אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף כא:

דף כא.

מי שאינו מחוסר. כעין זה חולין דף קלה ע"א ושם נסמן.

שם ורבנן אי כתיב בספר. עיין סוטה דף טז ע"א.

שם מתני' אין כותבין במחובר. מפני שמחוסר קציצה ואם לא יקצוץ ויתן לה במחובר ג"כ אינו גט דבעי' נתינה מיד ליד או דמספר ממעטינן מחובר. רשב"א. ובקרבן עדה בפי' להירושל' הקשה דא"כ נמעט ג"כ עבד כדאמרי' בכ"מ יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות.

שם עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. וא"ת למ"ל למנקט וחתימתו כיון דהיתה כתיבתו בתלוש. וי"ל דמשכחת שכתבו על אילן תלוש ואח"כ נטעו והשריש וחתמו עכ"ל תוספ' בריש מכילתין ד"ד א'. א"כ ממילא משמע דאם היה כתיבתו וחתימתו באילן תלוש ואח"כ נטעו והשרישו ועקרו ונתן לה דכשר דאף שהיה בזמן מה מחוסר קציצה מ"מ כיון דבשעת כתיבה וחתימה (ונתינה) היה ראוי ליתן לה הגט בלא קציצה כשר. ובאמת קושי' תוס' לענ"ד אינה חזקה די"ל דר"י בעי לאורויי דבעצמות צריך הכתיבה וגם החתימה (במחובר) [בתלוש] דוכתב קאי אתרויהו אכתיבה וחתימה ומזה נשמע דה"נ פסול דשלא לשמה הוא בין בכתיבה בין בחתימה. ודברי תוס' אלו רק בסוגי' דהתם במה דמשני ר"א ה"מ ר"י דתנן ר"י פוסל ובעי למידק מיניה דכתיבה וחתימה בעינן לשמה מש"ה צ"ל השליח בפנ"כ ובפנ"ח א"כ מוכח דמפרש למתני' כתבו במחובר היינו תורף וחתמו היינו עדים (דאילו מפרש בהך מ"ד דכתבו היינו טופס וחתמו תורף ומתני' ר"א א"כ ר"י דקאמר כתיבתו וחתימתו היינו טופס ותורף דס"ל משום גזירה טופס אטו תורף אפילו דיעבד פסול. א"כ אין מוכח דס' דוכתב קאי אתרוייהו ויקשה כתיבה בעי חתימה לא בעי). מש"ה שפיר הקשו דאם כתיבה בתלוש ממילא החתימה ג"כ בתלוש, אבל לפי"מ דנקט הרע"ב דכתבו היינו טופס וחתמו תורף א"כ ר"י דקאמר עד שיהיה כתיבתו וחתימתו היינו טופס ותורף ממילא ליתא לקושית תוס' דשפיר משכחת כתיבתו היינו טופס בתלוש והתורף היה במחובר שהקדים לכתוב תורף קודם להטופס.

שם לא על הנייר. עי' רא"ש שמפרש דמתניתין בעדים על המחק והגט שלא על המחק. וכ"כ תוספות, (ואף דהגט לפנינו כתוב על הנייר אם כן ידעינן דלא נמחק ולא זייפה מ"מ כיון דהיה בידה לזייף ולמחוק הוי שטר פסול). וקשה לי דאמאי מכשירים חכמים ע"י ע"מ הא מ"מ היה בידה לזייף דימחוק הכתב ויהיה הוא ועדים עהמ"ח דכשר ולא תצטרך להביא ע"מ דנהי' דנין דמסתמא נמסר כהלכה כמו כל גיטין דעלמא. וגם כיון דכותבין עדים עהמ"ח והוא על הנייר אין כשר בהוא ועדי' עהמ"ח בלא עידי מסירה נחוש דהיה כתוב על הנייר באיזה תנאי והיא מחקה ונעשה שניהם על המחק. ואם נימא דבאמת בהוא ועדי' עהמ"ח צריכה להביא ע"מ ובזה ר"א מחמיר ור"מ מיקל. דלר"מ בהוא ועדים עהמ"ח כשר כמו כל שטרי דעלמא ולר"א בעי' ע"מ. א"כ תקשי להיפוך בהוא על הנייר ועדים על המחק אמאי צריך ע"מ הא חזינן דכתוב על הנייר ולא זייפה כלום ואי דחיישינן דיכולה לזייף ולמחוק והא אם תמחוק יהיה הוא ועדים עהמ"ח ויצטרך להביא ע"מ. דרך כלל ק' איך שייך בהוא על הנייר ועדים עהמ"ח להכשיר בע"מ דמה תועלת יש בע"מ הא בלא"ה ידעינן דהיא לא זייפה כיון דאין כאן מחק. ולחשש דיכולה לזייף מה תועלת יש בע"מ. אם בהוא ועדים על המחק בעי ג"כ ע"מ ליכא חשש דיכולה לזייף. ואם לא בעי' ע"מ מה מהני ע"מ דהשתא הא יכולה למחוק ולא תצטרך לע"מ. ואם נימא דבאמת מה דקתני וחכמים מכשירים היינו בלא ע"מ וניקום ונאמר באמת דבהוא ועדים עהמ"ח בעיא ע"מ והוא על הנייר ועדים על המחק כשר בלא ע"מ מ"מ איך תליא זה בפלוגתא דר"מ ור"א הא גם לר"מ היה באפשרי לחז"ל לתקן בהיפוך דהוא על הנייר ועדים על המחק כשר ובשניהם עהמ"ח פסול וכמו שהקשו תוס' ב"ב באמת. וא"כ אין זה תלוי בפלוגת' דע"ח או ע"מ כרתי. גם הא להדיא כ' הב"י (סי' קכ"ד) דבשניהם עהמ"ח כשר בלא ע"מ זולת לשיטת רש"י והעיטור וא"כ יקשה כנ"ל דבהוא על הנייר ועדים עהמ"ח למאי נ"מ בע"מ הא חזינן דלא זייפה וליכולה לזייף לא מהני הע"מ דעכשיו דהא יכולה למחוק ולא תצטריך לע"מ וצ"ע.

שם כתבו על חרס של עציץ נקוב. עיין לעיל דף ז' ע"ב תוד"ה עציץ נקוב.

תד"ה יצא זה ק' לי כיון דצדדו לכאן ולכאן אם תלוש מקרי מחוסר קציצה ויש הוכחה לצד דפסול מדאמרו דשקיל ויהיב לה, והוכחה בהיפך מדנקט על עלה נקוב, ונדחקו לסתור ראי' זו או ראי' זו הא י"ל ברווחא דבאמת תלוש מדינא לא מקרי מחוסר קציצה, אלא דגזרי' קציצת תלוש אטו קציצת מחובר, כדמצינו כמה פעמים, וממילא הכל ניחא דצריך דשקיל ויהיב לי' דא"י לקצוץ מדרבנן ועל עלה דוקא נקוב ס"ל לרבא דגזרי' שמא יקטום, אבל באינו נקוב ל"ג שמא יקטום כיון דקטם גופ' רק מדרבנן אטו קציצת מחובר והוי גזירה לגזירה, ומרווח ג"כ דא"צ לחלק בין דבר מועט כדהוכיחו מההי' דבין תיבה לתיבה, די"ל דהאיבעי' לענין דאוריית', וגם אפשר יותר לומר דקרן דפרה הוי ג"כ כמו כל תלוש, וא"צ להמצא דבע"ח גרע אלא הא דקתני ע"ג קרן ונתן לה הפרה משום דמדרבנן גם קציצת תלוש פסול, וצ"ע.

ק"ל כיון דצידדו לכאן ולכאן אם בתלוש שייך ג"כ מחוסר קציצה ויש הוכחה שפסול מדאמרינן דשקיל ויהיב, והוכחה בהיפוך להכשיר מדנקט על עציץ נקוב. ונדחקו לסתור ראי' זו או זו הא י"ל ברווחא דבאמת מדינא תלוש לא מקרי מחוסר קציצה אלא דגזרו חז"ל קציצת תלוש אטו קציצת מחובר כדמצינו כמה פעמים כזה, וממילא הכל ניחא דצריך דשקיל ויהיב לה דבלא"ה פסול מדרבנן ובעלה נקט בדקדוק על נקוב, דדוקא בנקוב גזרינן שמא יקטום ויהי' פסול מדאורייתא אבל באינו נקוב לא גזרינן שמא יקטום כיון דאף אם יקטום לא יהי' פסול מדאורייתא והוי כמו גזירה לגזירה, ומרווח ג"כ דאין צריך לחלק בין קציצת דבר מועט להרבה כדהוכיחו מההיא דבין תיבה לתיבה די"ל דהאיבעי לענין דאורייתא וגם אפשר לומר דקרן דפרה הוי ג"כ כמו תלוש דעלמא ואין צריך להמציא דבע"ח הוי כמחובר אלא דמ"מ מחויב ליתן לה כל הפרה דבלא"ה יהי' הגט פסול מדרבנן, וצ"ע.

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה