חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף יד.
הא אמר רב חדא זימנא. וק"ל לשיטת תוס' דס"ל דבמתנה ל"א תן כזכי א"כ דילמא המעשה היה שהיה קבא דמוריקא בחצירו דהנפקד ואשמעי' דדוקא באפי' קאימנא דא"י לחזור מטעם מ"ג. אבל שלא באפי' היה יכול לחזור דבמתנה ל"א תן כזכי. וצע"ג.
שם בעובדא דהני גינאי במ"ש הר"ן אי אודי ליה גינא להסוברים במ"ג יכול למחול, נאמן במיגו דמחיל כמו במצא שובר. לא הבנתי דהא הר"ן כתב מקודם די"ל בכוונת הרי"ף אף היכי דיש לגינאי מיגו דפרעתי אינו נאמן לומר טעיתי דהוי מיגו במקום עדים, א"כ כי היכי דהבע"ד בעצמו אינו נאמן במיגו, גם גינא חבריה דמודי ליה לא יהא נאמן במיגו מכח דהוי מיגו במקום עדים, וא"י ההפרש בין הבע"ד עצמו ובין הודאת גינא חבריה.
גם ביסוד המיגו דמחיל, הא הר"ן כתב בכתובות גבי שטר אמנה דהוי מיגו גרוע דמיכסף מיניה למחול, ורק בשוכר אמרינן כל לגבי בעלה מחלה וליכא כיסופא עיי"ש, א"כ איך נקט הר"ן כאן בפשיטות דהוי מיגו.
שם א"ר חייב באחריותו. עיין בריטב"א קדושין דף מג ע"ב ד"ה מאי קסבר.
תוס' ד"ה ולא פש גביה כו' דמנפשיה אין נאמן. עיין ב"ב דף קעה ע"א תד"ה חזר ואמר.
בא"ד משמע דבמגו וכו' (עי' חי' ב"ב ל"ג).