
תד"ה והא קמ"ל וא"ת הא נמי פשיטא. לא זכיתי להבין הא הת"ק שם ס"ל דבעי' שיפסוק במפורש כשער הגבוה והכי נקטינן א"כ מה דוחק לומר דהברייתא אתי' כת"ק וכהלכה וצע"ג. גם אף לר"י הא קאמר רק דיכול לומר או תן לי מעות והיינו שאני חוזר מהמקח דמעות אין קונות ובכה"ג דנשתוה השער ליכא מי שפרע וכמו שפירש"י שם להדיא והכא הא ל"ש כן דאין הבעה"ב יכול לומר תן לי מעות דהא הבעה"ב אינו יכול לחזור ע"י מי שפרע כדאיתא בסמוך אלא אי מטעמא דרש"י דלא מחסרה משיכה אי מטעמא דכתבו התוס' דא"צ לשלם רק מזה דהוי אפותקי מפורש, וא"כ גם לר"י היה מהראוי שיצטרך לפסוק במפורש בשער הגבוה וצ"ע.