שער ההלכה · מצות הקהל
המקור מן התורה
נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים פרק לא פסוקים י-יג): "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".
בזמן בית המקדש
כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (הלכות חגיגה פרק ג): מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף, בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁנַת שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלִקְרֹא בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת הַמְזָרְזוֹת אוֹתָם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וּמְחַזְּקוֹת אֶת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת.
אֵימָתַי הָיוּ קוֹרְאִים? בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית. וְהַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּאָזְנֵיהֶם. כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא? תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַקְהִיל אֶת הָעָם, וּמְבִיאִים בָּמָה גְּדוֹלָה, וְהַמֶּלֶךְ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת קְרִיאָתוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לֶחָג מִתְקַבְּצִים סְבִיבוֹ, וּפוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ, וְקוֹרֵא כַּמָּה פָּרָשִׁיּוֹת מֵחֻמַּשׁ דְּבָרִים, וּמְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וּבַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל כְּפִי יְכָלְתּוֹ.
אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, חַיָּבִים לְהָכִין לִבָּם לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְגִילָה בִּרְעָדָה, כַּיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה בְּסִינַי, שֶׁלֹּא קְבָעָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְחַזֵּק אֶת דַּת הָאֱמֶת. וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ וּמִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא שׁוֹמְעָהּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ אֶת דִּבְרֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ. עַד כָּאן מִלְּשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם.
זכר למצות הקהל
יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתָנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וּנְקַיֵּם 'מִצְוַת הַקְהֵל' מִן הַתּוֹרָה כַּדָּת וְכַדִּין, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִקְרָא בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה לְאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. אַךְ כָּל עוֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יֵשׁ נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת 'זֵכֶר לְמִצְוַת הַקְהֵל', וּלְהִתְאַסֵּף בְּרֹב עַם בְּאֶחָד מִימֵי חֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת בִּשְׂרִיד בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ - 'הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי', אוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּכָל עִיר וָעִיר, וְלִקְרֹא מִתּוֹךְ סֵפֶר הַתּוֹרָה מֵהַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהָיָה קוֹרֵא הַמֶּלֶךְ בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. [כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַגָּאוֹן הָאַדֶּרֶ"ת רַבִּי אֵלִיָּהוּ דָּוִד רַבִּינוֹבִיץ תְּאוֹמִים בְּסִפְרוֹ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, וּבְשׁוּ"ת הֵיכַל יִצְחָק הֶרְצוֹג, וּבְשׁוּ"ת יַבִּיעַ אֹמֶר חֵלֶק י' יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן כב] (הַמֶּלֶךְ הָיָה מַתְחִיל חֻמַּשׁ דְּבָרִים עַד סוֹף פָּרָשַׁת שְׁמַע (ו. ט). וּמְדַלֵּג לִ'ְהָיָה אִם שָׁמֹעַ'(יא. יג-כא), וְאַחַר כָּךְ 'עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר' (יד. כב-כט) עַד 'מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב' (סוף פרק כח) (רמב"ם חגיגה פ"ג ה"ג).)
וּמַה טּוֹב לְהָבִיא תַּלְמִיד חָכָם בְּמַעֲמָד זֶה, שֶׁיְּדַבֵּר דִּבְרֵי חִזּוּק וְהִתְעוֹרְרוּת, כִּי זוֹ בְּעֶצֶם הַמַּטָּרָה בִּקְרִיאָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". וּכְמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם: "לְזָרֵז אֶת הָעָם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וּלְחַזֵּק אֶת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת".