חברותא על תענית· הרב יעקב שולביץ
פרק שלישי - סדר תעניות אלו · דף כו.
אביי ורבא דאמרי תרווייהו [אמרו שניהם כאחד]: הטעם הוא, לפי שאין אומרים הלל הגדול (תחילת העמוד) אלא על נפש שבעה, וכרס מלאה.
והיינו משום שבהלל הגדול כתוב הפסוק: "נותן לחם לכל בשר", ולכן ראוי שייאמר כשהם שבעים.
ותמהה הגמרא: איני? האם באמת כך הוא הדין, שאין אומרים הלל לפני שאכלו ושתו?
והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר [הזדמן לבית הכנסת של אדם (1518) ששמו "אבי גובר"], וגזר תענית, וירדו להם גשמים עד חצות. ואמר רב פפא הלל כשהיו בבית הכנסת, בתעניתם, ורק אחר כך אכלו ושתו!
ומתרצת הגמרא: באמת אין אומרים הלל אחר התענית קודם שיאכלו וישתו. ושאני [ושונים] בני מחוזא [שם היה אותו בית כנסת של אבי גובר], דשכיחי בהו שכרות [ששכיחה בהם שכרות. כלומר, רגילים הם להשתכר]. ואם יאכלו וישתו, ישתכרו, ויפשעו ולא יאמרו הלל.
לכן אמר להם רב פפא שקודם כל יאמרו הלל, ורק אחר כך יאכלו וישתו.
הדרן עלך פרק סדר תעניות אלו