אור ברסלב
חג הפסח בהלכה והאגדה שער ההלכה › תענית בכורות

חג הפסח בהלכה והאגדה

שער ההלכה · תענית בכורות

בעור חמץ

לפרסם את הנס

נָהֲגוּ הַבְּכוֹרוֹת הַזְּכָרִים הַבְּרִיאִים לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח, זֵכֶר לַנֵּס שֶׁהִצִּיל הַקָּבָּ''ה אֶת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁנָּגַף אֶת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת. (רו, רטו)

חולה

בְּכוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֹלִי שֶׁהוּא אוֹ כְּאֵבֵי עֵינַיִם, פָּטוּר מִלְּהִתְעַנּוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם חֹלִי וְצַעַר לֹא גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת. (רח)

סעודת מצוה

בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, שֶׁיָּרְדָה חֻלְשָׁה לָעוֹלָם, נָהֲגוּ לְהַפְסִיק אֶת הַתַּעֲנִית עַל יְדֵי הִשְׁתַּתְּפוּת בִּסְעוּדַת מִצְוָה כְּסִיּוּם מַסֶּכֶת, בְּרִית מִילָה, פִּדְיוֹן הַבֵּן, בַּר מִצְוָה שֶׁחָל זְמַנּוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח, וְכַדּוֹמֶה. עַל כֵּן הַבְּכוֹרוֹת יַתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת מֵהַבֹּקֶר, וּלְאַחַר שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ בִּסְעוּדַת מִצְוָה הֲרֵיהֶם פְּטוּרִים מִן הַתַּעֲנִית וְרַשָּׁאִים יִהְיוּ לֶאֱכֹל כָּל הַיּוֹם. (רח, ריב)

כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהַתַּעֲנִית צָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּטְעַם הַבְּכוֹר לְפָחוֹת ''כַּזַּיִת'' [27 גְּרָם] מִסְּעוּדַת הַמִּצְוָה. אִי לְכָךְ, עַל הָאַחֲרָאִים לָשִׂים לֵב וּלְהָבִיא כִּבּוּד, כְּמִינֵי פֵּרוֹת וּמִגְדָּנוֹת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁיַּסְפִּיק לְפָחוֹת שִׁעוּר 'כַּזַּיִת' לְכָל בְּכוֹר, וְלֹא יִסְתַּפְּקוּ בַּאֲכִילַת תְּמָרָה אַחַת וְכַיּוֹצֵא. וְעַל כָּל פָּנִים אִם לֹא אָכְלוּ הַבְּכוֹרוֹת שָׁם כְּלוּם, לֹא נִפְטְרוּ מֵהַתַּעֲנִית. (מנחת יצחק וויס, שו''ת ויברך דוד. ריב)

בְּכוֹר הַפּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ מִתַּעֲנִית עַל יְדֵי הִשְׁתַּתְּפוּת בִּסְעוּדַת סִיּוּם מַסֶּכֶת, צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע אֶת הַסִּיּוּם וְיִשְׁתַּדֵּל לַהֲבִינוֹ. וְאָמְנָם אִם לֹא שָׁמַע אֶת הַסִּיּוּם מַמָּשׁ, אַךְ הִשְׁתַּתֵּף בְּחֵלֶק מִדְּרָשַׁת הַמְסַיֵּם שֶׁהֶאֱרִיךְ מְעַט בְּדִבְרֵי אַגָּדָה וּמוּסָר, וְרוֹצֶה לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מֵהַתַּעֲנִית, אֵין לִמְחוֹת בּוֹ בְּחָזְקָה.

וְכָתַב בַּסֵּפֶר נְהַר מִצְרַיִם לַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן בֶּן שִׁמְעוֹן, שֶׁאוֹתָם הַלּוֹקְחִים לְבֵיתָם מַאֲכָל מִסְּעוּדַת מִצְוָה כְּדֵי לְהַאֲכִיל לִבְנָם הַבְּכוֹר, רָאוּי לִגְעֹר בָּהֶם בִּנְזִיפָה שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה לַלַּעַג וָקֶלֶס, וַהֲרֵיהֶם כְּאוֹכְלִים בְּיוֹם תַּעֲנִיתָם בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ. (ריב)

סיום מסכת משניות

סִיּוּם מַסֶּכֶת מִשְׁנָיוֹת [עִם פֵּרוּשׁ בַּרְטְנוּרָא וּקְצָת עִקַּר תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב] נֶחְשָׁב כִּסְעוּדַת מִצְוָה, וּפוֹטֵר מִתַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת רַק לַמְסַיֵּם עַצְמוֹ וְלֹא לַשּׁוֹמְעִים. (רי)

להבין ולהשכיל

אֵין סִיּוּם מַסֶּכֶת פּוֹטֵר מִתַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת אֶלָּא דַּוְקָא אִם לָמַד אֶת הַמַּסֶּכֶת בַּהֲבָנָה, אֲבָל בִּקְרִיאָה בִּלְבַד לֹא מוֹעִיל. וְיֵשׁ לָדַעַת כִּי בִּקְרִיאַת דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּלִי הֲבָנָה אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה. (מגן אברהם סימן נ סק''ב. ריא)

מסכתות קטנות. חמש. נביא.

סִיּוּם מַסֶּכְתּוֹת קְטַנּוֹת, כְּמוֹ מַסֶּכֶת סוֹפְרִים אוֹ מַסֶּכֶת כַּלָּה, מוֹעִיל לִפְטֹר מֵהַתַּעֲנִית (פמ''ג). וְכֵן חֻמָּשׁ אֶחָד (אגר''מ) אוֹ נָבִיא אֶחָד (מהר''ש קלוגר), וּבִלְבַד שֶׁיִּלְמַד בַּהֲבָנָה, וְלֹא בִּקְרִיאָה בִּלְבַד. (יבי''א ח''א סימן כו אות י)

זהר הקדוש

סִיּוּם סֵפֶר אֶחָד מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל אַף שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁקּוֹרֵא, נֶחְשָׁב כִּסְעוּדַת מִצְוָה. וּכְבָר כָּתַב הַגָּאוֹן הַחִידָ''א, שֶׁהַקְּרִיאָה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְסֻגֶּלֶת לְהָאִיר אֶת הַנֶּפֶשׁ וַאֲפִלּוּ אִם יִטְעֶה בִּקְרִיאָתוֹ, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה. וְכֵן אָמַר רַבֵּנוּ הָאֲרִ''י זַ''ל לְבַעַל תְּשׁוּבָה אֶחָד לִלְמֹד בְּכָל יוֹם חֲמִשָּׁה דַּפִּים בַּזֹּהַר, עַל אַף שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁאוֹמֵר. וְכֵן הוֹרָה הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ''ל לַאֲנָשִׁים שֶׁהָיָה קָשֶׁה לָהֶם לְהָבִין אֶת לִמּוּד הַגְּמָרָא. (ריא)

בכור קטן

יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁהָאַבָּא מִתְעַנֶּה עֲבוּר בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ כְּשֶׁהוּא קָטָן. וְאָמְנָם, גַּם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵן, טוֹב שֶׁהָאַבָּא יִשְׁתַּתֵּף בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ בְּנוֹ לְגִיל מִצְווֹת. וּבְאֹפֶן שֶׁגַּם הָאַבָּא בְּעַצְמוֹ בְּכוֹר, הַמִּנְהָג בְּהַרְבֵּה קְהִלּוֹת שֶׁהָאִמָּא מִתְעַנָּה עֲבוּר בְּנָהּ. וְטוֹב שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת, וּבָזֶה תִּפָּטֵר מֵהַתַּעֲנִית. (ריד)

בְּכוֹר שֶׁטֶּרֶם מָלְאוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לְלֵדָתוֹ, אֵין אָבִיו צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עֲבוּרוֹ. וְאִם מִתְאַפְשֵׁר לָאַבָּא בְּקַלּוּת, טוֹב שֶׁיִשְׁתַּתֵּף בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת. (ריד)

אָבֵל - מֻתָּר לְאָבֵל בְּתוֹךְ שָׁנָה לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת סִיּוּם מַסֶּכֶת, כֵּיוָן שֶׁזּוֹ סְעוּדַת מִצְוָה, אֲבָל בְּתוֹךְ שִׁבְעָה אֵין לְהָקֵל. וְאִם הוּא חַלָּשׁ וְקָשֶׁה לוֹ הַתַּעֲנִית וְיָבוֹא לְהִתְבַּטֵּל מִסֵּדֶר לֵיל פֶּסַח, יִפְדֶּה אֶת הַתַּעֲנִית בִּצְדָקָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתֵּן מְחִיר סְעוּדָה אַחַת לַעֲנִיִּים, וְרַשַּׁאי יִהְיֶה לֶאֱכֹל. (ריג)

ערב פסח שחל בשבת

כְּשֶׁחָל עֶרֶב פֶּסַח בְּשַׁבָּת, הַמִּנְהָג לְהַקְדִּים אֶת הַתַּעֲנִית לְיוֹם חֲמִישִׁי י''ב בְּנִיסָן. וְהַמֵּקֵל בִּמְקוֹם צֹרֶךְ שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת, יֵשׁ לוֹ עַל מַה לִּסְמֹךְ. וּבְכָל אֹפֶן יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת מִצְוָה כִּבְכָל שָׁנָה. וְהַמִּתְעַנֶּה בִּשְׁבִיל בְּנוֹ קָטָן, רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת. (רטו)

תוכן העניינים

חג הפסח בהלכה והאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה