אור ברסלב
חברותא על עבודה זרה פרק חמישי - השוכר את הפועל › דף סו:

חברותא על עבודה זרה· הרב יעקב שולביץ

פרק חמישי - השוכר את הפועל · דף סו:

דף סו.

וסבר אביי, ריחיה חלא וטעמא חמרא, חלא. [יין, שריחו כחומץ, אף על פי שטעמו כיין, נידון כחומץ]. וממילא, הוה ליה כתערובת "מין במינו", וכל "מין במינו" אוסר במשהו. (120)

ורבא שאמר בנותן טעם, סבר, ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא [יין שריחו כחומץ, כיון שטעמו כיין, נידון כיין], (121) וממילא הוה ליה כתערובת "מין בשאינו מינו", וכל "מין בשאינו מינו" אינו אוסר אלא בנותן טעם. (122)

עוד נחלקו אביי ורבא:

האי בת תיהא, [נקב שעושים במגופת החבית, ומניחים בתוכו קנה דק, ומריחים דרכו את היין, לבודקו אם יכול להתקיים], עובד כוכבים בדישראל שפיר דמי. כלומר, לגוי ודאי מותר להריח את יינו של היהודי, ואין היין נאסר משום הרחת הגוי. (123)

אך ישראל המריח ביינו דעובד כוכבים, אביי אמר: אסור. רבא אמר: מותר.

ושורש מחלוקתם: אביי שאמר אסור, סבר, ריחא מילתא היא. כלומר, יש ממשות בריח. וממילא אסור להריח יין נסך.

אך רבא שאמר מותר, סבר, ריחא לאו מילתא היא. ולכן אין איסור להריח יין נסך.

אמר רבא, מנא אמינא לה [מהו המקור לדברי] דריחא ולא כלום הוא:

דתנן (תרומות פרק י' משנה ד'): "תנור שהסיקו בכמון [מין צמח, שזרעיו משמשים כתבלין לפת] של תרומה, ואפה בו את הפת, הפת מותרת באכילה לזרים.

לפי שאין טעם כמון בפת, אלא ריחא כמון". (124)

ומוכח, ש"ריחא" לאו מילתא היא. ואין לאסור להנות מריח של איסור.

ואביי יתרץ את המשנה כשיטתו, ויאמר: שאני התם, דמיקלא איסוריה. כלומר, כיון שה"כמון" נשרף, ואינו בעין, אין לאסור את הפת מחמת ריחו.

אמר רב מרי, לכאורה מחלוקת אביי ורבא, הרי היא כמחלוקת תנאים: שהרי שנינו (תרומות שם משנה ג'): "הרודה [המוציא מן התנור] פת חמה של חולין, ונתנה על פי חבית של יין של תרומה, ונמצאת הפת קולטת הריח היין,

רבי מאיר אוסר את הפת לזרים, לפי ששאבה את ריח היין.

ורבי יהודה, מתיר.

רבי יוסי מתיר בפת של חיטין, ואוסר בפת של שעורים. מפני שהשעורים שואבות לתוכן את ריח היין".

דייק רב מרי: מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר [היינו רבי מאיר] סבר, ריחא מילתא היא, ולכן הפת אסורה לזרים.

ומר [היינו רבי יהודה] סבר, ריחא ולא כלום הוא, ולכן הפת מותרת.

אומרת הגמרא: אכן לדעת רבא, ודאי צריך לומר שהנדון אם ריחא מילתא או לא, תנאי היא [תלוי במחלוקת תנאים], והוא סבר כדעת רבי יהודה, ש"ריחא לאו מילתא היא".

אך לאביי, מי לימא תנאי היא?! האם יש הכרח לומר שהנדון תלוי במחלוקת תנאים?

והרי אמר לך אביי [הרי אביי יכול לטעון]: לאו מי איתמר עלה, האם לא נאמר על משנה זו, אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: לכולי עלמא, ריחא מילתא היא. ולכן,

תוכן העניינים

חברותא על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה