חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף כב:
הא כתיב למען יעמדו. קשה לי הא בלא"ה יקשה לר"מ למען יעמדו למאי מוקי לה.
תד"ה אבל בשטרות. דאל"ה קרא למאי אתא. ק"ל דא"כ גם לר"א יקשה דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי ממילא יכול להזדייף מדינא פסול. א"כ קרא למען יעמדו ימים רבים למאי את' למעוטי. וכעין זה הקשו תוס' כאן בסוף דבריהם. וצ"ע.
בא"ד וי"מ דאין חילוק וכו' כדאמר רב וכו', לכאורה קשה דהא אינו כדרב דלרב בשטרות ע"ח כרתי א"כ לא בעי כלל מסירה אבל לר"א דפוסק בשטרות לא מהני עידי מסירה לחוד משום למען יעמדו וזהו לענין דמקרי עדי חתימה ומקויים למען יעמדו דהא לא יצטרך להביא ע"מ אבל מ"מ צריך ע"מ, וי"ל דהי"מ ס"ל כפי הצד שצדדו תוס' לעיל ד"ד. ד"ה דקי"ל ובדף יו"ד: דבמילי דממונא ס"ל לר"א אף ע"מ כרתי דחתימה לחוד ג"כ מהני א"כ ר"א ורב ס"ל [כהדחי'].
ואולם עדיין ק' דהתינח דרב מחלק בין גיטין לשטרות דס' כר"מ בחדא דמדכתיב יכתוב בספר וחתום תלי' בחתימה אבל ר"א דלא אתי עלה מה"ט אלא מטעם דלמען יעמדו וכיון דר"א עצמו ס"ל דגם בשטרות כשר ולא ס"ל דרשא דלמען יעמדו איך מצא ר"א בזה מאן דחולק עלה דר"א דהא ר"מ ס"ל דע"ח כרתי מטעם אחר דאפי' בגט ס"ל כן אבל לענין דרשא דלמען יעמדו לא מצינו חולק וצע"ג.
בא"ד כיון דהך דשמעתין ודפ' בתרא ענין אחד. לענ"ד נראה דאין זה ענין א' דר"א דהכא ס"ל באמת ע"מ כרתי בכל שטרות אלא דבשאר שטרות לא מהני ע"מ לחוד משום דלא מקיים למען יעמדו ימים רבים ולזה בעי ג"כ ע"ח דעי"ז יוכל לעמוד ימים רבים אבל מ"מ עיקר השטר נעשה ע"י ע"מ ובעי ג"כ ע"ח (לפ"מ דצדדו התוס' לעיל (דף ד ע"א) דבשטר מכר ומתנה בעי ע"מ דוקא לראיה) וגם לקולא דבב' יב"ש בעיר א' דאם ע"ח כרתי השטר פסול דאינו מוכח מתוכו אבל אם ע"מ כרתי אלא דבעי ע"ח משום למען יעמדו ממילא גם בב' יב"ש כשר. ואלו רב דאמר הלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות היינו דבשטרות אין הדין דע"מ כרתי אלא דע"ח כרתי וא"כ לא בעי כלל ע"מ. וגם בב' יב"ש השטר פסול כיון דאינו מוכח מתוכו. וא"כ הוא ב' ענינים. ונכון הוא בעזה"י.
ויעויין ברשב"א בחידושיו שכ' תחלה על פלוגתא דמכאן ועד י' ימים דקיימא לן בהא כר"י דהוא רבי' דר"א ואח"כ בפלוגתא דשאר שטרות כ' דקיימא לן כר"א בהא מסתמא דאמרי' לעיל דפרכי' והא בעי כתב שא"י להזדייף והיינו כר"א. ותמהני לפ"מ דס"ל להרשב"א עתה לפי הצד דלר"י דמכשיר מכאן ועד י' ימים גם בשטרות כשר מכאן ועד י' ימים דלענין זה אין חילוק בין גיטין לשאר שטרות ע"ש שכ' אח"כ לדחות הראיה מסוגיא דלעיל די"ל דגם לר"א בשטרות פסול מכאן ועד י' ימים. וצ"ל דפירכת הש"ס לעיל דמה דמכשיר סתמא אפילו עד י' ימים ע"ש. אבל בתחלה ס"ל להרשב"א דאפי' בשטרות כשר עד י' ימים. וקשה לי מאד דא"כ האיך אפשר למפסק לענין עד י' ימים כר"י הא כיון דמוכח מסתמא דלעיל דקיימא לן לענין שטרות כר"י. ממילא מוכח דקיימא לן גם לענין מכאן ועד י' ימים כר"א דאל"כ ממילא עומד לימים רבים ואמאי פסול בשטרות. וצלע"ג.
תד"ה והא לאו בני דיעה וכו' ועוד אור"י וכו' דפסולי' אי בעי שליחות, מבואר דלהך תירוצא מספק להו אי בעי שליחות דשפיר י"ל דבעי' שליחות ומתני' דחש"ו כר"מ. וק"ל הא מ"מ מוכח היסוד דלא בעי שליחות ממה דאמרי' איתיבי רבא וכתב לה לשמה הרי דס"ל לרבא דלר"מ בעי כתיבה לשמה מדאוריית' דס"ל דוכתב היינו כתיבה ממש אפי' לר"מ, וא"כ איך יפרש רבא למשנתנו דחש"ו כשר הא לאו בני שליחות נינהו, ואולי י"ל דרבא לנפשי' ס"ל דמתני' מיירי בשייר מקום תורף.
ב"י אה"ע סימן קכ"ג דלר"י דס"ל דבעי' כריתות בכתיבה וסוגי' דמשני בעע"ג קאי לר"מ לדידן דקיימא לן כר"א גם בטופס שכ' חש"ו ועע"ג פסול דמחלף בחורף, ותמוה לי דהיכן נשמע כן הא שמואל מוקי לה בשייר מקום התורף ור"א היא הרי דגם לר"א כשר בטופס, ונהי דאפשר לומר להלכה דפסול על פי מה שהקשה הרשב"א דמ"ש ממתני' דהכותב טופסי גיטין דפוסל ר"א שלא לשמה בטופס אטו תורף ומ"ש בחש"ו דכשר ותירץ דאתי' כת"ק אליבא דר"א דמכשיר בטופס שלא לשמה, א"כ י"ל דאנן דקי"ל כאידך דר"א גם הכא פסול, מ"מ אינו מוכרח דיסבור הר"י כן דהא יש עוד תירוצים ע"ז וכמ"ש הר"ן דחש"ו ל"ש, וצלע"ג.