אור ברסלב
חג הפסח בהלכה והאגדה שער ההלכה › מהלכות חול המועד

חג הפסח בהלכה והאגדה

שער ההלכה · מהלכות חול המועד

מהלכות יום טוב

הנהגת היהודי בחל המועד

כָּתַב הָרַמְבַּ''ם (פ''ו מהלכות יו''ט הי''ז): מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בַּמּוֹעֵד, הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בַּמּוֹעֵד מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא, לֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַדָּת: בַּבֹּקֶר מַשְׁכִּימִים כָּל הָעָם לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִתְפַּלְלִים, וְחוֹזְרִים לְבָתֵּיהֶם וְאוֹכְלִים, וְהוֹלְכִים לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת קוֹרְאִים וְשׁוֹנִים עַד חֲצִי הַיּוֹם, וְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם מִתְפַּלְלִים מִנְחָה וְחוֹזְרִים לְבָתֵּיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שְׁאָר הַיּוֹם.

וּכְשֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ בַּמּוֹעֵד, לֹא יִמָּשֵׁךְ בְּיַיִן וּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְיֹאמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹסִיף בָּזֶה - יַרְבֶּה בְּמִצְוַת הַשִּׂמְחָה, שֶׁהַשִּׁכְרוּת וְהַשְּׂחוֹק הַרְבֵּה וְקַלּוּת הָרֹאשׁ, אֵינָהּ שִׂמְחָה, אֶלָּא הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת [טִפְּשׁוּת], וְלֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל הַהוֹלֵלוּת וְהַסִּכְלוּת, אֶלָּא עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת יוֹצֵר הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ''תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב'', הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהָעֲבוֹדָה בְּשִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת ה' לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת. עַד כָּאן.

יְמֵי חֹל הַמּוֹעֵד נֶאֶסְרוּ בְּחֵלֶק מִן הַמְּלָאכוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ כִּשְׁאָר יְמֵי הַחֹל שֶׁאֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה. וְצָרִיךְ לְכַבְּדָם בִּבְגָדִים נָאִים, וּבְמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה מְיֻחָדִים. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ''ל (אבות פ''ג מי''א): הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וּפֵרַשׁ רַשִׁ''י, הַמְבַזֶּה, שֶׁנּוֹהֵג בְּחֹל הַמּוֹעֵד מִנְהַג חֹל בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

עֲבוֹדַת ה' הָאֲמִתִּית בַּמּוֹעֲדִים

''וְדָבָר יָדוּעַ הוּא, שֶׁהָעֲבוֹדָה הַשְּׁלֵמָה הִיא עֲבוֹדַת הַנֶּפֶשׁ עִם עֲבוֹדַת הַגּוּף. וַעֲבוֹדַת הַגּוּף הִיא לְהִתְעַנֵּג בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּמִצְוַת הַמּוֹעֲדִים: 'וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם'. וַעֲבוֹדַת הַנֶּפֶשׁ הִיא לְהוֹדוֹת, לְשַׁבֵּחַ וְלִזְכֹּר נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו. וּבִשְׁנֵיהֶם יַחַד תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (פסחים סח ע''ב): חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲפִלּוּ הַדְּבָרִים הַגּוּפָנִיִּים, שֶׁהֵם הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַתַּעֲנוּגִים הָאֲחֵרִים, כֻּלָּם נַעֲשִׂים רוּחָנִיִּים, וְהֵם עֲבוֹדַת ה'. אֲבָל אִם חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, וְאֵינוֹ עוֹבֵד לַה' יִתְעַלֶּה הָעֲבוֹדָה הָרְאוּיָה, אֵינָם מוֹעֲדִים וּמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ''ל: 'אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי' - בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים הַמִּצְווֹת וּמְקַדְּשִׁים הַמּוֹעֲדוֹת בַּאֲסֵפַת הָעָם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וּמְהַלְלִים וּמְשַׁבְּחִים לַה' וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אָז 'אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי', וְאִם לָאו - אֵינָם מוֹעֲדַי אֶלָּא מוֹעֲדֵיכֶם. וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָא לְאוֹתוֹ מִין שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ, לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים עַתָּה מוֹעֲדִים, וַהֲלֹא כְּתִיב (ישעיה א יד) 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח'? אָמַר לוֹ: 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם' כְּתִיב. בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם מְכַוְּנִים לַהֲנָאַת גּוּפְכֶם בִּלְבַד, הֵם שְׂנוּאִים, אֲבָל אִם אַתֶּם מְכַוְּנִים לַעֲבוֹדָתִי, אֵינָם שְׂנוּאִים וְאֵינָם עָלַי לָטֹרַח, אֶלָּא אֲהוּבִים וַחֲבִיבִים הֵם לְפָנַי''. (דרשות רבי יהושע אבן שועיב)

אָמְרוּ חֲזַ''ל (סנהדרין ז ע''א): תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא - עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְכָתַב הַפֶּלֶא יוֹעֵץ (מערכת חול המועד): יֵשׁ אָדָם שֶׁיָּבֹא בְּטַעֲנָה שֶׁהָיָה טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ, וְלָכֵן לֹא עָסַק בַּתּוֹרָה, אַךְ חֹל הַמּוֹעֵד יִסְתֹּר טַעֲנָתוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד פָּנוּי הוּא מִמְּלָאכָה, וּמְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן בְּטִיּוּל בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ וּבְפִטְפּוּטִים שׁוֹנִים, וְיִטְעֲנוּ בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגְדּוֹ: הֲרֵי הָיָה לְךָ פְּנַאי בְּחֹל הַמּוֹעֵד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְלָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת זְמַנְּךָ?! אֲבָל הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת ה', וְקָבַע אֶת יְמֵי הַמּוֹעֵד לְלִמּוּד תּוֹרָה, אָז דָּנִים אוֹתוֹ לִזְכוּת, וּמַחֲשִׁיבִים לוֹ כְּאִלּוּ עָסַק בַּתּוֹרָה גַּם בִּשְׁאָר הַיָּמִים שֶׁהָיָה טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶך ע''ה (תהלים עה ג): ''כִּי אֶקַּח מוֹעֵד - אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט'', שֶׁעַל פִּי הִתְנַהֲגוּתוֹ וּמִדַּת נִצּוּל זְמַנּוֹ בַּ'מּוֹעֵד', יִשְׁפֹּט אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֵישָׁרִים.

ט''ז בְּנִיסָן - בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד [ט''ז בְּנִיסָן], טוֹב לְהוֹסִיף מַאֲכָל מְיֻחָד בַּסְּעוּדָה [לְבַד מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לִשְׂמֹחַ בִּבְשַׂר בְּהֵמָה וְיַיִן לִכְבוֹד הֶחָג], לְזֵכֶר אֶסְתֵּר שֶׁהִזְמִינָה אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָמָן לַמִּשְׁתֶּה, וּבְאוֹתוֹ יוֹם תָּלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ. (של''ה, מג''א, חק יעקב. רמט)

יעלה ויבוא

מַזְכִּירִים 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' בְּשַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר - אִם נִזְכַּר כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה'' כְּדֵי לוֹמַר 'הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן', יְסַיֵּם 'לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ', וְיַחֲזֹר לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא'. אַךְ אִם כְּבָר אָמַר 'הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן', יֹאמַר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' לִפְנֵי 'מוֹדִים'. וְאִם הִתְחִיל אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת 'מוֹדִים' וְנִזְכַּר, חוֹזֵר לִתְחִלַּת בִּרְכַּת 'רְצֵה'. וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁנִּזְכַּר בְּהֶמְשֵׁךְ הַתְּפִלָּה קֹדֶם שֶׁבָּא לַעֲקֹר רַגְלָיו, אֲבָל אִם נִזְכַּר כְּשֶׁבָּא לַעֲקֹר רַגְלָיו, חוֹזֵר לִתְחִלַּת הָעֲמִידָה. וְדִין זֶה אֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית, [וְלֹא כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁבְּעַרְבִית לֹא חוֹזֵר]. (סימן תצ סעיף ב. ח''ע חנוכה רסה)

קְרִיאַת הַתּוֹרָה - אִם טָעוּ בִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד וְקָרְאוּ בַּתּוֹרָה קְרִיאָה שֶׁל יוֹם אַחֵר שֶׁל פֶּסַח, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרֹא אֶת הַקְּרִיאָה שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אֵין סֵדֶר הַקְּרִיאוֹת שֶׁל יְמֵי הַפֶּסַח מְעַכֵּב. (רמז)

אוֹמֵר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר, אִם נִזְכַּר אַחַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', אוֹמֵר [בְּלִי שֵׁם ה'] בְּלָשוֹן זוֹ: ''בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן מוֹעֲדִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה''. (סימן קפח סעיף ז)

מלאכה בחל המועד

מַטְּרַת חֹל הַמּוֹעֵד - אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מָמָל: אִלּוּ הָיָה מִי שֶׁיִּצְטָרֵף עִמִּי, הָיִיתִי מַתִּיר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד, כִּי כָּל הַטַּעַם שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּמּוֹעֵד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אֲבָל הֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים. וּמִכָּאן נִרְאֶה, שֶׁאִסּוּר שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ בְּחֹל הַמּוֹעֵד חָמוּר יוֹתֵר מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁכָּל מַטְּרַת הַתּוֹרָה בַּמּוֹעֲדוֹת לְהִדָּבֵק בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ. (חזו''ע יו''ט קעב)

דָּבָר הָאָבֵד - אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָּא רַק 'דָּבָר הָאָבֵד', דְּהַיְנוּ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת אוֹתָהּ מְלָאכָה, יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְהֶפְסֵד, וּכְדִלְהַלָּן. (קעג)

לֹא מִשְׁתַּלֵּם לַעֲבֹד בְּחֹל הַמּוֹעֵד

הָיָה זֶה בְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת תשל''א. עָבַר הַגָּאוֹן רַבִּי מַצְלִיחַ מָזוּז זַצַ''ל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר תּוּנִיס וְרָאָה יְהוּדִי עוֹבֵד בַּחֲנוּתוֹ, בִּמְלֶאכֶת הַצּוֹרְפוּת. אָמַר לוֹ: ''שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ שֶׁאָסוּר לַעֲבֹד בְּחֹל הַמּוֹעֵד?'' אָמַר: ''יוֹדֵעַ אֲנִי, אֲבָל עֲבוֹדָה דְּחוּפָה לִי לַעֲשׂוֹתָהּ''. אָמַר לוֹ הָרַב: ''אֵין זֶה דָּבָר הָאָבֵד, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד''. לֹא צִיֵּת הָאִישׁ, וְהִמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתּוֹ.

כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, בְּיוֹם שִׁשִּׁי, הִגִּיעָה אֶל בֵּית הָרַב נַעֲרָה בּוֹכִיָּה: אָבִי הַצּוֹרֵף נֶעֱצַר בַּעֲלִילָה שֶׁקָּנָה תַּכְשִׁיטִים גְּנוּבִים. מִיָּד קָם הָרַב וְהָלַךְ לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה, בִּקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אֶת הֶעָצוּר לַשַּׁבָּת, וְחָתַם עַרְבוּת אִישִׁית לְשׁוּבוֹ לַכֶּלֶא בְּיוֹם רִאשׁוֹן. בַּדֶּרֶךְ סִפֵּר הֶעָצוּר כִּי מֵחֲמַת הָעִנּוּיִים הוֹדָה בִּנְכוֹנוּת הָעֲלִילָה, לַמְרוֹת שֶׁהָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא סָחַר בְּתַכְשִׁיטִים גְּנוּבִים. אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ נִגְנְבוּ תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים.

אָמַר לוֹ הָרַב: ''אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֶחְמִיצוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת יַיִן. עָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהֵבִין שֶׁקִּפַּח מְעַט אֶת הָאָרִיס שֶׁעָבַד בְּכַרְמוֹ, וְעַל כֵּן אֵרַע לוֹ הֶפְסֵד זֶה. פִּצָּה אֶת הָאָרִיס - וּפִתְאוֹם הִתְיַקֵּר מְחִיר הַחֹמֶץ וְנִמְכַּר בִּמְחִיר הַיַּיִן וְכִסָּה אֶת הֶפְסֵדוֹ... כְּדַאי גַּם לְךָ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: עָבַדְתָּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד מְעַט מָמוֹן - וּלְבַסּוֹף, רְאֵה מַה הִרְוַחְתָּ''...

אָמַר: ''טָעִיתִי, רַבִּי, לֹא אוֹסִיף עוֹד לְחַלֵּל אֶת קְדֻשַּׁת הַמּוֹעֵד''.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן שָׁב הָאִישׁ לַכֶּלֶא. אָמַר לוֹ הַחוֹקֵר: ''כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהָרַב מָזוּז עָרַב לְיָשְׁרְךָ וּמִשְׁתַּדֵּל לְמַעַנְךָ, הֵבַנְתִּי שֶׁאַתָּה אָדָם יָשָׁר. פָּתַחְתִּי בַּחֲקִירָה נִמְרֶצֶת וְגִלִּיתִי שֶׁהַפּוֹעֵל הָעַרְבִי שֶׁלְּךָ, הוּא שֶׁרָכַשׁ אֶת הַסְּחוֹרָה הַגְּנוּבָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוֹדָה בִּגְנֵבוֹת שֶׁגָּנַב אֶצְלְךָ וְהֶחֱזִירָן!'' (מעיין המועד)

אֹכֶל נֶפֶשׁ - כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אָמָּן, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ טֹרַח גָּדוֹל. וְלָכֵן מֻתָּר לְתַקֵּן בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְקָרֵר חַשְׁמַלִּי, כִּירַיִם שֶׁל גַּז, תַּנּוּר אֲפִיָּה, בֶּרֶז מַיִם שֶׁבַּמִּטְבָּח, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמֻתָּר לַפּוֹעֵל לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם עֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ זֹאת, אִם אֵין אָמָּנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלָאכוֹת אֵלּוּ בְּחִנָּם. (קפו)

כְּבוּשִׁים - אָסוּר לִכְבֹּשׁ חֲמוּצִים, אֶלָּא אִם כֵּן יָכוֹל לֶאֱכֹל מֵהֶם בַּמּוֹעֵד. אֲבָל אִם לֹא יִהְיוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה בַּמּוֹעֵד, אָסוּר. וּמַאֲכָל שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָצוּי לְאַחַר הַמּוֹעֵד, מֻתָּר לִקְנוֹתוֹ וּלְכָבְשׁוֹ. וְכֵן אִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיַּתְלִיעַ אוֹ שֶׁיִּתְקַלְקֵל אִם לֹא יִכְבְּשֶׁנּוּ בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לְכָבְשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי זֶה 'דָּבָר הָאָבֵד'. (קפו)

גִּלּוּחַ וְתִסְפֹּרֶת - אֵין מִתְגַּלְּחִים וְאֵין מִסְתַּפְּרִים בַּמּוֹעֵד. וַאֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס וְלֹא הִסְפִּיק לְהִסְתַּפֵּר אוֹ לְהִתְגַּלֵּחַ בְּעֶרֶב הֶחָג, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ לַאֲבִי הַבֵּן, לַמּוֹהֵל וְלַסַּנְדָּק, אָסוּר. אֲבָל לְסַדֵּר אֶת הַשָּׂפָם, מֻתָּר לְכָל אָדָם. (קצ)

אֲפִלּוּ הִתְגַּלַּח בְּעֶרֶב הֶחָג, אָסוּר לְהִתְגַּלֵּחַ בַּמּוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ רָגִיל לְהִתְגַּלֵּחַ בְּכָל יוֹם. (קצ)

הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַסֹּהַר בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר וּלְהִתְגַּלֵּחַ, וַאֲפִלּוּ הָיָה יָכוֹל לְהִסְתַּפֵּר בְּעֶרֶב הֶחָג, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ מַצַּב רוּחַ לְהִסְתַּפֵּר בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר. (קצב)

אָבֵל עַל אָבִיו אוֹ עַל אִמּוֹ, שֶׁהִסְתַּיְּמוּ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם בַּמּוֹעֵד, וְגָעֲרוּ בּוֹ שֶׁיִּסְתַּפֵּר, מֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר. וְרַשַּׁאי לוֹמַר לְאַחֵר שֶׁיִּגְעַר בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּפֵּר. (קצג)

צִפָּרְנַיִם - מֻתָּר לִגְזֹז צִפָּרְנַיִם בְּחֹל הַמּוֹעֵד, וּמִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר בָּזֶה. (קצד)

מִשְׁקָפַיִם - שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לְתַקְּנָם אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אָמָּן. (קצה)

תְּפִירָה. גִּהוּץ - מִי שֶׁצָּרִיךְ לִתְפֹּר אֶת בִּגְדּוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אִם אֵינוֹ אָמָּן בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, רַשַּׁאי לִתְפֹּר כְּדַרְכּוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְגַהֵץ אֶת הַבְּגָדִים בְּחֹל הַמּוֹעֵד. (קצז)

רֶכֶב - אֵין לְתַקֵּן רֶכֶב פְּרָטִי אִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂה אָמָּן, וַאֲפִלּוּ אִם מִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר בּוֹ דִּבְרֵי מַאֲכָל, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲבִירָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. אֲבָל תִּקּוּן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אָמָּן, מֻתָּר לְתַקְּנוֹ. (קעה)

פּוֹעֵל - שֶׁאִם יִתְחַמֵּק מִלַּעֲבֹד יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיְּפַטְּרוּהוּ, רַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד, כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל חֻפְשָׁה עַל חֶשְׁבּוֹן חֹפֶשׁ שְׁנָתִי הַמַּגִּיעַ לוֹ, שֶׁוַּדַּאי נֶחְשָׁב דָּבָר הָאָבֵד. (קפג)

בַּעַל עֵסֶק - הַמַּעֲבִיד פּוֹעֲלִים קְבוּעִים, וְאִם לֹא יַעֲסִיק אוֹתָם יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם לָהֶם מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה - רַשַּׁאי לְהַעֲסִיק אוֹתָם. וְיִשְׁתַּדְּלוּ לַעֲבֹד בְּצִנְעָה כְּכָל הָאֶפְשָׁר. (קפב)

חֲנוּת - בַּעֲלֵי מַכֹּלֶת וּמוֹכְרֵי יְרָקוֹת רַשָּׁאִים לִפְתֹּחַ אֶת חֲנוּתָם, כֵּיוָן שֶׁיָּדוּעַ שֶׁקּוֹנִים לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, שֶׁהֲרֵי מוּצְרֵי הֶחָלָב וְהַיְרָקוֹת אֵינָם מִתְקַיְּמִים זְמַן רַב, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל מוֹכְרֵי פֵּרוֹת יְבֵשִׁים, אֹרֶז וְכַדּוֹמֶה שֶׁמִּתְקַיְּמִים זְמַן רַב, יִמְכְּרוּ בְּצִנְעָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁאִם הָיְתָה פְּתוּחָה הַחֲנוּת לִרְשׁוּת הָרַבִּים - פּוֹתֵחַ דֶּלֶת אַחַת וְנוֹעֵל אַחַת, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁמּוֹכֵר לַחֹל. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּעֶרֶב שִׂמְחַת תּוֹרָה מֻתָּר לִמְכֹּר בְּפַרְהֶסְיָא, מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב. (סימן תקלט סעיפים י, יא. קצ)

כִּבּוּס - אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדִים בְּחֹל הַמּוֹעֵד אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְאוּלָם, מַגְּבוֹת יָדַיִם וְרַחְצָה מֻתָּר לְכַבֵּס. וְכֵן בִּגְדֵי יְלָדִים קְטַנִּים מֻתָּר לְכַבֵּס, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּם לְהִתְלַכְלֵךְ תָּמִיד בֶּעָפָר. וְאֵין לְצָרֵף בִּגְדֵי גְּדוֹלִים לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה. (קצח)

בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁמַּחֲלִיפִים גַּרְבַּיִם וּלְבָנִים הַסְּמוּכִים לַבָּשָׂר מִדֵּי יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְלַכְלְכִים תָּמִיד בְּזֵעָה - אִם אֵין לוֹ אֲחֵרִים לְהַחֲלִיף, מֻתָּר לְכַבְּסָם בִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה בַּמּוֹעֵד. (קצח)

בֶּגֶד שֶׁהִתְלַכְלֵךְ בְּכֶתֶם, מֻתָּר לְנַקּוֹת אֶת הַכֶּתֶם בְּחָמְרֵי נִקּוּי, שֶׁאֵין זֶה בְּגֶדֶר כִּבּוּס. (ר)

צִחְצוּחַ נַעֲלַיִם - מֻתָּר לְצַחְצֵחַ נַעֲלַיִם בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְכִבּוּס כְּלָל. (קצה)

מַצְלֵמָה - מֻתָּר לְצַלֵּם בַּמּוֹעֵד, אֲבָל לֹא יְפַתַּח אֶת הַתְּמוּנָה אֶלָּא לְאַחַר הַמּוֹעֵד. (רו)

גּוֹי - מְלָאכָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בַּמּוֹעֵד, אָסוּר גַּם לוֹמַר לְגוֹי לַעֲשׂוֹתָהּ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְאָמַר לְגוֹי לַעֲשׂוֹתָהּ, לֹא אָסְרוּ חֲכָמִים לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ בַּמּוֹעֵד. (ר)

כְּתִיבָה - כְּתִיבָה רְגִילָה שֶׁלָּנוּ [שֶׁלֹּא מַקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה מְתֻקֶּנֶת וְיָפָה], מֻתֶּרֶת, כָּל שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְכֵן מֻתָּר לִכְתֹּב בְּחֹל הַמּוֹעֵד אִגֶּרֶת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ וְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, בֵּין שֶׁחִדֵּשׁ מֵעַצְמוֹ וּבֵין שֶׁשָּׁמַע מֵאֲחֵרִים. מַה גַּם, שֶׁאִם לֹא יִכְתְּבֵם, יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשָּׁכְחוּ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשָׁב כְּדָבָר הָאָבֵד, וַאֲפִלּוּ יַחֲזֹר עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים, עֲדַיִן יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁכְּחֵם. וּמֻתָּר לְכָתְבָם בִּכְתַב יָדוֹ אוֹ בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה אוֹ בְּאֶמְצָעוּת מַחְשֵׁב. (רד)

תַּלְמוּד תּוֹרָה - מֻתָּר לְשַׁפֵּץ אֶת חַדְרֵי תַּלְמוּדֵי הַתּוֹרָה, וְכֵן לָתֵת לְנַגָּר לַעֲשׂוֹת סַפְסָלִים לַתַּלְמִידִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים מִיָּד לְאַחַר הֶחָג וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ מִלִּמּוּד תּוֹרָה. וּמֻתָּר לַפּוֹעֲלִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם כָּרָאוּי לְלֹא כָּל חֲשָׁשׁ, מֵאַחַר וְהוּא דְּבַר מִצְוָה. (קעו)

בֵּית הַכְּנֶסֶת - אֵין בּוֹנִים בֵּית הַכְּנֶסֶת בַּמּוֹעֵד. אוּלָם אִם יֶשְׁנָם רְשָׁעִים שֶׁחֲפֵצִים לִמְנֹעַ אֶת הַבְּנִיָּה, מֻתָּר לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר הָאָבֵד גָּדוֹל מִזֶּה. (קעה)

קבלת פני רבו ברגל

מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבּוֹ בֶּחָג, וַאֲפִלּוּ אִם רַבּוֹ גָּר מִחוּץ לָעִיר, יִשְׁתַּדֵּל לִנְסֹעַ אֵלָיו לִרְאוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבּוֹ, מְקַיֵּם בָּזֶה מִצְוָה. (ראש השנה ט''ז ע''ב. סוכה י ע''ב, כו ע''א ועוד. רמב''ם פ''ה הל' תלמוד תורה ה''ז)

עליה לרגל

הֵן אֱמֶת שֶׁעִקַּר מִצְוַת עֲלִיָּה לָרֶגֶל הָיְתָה בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ מְבִיאִים קָרְבָּנוֹת לְהַקְרִיבָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם, גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה מִצְוָה לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְלַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתָן קַיֶּמֶת לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ט ג): ''וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים''.

וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שיר השירים רבה ב): מֵעוֹלָם לֹא זָזָה שְׁכִינָה מִכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ''ם (פ''ו מבית הבחירה הט''ז), שֶׁקְּדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם לֹא בְּטֵלָה לְעוֹלָם. וּבְסֵפֶר חֲסִידִים (סימן תרל) מוּבָא, שֶׁרַבֵּנוּ הַאי גָּאוֹן הָיָה רָגִיל לַעֲלוֹת מִבָּבֶל לִירוּשָׁלַיִם בְּחַג הַסֻּכּוֹת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְהָיָה מַקִּיף אֶת הַר הַזֵּיתִים בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה שֶׁבַע פְּעָמִים. וּבְשׁוּ''ת הַתַּשְׁבֵּ''ץ (ח''ג סימן רא) כָּתַב: וְהֵעִידוּ מַגִּידֵי אֱמֶת, כִּי עֲדַיִן נִשְׁאָר מֵהַנִּסִּים שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלֹּא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם, כִּי בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם שֶׁצְּרִיכָה לִמְעַט אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַדָּרִים שָׁם, מִתְמַלֵּאת מִפֶּה לְפֶה בְּעֵת הִתְקַבֵּץ עוֹלֵי הָרֶגֶל הַחוֹגְגִים בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֻלָּם נִכְנָסִים וְיוֹשְׁבִים רְוָחִים, כִּי עֲדַיִן הִיא בִּקְדֻשָּׁתָהּ. (יחוה דעת ח''א סימן כה)

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה, אִם עָבְרוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלֹּא רָאָה אָדָם אֶת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, עוֹמֵד וְאוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק (ישעיה סד י): ''בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ, וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה'', וְקוֹרֵעַ אֶת בִּגְדּוֹ עַד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, מִכָּל מָקוֹם, אִם בָּא בֶּחָג, אֵינוֹ קוֹרֵעַ, מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת וְשִׂמְחַת הֶחָג. וּבְכָל אֹפֶן, הַגָּר בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרֹעַ, אַף אִם לֹא רָאָה אֶת הַכֹּתֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם. (שו''ע סימן תקסא. חזו''ע ארבע תעניות תלח)

וְיֵשׁ לְהַזְכִּיר וּלְהַזְהִיר, שֶׁהַכְּנִיסָה לְשֶׁטַח הַר הַבַּיִת כַּיּוֹם אֲסוּרָה בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן, מֵאַחַר וְכֻלָּנוּ טְמֵאֵי מֵתִים, וְהַנִּכְנָס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהוּא טְמֵא מֵת, חַיָּב כָּרֵת. וּבְעֶזְרַת ה' בְּקָרוֹב, שֶׁיָּבֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְיִטַּהֲרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה, נִכָּנֵס בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיֵּרֵד בָּנוּי מִן הַשָּׁמַיִם, מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְלָכֵן אֵין לְהִתְפַּתּוֹת אַחַר אוֹתָם חוֹטְאִים וּמַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים, שֶׁבָּנוּ כְּנִיסָה מְיֻחֶדֶת לְהַר הַבַּיִת, וְנוֹטְלִים דְּמֵי כְּנִיסָה כְּאִלּוּ זֶה אֲתַר מוּזֵיאוֹן, וַאֲנָשִׁים תְּמִימִים עַמֵּי הָאֲרָצוֹת מִתְפַּתִּים אַחֲרֵיהֶם לְהִכָּנֵס לְשָׁם. וַה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד. (יחוה דעת ח''א סימן כה)

והיה מחניך קדוש

כָּתַב מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תקכט סעיף ד): חַיָּבִים בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים בַּחַגִּים, שֶׁיִּהְיוּ מְשׁוֹטְטִים וּמְחַפְּשִׂים בַּגִּנּוֹת וּבַפַּרְדֵּסִים וְעַל הַנְּהָרוֹת, שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ שָׁם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיָבֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן יַזְהִירוּ בְּדָבָר זֶה לְכָל הָעָם, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּבָתֵּיהֶם בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִמָּשְׁכוּ בְּיַיִן, שֶׁמָּא יָבֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים. ע''כ. וְכָתַב הָרַב מִשְׁנָה בְּרוּרָה: וְדָבָר זֶה יֵשׁ חִיּוּב תָּמִיד לְהַזְהִיר עָלָיו וְלִמְחוֹת בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁבַּחַגִּים מָצוּי הַקִּלְקוּל בְּיוֹתֵר. וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִתְפָּרֵץ קִלְקוּל זֶה בִּזְמַנֵּנוּ בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת גַּם בִּימוֹת הַחֹל, וְעָווֹן גָּדוֹל הוּא, וּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב לִמְחוֹת. עכ''ד.

תוכן העניינים

חג הפסח בהלכה והאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה