חברותא על שבת· הרב יעקב שולביץ
פרק שש עשרה - כל כתבי · דף קכב:
ומשנינן: התם נמי, כי מדלקי הנכרי - (תחילת העמוד) אדעתא דרובא מדלקי.
ונמצא שהדליק הנכרי לצורך ישראל.
ובמחצה על מחצה הדבר ספק לצורך מי הדליק (52).
אבל נכרי שהיה יחד עם ישראל, והדליק הנכרי לצרכו, הרי עיקר הדלקתו היא לעצמו, ועל אף שידע שיש כאן ישראל וידע כי גם הוא יהנה מהאור. שעל כגון זה אמרינן "נר לאחד נר למאה", כיון שאינו מרבה בהדלקתו לצורך ישראל.
שמואל איקלע לבי אבין תורן [שם מקום].
אתא ההוא נכרי, אדליק שרגא.
אהדרינהו סובב שמואל לאפיה את פניו מהאור.
כיון דחזא שמואל דאייתי שהביא הנכרי שטר וקא קרי בו, אמר שמואל: אותו נכרי - אדעתא דנפשיה הוא דאדליק (53).
אהדרינהו איהו לאפיה לגבי שרגא. החזיר אז שמואל את פניו כלפי אור הנר.
הדרן עלך פרק כל כתבי