שער ההלכה · מוצאי פסח
קנית חמץ לאחר הפסח
כָּל אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם לֹא יִקְנֶה שׁוּם מִצְרָךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ לְאַחַר הַפֶּסַח, אֶלָּא מִבַּעַל מַכֹּלֶת יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁמָּכַר אֶת חֲמֵצוֹ לְגוֹי בְּאֶמְצָעוּת הָרַבָּנוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּאִסּוּר חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אֲבָל בַּעַל מַכֹּלֶת שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת יֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן לֹא מָכַר אֶת חֲמֵצוֹ לְגוֹי, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹמֵר שֶׁמָּכַר, אֵין לִסְמֹךְ עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן מַרְאֶה תְּעוּדַת מְכִירַת הֶחָמֵץ מֵהָרַבָּנוּת הַמְּקוֹמִית, כְּפִי שֶׁנָּהוּג לָתֵת. (ע)
אכילת חמץ ומצה לאחר הפסח
מִימוּנָה - חָמֵץ שֶׁנִּמְכַּר לְגוֹי בְּעֶרֶב פֶּסַח בְּאֶמְצָעוּת הָרַבָּנוּת, מֻתָּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ מִיָּד בְּמוֹצָאֵי הַפֶּסַח, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁטַר מְכִירַת הֶחָמֵץ לַגּוֹי נִכְתַּב בִּמְפֹרָשׁ שֶׁהַגּוֹי מַרְשֶׁה לְמוֹכְרֵי הֶחָמֵץ לָקַחַת מִיָּד אַחַר הַפֶּסַח מֵהֶחָמֵץ, וִישַׁלְּמוּ לוֹ אַחַר כָּךְ אֶת מְחִירוֹ [אִם כֵּן אֵין בָּזֶה גַּם חֲשַׁשׁ שֶׁל גֶּזֶל הַגּוֹי, שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַדִּין]. וְלָכֵן מֻתָּר לֶאֱפוֹת בְּמוֹצָאֵי הַפֶּסַח חָמֵץ מִקֶּמַח שֶׁנִּמְכַּר לְגוֹי, וּכְמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ רַבִּים לָחֹג אֶת הַמִּימוּנָה בְּמוֹצָאֵי פֶּסַח, וְלֶאֱכֹל 'מוּפְלְאטָה', שֶׁהִיא חָמֵץ גָּמוּר. (שו''ע חושן משפט סימן שנט סעיף א. שו''ת יחו''ד ח''ב סימן סד)
בִּרְכַּת הַמַּצָּה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה - מִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְבָרֵךְ עַל הַמַּצָּה 'הַמּוֹצִיא' וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲבָל מִנְהַג בְּנֵי סְפָרַד לְבָרֵךְ 'מְזוֹנוֹת' וְ'עַל הַמִּחְיָה', וְרַק כְּשֶׁקּוֹבֵעַ סְעוּדָה [שֶׁאוֹכֵל 216 גְּרָם], נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא' וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְטוֹב שֶׁגַּם בְּנֵי סְפָרַד יֹאכְלוּ אֶת הַמַּצָּה בְּתוֹךְ סְעוּדַת פַּת. (ח''ע ברכות סא)
מוֹצָאֵי פֶּסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת - מְקַיֵּם אֶת סְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת בְּמַצּוֹת, וּמְבָרֵךְ עַל הַמַּצָּה 'הַמּוֹצִיא' לְכָל הַדֵּעוֹת, מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לָנוּ לֶחֶם חָמֵץ. [וְהוּא הַדִּין בְּכָל מוֹצָאֵי פֶּסַח, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְצָא לֶחֶם בַּשּׁוּק]. וּמֻתָּר לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת זוֹ מֵהֶחָמֵץ שֶׁנִּמְכַּר לַגּוֹי, וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר מֻקְצֶה. (קכג. ח''ע ברכות סד)