חברותא על פסחים· הרב יעקב שולביץ
פרק שלישי - אלו עוברין · דף מב.
מתניתין:
ואלו הם הדברים שעוברין עליהם בפסח באיסור "בל יראה" (1):
כותח הבבלי [מאכל חלב שמעורב בו קמח], ושכר המדי, וחומץ האדומי, וזיתום המצרי, וזומן של צבעים, ועמילן של טבחים, וקולן של סופרים. (2)
ובגמרא יפורש ממה עשויים כל המינים הללו.
רבי אליעזר (3) אומר: אף על תכשיטי תמרוקי הנשים עוברים ב"בל יראה". (4) וכפי שיבואר בגמרא מהם תכשיטי הנשים האמורים כאן.
זה הכלל: כל שהוא ממין דגן - הרי זה עובר עליו בפסח ב"בל יראה". ואף שאינו אלא חמץ נוקשה, או שאינו בעין אלא בתערובת.
[כאמור, כך היא דרך רש"י בפירוש המשנה (5).
אבל רבינו תם מפרש, שרק באכילה הם אסורים. ו"אלו עוברין" - מן השלחן קאמר. כי אין בחמץ נוקשה (6) ובתערובת חמץ איסור "בל יראה" (7)].
כל מיני חמץ הללו, בין שהם חמץ נוקשה ובין שהם תערובת חמץ - הרי אלו באזהרה שלא לאוכלם.
אבל אין בהן באכילתם משום עונש כרת. כי רק על חמץ בעין נאמר עונש כרת, ולא על תערובת חמץ או חמץ נוקשה.
גמרא:
תנו רבנן: שלשה דברים נאמרים בכותח הבבלי:
א. מטמטם [סותם] את הלב, מאבד את חכמתו של האדם.
ב. ומסמא את העינים.
ג. ומכחיש את הגוף.
ומבארת הגמרא את דברי הברייתא:
מטמטם את הלב - משום נסיובי דחלבא שיש בו.
ומסמא את העינים - משום מילחא [מלח סדומית] שבו. כי אם נוגעים בו, ואחר כך חוזרים ונוגעים בעין, הרי היא מתעוורת.
ומכחיש את הגוף - משום קומניתא דאומא [עיפוש הפת] שבו. שהקמח הנמצא בכותח מתעפש לאחר זמן. ואכילת פת מעופשת קשה לגוף.
תנו רבנן: ג' דברים מרבין את הזבל בגוף האדם, וכופפין את הקומה, מתישים את כח הגוף, ונוטלין חלק אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם.
ואלו הן: פת קיבר [העשויה מקמח שאינו מנופה מהסובין], ושכר חדש, וירק חי. כגון כרישין ובצלים וחזרין. וכשאוכל מהם הרבה בקביעות, הם מזיקים לגוף.
תנו רבנן: שלשה דברים ממעטין את הזבל שבגוף, וזוקפין את הקומה, ומאירין את העינים.
ואלו הן: פת נקיה, בשר שמן, ויין ישן.