אור ברסלב
חברותא על קידושין פרק שני - האיש מקדש › דף נה:

חברותא על קידושין· הרב יעקב שולביץ

פרק שני - האיש מקדש · דף נה:

דף נה.

תהי בה רבי יוחנן בדברי רבי אושעיא, שפירש את המשנה בשקלים שהיא עוסקת בבא לחוב בדמיהן, ולחללן כפי שמצאן תמימות:

והרי אסור לחלל בהמת מזבח תמימה, ומשום שנאמר [ויקרא כז כז]: "ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך", ופירשו חז"ל במסכת מנחות [קא א], ש"בהמה טמאה" היינו בהמה בעלת מום, הרי למדנו שאין לפדות אלא בהמה בעלת מום קבוע -

ואם כן תיקשי: וכי אומרים לו לאדם, עמוד וחטא לחלל בהמת קרבן תמימה, ובשביל שתזכה לתקן את הקרבת הקרבן שנמצא!? (1)

אלא אמר רבי יוחנן לפרש את מה ששנינו "זכרים עולות":

המשנה בשקלים אינה עוסקת כשבא לתקנן ולחללן כשהן תמימים כפי שנמצאו, אלא ממתין לה (2) לבהמה שמצא עד שתומם במום קבוע, ויהא מותר לחללה -

ומייתי [מביא] - זה שבא לתקנה שיבואו דמיה לידי הקרבה - שתי בהמות אחת לעולה ואחת לשלמים, ומתנה: אם בהמה זו שנמצאת עולה היא, תהא זו לעולה תחתיה, והשניה תהא לשלמי נדבה; ואם שלמים היא, תהא תחתיה הבהמה שהביא לשלמים, והשניה תקרב לעולת נדבה. (3)

אמר מר במשנה בשקלים: זכרים עולות, ומפרשינן לה, שחושש אף לעולה מלבד לשלמים; ומקשינן: ודילמא תודה היא, ואינו מתקן צד ספק זה!? (4)

ומשנינן: דמייתי נמי תודה, אכן מביא הוא גם דמים או קרבן לתודה מספק, ומכליל אותה בהתנאתו. (5)

ואכתי מקשינן: והא תודה בעיא לחם!?

ומשנינן: דמייתי נמי לחם, אכן מביא הוא גם לחם.

ואכתי מקשינן: ודילמא אשם הוא, ואינו יכול לתקנו בהתנאה, כי אין האשם בא בנדבה!? (6) ומשנינן: אשם ["אשם גזילות" ו"אשם מעילות" ו"אשם שפחה חרופה"] בא מן האיל שהוא בן שתי שנים, והכא במאי עסקינן דאישתכח בן שנה [הבהמה שנמצאת היתה בת שנה], ואין לחוש שמא אשם היא. ומקשינן: ודילמא אשם מצורע (7) הוא, או אשם נזיר הוא, שהם באים מן הכבש שהוא בן שנה!? ומשנינן: אשמות אלו לא שכיחי [אינם מצויים], ואין חוששים להם.

ואכתי מקשינן: ודילמא פסח הוא שהוא בא זכר ובן שנה!?

ומשנינן: ממה נפשך אין לחוש לו, כי פסח בזמנו מזהר זהירי ביה [זהירים בו האנשים] שלא ייאבד, ואין לחוש שמא הבהמה הנמצאת קרבן פסח היא ; ואילו פסח שלא בזמנו [שעבר זמנו] הרי שלמים הוא, (8) וכשמתנה על השלמים, כבר התנה גם עליו.

ומקשינן: ודילמא בכור ומעשר בהמה נינהו!?

ומשנינן: והרי למאי הילכתא [למאי נפקא מינה] יש לנו לחוש לבכור ומעשר!? הלוא רק לענין למיכלינהו במומן, שספק בכור וספק מעשר נאכלין במומן לבעלים, ואם כן הכי נמי הבהמות שחילל במומן מתאכלי, ואוכלן בתורת בכור ומעשר שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא. (9)

אמר מר במשנה בשקלים: בהמה שנמצאת ... נקבות זבחי שלמים:

ומקשינן: דילמא תודה היא שהיא באה אף מן הנקבה!? ומשנינן: דמייתי נמי תודה.

ואכתי מקשינן: והא בעינן לחם!? ומשנינן: דמייתי נמי לחם.

ומקשינן: ודילמא חטאת היא שהיא באה נקיבה!?

ומשנינן: חטאת באה מבהמה בת שנתה, והכא במאי עסקינן דאישתכח בהמה נקיבה בת שתי שנים. (10) ואכתי מקשינן: ודילמא חטאת שעברה שנתה היא, שהקדישה כשהיתה בת שנתה ועברה השנה!?

ומשנינן: לא שכיח שתעבור שנתה.

ואכתי מקשינן: ואם אשתכח בת שנתה מאי תקנתה, [ואם נמצאת נקבה בת שנתה כיצד תהא תקנתה]? (11)

תניא: חנניא בן חכינאי אומר: עז בת שנתה לחטאת [לשון מקרא הוא, ולסימן בעלמא נקט לשון זו], כלומר: אם מצא בהמה בת שנתה יקריבנה לחטאת.

ותמהינן עלה: יקריבנה לחטאת סלקא דעתך!? והרי שמא אינה חטאת.

אלא אמר פירש אביי את דברי חנניא בן חכינאי:

אם מצא בהמה בת שנתה יעשה בה כחטאת שאינה ראויה ליקרב, כיצד: כונסה לכיפה (12) והיא מתה מאליה ברעב, שאין נותנין לה מזונות. (13)

תנו רבנן:

אין לוקחים לכתחילה בהמה במעות מעשר שני חוץ לירושלים, משום דכתיב במעשר שני [דברים יד כד]: "וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו [את המעשר השני שהפרשת]:: ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך", (14) ועוד, משום שמא תכחיש הבהמה מטורח הדרך.

ומכל מקום אינו אלא דין לכתחילה, אבל בדיעבד חל חילול המעות על הבהמה, ולפיכך:

תוכן העניינים

חברותא על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה