חברותא על סוכה· הרב יעקב שולביץ
פרק שני - הישן תחת המטה · דף כז.
שנינו במשנה: וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה - נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו:
ודייקינן: משמע שדוקא "פחות מכביצה" פטור מסוכה, הא כביצה - בעי סוכה.
ופרכינן: לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף, דאמר לעיל שתים או שלוש ביצים אכילת עראי היא ומותרת חוץ לסוכה.
וגם תיובתיה דאביי, דאמר לעיל שאכילת כביצה אחת עדיין אכילת עראי היא, ומותרת חוץ לסוכה; ואילו ממשנתנו משמע דבשיעור כביצה הוי אכילה החייבת בסוכה?!
ומשנינן: דילמא הא דשנינו "פחות מכביצה" אינו משום סוכה, אלא: פחות מכביצה - נטילה וברכה לא בעי. הא כביצה בעי נטילה וברכה. (1) אבל לישב בסוכה אינו צריך אפילו כשאוכל כביצה.
מתניתין:
רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה בכל שבעת ימי החג. (2)
וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, ואם רוצה להתענות אין אנו זקוקים לו, אלא רק שאם יאכל - לא יאכל חוץ לסוכה [רש"י].
חוץ מלילי (3) יום טוב ראשון של חג בלבד, שאינו רשאי להתענות, ובגמרא ילפינן לה בגזירה שוה ממצה.
ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון של חג, שהיה חייב לאכול בסוכה, ישלים סעודה זאת בלילי יום טוב האחרון של חג [בשמיני עצרת], ואף על פי שאינו אוכלה בסוכה [רש"י], ובגמרא מקשה על זה. (4)
וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין. ועל כגון זה נאמר "מעות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות".
גמרא:
שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה:
ומפרשינן: מאי טעמא דרבי אליעזר?
משום דכתיב: בסוכות "תשבו" שבעת ימים, ובעינן כעין "תדורו", מה דירה אדם אוכל בה סעודה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה צריך שיאכל בה סעודה אחת ביום ואחת בלילה.
ומפרשינן: ורבנן, מה טעמם שאין מחייבים לאכול כל יום בסוכה?
משום שהם דורשים באופן אחר, דבעינן סוכה כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [ברצותו אוכל וברצותו מתענה], אף סוכה נמי, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.
ותמהינן: אי הכי, אפילו לילי יום טוב הראשון נמי, אם ירצה יתענה, ומדוע שנינו: חוץ מלילי יום טוב הראשון?! (5)
אמר משני רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן בחג הסוכות "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות. וילפינן בגזירה שוה:
מה להלן בחג המצות לילה הראשון חובה לאכול מצה, ומכאן ואילך רשות, אלא שלא יאכל חמץ. (6)
אף כאן בחג הסוכות לילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות.
והתם בחג המצות מנלן שיהא חייב לאכול מצה בלילה הראשונה?
ומפרשינן: כי אמר קרא: "בערב תאכלו מצות" - הכתוב קבעו לאכילת המצה חובה בערב הראשון.
שנינו במשנה: ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל לילי יום טוב ראשון של חג יאכל לילי יום טוב אחרון של חג:
ותמהינן: והא אמר רבי אליעזר עצמו: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וכיון שביום האחרון אינו יושב בסוכה, ואדרבה אם ישב בה לשם מצוה הרי עבר על בל תוסיף, הרי אין זו השלמה למצות סוכה [רש"י]?!
אמר בירא [שם חכם] אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר ומודה לחכמים שאין חיוב לאכול בסוכה אלא בליל יום טוב הראשון. (7) ומפרשינן למשנתנו ששנינו בה יאכל להשלמה בלילי יום טוב אחרון של חג:
משלים - במאי?
אילימא בריפתא [פת], (8) הרי סעודה דיומא קא אכיל [סעודת היום הוא אוכל], ומה היכר יש כאן שהוא לשם סעודה הראשונה, הלא דרכו לסעוד היום?! אלא מאי "ישלים" - ישלים במיני תרגימא, לאחר שסילק שולחנו יביאו פירות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות, [רש"י]. (9)
תניא נמי הכי: אם השלים במיני תרגימא יצא, וכל שכן אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר [רש"י]. (10) שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר, הסובר חייב אדם לאכול בסוכה בכל יום שתי סעודות. (11)
כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום - מהו שאוכל סעודה אחת בסוכה, ואפטר בכך?
אמר לו רבי אליעזר: והרי בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות [מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת ויאכל] לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?!
ועוד שאלו אותו אפוטרופוס לרבי אליעזר:
כגון אני, שיש לי שתי נשים, אחת בטבריה ואחת בציפורי, ומתוך כך יש לי שתי סוכות אחת בטבריה ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו, ואפטר?
אמר לו רבי אליעזר: לא תפטר בכך. כיון שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה, הרי זה ביטל מצותה של ראשונה, אפילו ימים שכבר עברו עליו איבדן למפרע ואינן מצוה, כי לדעת רבי אליעזר צריך לישב כל שבעת הימים בסוכה אחת [ולקמן יליף לה].
תניא: רבי אליעזר אומר: