חברותא על תענית· הרב יעקב שולביץ
פרק ראשון - מאימתי · דף טו.
ומנין לנו דבר זה?
שמלכים יהיו בקימה, למדים מדכתיב: "כה אמר ה' גאל ישראל קדושו (תחילת העמוד) לִבְזֹה נפש למתעב גוי לעבד משלים [היינו ישראל, שהם בזויים ומתועבים, ועבדים מושלים בהם], מלכים יראו וקמו". הרי לנו, שכאשר מלכי אומות העולם יראו את ישראל, יקומו לקראתם.
ושרים - בהשתחויה, דכתיב בהמשך אותו מקרא: "שרים וישתחוו".
מתקיף לה רבי זירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב [אילו היה כתוב] "ושרים ישתחוו" (860) - היה משמע כדקאמרת [כפי שאמרת]. שמלכים בקימה, ושרים - בהשתחויה.
אבל השתא דכתיב "שרים וישתחוו", משמע ששרים הא והא עבוד [יעשו את שני הדברים, גם יקומו, וגם ישתחוו]. כי המשמעות היא שהשרים יעשו מה שנאמר על המלכים, שיקומו, ויוסיפו עוד וישתחוו.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אני אדרוש ואומר על אותה דרך: לא הכל זוכים לאורה, ולא הכל זוכים לשמחה.
צדיקים - לאורה (861).
וישרים - לשמחה (862).
מנין לנו שצדיקים זוכים לאורה?
דכתיב: "אור זָרֻע לצדיק" (863).
ולישרים, שהם עדיפים על הצדיקים (864) - תהיה שמחה, דכתיב: "ולישרי לב שמחה".
הדרן עלך פרק מאימתי