חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף יא.
גמרא והא לא ידעי למקרי. קשה לי מה בכך דבשעת מסירה לא ידעי למקרי הא מכל מקום יעידו שמכירים בטביעת עין שזהו השטר שנמסר בפניהם ואנן נברר לקרות מה שבשטר דהא בכל ע"מ אי ליכא ע"ח ע"כ צריך שהעדים יכירו בטב"ע שזהו השטר שנמסר בפניהם דעל מה שיהיה בזכרונם מה שנכתב בשטר ליכא למסמך דלמא ישכחו וליכא למען יעמדו ימים רבים אלא דסמכי' שיכירו בטב"ע שזהו השטר שנמסר בפניהם וממילא ידונו הב"ד על מה שנכתב בשטר. וכמ"ש תוס' להדיא לקמן (דף כב ע"ב) ד"ה אבל בשטרות. וא"כ ה"נ בשטרי ל"י למקרי לא מקרי ע"מ, דע"מ לא משוי ליה שטר אא"כ ידעי מה שנכתב בו. ז"א דהא מבואר לקמן (דף יט ע"ב) תוס' ד"ה צריכים למקרי דאף בקרא הגט אחר נתינה מהני. ואף בלא קיום כלל אם ניסת לא תצא הרי דמקרי ע"מ בכל גוונא אף דלא קראו להשטר בעידן מסירה. או דמטעם ששומעים שאומר הבעל ה"ז גיטך ויכולים להאמין לו דבידו לגרשה הוי כמו קראו ושפיר מקרי ע"מ. וה"נ במה שאומר הלוה ה"ז שט"ח ממני יכולים להאמינו דבידו לשעבד עצמו הוי כמו קריי' וא"כ ע"כ פירכת הש"ס דהכא והא ל"י למקרי לא דלא הוי ע"מ בלא קריי' אלא דפירכת הש"ס כך האיך יעידו אח"כ על מה דכ' בשטר כיון דל"י למקרי וכמו שפירש"י להדי'. ובזה יקשה הא יעידו בטב"ע שזהו השטר שנמסר בפניהם. וצ"ע.
שם והא לא ידעי למיקריי', תמוה לי, הא י"ל בפשוטו דהעידי מסירה מעידים שזה השטר נמסר בפניהם, ואנן מניחים לקרותו עתה, ועיין בהר"ן לקמן פ"ב בההיא דעדים צריכין למקריי', דמבואר שם הטעם, כיון דעדי מסירה כרתי בעינן שהם בעצמם יקראו, ומ"מ כתב שם הר"ן בחד תירוצא בההיא דכתב גט לאשה דאם לא קראוהו אם נשאת לא תצא, [והיינו ע"כ בלא עדי חתימה, דאל"כ בלא"ה כשר כמבואר שם בהר"ן במה דהקשה לוקי בריתא בשטר פסים בעדי חתימה] וכן פסק בהגהת ש"ע סי' קל"ז ס"ג, הרי דמדינא גם בלא קראוהו כשר, והוי ע"מ מטעם כיון דשמעו שאומר הבעל לה הרי זה גיטך, וכיון דבידו לגרשה בודאי הוי גט מעליא ומקרי עדי מסירה. (ואני מסתפק בשליח שמביא גט ונותן לפני עדי מסירה, והעדי מסירה לא קראוהו להסוברים דדוקא עדי מסירה כרתי דאפי' נשאת תצא כיון דהעדי מסירה לא ידעו כלל שהוא גט שלא היה להם להאמין לשליח) ורק לכתחילה לא תנשא מכח חומרת חז"ל, וא"כ בדיני ממונות אוקמי אדינא, וכיון דעדי מסירה שמעו שאמר לו בשעת מסירה הרי זה שט"ח ממני על סמך כך וכך כיון דבידו להתחייב את עצמו יכולים להאמינו והוי עדי מסירה, וצ"ע.